ארכיון חודש: אוגוסט 2008

"בדרכים" עם לבני

27 באוגוסט 2008
 

אני רוצה לחלוק איתכם את התרשמויותיי מהשעות שביליתי עם ציפי לבני (ועפר שלח) במסגרת הצילומים ל"בדרכים" ששודר ב"שישי" האחרון:

1. לבני משדרת הרבה ביטחון. אני מכיר את גברת לבני כ -14 שנה, עוד מהימים שהייתה עורכת דין בתחום הנדל"ן ואני הייתי כתב נדל"ן ב"מעריב". לא משנה כמה שיחות ניהלנו לאורך השנים, בכל שיחה היא מתישהו אומרת לי "השיחה היא לא לציטוט, נכון?". תמיד אתה מרגיש עליה איזה חוט של חששנות.בקמפיין הזה היא מתנהגת אחרת. יש בה הרבה יותר בטחון, היא לא מהססת לענות תשובות ישירות. האמת, עצם נכונותה לצאת ל"בדרכים" הדהימה אותי. בעבר, היא לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. היא תמיד אוהבת לקבוע גבולות לראיון, מה שואלים ומה לא, לא אוהבת שמצלמים אותה בתנועה, מסוג המרואיינים שאתה מתקשה לזרום איתם וחושש שהם פתאום יאבדו את זה ויפסיקו את האייטם.

בפעם האחרונה שעשו עליה כתבת התלוות בערוץ 10, זו הייתה ענת גורן, בת זוגי וזה היה לפני כמעט שלוש שנים. לבני הייתה שרת משפטים והיא עשתה לה את המוות. לבני לענת, כמובן. זה הגיע לשיא, כשלבני סיימה להתראיין ב"לונדון קירשנבאום"ונכנסה בטבעיות לחדר העריכה בו ענת ערכה את הכתבה עליה.אפילו בת זוגי, שלא מתאפיינת בדר"כ בשמירה קפדנית על כללי הנימוס, הופתעה. זה עוד לא קרה לה.

איפה כן ראיתי את הבטחון?

למשל, בנכונות לתת קצת לאחרים לנהל אותה. בשיחות בינינו בעבר, מתחתי על לבנילא פעם ביקורת על נטייתה לעשות הכל לבד. טענתי באוזניה שזו חלק מהסיבה שצוות היועצים שלה נוטה להתחלף במהירות יותר גבוהה, אפילו מהצוותים של ברק ונתניהו. בקמפיין הזה עושה רושם שהיא באמת נותנת לאחרים לנהל לא מעט עניינים.די נדהמתילראות עד כמה העוזר אישי + דובר שלה, גיל מסינג (בן 24!), מקבל חופש פעולה. דיברתי בשנים האחרונות עם לא מעט עוזרים לשעבר של לבני ואני יודע כמה היא מתעקשת לקחת כל החלטה, לפעמים הכי קטנה, לבדה. מסינג ולבני מתואמים, לפחות מהזווית בה אני התבוננתי, להפליא ועושה רושם שהיא סומכת עליו מאוד ונותנת לו לקבל החלטות, שפעם לא היו עוברות. האמת, היא גם אמרה לי את זה. "אתה לא תאמין אבל הפעם החלטתי להתמסר ולתת לגיל ואייל (ארד) להחליט בעניין התקשורתי".

כאן מגיעה הערת הסתייגות. כבר למדתי מזמן, שאנחנו העיתונאים שוכחים לא פעם, שאנחנו רואים רק את מה שנותנים לנו לראות. יכול להיות, שמה שאני ראיתי זה את לבני מציגה דמות מסויימת, שלא קיימת. יכול להיות.

2. לבני מוכרת לי כפוליטיקאית בעלת עור דק. פעם הגשתי לה שאילתה על סיפור הנוגע למינויים של חברי מרכז ליכוד לשופטים, במעמד של נציגי ציבור, בבתי הדין לעבודה. לבני לא מינתה את חברי המרכז,בסופו של דבר, אבל בלשכתה הוכנה רשימה של מינויים פוטנציאליים. זה לא סיפור נעים, אבל בוודאי לא הסיפור הכי קשה לפוליטיקאי. בתגובה היא איימה עליי בשיחת טלפון לא נעימה בתביעת דיבה. לא הרבה לאחר מכן פרסמתי את מה שכינינו "יומני עמרי", ניירות עבודה של עמרי שרון, על סידורים למיניהם לחברי מרכז הליכוד. לבני הופיעה בניירות פעמיים, אם אני זוכר נכון. באייטם עצמו היא הופיעה באזכורים די שוליים.

