ארכיון חודש: מרץ 2006

מעריב: בועטים בדלי. 22.3.2006

29 במרץ 2006
 

גדי סוקניק, שלגם כנראה יותר מדי ממימי הקישון, הבטיח לצופי ערוץ 2 את הביריות של יונית לוי. אבל אנחנו הלכנו עם ערוץ ‭.10‬ כי גם בהתעלם (וקשה) מהגימיק השקוף, הצוות של ערוץ ‭,10‬ והדברים ידועים, פשוט הרבה יותר מעניין.

קודם כל יעקב אילון, מגיש הבחירות האולטימטיבי. לצדו מיקי, רגועה יחסית, אולי אחרי שהבטיחה את מקומה בבחירות החשובות באמת (מקום שביעי ברשימת המתלבשות הטובות ביותר של "פנאי פלוס‭.("‬ וכל היתר, ובראשם רביב דרוקר המעולה, לונדון וקירשנבאום, רינו ולינוי, והאבא של כל הקאמבקים – רפי רשף. בקצב הזה, אפילו יוסי שריד יכול לחשוב על חזרה לזירה (מנהיג הגמלאים, בחירות ‭.(2010‬

אבל איך אפשר לבעוט בדלי? במקרה הכרוני של ערוץ ‭,10‬ בקלות. בעריכה תמוהה, יותר מדי היתקעות בראיונות מבולבלים לפני שמישהו עשה סדר בבלגן (דרוקר כמובן‭(‬ בלי לנצל את הכלים המשובחים שעומדים לרשותם. ובמיוחד, ליהוק גרוע של פוליטיקאים באולפן. המון זמן מסך ללימור ופואד. שזה מעניין בדיוק כמו לימור ופואד.

• ההברקה: חצי שעה ראשונה בלי דני רופ.
• הפאשלה: חצי שעה ראשונה של בלבלה אטומית. קודם כל ומעל לכל, דיווח תוצאות המדגם. וזה בעצם כל הסיפור. תוצאות הבחירות הן אורגזמה, רגע חטוף של דרמה, של כמה כמה. בדיוק כמו השער המכריע בגמר המונדיאל. זו כל תמצית השידור החי, הבילד-אפ והמייק-אפ. ואלה של ערוץ 10 היו מרושלים – אחרי נתוני שלוש המפלגות הגדולות המתנו המון זמן לתוצאות של המפלגות הממש לא קטנות, שהיוו את הפתעת הבחירות האלה. המון המון זמן. נצח. וכשאתה שומע את שאגות השכנים, אפילו שנייה לפניך, על הבקעת השער, אתה מתבאס.

• יצא פראייר: הצופה, עם משחקי החידה של אנחנו-יודעים-אבל-רק-נרמוז, רגע לפני פרסום התוצאות, מאת פרשני-העל עמנואל ודן. נמאס. די עם זה. שמישהו יגיד מה קורה, והאמינו לי, בייניש לא תעשה לו כלום.
• האולפן: כולם כבר יודעים לבד. השקוף בכיכר הזו, נו, איפה שהוציאו את רבין להורג. כולם כבר יודעים, וכולם יזכרו, ולא משנה אם זה גימיק או לא גימיק, ואיך היתה האקוסטיקה וכל יתר החרטוטים: סוף סוף, באיחור של מיליון שנה, הצליח ערוץ 10 לייצר לעצמו מותג משלו. ‭10"‬ בכיכר‭."‬
• במקרה הכינותי מראש: "ישראל הולכת קדימה‭,"‬ מכריז יעקב. בחייאת רבאק. בלתי נמנע, יבשושי, צפוי. תעביר את הגרעינים בבקשה.

גלובס: חנפנים, נמאסתם. 14.3.2006

14 במרץ 2006
 

יחס הקולגות בתקשורת לחשיפת "יומני עומרי שרון" בערוץ 10 מעיד על חוסר אחריות עיתונאית ועל תמיכה בקדימה, בכל מחיר

מאת: יהושע סימון.

יום לאחר חשיפת "יומני עומרי שרון" בידי רביב דרוקר בערוץ 10 לפני כעשרה ימים, קורא העיתונים היה טועה לחשוב שלא קרה ערב לפני כן דבר. אם עד אז קדימה נשחקה לאט-לאט עם כל פרשיות אולמרט והרשעת שרון הבן, הרי שעתה נדמה שהגיע רגע האמת במערכת הבחירות, וכבר לא כל כך ברור למה להצביע למפלגת המרכז.

