ארכיון חודש: נובמבר 2010

אז ככה (זה) לא ייראה – המו"מ בין נתניהו ואבו מאזן

24 בנובמבר 2010
 

ואז זה יקרה. אחרי משיכות זמן, התרגילים, המיזמוזים, העיסקאות, האיומים, סוף סוף אבו מאזן ונתניהו ייכנסו לחדר, לנהל מו"מ היסטורי על קו הגבול בין ישראל לפלשתין.

אבו מאזן: אדוני ראש הממשלה. כמו שאתה יודע, הגשנו מפה של קו הגבול לאולמרט. הגבול יהיה כמעט זהה לקו של 67. אתם תוכלו לספח 1.9 אחוזים של התנחלויות ולפצות אותנו בשטח זהה בתחומי ישראל. זו עמדתנו. ברורה וחדה. מה עמדתך?

נתניהו: רגע, רגע. אמרנו כבר שאנחנו לא מחוייבים למו"מ, שניהלתם בתקופת אולמרט. אני מעוניין, ראשית, לדעת מהם סידורי הבטחון בשטחים. לפי סידורי הבטחון, אני אוכל להגיד לך איפה עובר הגבול.

אבו מאזן – בוא נניח, סתם לצורך הדיון, שכל דרישותיך התמלאו. הכל. אז איפה עובר קו הגבול?

נתניהו – אתה תהיה מוכן לנוכחות ישראלית צבאית בבקעת הירדן למשך עשרות שנים? תהיה מוכן לאפשר לנו תחנות התרעה בתוך פלשתין וזכות כניסה חמה במקרה של פיגוע? תהיה מוכן לאפשר נוכחות ישראלית במעברי הגבול של פלשתין, כדי למנוע הברחות נשק?

אבו מאזן – לצורך הדיון, נאמר שאני מוכן לכל. איפה קו הגבול?

נתניהו – אהההה…אני לא מוכן ל"נניח ש". רוצה לדעת למה אתה מוכן.

אבו מאזן – מר נתניהו, אל תתחמק. איפה קו הגבול?

נתניהו – אני אחזור אליך

נתניהו הוא חובב סימולציות ידוע. ככה הוא מתכונן לראיונות. אולי הוא עשה גם סימולציה של המו"מ הזה. אולי בגלל זה, הוא קצת מתקשה להגיע לחדר המו"מ.  

אז ככה (זה) לא ייראה – המו"מ בין נתניהו ואבו מאזן

24 בנובמבר 2010
 

ואז זה יקרה. אחרי משיכות זמן, התרגילים, המיזמוזים, העיסקאות, האיומים, סוף סוף אבו מאזן ונתניהו ייכנסו לחדר, לנהל מו"מ היסטורי על קו הגבול בין ישראל לפלשתין.

אבו מאזן: אדוני ראש הממשלה. כמו שאתה יודע, הגשנו מפה של קו הגבול לאולמרט. הגבול יהיה כמעט זהה לקו של 67. אתם תוכלו לספח 1.9 אחוזים של התנחלויות ולפצות אותנו בשטח זהה בתחומי ישראל. זו עמדתנו. ברורה וחדה. מה עמדתך?

נתניהו: רגע, רגע. אמרנו כבר שאנחנו לא מחוייבים למו"מ, שניהלתם בתקופת אולמרט. אני מעוניין, ראשית, לדעת מהם סידורי הבטחון בשטחים. לפי סידורי הבטחון, אני אוכל להגיד לך איפה עובר הגבול.

אבו מאזן – בוא נניח, סתם לצורך הדיון, שכל דרישותיך התמלאו. הכל. אז איפה עובר קו הגבול?

נתניהו – אתה תהיה מוכן לנוכחות ישראלית צבאית בבקעת הירדן למשך עשרות שנים? תהיה מוכן לאפשר לנו תחנות התרעה בתוך פלשתין וזכות כניסה חמה במקרה של פיגוע? תהיה מוכן לאפשר נוכחות ישראלית במעברי הגבול של פלשתין, כדי למנוע הברחות נשק?

