ארכיון חודש: אוקטובר 2010

תחקיר הולילנד

23 באוקטובר 2010
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

סיפורו של פרויקט הולילנד הוא במידה רבה סיפורו של ענף הנדל"ן בישראל, תופעות שהתגלו בפרוייקט הזה, קורות בהרבה פרוייקטים בארץ, רק שבהולילנד הן קרו בגדול, בענק, כיאה לאיש שהוביל לאישורו של הפרוייקט הזה – אולי האיש הכי מוכשר והכי מגלומני שפעל פה בתחום הנדל"ן, האיש שגם הפך להיות עד המדינה בפרשה.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

"אני חושב שבתחומים המקצועיים, הוא גאון. זה איש שבתחום הכלכלה, הוא גאון, האיש הזה".

כמה דברים שכדאי לכם לדעת על עד המדינה, שמואל דכנר:

1. הוא אושיית נדל"ן. רבים מבכירי הענף הם בניו הרוחניים.

דן פיקר, אדריכל מלונות, שימש יועץ לפרויקט הולילנד:

"אם אני זקוק לפגישה עם מתכנן מחוז או משהו מעין זה, ייקח לי חודשיים, הוא, לקח לו חודש או
שבועיים".

ד"ר יואב סרנה:

"הוא אדם מאוד דומיננטי, מאוד משפיע, מאוד מקושר".

2. הוא מקושר ברמות שלא תיאמנה. למי? לכולם. הוא ניהל אורח חיים נהנתני ופזרני. השוק האפור רודף אותו על חובות של מיליונים, בבריחתו מהנושים הוא הונה, זייף ועקץ משקיעים וחברים.

3. לפי מסמכים שהגיש, הוא חולה במחלה סופנית.

4. המשטרה לקחה הימור גדול כשיצאה לחקירת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה על בסיס עד מדינה כזה. המשטרה יודעת שעד המדינה ניסה לסחוט מעורבים שונים בפרשה באמצעות טיוטת כתב תביעה, כביכול, בה הוא גולל את גרסתו. מצד שני, בהיותו מתעד כפייתי, הוא בא למשטרה עם יומנים אישיים, חשבוניות, מסמכים, כל פתקית שמישהו נתן ואפילו הקלטות שערך עם מעורבים בפרשה לפני שחתם את הסכם עד המדינה.

גבעת הולילנד שייכת להלל צ'רני. בשנת 1993, כשהגבעה הייתה עדיין שטח ירוק, עד המדינה התחיל לעבוד עבור הלל צ'רני.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

"הלל צ'רני היה יזם מאוד משונה. הוא לא היה איזה איש עסקים כזה. או בכלל טיפוס שונה מאיש עסקים שאתה מדמיין. הלל צ'רני לא הופיע כיזם טיפוסי, כיזם שמחפש להרוויח. זה איש מאוד מאוד תמים, לא איש עסקים, לא מאכער, לא יודע מה לעשות עם הכסף".

מתוך דברים שאמר לנו עו"ד יורם בר סלע, ייצג את היזמים בשנים 96-98:

"היה לו יחס רגשי למקום ולתוצאה שתקום".

הם הכינו ביחד תכנית בנייה מגלומנית. 310 אלף מטר מרובע שבמרכזם 1,500 חדרי מלון, משהו שירושלים מעולם לא ראתה ומנוגד למדיניות התכנון בעיר. רק גאון פנטזיונר יכול להעלות על הדעת שתכנית כזאת תאושר.

ד"ר יואב סרנה:

"השפעתו על הלל הלכה וגדלה לאורך הזמן. לאן ההשפעה הזאת הובילה בסוף, אינני יכול להגיד לך. אני יודע שהייתה לו השפעה גדולה מאוד על הלל. גדולה מאוד. הוא היה מסתכל על דכנר כמו  איזה אליל".

שמואל דכנר הלך על שני מסלולים מקבילים. במסלול הירוק הוא בנה את נבחרת החלומות של עולם הנדל"ן הישראלי. אדריכל רמי כרמי, חתן פרס ישראל ואדריכל ביהמ"ש העליון, לצידו, האדריכל ארתור ספקטור, אדריכל נוף, שלמה אהרונסון, מנהל מקצועי, ד"ר יואב סרנה, אדריכל מלונות דן פיקר. בתפקיד הלוביסט עידו דיסינצ'יק, שזה עתה סיים כהונה כעורך "מעריב" ופתח ליזמים המון דלתות, כולל אלו של שר התיירות, עוזי ברעם, ראש העיר לשעבר טדי קולק ואפילו הפגיש אותם עם לאה רבין. למישהו שיושב בוועדת תכנון, זוהי באמת נבחרת החלומות של עולם הנדל"ן.

רינה זמיר, נציגת משרד השיכון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים:

"בבחירה של הצוות הזה היה תחכום רב. ההנחה הייתה שהוא פותח דלתות משום המקצועיות שלו ורמת החשיבה שלו. גם בזכות המוניטין שלהם וגם בזכות השכנוע העצמי".

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

בכלל היה קונספט של נבחרת החלומות, לא?

נכון. זה פשוט באמת האנשים הטובים ביותר.

זאת לא הייתה אבל, בשביל להעביר כזה פרויקט בעיתי, אנחנו צריכים את נבחרת
החלומות?

יכול להיות שכן. חשיבה לגיטימית.

ציר זמן – נובמבר 95:

המבחן האמיתי הראשון לפנטזייה של עד המדינה, שמואל דכנר. תוכנית הולילנד הגיעה לדיון ראשון בוועדה המחוזית ירושלים, גוף אפור לכאורה, שמחזיק בכוח אדיר. הוועדה היא שילוב של נציגי ממשלה ונציגי ציבור. בהינף אצבע אחת הם יכולים למחוק גבעות ולהעשיר יזמים. נציגי הולילנד מפעילים בפני חברי הועדה את כל קסמיהם. רם כרמי נושא נאום היסטורי.

כרמי מדבר על בנייה נוסח הורדוס ועל רצון לבנות מגדלים כמו שהיו בירושלים פעם, על חומה חדשה לירושלים, מפליג מאות שנים אחורה ומשרטט עתיד מאות שנים קדימה.

נציגי הפרוייקט מספרים לוועדה על מחויבותם של היזמים למלונאות, התחייבו שלפני שתיבנה דירה אחת, כבר יהיה כביש ובכלל, ישקיעו באופן חסר תקדים בעיר, יקימו פארק, יבנו בית ספר, מעונות יום.

הוועדה המחוזית לא מתרשמת. נציגי הוועדה שוחטים את הפרויקט.

מתוך פרוטוקול הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 7.11.1995:

חבר הועדה, חיים פלק: הבניינים האלה פשוט מכוערים… אני את המגדלים האלה בכלל הייתי
מוריד.

נציג אגודת האדריכלים, נחום מלצר: את התוכנית הזאת צריך להחזיר למתכננים ולבקש שיכינו
תכנית אחרת… זה מבצר… חומה אטלנטית אדירה… הקנה מידה כאן הוא אדיר, אין בנין כזה גדול בארץ, בעולם.

נציג המשרד לאיכות הסביבה מצטרף ונציגת משרד השיכון כועסת:

רינה זמיר: הנימוק הכלכלי והאיום שהתלווה לו מעצבן. אם לא כדאי לבנות את הפרויקט, שלא יבנה… הוא לא תורם כלום לתשתית העירונית. הוא תורם רק לעצמו.

מתוך שיחה עם רינה זמיר, נציגת משרד השיכון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים:

"הפרויקט היה נראה לי לא מספיק מובן מבחינה תכנונית. המסות שהאדריכלות הציבה על השטח הזה היו גדולות, מוגזמות. הכול היה נראה כלאחר יד".

הכי חשוב, מתכנן המחוז, הדמות המקצועית הניטראלית הבכירה בחדר, פסקואל ברויד, מסויג מהתכנית.

מתוך פרוטוקול הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 7.11.1995:

פסקואל ברויד: מדובר בתכנית שיש לה נוכחות כבדה, פרופורציות ומסות שאנחנו לא חושבים שהם נכונים, אנחנו רואים בחיוב לבנות פה בית מלון ומגורים בצורה לגמרי שונה.

ההפסד בוועדה ממש לא מרתיע את עד המדינה דכנר. במקביל למסלול הירוק, הוא הפעיל, לטענתו, גם מסלול אדום, תשלומי שוחד.

תגובת אולמרט להאשמות הולילנד, 15.4.2010:

"אני תמכתי בפרויקט הולילנד. התוכניות שונו לגמרי לאחר שחדלתי להיות ראש העיר. אין לי שום יד בכל השינויים שהתחוללו בתכניות הללו בשנים שלאחר מכן".

באמצע שנות ה – 90 קנתה שולה זקן, יד ימינו של אולמרט, את הבית הזה במלחה. לדברי עד המדינה, הבית הכניס אותה לחובות. המשטרה חושדת ששמואל דכנר העביר לזקן, לבקשתה, ולבקשת אולמרט, 400 אלף שקלים. באותה תקופה הוא הופך לבן בית בלשכת אולמרט. הוא נפגש כמעט מתי שהוא רוצה עם זקן, וגם ביומנו של אולמרט רשומות פגישות רבות איתו לאורך שנים.

הטבעות שעל ידה של שולה זקן מתחילות בפגישה בין שמואל דכנר לבינה. זקן אומרת לו, "איך בא לי תכשיט". עד המדינה הולך לחנות "עצמון" בכיכר המדינה וקונה לה עגילים. זקן החליפה אותם בטבעות. עשרת אלפים שקלים זה עלה לדכנר וזה לא הסתיים בזה. עד המדינה גם קונה לה תמונה של רימר, רהיטים לפאטיו בבית, נעליים בחנות ב"עזריאלי" ותיק עור. זקן טענה בחקירתה שהמתנות ניתנו על בסיס חברי.

ציר זמן – 18.12.95:

 

חודש וחצי אחרי שנזרקו בבושת פנים, מגיע חבר טוב לעזור ליזמי הולילנד. ראש עיריית ירושלים הגיע לישיבה של הוועדה המקצועית. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאולמרט הופיע בפני הוועדה בעשר שנות כהונתו. אולמרט מבקש מחברי הוועדה לקדם אתהפרויקט: "אנחנו זקוקים לבתי מלון בעיר".

על פי עד המדינה, אולמרט מעולם לא לכלך את ידיו ישירות בקבלת כסף ממנו. הכל עבר דרך שולה זקן. באותה תקופה, למשל, זקן מבקשת מעד המדינה לעזור לסגור את החובות שיצר אולמרט בקמפיין לראשות העירייה שנתיים קודם לכן. לפי החוק אז, אסור לתרום יותר מ – 5,000 שקל בקמפיים. דכנר גייס 12 אנשים שנתנו כל אחד צ'ק של 5,000 שקל, אבל בעצם קיבלו, בניגוד לחוק, את הכסף בחזרה מקופת הולילנד.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

גם אחרי שהוא מתרים אותך ואז אתה אמור להבין שאתה כאילו.. שהוא עוזר לאולמרט.

הייתי אומר. כן, כן, ואני עדיין, אתה יודע, הייתי אומר, פה אני הייתי נאיבי באותו קטע. אני על הנושא הזה נתתי עדות במשטרה לגבי אותו אירוע. לא יצא מזה שום דבר.

ציר זמן – 06.02.96:

 

חודשיים וחצי אחרי שהוועדה המחוזית זורקת את היזמים מכול המדרגות, היא משנה לחלוטין את גישתה לפרויקט.

אולי זה הנאום של ראש העיר, אולי נבחרת החלומות, אולי הקסמים של שמואל דכנר, אבל מתכנן המחוז, איש המקצוע, נשמע פתאום אחרת.

מתוך פרוטוקול הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 6.2.96:

פסקואל ברויד: התכנית שהגיעו אליה חיובית לעיר, מאד מתאימה לסביבה.

מתוך שיחה טלפונית שערכנו עם פסקואל ברויד, לשעבר מתכנן מחוז ירושלים:

"אני שיניתי הרבה פעמים את העמדה שלי אני לבד לא רוצה לקבל את ההחלטה, ויכול להיות שכתוצאה מזה שיניתי את הדעה".

המכשול הבא של עד המדינה דכנר, הוא המשרד לאיכות הסביבה. השר המכהן, יוסי שריד, הודיע שהוא מתנגד לפרוייקט. אבל שריד התחלף ברפול, שהביא איתו מנכ"לית ידידותית ליזמים, נחמה רונן. הדרג המקצועי במשרד ניסה להתנגד, אבל רונן כופה על הפקידים להתיישר.