בבוקר לאחר הסקופ של דרוקר, ב"הארץ" הפניה בת שלוש שורות לעמוד א3, בה מופיע הרקע לאירועים ועיקרי התגובות שמביאה מזל מועלם. ב"מעריב" אמנם רבע שער מוקדש לנושא – אבל הכותרת הראשית של העיתון מוקדשת לספקולציות בנוגע לפתרונות שמעמידה מערכת הביטחון לנצחון החמאס (באיחור של חודש, ראוי לציין).

תחת הכותרת "עומרי יסדר" והפניה לעמוד 2, מאזכרות אילאיל שחר ומיכל שפירא גם את תחקיר "מעריב" מיוני 2005 בנוגע למעורבותו של אולמרט במינוי עשרות חברי ליכוד או בני משפחה מדרגה ראשונה כשופטים בבתי דין לעבודה.

בשער מתחיל טור של דן מרגלית, הסניגור של אולמרט, שמתייחס לכתבה של דרוקר: "זו היתה כתבה על הג'ובים הקטנים, ובעיקר כיצד כופף עומרי את אהוד אולמרט ושאול מופז ומאיר שטרית. ומה על השרים שנשארו בליכוד והיו עושי דברו ורצונו, ומשרדיהם התנהלו בצורה הראויה לביקורת נוקבת, כמו ישראל כץ ודני נווה וסילבן שלום?".

מדבריו של מרגלית מצטייר כאילו אף לא אחד מהאישים המוזכרים רצה לשתף פעולה עם שרון הבן, ואיש מהם לא הרוויח בעצמו מהשימוש לרעה שעשו בסמכותם כדי לסדר ג'ובים למקורבים להם. כשעומרי שרון כותב ביומנו "לדבר עם אהוד", חשוב להבין שהוא חבר כנסת המנסה לקדם את נאמניו וכי זהו שר התמ"ת דאז, ממלא מקום ראש הממשלה ומועמד קדימה לראשות הממשלה, שמועל באמוננו ומסדר על חשבוננו ג'ובים מהקופה הציבורית במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד התעשייה.

איטי ומגומגם

"ידיעות", אולי יותר משאר כלי התקשורת, מעל בתפקידו עם פולו-אפ איטי, מגומגם ולא אתי. כשעל שער העיתון מיום ב' (6.3) מתנוססת תמונה של מאבטחת נאה המלווה את נתניהו, העיתון הקדיש ליומני עומרי שרון אייטם בעמוד 9(!), בלי לתת לאייטם בכלל הפניה בשער. יובל קרני וגידי וייץ ממש מודים בפני הקוראים על הפאשלה שלהם – שהסקופ חמק מידיהם לפני חודשיים כשהמידע הוצע להם. הם אף לוקחים את הצד של עומרי שרון, כשהם מספרים על כך שבין המסמכים היו גם פעולות למען החברה ולא עבור חברי מרכז.

אם נתלה את הפולו-אפ העצלני של היום הראשון באיטיות מערכות העיתונים, הרי שאת היום השני כבר אי אפשר להסביר אלא בניסיון לגונן על אולמרט-שרון, בניסיון להתעלם מערוץ 10 על רקע עסקי ובמאבקי אגו ויוקרה בין עיתונאים.

עשרה ימים קודם לכן, כתבת "מוסף הארץ" (24.2) "ראש ממשלה מחוסר ראיות" של אורי בלאו תיארה את "הכוורת" של אולמרט – הפרקליטים, העבריינים ופרשיות ראש עיריית ירושלים למיניהן. "מעריב" הוכיח אולי יותר מכל את היחס המיוחד לו זוכה אולמרט בעיתונות: על אף הסלידה שלו מהתחום, הוא זכה לסיקור חיובי מהחברים דנקנר ומרגלית ומאיילה חסון המקורבת ללשכה. וגם יוסי ורטר מפרגן. לא סתם יש לציבור תחושה שהתקשורת רוצה את אולמרט – בסביבת אולמרט, פורסם, רתחו על אנשי "מבט" בערוץ 1 שנתנו מקום לסיפור של יואב יצחק על רכישת הבית ברחוב כרמיה. "השתגעתם?!", נכתב ששאלו האנשים בקדימה את אנשי ערוץ 1, "אתם רוצים שאהוד יפסיד?!".