אבו מאזן – לצורך הדיון, נאמר שאני מוכן לכל. איפה קו הגבול?

נתניהו – אהההה…אני לא מוכן ל"נניח ש". רוצה לדעת למה אתה מוכן.

אבו מאזן – מר נתניהו, אל תתחמק. איפה קו הגבול?

נתניהו – אני אחזור אליך

נתניהו הוא חובב סימולציות ידוע. ככה הוא מתכונן לראיונות. אולי הוא עשה גם סימולציה של המו"מ הזה. אולי בגלל זה, הוא קצת מתקשה להגיע לחדר המו"מ.  

התחזוקה הפוליטית של נתניהו

22 בנובמבר 2010
 

אתמול כינס נתניהו את חברי הכנסת של הליכוד לעדכן אותם על המגעים המדיניים. תחזוקה פוליטית זה דבר קריטי. אולמרט ושרון היו מצוינים בזה. לעשות מסאז' לאגו של כל האנשים סביבם, עוזרים, ח"כים, שרים ואנשי תקשורת. לפצות ביחס חם, על פער בעמדות, או על מחירים פוליטיים. יחס חם זה המחיר הכי נמוך שראש ממשלה יכול לשלם ולא פעם, יותר אפקטיבי ממינוי, או כל דבר אחר.

הנה איך שנתניהו עשה את זה אתמול.

הוא כינס את הישיבה באיחור רב, לא אמר שם דבר שחברי הכנסת לא קראו בעיתונים. כשהוא נכנס הוא אמר: "איפה כל היריבים שלי? אמרו שיש לי הרבה יריבים", אחר כך המשיך עם "אתם ביקשתם את הפגישה הזאת" ו"תשאירו את הטלפונים בחוץ… אתם גם לא חייבים לרשום".

התחושה הברורה שקרנה ממנו הייתה – אני עושה את הפגישה כדי לסמן וי. אין לי שום צורך להיפגש איתכם. אתם ביקשתם. מי אתם בכלל שתהיו יריבים שלי, אתם רק עסוקים בהדלפות, אל תרשמו ואל תסמסו.

בפגישה עצמה נמשך הקו המתנשא. הוא לא ממש ענה לשאלות. אמר ש"אתם יכולים להבין לבד", עקץ את חוטובלי, דאג להעביר להם חזק את המסר שאתם מדברים, אבל אני צריך להחליט ובקיצור, הוציא אותם עם טלטול לאגו, לא מסאז'. וזה כשמדובר בסיעה די צייתנית, בהחלטה לא כזו דרמטית וכשהוא לא נזקק לקולותיהם (הקבינט יכריע). כשהוא יזדקק לקולותיהם, בהחלטות דרמטיות, שלא יתפלא אם הם לא יהיו שם.

ועוד הערה על הפגישה אתמול – נתניהו אמר שהוא כלל לא שינה את עמדותיו. שכבר ב-94', בנאום בבנייני האומה, הוא אמר שאין לנו רצון לשלוט בפלשתינים ואינו רוצה אותם, לא כאזרחים (מדינה דו לאומית) ולא כנתינים. איזו דרך מדהימה יש לפוליטיקאים ליישב את הדיסוננסים שלהם. שרון, אחרי שהודיע על נסיגה מעזה, טען שבכלל לא שינה את עמדותיו, שכבר ב-88' בהתייעצות שרים אצל שמיר, הוא קרא לנסיגה מעזה. וואלה.

כמו ששרון טאטא הצידה עשרות שנים של עמדותיו, לטובת התבטאות אחת לא ברורה, גם נתניהו הצליח לשכוח עשרות שנים של התנגדות למדינה פלשתינית, נאומים נלהבים נגד הקפאה בשטחים וכו' לטובת איזה נאום ב-94', שאף אחד לא זוכר. 