מתוך ראיון עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

אתה כותב סיכום פגישה מיום 2 ביולי, 97.

כן.

במקור לא כתוב שהמשרד תומך עקרונית בפרויקט הולילנד.

זהו. הסיכום המקורי, אני הוצאתי אותו, נכון?

נכון.

אני זוכר שדבר אחד… אני זוכר את הפגישה הזאת כי זאת הפגישה היחידה שאני הייתי נוכח בה. וכמו שאתה רואה, כאן (המשתתפים) שמואל דכנר דיסנצ'יק ואברהם נתן.

כנראה שאתה מחמיץ בדיון את הדבר הזה, שהיא מתעקשת לכתוב במיוחד: "המשרד תומך עקרונית בפרויקט הולילנד.

הדבר הזה הוא ורסיה מתוקנת לסיכום שאני הוצאתי. אני רואה כאן שאני כותב: "מנחם, שתהנה, גיל".

עכשיו, מה זה אומר? אתה שולח למתכנן המחוז שלך…

שתהנה, תראה איך מסרסים אותנו.

מתוך ראיון עם נחמה רונן, לשעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה:

למישהו היה חשוב שיצא עוד סיכום שנאמר בו שהמשרד לא מתנגד עקרונית לפרויקט.

זה נכון, וזה נעשה… היה מאוד חשוב לרפול שאני בהחלט אציין באופן ברור שאני אציין באופן ברור שהמשרד לא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני.

בחזרה לראיון עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

עוברת שנה, זה יוני 98, ואז אתה כותב עוד פעם: "אל: מנחם/שוני, מאת: גיל. הנדון:
הולילנד
S.O.S. הלחץ חוזר שנית". למה S.O.S? מה?

מה שאני אומר, רבותי, S.O.S, נאמר את דעתנו, אם אנחנו חושבים שהוא לוקה בחסר, נאמר התסקיר לא מתקבל. המשמעות שאחר כך מתחילה מהומת אלוהים.

בחזרה לנחמה רונן, לשעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה:

"אני לא יודעת למה נכתב "S.O.S", אני לא יודעת איזה לחץ… פרויקט הולילנד, בשום צורה שהיא, לא היה איזשהו נושא מדובר או נושא חשוב בחייו של המשרד לאיכות הסביבה בתקופה שרפול כיהן כשר ואני כמנכ"לית, כך שאני לא יודעת מי כתב מה ולמה, אבל שום לחץ לא הופעל".

רונן זורקת היום הכול על רפול. נציגי היזמים ואנשי המשרד זוכרים אחרת.

גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

"כן, היזמים יודעים את הדרך הנכונה איך להגיע למנכ"לית, נחמה רונן ואני חושב, אני לא בטוח, שהם הגיעו לרפול, נדמה לי שלא. אני לא הייתי נוכח בשום פגישה שרפול היה".

אחרי התפוצצות הפרשה פורסם שדכנר טוען שהוא שילם גם לנחמה רונן. הנה מה שאומרת על כך רונן:

"לא קיבלתי ממנו כסף, לא הייתי יועצת שלו, לא הייתי יועצת של אף אחד אחר בנושא הולילנד, ולראיה, לא נחקרתי על זה".

ציר זמן – 9.9.96:

המכשול הבא הוא הדיירים בסביבה, בעיקר בשכונה השכנה, רמת שרת. אלו מתאגדים בוועד פעולה ונלחמים בכל כוחם בתוכנית המאיימת.

מתוך שיחה שקיימנו עם גידי שבתאי, תושב רמת שרת:

רגע, רגע, מה אתם הולכים לעשות פה? אני לא מבין. זו שמורת טבע. אני קניתי פה פנטהאוס לפני שנים ובדקתי בתכנית מתאר, פה יש שמורת טבע, יש כאן איזשהו ואדי, למעלה יש חורש.

ואז אתה מתחיל להתנגד, מה אתה מרגיש שזה, משחק מכור?

זה היה עם היזמים עצמם, זה היה עם ראש העיר אולמרט, שבשבילו זה היה הבייבי שלו, זה היה גם בוועדה המחוזית, שהרגשנו שאנחנו נובחים והם, אתה יודע מה? עוד מעט הם היו מפהקים שם אפילו.

מתוך שיחה עם עו"ד נעמי וייל, ייצגה את ועד תושבי רמת שרת בהתנגדותם להולילנד:

כמה הפרויקט הזה חריג, קיצוני, לא סביר?

תראה, אז אני אומרת לך שהוא חריג בכל קנה מידה, גם ממעוף הזמן כי תביא בחשבון ש…

הכרת פרויקטים יותר גרועים ממנו?

אני אגיד לך מה, לפי דעתי, בירושלים אין. זה באמת דבר שאין לו אח ורע.

אבל דכנר לא פראייר. הוא שולח את התותחים הכבדים ביותר למערכה.

האדריכל ספקטור אומר בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים, 22.12.96:

"המשרד שלנו עובד בכל הארץ, אין יזמים שרוצים לעבוד בירושלים, זאת אמת… למה? מפני שכל
דבר עולה כאן פי שתיים או פי שלוש…. בלתי אפשרי לאשר תכנית בעיר הזאת… צריך להחליט אם בונים או לא בונים בירושלים… הגענו למומנט של אמת… גם בזמן שבנו את ימין משה ב-1860 אנשים צעקו הרבה מאד".

היום, אגב, כנראה גם אדריכל ספקטור מרגיש אחרת.

מתוך שיחה טלפונית עם ארתור ספקטור, מאדריכלי תכנית הולילנד המקורית:

"כרמי תכנן את התכנית, אבל אני ניסיתי לצאת מזה. לא נתנו לי. אני מתבייש שהייתי קשור לזה".

עורך הדין שמייצג את היזמים, עו"ד יורם בר-סלע, שם נדל"ני בולט בארץ, מבטיח בוועד המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים, 22.12.96:

"הפרויקט הזה לא נולד כמו כל פרוייקט אחר, משום שהוא באמת פרוייקט בעל משמעות, ואנחנו חושבים זאת הזדמנות, הייתי אומר כמעט חד פעמית למוסד התכנון לאשר בנייה לא קונבנציונלית, עם תפיסה ארכיטקטונית, תפיסה חברתית, ארכיטקטונית שלמה".

מתוך דברים שאמר לנו עו"ד יורם בר-סלע, ייצג את היזמים בשנים 98-96:

אני לא מבין למה שינו בכהוא זה את התכנית שאושרה. לא יכול להבין.

אתה אוהב אותו היום, אגב?

היום? מאוד לא.

אדריכל המלונות המוערך, דן פיקר, מסביר לחברי הוועדה:

"אנחנו זקוקים בירושלים באופן נואש לבתי מלון… אין לנו שום פרויקט כזה בירושלים. למיטב ידיעתי אין פרויקט זהה בארץ".

מתוך שיחה עם דן פיקר, אדריכל מלונות, שימש יועץ לפרויקט הולילנד:

"הפרויקט היום, במנח הטופוגרפי שהוא מונח בו, עם ההתנשאות והחיבור בין חלקי המבנים, הוא פרויקט שאינו לטעמי".

אחרי מאבק לא פשוט היזמים מנצחים. הוועדה מאשרת את התוכנית. עורכת הדין וייל נשארה עם התסכול.

עו"ד נעמי וייל, ייצגה את ועד תושבי רמת שרת בהתנגדותם להולילנד:

"אז נוצר מצב ואני אמרתי את זה כבר, שנשארתי כמפקד בלי צבא. אני עקבתי אחרי העניין הזה בתסכול פנימי עמוק".

ציר זמן – 5.5.99:

כמה עלה לדכנר ההישג העצום? במסלול הירוק לא ברור, אבל המון. במסלול האדום, לטענתו, לא פחות מ- 10-15 מיליון שקל. איך הוא עושה את זה? הוא לוקח כסף, באישור צ'רני לדבריו, מקופת הפרוייקט, כאשר בספרי הולילנד זה נרשם כחוב שלו לחברה. כך נכתב במסמך הסכמה שחתום, לכאורה, בידי דכנר, ובידי היזם צ'רני ונמצא בידי המשטרה:

  1. הוסכם לסגור את יתרת החובה שלי בספרי הולילנד בהקשר לתשלומים שהוצאו באישורך ובהסכמתך לגורמים שונים (א"א, א"ל, בצ"ק וכד') המסתכמים מעל 10-15 מיליון שקל.
  2. מוסכם בזאת כי חשבוני יזוכה וכי חשבונך יחוייב בהתאם.

בגלל ההתיישנות, דכנר לא פירט מעולם למי הוא שילם את הכספים הללו, חוץ מאולמרט וזקן.

ברחבי הארץ יש לא מעט פרוייקטים בעייתיים. מה מיוחד בהולילנד? החמדנות. רק אושרה תוכנית בנייה חסרת תקדים, וכבר מנסים להפטר מה"גיבנת". מכל ההתחייבויות שעזרו לדכנר וליזמים לאשר את התכנית הזו.

יצאתי לסיור בשכונת הולילנד עם דני אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

זה תרגיל שיווקי מקסים. "הולילנד פארק". השכונה נקראת הולילנד פארק.

לא. אבל יש בה תכניות עזוב שיווק אנחנו לא קראנו מודעות. מה זה?

אין פארק. גן ילדים אין פה, על בית ספר בכלל אף אחד לא מדבר.

מעונות יום?

שום מעון יום אין פה.

בית הספר עף, גם מעונות היום. הפארק של 40 הדונם לרווחת התושבים, ההוא מהתכניות.

טיילתי במקום גם עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

אבל איפה הפארק? פה אמורות, אתה מבין, גיל? אמורות פה להיות חניות. לפי התכנית לפחות. עכשיו תראה את מגרש 36 המפורסם, לרווחת תושבי האזור.

וואו…

זה. הדבר הזה (אין כלום). ואיפה הפארק של 40 הדונם?

זה הפרק.

מה "זה הפארק"? הגינה הזאת?

כן. אין את הרצף שאתה היית מצפה, רצף תכנוני שיחבר את זה באמת אל השכונה. זה לא 40 דונם, זה רחוק מאוד מ-40 דונם.

זוכרים את הכביש, שהיזמים הסכימו בטובם לסלול? משקיעים יותר מכל יזם אחר, אמר האדריכל ספקטור.

בחזרה לסיור בשכונת הולילנד עם דני אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

"איפה שהמכונית למטה נוסעת, זה הכביש המדובר. הכביש הזה, חסכו פה. עכשיו, מה שעשו, הקטינו אותו. הוא גם צר יותר וגם קצר יותר, אז הוא נכנס לבגין מהצד השמאלי במקום מהצד הימני. עכשיו בבוקר יש תנועה מטורפת. אני נתקע פה בבוקר לפעמים 3-4 דקות רק בשביל להשתלב בבגין מצד שמאל".

החניון לאורחים שלהולילנד מיועד עבורכם רק אם אתם אורחים אתלטים במיוחד.

יצאתי להליכה עם גידי שבתאי, תושב שכונת הולילנד, מהחניות על הפרויקט:

מה השעה עכשיו? ניקח סטופר.

14:19.

הללויה. התחלנו ללכת.

14:24 – קודם כל, יש לך אוויר? אנחנו הולכים. מה השעה? רק חמש דקות אנחנו הולכים, אז אתה עוד עדיין חי.

נו מה השעה? אני כבר אין לי אוויר בעצמי. מה השעה?

14:31.

אוקי, עשינו קצת עצירות, למען ההגינות. אז 12 דקות, עוד לא הגענו.

דכנר עובד בנדל"ן עשרות שנים, הוא מכיר את חולשות המערכת ויודע לעבוד בשיטת הסלאמי. הכלל בתכנון הוא, שאם עברה תוכנית בנייה חדשה על שטח, לא מתכננים עוד תוכנית שנים ארוכות. בהולילנד רק עברה התוכנית הגדולה וכבר דוחפים תכניות חדשות. בכל אחת כמה שינויים קטנים, כאלה שרק מומחים מבינים ושווים המון כסף.

מתוך שיחה עם פפה אללו, חבר מועצת העיר ירושלים:

"זו שיטה של סלאמי, שבאים עם תכנית א' ואחרי כמה חודשים תכנית ב', שמשנה את תכנית א', אחר כך ג', ד', כל הזמן משנים ומשנים ואתה לא יודע איפה אתה ומה. ב', את המהירות שמביאים את התכניות. אומרים לך, זה פיתוח של העיר, אתה חייב, אתה חייב וכל זה. פעם אחרי פעם, אתה מתחיל לראות שמשהו מסריח".