בתגובה היא כתבה מכתב קשה למנכ"ל החברה. בין השאר, היא התרעמה על כך ששאלתי אותה שאלות ישירות בנושא, בפגישה בינינו, בלי להבהיר לה מראש את הקונטקסט המלא של הדברים (בשלב בו שאלתי, לא הייתי עדיין במצב לחשוף בפניה, שיש לי את המסמך הזה ולא חשבתי שזה גורם לה עוול, ששואלים אותה ישירות על האזכורים המופיעים שם).

שתי התגובות הן לגיטימיות לחלוטין, כמובן, אבל מהיכרותי עם פוליטיקאים אחרים -רובם, במקרים כאלו (האייטם הראשון לא הופיע בכלל)לא היו מגיבים כלל. ראיתי אותה בהזדמנויות רבות נוספות אל מול ביקורת ציבורית והתרשמתי שהיא יותר מדי נורמלית…שזה אומר, יותר מדי לוקחת ללב כל מילה שנכתבת. בקמפיין הזה, נדמה שהתחולל איזשהו שינוי (עד כמה שעיתונאי יכול לשפוט…). מילות ביקורת עוברות ללא תגובה. לבני עצמה אמרה לנו במהלך הצילומים (לא למצלמה), שהיא מרגישה שהיא פיתחה עור קצת יותר עבה. אחרי שהסתיים הראיון היא אמרה "התבגרתי מאוד".

3. הקמפיין הזה מתאפייו בעיסוק דל, אפילו מהמקובל, בתוכניותיהם של המועמדים לעתיד. זו לא תופעה חדשה, כאמור, כשמדובר בקמפיין פוליטי, אבל כאן היא חריפה במיוחד. לבני ומופזאמרו משהו בתחום המדיני. בשאר התחומים הם לגמרי ברמת הסיסמאות. בהתרשמות שלי, לבני עדיין לא מתמצאת מספיק בנושאי חינוך, כלכלה, חברה, בשביל להציג משנה מסודרת. היא מאוד מגובשת בנושא הפלשתיני, הרבה פחות בשאר התחומים.

על הרקע הזה, מאוד מעניינת עמדתה של לבני בנושא שיטת הממשל. עד לא מזמן לבני הייתה מתנגדת נחושה לשינוי שיטת הממשל. המכון הישראלי לדמוקרטיה, שדוחף את ההתנגדות לשיטה הנשיאותית (אני כותב "הנשיאותית", כשם כולל לכל הרעיונות שנועדו להעניק יותר כוח לראש הממשלה ובכך אולי יותר יציבות ומקצוענות לממשל הישראלי), ראה בה ידידה קרובה. לאחרונה, היא שינתה את עמדתה. היא מסבירה שפעם חשבה שהייצוגיות של המפלגות בחברה הישראלית המקוטבת, היא גורם חשוב מכדי לאבדו ושהשתכנעה שהצורך ביציבות, שאמורה להקנות השיטה הנשיאותית, יותר חשוב. בעיניי, זה טיעון לא בלתי הגיוני. אני גם תומך בשינוי השיטה, אבל קצת קשה לי להשתכנע שנימוקיה באים מהמקום הנכון. בשיחתי איתה היאהביאה כדוגמא אתחוסר היציבות של השנים האחרונות, אבל מה שקרה בשנים האחרונות מוכיח, בעיניי, אם בכלל, את ההפך.לפי השיטה שהיא ממליצה עליה, היה הרבה יותר קשה, כנראה, להדיח את אולמרט. החיסרון של יציבות הוא שאתה נתקע עם נשיא כמו ג'ורג' בוש לארבע שנים, אולי לשמונה. ההיסטוריה הקרובה לא תומכת בשינוי השיטה, אלא בהשארתה, אם אתה מאלו שחושבים שאולמרט צריך ללכת הביתה (כמו שלבני חושבת).