התחזוקה הפוליטית של נתניהו

22 בנובמבר 2010
 

אתמול כינס נתניהו את חברי הכנסת של הליכוד לעדכן אותם על המגעים המדיניים. תחזוקה פוליטית זה דבר קריטי. אולמרט ושרון היו מצוינים בזה. לעשות מסאז' לאגו של כל האנשים סביבם, עוזרים, ח"כים, שרים ואנשי תקשורת. לפצות ביחס חם, על פער בעמדות, או על מחירים פוליטיים. יחס חם זה המחיר הכי נמוך שראש ממשלה יכול לשלם ולא פעם, יותר אפקטיבי ממינוי, או כל דבר אחר.

הנה איך שנתניהו עשה את זה אתמול.

הוא כינס את הישיבה באיחור רב, לא אמר שם דבר שחברי הכנסת לא קראו בעיתונים. כשהוא נכנס הוא אמר: "איפה כל היריבים שלי? אמרו שיש לי הרבה יריבים", אחר כך המשיך עם "אתם ביקשתם את הפגישה הזאת" ו"תשאירו את הטלפונים בחוץ… אתם גם לא חייבים לרשום".

התחושה הברורה שקרנה ממנו הייתה – אני עושה את הפגישה כדי לסמן וי. אין לי שום צורך להיפגש איתכם. אתם ביקשתם. מי אתם בכלל שתהיו יריבים שלי, אתם רק עסוקים בהדלפות, אל תרשמו ואל תסמסו.

בפגישה עצמה נמשך הקו המתנשא. הוא לא ממש ענה לשאלות. אמר ש"אתם יכולים להבין לבד", עקץ את חוטובלי, דאג להעביר להם חזק את המסר שאתם מדברים, אבל אני צריך להחליט ובקיצור, הוציא אותם עם טלטול לאגו, לא מסאז'. וזה כשמדובר בסיעה די צייתנית, בהחלטה לא כזו דרמטית וכשהוא לא נזקק לקולותיהם (הקבינט יכריע). כשהוא יזדקק לקולותיהם, בהחלטות דרמטיות, שלא יתפלא אם הם לא יהיו שם.

ועוד הערה על הפגישה אתמול – נתניהו אמר שהוא כלל לא שינה את עמדותיו. שכבר ב-94', בנאום בבנייני האומה, הוא אמר שאין לנו רצון לשלוט בפלשתינים ואינו רוצה אותם, לא כאזרחים (מדינה דו לאומית) ולא כנתינים. איזו דרך מדהימה יש לפוליטיקאים ליישב את הדיסוננסים שלהם. שרון, אחרי שהודיע על נסיגה מעזה, טען שבכלל לא שינה את עמדותיו, שכבר ב-88' בהתייעצות שרים אצל שמיר, הוא קרא לנסיגה מעזה. וואלה.

כמו ששרון טאטא הצידה עשרות שנים של עמדותיו, לטובת התבטאות אחת לא ברורה, גם נתניהו הצליח לשכוח עשרות שנים של התנגדות למדינה פלשתינית, נאומים נלהבים נגד הקפאה בשטחים וכו' לטובת איזה נאום ב-94', שאף אחד לא זוכר. 

איך זה תמיד מסתבך לו לנתניהו?

18 בנובמבר 2010
 

ככה עושים את זה נכון – מנהלים מו"מ עם האמריקנים, מבינים מהם מה גבולות הגיזרה, הרי ברור שהם לא יכתבו שאפשר לבנות במזרח ירושלים. תוך כדי המו"מ הזה, עושים שיחות שקטות עם השרים, במטרה לגבש רוב. שומעים אותם, נותנים להם תחושה שמתייעצים איתם, סוגרים איתם, סוגרים עם האמריקנים ואז מגיע השלב הקריטי. המעבר מחקירה סמויה לחקירה גלויה, ממו"מ חשאי למשפט הציבור. בדרך כלל, ידלפו פרטים בשלב של המו"מ החשאי והם ירגילו את דעת הקהל למה שהולך לבוא. 

המעבר ל'חקירה גלויה' צריך להיות מהיר וחד. מציגים לממשלה, נותנים לכולם להוציא קיטור, מביימים שיח ציבורי, כינוס מהיר של הקבינט, נותנים לשרים לריב, דיון מרתוני לתוך הלילה, כותרות על עימותים קשים וקרע בין ההוא להוא ובבוקר, יש רוב, נגמר, הצהרה קטנה לתקשורת ועוברים הלאה. ככה עושים את זה נכון. זה לא קל. אני לא טוען שזה חדש לנתניהו, או חדש למישהו. זו תורת לחימה, שנוסתה מיליון פעם והיא עובדת.

