ארכיון שנת: 2012

"וללא שום קשר, הפגישה שלך עם יעקב פרי מבוטלת"

24 בדצמבר 2012
 

לפני חודש וחצי פרסמתי פוסט על הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד. תיארתי בפירוט רב (מדי) את ההתנהלות סביב ידיעה שפרסמתי, שעסקה בהכנות של לפיד להקים מפלגה, זמן רב לפני שהודה בכך.

כתבתי את הפוסט, אבל לא העליתי אותו. בדיוק ביום בו כתבתי את הפוסט, נקבעה לי פגישה עם לפיד. חשבתי שזה לא בדיוק ישפר את האווירה בפגישה. נפגשנו. בנקודה מסויימת הוא העלה את העניין ביוזמתו. הופתעתי, ההקשר שלו היה דאחקיונרי, אני פחות צחקתי (בכל זאת, צריך להתאים את עצמי לנימה של הפוסט), הוא הרצין והסביר.

חשבתי שלא יהיה הוגן לא להכניס את תגובתו לפוסט, שאני עומד לפרסם. חיכיתי קצת, הכנסתי והעליתי. על הבוקר התקשרה הדוברת של לפיד, נילי רייכמן. יאיר כועס. הוצאת דברים משיחת אוף רקורד. הסברתי את עמדתי: רוב הדברים שאמר לי כבר אמר בעבר און רקורד. הרגשתי שזה לא הוגן לפרסם בלי תגובתו ובכול מקרה, אני מוכן להוריד את הדברים שלו הרגע. זה בסה"כ 12 שעות על הרשת.

רייכמן הבטיחה לשאול את הבוס, אם הוא מעוניין בכך. בסוף השיחה היא הוסיפה משפט מפתיע : ״וללא שום קשר, הפגישה שלך מחר עם יעקב פרי מבוטלת״. כבר ניחשתם בוודאי שלפגישה הזאת מעולם לא נקבע מועד חדש. לפיד העניש אותי. הוא לא ייתן לי להיפגש עם מישהו ממועמדיו, אחד מחייליו. חטאת, שילמת. ללא שום קשר, כמובן.

כשהסתיימה השיחה עם רייכמן לא היה לי ספק שהפגישה עם פרי כבר לא תיקבע (שלעניות דעתי ל״יש עתיד״ היה בה יותר עניין ממני. הפגישה הייתה אמורה לעסוק בראיון ב״מקור״ של פרי. כמה שווה ראיון כזה בזמן בחירות?). למה? כי ההתנהלות של לפיד מזכירה יותר את זו של ליברמן מאשר של המאמי מערוץ 2. מועמדים קיבלו את מיקומם בשיחת טלפון. לפעמים גם לא מלפיד עצמו. חלקם לא קיבלו שום הזדמנות לדיאלוג של ממש. אסור למועמדים לנהל שיחות רקע עם עיתונאים, או לדבר איתם בלי לעבור דרך הדוברת של יאיר לפיד. משמעת. אפילו ב״ישראל ביתנו״ לא מצאתי נהלים כל כך נוקשים. ״יש עתיד״ הידרדרה בסקרים לא בגלל ההתנהלות הזאת. לפחות לא רק. היא הידרדרה בגלל לבני, אבל עוד יותר נכון להגיד – היא הידרדרה עוד לפני שלבני נכנסה.

בקבוצות מיקוד של בוחריה, הם התקשו להסביר למה הם בוחרים בלפיד. לפני כשבועיים הציג לפיד 5 קווים אדומים לכניסה לקואליציה. בוא נגיד בזהירות שמיכאל בן ארי ו דב חנין היו חותמים על זה: יום לימודים ארוך, שוויון בנטל (בגרסה הלפידית – 5 שנים ראשונות של פטור מוחלט) וכאלה. הקווים האדומים של לפיד גם לא קיבלו כותרות ענק בתקשורת.

