ארכיון חודש: פברואר 2003

שרון ומלחמת עיראק השנייה

11 בפברואר 2003
 

הרתעה? מאצ'ואיזם

 

בואו נחזור שנייה לימי בית הספר. נאמר שאתם רוצים ללמד לקח את אחד הילדים בכיתה. אתם קצת חוששים שהוא חזק מדי אבל עוד יותר מטרידה אתכם הידיעה שאם תגעו בשערה משערות ראשו יבוא אחיו הגדול והחזק וייפרע מכם בדיוק כמו שהוא עשה לילד המופרע, סדאם חוסיין. מה הסיכוי שתעזו להסתבך עם אותו ילד בקרב?

פשטני מדי? יכול להיות.

בואו נלך לעובדות. במלחמת המפרץ ישראל הותקפה על ידי עיראק ולא הגיבה. הרבה גנרלים וכמה שרים מתלהמים אמרו אז שהדבר יפגע באופן קשה בהרתעה הישראלית.

ובכן, לא ממש.

נשיא סוריה אסד הסכים, אחרי ההבלגה, לראשונה למו"מ ישיר עם ישראל ושלח את שר החוץ שלו לועידת מדריד. לא הרבה לאחר מכן הוא קיבל (עפ"י ההערכה המקובלת בישראל) החלטה אסטרטגית לעשות שלום עם ישראל. יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, הסכים, אחרי ההבלגה, לייצוג פלשתיני נכה ועקיף בועידת מדריד ולא הרבה לאחר מכן, ספטמבר 93, הכיר במדינת ישראל וחתם על הסכם אוסלו. אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים על הסכם אוסלו אבל בעיניים פלשתיניות זה היה ויתור גדול.

המלך חוסיין חתם ב – 94 , אחרי ההבלגה, על הסכם שלום עם ישראל בניגוד להערכת קהילת המודיעין בישראל לפיה הוא לא יעז לעשות זאת.

היכן בדיוק נשחקה ההרתעה?

גם אם בוחנים את הנושא במבחנו של השכל הישר לא ברור איך הבלגה שוחקת את ההרתעה הישראלית. נסו להיכנס לראש של חמנאי, אסד ונסראללה. האם סביר להניח שהם יחשבו שישראל לא מגיבה על התקפה עיראקית מכיוון שהיא חלשה או מכיוון שהיא חכמה ונותנת לארה"ב לעשות את העבודה (הקשה והמלוכלכת, אגב)?

הבלגה ישראלית ותנועת "תחזיקו אותי" היא גם יותר מרתיעה וגם יותר חכמה. חכמה כי היא מונעת עימות עם ארה"ב בעת שהיא נלחמת עם עיראק ובדיוק בשעה שהבקשה לסיוע של מיליארדי דולרים למשק הישראלי מונחת על שולחן הקונגרס.

לא פחות חשוב, הבלגה ישראלית תעזור להסתיר את האמת העירומה והאמת העירומה היא שאם ישראל תגיב, אז, או אז, תישחק באמת ההרתעה הישראלית.

מאז מלחמת המפרץ מספרים לנו אגדות על התוכניות שהכין צה"ל להגיב על ירי הסקאדים. סיירת מטכ"ל כבר הייתה בדרך. הטייסים היו בתוך המטוסים. המטכ"ל לחץ. לו רק היו נותנים לנו היינו מראים לחוסיין הזה מאיפה משתין הדג.

יד על הלב, אתם באמת מאמינים שיש משהו שצה"ל יכול לעשות שצבא ארה"ב לא יכול לעשות?

אלו פטפוטים יהירים של גנרלים שששים אלי קרב ורוצים אולי לחרוט את שמם על איזו עלילת גבורה. מי שיודע משהו על היכולות של הצבא הישראלי מזה והצבא האמריקני מזה, יודע שמוטב שאנחנו נמשיך  לפטפט והמרינס יעשו את העבודה.

ראש הממשלה, אריאל שרון, מנהל עד עכשיו את המשבר הזה בהרבה חוכמה. בניגוד לכל הדברנים הכפייתיים שסביבו הוא לא זורק הצהרות מיותרות בעניין התגובה הישראלית. שרון יודע שהרתעה שווה  עמימות. יתרה מזאת, שרון קבע את רף התגובה הישראלית על קו שמובן לכל אחד בעולם: ישראל תגיב במידה ועיראק תתקוף בנשק בלתי קונבציונלי.

בשעת אמת, שרון יזדקק לכל גרם של הניסיון שלו כדי לרסן את הגנרלים שסביבו לא פחות מהשדים שבתוכו.

הנסיבות היחידות בהן ראוי שישראל תגיב הן במידה ומתברר במהלך המלחמה שארה"ב לא משקיעה די מאמצים כדי לטרפד ירי עיראקי על ישראל. גם במקרה הלא כל כך הגיוני הזה ראוי להגיב רק במידה וצה"ל באמת מסוגל לבצע פעולה שתטביע את חותמה על המלחמה הזאת.

בכל מקרה אחר, ראוי לאפסן זמנית את הכבוד הלאומי והמאצ'ואיסטיות בארון ולתת למישהו אחר לחסל את הגרוע באויבי ישראל בעת הזאת.