וככה עשה זאת נתניהו – את כל השלב המוקדם, החשאי, הוא עשה, לכאורה, באופן סביר. לאט מדי, מגומגם, ספג קצת גינויים בדרך, אבל השלים את המלאכה. הוא הצליח בחוכמה להדביק את ההישג של קבלת מטוסים אמריקניים (שנולד ללא קשר לעיסקה הזאת, אלא כחלק מתפיסה כוללת של הממשל על הצורך לחזק את ישראל בטחונית, כדי שתהיה מוכנה לפשרות מדיניות) לעיסקת ההקפאה וקיבל עוד כל מיני מילים, שאפשר לשווק כהישגים. במקביל, הוא סגר עם ש"ס, גדעון סער ושטייניץ, וידא שיש לו רוב בקבינט והיה במרחק נגיעה מהשקה חלקה ומוצלחת. ואז הכל השתבש. למה? לא תאמינו. 

דן שפירו, אני חוזר, דן שפירו יועץ אמריקני צעיר של הממשל, תדרך ראשי ארגונים יהודיים. התדרוך ובו ההצעה האמריקנית, דלף, כמובן, לתקשורת. נתניהו לקח את זה קשה. במו"מ הקודם הם גם עשו לי את זה. דניס רוס תדרך יהודים והכל נפל לי על הראש. לא אתן להם לעשות לי את זה עוד פעם. חייבים לצאת מהר ולספר כמה הרבה קיבלנו מהאמריקנים, לפני שדעת הקהל פונה נגדנו.

התוצאה – נתניהו רץ ופירט את ההצעה האמריקנית לכאורה לשרי הממשלה ולכתבים. הוא הודיע בפירוש שהנייר האמריקני יאפשר בנייה בירושלים. מאיפה זה בא? אלוהים יודע. תוך שעות, התחיל הלחץ הציבורי. צפוי. נתניהו היה אמור לכנס את הקבינט בשני בבוקר ולסגור סיפור, אבל פתאום הוא הבין שהנייר שהבטיח, לא מספק את הסחורה. איזה סיוט. עכשיו הוא שוב נאלץ להתרוצץ, להזיע, להבטיח, לתמרן, הכל כדי מהר מהר לסגור סיפור, לפני שהכל מתרסק לו. בדרך הוא עיצבן את תומכיו, שטייניץ וסער, הרגיז את ש"ס, נקלע לעימות עם רוב סיעתו, ספג ביקורת פומבית מבגין ויעלון וכל זה, עוד לפני שהוא בכלל אישר את ההקפאה.

אוטוטו זה אמור סוף סוף לקרות. עוד שלושה חודשי הקפאה ייצאו לדרך. ואז מה? עם כל הכבוד לפרטי הפרטים של הניהול המיקרו הפוליטי הזה, מה עם התמונה הגדולה? העניין הוא שנתניהו לא חושב ככה. זו לא ביקורת. זו עובדה. אולי זו גם ביקורת. נתניהו סוגר עכשיו על פלסתר לבעיה הנוכחית ועל הבעיה שמאחורי הדלת, הוא מניח שיתמודד, כשתגיע. כשזה הלך הרוח, הבעיה באמת תגיע והיא תבוא בעוצמה גדולה יותר. ייגמרו שלושת חודשי ההקפאה, לא יהיה סיכום על גבולות, הפלשתינאים לא ירצו להמשיך, נתניהו יגיד שאי אפשר לצפות שעימות של מאה ועשרים שנה יסתיים בשלושה חודשים והאמריקנים, כרגיל, יתרוצצו כמו משוגעים. בלגאן. 

איך זה תמיד מסתבך לו לנתניהו?