אגב, תקשורת. ביקשתי מ״יפעת״ לבדוק את מספר האזכורים של לפיד בחדשות 2, מקום עבודתו הקודם, אל מול חדשות 10 וערוץ 1. הבדיקה התחילה ביום ההכרזה על הבחירות עד תחילת דצמבר. הנה התוצאות:  לפיד הוזכר 72 פעם בחדשות 2, חמישים וארבע פעם בחדשות 10 ורק 46 פעם בערוץ 1. איך מסבירים את ההבדל הזה? מניח שערוצים 10 ו 1 פשוט מתעלמים מלפיד כדי לדפוק את הטאלנט לשעבר של ערוץ 2…

ומילה אחרונה ראש השב"כ לשעבר, ליעקב פרי – אני עדיין אשמח מאוד לפגוש אותך. מקווה שנילי תאשר לך. אם לא, אפשר להיפגש בסתר.

השב או העבר

"הישראלים" – עושים לדוד קון משהו שאמור להכיר טוב

23 בדצמבר 2012
 

התקשורת בשפה הרוסית היא תקשורת חלשה. בזמן מערכת בחירות (לא רק), החולשה הזאת מנוצלת על ידי המפלגות שלנו כדי לקנות עיתונאים, כלי תקשורת, לקבל ראיונות אוהדים תמורת כסף וכל שאר הדברים המגעילים שהמפלגות שלנו עושות כדי להביא קולות של מצביעים יוצאי חבר העמים.

פרסמתי תחקיר על התופעה ב 2006. עוד תחקיר ב 2009. פעיל חברתי אמיץ, יוצא חבר העמים, בשם אלכס טנצר הסכים להקליט עבורי שיחות, שהראו איך זה עובד. פרסם באתר האינטרנט שלנו, נזמין אותך להשתתף בתוכנית הטלוויזיה שלנו. לא תפרסם, לא תשתתף. התחקיר לא נורא עניין את כלי התקשורת בשפה העברית. את מי מעניינים הרוסים. מועצת הכבלים והלווין צקצקה לשנייה בלשון ומיד אחר כך חזרה לנמנם, כהרגלה. הערוץ הבהיר לנו שזו לא דרכו. אה, כן? מה ציפיתם שהוא יגיד לכם – כן, זה המודל הכלכלי שלנו?

כך או כך, כל אותן שנים דוד קון היה ה״יאיר לפיד״ של התקשורת בשפה הרוסית. הוא הנחה כל יום שעה של דיוני אקטואליה בפריים טיים של ערוץ 9. הוא היה בשפיץ של השפיץ של התקשורת בשפה הרוסית. אני לא אומר חלילה שהוא היה חלק מהתופעה. די בטוח שלא, אבל אין סרט שהוא לא ידע על זה, שמע על זה ובכך גם שיתף פעולה עם זה. במקרה הטוב, בעצימת עיניים. הוא לא ניצל את עמדת הכוח שלו כדי להילחם בתופעה המגונה, להזמין למשל את אלכס טנצר לדיונים, גם כשהוא לא הסכים לקנות פרסום באתר האינטנרט.

אני לא מכיר את דוד קון, אבל קורא עכשיו שהוא מתלונן שהתקשורת בשפה הרוסית מחרימה אותו, כולל ערוץ 9. איזה קטע. מוזר, לא?

הרי ברמה העניינית לא יכול להיות אייטם יותר מעניין לכלי תקשורת בשפה הרוסית, מאשר לראיין את מנהיג המפלגה שקוראת תיגר על איווט ליברמן ועוד איש תקשורת שהפך לפוליטיקאי. אמורה הייתה להיות תחרות היסטרית עליו, אבל איכשהו זה לא קורה. קון רומז בעדינות שזה ישראל ביתנו (עדיין פוחד להגיד איווט?). באמת? וזו הפעם הראשונה שזה נעשה? הם המציאו את זה לכבודך?

