ארכיון חודש: אוגוסט 2004

לשכת נתניהו – שוב הדברים המוכרים

19 באוגוסט 2004
 

לשכת שר האוצר נתניהו מתפרקת. ראש המטה, אביב בושינסקי, עזב. יועץ התקשורת, אחד היועצים הפוליטיים והיועץ המדיני, כנראה, גם בשלבים כאלו ואחרים של עזיבה. אלו אינם סתם שינויים פרסונאליים בסביבה של מי שרואה את עצמו ראש ממשלה בעתיד הקרוב. למעשה, מה שקורה ללשכת שר האוצר, לא בפעם הראשונה, מספר את סיפורו של האיש בנימין נתניהו.

נתניהו הוא איש מאוד מוכשר. הוא ממש לא צריך אותי או כל אחד אחר בשביל לדעת את זה. הימים בהם שמאלנים מושבעים ועיתונאים ציניים (לא תמיד זה אותו דבר…) נהגו לזלזל באינטליגנציה שלו כבר עברו מזמן. עכשיו כבר לא שואלים – איך הוא הגיע לשם. היום נהוג לשאול – האם הוא השתנה? האם יש ביבי חדש?

הבעיה הגדולה ביותר של נתניהו, וגם זה לא חדש, היא נתניהו. החשדנות הבלתי נגמרת, הרצון להחזיר מהלומה על כל עקיצה, הנטייה להגיב בהיסטריה, התמכרות לתקשורת, ל"מה אומרים". נתניהו תמיד בטוח שמה שלא קורה, קורה בגללו וכנגדו. העולם נגד נתניהו.

נתניהו, למשל, היה בטוח ב- 1999 שלאהוד ברק וחאפז אל אסד יש הסכם, מה שהוא ראה כפגיעה ממשית בסיכוייו לחזור לראשות הממשלה. שנה לאחר מכן ביבי גם היה בטוח שברק ושרון כבר סגרו עסקה לממשלת אחדות במטרה לחסום אותו.

הסביבה הקרובה של אנשים חשובים משופעת באנשים שמשחקים לתוך החולשות של הבוסים שלהם. לנתניהו תמיד היו אנשים סביבו שליבו את הפרנויה, שאישרו את החשדות שלו ועודדו אותו להגיב בלוחמנות. תמיד, חוץ מבשנה וחצי האחרונות. פתאום נוצרה סביב ביבי קואליציה של מקורבים. בושינסקי וגינוסר בתוך הלשכה, גיל סמסונוב וגבי פיקר מחוצה לה. כולם ביחד הובילו קו אחד. ביבי, אל תגיב. ביבי, תתעסק בכלכלה. ביבי, זה לא נגדך. פיקר מכיר את נתניהו מגיל אפס. הוא היחיד שיכול להיכנס לנתניהו לתפוס אותו בגרוגרת ולהגיד לו – אל תבלבל את המוח. גם האחרים קרוצים מאותו חומר. הם לא מפלגתיים, מאוד מכירים את התקשורת ופחות מחוברים למרכז הליכוד. קואליציית המקורבים של נתניהו אחראית במידה רבה להתנהלות המאוד מוצלחת של נתניהו מאז הפך לשר אוצר. פתאום, נתניהו לא מגיב לכל מתקפה. הוא מופיע הרבה פחות בתקשורת ולא מתרגש מכל מאמר. משפחתו ובעיקר אשתו נשארים הרחק מאחורי הקלעים. חוץ מפעם אחת הוא אפילו הצליח להימנע מהדימוי המזיק של מי שחותר כנגד ראש ממשלה. יותר חשוב, לראשונה בקריירה הפוליטית שלו נתניהו מצליח לייצב הישגים אמיתיים, שאינם שנויים במחלוקת.

אבל ביבי בעט. לפני מספר חודשים הוא הביא ללשכה יועץ אסטרטגי חדש, שעיה סגל. ללא קשר לאיכויותיו של סגל, איש יחסי ציבור, התוצאה הייתה ברורה. גם לביבי. הסביבה ההומוגנית של נתניהו הפכה לקרב של מחנות. כולם נגד כולם. פתאום המסר האחיד והמשעמם משהו שיצא מלשכתו של נתניהו במשך חודשים ארוכים הפך לשני מסרים. פתאום לא היה ברור מיהם מקורבי נתניהו שמדברים בכל מיני מקומות. העיתונאים הריחו מאוד מהר על איזה צד הלחם מרוחה הכותרת. ככה, מסתבר, נתניהו אוהב שהסביבה שלו מתנהגת. אחד נלחם בשני וכולם מנסים להשיג דבר אחד – שהבוס יהיה מרוצה. במשך חודשים ארוכים ביבי רטן שאנשיו מנהלים אותו, שלא תמיד הוא זה שמקבל את ההחלטות. עכשיו הוא קיבל את מה שהוא רצה. לשכה וסביבה כמו שהייתה לו כשהיה ראש ממשלה. אף אחד לא מתווכח עם הבוס.