18 בנובמבר 2010
 

ככה עושים את זה נכון – מנהלים מו"מ עם האמריקנים, מבינים מהם מה גבולות הגיזרה, הרי ברור שהם לא יכתבו שאפשר לבנות במזרח ירושלים. תוך כדי המו"מ הזה, עושים שיחות שקטות עם השרים, במטרה לגבש רוב. שומעים אותם, נותנים להם תחושה שמתייעצים איתם, סוגרים איתם, סוגרים עם האמריקנים ואז מגיע השלב הקריטי. המעבר מחקירה סמויה לחקירה גלויה, ממו"מ חשאי למשפט הציבור. בדרך כלל, ידלפו פרטים בשלב של המו"מ החשאי והם ירגילו את דעת הקהל למה שהולך לבוא. 

המעבר ל'חקירה גלויה' צריך להיות מהיר וחד. מציגים לממשלה, נותנים לכולם להוציא קיטור, מביימים שיח ציבורי, כינוס מהיר של הקבינט, נותנים לשרים לריב, דיון מרתוני לתוך הלילה, כותרות על עימותים קשים וקרע בין ההוא להוא ובבוקר, יש רוב, נגמר, הצהרה קטנה לתקשורת ועוברים הלאה. ככה עושים את זה נכון. זה לא קל. אני לא טוען שזה חדש לנתניהו, או חדש למישהו. זו תורת לחימה, שנוסתה מיליון פעם והיא עובדת.

וככה עשה זאת נתניהו – את כל השלב המוקדם, החשאי, הוא עשה, לכאורה, באופן סביר. לאט מדי, מגומגם, ספג קצת גינויים בדרך, אבל השלים את המלאכה. הוא הצליח בחוכמה להדביק את ההישג של קבלת מטוסים אמריקניים (שנולד ללא קשר לעיסקה הזאת, אלא כחלק מתפיסה כוללת של הממשל על הצורך לחזק את ישראל בטחונית, כדי שתהיה מוכנה לפשרות מדיניות) לעיסקת ההקפאה וקיבל עוד כל מיני מילים, שאפשר לשווק כהישגים. במקביל, הוא סגר עם ש"ס, גדעון סער ושטייניץ, וידא שיש לו רוב בקבינט והיה במרחק נגיעה מהשקה חלקה ומוצלחת. ואז הכל השתבש. למה? לא תאמינו. 

דן שפירו, אני חוזר, דן שפירו יועץ אמריקני צעיר של הממשל, תדרך ראשי ארגונים יהודיים. התדרוך ובו ההצעה האמריקנית, דלף, כמובן, לתקשורת. נתניהו לקח את זה קשה. במו"מ הקודם הם גם עשו לי את זה. דניס רוס תדרך יהודים והכל נפל לי על הראש. לא אתן להם לעשות לי את זה עוד פעם. חייבים לצאת מהר ולספר כמה הרבה קיבלנו מהאמריקנים, לפני שדעת הקהל פונה נגדנו.

התוצאה – נתניהו רץ ופירט את ההצעה האמריקנית לכאורה לשרי הממשלה ולכתבים. הוא הודיע בפירוש שהנייר האמריקני יאפשר בנייה בירושלים. מאיפה זה בא? אלוהים יודע. תוך שעות, התחיל הלחץ הציבורי. צפוי. נתניהו היה אמור לכנס את הקבינט בשני בבוקר ולסגור סיפור, אבל פתאום הוא הבין שהנייר שהבטיח, לא מספק את הסחורה. איזה סיוט. עכשיו הוא שוב נאלץ להתרוצץ, להזיע, להבטיח, לתמרן, הכל כדי מהר מהר לסגור סיפור, לפני שהכל מתרסק לו. בדרך הוא עיצבן את תומכיו, שטייניץ וסער, הרגיז את ש"ס, נקלע לעימות עם רוב סיעתו, ספג ביקורת פומבית מבגין ויעלון וכל זה, עוד לפני שהוא בכלל אישר את ההקפאה.