אז לא, מר קון, אני ממש לא שמח לאידך. ההיפך, אבל אם מנכ״ל ערוץ 9, ליאוניד בלחמן, שהוא במקרה גם חבר שלך, לא מצליח לסדר לך הופעות, שמגיעות לך, בערוץ 9, אז צא ולמד כמה המצב בעייתי. הנה לך משימה ראשונה לחיים החדשים שלך, בכנסת או מחוצה לה, פעם אחת תעזור לחשוף את התופעה במלוא עוצמתה. כל מי שמתקשה להבין איך איווט ממשיך ליהנות מעשרה מנדטים של מצביעי חבר העמים, למרות שהפר כמעט את כל הבטחותיו לציבור הזה (מי אמר ברית זוגיות ולא קיבל?), פה זה מתחיל ולא פעם, פה זה נגמר.

מגפון: ביבי משחזר את תרגיל השרפרף. 23.12.2012

23 בדצמבר 2012
 

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשקף אלינו אמש, בו זמנית, משלושה מסכי טלוויזיה- לא בלי פרומו הולם בערב שבת. שלושה ראיונות מתוזמנים עם ראש הממשלה שהדבר הכי מרתק בהם היה שפת הגוף. ערוץ 10, שלילה קודם קיבל את הרישיון להמשך שידוריו, נראה כמו שידור מחתרת שכתביו יושבים בחושך- והם החזירו מלחמה… להמשך קריאה

אלדד יניב – זה כבר לא משנה אם החזרה בתשובה שלו אמיתית

22 בדצמבר 2012
 

זה לא משנה כי אין דרך חזרה. באומץ, אולי אפילו קצת בטירוף,  יניב שרף הכול, לא השאיר אבן על אבן. ביסודיות, שלא תמיד אפיינה אותו בחייו הקודמים, הוא וידא הריגה – אין יותר סמול טוק מצחיק עם איווט, אין ניהול קמפיין לעייני, ברק, נתניהו, אין ריטיינירים שמנים אצל כל מיני בעלי הון, שרוצים את קרבתו לשלטון. נגמר. הם לעולם לא ייקחו אותו. כאילו מודאג מעצמו, יניב זרק על כל הקשרים השווים שלו רימוני יד וריסס אותם בתת מקלע וליתר בטחון, שפך גז חרדל. עכשיו, לא משנה לאן יתגלגלו חייו מלאי התהפוכות של יניב, גם אם הוא ימות לעבוד עם האנשים האלה או עם השכפולים העתידיים שלהם, הדרך חסומה. הוא יהיה חייב להיות אויב השיטה, אם ירצה בכך או לא.

אני מכיר את יניב מהקמפיין של ברק נגד נתניהו. בברנז׳ה נוהגים לייחס לו קירבה גדולה אליי. אני לא מאשר ולא מכחיש, רק אגיד שאני מכיר את חסרונותיו יותר טוב מגדולי יריביו (וגם את יכולותיו הכמעט בלתי נתפסות לייצר ספינים תקשורתיים). חוויתי כמה מהם על בשרי, גם הספינים, גם החסרונות. הייתי ספקן מאוד מכל הכיוון הזה שהוא תפס לפני כמה שנים. הייתי די משוכנע שהכול תעלול חדש של אלדד הספינולוג כדי להיכנס לכנסת. ראיתי מקרוב את הזיגזגים החדים – פעם שמאל לאומי ופעם חיליק טרופר, פעם נגד המתנחלים ואחרי זה לא כל כך ואחרי זה נוחי דנקנר ובסוף ״ארץ חדשה״. עכשיו זה באמת כבר לא משנה.

כל כמה שחשוב מה יש בתוך הראש של אדם, לא פעם מעשיו קובעים יותר את גורלו מכל כוונה או תכנון. יניב מכר את משרד עורכי הדין המשגשג שלו, אינו עובד למיטב ידיעתי איזה שנתיים, רץ בלילות בכל מיני כינוסים לא ברורים ומצלם סרטונים חסרי תקדים, רווי דיבה, נגד שועי הארץ. הוא חי בשדרות רוטשילד בזמן המחאה, ספג שם מנות של בוז, הסתובב באולפני טלוויזיה, רב בשידור עם חברו גדעון סער וראה את דרכו נחסמת לתקשורת אליה הוא כל כך מקושר. התקשורת המפוחדת של ימינו פשוט פוחדת לגעת בסרטונים שלו, הוא הפך לקצת טאבו וקצת מוקצה. במילים אחרות,  מי שעבר את כל המסע הזה, זה כמעט לא משנה מה הוא תכנן בהתחלה והאם הוא בעצם רק רצה להיכנס, או שבאמת היה חשוב לו לפרק את השיטה.