לכאורה, מדובר בדינאמיקה כל כך בסיסית שאתם בוודאי לא מבינים איך נתניהו לא קולט את זה בעצמו. פשוט מאוד. נתניהו חושב אחרת. המאמר הזה, למשל, לא ייראה לנתניהו לשנייה אחת כמאמר ענייני. אני מוכן לשים את האגורה האחרונה שלי שאני יודע מה נתניהו יחשוב עליו. המקורבים האלה הם המדליפים של דרוקר ולכן הוא בוכה על לכתם. לחילופין או בנוסף, הנוטשים למיניהם הם אלו שיזמו את המאמר, מה שרק מצדיק את ההחלטה להרחיק אותם. שתי התיאוריות הן, כמובן, שטויות מוחלטות אבל אף אחד לא יוכל לשכנע את נתניהו בזה.

לבנימין נתניהו בהחלט קרה משהו בשנים האחרונות. הוא באמת התבגר. ההתרחשויות מאחורי הקלעים בלשכה שלו הם הסימן הראשון שמיצר ההרס העצמי הוא עדיין לא נגמל. ההתקפה הבוטה והמיותרת על מופז ואולמרט השבוע היא אולי דוגמא ראשונה להיעדרותם של גורמים מרסנים בסביבתו.

סילבן והדרך המוזרה שלו להילחם בממשלה חילונית

8 באוגוסט 2004
 

בוא נתחיל מזה שהטיעונים נגד ממשלת אחדות חילונית (ליכוד-עבודה-שינוי) הם לא חכמים במקרה הטוב ולא הגונים במקרה הרע. זה שסילבן שלום רוצה להישאר שר חוץ זה ברור. זה שהוא ממציא טיעונים אידיאולוגיים כי הוא לא מוכן להגיד את האמת, גם זה ברור. מה שלא ממש ברור זה האם הטיעונים האלה באמת משפיעים על אריאל שרון או שהוא סתם עושה הצגה של מו"מ עם החרדים כדי לשכנע את מורדי הליכוד.

הטיעון הראשון של מתנגדי הקואליציה החילונית הוא שבוחרי הליכוד לא יוכלו לחיות איתה. זה נגד הטבע, אומר שר החוץ. לא פחות ולא יותר. במילים בוטות, זה שטויות. סקרים הוכיחו שבוחרי הליכוד מעדיפים את מפלגת העבודה על ש"ס. בכלל, בוחרי הליכוד היו מעדיפים קואליציה בלי העבודה ובלי ש"ס. שלום ואנשיו מקפידים לשכוח שרק לפני 5 שנים, ב – 99, הליכוד הכריז מלחמה על ש"ס –  הם גנבו את הקולות שלנו, אמרו אז אנשי הליכוד. בכלל, העמדה בה שמו את עצמם מורדי הליכוד היא קצת פתטית. עוזי לנדאו לא יכול להוביל את חבריו לבחירות כי עם כל הכבוד לחבל עזה, הרבה יותר חשוב להם להישאר בכנסת. לכן, מורדי הליכוד שוכבים על הכביש כדי שליצמן ורביץ יהיו בקואליציה, מגוחך ככל שזה נשמע.

הטיעון השני הוא שאין טיעון שני. פשוט אפשר בלי, מסביר שר החוץ. למה צריך להרחיב את הקואליציה. הכל טוב ככה. אז אין רוב, אז קצת מקרטעים. אז מה. זה אותו שר חוץ שהסביר כשהיה נוח לו (אז הוא רצה להרתיע את שרון מקידום התוכנית) שמימוש תוכנית ההתנתקות יוביל לבחירות ומסביר היום שבכל מקרה מימוש תוכנית ההתנתקות לא יוביל לבחירות (עכשיו צריך להסביר למה לא צריך להכניס את פרס לממשלה).

האמת היא ששרון נמצא באמת בהתלבטות אסטרטגית. קואליציה חילונית ועימות עם מורדי הליכוד או קואליציה עם החרדים ועימות עם טומי לפיד.

לדעתי האישית, אם היא שווה משהו, לא אמורה להיות לשרון דילמה אמיתית. במשרד האוצר יגידו לכם שכל חודש שהחרדים בחוץ הוא אוויר לנשימה. פוליטית, הכנסת החרדים לממשלה וזריקת שינוי היא מכה אנושה לפופולאריות של ראש הממשלה. זה ייתפס כבגידה בשותף הנאמן שינוי, במיוחד אחרי הויתור הגדול של לפיד, והחזרת ה'סחטנים' החרדים.

בכל מה שקשור לתוכנית ההתנתקות זה לא ממש משנה. ההתנתקות, כל כמה שהדברים קשורים לכנסת, היא כבר עובדה מוגמרת.

