ארכיון חודש: אוקטובר 2008

"לבני תחליט – בחירות או ממשלה צרה"

26 באוקטובר 2008
 

מו"מ קואליציוני הוא כר פורה לספינים. הנה כמה מהם. אני מביא אותם, פחותבגלל הדיון המהותי, אלא יותר כדי להביןאיך ספין נולד.

1. "לבני הודיעה לש"ס – ביום שני אני מציגה ממשלה, איתכם או בלעדיכם". זוכרים את הכותרות והדיווחים האלה? הם היו כמעט בכל כלי התקשורת. לעיתונאים יש הסבר מצוין לדיווח. אנשי לבני אכן העבירו לש"ס מסר כזה.מה הבעיה?המסר הזה היה, מלכתחילה, איום ריק. בלי ש"ס, הסיכוי של לבני להקים ממשלה, היה נמוך עד אפסי. כותרת כזאת נותנת תחושה, שללבני בכל מקרה יש ממשלה והיא רק מתלבטת לגבי גודלה. זה ממש לא היה המצב וזהו בדיוק, תפקידו של עיתונאי. אנחנו לא לוח מודעות, שמי שרוצה, תולה עליו מודעה. צורכים אותנו כדי שנגיד לציבור, אם יש איזושהי אמת במודעה שתלו עלינו.

איך עושים את זה? טור פרשנות בולט ליד הכותרת, הצנעת הכותרת או אפילו חיפוש גורם פוליטי רלוונטי שיגיד – אין לזה סיכוי אמיתי.

השאלה המסקרנת היא – למה, אם כן, כלי התקשורת הלכו על הכותרת הזאת? הימניים יגידו, שכלי התקשורת החזיקו אצבעות ללבני. אני לא יכול לשלול את זה לחלוטין, אבל מעוניין להוסיף שני הסברים – הכי קל במו"מ קואליציוני לקבל מידע ממי שמנהל אותו. לאנשי לבני יש תמונה כוללת, לכאורה, שעדיפה על התמונה החלקית שיש לאנשי ש"ס/יהדות התורה וכו'. במילים אחרות, הרבה יותר קל להרים טלפון לגיל מסינג, דוברה של לבני ולקבל כמה מילים, מאשר לעבור את כל המפלגות הרלוונטיות. חוץ מזה, במו"מ קואליציוני משעמם, הרבה יותר סקסי לתת כותרת אולטימטיבית עם דד ליין. הכותרת שמכרו אנשי לבני הייתה סקסית והיא נקנתה בקלות רבה מדי.

2. "לבני תחליט…", "לבני עומדת להחליט…", "לבני החליטה" – קשקוש בלבוש. לבני לא החליטה על בחירות. לבני החליטה לנסות בכל כוחה להקים ממשלה צרה, כמעט בכל הרכב. לאנשי לבני היה, כמובן, עניין גדול להציג אותה כדמות היוזמת, המחליטה והכי חשוב – הלא נסחטת. "היא יושבת בביתה עם יועציה ושוקלת מה לעשות". איזה שוקלת ואיזה נעליים. מחכה לטלפון מחברי הכנסת, גפני ורביץ, אנשי דגל התורה. אם הם היו אומרים כן, היא הייתה מפעילה מכבש על רפי איתן וברק להסכים לממשלה של 62-63 חברי כנסת.החרדים ענו בשלילה והיא "החליטה" ללכת לבחירות. למה כאן העיתונאים שיתפו פעולה? כנראה אותו מערך סיבות.

3. "לבני הייתה צריכה לשתף את מופז במו"מ" – נו, באמת. למה בדיוק? מופז הוא המתחרה המשמעותי ביותר שלה ב"קדימה". היא בכלל לא ידעה,אם מופז עובד בצד שלה או בצד השני. על פי מחוללי הספין, מופז היה מביא לה את ש"ס. זו, שוב, טענה לא רצינית. ההיסטוריה של מופז עם ש"ס, היא כישלון אחד גדול. זוכרים את שר הבטחון מופז, בא עם מפות לרב עובדיה, לפני ההחלטה על ההתנתקות? זוכרים מה קרה יום – יומיים לאחר מכן?

הספין הזה שווק,אני משער, כדי לחפשהסברים לכישלונה של לבני. תוך כדי מו"מ הקואליציוני יש הרבה ערפל סביב העובדות. חלק מהעיתונאים חיפשולכתוב ביקורת של לבני. מקורבי מופז שמחו לספק את הסחורה.