ב"סופשבוע" פורסמה כתבת שני חלקים – "רץ המרתון" ו"על קו המטרה" (24.2 ו-3.3) – סיפור מעלליו של אולמרט, כאילו הוא "האיש שנולד להיות ראש הממשלה". שתי הכתבות מעידות כאלף עדים מי הם חבריו של מועמד קדימה לראשות הממשלה, עם ציטוטים וכיתובי תמונה מהאגדות, שאפילו אתר מועדון המעריצים של הראל מויאל היה נבוך להעלות (לא כל שכן להדפיס). דוגמה לכיתוב, יומיים לפני החשיפה של דרוקר: "אהוד אולמרט. כל חבריו ואלה שעבדו איתו מספרים על האנושיות, טוב הלב, הנדיבות, ההתעניינות הכנה בשלומם של עובדים וידידים, הנכונות להתגייס לעזרה, להושיט יד ולהציע כתף, על החיבוקים החמים, הנשיקות, הפיזיות הטוטאלית של אדם חם המרגיש טוב עם גופו". אכן, הרבה אנשים חמים הוא חיבק.

ב"וואלה! ברנז'ה" דווח כי דנקנר לש ומש את הכתבה למידות ידידותו עם ממלא מקום ראש הממשלה והורה להעביר לאישורו את כל הכתבות העוסקות באולמרט (אולי ממשלה בראשות אולמרט תפקיד בידיו משרה של שגריר, מעריכים המעריכים). בענייני אולמרט והתחקירים שנבלמים בעיתונים, כדאי גם לקרוא את יואב יצחק באתר שלו (www.nfc.co.il).

ועדיין, ביום השני אחרי החשיפה של דרוקר בערוץ 10 כבר לכל אחד יש אג'נדה. אמנם נדמה שלמרות נסיונות ההתעלמות, עם הזמן הסיפור דווקא יצבור תאוצה (ובצדק). מירב ארלוזורוב ב"הארץ" עשתה נכון כשהתייחסה לסיפור, אבל ניצלה את הגל כדי לדבר נגד המגזר הציבורי, כאילו שבעצם קיומו טמונה השחיתות. אך האמת היא, והיא יודעת זאת, שיש כאן עניין של מעילה באמון הציבור ואף צורה ברורה של שוחד. אבל ב"ידיעות" נראה שמאז הפרסום אצל דרוקר, יובל קרני לא מצליח לנשוך את שפתיו ולבלוע את העלבון. הוא פותח את הפה ברדיו ומושך את החוט עד כדי כמעט חשיפת המקור ליומני שרון.

על אף מאבקי היוקרה, האגו, והנטייה הכללית לחמול על בני משפחת קדימה, נדמה שכאן קרני מגזים כשהוא עובר על כללים אתיים וקולגיאליים. "ידיעות אחרונות", כמו גם ערוץ 2 (שעושה הכל כדי להעלים את הישגיהם של הקולגות מערוץ 10), כספקי האינפורמציה הגדולים והפופולריים ביותר בישראל, מחויבים לספק לצרכנים שלהם את המידע העיתונאי המהימן והמדויק ביותר, במיוחד בבואם להצביע בבחירות. לא רק כעסק מסחרי וכקולגות עליהם לתת מקום וקרדיט לסיפור של רביב דרוקר על יומני שרון הבן, אלא כבעלי תפקיד מרכזי בצורת משטר דמוקרטית

גלובס: "זו רעידת אדמה בקנה מידה שמזכיר את פרשת ווטרגייט". 7.3.2006

7 במרץ 2006
 

מאת: הדס מגן.

הכתב רביב דרוקר חשף בערוץ 10 את היומנים של עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה, שמתעדים שורה ארוכה של מינויים פוליטיים שביצע שרון הבן.

" עו"ד ד"ר יובל קרניאל, מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל, מומחה לעבירות צווארון לבן ולדיני תקשורת, מה החשדות הרלבנטיים?

"יש כאן להערכתי רעידת אדמה של ממש, בקנה מידה שמזכיר את פרשת ווטרגייט, או את פרשת בר-און-חברון, או חשבון הדולרים של רבין. נחשפת כאן מערכת שלטונית שלמה שמבוססת על הפרת אמונים ושוחד.