מתוך שיחה עם עו"ד יורם בר סלע, ייצג את היזמים בשנים 98-96:

"אין לי תשובה. זאת אומרת אני יכול לומר לך רק דברי ביקורת על הדבר הזה. באו ושינו, אני לא יודע. קשה לי לרדת לדקות המחשבה שהביאה לדבר הזה".

ציר זמן – 2.9.99:

סלאמי, כידוע, טעים במיוחד עם קצת שמן. ודכנר, בלשמן עוד יותר טוב מבסלאמי. יום הבחירות לראשות הליכוד, אולמרט התמודד ודכנר התבקש, לדבריו, להעביר 220 אלף שקלים לאורי מסר, מקורבו של אולמרט, כסף לפעילים.

זמן להכיר עוד דמות מפתח בפרשה. מאיר רבין. יד ימינו של דכנר, שראה בו אבא שני. לבנו הראשון הוא קרא על שם שמואל דכנר. רבין, חושדת המשטרה, נטל חלק פעיל בתשלומי השוחד ובהעברת הכסף הזאת הוא הדוור. תראו את המסמך הבא:

"לכבוד מר הלל צ'רני. השיקים שמסרת לי נפדו (220 אלף שקל) והכסף ניתן לאורי מסר. בברכה מאיר רבין".

מסר טען בחקירתו, "המסמך מזויף". מאיר רבין דווקא הודה בחקירתו שהמסמך בעיקרו אותנטי, אבל טען שמישהו הוסיף לו מילה או שתיים. אצל דכנר, לא מדובר באפשרות בלתי מתקבלת על הדעת.

בדיוק בימים שאולמרט עסוק במאבק על ראשות הליכוד, דכנר עסוק במאבק לוהט משלו. המאבק על הכסף הגדול. בנדל"נית קואים לזה היטל השבחה, והנוסחה החוקית, לכאורה, פשוטה. כמה שווה הקרקע היום, פחות כמה שהייתה שווה כשקנית אותה, לחלק לשניים. אבל אצל דכנר, גאון נדל"ן, אין דבר כזה 'פשוט'. הוא סגר עם היזם צ'רני על הסכם. אם אצליח לסגור עם העירייה היטל השבחה של 20 מיליון דולר בלבד, אתה תשלם לי בונוס של מיליון דולר.

ציר זמן – 16.5.99:

אלא שהשמאים של העירייה קבעו שצ'רני צריך לשלם 37.8 מליון דולר. דכנר לקח שמאים משלו. הוא בחר בכוונה שמאי, ירמי אלוני ז"ל, שנחשב אז לזקן שבט השמאים. דכנר לוחץ על אלוני והצליח להוציא ממנו שמאות ידידותית ומופרכת. מליון דולר בלבד. הנוהג אז היה למנות במקרה כזה שמאי מכריע, מה שיפסוק זה מה שיהיה. אבל דכנר לא מוכן לשמוע על זה. הוא חושש ששמאי אובייקטיבי יכריע בדומה לשמאים של העירייה.

ציר זמן – 25.7.99:

 

דכנר הולך למיטיבו אולמרט, ויוצא עם פתרון נהדר. לא שמאי מכריע ולא נעליים, ימונה מעין בורר. מי? מישהו שמוגדר באוזני דכנר, כמקורב לאולמרט עם "ראש פתוח". אודי ניסן, מכהן כיום כראש אגף תקציבים באוצר, אחת המשרות החזקות בממשלה. אז, הוא כיהן כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים.

מתוך שיחה עם יקי בכר, לשעבר בגזברות עיריית ירושלים:

"הוא (אולמרט) מינה את אודי ניסן כמנהל צוות המשא ומתן בעניין הזה. הוא גם דיבר עם רענן דינור, מנכ"ל העירייה, ורענן גם אז אמר לי שראש העיר מאוד מאוד רוצה שאנחנו נגיע במהרה להסכם. לא דיברו על סכומים ולא אמרו "תסגרו ככה או תסגרו אחרת". הוא אמר אני רוצה שיהיה משא ומתן אינטנסיבי".

ציר זמן – 21.9.99:

ניסן מוביל להסכם, למורת רוחם של חלק מאנשי העירייה, הוא חותך באמצע. הולילנד תשלם 20 מיליון דולר היטל השבחה. עד המדינה קיבל את הבונוס שלו. זה לא נגמר.

באותם ימים צ'רני ודכנר תופרים עיסקה למכירת רוב השטח של הולילנד ב-105 מיליון דולר. אם העירייה הייתה יודעת על העיסקה שנרקמת, היא לא הייתה צריכה שום שמאות, שום הסכם, והולילנד היו צריכים לשלם עוד כ – 15-20 מליון דולר.

יקי בכר, לשעבר בגזברות עיריית ירושלים:

"לא ידענו, לא ידענו. היו כל מיני שמועות כאלה ואחרות, כן הסתובבו. באותו הרגע שעשינו את עסקת היטל ההשבחה, לא ידענו על עסקת המכירה".

לפי דכנר, יש מישהו בעירייה, שכן שמע על העיסקה בזמן אמת. אהוד אולמרט. אולמרט, אם ידע, לא עדכן איש בעירייה. במקום זאת הוא קיים טקס מיוחד לחגוג את היטל ההשבחה הגדול ביותר שגבתה עיריית ירושלים אי-פעם. , גדול, אבל צריך היה להיות כפול.

באחת הפגישות עם עד המדינה מספר אולמרט על עט משובח במיוחד. עד המדינה הולך לחנות בדיזינגוף, תל אביב, וקונה את העט ב-3000 דולר.

הנה מה שאמרו לנו ב"דנה עטים", ת"א:

הוא היה מגיע עם נהג, לוקח, קונה והולך. זהו. אני אף פעם לא ידעתי אם זה בשבילו או לא. אני כמעט הייתי בטוח, לפי הטיפוס, שזה לא בשבילו. כל מה שהוא לקח, למי שהוא לקח, לא משנה למי. הוא קנה עט שאני חושב שזה היה לאולמרט, לתת לו בתור מתנה או משהו, כנראה.

והוא אמר לך שזה לאולמרט?

אם אני זוכר נכון, כן.

אבל אחרי שהוא יוצא מהחנות הוא מתחרט. לעצמי אני לא מרשה לעצמי עטים כל כך יקרים. דכנר חוזר לחנות וקונה לאולמרט עט זול יותר בארבעת אלפים שקלים בלבד. העט זה, כמובן, רק הכסף הקטן. אולמרט חושדת המשטרה, גם מבקש ממנו לעזור לאחיו, יוסי, ששקוע בחובות. דכנר העביר לאולמרט בצ'קים דחויים מאות אלפי שקלים.

גם לשולה זקן יש בקשות מדכנר, לדבריו. המשטרה חקרה חשד שזקן ביקשה מדכנר שחברת הבנייה "בירי בראשי" תזכה במכרז עבודות עפר בפרויקט, בטענה שהיא מקבלת מהחברה עמלה.

קיימנו עם הקבלן שלום בראשי שיחה טלפונית:

המשטרה בדקה, זה לא משנה. אני לא רוצה להיכנס לזה בכלל.

ההצעות של הקבלנים האחרים שהתמודדו במכרז בזמנו היו הצעות יותר זולות מההצעה שאתם נתתם לפרויקט.

תבדוק במשטרה את הדברים.

אל תזלזלו בהכחשות של המעורבים השונים. דכנר הוא איש לא אמין. הוא פשט את הרגל פעמיים, בתו נאלצה למכור את ביתה בגלל חובותיו, הסכמי הגירושין שלו מאשתו נראים מלאכותיים, ואפילו חלק מאוסף האמנות שלו התברר כמזויף. הוא כן הצליח לסבך, כנראה, את מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית. שטרית אוהב את החיים הטובים ולא כל כך אוהב את פרויקט הולילנד. הוא כנראה גם לא אוהב את השלב החדש והדרמטי שדכנר מבקש להכניס בתוכנית שזה עתה אושרה. מלונות אאוט, עוד 600 דירות אין.

מתוך שיחה טלפונית עם ארתור ספקטור, מאדריכלי תכנית הולילנד המקורית:

"אני לא זוכר ששטרית לקח עמדה. אני זוכר בוודאות שהוא אמר פעם אחת שיכול להיות שזה יותר
טוב שחוץ ממלון לא יבנו שום דבר. הוא לא התנגד מאוד והוא לא היה בעד מאוד. הוא היה פאסיבי
בכל הסיפור, כמה שאני זוכר".

ציר זמן – תחילת 2003

בתחילת 2003, חושדת המשטרה, מבקש אולמרט מדכנר– תעזור לאורי שטרית. הוא נקלע לחובות כבדים. דכנר קופץ על ההזדמנות. ב- 31.5.03 הוא נותן לאורי צ'ק של 50 אלף שקלים, על שם מקורב לאורי, יורם שטרית. הוא מעביר לו עוד כספים, אבל אולמרט פוגש אותו במסעדה, לדבריו, ומבקש שיעביר עוד לשטרית. חודש וחצי לאחר מכן, הוא מעביר לו 236 אלף שקלים ומוציא חשבונית על "ייעוץ מקצועי". צרכיו של שטרית לא מסתיימים. עוד ועוד כסף זורם. מעין משכורת חודשית של 12 אלף שקלים ב – 2005 ואפילו נהג, כששללו לשטרית את הרשיון.

ציר זמן – 30.12.03:

שוב מתכנסת הוועדה המחוזית, ושוב העירייה, אולי בהשראת אורי שטרית, תומכת. ושוב, המתנגדים מנופנפים.

מתוך שיחה עם פפה אללו, חבר מועצת העיר ירושלים:

"אורי שטרית היה מאוד פעיל. אני אומר לך, תראה, אתה היית רואה שיש תנועה מסביב. גם חבר
מועצה פתאום נכנס, פתאום יוצא. חברים שלא ראית אותם בישיבות, פתאום אתה רואה שהם מופיעים בישיבות".

אבי אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

"היה יו"ר הוועדה, אדון יהושע פולק. אנחנו באנו, האזרחים, והגשנו טיעונים והבאנו מומחה תחבורה והבן אדם יושב ואתה רואה שהוא לא מקשיב לך. הוא כל הזמן מקלף קלמנטינות ואוכל, מקלף קלמנטינות ואוכל, וכל מה שנעשה בחדר בכלל… כאילו שזה לפרוטוקול, שהיה דיון".

יהושע פולק, מקלף הקלמנטינות, דווקא קיבל, על הנייר לפחות, את מה שהוא רצה. בדיון בראשותו הוא הדגיש שהיזמים התחייבו לבנות 4 בתי כנסת.

נחזור לסיור עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

בוא אני אעשה איתך משחק הניחושים. נחש מהם הקראוונים.

זה נראה כמו מבנה הקבלן.

לא. אלה בתי הכנסת.

אבי אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

זה הפתרון של היזם לעניין בתי הכנסת.

אמור להיות פתרון קבע קצת יותר משמעותי?

היה אמור להיות פתרון קבע של בתי הכנסת וזה איפשהו התמסמס.

ציר זמן – 27.1.05:

 

נציג משרד התיירות מנסה להזכיר לחברים על מה ולמה אושרה התוכנית המגלומנית מלכתחילה. מלונות. החברים לא מתרשמים. הם רואים בתוכנית החדשה "שיפור משמעותי". ראש העירייה החדש, אורי לופוליאנסקי, תומך נלהב, אולי גם מכיוון שדכנר והולילנד מעבירים מאות אלפי שקלים ל"יד שרה", הבייבי של לופוליאנסקי ומקום העבודה של רבים ממשפחתו.

אחרי חודשים של נבירה בפרויקט לא הצלחתי להחליט איזה תסריט יותר מפחיד, שהולילנד נבנה כתוצאה משוחד, או שדווקא יותר מפחיד התסריט שכל הוועדות אישרו פרויקט כזה בלי שוחד. ואגב, הולילנד שאתם רואים, זה רק 60 אחוז מהפרויקט. יש עוד הרבה מגדלים בדרך.

כתבתם של אבי עמית ורביב דרוקר

צלמים: עודד קירמה, שי פוני

מקליטים: עידן שמש, ישראל אוחנה

עורך: עמיר כהן

תחקיר: נעמה ברומר, לינור גריסריו

תגובות:

 

תגובת יועץ התקשורת של אהוד אולמרט מוסר:

מדובר בסיפורי אלף לילה ולילה שנולדו במוחו של עד המדינה שהוא אדם מפוקפק המשתמש בשקרים וסיפורי בדיות כדי לסחוט כסף מאנשים. מר אולמרט לא מינה את אודי ניסן לתפקיד בעניין היטל ההשבחה, עשה זאת מנכ"ל העירייה בזמנו, רענן דינור.

