ארכיון חודש: אוקטובר 2003

עוד אינפורמציה מניפולטיבית על רון ארד

12 באוקטובר 2003
 

אקטיביות תקשורתית

 

ידיעה מאוד יוצאת דופן פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" בכותרת הראשית שלו ביום שישי האחרון. על פי עדויות חדשות של גולים איראניים, סיפר העיתון, רון ארד חי ומוחזק בכלא באיראן. מה יש לדבר, סיפור מצוין. אלא שבכותרת המשנה של הידיעה נכתב משהו שספק אם קוראי העיתון קראו אי פעם בעבר. "ידיעות אחרונות מפרסם את עדויות הגולים, כפי שנמסרו לו, מבלי שיש בידיו אפשרות לבדוק אותן או לוודא את אמיתותן".

קשה להיזכר בעוד מקרה בו עיתון מרכזי בחר להבליט בצורה מקסימאלית סיפור שהוא אינו בטוח בו. זה לא מה שקוראים מצפים וראויים לקבל מהעיתון שלהם. מה ציפו עורכי "ידיעות" שאנחנו נעשה? נלך לבדוק בעצמנו? זה ממש לא סוג הסיפור שאתה יכול להעביר את הכדור למגרשו של הקורא.

בשבועות האחרונים מנהלת משפחת ארד קמפיין אגרסיבי, חסר תקדים במטרה לסכל את עסקת חילופי השבויים. בעיניי, הקמפיין הזה חרג מזמן מפרופורציות. אין שבוי ישראלי שהמדינה השקיעה כל כך הרבה בהחזרתו כמו רון ארד. ספק אם יש אדם בעולם שאיזושהי מדינה השקיעה יותר מלהחזירו.

נכון, נעשו טעויות, פוספסו הזדמנויות אבל התמונה הכללית היא שיש אנשים במערכת הביטחון שהשקיעו שנים ארוכות, כסף ומאמצים מודיעיניים ודיפלומטיים עצומים כדי להחזיר את רון ארד הביתה.

זכותה, כמובן, של משפחת ארד להשקיע כספים בשכנוע דעת הקהל ומקבלי ההחלטות לא לבצע את עסקת חילופי השבויים מבלי שמידע בעניין רון ארד מגיע לישראל. הבעיה מתחילה עם התנהגות התקשורת. ספק אם סיפור אחר, לא כזה שכותרתו היא "רון ארד חי", היה מקבל את הטיפול ש"ידיעות אחרונות" נתן ביום שישי לעדויות של הגולים האיראניים.

הטיפול של "ידיעות" הוא רק דוגמא בולטת להתנהגות של התקשורת כולה. עיתונאים מסתובבים בתחושה שאין להם זכות מוסרית להתמודד עם הטענות של משפחת ארד. התחושה הכללית שהתקשורת מקרינה היא – ממילא אנחנו לא יודעים הכל ובעימות בין משפחת ארד למדינה תמיד הרבה יותר קל לזרוק את הבוץ על המדינה. במקרה הזה, התקשורת לא יכולה להתגונן בטענה של הבאנו דברים בשם אומרם. יש הרבה עיתונאים בישראל שמכירים את סיפור רון ארד לפני ומלפנים. הם צריכים וחייבים לספק לציבור את העובדות על סיפור רון ארד. הם צריכים לצטט ביושר הערכות של גורמים מדיניים וביטחוניים בכירים ביותר שאומרים בשיחות סגורות (גם הם לא רוצים להיראות לא אנושיים)– ספק גדול אם רון ארד בחיים. לא הגיוני, הם מסבירים בלחש, שאדם מוחזק שנים ארוכות בשבי כאשר שוביו לא מנצלים את האפשרות לגבות מחיר גבוה מאוד מישראל. אם מוסטפה דיראני הוא קלף מיקוח כל כך חשוב לשחרור רון ארד איך יכול להיות שהאנשים שמחזיקים ברון ארד לא עושים דבר כדי לשחרר את דיראני.