מודעה

"קודם כל מדובר בחשד לכאורה לעבירות של מירמה והפרת אמונים של עמרי עצמו, כשבמקום לפעול לטובת אינטרסים ציבוריים כחבר כנסת, הוא פועל לטובת אינטרסים אחרים ובכך עובר את העבירה. יותר מזה: הוא משדל אחרים לעבור את העבירה, כי הוא מרים טלפון לשרים וללשכות שרים ומבקש מהם לבצע את המינויים.

"יש כאן גם עבירה של שוחד בחירות: אם חברת הכנסת נעמי בלומנטל הורשעה בשוחד בחירות בגלל שנתנה לילה במלון לכמה פעילים, תארו לעצמכם מה זה לתת לאנשים משרה, שבצידה הכנסה של עשרות אלפי שקלים, והכול במטרה שאותם חברי מרכז יצביעו לטובת ההתנתקות, או לטובת מועמדים מסוימים".

" במה זה שונה מהמינויים הפוליטיים של צחי הנגבי במשרד לאיכות הסביבה?

"המקרה של צחי הנגבי הוא מקרה אחד של מינויים פוליטיים ועבירות של הפרת אמונים ושוחד בחירות. פה מדובר במערכת כולה – עשרות ואולי אפילו מאות מקרים. ההבדל הוא בהיקף התופעה ובעומק שלה. כאן מדובר על מינויים בהיקף רוחבי, שמצביעים על כך שהמערכת כולה, ראש הממשלה והבן שלו, השתיתו את ניהול המדינה על העשייה הזו. כך הוא בנה את הבסיס הפוליטי שלו במפלגה. המינויים הם לרוחב המערכת השלטונית – החל מחברת החשמל ועד למועצה הדתית בדימונה".

" צחי הנגבי אמר שהוא לא עשה מינויים פוליטיים, אלא מינויים מקצועיים. עמרי שרון יכול לטעון את זה?

"פה עמרי לא יכול לטעון את זה. עצם העיסוק שלו בנושאים הללו, שהם לא בתחום פעולתו, לא בתחום משרתו, מעוררים חשד ופסולים. להבדיל מצחי הנגבי, שהדבר מצוי בתחום סמכותו המקצועית.

"צריך לזכור, שהמילה מקצועי, זו לא מילת קסם שמכשירה את המינוי. לב העניין הוא ניגוד עניינים. אם אתה ממנה אדם תוך ניגוד עניינים, הדבר פסול גם אם האיש מקצועי.

"ניגוד העניינים הוא בין האינטרס הציבורי למנות אנשים טובים לבין העובדה שאתה צריך את האיש הזה כדי להעביר את ההתנתקות, או כדי שיצביע עבורך בכנסת. זה ניגוד העניינים".

" מה דעתך על התגובה התקשורתית לחשיפת הפרשה על ידי ערוץ 10?

"אני חושב שיש כאן שתי תופעות מדאיגות: באחת – ניסיון לחשוף את המקור או לרמוז על המקור. אלה תופעות שהכרנו בפרשת בראון-חברון, שם ניסו לסגור את המעגל סביב המקור. הניסיון של כלי תקשורת אחד לחשוף מקור של כלי תקשורת אחרת, מהווה פגיעה חמורה באתיקה המקצועית והוא גם מאוד מסוכן לחופש העיתונות, שהרי חופש העיתונות מבוסס על חיסיון מקורות. השמירה על החיסיון של המקורות היא לב ליבה של הדמוקרטיה, ואני חושב שיש כאן דוגמה מובהקת לחשיבות של חיסיון מקורות.

"התופעה השנייה שמדאיגה, היא ההתעלמות של מספר כלי תקשורת מפרשה גדולה וחשובה בגלל שמי שחשף אותה היה המתחרה, ובכך הם פוגעים בציבור שלם. זה הסיפור הדרמטי ביותר שנחשף במערכת הבחירות. התקשורת צריכה לבדוק את הסיפורים האלה ולטפל בהם. הציבור רוצה לדעת האם באמת ככה התנהל השלטון. מה שהיה בגדר שמועות, פתאום הופך קונקרטי. אם אכן ההתנתקות הושגה באמצעים כאלה של שוחד לחברי מרכז, יש כאן דבר מאוד דרמטי, שמשליך גם על קדימה וגם על הליכוד". "

הארץ: חלומו של דרוקר 6.3.2006

6 במרץ 2006
 

מאת: אהוד אשרי

הסקופ הגדול של ערוץ 10 נעלם בערוץ 2.