אולמרט לא ביקש לעזור בתשלום חובות של יוסי אולמרט, אורי שטרית וגברת זקן. הוא לא ידע כלל על בעיותיו הכספיות של אחיו בשלב הזה.

תגובת שולה זקן:

הגברת זקן לא ביקשה מעולם עמלה מאף אדם שלו ניסתה לעזור במהלך כל שנותיה בשירות הציבורי, ואף לא ביקשה או קיבלה כל טובת הנאה אישית. מערכת היחסים בין זקן לעד המדינה הייתה חברית ולא קשורה לעבודה. זקן לא מודעת לתורמים פיקטיביים עבור אהוד אולמרט.

תגובת עו"ד אורי מסר:

עו"ד מסר לא הכיר כלל את מאיר רבין בשנת 1999. מדובר במסמך מפוברק של עד המדינה שניסה באופן כושל לכרוך את עו"ד מסר לפרשת הולילנד. עו"ד מסר אינו קשור לפרשת הולילנד ועובדה שהמשטרה המליצה לא להגיש כתב אישום בעניינו.

תגובת ד"ר אודי ניסן:

ניסן הוזמן לפני מספר חודשים למסירת עדות במשטרה בנושא. הפנייה אליו נעשתה ע"י מנכ"ל העירייה דאז, שביקש חוות דעת מקצועית. ההחלטה הסופית בנושא לא התקבלה על ידי, כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, אלא על ידי העירייה בלבד.

תגובת אורי שטרית:

מעולם לא התנגדתי לשינוי המלונות למגורים, אחרי שהתקבלה דרישתי להקטנת שטח הבנייה. אני מכחיש בתוקף ששיק של עד המדינה הופקד בחשבון של מי ממקורבי. מעולם לא קיבלתי משכורת חודשית מעד המדינה והנהג בו מדובר הועסק במשך שבועיים בלבד. כל התשלומים שנתקבלו מעד המדינה נתקבלו עבור שירותי תכנון אדריכלי שבוצעו על ידי משרדי והוצאו בגינן חשבוניות כדין.

הדרישה להכרה בנו כמדינה יהודית

20 באוקטובר 2010
 

זו באמת דרישה מטומטמת, פרנואידית, תמצית כל החרדות הבלתי נגמרות שלנו.

כבר כתבתי על זה בעבר, אבל אני כל כך משתגע מזה, שאכתוב שוב.

בסדנה חכמה אחת לניהול מו"מ (קוראים לזה ipnp ) לימדו אותי שאפשר לנהל מו"מ על שלושה בסיסים שונים:

כוח – לנו יש צבא, לכם אין, אז תקבלו מה שאנחנו רוצים.

זכות – גירשתם אותנו ב 48 ולכן מגיע לנו לחזור.

אינטרס – לנו יש אינטרס בשקט ביטחוני, לכם יש אינטרס בריבונות, בואו נגיע להסכם.

מו"מ חכם הוא כזה המתנהל על בסיס אינטרסים. ברור שיחסי כוחות וצדק תמיד יהיו שם, אבל עיקר המשקל צריך להיות על אינטרס. איזה אינטרס יש לישראל לדרוש בכזו עוצמה דרישה כל כך מופרכת? ישראל של בגין לא דרשה את זה מהמצרים. ישראל של רבין לא דרשה את זה מהירדנים או הפלשתינאים וישראל לדורותיה לא דרשה את זה מהסורים.

הדרישה הזאת נולדה בתקופת שרון, כשחיפשו בייאוש תמורה לנסיגה מעזה. המחשבה הייתה שאם נשיג ויתור על זכות השיבה, אז יהיה אפשר לשכנע את הציבור ששווה לסגת חד צדדית. את הפלשתינים אי אפשר היה לשכנע, כי אותם הרי לא שיתפו במו"מ. הגאונים אמרו – טוב, האמריקנים יוותרו על זכות השיבה. איך? לבני ואחרים אמרו – אם נשכנע אותם לומר, שישראל היא מדינת העם היהודי אז מכלל הן, שומעים לאו. פלשתינים לא חוזרים. האמריקנים השתכנעו, מה איכפת להם ומאז בוש, רייס, קלינטון ואובמה משתמשים בזה בניסוחים כאלה ואחרים. אבל לכמה פוליטיקאים ישראליים זה לא הספיק. הם לא רוצים הסדר וחיפשו עז, שתהיה חביבה על הציבור הישראלי, אבל לגמרי לא מקובלת על הפלשתינים. אז מצאו.

בדרך כלל, המו"מ הישראלי פלשתיני נוהל כשאנחנו משלבים כוח ואינטרס והפלשתינים מדברים על זכויות. במירעינו, היינו אומרים לפלשתינים "לא תקבלו את זה (הסרת מחסום, שטח) וזהו. מה תעשו לנו?". במיטבינו, היינו רציונליים וניסינו למצוא פתרונות שישרתו את האינטרסים של שני הצדדים. "הסכם פריז" על מעטפת מכס אחת, חלוקת השטח ל A, B, C וכו'. הפלשתינים, כיאה לצד חלש ונטול מנהיגות, התקשו להציע הצעות יצירתיות, שמשרתות את האינטרסים של שני הצדדים ובמקום זאת, התבצרו בשיח הזכויות – זכות הפליטים לחזור, הזכות שלנו על מסגדי אל אקצה וכו'.

הדרישה החדשה שלנו לא נותנת לנו כלום.

שאלתי פעם את ציפי לבני מה זה נותן. היא סיפרה שישבה בראיון בבי.בי.סי ומשאלות השדר אפשר היה להבין, שהוא לא קולט את זה. ואם הפלשתינים היו מכירים בנו, השדר כן היה קולט? חוץ מזה, האם אנחנו צריכים לסכן את עתיד המו"מ בגלל מה  שחושב שדר אחד של הבי.בי.סי?

לישראל יש הרבה דרישות לגיטימיות במו"מ.

על חלקן – הביטחוניות שבהן – בהחלט ייתכן ששווה לפוצץ את המו"מ. פירוז המדינה הפלשתינית מנשק, מה קורה במעברי הגבול של פלשתין ואיך מונעים מהיישות החדשה להפוך לחמאסטן. מה איכפת לנו איך אבו מאזן מגדיר אותנו? מה זה משנה לנו? מה, אם אבו מאזן יכיר בנו כמדינה יהודית, אז זהו, השינאה בעולם הערבי כלפינו תגווע? שטויות. אם יהיה כאן שקט ביטחוני, יציבות ומדינה פלשתינית חילונית משגשגת, יש סיכוי הרבה יותר גדול להקטנת השנאה. נתניהו ב 98 נידנד ונידנד עם הדרישה, שהפלשתינים ישנו את האמנה הפלשתינית. אז הם שינו (לגישת בני בגין ובוגי יעלון, השינוי שעשו לא תקף משפטית), נו, זה נתן לנו משהו? זה מנע את האינתיפאדה?

מבחינה מעשית, אין לדרישה הזאת שום משמעות. אם יהיה הסדר ולא תהיה שיבת פליטים, אז זו תהיה מדינה עם רוב יהודי מוצק ושיקראו לזה הפלשתינים איך שהם ירצו. איך אמר בשכל יאסר עבד רבו? תנו לנו מדינה בגבולות 67 ונקרא לכם איך שתרצו, כולל המדינה הסינית.

איווט ליברמן הסביר לא מזמן שהרציונליות בדרישה הזאת היא למנוע מהפלשתינאים, ביום שאחרי הסדר, לעודד את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה וכך, לאט לאט, לכרסם גם ברוב היהודי בישראל שבגבולות 67. לטיעון הזה יש לי כמה תשובות:

1. ואם הפלשתינים כן יכירו בנו כמדינה יהודית, מה מונע מהם לעודד את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה?

2. אם זה מה שמטריד את מר ליברמן, שידרוש במו"מ, שהפלשתינים לא יעודדו את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה, כשם שבחוזה השלום עם מצרים יש התייחסות למצב של ברית צבאית בין מצרים למדינה שהיא אויבת של ישראל.

3. כמה אפשר להיות עבד לפרנויות? אנחנו כבר לא קהילה קטנה ומוכה בעיר קטנה בפולין. גם לנו יש כמה כלים להתמודד עם דרישות של ערבים בגליל. ליברמן ההו-כה-חזק, כל הזמן מזהיר, מתריע, מפחיד. מה עם קצת מנהיגות, קצת בטחון עצמי?

הדרישה להכרה בנו כמדינה יהודית

20 באוקטובר 2010
 

זו באמת דרישה מטומטמת, פרנואידית, תמצית כל החרדות הבלתי נגמרות שלנו.

כבר כתבתי על זה בעבר, אבל אני כל כך משתגע מזה, שאכתוב שוב.

בסדנה חכמה אחת לניהול מו"מ (קוראים לזה ipnp ) לימדו אותי שאפשר לנהל מו"מ על שלושה בסיסים שונים:

כוח – לנו יש צבא, לכם אין, אז תקבלו מה שאנחנו רוצים.

זכות – גירשתם אותנו ב 48 ולכן מגיע לנו לחזור.

אינטרס – לנו יש אינטרס בשקט ביטחוני, לכם יש אינטרס בריבונות, בואו נגיע להסכם.

מו"מ חכם הוא כזה המתנהל על בסיס אינטרסים. ברור שיחסי כוחות וצדק תמיד יהיו שם, אבל עיקר המשקל צריך להיות על אינטרס. איזה אינטרס יש לישראל לדרוש בכזו עוצמה דרישה כל כך מופרכת? ישראל של בגין לא דרשה את זה מהמצרים. ישראל של רבין לא דרשה את זה מהירדנים או הפלשתינאים וישראל לדורותיה לא דרשה את זה מהסורים.

הדרישה הזאת נולדה בתקופת שרון, כשחיפשו בייאוש תמורה לנסיגה מעזה. המחשבה הייתה שאם נשיג ויתור על זכות השיבה, אז יהיה אפשר לשכנע את הציבור ששווה לסגת חד צדדית. את הפלשתינים אי אפשר היה לשכנע, כי אותם הרי לא שיתפו במו"מ. הגאונים אמרו – טוב, האמריקנים יוותרו על זכות השיבה. איך? לבני ואחרים אמרו – אם נשכנע אותם לומר, שישראל היא מדינת העם היהודי אז מכלל הן, שומעים לאו. פלשתינים לא חוזרים. האמריקנים השתכנעו, מה איכפת להם ומאז בוש, רייס, קלינטון ואובמה משתמשים בזה בניסוחים כאלה ואחרים. אבל לכמה פוליטיקאים ישראליים זה לא הספיק. הם לא רוצים הסדר וחיפשו עז, שתהיה חביבה על הציבור הישראלי, אבל לגמרי לא מקובלת על הפלשתינים. אז מצאו.

בדרך כלל, המו"מ הישראלי פלשתיני נוהל כשאנחנו משלבים כוח ואינטרס והפלשתינים מדברים על זכויות. במירעינו, היינו אומרים לפלשתינים "לא תקבלו את זה (הסרת מחסום, שטח) וזהו. מה תעשו לנו?". במיטבינו, היינו רציונליים וניסינו למצוא פתרונות שישרתו את האינטרסים של שני הצדדים. "הסכם פריז" על מעטפת מכס אחת, חלוקת השטח ל A, B, C וכו'. הפלשתינים, כיאה לצד חלש ונטול מנהיגות, התקשו להציע הצעות יצירתיות, שמשרתות את האינטרסים של שני הצדדים ובמקום זאת, התבצרו בשיח הזכויות – זכות הפליטים לחזור, הזכות שלנו על מסגדי אל אקצה וכו'.

הדרישה החדשה שלנו לא נותנת לנו כלום.

שאלתי פעם את ציפי לבני מה זה נותן. היא סיפרה שישבה בראיון בבי.בי.סי ומשאלות השדר אפשר היה להבין, שהוא לא קולט את זה. ואם הפלשתינים היו מכירים בנו, השדר כן היה קולט? חוץ מזה, האם אנחנו צריכים לסכן את עתיד המו"מ בגלל מה  שחושב שדר אחד של הבי.בי.סי?

לישראל יש הרבה דרישות לגיטימיות במו"מ.