שורה תחתונה – ההתנהלות של יניב ולהקתו אינה חפה מבעיות, גם היום. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על כל קמפיין הסרטונים שלו ובכל זאת, עוברת לי צמרמורת של התרגשות מהמחשבה שהאיש הזה יהיה בכנסת עם שרשרת חסינות על הצוואר. רק דמיינו את התמונה – כל מה שאחרים חוששים לומר, כי יתבעו אותם, כי לא ייקחו אותם לעבודות ייעוץ, כי ההוא חבר שלו וזה קרוב שלו ופה למה לי להסתבך, כל הדברים הללו ייאמרו פתאום מעל דוכן הכנסת על ידי מישהו שאין כמעט במה לאיים עליו, אי אפשר לתבוע אותו והוא ממש לא חי מהם. מה נגיד, זו עדיין לא יהפוך את הארץ לחדשה, אבל זו ללא ספק תהיה כנסת מעניינת.

שיחה דמיונית בין היועץ המשפטי לממשלה לחבר, חודש לפני ההחלטה בתיק ליברמן

14 בדצמבר 2012
 

ויינשטיין: אלי, אתה חייב לעזור לי. איך אני משווק את ההחלטה הזאת? ברוך קרא וגידי וייץ יאכלו אותי חי.

קמיר: מה זאת אומרת? תגיד שהראיות חלשות. הם הרי לא מכירים אותן.

ויינשטיין: מכירים.

קמיר: אתה לא יכול להגיד שהשתנו דברים לאחרונה? עדים מתו? לא רצו להעיד?

ויינשטיין: אבל אז יגידו לי שזה באשמתי. הרי זה כבר כמעט 3 שנים על השולחן שלי.

קמיר: מה באמת עשית כל הזמן הזה עם התיק?

ויינשטיין: אתה חבר שלי או מה?

קמיר: טוב, תראה, אתה מכיר את התקשורת שלנו, כן? בוא לא ניתן לה קרדיט מופרז.

ויינשטיין: בשביל זה באתי אליך נודניק. אם הצלחת לדברר את מופז, אתה בטח יכול למצוא לי דרך להעביר את זה בגרון. הרי אני החלטתי להעמיד אותו לדין על עבירות חמורות לפני שנה ושמונה חודשים. איך אני מסביר עכשיו שירדתי מהעץ?

קמיר: קודם כל תתחיל להרגיל אותם לרעיון. אסור להפיל על תקשורת חדשות רעות בהפתעה. קרא לעיתונאים נבחרים ותדרך אותם, כאילו אוף דה רקורד, על שיקוליך והתלבטויותיך. שאל לדעתם. הם מתים על זה. כשהם ייצאו, הם לא יוכלו להתאפק. הם יכתבו שהתיק עומד להיסגר וירגישו שהם חייבים לך, שהם מעלו באמון שלך. תתחיל מאלו של כלי התקשורת הגדולים, טובה מ"ידיעות" גיא בחדשות 2, אם אלו יהיו בצד שלך, מאה ברוכי קרא כבר לא ישנו.

ויינשטיין: שמעתי אבל שלערוץ 10 יש את כל תיק החקירה והם עומדים לפרסם אותו. אחרי שישמעו שם את העדויות של איווט, מי יקבל ממני החלטה על סגירה?

קמיר: מה הוא אמר שם?

ויינשטיין: עזוב, אתה לא רוצה לדעת. הוא נשמע כמו אחרון העבריינים למשפחת אבוטבול.

קמיר: תגיד, מה נהיה ממך? מה הפכת לכזה פסימי? אתה לא מכיר את התקשורת הישראלית? זה יד איש באחיו. אם יש את זה לערוץ 10, אז ערוץ 2 מת להתעלם מזה. ביום שערוץ 10 מפרסם את זה, תן לערוץ 2 בלעדית את ההחלטה שלך הסופית. זה יקבור את כול התחקיר הזה.