אם להסתמך על "ידיעות אחרונות", רשימות הסעד והתעסוקה של עמרי שרון הסתובבו בשוק כבר לפני כמה חודשים. יובל קרני, כתב העיתון, סיפר אתמול לרזי ברקאי בגל"צ שהרשימות הוצעו לעיתון, אך זה החליט שלא לפרסם אותן עקב "דרישות מופרזות וחצופות" של המקור. קרני הבהיר שלא מדובר בכסף, אלא ב"שווה כסף, והרבה כסף". אם לקבל את עדותו של רביב דרוקר, חושף רשימות שרון, ערוץ 10 לא שילם למקור דבר. מסקנה: דרוקר עשה את הבלתי אפשרי – הוא הצליח היכן ש"ידיעות אחרונות" נכשל. העיתון של המדינה לא ידע להביא את המשא ומתן לסיום מוצלח והפסיד את הסקופ הגדול ביותר של הזמן האחרון; דרוקר השכיל להשיג את הסקופ ללא שום תמורה.

ואמנם, קשה להמעיט בערך ההישג (אם כי יש כמה שניסו) כשם שקל להסכים עם ההגדרה שנתן לו דרוקר עצמו ("זה החלום הגדול ביותר של כל כתב"). ראשית, בגלל התחרות – הזירה הפוליטית רוויה בכתבים אמביציוניים שכולם מחפשים את הסיפור הגדול. דרוקר הקדים את כולם. בכך הוכיח גם את קשריו וגם את כישוריו. שנית, בשל אמינות המידע – עיתונאים רבים ידעו וכתבו על דפוסי העבודה המפוקפקים של עמרי שרון. רק דרוקר הביא מסמכים כתובים, פרי עטו של שרון הבן עצמו.

שלישית, בשל איכות המידע והשלכותיו האפשריות – הרשימות חושפות את ההיקף העצום של השיטה שנועדה להבטיח את שלטונו של אריאל שרון, מאות פריטי שחיתות שקושרים אליהם את בכירי קדימה ושכל אחד מהם שווה פרסום עיתונאי בפני עצמו. יש סיכוי (אם כי לא גדול) שהחשיפה של דרוקר תטלטל את מערכת הבחירות ותשנה במשהו את מגמותיה הנוכחיות. אם כך יקרה, היא עשויה להצטרף לרשימה המכובדת הכוללת את חשבון הדולרים של לאה רבין ופרשת בראון-חברון.

צריך להגיד משהו גם על סגנון השיווק של דרוקר. בניגוד לכמה מעמיתיו הוא לא יוצא מגדרו, לא מתנפח כטווס ולא נסחף לדרמטיזציה מופרזת. הוא מדווח על ממצאיו בטון ענייני, מתובל ביותר משמץ אירוניה, ומשאיר לאחרים את הפרשנות ואת הציונים. גם כשהוא נדרש להעריך את משמעות ממצאיו, הוא מסרב. הוא מבין שבמקרה זה, תפקידו מצטמצם למסירת המידע. התחקיר מדבר בעד עצמו וזאת הדרך הנכונה לשווק אותו.

דרוקר גם לא מסתיר את החולשות של ממצאיו. הוא אומר שלא פיענח את כל הקודים הפרטיים של שרון ("זה כמו סודוקו") ומודה שהמסמכים מעידים רק על כוונותיו של עמרי שרון, לאו דווקא על הגשמתן. חלק מהאנשים המוזכרים ברשימות לא יודעים על מה מדובר, או לפחות לא מודים בכך. גם התגובה שלו לפרסום ב"ידיעות אחרונות" על זהות המקור (עניין הראוי לדיון נפרד) מאופקת למופת: "זה לא הכי אתי בעולם", הוא אומר בתשובה לשאלה (מוזמנת?) של רפי רשף.