יש עוד אייטם אחד מעשי שלבני דיברה עליו, לפחות לפי מאמר של ארי שביט ב"הארץ". השארתו של פרופסור דניאל פרידמן כשר משפטים. זו עמדה מעניינת במיוחד. לאורך כהונתו של השר פרידמן, לבני מיעטה להתבטא בנושאים משפטיים. באחת ההתבטאויות היחידות היא התעמתה עם שר המשפטים. את ישיבת הממשלה, בה פרידמן ניסה להעביר את הצעתו להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בנושא חקירת רמון, היא מתארת כאחת הישיבות הטראומתיות ביותר שהשתתפה בהן. אני לא שמעתי את לבני מדברת על השארתו של פרידמן, אבל אני מניח ששביט כתב מה ששמע ממנה, גם מכיוון שכל שאר הנושאים שפירט במאמרו הם אחד לאחד דברים שלבני מדברת עליהם. אז איך התגבשה העמדה להשאיר את פרידמן? איך ייתכן שממלאת המקום, שניהלה באומץ מדיניות של "אין הבטחות לאף אחד", מבטיחה דווקא לפרופסור פרידמן להישאר בכיסאו?

תשובה אפשרית אחת היא השפעתו של בועז אוקון, הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות", עליה. אוקון היה מנהל בתי המשפט, נחשב לבן טיפוחיו של אהרון ברק, נשיא ביהמ"ש העליון ועזב את כס השיפוט באופן מפתיע. ברקע עמדו יחסים לא נוחים עם נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית בייניש. אוקון הוא איש רב השפעה. הוא חבר של כולם, או כמעט של כולם. מסתבר, שהוא גם מקורב ללבני ויעץ לה לא פעם בשורה של נושאים. למעשה, כשחיפשתי מישהו שידבר על תקופתה של לבני כשרת משפטים, המליצו לי בלשכתה לפנות לאוקון. אוקון מקורב לפרופסור פרידמן וגם לאהוד אולמרט (וגם לחיים רמון וגם ל…זה לא נגמר). בברנז'ה נהוג לחשוב שהוא זה שהביא את השם של פרופסור פרידמן לאולמרט, כמועמד לשר משפטים. נכון או לא נכון, ברור שאוקון תומך ברפורמות של פרידמן ומקורב אליו. האם הוא עומד מאחורי העמדה המפתיעה של ממלאת מקום ראש הממשלה?

4. מה עם מופז? בקרוב נשדר כתבה גדולה עליו. אנחנו עדיין מקווים שהוא יסכים לצאת איתנו ל"דרכים" אבל מי יודע.

העין השביעית: האקדח מונח על השולחן. 12.8.2008

12 באוגוסט 2008
 

"ידיעות אחרונות" פרסם כתבה בגנות כתב ערוץ 10 רביב דרוקר. דרוקר טוען שהכתבה שקרית ונובעת מנקמנות. בעיתון טוענים שמדובר בפרסום שגרתי. אלא שהכתבה יוצאת דופן בחריפותה, ובכך שהיא נטולת עילה אקטואלית. שיעור בחיסול חשבונות? להמשך קריאה.

רשימת השקרים (הלא מלאה)

10 באוגוסט 2008
 

לבקשת מגיבים רבים אני מצרף את רשימת השקרים (הלא מלאה). אני מזהיר אתכם שזה יהיה משעמם וקטנוני, אבל זו האמת המלאה:

1. הטענה כי התחזיתי לעו"ד שקרית ומצוצה מהאצבע. מעולם לא אמרתי שאני עו"ד. מעולם. תקראו את קורות חיי בכל פורום אפשרי וכל ראיון שאי פעם נערך לי. אכן השארתי הודעה לשופט, אמרתי לו שיש לי השכלה משפטית. לא יצאו לי מהפה המילים עורך דין.