על חלקן – הביטחוניות שבהן – בהחלט ייתכן ששווה לפוצץ את המו"מ. פירוז המדינה הפלשתינית מנשק, מה קורה במעברי הגבול של פלשתין ואיך מונעים מהיישות החדשה להפוך לחמאסטן. מה איכפת לנו איך אבו מאזן מגדיר אותנו? מה זה משנה לנו? מה, אם אבו מאזן יכיר בנו כמדינה יהודית, אז זהו, השינאה בעולם הערבי כלפינו תגווע? שטויות. אם יהיה כאן שקט ביטחוני, יציבות ומדינה פלשתינית חילונית משגשגת, יש סיכוי הרבה יותר גדול להקטנת השנאה. נתניהו ב 98 נידנד ונידנד עם הדרישה, שהפלשתינים ישנו את האמנה הפלשתינית. אז הם שינו (לגישת בני בגין ובוגי יעלון, השינוי שעשו לא תקף משפטית), נו, זה נתן לנו משהו? זה מנע את האינתיפאדה?

מבחינה מעשית, אין לדרישה הזאת שום משמעות. אם יהיה הסדר ולא תהיה שיבת פליטים, אז זו תהיה מדינה עם רוב יהודי מוצק ושיקראו לזה הפלשתינים איך שהם ירצו. איך אמר בשכל יאסר עבד רבו? תנו לנו מדינה בגבולות 67 ונקרא לכם איך שתרצו, כולל המדינה הסינית.

איווט ליברמן הסביר לא מזמן שהרציונליות בדרישה הזאת היא למנוע מהפלשתינאים, ביום שאחרי הסדר, לעודד את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה וכך, לאט לאט, לכרסם גם ברוב היהודי בישראל שבגבולות 67. לטיעון הזה יש לי כמה תשובות:

1. ואם הפלשתינים כן יכירו בנו כמדינה יהודית, מה מונע מהם לעודד את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה?

2. אם זה מה שמטריד את מר ליברמן, שידרוש במו"מ, שהפלשתינים לא יעודדו את ערביי הגליל לדרוש אוטונומיה, כשם שבחוזה השלום עם מצרים יש התייחסות למצב של ברית צבאית בין מצרים למדינה שהיא אויבת של ישראל.

3. כמה אפשר להיות עבד לפרנויות? אנחנו כבר לא קהילה קטנה ומוכה בעיר קטנה בפולין. גם לנו יש כמה כלים להתמודד עם דרישות של ערבים בגליל. ליברמן ההו-כה-חזק, כל הזמן מזהיר, מתריע, מפחיד. מה עם קצת מנהיגות, קצת בטחון עצמי?

לעבוד מול תקשורת ראש הממשלה (וקצת על שרה)

19 באוקטובר 2010
 

כשניר חפץ נכנס לתפקידו כיועץ תקשורת של ראש הממשלה נתניהו, חשבתי לעצמי – וואו, הנה נכנס לעבוד עם נתניהו אדם, שיש לו היכרות טובה של הבוס ורמת ציפיות נכונה. היכרות טובה, כלומר, הבנה שלנתניהו יש נטייה לשרוף את אמינות הדוברים שלו. רמת ציפיות נכונה, כלומר, הבנה שאצל ביבי אתה תמיד בהתחלה מלך העולם, אבל אחר כך, כמו כל דון ז'ואן, הוא מואס בך ומחפש את הכיבוש הבא והמסעיר. יועץ התקשורת אקוניס נמאס, משפילים אותו, מראיינים מועמדים מאחורי גבו, מחליפים אותו בכוכב החדש יוסי לוי. אחרי קצת זמן, נמאס מלוי, משפילים אותו, מחפשים מועמדים מאחורי גבו, עד שמביאים את הכוכב החדש, ניר חפץ וחוזר חלילה.

חפץ בא לתפקיד עם המון ניסיון תקשורתי ורזומה מכובד (עורך "7 ימים"). בתקרית הנסיעה הסודית לרוסיה, הוא הוכיח המון כוח. לדעתי, בדיוק כפי שצריך עם נתניהו.

 למי שלא זוכר – נתניהו ואנשיו לא רצו לגלות לחפץ לאן הבוס נעלם. סודי. חפץ הפך את ההיעלמות לסיפור תקשורתי. מן הסתם, רצה להראות לביבי איך הדברים מתפרקים, כשיועץ תקשורת לא בתמונה. אחר כך ניסו לשרוף אותו עם השקר שביבי בארץ. חפץ לא פראייר. הוא הוציא את ההודעה בשם המזכיר הצבאי. מהפרשה הזאת נתניהו יצא חבול, המזכיר הצבאי כליפי יצא כעוס וחפץ סיים אותה, כשהמון אנשים כועסים, אבל אמינותו מול העיתונאים לא נשרטה. הרבה זמן לא ראיתי מישהו שמטפל ככה בביבי. היה נראה לי שאולי סוף סוף נתניהו מצא יועץ תקשורת, שיצליח קצת להרגיע את ההיסטריות שלו בתחום.

בערך שנה אחרי, אפשר להגיד בביטחון ש"אילוף הסוררת" נכשל. חפץ אימץ את מנטליות לשכת נתניהו הנוכחית. משחקים בונקר. אנשים בגיל שלי עוד זוכרים את מכבי רמת עמידר בכדורגל. חפץ בטוח זוכר אותם. עומדים כולם בהגנה ובועטים את הכדורים ליציעים. שהזמן יעבור. אנשי תקשורת של נתניהו לא יוזמים דבר, בדיוק כשם שנתניהו לא יוזם. בעיקר משתדלים לכבות שריפות ולהעביר עוד יום. ניסיון לקבל מאנשי התקשורת של נתניהו איזשהו תדרוך מסודר, בנושאים כמו הקפאת בנייה, יחסים עם אמריקניים, איווט ליברמן ובעצם, כל דבר אחר, דומה לניסיון לדבר עם מזכירה אלקטרונית.

הדוגמא הכי טובה למה שקרה במערכת הכוחות של נתניהו עם דובריו, הגיעה בהודעה המטופשת שלשכת ראש הממשלה מסרה על כך ש"נתניהו כבר חזה בעבר את אסון המכרות". הדרך הנכונה לדברר דבר כזה היא שהדובר יזרוק את זה בשיחת אגב עם כתב אחד, שיציג את זה כאילו הוא גילה את זה. זה אלף בית. לא צריך להיות גאון בשביל זה. העובדה שדובריו של נתניהו לא עשו את זה, רק מראה כמה אין להם כוח להתמודד עם הבוס, גם במקרים שההתמודדות הזו טובה לו.

ביום חמישי אחה"צ העברתי לחפץ שאילתה נפיצה. "שלוש עוזרות של שרה נתניהו הודיעו לאחרונה שהן עוזבות. מלי אבן חן, מירי בלישה וכרמל מיכאלי. האם תרצה להגיב?". זהו. הרסתי לו את סוף השבוע (זה הזמן להתנצל. אני מחבב את ניר ולא התכוונתי, שהוא עצמו יטפל בזה). פתאום לשכת התקשורת של נתניהו, הפכה לסופר אקטיבית. עוד סמס ועוד סמס. טלפונים אליי. שאלות, הבהרות, מתי אתה מפרסם, איפה, למה. במקביל, נעשו טלפונים לכל אחת מהעוזרות. מהר, מהר, להחתים אותן שהן עזבו מרצונן, שהן אהבו כל דקה עם שרה ועזבו רק מכיוון שכוח עליון כפה עליהן את זה. למען הסר ספק – שתיים מהשלוש עזבו כי לא היו מוכנות יותר לסבול. זה גם לא הסתיים יפה. כמעט כרגיל אצל נתניהו. גם השלישית לא נהנתה, בלשון המעטה, מעבודתה, אבל לה יש גם נסיבות אישיות, שהאיצו את ההחלטה. ביום שבת בעשרים לשמונה, אחרי 48 שעות אינטנסיביות, הגיעה התגובה. עמוד שלם. הלוואי והם היו כל כך נדיבים בנושאי מהות. ההודעה כללה ציטוטים משתיים מהנשים, שהן אהבו את העבודה עם משפחת נתניהו. אחת סירבה, מסתבר, לחתום על ההודעה. איך נתניהו הצליח להפוך גם את ניר חפץ מאיש תקשורת חזק ומוערך למישהו שמשתתף בכיבוי השריפות עבור שרה? מדהים. פעם נכנס ראש לשכה חדש לעבוד עם נתניהו. הוא הלך להתייעץ עם אחד ממקורביו של ביבי, להבין לאן הוא בא. המקורב: בהתחלה תהיה כוכב.

הרל"ש: ואיך אדע כשסר חיני?

המקורב: כשביבי יבקש ממך להסיע את שרה לאנשהו, או את יאיר/אבנר, תדע שימיך ספורים.

זה לא לקח הרבה זמן.      

לעבוד מול תקשורת ראש הממשלה (וקצת על שרה)

19 באוקטובר 2010
 

כשניר חפץ נכנס לתפקידו כיועץ תקשורת של ראש הממשלה נתניהו, חשבתי לעצמי – וואו, הנה נכנס לעבוד עם נתניהו אדם, שיש לו היכרות טובה של הבוס ורמת ציפיות נכונה. היכרות טובה, כלומר, הבנה שלנתניהו יש נטייה לשרוף את אמינות הדוברים שלו. רמת ציפיות נכונה, כלומר, הבנה שאצל ביבי אתה תמיד בהתחלה מלך העולם, אבל אחר כך, כמו כל דון ז'ואן, הוא מואס בך ומחפש את הכיבוש הבא והמסעיר. יועץ התקשורת אקוניס נמאס, משפילים אותו, מראיינים מועמדים מאחורי גבו, מחליפים אותו בכוכב החדש יוסי לוי. אחרי קצת זמן, נמאס מלוי, משפילים אותו, מחפשים מועמדים מאחורי גבו, עד שמביאים את הכוכב החדש, ניר חפץ וחוזר חלילה.

חפץ בא לתפקיד עם המון ניסיון תקשורתי ורזומה מכובד (עורך "7 ימים"). בתקרית הנסיעה הסודית לרוסיה, הוא הוכיח המון כוח. לדעתי, בדיוק כפי שצריך עם נתניהו.

 למי שלא זוכר – נתניהו ואנשיו לא רצו לגלות לחפץ לאן הבוס נעלם. סודי. חפץ הפך את ההיעלמות לסיפור תקשורתי. מן הסתם, רצה להראות לביבי איך הדברים מתפרקים, כשיועץ תקשורת לא בתמונה. אחר כך ניסו לשרוף אותו עם השקר שביבי בארץ. חפץ לא פראייר. הוא הוציא את ההודעה בשם המזכיר הצבאי. מהפרשה הזאת נתניהו יצא חבול, המזכיר הצבאי כליפי יצא כעוס וחפץ סיים אותה, כשהמון אנשים כועסים, אבל אמינותו מול העיתונאים לא נשרטה. הרבה זמן לא ראיתי מישהו שמטפל ככה בביבי. היה נראה לי שאולי סוף סוף נתניהו מצא יועץ תקשורת, שיצליח קצת להרגיע את ההיסטריות שלו בתחום.

בערך שנה אחרי, אפשר להגיד בביטחון ש"אילוף הסוררת" נכשל. חפץ אימץ את מנטליות לשכת נתניהו הנוכחית. משחקים בונקר. אנשים בגיל שלי עוד זוכרים את מכבי רמת עמידר בכדורגל. חפץ בטוח זוכר אותם. עומדים כולם בהגנה ובועטים את הכדורים ליציעים. שהזמן יעבור. אנשי תקשורת של נתניהו לא יוזמים דבר, בדיוק כשם שנתניהו לא יוזם. בעיקר משתדלים לכבות שריפות ולהעביר עוד יום. ניסיון לקבל מאנשי התקשורת של נתניהו איזשהו תדרוך מסודר, בנושאים כמו הקפאת בנייה, יחסים עם אמריקניים, איווט ליברמן ובעצם, כל דבר אחר, דומה לניסיון לדבר עם מזכירה אלקטרונית.

הדוגמא הכי טובה למה שקרה במערכת הכוחות של נתניהו עם דובריו, הגיעה בהודעה המטופשת שלשכת ראש הממשלה מסרה על כך ש"נתניהו כבר חזה בעבר את אסון המכרות". הדרך הנכונה לדברר דבר כזה היא שהדובר יזרוק את זה בשיחת אגב עם כתב אחד, שיציג את זה כאילו הוא גילה את זה. זה אלף בית. לא צריך להיות גאון בשביל זה. העובדה שדובריו של נתניהו לא עשו את זה, רק מראה כמה אין להם כוח להתמודד עם הבוס, גם במקרים שההתמודדות הזו טובה לו.