הדרך שבה מתייחסים שני הערוצים המתחרים לגילויי ערוץ 10 מלמדת מה קורה למורשת מקצועית בעידן של תחרות. קשה להבין איך חברת החדשות של ערוץ 2 מעיזה להתעלם כמעט לגמרי מהפרשה הלוהטת. ככל שהצלחתי לעקוב, היא הביאה רק שני אזכורים בלשון לקונית זהה, אחד ב"שש עם" ואחד במהדורה המרכזית: "היועץ המשפטי יבדוק את גילויי ערוץ 10". בלי תגובות, פרשנות, או דיון. המחדל המקצועי השערורייתי הזה מתבלט על רקע הטיפול היסודי שקיבל התחקיר בערוץ 1 (ובכל תחנות הרדיו). חברת החדשות מאמינה, כנראה, שהדרך היחידה להתמודד עם ההישגים של חדשות 10 היא להסתיר אותם מעיני הצופים.

תחקיר עמרי שרון

5 במרץ 2006
 

עומרי שרון נראה מהצד כמו מישהו שסדר וארגון הם לא הצד החזק שלו. לא מדויק. ל"חדשות 10" הגיעו המסמכים הפנימיים, שבאמצעותם ניהל במידה רבה שרון את המדינה.

עיון במסמכים מספק הזדמנות נדירה לראות כיצד זה באמת עבד. בין השאר ניתן לראות את הברית ההדוקה בין עמרי שרון לאהוד אולמרט ולשכתו. אבל עוד לפני כן כמה דוגמאות מהמטלות שעומרי לוקח על עצמו.

באוגוסט 2004 עומרי שרון בלחץ. מרכז הליכוד עומד להתכנס וההערכה היא שהוא יחליט נגד כוונתו של אריאל שרון לצרף את מפלגת העבודה לממשלה. שרון הבן מסמן כמה אנשים שצריך לגייס כדי לנצח במאבק. הוא כותב לעצמו לדבר עם "אורן", הלא הוא אורן מגנזי, עובד לשכת ראש הממשלה. על מה לדבר איתו? הנה מה שכותב שרון: "דירקטוריון ליגאל יוסף", "דירקטוריון לשלמה בן עמרה", "דירקטוריון באגודה לתרבות הדיור לרחמים עדן – למה עדיין לא נחתם", "לקבוע פגישה עם רחמים עדן לערבב אותו עוד קצת זמן". רחמים עדן הוא יו"ר סניף הליכוד בכפר סבא וזמן קצר לאחר מכן הוא אכן מונה לדירקטוריון של האגודה לתרבות הדיור.

מתוך שיחה טלפונית עם רחמים עדן:

מי שפעל למען המינוי שלך זה עמרי שרון.

יכול להיות, נדמה לי, לא זוכר. אני יודע ככה, התקשרה אליי אחת מהלשכה של ראש הממשלה ואמרה לי – רוצים להמליץ עליך להיות דירקטור. אמרתי "אוקי", אני יודע מה…

הדגים השמנים באמת הם שני האחרים. בן עמרה, חבר מרכז הליכוד מקרית אונו, קיבל את הליווי החשבונאי של המועצה הדתית בבאר שבע.

מתוך שיחה טלפונית עם שלמה בן עמרה:

"אם תסתכל כמה עבדתי במשרד הדתות בשנים האחרונות, מאז שהגיע עמרי זה רק ירד וירד וירד… מעולם לא דיברתי, לא החלפתי מילה וחצי מילה עם עמרי על שום דבר חוץ מפוליטיקה".

עומרי מפעיל את כל כוחו לגייס גם את יגאל יוסף, יו"ר סניף הליכוד בראש העין וראש עירית ראש העין לשעבר. הוא מנסה לסדר לו "ועדת תכנון ובנייה ליגאל יוסף". זה לא מסתייע. עומרי כותב לעצמו "פגישה עם אהוד על יגאל יוסף ובכלל". במקביל הוא כותב לעצמו לדבר עם יד ימינו של אולמרט, עובד יחזקאל. על מה מדברים? על "מנהל מחוז במנהל ליגאל יוסף". אולמרט הרי אחראי על מינהל מקרקעי ישראל. הוא גם כותב "שיחת טלפון עם יגאל יוסף עוד שבועיים לסטטוס התקדמות". בסופו של דבר יוסף לא זוכה בכל אלו אבל הוא כן זכה בתפקיד נחשק אחר. ראש מינהל אזורי פיתוח תעשיה במשרד התמ"ת, שנשלט כמובן על ידי אולמרט.

