ארכיון חודש: מרץ 2003

התקשורת האמריקנית והתמונות מעיראק

24 במרץ 2003
 

 

 

המגיש הוותיק של רשת ABC נראה מזועזע. "הטלוויזיה העיראקית", הוא בישר לצופיו "מקרינה תמונות של שבויים אמריקניים ותמונות של גופות חיילים אמריקניים. אנחנו, כמובן, לא נשדר את התמונות הללו". מייד לאחר מכן פתח שדר החדשות במונולוג נרגש כנגד פרסום תמונות מעין אלו, מונולוג שהסתיים בהקראה בשידור של סעיף 13 לאמנת ז'נבה, שאוסר, לפרשנותו, אליה הצטרפו למעשה רוב מכריע של גופי השידור האמריקניים, צילום של גופות שבויים.

באותו שידור של ABC היה עוד מישהו באוויר. טד קופל, המגיש הוותיק של הרשת, שידר אי שם מהמדבר העיראקי בתמונה ירוקה ומטושטשת.

"אני רוצה להזכיר", אמר קופל (יותר נכון, צלליתו) "שבעבר שידרנו לא פעם תמונות כאלו וזה הולך אחורה אפילו עד וייטנאם". קופל הזכיר את הנימוק הידוע בעד פרסום תמונות כאלו – בלעדיהן העולם עלול לטעות ולחשוב שהמלחמה היא משהו סטרילי, אסתטי עם להבות יפות על רקע לילה חשוך.

לא צריך להיות גאון כדי להבין למה התקשורת האמריקנית לא שידרה את התמונות הללו. אין, מן הסתם, ישראלי שלא זוכר בבעתה את התמונות של חיילים ישראלים בשבי האויב במלחמת יום הכיפורים. תמונות כאלו הן טראומה לאומית לכל עם ובכל מצב.

עבור הציבור האמריקני במלחמה המוזרה הזאת זה קשה שבעתיים.

במשך חודשים טפטף הממשל האמריקני לציבור את המסר שזאת הולכת להיות מלחמה קלה, כמעט טיול אחר הצהריים בעיראק. אחד הכתבים הבכירים, שסופח ליחידה אמריקנית, כבר מצא שם לספר שהוא כותב על המלחמה – THE FUN WAR.

לממשל האמריקני לא הייתה הרבה ברירה. בכירי הממשל, מהנשיא ומטה, הרגישו שבלי הבטחה למלחמה קלה לא ניתן יהיה למכור את המלחמה הזאת, הראשונה מסוגה בעידן המודרני, לציבור האמריקני. גם עם ההבטחה למלחמה נקייה, התמיכה הציבורית במלחמה הזאת פריכה ושברירית באופן חסר תקדים.

רק 50% מהדמוקרטים תומכים במלחמה שמנהל הנשיא הרפובליקני (לעומת כמעט 90% מהדמוקרטים בימים הראשונים של מלחמת המפרץ 1). הפגנות מתנהלות בכל ארה"ב כל יום וכמעט בכל מקום. מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, טום דאשל, תקף את הנשיא כבר בערב הראשון למלחמה. בוייטנאם, רק לשם השוואה, עברו שנים עד שההפגנות התחילו והתמיכה נסדקה.

ההבטחה למלחמה קלה הרדימה את האמריקנים. עכשיו שהעניינים קצת מסתבכים הם מתעוררים  למציאות שהם לא רוצים אפילו לחלום עליה. לא פלא שהרשתות האמריקניות מסוככות עליהם קצת, חוסכות מהם את התמונות הקשות. בכלל, לאמריקנים אין סבלנות למלחמה הזאת. שנה וחצי של משחק מקדים הוציאו מהם כל שבריר אנרגיה לדבר האמיתי. זאת המשימה הקשה ביותר כרגע של W, כפי שהוא מכונה כאן. לשנות דיסקט. להרגיל את הציבור האמריקני למחשבה שזאת הולכת להיות מלחמה קשה וכדרכן של מלחמות היא תגבה בדרך לא מעט קורבנות. אתמול הוא העביר בדיוק את המסר הזה. "זה נראה כאילו כבר עבר הרבה זמן בגלל כל האקשן בטלוויזיה", אמר הנשיא (דוברו נשאל יומיים לפני כן אם הנשיא מתעדכן באירועים באמצעות הטלוויזיה ואמר שיש לנשיא דרכים טובות יותר להתעדכן)"אבל אנחנו רק בשלבים הראשוניים".

הציבור האמריקני מתקשה להסתגל לרעיון הזה. הוא רואה את המלחמה בטלוויזיה וזה נראה לו כמו סרט מלחמה, גם אם ההפקה לא עד הסוף מהוקצעת ולא רואים את האויב. בסרטי המלחמה שהוא מכיר הטובים תמיד מנצחים ובדרך כלל אחרי שעתיים אתה כבר בחזרה בחנייה של הקולנוע.

סרט המלחמה הזה מתחיל, כבר בשלב המוקדם הזה, להיות ארוך וכואב מדי עבור הציבור האמריקני. הלחץ על הממשל והצבא האמריקני לספק תוצאות וניצחונות (גם תצלום של נשק כימי יתקבל בברכה) גדל והולך. בשלב הזה, זאת תהיה הפתעה קטנה מאוד אם הצבא האמריקני יתחיל להסיר את הכפפות. קשה לקרוא ל-1500 טילים ב- 24 שעות מלחמה סטרילית אבל בסך הכל מספר הקורבנות העיראקיים, ככל שאנחנו יודעים, רחוק בהרבה ממה שהיה צפוי. יכול מאוד להיות ש – 5 החיילים האמריקנים שנפלו אתמול בשבי הביאו לכלל סיום את הזהירות האמריקנית מפני קורבנות עיראקיים מיותרים.