ביום חמישי אחה"צ העברתי לחפץ שאילתה נפיצה. "שלוש עוזרות של שרה נתניהו הודיעו לאחרונה שהן עוזבות. מלי אבן חן, מירי בלישה וכרמל מיכאלי. האם תרצה להגיב?". זהו. הרסתי לו את סוף השבוע (זה הזמן להתנצל. אני מחבב את ניר ולא התכוונתי, שהוא עצמו יטפל בזה). פתאום לשכת התקשורת של נתניהו, הפכה לסופר אקטיבית. עוד סמס ועוד סמס. טלפונים אליי. שאלות, הבהרות, מתי אתה מפרסם, איפה, למה. במקביל, נעשו טלפונים לכל אחת מהעוזרות. מהר, מהר, להחתים אותן שהן עזבו מרצונן, שהן אהבו כל דקה עם שרה ועזבו רק מכיוון שכוח עליון כפה עליהן את זה. למען הסר ספק – שתיים מהשלוש עזבו כי לא היו מוכנות יותר לסבול. זה גם לא הסתיים יפה. כמעט כרגיל אצל נתניהו. גם השלישית לא נהנתה, בלשון המעטה, מעבודתה, אבל לה יש גם נסיבות אישיות, שהאיצו את ההחלטה. ביום שבת בעשרים לשמונה, אחרי 48 שעות אינטנסיביות, הגיעה התגובה. עמוד שלם. הלוואי והם היו כל כך נדיבים בנושאי מהות. ההודעה כללה ציטוטים משתיים מהנשים, שהן אהבו את העבודה עם משפחת נתניהו. אחת סירבה, מסתבר, לחתום על ההודעה. איך נתניהו הצליח להפוך גם את ניר חפץ מאיש תקשורת חזק ומוערך למישהו שמשתתף בכיבוי השריפות עבור שרה? מדהים. פעם נכנס ראש לשכה חדש לעבוד עם נתניהו. הוא הלך להתייעץ עם אחד ממקורביו של ביבי, להבין לאן הוא בא. המקורב: בהתחלה תהיה כוכב.

הרל"ש: ואיך אדע כשסר חיני?

המקורב: כשביבי יבקש ממך להסיע את שרה לאנשהו, או את יאיר/אבנר, תדע שימיך ספורים.

זה לא לקח הרבה זמן.      

תחקיר הזרע של קלנר

17 באוקטובר 2010
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

כמה יצר הרס עצמי יכול להיות לאדם? לאביגדור קלנר היה הכל. משכורת של מיליוני שקלים לשנה, מעמד, בשלב מסוים הוא אחד הבוסים של הערוץ השני וקשריו הם משהו שכל אחד מכם היה רוצה. מנוני מוזס של ידיעות ועד עו"ד יגאל ארנון וכלה במופז, פואד, שטרית, אולמרט, מי לא?

תיק השחיתות הגדול בתולדות המדינה הבליט, באופן טבעי, את אהוד אולמרט. בדרך נשכח קצת מי שאמור להיות הרוח החיה בעסקי השוחד, לפי התזה המשטרתית לפחות, אותו אביגדור קלנר. עסקית קלנר היום הוא כמעט אדם מנודה.

מתוך שיחה עם ח"כ מאיר שטרית:

"מכירים שלום שלום, אבל לא היו איתו "מגעים קרובים" מה שנקרא. הוא עשה רושם תמיד של איש נחמד מאוד. נפגשתי איתו אבל לא מעבר לזה".

מתוך שיחה עם מיכאל שטראוס, איש עסקים:

אני מפחד מהאנשים שלבושים יותר מידי יפה. הוא היה מצוחצח. הוא לא מסוג האנשים שאנחנו יכולים לאכול ארוחת ערב ביחד.

אמרת שהיית רואה אותו במסעדות.

במסה

הוא אוכל הרבה במסה?

אכל, אני לא יודע אם עוד אוכל.

מתוך דבריו של סם ברונפלד, יו"ר הבורסה לניירות ערך:

"אני לא רוצה לדבר עליו, לא לטובה ולא לרעה. אני לא רוצה להוסיף אף מילה למה שאמרתי".

הוא יושב במגדל, במשרד קטן, נושל מרוב תפקידיו, עבר בקושי רב חקירת משטרה אחת, ועדיין לפחות שני תיקי חקירה מאיימים על עתידו. לך תפצח את הטבע האנושי. מה קורם לאדם לקחת רובה, ולירות לעצמו בבטן?

אביגדור קלנר צמח כמושבניק בתל עדשים. הוא סלל את דרכו לאט, מלמטה דרך עולם הנדל"ן, עד שהפך לאחד הבעלים והמנהלים של אימפריית עסקים שידה בכל.

מה שמדהים בו זו כמות הפרשיות בהן הוא מעורב. פה מאכער, שם עיגול פינה, פה מידע פנים, שם חשבונית פיקטיבית. ככה פועל עולם העסקים הישראלי ורק קלנר המסכן נתפס? או שזו דרכו של המושבניק לכסף הגדול? הנה שבעה סיפורים על אביגדור קלנר, שהם שבעה סיפורים על עולם העסקים הישראלי – נדל"ן, בורסה, מיסים, קשרים.

לפני מספר שנים השתלט קלנר על חברה אפורה בשם "הזרע". יעודה המקורי הוא לגדל זרעים. קלנר לא מתעניין בזרעים. הוא מתעניין באדמה. הנכס העיקרי של "הזרע הוא חמש חוות חקלאיות. לכל חווה יש חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל, והוא חוזה חלש, יחסית, שמבטיח לחברה זכות לעבד את הקרקע. לא בנייה, לא כסף גדול. אבל קלנר מכיר את מדינת ישראל מצוין והוא יודע שכאן אף אחד לא מחזיר קרקע למדינה בלי לקבל המון כסף, ולא משנה מה אומר החוזה. עשו את זה הקיבוצים, המושבים, קרקעות המלח בעתלית וסתם פולשים. למה לא חברה לגידול זרעים?

מתוך שיחה עם מירון חומש, לשעבר מנכ"ל מקרקעי ישראל:

"אם אתה הולך ונותן למישהו חוזה של עיבוד חקלאי, ואחר כך הופך לו את החוזה הזה לחוזה בנייה? למה? למה שההכנסה של הקרקע הזו, שינויי היעוד הזה לא ייכנס לאוצר וילך לאן שצריך ללכת הכסף הזה? למה?"

סיפור 1. ציר זמן – סוף 2003.

יום אחד שומע קלנר שאלף דונם של "הזרע" עומדים להיות מסופחים לקריית גת, כחלק מתוכנית לבניית עשרת אלפים יחידות דיור. בתוך השמחה הגדולה הוא מגלה לזוועתו שאפילו החוזה החלש של "הזרע" לא חודש. שכחו. המשטרה חושדת שבשלב הזה קלנר פונה לעד המדינה מפרשת הולילנד, שמואל דכנר. פעם מתווך לשוחד, תמיד מתווך לשוחד. דכנר מגיע לאולמרט, שמזדרז לכנס פגישה הנושא קרקעות "הזרע" בקריית גת. החוזה החלש, שכלל לא חודש, מקבל דחיפה והופך לחוזה חזק, ששווה המון כסף. קלנר ודכנר יכולים לסמן וי. המשטרה חושדת שבסמיכות לאירועים הללו, שולה זקן מבקשת מדכנר כסף. דחוף. "אנחנו צריכים", היא אומרת בלשון רבים. דכנר מעביר לה חמישה שקים, 20 אלף שקל כל אחד. תחקיר "המקור" מגלה שאת השקים הללו, המשטרה מוצאת בחשבונות מקורביה של זקן, 2 אצל אחותה בחשבון, 2 אצל בנה רועי ואחד אצל בנה נדב. זקן טענה בחקירתה שבסה"כ פרטה שקים עבור דכנר והחזירה לו כסף מזומן.

מתוך שיחה עם נדב זקן, שנה של שולה זקן:

רציתי להבין איך הגיעו שיקים לחשבון שלך?

אוקיי, אני לא מתכוון לדבר על זה, אני לא מתראיין. אתה מצפה ממני שאני באמת אתן לך תגובה? אני מסרב להתראיין.

סיפור 2

אזור כרמיאל הוא לא אזור הנדל"ן הכי חם בארץ, ובכל זאת, קלנר רחוק מלהיות אדיש לעובדה ש-500 הדונם ש"הזרע" מעבדת במקום, הולכים למות. מתכננים עליהם כביש. שוב, נפתח אותו מסלול מהיר. קלנר ß דכנר, דכנר ß שולה זקן, זקן ß אולמרט. המטרה, לספח את האדמות הללו לאזור התעשייה הסמוך. שטח לתעשייה שווה הרבה יותר משטח שהופך לכביש.

המערכת הממשלתית, מסתבר, יותר חזקה מכל הכוונות העקומות הללו. באתר האינטרנט שלה, "הזרע" אומנם מדווחת שהקרקעות ניצלו, הן הולכות לתעשייה. אבל במינהל מקרקעי ישראל טוענים – שום דבר לא השתנה במעמד הקרקעות.

מתוך ראיון עם מירון חומש, לשעבר מנכ"ל מקרקעי ישראל:

"קרקע היא לעיבוד חקלאי, לא למשהו אחר. זה שהקרקע משנה את ייעודה, הקרקע אמורה לחזור למדינה, קיר ל"מינהל מקרקעי ישראל".

גם כאן המשטרה חושדת שהייתה תמורה מוגדרת. בספטמבר 2004 התקשרה שולה זקן לאותו שמואל דכנר מפרשת הולילנד. אנחנו צריכים כסף. היא שלחה את הנהג של אולמרט עם מעטפה ריקה אליו, והוא מצידו הכניס למעטפה 150 אלף שקל. זקן ודכנר לא מגדירים במפורש עבור מה הכסף, אבל העיתוי היה צמוד למה שקרה לאותה חוות "הזרע" בצפון. דכנר צירף לכסף מכתב, שנחשף כאן:

"שולה יקירתי, לבקשתך מצורף שיק על סך 150 אלף שקלים עבור אהוד. מקוהה שאת סוף-סוף מרוצה. שוב תודה לך ולאהוד על הכל. נשיקות".

שמואל דכנר העביר למשטרה עותק מהמכתב, והוא אפילו שמר עותק מהמעטפה הריקה, איתה הגיע הנהג של אולמרט.

סיפור 3

המיזם הכי יומרני של קלנר וחבריו הוא שבתמונה. הריאה הירוקה המשמעותית ביותר במרכז הארץ. רשויות התכנון מתכננות להפוך את זה לפארק הגדול בארץ, אבל לקלנר ולחברת "הזרע", יש רעיון אחר, לבנות דירות והרבה. עשרת אלפים דירות, עיר שלמה, ויש להם גם הנמקה, הרווחים מהדירות יממנו את הקמת הפארק.

הנה מה שאמר לנו דן סתיו, לשעבר סמנכ"ל תכנון במינהל מקרקעי ישראל:

"הרעיון שלהם היה להפוך את כל זה לשכונת מגורים. דיברו אפילו על מספרים מטורפים של 12-14 אלף יחידות דיור. גם אפרתי וגם קובי הבר וגם אולמרט שהיה אז שר התמ"ת. שלושתם תמכו בגישה של "לתפור" את הפארק אבל באמצעות מנופים כלכליים. גם הפארק וגם איזושהי שכונת מגורים. אין לי ספק שהיו כאן במקביל מהלכים לא יפים ולא כשרים ואולי גם פליליים בעניין הזה".

קלנר יורה לכל הכיוונים. הוא יוצר קשר עם בכיר במינהל מקרקעי ישראל, עודד טל שמו, ומתחיל מערכת יחסים מושחתת משהו. הנה מה שסיפר הבכיר, עודד טל, בהודעתו במשטרה:

"התקשרתי ל..קלנר.. וביקשתי ממנו להיפגש.. נקבעה פגישה אצלי במשרד ואז דיברתי עם אביגדור על אפשרות להעסיק את עדנה אצלו.. סוכם שאביגדור יקרא לעדנה, יכיר אותה ויחליט מה לעשות… למה החליט אביגדור לפגוש את עדנה.. הבנאדם הסכים.. לא יודע מה הסתתר מאחורי החלטתו. אבל אני מניח ש.. רצה לקשור קשרים, כפי שאני רוצה לקשור קשרים".

קלנר עוזר לעדנה, אשתו של הבכיר, למצוא עבודה בחברות שתחתיו. במקביל הוא גם רוצה מידע מעודד טל.

