מוטי אלון חטא. גם חיים רביבו חטא. באו כמה גדולים וחשובים מהקהילה של אלון, דנו בעניינו והחליטו לסגור את זה בשקט, בלי שאף אחד יידע. באו גם כמה גדולים בקהילה של רביבו (טוב, שלום דומראני הוא לא בדיוק מהקהילה של רביבו, אני מקווה), דנו בעניינו והחליטו לסגור את זה בשקט, בלי שאף אחד יידע. בעקבות הבירור של הגדולים של אלון, הוא עבר למגדל. בעקבות הבירור של הגדולים של רביבו, הוא עבר ללוס אנג'לס (יותר עדיף). מה ההבדל?
אני מודה. זו פרובוקציה. היא נועדה לעזור לכולנו להשתחרר שנייה מהשבחים שהורעפו בימים האחרונים על פורום "תקנה" ולחשוב עוד שנייה על פעילותו.
בימים האחרונים קראתי שורה של מאמרים שמהללים את פעילות הפורום. אנשים שבקיאים בהילכות הציבור הדתי לאומי, אמילי עמרוסי, קלמן ליבסקינד, יאיר שלג, חגי סגל ואחרים, הסבירו כמה חשובה פעילותו, איך הוא עוזר לשמור על החברה, לרכך זעזועים ולמנוע מקרים של הטרדות מיניות. הטיעונים שהם העלו, הם טיעונים כבדים ומשכנעים. אני גם בטוח שחברי פורום "תקנה" הם אנשים הגונים, ישרים, שרוצים רק טוב. בכל זאת, אני חולק עליהם לגמרי.
בוא נדמיין שנייה מצב שהפורום לא קיים. מה היו עושים מוטרדיו של הרב איילון (בהנחה שהם אכן קיימים ואני מאמין שהם קיימים)? הולכים לתקשורת? מצוין. היו מתפרסמות ידיעות בעיתונים. נכון, חלק מהציבור לא היה מאמין. המוטרדים היו צריכים להחליט. ללכת עוד צעד קדימה, למשטרה, לראיונות גלויים, לתביעות אזרחיות, או לעצור. בסופו של תהליך, הסיכוי שהיינו מגיעים קרוב יותר לחקר האמת ובזמן אמת, גבוה יותר. הזעזוע בציבור היה גדול יותר, אבל בעיניי טוב שכך. אם ציבור מעלה את אחד מאנשיו לדרגה משיחית משהו, הוא צריך זעזועים כאלו, כדי ללמוד לא לפתח יותר הערצה מוגזמת כלפי בני אדם. זו תמצית החילוניות. חלק מהציבור החילוני כבר יודע שמנהיגיו הם בני אדם, שיש להם חולשות וחסרונות. הגיע הזמן שההכרה הזו תחלחל גם לקהילה הדתית, אם עדיין לא חילחלה ולפי עוצמת הזעזוע מהמקרה של הרב אלון, היא לא חילחלה.
ייתכן אפילו שהיה מתחיל הליך פלילי ואז בכלל הסיכוי להגיע לחקר האמת היה גדל. בדרך, טוען מי שטוען, היו נהרסים חייו של איילון ובני משפחתו, גם אם לא עשה דבר. ועכשיו הם לא נהרסים?
במידה והרב אלון אכן עשה מה שנחשד בו, בוודאי שהפרסום רק מועיל. מה יגידו חברי פורום "תקנה" לנער שהוטרד על ידי הרב איילון בחודשים האחרונים? "מה יכולנו לעשות? הוא לא עמד בהסכם ההגלייה?". עם כל הכבוד, זה קשקוש.
אם שמו היה מתפרסם כבר לפני כמה שנים, ייתכן שהנער הדמיוני שלי (לפי הפרסומים, הוא לא דמיוני), כלל לא היה מגיע אליו. זה כל הסיפור.
יגידו הרבנים המכובדים של "תקנה" (אני לא כותב את זה בלעג. אני מתרשם עמוקות בימים האחרונים מהדרך בה הם ניהלו את המשבר הזה, ברצינות, באיכפתיות ובאומץ): אם התהליך היה מצליח, הכל היה בסדר. הרב היה נשאר בגלות, לא מטריד ולא בא במגע עם תלמידים. אף אחד לא היה יודע שהדבר בא לעולם. מעולה.
בואו נלך שנייה עם התרחיש הזה. מה זאת אומרת שהתהליך היה מצליח? שלעולם לא היינו יודעים על טבעו האמיתי של הרב איילון (בהנחה שמדובר בהומו חבוי, שמטריד את תלמידיו). זו נקראת הצלחה? שאלפי ועשרות אלפי חסידיו היו ממשיכים לראות בו מה שהוא רחוק מלהיות? הצלחה, בעיניהם, זה, כנראה, שהם היו מצליחים להמשיך ולקיים חברה פיקטיבית עם אנשים פיקטיביים, חברה בלי הומואים, בלי הטרדות מיניות, שסוגרים הכל בשקט ויש כמה יחידי סגולה, מנהיגי ציבור, שיכולים לעמוד בהלם המציאות האמיתית ושומרים על צאן מרעיתם, שחס וחלילה לא יגלו את האמת, על עולמנו המכוער. זו הצלחה? לפי הפרסומים הבוקר, שי עוד 15 מקרים שנסגרו ככה בשקט על ידי פורום "תקנה". אולי צריך לשנות את שמו של הפורום ל"אמריקן ביוטי".