הנה תגובתו שליגאל יוסף:

"לא היה ולא נברא. ראיתי בעיתון מכרז של המדינה למנהל אזורי פיתוח. הצגתי מועמדות. קיבלתי מתוך מספר מועמדים שהיו ראיונות".

תחקיר עמרי שרוןלעומרי יש עוד הרבה עניינים עם לשכת אולמרט. ב – 2004 בזק היא עדיין חברה ממשלתית. עומרי יודע את זה. הוא כותב לעצמו לדבר עם אותו עובד, עוזרו הבכיר של אולמרט, שאחראי על בזק. עמרי רוצה לקדם עובדים שונים בבזק, שקשורים לחברי מרכז ליכוד – "שלמה משרקי רוצה להיות מנהל עבודה, עובד בבזק היום", "הגיס של אלי אביטן מנהל עבודה בבזק", "איך עוזרים לאח של אבי יחזקאל בבזק".

בממשלת שרון, אולמרט חלש כידוע על אימפריה של מינויים וסמכויות. עומרי כותב "פגישה + יחס לזוהר יעקב". יעקב זוהר הוא חבר מרכז ליכוד מהקריות.

הנה מה שאמר לנו יעקב זוהר, חבר מרכז ליכוד, בשיחה טלפונית שערכנו עימו:

אני רואה אבל שאתה נציג בבית דין לעבודה.

לא עמרי שרון מינה אותי. טומי לפיד מינה אותי, למה עמרי שרון? ביקשו קורות חיים – שלחתי. שלחו לי טפסים – מילאתי. קיבלתי טלפון מאהוד אולמרט שהוא ממנה אותי, אמרתי לו "סליחה, זה לא אתה מינית אותי עם כל הכבוד לך, זה טומי לפיד, זה לא אתה". אני לא מחפש…

אולמרט תפס טרמפ על זה, להגיד "אני מיניתי אותך"?

כן, אז הוא אמר לי – "תגיד תודה". אמרתי "אני לא אגיד לך תודה מפני שלא אתה מינית אותי".

והנה עוד דוגמא: "אבי אטיאס – פגישה אצל עובד איך עוזרים לו בפרנסה". אטיאס הוא יו"ר סניף הליכוד באילת, והוא קיבל בסופו של דבר עבודה דווקא בנמל אילת, למרות פסק דין מאוד לא מחמיא של בית הדין למשמעת של הרשויות המקומיות כנגדו.

ואלו הדברים שאמר לנו אבי אטיאס:

"יש חברות גדולה בין עמרי לביני, באותה מידה של חברות שהוא זכה לה ממני אני גם זוכה לה ממנו. אבל לא בעניין הזה, בעניין הזה היה פה מכרז שפורסם בצורה מסודרת. עברתי מבחנים, וברוך השם צלחתי".

עומרי נכנס אפילו למערכת היחסים הפנימית בתוך שירות התעסוקה, שתחת אולמרט. הוא כותב לעצמו לדבר עם אותו עובד יחזקאל, עוזרו של אולמרט על "נזרי ושולה אברג'יל איך מצמצמים את הכוח שלהם מול מנשה ודומיו". שולה אברג'יל ויעקב נזרי הם פקידים בכירים וותיקים בשירות התעסוקה. מנשה הוא יעקב בר מנשה, עובד שירות התעסוקה וחבר מרכז ליכוד, שנשמע לא פעם מתרברב בקשריו עם השרונים. נציבות שירות המדינה חוקרת תלונה על הטרדה מינית של אותו בר מנשה.

מתוך שיחה טלפונית עם יעקב בר מנשה:

כמו שאמרת לי, "האנשים האלה הרסו לי את החיים" וכל מיני דברים…

ועדיין.

מה עדיין?

ועדיין הורסים.

על מה אתה נחקר שם, על הטרדה מינית?

הם הדביקו מה שהם הדביקו. זה היה בשביל להכשיל אותי ב… לכתי למכרז. הם הצליחו בזה.