2. לא דיווחתי מוושינגטון ואמרתי שאני בקמפ דייויד. שקר גס. לא דיווחתי שאני רואה מכוניות עולות אל ההר. כל שידורי קמפ דייויד של כל העיתונאים מכל רחבי העולם נעשו מעיירה בשם פרדריק, בסביבות 20-25 דקות נסיעה מקמפ דייויד. אי אפשר להתקרב יותר אל המקום, בגלל הרגישות הביטחונית שלו. בערב הספציפי עליו דיברתי בכנס אכן נסעתי לוושינגטון לאכול ארוחת ערב (אין אגב פסול בסיקור הפסגה מוושינגטון. כתבי "ידיעות אחרונות" היו בין היחידים שהחליטו לעשות את זה בניגוד לרוב הכתבים שהחליטו לסקר מפרדריק). שעות הערב בוושינגטון הן השעות הקטנות בלילה בישראל ולכן זה לא פוגע בדבר. התכוונתי לשדר משם ולהגיד שאני שם, אלא שלפתע הגיעה הידיעה על הכותרת המרעישה של נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" לפיה הפסגה נכשלה ו"ברק חוזר הביתה ללא הסכם". לאור זאת, נסענו רזי ברקאי ואני חזרה לפרדריק ומשם שידרנו כמדי לילה. יתרה מזאת, אותו ערב הפך לשידור המשמעותי ביותר שלנו. התקשרנו ישירות לקמפ דייויד, הועברנו במפתיע לבקתה של אמנון ליפקין שחק וערכנו ראיון מוקלט איתו בשעה מאוד מאוחרת בלילה. הוא היה מופתע ונרגז על כך שהגענו אליו, אבל עדיין הכחיש את הידיעה ב"ידיעות" ואמר שהפסגה לא התפוצצה. הפסגה אכן נמשכה שבוע נוסף והידיעה התבררה כברווז עיתונאי מביך. "ידיעות" מעולם לא התנצל.

3. לא ידעתי על סיפור קצב כמה ימים לפני שאמנון אברמוביץ' פרסם אותו. זוהי שטות ושקר אחד גדול. ביום חמישי בערב נאמר לי שברוך קרא, הפרשן המשפטי הנפלא שלנו,מחזיק באיזה רמז לגבי סיפור גדול שנוגע לקצב. ביום שישי בבוקר, לקראת המהדורה שלנו, דיברתי עם ברוכי. הוא סיפר לי ששמע שקצב התלונן אצל היועץ המשפטי לממשלה, שמישהי סוחטת אותו. הוא עשה מאמצים עילאיים לאשר את הידיעה וגם אני. התקשרנו לאנשים במשרד היועץ המשפטי לממשלה, לאחיו של הנשיא, ליאור קצב, למנכ"ל בית הנשיא, משה גורל, לדוברת הנשיא, לכל מי שיכולנו לחשוב עליו. חלק הכחישו, חלק אמרו שלא יודעים. לא הצלחנו לאמת את הידיעה. ברוכי שומר שבת. בסביבות 5 בערב אמרתי לו "בוא נרד מזה. במשפטים אומרים – עדיף 99 אשמים שמסתובבים חופשי על חף מפשע אחד שיושב בכלא". במילים אחרות, ידיעות כאלה אי אפשר לשדר בלי אימות ודאי. סיכמנו לחכות עם זה ליום שבת ולחדש את מאמצינו. במהדורתשבת של ערוץ 2 אברמוביץ' שידר אותה.

4. לא עקפתי מעולם את העורכים שלי במהדורות השונות. יעידו על כך כל עורכי התוכניות בערוץ 10 – גיא סודרי, עורך המהדורה הראשית דאז, טלי בן עובדיה, עורכת "שישי", אבי אלקלעי, עורך "לונדון קירשנבאום" ונחושתן אוקון, עורך "5 עם רפי רשף". הטענה שגלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10 פחד ממני פשוט לא ראויה לתגובה, אפילו לא בפוסט הארכני הזה.

5. לא השתלטתי על ידיעה שכתב אחר הביא. אכן אחד מאנשי "חדשות 10" הביא ידיעה לדסק בנוגע לתקרית במטוס "אל על". עורכת המהדורה, טלי בן עובדיה, ביקשה שאבדוק את הידיעה ואם היא נכונה, שאשדר אותה. בדקתי בעזרת נוגה ניר נאמן, כתבת התעופה שלנו וכן עם גורם בטחוני, שאחראי לתעופה במטוסים. קיבלנו אישורים ושידרנו.