ויינשטיין: אבל זו החלטה החלטה. זה לא דבר שנותנים בדרך כלל בלעדית. על מי אני יכול לסמוך שם עם דבר כזה?

קמיר: מה זאת אומרת? בשביל מה יש לך שם חבר קרוב?

ויינשטיין: תגיד, יצאת מדעתך? אמנון אף פעם לא משדר ידיעות על החלטות שלי דווקא מכיוון שאנחנו חברים.

קמיר: עזוב אותך עכשיו משטויות. על התיק הזה קמה ונופלת הכהונה שלך. דבר עם אברמוביץ'.

ויינשטיין: ומה אני אומר לתקשורת כשאני מפרסם את ההחלטה?

קמיר: מה פתאום לדבר לתקשורת? השתגעת? הם יאכלו אותך חי. קודם כול, זמן את כתבי המשפט לשיחות רקע. לא ביחד חלילה. תן להם זמן אישי. תהיה נחמד, שתף אותם בדילמות, תסביר להם כמה אתה מדוכא מזה שאין תיק, שזה חס וחלילה לא טיהור, שהתיק על השגריר הוא חמור מאוד בעיניך, ממש זוועה. אחר כך תוציא את ההודעה ביום חמישי בערב…

ויינשטיין: טוב, את זה אפילו אני כבר מבין, שלא תהיה מילה בעיתוני סוף השבוע. ברור.

קמיר: זהו, שלח את פקידיך הצייתנים לדברר את ההחלטה באולפני הטלוויזיה וזהו. תוך יומיים אף אחד לא ידבר על זה.

ויינשטיין: אבל את מי אני אשלח? לדור היה בעד כתב אישום, ניזרי בעד, אביה אלף בעד. מי ידברר?

קמיר: אתה צוחק איתי? הם הכי טובים בדברור כשהם מתנגדים להחלטה. זה אלף בית. האנשים האלה מסוגלים להסביר לבג"צ עמדות שהם מתנגדים להן בחריפות היסטרית, אז את זה הם לא ידבררו?

חיים אמסלם – האם הוא מה שבוחריו הפוטנציאליים חושבים?

11 בדצמבר 2012
 

יש לי הרבה כבוד לח"כ חיים אמסלם על אומץ הלב הנדיר שלו. פרגנו לו גם בכתבה ב"מקור" וגם ב"4 דעות" לא פעם. גם הערב. מעט מאוד פעמים אתה רואה אנשים מתקיפים ככה את הנורמות של המנהיגות בתוכה הם חיים. אני לא זוקף לחובתו את העובדה ששלוש וחצי שנים היה חייל נאמן של ש"ס, מבחירתו לכנסת בתחילת 2006 ועד קיץ 2009. לפעמים לוקח זמן לגייס אומץ. עם זאת, לאמסלם יש שורה של התבטאויות שבוחריו הפוטנציאליים לא כל כך מכירים. לפי התגובה שלו אתמול, לפני ששידרתי את תמצית הדברים ב"לונדון וקירשנבאום", גם הוא מבין את הפוטנציאל הנפיץ הזה. דוברו כתב לי – אל תשדר את זה, זה יגרום לנו נזק גדול, זה לא מייצג אותו, חכה, תראיין אותו קודם. שידרתי וביקשתי לראיין. דוברו אמר שח"כ אמסלם מאוד עמוס היום. הצעתי את מחר. דוברו התקשר. שאל מה הפורמט. אמרתי לו שהפורמט הוא שאנחנו מעלים את ההתבטאויות וח"כ אמסלם משיב. הדובר, גיל סולומון, הסביר שאין לח"כ אמסלם עניין בראיון כזה. "למה להעלות שוב את ההתבטאויות הללו…כבר שידרתם את זה…הוא שינה את עמדותיו בעניין הנשים וההומואים". אמרתי למר סולומון שנדמה לי שח"כ אמסלם חייב תשובות לציבור בוחריו על עמדותיו בשורה של נושאים, שחשובים להם. אם שינה את עמדותיו, שיבוא ויגיד זאת למצלמה. מר סולומון לא השתכנע. אז הנה העמדות והתשובות. תשפטו בעצמכם.

