ארכיון חודש: ינואר 2004

ספין האנטישמיות המייגע

27 בינואר 2004
 

אנטישמיות

 

אחרי המפגן האמנותי של שגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, הודיע משרד החוץ כי "ישראל החליטה להוריד את דרג הייצוג שלה בוועידה שנושאה "מניעת רצח עם" אשר תתקיים בשטוקהולם בשבוע הבא, ותיוצג בדרג פקידותי בלבד".  ובכן, איך להתבטא בעדינות – ההודעה הזאת אינה אמת.

בהודעת משרד החוץ נמסר כי "ישראל מצרה על כך שלא נוצרו התנאים לאפשר השתתפותה בדרג בכיר יותר". לעיתונאים נמסר כי ה"תגובה הציונית ההולמת" באה בעקבות ההחלטה השבדית לא להסיר את המיצג "שלגיה". האמת היא הרבה יותר פשוטה. אכן, לא נוצרו התנאים לאפשר השתתפות ישראלית בדרג בכיר יותר מסיבה מאוד פשוטה. עוד הרבה לפני ש"שלגיה" באה לעולם אף בכיר ישראלי לא רצה לצאת לשבדיה סתם כי זה לא נוח. משרד החוץ פנה לשרים שונים שבועות ארוכים לפני המיצג השנוי במחלוקת אבל אלו כולם סרבו. חלק מהם לא אהבו את הרעיון שיצטרכו לנסוע לשבדיה בטיסות לא ישירות. גם הנשיא הודיע כי לא יוכל לצאת לוועידה וכך גם שר החוץ, סילבן שלום. במשרד הוחלט, שוב, הרבה לפני "שלגיה", לשלוח את נמרוד ברקן, איש המשרד. אחרי השערורייה הגדולה החליטו במשרד החוץ, מסתבר, לעשות סיבוב על העניין. למה לא? השרים, מסתבר, לא נוסעים בגלל אנטישמיות. נכון, הועידה בשבדיה בכלל נועדה להילחם ברצח עם. נכון, הממשלה השבדית עושה בשנים האחרונות יותר מכל מדינה אחרת בעולם להנצחת השואה אבל מה זה משנה. אנחנו פה בישראל נראה להם מה זה. האנטישמים האלה. ממשלת ישראל הרי הייתה מורידה בשנייה מיצג מעורר מחלוקת שהיה מוצג נאמר במוזיאון תל אביב. ברור, לא?

הפגנת השרירים הפתטית של משרד החוץ היא רק ביטוי לתופעה שהולכת ומתחדדת בחודשים האחרונים. האנטישמיות חוזרת. לא, לא ממש חוזרת לאירופה כמו שהיא חוזרת לישראל. מכשירה את חטאינו, מלבינה את כתמינו ובעיקר בעיקר מצדיקה את מלחמתנו. ברדיו מתנגן ג'ינגל מפחיד על "שריפת בתי כנסת" ו"הכחשת השואה". אתה שומע ומסתכל סביב אם אתה לא נמצא במקרה בגרמניה של שנות השלושים. בעיתונים מובלטים סקרים שנעשו באירופה. הידעתם? אחד מכל שישה בריטים חושב שהיהודים עושים שימוש מוגזם בשואה. חבל שלא עשו סקר כזה בארץ. ייתכן שפה בישראל האחוזים יותר גבוהים.

קמפיין האנטישמיות הוא לא מקרי. יש כאן קואליציה של אינטרסנטים. עבור ראש הממשלה זה חלק מתמונת עולמו. כל העולם נגדנו ואי אפשר לסמוך על אף אחד. כשכולם אנטישמים ברור שאי אפשר לעשות שלום עם אף אחד, שלא לדבר על לסמוך על כוח בינלאומי לשמירת שלום. מצד שני, נמצאת הסוכנות היהודית. השנה עלו לארץ רק 25 אלף עולים, הכמות הזעומה ביותר ב- 15 השנים האחרונות. מחצית מהעולים מארצות חבר העמים אינם יהודים. רבים מאלו שבאים לא קשורים בשום דבר לחלום הציוני. בחלק לא קטן מהמקרים מדובר בזקנים וחולים שנוחתים כאן ומועברים ישירות בכיסא גלגלים לבית החולים הקרוב. כן, יכול להיות שגם זאת חלק מהמחויבות של מדינת היהודים לעוליה אבל ברור שבמצב כזה הסוכנות חייבת להרים קצת יותר גבוה את דגל האנטישמיות.