4. "ש"ס מלכתחילה לא רצו להיכנס לממשלה" – שמעתי את עו"ד יורם ראב"ד, אחד ממנהלי המו"מ של לבני, אומר את הדברים לרזי ברקאי ב"מה בוער". עד אז, מקורבי לבני אמרו זאת בשיחות רקע. גם הם יודעים, שזה חסר בסיס. היה מאבק פנימי בש"ס ולבני לא הצליחה לתת מספיק סחורה לצד שרצה להיכנס (אריאל אטיאס). אם ש"ס, מלכתחילה, לא היו רוצים להיכנס, הם היו יודעים להרוג את זה כשזה היה קטן (למשל, בדרישה לחזור למתכונת הישנה של הקצבאות). קמפיין הסחטנות של אנשי לבני, זוכה ללא מעט אהדה בתקשורת. קשה להשתחרר מהתחושה, שמדובר באנשים שמאוכזבים מכישלונה של לבני. זה לגיטימי לחלוטין להציג דרישות תקציביות, כתנאי לכניסה לממשלה ותמיכה בתקציב. כך זה היה מאז ומעולם. זה טיבו של משטר קואליציוני. דווקא הפעם ש"ס הציגה דרישה עיקרית,שלא מייצגת רק את הציבור שלהולא ביקשה תיקים בשבילה. "מענק המשפחה", שש"ס הייתהאמורה לקבל, היה הולך גם להרבה משפחות, שלא העלו על דעתן מעולם להצביע לש"ס.

בוא נתנחם לפחות שמספין אחד ניצלנו בסיבוב הזה. "סילבן שלום הוא זה שתפר את הקדמת הבחירות"…

המאבק ב"ידיעות" – פרק מי יודע כמה

23 באוקטובר 2008
 

היום הגשתי את תביעת לשון הרע נגד "ידיעות אחרונות". האמת, לא התכוונתי לכתוב על זה בבלוג. אפילו לי הסיפור הזה כבר יצא מכל החורים. אני בטוח שגם לרוב הקוראים הסבירים. כמה גולשים, בכל זאת, פנו אליי והתלוננו שאני לא כותב על כך פוסט.הנה כמה מחשבות קצרות:

1. אני לא מסוגל להסביר רציונלית למה הגשתי את התביעה. כמה מהאנשים שאני הכי מעריך יעצו לי לא לעשות את זה – ירון לונדון, מוטי קירשנבאום, יעקב אילון ועוד ועוד. מיעוט קטן חשב שאני צריך לעשות את זה. הטיעון של הרוב היה – עזוב את זה. ישכחו מזה מהר. למה לך להמשיך להוציא אנרגיות על הסיפור הזה? אני לא יכול להגיד שהם לא נגעו בעצב רגיש. אני אדם פשרן מטבעי, מחפש מינימום חיכוכים (אני יודע שזה לא נראה ככה בעבודה העיתונאית שלי). גם אין לי עוצמה כלכלית מאחוריי, בלשון המעטה. בקיצור, היו לי הרבה פרפרים בבטן לפני שהגשתי. מזל שיש לי אנשים קרובים מאוד תומכים (על הדרך המדהימה בהנהגו ענת,זוגתי האהובה ועפר, שותפי לחיים ולהגשה, אני אספר רק כשממש יהיה לי אומץ להיחשף) ועורך דין נפלא, בועז בן צור, שלא מפחד משום דברועוטף אותך בשקט עצום.

2. למה בכל זאת הגשתי? לא ממש יודע. איפשהו, לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני אשתפן מול העוצמה של "ידיעות", שהם יגידו עליי דברי שקר, ממניעים זרים ואני אשתוק.

3. שכנעתי את עצמי, שהמאבק שלי נגד "ידיעות" הוא מאבק יותר גדול מהמאבק הפרטי שלי. לפעמים אני קצת פחות משוכנע בזה, אבל כל הזמןמרגיש לי, שהדרך בה מתנהל "ידיעות" היום היא איום על הדמוקרטיה הישראלית. לא פחות ולא יותר.

4. אני מקווה שהשבעתי את הסקרנות, אם קיימת בנושא ומבטיח שוב לנסות ולא להטריד אתכם במאבקי מול "ידיעות". תודו שהשבוע הצלחתי להתאפק ולא לכתוב כלום על הפלופ הניהולי המדהים של "ידיעות" בנוגע לרצח הערבים במלחמת השחרור…