ארכיון חודש: מרץ 2008

‏"כולם עושים את זה"

23 במרץ 2008
 

"חשבונות המלון של פרס/ברק/אולמרט נראים אחרת?". מכל הטענות שהפנו מר נתניהו ואנשיו כלפי התחקיר שלי, זו, כנראה, הטענה שהכי תפסה. כולם נהנתנים, לכולם יש מממנים מיסתוריים, כולם ככה, למה נטפלתם לביבי. נתניהו, בתגובתו, אפילו אמר זאת במפורש. אולמרט שהה במלון יותר יקר ממני בלונדון, טען יו"ר האופוזיציה.

אז ככה:

א. ייתכן מאוד ששלישיית פב"א (פרס, ברק, אולמרט) טסה ברמת הוצאות דומה לזו של נתניהו. אבל "ייתכן מאוד" לא מספיק. השאלה היא לא מה אנחנו חושבים שקורה, אלא מה אנחנו יכולים להוכיח שקרה. זו הציפייה של הציבור מהתקשורת וזו חובתו של העיתונאי. להביא עובדות ועובדות מוצקות. לא שמועות, לא "ייתכן מאוד". סיפורים על פרס גם אני שמעתי. אני לא יכול להוכיח אותם ובהיעדר הוכחה, הם לא קיימים. שמעתי גם המון סיפורים מביכים נוספים על נתניהו, שמעולם לא פירסמתי. אין לי איך להוכיח אותם.

ב. אולמרט הוא ראש ממשלה בשנתיים האחרונות. ביקורת על רמת ההוצאות שלו בעת נסיעותיו לחו"ל היא הרבה יותר קשה. נתניהו, כראש ממשלה לשעבר, יודע זאת מצוין. החלטה על בית מלון בו תתאכסן פמליית רה"מ כרוכה באלף ואחד שיקולים שלא נוגעים לרצונו של ראש ממשלה. אבטחה, נכונות בית מלון להשבית את עצמו כמעט לגמרי בעת שהות פמליית ראש ממשלה ועוד. אהוד ברק היה אזרח פרטי מפברואר 2001 עד אמצע 2007. כל נסיעותיו בתקופה הזאת לא חשופות לעין הציבור בהיותו איש פרטי. לפני כן, הוא היה ראש ממשלה ועכשיו שר ביטחון. שמעון פרס הוא נשיא המדינה. לפני כן היה שר ומשנה לראש הממשלה במשך תקופה ארוכה. מרחב ההחלטה של נושא בתפקיד רשמי בכיר הוא אחר לחלוטין מזה של יו"ר אופוזיציה.

ג. למרות האמור לעיל, אם יש בין קוראי הבלוג הזה אדם אחד שמחזיק בחומר מביך על נסיעות האישים הללו או אישים אחרים במערכת הפוליטית, שינסה אותי. אני אגיע אליו הביתה באותו היום לקחת את החומר. בעבר פירסמתי את "יומני עומרי", שהביכו את עומרי שרון ואת "קדימה" זמן קצר לפני הבחירות. לפני קצת יותר משנה פירסמתי את "רשימות אולמרט", מסמך שהביך את לשכת ראש הממשלה וגרם לפתיחת חקירה פלילית נגד אולמרט. בין לבין, פירסמתי תחקירים נגד אברהם הירשזון, אריק שרון, משה קצב ותיחקרתי את נושא הזיופים בבחירות בסיבוב השני המפלגת העבודה. האם אני רודף את בנימין נתניהו? כן, בטח, בדיוק כמו שאני רודף את כל השאר. אין יום שאני לא מחפש חומר עיתונאי מביך על האישים הפוליטיים המרכזיים בחיינו. ככה אני תופס את תפקידי ואין פוליטיקאי אחד שלא אפרסם כנגדו חומר כזה, אם יגיע אליי.

ד. בטענה "כולם עושים את זה" חבוי מסר משתמע שזה בסדר. אם כולם עושים את זה אז, כנראה, שזו נורמה. אז זהו שזו לא נורמה. רוב הפוליטיקאים שאני מכיר, לא מוציאים 131 אלף שקל בשבוע בלונדון או 84 אלף שקל ב 4.5 ימים (נתניהו ממעט להתייחס לנסיעה השנייה שחשפתי ביולי 2005) ולא נזקקים למימון של אנשי עסקים פרטיים, שמחזיקים עסקים בישראל. חוץ מזה, גם אם יש עוד אחד או שניים, שנוהגים כך, האם הדבר מכשיר את ההתנהגות? לפי ההיגיון הזה, הטענה של הירשזון במשפטו לא צריכה להיות "לא גנבתי" אלא "כולם גונבים".

ה. עוד מסר משתמע שעולה מהטענה של מר נתניהו היא שלי ולעיתונאים אחרים יש מגירה. במגירה יש לנו את חשבונות ההוצאות של אולמרט, פרס, ברק ונתניהו ואנחנו, משיקולים פוליטיים, כמובן, בחרנו לפרסם את אלו של נתניהו. זה קישקוש, כמובן ומר נתניהו יודע את זה. יתרה מזאת, גם כל אחד מהבכירים האחרים נמצא תחת אותו מאמץ אקטיבי – עיתונאי להשיג חומר כנגדו. על עצמי כבר העדתי, אבל זה נכון גם לגבי עיתונאים רבים שאני מכיר.

ו. יחסיי האישיים עם מר נתניהו עד לפירסום התחקיר האמור היו תקינים לחלוטין. יתרה מזאת, לא פעם בשיחותינו האישיות הוא החמיא לי מאוד. לא אחזור על המחמאות. זה היה בשיחות אישיות ואתם גם לא תאמינו לי. אין לי גם שום דבר אישי נגדו. הכנתי תחקיר, פירסמתי, פה זה מתחיל ופה זה נגמר. מבחינתי לפחות.