מה שעושים ראש הממשלה, שר החוץ והסוכנות היהודית מובן וברור. הבעיה היא שאין אף גורם בצד השני שיש לו אינטרס לספק מידע מרגיע. הממשלות האירופאיות מנסות לעשות זאת על קצות האצבעות. הן יודעות שהן הולכות על ביצים כאן. המרחק מ"אתם הישראלים קצת מגזימים עם בעיית האנטישמיות באירופה" ל"אתם האירופאים כולכם אנטישמים" הוא דק מאוד. בשוק הדעות והמחשבות הזה יש קונצנזוס – אירופה רוויה אנטישמיות מפחידה. הכי טוב לחיות בישראל.

שרון רוצה להרגיז את מרכז הליכוד

6 בינואר 2004
 

הנה הדרך הנכונה לפצח את מרכז הליכוד (ותודה לאריאל שרון ולימור לבנת) – הרגז אותם, עצבן אותם, הילחם בהם. כמה צעקות של הפייגלינים יהפכו אותך לאקדוחן האמיץ ביותר בעיר.

לא פלא שאריאל שרון לא אהב אתמול את הניסיון של ישראל כץ לעזור לו. "אתם יכולים להניף את הניירות", הוא אמר כששר החקלאות ניסה לעזור לו. אפשר היה ממש לדמיין איך שרון מסיים את המשפט הזה בלב. שרון רצה את קריאות הבוז והשלטים. הוא רצה לשכפל את המודל המוצלח של רכישת פופולאריות על גבו של הגוף הכי מושמץ במדינת ישראל – מרכז הליכוד.

לאורך כל נאומו של שרון אפשר היה לראות את ניסיונות ההתגרות. זה היה כמעט שקוף מדי. על כוונתו לפנות יישובים חזר שרון 3 פעמים, למקרה שאיזה פייגלין לוקה בבעיות שמיעה. לעומת זאת, שרון "שכח" את הרמיזה החדה שלו מנאום הרצליה על כוונתו לספח חלק מהשטחים. זה לא פלא ששרון נפנף שוב ושוב במקל השמאלני והשאיר בבית את הגזר הימני. ראש הממשלה פשוט פיצח את הקוד הגנטי של מרכז הליכוד.

יש שני סוגי בכירים בליכוד. רוב השרים, ובעיקר סילבן שלום ודני נווה, בטוחים שקידומם האישי תלוי בחברי מרכז הליכוד. הבכירים הללו מעדיפים להתאבד לפני שהם ירגיזו את חברי המרכז. רוב הזמן הם עסוקים בלנסות לרצות אותם, שלא לומר להתחנף אליהם. ויש גם קבוצה קטנה שפועלת אחרת.

לא פלא שלימור לבנת בחרה לאוורר את דעותיה על  ניסיון ההשתלטות על הליכוד ערב לפני ועידת הליכוד. לבנת, כמו גם מאיר שטרית, אריאל שרון ואהוד אולמרט הבינו את הפרינציפ. זה לא רק שהציבור והתקשורת אוהבים אותך הרבה יותר אם אתה מתעמת עם המרכז. זה הרבה יותר מזה. בסופו של יום חברי מרכז הליכוד מעריכים אותך הרבה יותר אם אתה לא מתמסר להם. אל תתרשמו מכמה צעקנים פה ושם. גם סילבן שלום הודה באחרונה, בשיחות עם חברי מרכז, שההתבטאויות 'השמאלניות' של אולמרט קידמו אותו במרוץ על הירושה. לא מדובר (רק) ביחסי סאדו-מאזו שמנהלים חברי המרכז על נבחריהם. זה הרבה יותר עמוק מזה.

אתמול דנה ועידת הליכוד במאות רבות של תיקונים לחוקת הליכוד, שהציעו חברי המרכז. יש שם מכל טוב, אפילו הצעה לחרם דיפלומטי על ארה"ב עד שיונתן "אחינו" פולארד ישוחרר מכלאו (ראש הממשלה ושר החוץ מקבלים פטור. הם יוכלו להמשיך לבקר בארה"ב). המכנה המשותף מאוד ברור. עוד, עוד כוח למרכז הליכוד. רוב החברים שבאו הלכו עם מדבקות על החולצה. "להחזיר את הכוח למרכז". אתם מבינים, הגוף הוולונטרי החזק ביותר בארץ רוצה עוד כוח. זה בדיוק מה שהבינו אולמרט, לבנת ושרון. בסופו של יום, חברי המרכז האלו יבחרו במי שייתן להם עוד כוח ובאופן פרדוכסלי מי שיכול לתת להם עוד כוח, עוד שלטון זה דווקא אלו שמתעמתים איתם.