אוטוטו זה אמור סוף סוף לקרות. עוד שלושה חודשי הקפאה ייצאו לדרך. ואז מה? עם כל הכבוד לפרטי הפרטים של הניהול המיקרו הפוליטי הזה, מה עם התמונה הגדולה? העניין הוא שנתניהו לא חושב ככה. זו לא ביקורת. זו עובדה. אולי זו גם ביקורת. נתניהו סוגר עכשיו על פלסתר לבעיה הנוכחית ועל הבעיה שמאחורי הדלת, הוא מניח שיתמודד, כשתגיע. כשזה הלך הרוח, הבעיה באמת תגיע והיא תבוא בעוצמה גדולה יותר. ייגמרו שלושת חודשי ההקפאה, לא יהיה סיכום על גבולות, הפלשתינאים לא ירצו להמשיך, נתניהו יגיד שאי אפשר לצפות שעימות של מאה ועשרים שנה יסתיים בשלושה חודשים והאמריקנים, כרגיל, יתרוצצו כמו משוגעים. בלגאן. 

האם הדרך בה מונה מנכ"ל ה"מאוחדת" קשורה לתפקודו?

15 בנובמבר 2010
 

בתיק רשות המיסים מצויות, בצד הפרשה העיקרית, עשרות פרשות משנה.

אחת מהן קשורה למינויו של שמואל מועלם לתפקיד מנכ"ל קופ"ח מאוחדת.

במהלך השתדלנות שלו לתפקיד, שכר מועלם את יורם קארשי, אחיה של שולה זקן. קארשי שימש כלוביסט של מועלם. בשיחות ארוכות קארשי ומועלם מתמרנים את דרכו של מועלם לתפקיד. בין השאר קארשי סוגר עם אחותו, שתכניס אותו ללשכת ראש הממשלה בזמן ישיבות הממשלה. זקן הוציאה לו מהישיבה בעלי תפקידים רלוונטיים וקארשי הראה להם כמה הוא חשוב ומקושר. כך, בין השאר, הוציאה זקן, לדבריה, את שר הבריאות מהגימלאים, בן-יזרי, כדי שיפגוש את אחיה.

האם מי שמונה בצורה כזו מתפתח בהכרח ל"כוכב" עתידי של דו"ח מבקר המדינה? בכלל לא בטוח. אני כן די משוכנע שבכל גוף גדול, שלא מסוקר באופן אינטנסיבי, יש סיכוי שאנשי המבקר יזדעזעו, אם ייתנו להם להיכנס. יותר מזה – כשאני פוגש גופים כאלו, שלא מנסים בכלל ליחצ"ן את עצמם, החשדנות שלי ממריאה. למה האנשים הללו לא רוצים תקשורת? הם צנועים? הם לא רוצים לחשוף את הארגון שבראשו הם עומדים, או שהם לא רוצים שנתעניין בהם?

ראיתי את זה קורה בארגונים רבים, מהסתדרות העובדים הלאומית ועד לקופת חולים מאוחדת. כשהם לא רוצים תקשורת, יש להם סיבה טובה.

האם הדרך בה מונה מנכ"ל ה"מאוחדת" קשורה לתפקודו?

15 בנובמבר 2010
 

בתיק רשות המיסים מצויות, בצד הפרשה העיקרית, עשרות פרשות משנה.

אחת מהן קשורה למינויו של שמואל מועלם לתפקיד מנכ"ל קופ"ח מאוחדת.

במהלך השתדלנות שלו לתפקיד, שכר מועלם את יורם קארשי, אחיה של שולה זקן. קארשי שימש כלוביסט של מועלם. בשיחות ארוכות קארשי ומועלם מתמרנים את דרכו של מועלם לתפקיד. בין השאר קארשי סוגר עם אחותו, שתכניס אותו ללשכת ראש הממשלה בזמן ישיבות הממשלה. זקן הוציאה לו מהישיבה בעלי תפקידים רלוונטיים וקארשי הראה להם כמה הוא חשוב ומקושר. כך, בין השאר, הוציאה זקן, לדבריה, את שר הבריאות מהגימלאים, בן-יזרי, כדי שיפגוש את אחיה.