המומחיות של עומרי שרון זה מינויים. באחד המקומות במסמכיו הוא כותב: "מה נהיה עם החצי שלנו בדירקטוריונים של משרד השיכון, התחבורה, התיירות". לא מעט אנשים נותרו מאוכזבים אחרי שלא מונו על ידו. אבל פה ושם עומרי גם מצליח. "דירקטוריון טוב לדורון כהן". דורון כהן הוא בכיר וותיק במחנה שרון בליכוד. 4 חודשים לאחר מכן אכן סודר לדורון כהן דירקטוריון טוב. היום הוא יו"ר עמידר.

תמר מיארהתמר מיארהתמר מיארהתמר מיארהבפברואר 2004 עומרי כותב "דירקטוריון של עמידר (תמר מיארה)", ליד, אתם רואים, מסומן וי ואכן מיארה, שנחשבת מקורבת לאורי שני, מונתה על ידי דירקטוריון "עמידר" למנכ"ל החברה.

ביוני 2004 רושם לעצמו עומרי "גבי אופיר – מנהל מחסן רשות התעופה לזיו מאילת". תרגום – גבי אופיר הוא מנכ"ל רשות שדות התעופה. זיו, הוא זיו בוטנסקי, חבל ליכוד. לא הרבה לאחר מכן מונה בוטנסקי למנהל המחסן של רשות שדות התעופה באילת.

הנה מה שיש לזיו בוטנסקי להגיד לנו על כך:

"שמעתי שמנהל המחסן הקודם יצא לפנסיה ומחפשים מנהל מחסן. הבאתי את הקורות חיים שלי, התמודדתי על התפקיד הזה, הבאתי תעודות של מנהל מחסן בכיר. אני לא חבר מרכז, אין לי שום קשר עם עמרי שרון, הלוואי שהיה לי. אולי אם היה לי הייתי נשאר בעבודה. דרוקר, בחייך, אם עמרי שרון היה מכניס אותי, טוענים שהוא הבן אדם הכי חזק במדינת ישראל. מחסנאי מסריח עם שכר מינימום, היו מוציאים אותי אם עמרי שרון היה חבר שלי? הוא מעיף רמטכ"לים, ממנה רמטכ"לים, מנכ"לים, שמנכ"לים…"

המכנה המשותף של רוב המינויים שעומרי לוקח על עצמו ברור. אלו אנשי ליכוד או חברים של משפחת שרון. אחד מחברי המרכז שסייע רבות לשרונים הוא גסטון מלכה, במשך תקופה ארוכה יו"ר סניף הליכוד בפ"ת, שהתפרסם כשפוצץ את ישיבת מרכז ליכוד לפני 20 שנה. עומרי כותב "לבדוק מול איציק אוחיון איך עוזרים לגסטון מלכה עם הפנסיה שלו", גסטון מלכה רצה שראש עירית פ"ת אוחיון יעלה את אחוזי הפנסיה שלו. עומרי אכן פנה, אבל מלכה רחוק מלהיות מרוצה.

מתוך שיחה עם גסטון מלכה:

עמרי שרון יעזור לי? אולי אני עזרתי לו.

עזרת לו?

בטח. אף פעם לא עזר לי עמרי שרון. הוא דיבר עם ראש העיר אבל דיבר על עצמו.

אגב, חודשיים לאחר מכן כותב עומרי "סטאז' לאחיין של גסטון מלכה".

עיון בדפים של שרון חושף במידה רבה את הגרעין המייסד של "קדימה". עומרי כותב "תפקיד עם חשיפה ציבורית לאמיר הלוי מול אברהם הירשזון". אמיר הלוי היה חבר מרכז ליכוד מתל אביב, היום הוא מספר 50 בקדימה, ותמיד מקורב לעמרי שרון. כשהירשזון מתמנה מאוחר יותר לשר תיירות, אמיר הלוי מקבל מהחברה הממשלתית לתיירות, שבשליטת משרד התיירות, את הליווי הכלכלי של פרויקט ים המלח.

עומרי עובד מול גורמים רבים, מול ישראל מיימון, מזכיר הממשלה, אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד ראש הממשלהואילן כהן מנכ"ל המשרד שהחליף אותו. יש דברים שהוא רושם לעצמו לבקש מציפי ליבני, הן כשרת שיכון והן כשרת קליטה. במערך הפוליטי המסועף שעומרי הקים ותחזק לא סיפק לאביו שקט תעשייתי בליכוד. מצד שני, רוב האנשים שעומרי דאג להם, נמצאים היום ב"קדימה".