ולבסוף, יש טיעון אחד מוזר במיוחד. כשמבצעים תוכנית כל כך קשה כמו פינוי עזה צריך מרכיב דתי בממשלה. למה? לא ברור. האם צבי הנדל ימתן את התנגדותו לתוכנית במידה ויעקב ליצמן יהיה יו"ר ועדת כספים? לא נראה לי. בסופו של דבר, סילבן שלום עלול לצאת כמו המטומטם הכי גדול בעיר. ההתנגדות שהוא מוביל תאלץ את שרון לזרוק את שינוי ולהכניס את העבודה והחרדים לממשלה. ומה ייצא לסילבן מזה? פרס בכל זאת יקבל את תיק החוץ. על זה אומרים, לנצח בקרב, להפסיד במלחמה.

לא רק טומי לפיד התבזה, גם אלי ישי

3 באוגוסט 2004
 

לא רק טומי לפיד ספג מכה קשה כתוצאה מהחלטתו להפר את הנדר שלו לא לשבת עם חרדים. הקורבן השני של הסיפור הזה הוא יריבו הגדול של לפיד – אלי ישי. להבדיל מלפיד, ישי היה יכול לחסוך מעצמו את הביזיון אבל תאוותו להיכנס לקואליציה העבירה אותו על דעתו.

תזכורת. כשאהוד ברק רצה לפני 4 שנים להעביר 3 כפרים באזור ירושלים ממעמד של שטח B למעמד של שטח A (מי בכלל זוכר את המשמעות של ההבדל הזה?) – אלי ישי וש"ס הקימו מהומת אלוהים. קצת לאחר מכן ש"ס פרשה מהממשלה. מה קרה? שום דבר מיוחד. ברק העז לצאת לקמפ דייויד בלי לפרט בפני אלי ישי בדיוק מה הם הקווים האדומים שלו.

היום אלי ישי הרבה יותר צנוע. למעשה, הוא לא מעז להציב תנאים לכניסת ש"ס לקואליציה. מותר לאלי ישי ולש"ס למכור את עצמם בזול (ישי אפילו קבע כלל – לא מעלים שום דרישות במו"מ הקואליציוני. שאף אחד לא יוכל לצייר אותנו כסחטנים) אלא שבמקרה הזה הנזק שהם גורמים רחב הרבה יותר מנזק עצמי.

כששרון יצא עם תוכנית ההתנתקות שלו אלי ישי עמד, יותר נכון, ניסה לעמוד, בחזית ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות. הוא מתח עליה ביקורת חריפה בכל מקום אפשרי. מר"ן עובדיה פרסם עוד אחד מפסקי ההלכה הדרמטיים שלו. כמה שבועות עברו, שרון מצמץ קלות לכיוון של ש"ס וכל הטיעונים העקרוניים- אסטרטגיים נזנחו. עכשיו ישי כבר אומר שהרב יחליט, שזה לא בסמכותו ובכלל, ההתנגדות של הרב הייתה רק למרכיב החד צדדי שבתוכנית. אה, לא ידענו שהמצרים יהיו מעורבים, אומרים בלי בושה ישי ומקורביו: אם המצרים מעורבים (כאילו זאת התפתחות חדשה) זה משנה את כל התמונה. ההתנתקות פתאום (כשש"ס בפנים) היא בכלל לא חד צדדית.

אריק שרון, שמזמן כבר לא צריך את השבחים שלי ליכולתו הפוליטית, סוחט את הלימון הזה עד הסוף. הוא קודם כל מוציא מש"ס (ומיהדות התורה) אמירות וחצאי אמירות בעד התוכנית ואז מנהל איתם מו"מ. מבחינתו, גם אם המו"מ ייכשל הוא ייהנה מהתנגדות מרוככת לתוכנית ההתנתקות. ישי, כבר למדנו, מסוגל לפליק פלאקים מורכבים במיוחד אבל אפילו הוא יתקשה להנהיג עכשיו מרד אופוזיציוני נגד ההתנתקות. במלים אחרות, בלי לתת דבר שרון כבר ריכך מאוד את מאחזי ההתנגדות האחרונים לתוכנית ההתנתקות שלו. לפחות ככל שהדברים אמורים בכנסת.

אלי ישי קיבל מפלגה עם 17 מנדטים. הוא כיהן שנים ארוכות כחבר בכיר בקבינט. במשך תקופה ארוכה, ש"ס ניסתה לפחות לשחק על המגרש המדיני – ביטחוני. זה לא ממש עבד. חוץ מהראיונות הפומביים של בניזרי וישי אחרי ישיבות קבינט דרמטיות (ראיונות שתרמו משמעותית לכרסום במעמדו של הקבינט) אף אחד לא ממש תפס את ראשי ש"ס כסמכות ביטחונית – מדינית. ההחלטה של לפיד אתמול הופכת את ש"ס לקורבן האמיתי של המו"מ הזה. גם התבזו וגם, כנראה, לא יהיו בקואליציה.