עוד שנייה לפני כן, אני אומר שלא מזמן קראתי ראיון עם ח"כ אמסלם ב"מרקר". הכתב עשה נסיון נואש לחלץ ממר אמסלם את עמדותיו בתחום המדיני. לשווא.

אם נשים את אביגדור ליברמן בצד ימין ואת שלי יחימוביץ' בשמאל, איפה אתה?

 "אני באמצע", ענה אמסלם. בקיצור – עזבו אותי, באמשכ'ם.

לפני כמה שנים הגיע ח"כ אמסלם לביקור בחומש, אותו יישוב שפונה בצפון השומרון במסגרת ההתנתקות. לפי הידיעה שהתפרסמה הוא אמר:  "אזלת ידינו וחולשתנו משדרת לאוייבינו שמותר להם לשלוח יד גם בקודשי ישראל. כנגד כל מעשה בריונות וחילול ה'  צריכה להיות קידוש ה'. על הממשלה להכשיר את השהייה היהודית בחומש ואת בניית מוסדות בתורה במקום".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/191345

העמדה לגיטימית, כמובן. לא בטוח ששלושת המנדטים שיש לו עכשיו בסקרים מסכימים אתה. בתגובה לפני השידור שלי הבהיר ח"כ אמסלם שהוא מתנגד להתיישבות בלתי חוקית. או קיי.

תראו את המאמר הבא שפרסם אמסלם באתר האינטרנט של "בשבע": "ברור לכל, שרבים מהמאחזים היו נתפשים במקום אחר בארץ כשכונות לגיטימיות ליישובים קיימים…הטענה כי המאחזים או ההתיישבות ביהודה ושומרון הם מכשול לשלום כבר אינה יכולה לשמש טענה, אחרי שנוכחנו לראות שוב ושוב כי בין אם נבנה ביהודה ושומרון ובין אם לא, אין לנו פרטנר ראוי בצד השני…על אף כל האילוצים, ועל אף הלחץ מבפנים ומבחוץ, אני מצפה מהממשלה הנוכחית לפעול בהתאם לרצון העם, כמו שראינו בבחירות האחרונות, להראות שינוי מדיניות ולפעול להרחבת הישובים ביהודה ושומרון".

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8304

גם העמדה הזאת לגיטימית. ברור. זה גם הכי לגיטימי לכתוב מכתב בעד מתיישבי חברון לשר לביטחון פנים (  http://www.hebron.org.il/hebrew/articles.php?type=leftnews&limit=22  ) או למקם את הלשכה הפרלמנטרית שלו ברמת הגולן, כפי שדווח ב"מעריב" ביוני 2009:

"אם היינו משכילים לעשות את זה בגוש קטיף לפני ההתנתקות", הסביר אמסלם "אז היום התמונה הייתה נראית לגמרי אחרת".

לגיטימי? לגיטימי.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/904/790.html

היו עוד עמדות מעניינות לח"כ אמסלם, עד שהפך לטעם החודש ברחוב החילוני. עמדות – איך נאמר בעדינות – קצת פחות לגיטימיות. במאי 2007 הוא נשאל בראיון לשבועון החרדי "קו עיתונות דתית", מה הסיכוי שיתמוך במועמדותה של דליה איציק, אם זו תתמודד לנשיאות. "במקרה שלה יש גם שיקול הלכתי. הרמב"ם, בהלכות סנהדרין, אוסר למנות אישה לכל תפקיד של שררה. היא לא יכולה להיות ראש הקהל".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/582/358.html

על כך שיגר לי דוברו של ח"כ אמסלם תגובה. זו עמדת הרמב"ם, אבל ח"כ אמסלם כבר הביע את דעתו בעבר, במקום אחר, שאישה כן יכולה למלא תפקיד של שררה.