6. "ידיעות" מציינים כמה ידיעות שלי שפורסמו והוכחשו על ידי אחרים. ידיעה בנוגע לקצבאות הילדים, ידיעהשעוסקת בהצעה של דליה איציק לאולמרט בנוגע לנבצרות וידיעה בנוגע לניסיון לגייס את קרל רוב, היועץ האסטרטגי האמריקני,לעבוד עם נתניהו. אני לא רוצה להיכנס לסט ההוכחות לגבי כל ידיעה, למרות שפירטתי את חלקו בפני מר שכניק והוא לא טרח לבדוק את העובדות שהבאתי בפניו. אני כן רוצה להגיד שאם המסקנה של "ידיעות" היא שכל ידיעה שהוכחשה על ידי אחד הצדדים הנוגעים בדבר, לא צריכה לבוא לאוויר העולם, אז כדאי מאוד לקצץ 50% מעמודי העיתון.

7. "עיתונאי שעבד איתו בעבר"אמר ל"ידיעות", ששידרתי שאמנון רובינשטיין יהיה שר משפטים והוא לא מונה. אני אכן שידרתי שרובינשטיין הוא המועמד המוביל ושאולמרט הציע לו את התפקיד. זו אמת ורובינשטיין אישר אותה לאחר מכן בראיונות פומביים. אלא שרובינשטיין סירב ולכן מונה פרופסור פרידמן.

8. "מכר שלי", כתב "ידיעות", אמר שאמרתי לו שמה שאני אוהב במקצוע זה "תראה אותי, אני נכנס לסופר וכולם מסתכלים עליי. מפנים לי את התור". זה שקר כל כך בוטה ומגעיל. בחיים לא יצא לי המשפט הזה מהפה. בחיים לא פינו לי שום תור ומי שמכיר אותי יודע שאני כמעט ולא הולך לסופר… פשוט קשקוש. עכשיו, תחשבו בהיגיון. נגיד שזו הסיבה שאני במקצוע (וזו לא) – הייתי אומר את זה למכר שלי? זה הרי כל כך מגוחך שאני מרגיש מטומטם להגיב על זה.

9. יש שם איזה "בכיר בערוץ 10" שמספר על רעיון שהצעתי לו כשחזרתי מהרווארד. לבכיר קוראים שילה דה בר, אז ראש מערכת החדשות בערוץ 10 והיום עורך "ידיעות אחרונות" ומי שפיתח לעצמו מיומנות בסוג הזה של כתבות נקם. אכן הצעתי רעיון דומה לשילה. ערוץ 10 היה אז בהקפאת הליכים, בקושי חי ועל אחוזי רייטינג בלתי קיימים. שמעתי שמחפשים משבצת אקטואליה ושמחפשים רעיונות. הצעתי לו שאני אגיש רצועה יומית, שתעסוק כל יום בנושא אחר ולידי יישב בכל יום פרשן מקצועי לאחד התחומים. הוא לא ענה והרעיון מת. אם זה שיגעון גדלות, אז ברכות ל"ידיעות". תפסתם אותי.

10. "עיתונאי בכיר שעבד לצידו בעבר", מצוטט ב"ידיעות" כאומר שאני "מסוג האנשים שמסוגל לייצר ספר בשלושה וחצי ימים".כתבתי שני ספרים. "חרקירי" לקח לי כמעט שנה וראיינתי כ-120 אנשים, אם אני זוכר נכון.על "בומרנג", שכתבתי יחד עם עפר שלח, עבדתי שנתיים וחצי וראיינו אלוהים יודע כמה אנשים, כולל נסיעות רבות לארה"ב ולרשות הפלשתינית.

11. "ידיעות" כותב שגלי צה"ל סירבו לקלוט אותי בחזרה. שקר גס. מעולם לא ניסיתי לחזור לגל"צ אחרי שחזרתי מתוכנית נימן (ולא "תוכנית ניומן" כפי שכותב "ידיעות", העיתון שיסודיות היא נר לרגליו…) בארה"ב. מעולם. לא תמצאו אדם אחד שיגיד את זה כי זה שקר גס. לא רציתי וגם לא יכולתי, כי "חרקירי", שכלל ביקורת על הצבא, יצר מציאות בה הצבא לא רצה בשירותיי יותר והוא הבהיר את זה כבר כשעזבתי.

12. לא העירו לי בגלי צה"ל על כתיבת "חרקירי". שקר נוסף. ההפך. ראש מערכת החדשות, צביקה גולדברג, ומפקד התחנה, אבי בניהו אישרו לי לכתוב את הספר.