אני מוכן לטעון יותר מזה. אין סיכוי שזה היה מצליח. אם הרבנים המכובדים היו חושבים בהיגיון בתחילת הדרך ולא מתים מפחד, מהמחשבה על פרסום, הם היו משכילים להבין שאין סיכוי שסיפור ברמה הזו יישאר בחדרי חדרים. אין סיכוי. הרב מוטי איילון לעולם לא היה מרגיש שנעשה עימו צדק. המוטרדים לא היו מרגישים כך ומעל לכל – יותר מדי אנשים ידעו על זה. קשה לתאר שאף אחד מהם לא היה מספר על זה לעיתונאי.
למעשה, מתברר עכשיו שכמה עיתונאים ידעו, אבל חששו לפרסם, או בחרו לפעול בדרכים אחרות. אבישי בן חיים כתב, למשל, ב"מעריב" שהוא שידך בין "צביקה" לפורום "תקנה", כדי ש"צביקה" יספר להם מה עשה הרב איילון לחבר שלו. למה העיתונאי בן חיים לא פרסם את הסיפור בעיתונו? לא ברור. אני יודע שיש עוד כמה עיתונאים שהכירו את הסיפור. כולם שייכים לציבור הדתי לאומי. כולם, בעיניי, לא נהגו כעיתונאים, אלא כחברי קהילה נאמנים. זו לא האשמה כל כך חמורה. מותר להעדיף את נאמנותך לקהילה (כמו שהם פירשו את אותה נאמנות. כאמור, בעיניי, זה היה עושה שירות טוב יותר לקהילה, אם הדבר היה מתפרסם בזמן אמת) על נאמנותך למקצוע. אתה רק צריך להגיד לציבור שבמקרה של קונפליקט, זו תהיה הבחירה שלך.
עדכון – אבישי בן חיים התקשר אליי. אומר שעשיתי לו עוול גדול. הסיפור לא עמד בסטנדרטים העיתונאיים שלי ולכן, לא פרסמתי אותו, הוא הסביר. לפי בן חיים, לא היו ל"צביקה", חברו, הוכחות, מה עוד שבכלל לא היה ברור שהרב אלון, לפי עדות "צביקה", עשה משהו אסור. זו הסיבה שלא פרסם, עורכי "מעריב" ידעו מהסיפור וחשבו כמותו ואין לכך שום קשר לקהילה בה הוא חבר, מה עוד שהוא בכלל לא חלק מהקהילה הזו. תיק העבודות שלי מוכיח שאני לא נותן הנחה לאף אחד. אני פשוט לא מפרסם סיפור, אם אין לי הוכחות מוצקות, בדיוק כשם שד', שצוטט בכל כלי התקשורת בשבוע שעבר על החוויה שלו אצל הרב אלון, התקשר קודם אליי, אבל לא הסכמתי לפרסם את עדותו. "אני גאה שהסטנדרטים המוסריים והביקורתיים שלי לפרסום ידיעה עיתונאית שונים משל רביב דרוקר" סיכם.
תגובתי לתגובתו: שמח, שמח, אבל לפי ה"סטנדרטים המוסריים והביקורתיים" של בן חיים, אי אפשר אף פעם לפרסם תלונה של קורבן עבירת מין. בן חיים דורש מהקורבן הוכחה חיצונית. רצוי מוקלטת. כמה קורבנות עבירות מין מצליחים להקליט את התוקף? אפילו בית משפט לא מציב רף כזה גבוה. אני מתקשה לחשוב על מקרה אחד של קורבן עבירת מין, שעמד בו. בשיחתנו, ניסיתי לתת לבן חיים שורה של מבחנים, לפיהם ניתן לבחון את התלונה. האם הקורבן שיתף מישהו במה שקרה לו סמוך לזמן התקיפה? האם מוכן להתלונן במשטרה? האם היה במגע עם התוקף מאוחר יותר?
הוא לא קיבל את עמדתי.
שאלתי אותו למה לפחות לא פרסם את הכותרת "פורום "תקנה" בודק עדויות כנגד הרב אלון". את זה הוא הרי ידע במיליון אחוז. הוא עצמו הביא את "צביקה" להעיד בפני הפורום. בן חיים ענה שאם היה עושה את זה, היה עושה עוול לרב, בלי שיש עדות אחת מוצקה נגדו. הוא בכלל סבור שגם עכשיו אין ממש סיפור וששופכים את דמו של הרב אלון. אם כך, למה פרסם עכשיו את סיפורו של "צביקה" תחת הכותרת "בלעדי" בעיתונו?