דברי ימי הכנסת גם מגלים שאמסלם מוטרד מ'בעיית' ההומואים. ב – 11.7.06 הוא אומר במליאת הכנסת את הדברים הבאים:

חיים אמסלם (ש"ס):

גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בימים אלה הארץ עסוקה בנושא מצעד הגאווה בירושלים עיר הקודש. אני רוצה להקדיש כמה פסוקים מספר הושע שנראים לי נוגעים ומתקשרים לנושא, לתשומת לבכם. הושע פרק ט': "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן – – – לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה'. מה תעשו ליום מועד וליום חג ה' – – – באו ימי הפקדה  באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה"; "לא ישבו בארץ ה' ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו". לא ישבו בארץ השם, גברתי, היושבת-ראש, מקרא מלא בתורה: "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה". תודה.

ציטטתי באופן מלא כי ברור שלפרשת השבוע יש גוונים ורבדים ואולי בכלל לא הבנו והפסוקים האלה קוראים לסטרייטים להפוך להומואים, אבל איכשהו, לא נראה לי.

4 חודשים לאחר מכן הכנסת קיימה דיון על חוק ההסדרים, אתם יודעים, תקציב המדינה. ח"כ אמסלם קיבל את זמנו במליאת הכנסת וזה מה שהוא מצא לנכון להגיד –

אבל ברשותך, אדוני, פרשת השבוע היא פרשת וירא. מי שהספיק להתבונן בפרשת השבוע נתקל שם במפגש בין לוט למלאכים, שהגיעו על מנת להציל אותו ממהפכת סדום ועמורה. איני רוצה להרחיב פה את הדיבור ולהיכנס לפרשנות המקרא, זאת לא הבמה. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותי, דבר אחד. כשהמלאכים נכנסו לביתו של לוט, אנשי לוט באו אליו אמרו לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט. אמרו רבותינו שלוט היה אחד מהשופטים שם, אולי הוא אפילו היה היועץ המשפטי הבכיר של העיר. ומה אומרים לו אנשי העיר? אומרים לו: הוציאם אלינו ונדעה אותם. תוציא לנו את האנשים שבאו אליך הביתה, אנחנו רוצים לדעת אותם. מה רש"י אומר? "ונדע אותם במשכב זכר".  ואז הוא אומר להם – – –

היו"ר גדעון סער: אדוני משוכנע – אני לא אפסיק אותך באמצע פרשת השבוע, השאלה היא האם הנמשל הוא עדיין נושא הדיון שלנו?

חיים אמסלם (ש"ס):

תיכף אסיים, אדוני. אסביר לך מה הקשר גם כן. ואז אומר להם לוט: אל נא אחי תרעו. אתם אחים שלי, עדיין אתם אחים שלי, גם אם אתם שומעים. אל נא אחי, אתם אחים שלי, אל תרעו. אל תעשו דבר כזה. שיצא שמנו לדיראון עולם. הם מסרבים. מה אומר להם לוט? הוא אומר להם דבר מזעזע: הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. הוציאה נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם. לוט היה מוכן להקריב את הבנות שלו, העיקר שלא תהיה התועבה שתגזור בסופו של דבר את הכליה על סדום  ועמורה.

ואדוני בטח תמה, יופי, פירשת לנו כאן את פרשת השבוע, הארת את עינינו, ומה הקשר? הקשר הוא בל ינותק, אדוני. אנחנו יושבים לדון בימים אלו בתקציב המדינה. מדינתנו, מתקציבה, מממנת בעקיפין ובחלקה גם במישרין סיוע ועידוד לתופעות הללו שאינן ראויות לעם ישראל.

בתגובתו אליי אתמול, כתב ח"כ אמסלם באמצעות דוברו, שבכלל הוא הביע בעבר עמדה יוצאת דופן במתינותה כלפי הומואים. הם שלחו אותי גם לאיזה קטע ביוטיוב וכמובן, הוסיפו שהכול מסע הכפשה של ש"ס. אז ככה. ש"ס מעוניינת לחסל את אמסלם. אין ספק בכך, אבל אמסלם אמר במליאת הכנסת דברים בוטים נגד הומואים. גם זה נראה לי לא מוטל בספק.