13. יש לכם עוד כוח? נמשיך. "אחד מעובדי ערוץ 10" סיפר ל"ידיעות" שלפני שנתיים "הרצנו מחקר עם סקרים וקבוצות מיקוד על כל הטאלנטים שלנו. בין הפרשנים דרוקר יצא לא טוב. באותו סקר עלה שבעיני הציבור הוא לא נתפס כפרשן פוליטי אלא כרכלן פוליטי". עוד שקר. ערוץ 10 אכן ערך מחקר כזה בדצמבר 2006. אני לא רוצה להתהדר בנוצותיי אז אסתפק באמירה שיצאתי מאוד טוב.

14. יואל מרקוס מצוטט בכתבה כמתלונן שאני אמרתי עליו, שהוא הפר הבטחת אוף דה רקורד לאהוד ברק, כדי להצדיק למה לא היה לי את אותו סיפור. אני מאוד מתקשה להאמין שמרקוס אמר את זה. אניכתבתי פוסט על הנושא של "אוף דה רקורד" בתקשורת. בפוסט ציינתי שמרקוס, עיתונאי בעל זכויות רבות, כתב בעצמו שהוא מפר הבטחת אוף דה רקורד לאהוד ברק. לא אני כתבתי. הוא אמר את זה. לא היה שם שום סיפור שאני יכול לקנא בו.מרקוס הרי כתב בעצמו שאין סיפור. למעשה, הוא הצדיק את הפרת ההבטחה לאוף דה רקורד בכך שברק חזר על הדברים שאמר לו בפורום אחר, חצי פומבי, והם פורסמו. אגב, אחרי הפוסט שלי, מרקוס כתב לי מייל מפרגן. מוזר.

15. לבסוף, התנועה לחופש המידע. אני מכיר את תהליך הכנת הכתבה ויודע כמה הוא היה זדוני.אני יודע איך שכניק חיפש בכל מקום, אצל כל יריב או נפגע פוטנציאלי סיפורים עליי במשך שבועות. אני יודע, אבל אתם לא ולכן אתם זכאים לא להאמין לי ולחשוב שזו זעקת הקוזק הנגזל. אבל הנושא של התנועה לחופש המידע חושף קצת מה הייתה כוונת העיתון. אני יו"ר בהתנדבות של עמותה חשובה, התנועה לחופש המידע, שמנסה לקדם שקיפות בישראל. מדובר בתנועהקטנה, עם צוות מדהים של אנשים בראשות המנכ"ל רועי פלד, צוות שלא מתוגמל באופן קרוב למה שמגיע לו.העמותה מתוקצבת על ידי קרנות ציבוריות שיודעות בדיוק לאן הולך כל שקל. הצעתי לשכניק לקבל את תקציב העמותה, לראות בדיוק מי נותן כל שקל ולאן הולך כל שקל. לא עניין אותו. לא עניינה אותו פעילות העמותה ובטח לא העובדה שאני משקיע בה המון שעות בהתנדבות במשך 5 שנים. הוא מצא שאין לנו אישור מנהל תקין. זהו אישור שנדרש למי שעובד עם המדינה ורוצה תקציבים ממנה, או מי שמבקש להנפיק לתורמיו הכרה בתרומה לצורכי מס. לנו יש עיקרון לא לבקש כסף מהמדינה, מכיוון שאנחנו מתעמתים איתה בנושאי שקיפות. לצערנו, עוד לא הצלחנו לגייס תורמים פרטיים, שיבקשו הכרה בתרומה לצורכי מס ולכן אין לנו את האישור הזה. מותר לעמותה לפעול ללא אישור מנהל תקין. יש אלפי עמותות שפועלות ככה. זה ממש לא מנוגד לחוק, כפי שכותב "ידיעות". למרות היעדר הנחיצות, התנועהנמצאת בדיאלוג מול רשם העמותות לקבל את האישור. כל זה לא הפריע ל"ידיעות" לכתוב ש"דרוקר כבר היה פותח עם זה מהדורה".

לסיום, ביקשתי משכניק להכניס תגובה קצרצרה כללית שלי לכתבה. אמרתי לו שאני מנסח אותה בקיצור, כדי שלא יוכל להעיף אותה בתירוץ של היעדר מקום. התגובה הייתה "זה בזוי בעיניי שעיתון מחליט לחסל חשבונות עם עיתונאי אחר רק מכיוון שמתח על 'ידיעות אחרונות' ביקורת". התגובה לא פורסמה.