האם מי שמונה בצורה כזו מתפתח בהכרח ל"כוכב" עתידי של דו"ח מבקר המדינה? בכלל לא בטוח. אני כן די משוכנע שבכל גוף גדול, שלא מסוקר באופן אינטנסיבי, יש סיכוי שאנשי המבקר יזדעזעו, אם ייתנו להם להיכנס. יותר מזה – כשאני פוגש גופים כאלו, שלא מנסים בכלל ליחצ"ן את עצמם, החשדנות שלי ממריאה. למה האנשים הללו לא רוצים תקשורת? הם צנועים? הם לא רוצים לחשוף את הארגון שבראשו הם עומדים, או שהם לא רוצים שנתעניין בהם?

ראיתי את זה קורה בארגונים רבים, מהסתדרות העובדים הלאומית ועד לקופת חולים מאוחדת. כשהם לא רוצים תקשורת, יש להם סיבה טובה.

איך כולם פרסמו בבת אחת אייטמים על בעז הרפז?

14 בנובמבר 2010
 

בימים  שלישי ורביעי שעבר פרסמנו ידיעות על עברו הצבאי הבעייתי של מי שלפי החשד זייף את "מסמך גלנט", בעז הרפז ועוד יותר חשוב – את התגייסותו יוצאת הדופן של הרמטכ"ל אשכנזי עבורו. אשכנזי, גילינו, העיד עבור הרפז בשלוש ועדות שונות במשך 3 שנים. באחת העדויות הוא אף יצא מכליו למענו. עדות אחרת סייעה מאוד להרפז לקבל הסדר יוצא דופן, כנראה חסר תקדים מהצבא – פנסיה צבאית מלאה אחרי שנים ארוכות מחוץ לשירות.

אנחנו התחלנו את הגל בשלישי בערב (למען הדיוק, שבועיים וחצי לפני כן התחילה את הגל איילה חסון בערוץ הראשון). למחרת רונן ברגמן פרסם ב"ידיעות" ידיעה מקדימה לכתבה גדולה, שפורסמה ביום שישי. גידי וייץ פרסם ביום רביעי בבוקר באתר "הארץ" ידיעה בעניין, ששבה והודפסה ביום חמישי בעיתון. אז איך זה קורה? מי עומד מאחורי הקמפיין?

פשוט מאוד. עיתונאים שונים התחילו לעבוד במועדים שונים על הסיפור הזה. למה התחילו? כי מכל עבר הגיעו טיפים, שזה יותר גדול ממה שאתם חושבים, שהדרך בה הרמטכ"ל אשכנזי הציג את יחסיו עם הרפז הייתה לא מדויקת וכן, בטח, יש גם אינטרסנטים בסיפור. אנשים שלא אוהבים את אשכנזי. כל אחד וסיבותיו. כשאתה עובד על דבר כזה (אצלנו עבדו עליו עפר שלח, מואב ורדי ואני), אתה מתקשר להרבה אנשים, חלקם קיבלו טלפונים מעיתונאים אחרים. כולם מספרים לכולם שיש עוד עיתונאים בסיפור. אתה לא תמיד יודע מה הם מתכננים, מה הם יודעים ומה לא, אבל דבר אחד ברור לך – אם לא תתחיל להזדרז, תישאר מאחור. לכן, אגב, אנחנו עבדנו ב"מקור" שלושה אנשים ביחד על הסיפור ועבדנו עליו באינטנסיביות רבה, כולל בסוף שבוע, כדי להיות מוכנים עם העובדות סגורות ומאומתות. במצבים התחרותיים הללו יש כמה סכנות. ראשית, שבגלל התחרות לא תעשה את העבודה כמו שצריך. שנית, שאם לא תהיה ראשון, אז תצטרך להביא משהו חדש ומיוחד, כדי להצדיק את הפרסום המאוחר. לחילופין, תצטרך לפרסם קרוב מאוד לפרסום הראשוני אצל המתחרים, כאילו להגיד – פרסמנו מעשית ביחד. 