מתוך עדותו של קלנר במשטרה, 2006:

"להערכתי לאור הנושא של עדנה שהיה איטרודקשיין נתן הרגשה טובה לעודד שאני עוזר לו. עודד הרגיש שהוא מחויב אלי ואז נתן לי את המידע הזה על השיחה… נוצרה איזו מחויבות מוסרית להביא מידע שיכול לסייעה בתחום הנדון".

קלנר רוצה למשל לדעת למשל מי מטפל בנושא במינהל, מי תומך ומי מתנגד.

תומר גוטהלף, לשעבר יועץ מנכ"ל משרד הפנים לענייני תכנון:

"היו גופים ממשלתיים שתמכו באופן אינטנסיבי. אתה יודע, יש תמיכה ויש תמיכה, כן, הובע רצון ליהנות בחלק מהשטח שמיועד לפארק אלון ואלה היו שר התמ"ת, מינהל מקרקעי ישראל עצמו ששכר כל מיני מומחים שיגידו בחוות דעת שיוגשו גם למוסדות התכנון שלא יהיה פארק אם לא יבנו על חלק ממנו".

מהסיפור הזה של חוות שלם, קלנר איכשהו יוצא. הבכיר, עודד טל, מקבל לא פחות מ-45 חודשי מאסר. קלנר לא מועמד לדין. השופט כותב בפסק הדין "מעמדו של קלנר הוא כשל נותן שוחד". קלנר מתעצבן, מה פתאום, הרי לא העמידו אותי אפילו לדין! הוא שולח תלונה לנציב תלונות השופטים, ואנחנו יכולים לספר לכם שהתלונה הזאת נמצאה מוצדקת.

קלנר, חושדת המשטרה, גם מפעיל את אולמרט, שוב דרך עד המדינה, שמואל דכנר. שימו לב לחלופת המיילים הזאת, שנחשפת כאן לראשונה, בין עובד יחזקאל, עוזרו הבכיר של אולמרט, לשולה זקן.

בתאריך 11.10.04 כותב עובד:

"להזכירך לסכם עם שמואל דכנר את העניין של מימון הסקר".

יומיים אחר כך, 13.10.04, שוב עובד בדוא"ל:

"יש לנו חדש עם דכנר בקשר לסקר? חשוב שנתקדם עם זה".

שולה עונה בדוא"ל:

"שוחחנו בעל-פה".

המשטרה חושדת כי דכנר העביר 70 אלף שקל במזומן כדי שאולמרט יבצע סקר. על מה? ניחשתם נכון, נסיגה חד צדדית מעזה.

מתוך שיחה עם יוסי פרחי, לשעבר מתכנן מחוז ת"א:

"אני סברתי שזה אל נכון שהם (הזרע) יתכננו שם היקף יחידות דיור כל כך גדול".

במרץ 2004 אולמרט מכנס ישיבה בנושא הפארק. שר הפנים פורז מגיע ואומר שהוא מתנגד לבניית דירות במקום. הסמכות התכנונית העליונה בנושא באה ואומרת שהיא מתנגדת. אלא שאותו עובד יחזקאל, עוזרו של אולמרט, הוציא פרוטוקול של הדיון.

סיכום פגישה בנושא פארק איילון, שהתקיימה בכנסת ביום 24.3.2004:

אברהם פורז שר הפנים: העקרון של בנייה לטובת מימון הפארק נכונה… העמדה של ממלא מקום ראש הממשלה (אולמרט)…מאפשרת דינמיקה חיובית.

פורז עולה, כמעט במקרה, על הרמאות.

מתוך מכתב זועם של שר הפנים פורז לשר התמ"ת אהוד אולמרט, סיכום פגישה בנושא פארק איילון, 9.5.2004:

"לצערי אין כל קשר בין הדברים שאמרתי לבין מה שנרשם…בשום שלב לא אמרתי כי העיקרון של בנייה לטובת מימון הפארק הוא נכון".

גם מתכננת מחוז תל אביב, נעמי אנג'ל, כועסת וכותבת לשר אולמרט ביום 27.5.2004:

"ציטוט הדוברים חלקי ולא מציג תמיד נכונה את מה שנאמר…אין לקחת מהפארק שטחים לבינוי עירוני".

והנה מה שאמר למקור תומר גוטהלף, לשעבר יועץ מנכ"ל משרד הפנים לענייני תכנון:

העמדה שלהם הייתה עמדה מאוד אסרטיבית, כן, היא לא הייתה עמדה של… "אם תרצו תאשרו פה כמה יחידות דיור אבל אנחנו לא מתעקשים על זה". העמדה הייתה מאוד פושרית.

מי זה "שלהם"? אולמרט?

למשל, אבל גם הגופים האחרים של מינהל מקרקעי ישראל ושל אגף התקציבים. הסיכום מתעלם מעמדת גופי התכנון ולא משקף את המחלוקת שהייתה. מלמד על זה שמישהו רצה מאוד משהו, כן, אחרת הוא לא היה כותב סיכום שלא משקף את שתי העמדות.

המאמצים האינטנסיביים של קלנר ועד המדינה, דכנר, עולים בעשן. אולמרט קורא לדכנר לפגישה דיסקרטית במלון אינטרקונטיננטל, ומבשר לו את הבשורה המרה. אריק לא רוצה. הוא רוצה פארק. אולמרט חושד שהמניעים של שרון הם לא בדיוק סביבתיים, אבל הוא מבקש לפטור אותו מההתחייבות לדכנר ולקלנר לעזור להם. אם תרצו, כך נולד פארק שרון.

לפני התפוצצות פרשת הולילנד, דכנר מנסה לסחוט מעורבים שונים. בין השאר הוא מקליט שיחה עם אביגדור קלנר. לפי גורם בפרשה, באותה שיחה קלנר אומר לדכנר, "אני אשדך לך מומחה שילמד אותך איך להתנהג בחקירה". מוזר, כי לפי איך שהוא מתנהג בחקירה, הוא ממש לא עבר דרך מומחה.

סיפור 4 – חשבונית פיקטיבית

גם בפרשה הזו קלנר נחקר כחשוד, הפעם על העברת מידע פנים. כבר נגיע לכך, אבל קודם תראו את המיומנות של קלנר בחדרי חקירות. הרקע: המאכער המרכזי בפרשה, קובי בן גור, הוא חבר של קלנר וביצע עבורו עבודה בקפריסין. החוקרים מסתירים שפן. שיחה מפלילה בין קלנר לבן גור. קלנר לא יודע ומסתבך. לא סתם נחקר, התיק הפלילי נגדו עדיין פתוח. מתוך חקירתו של אביגדור קלנר במשטרה, ינואר 2007:

חוקר: בוא נחזור לניצבא. פרט את כל מעורבותו של בן גור בעסקה הזו, ובגין מה בדיוק קיבלת תשלום ומה הסכום שקיבל?

קלנר: …הוא טען שהוא הכיר את החברה ואת הפוטנציאל העסקי שלה, שאני לא הכרתי. שנית הוא אמר שיש לו מידע על מתחרים על עסקה זו… הסתייעות במקצוען כמו קובי בן גור או אחר יכולה לקצר את תהליך קבלת ההחלטה שלנו. עבור סיוע זה קיבל קובי בן גור תשלום על סך של מאה ומשהו אלף שקל, וזה ניתן לראות בחשבונית שתפסתם אצלי במשרד.

חוקר: אני אומר לך חד משמעית שקובי בן גור לא קיבל שום כסף בגין יעוץ שקשור לעסקה שקשורה לחברת ניצבא – מה תגובתך?

קלנר: אני מנסה לשחזר מה היה בדיוק, אבל אני לא זוכר אולי אזכר בהמשך.

חוקר: אנחנו משמיעים לך שיחה מתאריך 23 במאי 2006… אתה יוזם את השיחה עם קובי בן גור ומבקש ממנו שלא יכתוב קפריסין, במקום זה שיכתוב ניצבא.

קלנר: לא היה שום נימוק שהוא בעצם פוגע בשלטונות המס.

חוקר: בשיחה ששמעת אתה עונה לו שאם הוא יכתוב קפריסין תהיה בעיה: "אז תוציא מישראל אבל יש לי בקשה, על החשבון תכתוב… עבור בדיקת פרויקטים, תכתוב פרויקט בלי שם ובלי באיזה מקום זה. בלי קפריסין.

קלנר: אני לא זוכר.

חוקר: למה אתה משקר ומסתבך, קובי בעצמו טוען שכל התשלום הינו עבור קפריסין וניצבא לא קשורה בכלל. למה אתה לא אומר את האמת?

קלנר: אני לא זוכר את הסיבה לאותה הוראה שלי לקובי לרשום ניצבא.. לא מסתתר אחרי זה שום נימוק שאני יכול להבין אותו היום, לרבות הונאה של רשויות המס ובכלל.

למה יו"ר של חברה ציבורית מכובדת צריך לבקש מחברו לרשום חשבונית פיקטיבית? כמה רווח היה יוצא לו מזה?

סיפור 5 – מידע פנים

חומר החקירה בפרשה כולל עוד פרשה מסעירה. קלנר דוחק בבן גור, חברו, לקנות מניות של חברה שהוא ממלא בה תפקיד, בדיוק לפני התפתחות חדשה בעתידה של אותה חברה.

בן גור סקפטי: "זו לא התפתחות משמעותית".

קלנר מזדעזע: "זה יהיה מאוד משמעותי! שמו על זה כבר עשרות מיליוני אירו, כולם חושבים ככה"!

מן גור מקשה: "אבל זה כבר פורסם" מקשה בן גור.

קלנר משיב: "לא, לא. רק בסוף החודש".

אחד מאנשי העסקים החשובים במשק מדבר עם רואה חשבון בכיר, ונותן לו את מה שנחזה כמו מידע פנים. למה? וזה לא חד פעמי. בשיחה אחרת קלנר אומר לחברו:

"תוך חודשיים, שלושה תהיה הנפקה".

בן גור שוב סקפטי: "זה ייקח המון זמן".

קלנר שוב מתעקש: "המניה תעלה, כבר, עוד מעט, זה מהלך סופר רציני".

בינתיים הפרקליטות לא החליטה אם להעמיד לדין את קלנר בנושאים הללו.

סיפור 6 – טלטלה ביאח"ה

הסיפור אולי הכי מדהים שקשור לקלנר, זו הטלטלה ביחידת העילית של המשטרה, יאח"ה, כתוצאה מחקירותיו. קלנר, מסתבר, היה מצוי בקשרים קרובים עם אחת החוקרות ביחידה. החוקרת הביאה אליו חוקר אחר ביחידה, גבי ביטון, לראיון עבודה.

קלנר לא לקח. לימים, כשהגיע ליאח"ה כנחקר, פגש את אותו ביטון. הפעם כחוקר. כשיצא מהמשטרה הוא שלח תלונה, שהחלה הליך משמעתי רגיש שלא פורסם עד כה. החוקרת מצד אחד, החוקר מצד שני. מפקדי יאח"ה באמצע. בסוף זה נגמר בנזיפה לחוקר. גורם המקורב ליאח"ה אמר ל"חדשות 10":

"אולי בגלל הקשרים הללו, נוהלו חקירותיו של קלנר באופן בעייתי, שגרם גם לשופטים להרים גבה".

סיפור 7 – הולילנד

ולא נסיים בלי הולילנד. כשהלל צ'רני אומר שהוא זה "הולילנד", הוא מדייק. כלומר, לא בדיוק. הוא היה "הולילנד" עד שנת 2000, אז רוב המתחם נקנה על ידי חברה, שמנוהלת על ידי אביגדור קלנר.

רוב חקירת המשטרה מתמקדת למעשה בשנים בהם קלנר עמוק בעניין, והשוחד, כדי להמשיך ולשפר את התוכנית המגלומנית, היה, לפי חקירת המשטרה, עצום.

אז מה מרתק במקרה של אביגדור קלנר? שמה שהוא עשה, לכאורה כמובן, לא נשמע שונה במיוחד ממה שאנחנו שומעים בדרך כלל על הנורמות של עולם העסקים הישראלי. חשבונית פיקטיבית? נו, שוין. לסדר עבודה לאשתו של פקיד ממשלתי בכיר כדי לקבל ממנו קצת יחס חם? לא משהו שקלנר המציא. לתת טיפ לחבר על משהו שקרה בחברה בורסאית? חברות טהורה, לפחות בעיני חלק.ולתת המון כסף למאכער, תוך שהוא עוצם עיניים חזק-חזק כדי לא לדעת מה המאכער עושה בכסף הזה? גם זה, קלנר הוא לא הראשון שעשה. אז יכול להיות שהמקרה שלו הוא בעצם מקרה של עוד אחד, שהממזרים שינו את הכללים, רק שלא הודיעו לו בזמן?