אף אחד לא רוצה להתחלף עם משפחת ארד אבל הקמפיין שלה לא פועל בחלל ריק. המשמעות של היענות לדרישת המשפחה היא פגיעה קשה במשפחות השבויים האחרות. יכול להיות  שלא צריך לבצע את עסקת חילופי השבויים אבל לא מהטעמים שמעלה משפחת ארד. זה מאוד לא נעים אבל התקשורת חייבת להפסיק להסתתר מאחורי הכאב האנושי של המשפחה ולנהל דיון נוקב בטענות של המשפחה, דיון שכרגע לא מתנהל.

ההפצצה ליד דמשק – בלי קבינט?

7 באוקטובר 2003
 

אנשים שמכירים מקרוב שנים רבות את תהליך קבלת ההחלטות בנושאים מדיניים-ביטחוניים בישראל דיברו בימים האחרונים במילים קשות במיוחד על הדרך בה אושרה ההחלטה להפציץ מחנה אימונים של הג'יהאד האיסלמי ליד דמשק. "אי אפשר להאמין" ו"מטורף לחלוטין" הם רק חלק מהביטויים שיכולתם לשמוע לא לציטוט מאנשים שכיהנו כשרים בכירים או מזכירי ממשלה.

לכאורה, מה זה משנה ולמי אכפת. ממילא ראשי ממשלה בישראל, כמעט ללא יוצא מן הכלל (מנחם בגין נהג לשתף את הקבינט יותר מאחרים אבל החליט, כמובן, על הנסיגה מסיני בלי לשתף את הקבינט), קיבלו תמיד החלטות דרמטיות לבד והשתמשו בקבינט המדיני – ביטחוני כחותמת גומי בלבד. אולם אריאל שרון חצה (גם) בעניין הזה גבולות שקודמיו חששו לחצות.

החלטה כל כך דרמטית כמו תקיפה אווירית בעומק סוריה, לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים, לא הובאה לפורום קבלת ההחלטות העליון במדינת ישראל, הקבינט המדיני-ביטחוני. למעשה, ההחלטה התקדימית שבה ישראל קושרת לראשונה בין פיגוע בחזית הפלשתינית לתגובה בזירה הסורית לא הובאה לאף פורום אמיתי, כזה שנמצא בספר החוקים.

שרון ומופז העלו את ההחלטה בפני פורום שהם המציאו, מטבחון בן 5 שרים. נכון, ממשלות רבות הקימו מטבחונים אבל אף ממשלה לא העזה להביא לפורום הזה החלטות שעלולות לדרדר את ישראל למלחמה עם סוריה. מותר, כמובן, למטבחון ליצוק תוכן לתוך החלטה עקרונית שהתקבלה על ידי הקבינט. כך, פחות או יותר, מתבצעים החיסולים. אסור למטבחון לקבל החלטה עקרונית בנושא חדש לחלוטין.

זאת אינה שאלה פורמליסטית גרידא. ההצעה להפציץ ליד דמשק הובאה בעבר מספר פעמים לקבינט ונדחתה פעם אחר פעם. ההחלטה לא להביא זאת הפעם לקבינט מעלה חשד שמישהו שם למעלה חשש שאין לו את הרוב הנחוץ או סתם לא רצה שינוהל פרוטוקול מסודר של ישיבה. גם במטבחון הרוב של שרון ומופז היה דחוק. 3 שרים בעד, 2 נגד. אפי איתם, למשל, חבר בקבינט שאינו חבר במטבחון, כבר התבטא נגד ההחלטה. ייתכן מאוד שבקבינט שלום, לפיד, פורז ואיתם היו חוסמים את שרון ומופז.

הטיעון של ראש הממשלה ושר הביטחון הוא טיעון מאוד עתיק ומאוד נכון. הכל דולף מהקבינט. לא יכולנו להסתכן שההצעה הזאת תדלוף. הבעיה של הדלפות מישיבות קבינט היא בעיה אמיתית, שמחייבת טיפול חכם, אם כי לשרון יש נטייה להגזים בה. נדירים המקרים בהם הודלפו החלטות מבצעיות ומאוד נדירים המקרים בהם פורסמו הצעות כאלו. חוץ מזה, אף ועדת חקירה לא הייתה מקבלת טיעון של ראש ממשלה שהוא נמנע מלקיים דיון ראוי לשמו בפורום המתאים לכך מכיוון שחשש מהדלפות. תשאלו את אהוד ברק. הוא טען בדיוק את הטענה הזאת בפני ועדת אור. הועדה הגדירה את הטענה "מביכה".