 בקיצור, אין פה שום קונספירציה. היה אינטרסנט שהזין את שלושת כלי התקשורת במידע. מי שטרח ונבר בשלושת הפרסומים, יכול להבין מה המכנה המשותף בהם, אבל יש גם לא מעט שוני. ברגמן פרסם פרטים מהחקירה, שלנו לא היו ואנחנו פרסמנו פרטים על ההתגייסות של אשכנזי לטובת הרפז, פרטים שלא קיימים בפרסומים האחרים וכן עדויות אופי רבות על הרפז האיש ואיך הגיע למעמדו הייחודי בצבא.

איך כולם פרסמו בבת אחת אייטמים על בעז הרפז?

14 בנובמבר 2010
 

בימים  שלישי ורביעי שעבר פרסמנו ידיעות על עברו הצבאי הבעייתי של מי שלפי החשד זייף את "מסמך גלנט", בעז הרפז ועוד יותר חשוב – את התגייסותו יוצאת הדופן של הרמטכ"ל אשכנזי עבורו. אשכנזי, גילינו, העיד עבור הרפז בשלוש ועדות שונות במשך 3 שנים. באחת העדויות הוא אף יצא מכליו למענו. עדות אחרת סייעה מאוד להרפז לקבל הסדר יוצא דופן, כנראה חסר תקדים מהצבא – פנסיה צבאית מלאה אחרי שנים ארוכות מחוץ לשירות.

אנחנו התחלנו את הגל בשלישי בערב (למען הדיוק, שבועיים וחצי לפני כן התחילה את הגל איילה חסון בערוץ הראשון). למחרת רונן ברגמן פרסם ב"ידיעות" ידיעה מקדימה לכתבה גדולה, שפורסמה ביום שישי. גידי וייץ פרסם ביום רביעי בבוקר באתר "הארץ" ידיעה בעניין, ששבה והודפסה ביום חמישי בעיתון. אז איך זה קורה? מי עומד מאחורי הקמפיין?

פשוט מאוד. עיתונאים שונים התחילו לעבוד במועדים שונים על הסיפור הזה. למה התחילו? כי מכל עבר הגיעו טיפים, שזה יותר גדול ממה שאתם חושבים, שהדרך בה הרמטכ"ל אשכנזי הציג את יחסיו עם הרפז הייתה לא מדויקת וכן, בטח, יש גם אינטרסנטים בסיפור. אנשים שלא אוהבים את אשכנזי. כל אחד וסיבותיו. כשאתה עובד על דבר כזה (אצלנו עבדו עליו עפר שלח, מואב ורדי ואני), אתה מתקשר להרבה אנשים, חלקם קיבלו טלפונים מעיתונאים אחרים. כולם מספרים לכולם שיש עוד עיתונאים בסיפור. אתה לא תמיד יודע מה הם מתכננים, מה הם יודעים ומה לא, אבל דבר אחד ברור לך – אם לא תתחיל להזדרז, תישאר מאחור. לכן, אגב, אנחנו עבדנו ב"מקור" שלושה אנשים ביחד על הסיפור ועבדנו עליו באינטנסיביות רבה, כולל בסוף שבוע, כדי להיות מוכנים עם העובדות סגורות ומאומתות. במצבים התחרותיים הללו יש כמה סכנות. ראשית, שבגלל התחרות לא תעשה את העבודה כמו שצריך. שנית, שאם לא תהיה ראשון, אז תצטרך להביא משהו חדש ומיוחד, כדי להצדיק את הפרסום המאוחר. לחילופין, תצטרך לפרסם קרוב מאוד לפרסום הראשוני אצל המתחרים, כאילו להגיד – פרסמנו מעשית ביחד. 

 בקיצור, אין פה שום קונספירציה. היה אינטרסנט שהזין את שלושת כלי התקשורת במידע. מי שטרח ונבר בשלושת הפרסומים, יכול להבין מה המכנה המשותף בהם, אבל יש גם לא מעט שוני. ברגמן פרסם פרטים מהחקירה, שלנו לא היו ואנחנו פרסמנו פרטים על ההתגייסות של אשכנזי לטובת הרפז, פרטים שלא קיימים בפרסומים האחרים וכן עדויות אופי רבות על הרפז האיש ואיך הגיע למעמדו הייחודי בצבא.

עמוד 1 מתוך 212