כתבתם של אבי עמית ורביב דרוקר

בימוי עריכה: עידו זנד.

צלם: יובל סייג.

מקליט: מור בידר.

תחקיר: לינור גריסנין.

תגובות

תגובת אביגדור קלנר:

לגבי הנזיפה בחוקרים: לא החקירות של מר קלנר גרמו להחלטת סגן המפכ"ל להעמיד לדין משמעתי את רפ"ק גבי ביטון, אלא התנהגותו הבלתי ראויה של חוקר זה.

לגבי חוות הזרע והולילנד: מר קלנר דחה במשטרה את כל החשדות שהוטחו בפניו – רובן ככולן בהתבסס על טענות עד המדינה, ששיקר, רימה וזייף.

לגבי חקירת רשות המיסים: פרקליטות המדינה בחנה את הראיות שנאספו בחקירה והודיעה זה מכבר ליחידה החוקרת על החלטתה לסגור את התיק כנגד מר קלנר.

תגובת שולה זקן:

גברת זקן מעולם לא קיבלה שוחד. היא דרשה להתעמת עם עד המדינה ולו הדבר היה ניתן לה, הייתה מוכיחה את הדבר.

תגובת אהוד אולמרט:

מר אולמרט מעולם לא קיבל שוחד. חלק מהנושאים עליהם שאלתם, הוא אפילו לא נשאל בחקירתו. מי שצריך לעמוד לדין הוא עד המדינה, ששיקר וסחט.

תגובת משטרת ישראל:

הנושא נבדק על-ידי היחידה לתלונות הציבור במשטרה. ננקטו צעדים משמעתיים נגד הקצינים. עם זאת, החוקרת לא הייתה מעורבת בחקירה של מר קלנר.

הנדנוד של נתניהו – חזיתי את זה כבר מזמן

14 באוקטובר 2010
 

לנתניהו יש מחלה. הוא תמיד חייב לומר "אני כבר אמרתי", "אני כבר חזיתי", "כולם לעגו לי". כל פגישה איתו מתחילה ונגמרת בתחזיותיו האינסופיות, שהתממשו, לדבריו. בעבר כבר הקדשתי אייטם שלם אצל "לונדון את קירשנבאום" לתחזיות שלא התממשו, שאני בטוח שבאמת נשמטו מזכרונו.

כך או כך, אתמול הוא טרח להזכיר שהוא כבר חזה אפשרות של התמוטטות מכרה. איפה? בספר שכתב לפני שנים. הנה עוד משהו, שהוא כתב בספר. עמוד 176 ל"מקום תחת השמש".

"הקפאת הבנייה ביישובים פירושה מניעת חיזוקם וצמיחתם הטבעית, שתדון אותם למוות אטי ובטוח. ההקפאה תמנע בניית בתי חולים, חנויות, ספריות ושירותים אזרחיים מכל סוגים. פירוש הדבר הוא שבנים לא יוכלו לבנות את בתיהם סמוך להוריהם ויישובים צעירים נאבקים על קיומם הכלכלי לא יוכלו להתפתח ולהתבסס. מי ירצה לחיות במקומות מוקפאים שאין להם עתיד? ברור ששום אדם לא ירצה לגור בהם. לפיכך המונח 'הקפאה' הוא מלת צופן נוחה למי שמתכוון בעצם ל'חיסול'. אבל מדיניות ההקפאה תפגע לא רק ביישוב היהודי ביו"ש… די להעלות בדמיון מה יהיה מצבה של ניו יורק אם יאסרו על תושביה להתנחל בניו ג'רזי, בקונטיקט או בלונג איילנד. מן סתם הייתה ניו יורק מתחילה להיחנק ולהתנוון".

מעניין אם גם התחזית הזו תתממש.

הנדנוד של נתניהו – חזיתי את זה כבר מזמן

14 באוקטובר 2010
 

לנתניהו יש מחלה. הוא תמיד חייב לומר "אני כבר אמרתי", "אני כבר חזיתי", "כולם לעגו לי". כל פגישה איתו מתחילה ונגמרת בתחזיותיו האינסופיות, שהתממשו, לדבריו. בעבר כבר הקדשתי אייטם שלם אצל "לונדון את קירשנבאום" לתחזיות שלא התממשו, שאני בטוח שבאמת נשמטו מזכרונו.

כך או כך, אתמול הוא טרח להזכיר שהוא כבר חזה אפשרות של התמוטטות מכרה. איפה? בספר שכתב לפני שנים. הנה עוד משהו, שהוא כתב בספר. עמוד 176 ל"מקום תחת השמש".

"הקפאת הבנייה ביישובים פירושה מניעת חיזוקם וצמיחתם הטבעית, שתדון אותם למוות אטי ובטוח. ההקפאה תמנע בניית בתי חולים, חנויות, ספריות ושירותים אזרחיים מכל סוגים. פירוש הדבר הוא שבנים לא יוכלו לבנות את בתיהם סמוך להוריהם ויישובים צעירים נאבקים על קיומם הכלכלי לא יוכלו להתפתח ולהתבסס. מי ירצה לחיות במקומות מוקפאים שאין להם עתיד? ברור ששום אדם לא ירצה לגור בהם. לפיכך המונח 'הקפאה' הוא מלת צופן נוחה למי שמתכוון בעצם ל'חיסול'. אבל מדיניות ההקפאה תפגע לא רק ביישוב היהודי ביו"ש… די להעלות בדמיון מה יהיה מצבה של ניו יורק אם יאסרו על תושביה להתנחל בניו ג'רזי, בקונטיקט או בלונג איילנד. מן סתם הייתה ניו יורק מתחילה להיחנק ולהתנוון".

מעניין אם גם התחזית הזו תתממש.

ליברמן צודק, אבל גם מורטינוס

12 באוקטובר 2010
 

כן, כן, ליברמן צודק. שצרפת וספרד יפתרו קודם בעיות דחופות הרבה יותר לגורלן, לפני שהן באות לפתור את בעיותינו. אני לא מת על מה שליברמן עושה במשרד החוץ. הפרובוקציות שקופות. הוא החליט לחזק את תדמית ה"איש היחיד עם ביצים שאומר את האמת בתוך מסדר של צבועים ושקרנים" על חשבון על דבר אחר, לרבות יחסי החוץ של ישראל. אני גם חושב שהתקשורת משחקת לידיו של ליברמן. כל התקפה מצד שמאל רק מחזקת את מעמדו, אלא שליברמן מספיק חכם, כדי לבחור אג'נדות מתוחכמות, כאלו שנשמעות הגיוניות גם לשמאלני החרוף ביותר.

לא יכול לספר לכם כמה פעמים עמדתי על מדרגות האליזה או דאוניג 10 והקשבתי (כעיתונאי, בתוך חבורה של מיליון עיתונאים) למנהיג ידידותי, שמסביר שלישראל יש זכות להתקיים ולאזרחיה יש זכות לביטחון, כמה פעמים שאלתי את עצמי – מתי יבוא הבגין התורן ויגיד להם, שישראל מכירה בזכותה של צרפת להתקיים בתוך גבולות ברי הגנה ותתמוך בזכות של אזרחיה לבטחון?

אבל אחרי שסיימתי עם מיצי הבטן שלי, כמה הערות רציונליות:

1. זה דבר אחד להגיד את זה בחדר הסגור לשרי החוץ של צרפת וספרד. זה דבר אחר לחלוטין להעביר את זה לתקשורת, ללא הסכמת שרי החוץ, זמן קצר לאחר מכן. זה מנוגד לכללי המשחק ובעייתי במיוחד, כשזה בא משר חוץ שקידש את המאבק בהדלפות, ערף ראשים של פקידים וערך מסעות צייד למציאת מדליפים.

2. צודק מורטינוס – אתה לא רוצה שיתערבו, אל תבקש את עזרתן. המציאות היא שישראל פעם אחר פעם מבקשת שהאירופאים יעזרו. שייתנו כסף לרשות הפלשתינית, כסף של משלמי המיסים שלהם, שיתחייבו לסייע בפתרון בעיית הפליטים, בכסף, דיור וכו', שיקלטו בשטחן כל מיני מבוקשים, שאנחנו לא רוצים אצלנו, שיעזרו לנו במועצת הבטחון ועוד ועוד.

3. ליברמן, כנראה, ויתר אפילו על מראית עין של שר חוץ. הוא מוחרם על ידי כל כך הרבה מדינות ומנהיגים, שבאמת צריך מידה אדירה של חוצפה כדי לבעוט בשניים משרי החוץ, שמוכנים עדיין להיפגש איתו.

4. ליברמן מספיק חכם כדי להבין שהתיאוריות הגדולות שלו על מדיניות החוץ של ישראל קרסו. איפה לחזק את הקשרים עם רוסיה כמשקל נגד לארה"ב? לאן נעלמו המנטרות של ניתן תשומת לב למדינות דרום אמריקה ואפריקה והן יעזרו לנו בזירה הבינ"ל? בסוף, בסוף, אחרי כל הפנטזיות והאשליות המתוקות, זה בכל זאת ארה"ב ואירופה. גם ליברמן מבין את זה.

ליברמן צודק, אבל גם מורטינוס

12 באוקטובר 2010
 

כן, כן, ליברמן צודק. שצרפת וספרד יפתרו קודם בעיות דחופות הרבה יותר לגורלן, לפני שהן באות לפתור את בעיותינו. אני לא מת על מה שליברמן עושה במשרד החוץ. הפרובוקציות שקופות. הוא החליט לחזק את תדמית ה"איש היחיד עם ביצים שאומר את האמת בתוך מסדר של צבועים ושקרנים" על חשבון על דבר אחר, לרבות יחסי החוץ של ישראל. אני גם חושב שהתקשורת משחקת לידיו של ליברמן. כל התקפה מצד שמאל רק מחזקת את מעמדו, אלא שליברמן מספיק חכם, כדי לבחור אג'נדות מתוחכמות, כאלו שנשמעות הגיוניות גם לשמאלני החרוף ביותר.

לא יכול לספר לכם כמה פעמים עמדתי על מדרגות האליזה או דאוניג 10 והקשבתי (כעיתונאי, בתוך חבורה של מיליון עיתונאים) למנהיג ידידותי, שמסביר שלישראל יש זכות להתקיים ולאזרחיה יש זכות לביטחון, כמה פעמים שאלתי את עצמי – מתי יבוא הבגין התורן ויגיד להם, שישראל מכירה בזכותה של צרפת להתקיים בתוך גבולות ברי הגנה ותתמוך בזכות של אזרחיה לבטחון?

אבל אחרי שסיימתי עם מיצי הבטן שלי, כמה הערות רציונליות:

1. זה דבר אחד להגיד את זה בחדר הסגור לשרי החוץ של צרפת וספרד. זה דבר אחר לחלוטין להעביר את זה לתקשורת, ללא הסכמת שרי החוץ, זמן קצר לאחר מכן. זה מנוגד לכללי המשחק ובעייתי במיוחד, כשזה בא משר חוץ שקידש את המאבק בהדלפות, ערף ראשים של פקידים וערך מסעות צייד למציאת מדליפים.

2. צודק מורטינוס – אתה לא רוצה שיתערבו, אל תבקש את עזרתן. המציאות היא שישראל פעם אחר פעם מבקשת שהאירופאים יעזרו. שייתנו כסף לרשות הפלשתינית, כסף של משלמי המיסים שלהם, שיתחייבו לסייע בפתרון בעיית הפליטים, בכסף, דיור וכו', שיקלטו בשטחן כל מיני מבוקשים, שאנחנו לא רוצים אצלנו, שיעזרו לנו במועצת הבטחון ועוד ועוד.

3. ליברמן, כנראה, ויתר אפילו על מראית עין של שר חוץ. הוא מוחרם על ידי כל כך הרבה מדינות ומנהיגים, שבאמת צריך מידה אדירה של חוצפה כדי לבעוט בשניים משרי החוץ, שמוכנים עדיין להיפגש איתו.

4. ליברמן מספיק חכם כדי להבין שהתיאוריות הגדולות שלו על מדיניות החוץ של ישראל קרסו. איפה לחזק את הקשרים עם רוסיה כמשקל נגד לארה"ב? לאן נעלמו המנטרות של ניתן תשומת לב למדינות דרום אמריקה ואפריקה והן יעזרו לנו בזירה הבינ"ל? בסוף, בסוף, אחרי כל הפנטזיות והאשליות המתוקות, זה בכל זאת ארה"ב ואירופה. גם ליברמן מבין את זה.

עמוד 1 מתוך 212