לסיום, הנה מה שאמר אמסלם במליאת הכנסת שלושה חודשים אחרי שהושבעה ממשלת נתניהו. שלא יגידו השמאלנים והליברלים שאוי ואבוי, איך לא ידענו:

חיים אמסלם (ש"ס):

יש כאן ממשלה חדשה, שבראשה עומד אדם מנוסה מאוד ולצדו שרי ממשלה צעירים וותיקים, שלכולם ידע רב ויכולות גבוהות.

גם בסוגיה המדינית לא ברורה הצעקה הגדולה. רבותי, החלפנו ממשלה, החלפנו ראש והחלפנו כיוון. העם רצה דרך אחרת, ולא משאים-ומתנים עקרים בדרך לשום מקום; לא ססמאות נבובות וחלומות שלום ללא אחיזה במציאות. הממשלה סוף-סוף אומרת את האמת בפנים, והאמת היא פשוטה: קודם כול ולפני הכול זכותה של ישראל להתקיים בביטחון, ומכאן, ורק מכאן, אפשר להמשיך. חדל לנו ממסירת הכול לאויבינו בבחינת והתמכרתם שם לאויביכם ואין קונה. ממשלה זו – וראש הממשלה הנוכחי הוא שהטביע את הססמה: "ייתנו – יקבלו". הגיע הזמן שתפנימו את זה, חברים. לאט לאט, חברינו שבאופוזיציה. כבר נאמר: אל יתהלל חוגר כמפתח. חכו בסבלנות – ויש לכם עוד כמה שנים בספסלים הרכים שלכם באופוזיציה – ותראו בעיניכם את התוצאות. אדוני ראש הממשלה, תחזקנה ידיך. המשך בדרכך. תודה רבה.

המקור ליקס – איך להעביר לנו חומר באנונימיות מוחלטת?

6 בנובמבר 2012
 

קינאנו בויקיליקס. לא, לא על הלילה ההוא עם השבדיות, על האפשרות להעלות חומרים לאתר הזה באנונימיות מוחלטת. אנונימיות של העולם הדיגיטילי. האנונימיות של פעם הייתה מכתב אנונימי למערכת. אחלה, אבל לא נוח וקשה להעביר באמצעותו סרטון או פרוטוקול של מאה עמודים של ישיבה כלשהי. בקיצור, תכירו את המקור-ליקס, פונקציה בדף "המקור" בנענע 10 שמאפשרת לכם להעביר אלינו חומרים באנונימיות מוחלטת. אנשי נענע תכנתו לבקשתנו את הקישור הזה כך שהוא לא ישמור את כתובת ה – IP שלכם. במילים אחרות, גם אם נרצה לחזור אליכם, גם אם מישהו אי פעם ינסה לגלות מאיזה מחשב הועברו הקבצים, לא נוכל לעשות את זה. אנונימיות דיגיטלית אמיתית.

למה זה טוב? כי אני מניח שהרבה אנשים לא רוצים שום סיכוי שיידעו מי הם, אבל יש להם חומר שמדבר בעד עצמו. יש, למשל, מחסום שמקשה על קבלת חומר שנקרא 'הצהרת סודיות'. מנהג שכיח ולגיטימי הוא במקומות עבודה להחתים עובדים על הצהרת סודיות. ומה אם העובד עלה על פרקטיקה לא ראויה? אם זה פלילי, אז, מן הסתם, אין בעיה, אבל יש המון מקרים שזה לא פלילי, אבל עדיין מאוד מסריח. האם יש הגנה לעובד? כלי התקשורת אמור לעזור לספק אותה. השאלה אם כלי התקשורת החלשים כרגע, יהיו מוכנים לעשות זאת. לעתים, העברת קבצים באופן אנונימי מספקת פתרון לדילמה. אנחנו הרי ממילא לא נוכל לשדר בלי לוודא את אותנטיות המסמכים ולערוך תחקיר על בסיסם. מוסר המידע יוכל לחשוף את מה שראוי לחשוף עם מינימום סיכון עבורו.

בקיצור, המקור-ליקס.

http://hamakorleaks.nana10.co.il

גלובס: אבנר הופשטיין: התנצלות ערוץ 10 בפני נתניהו – שערורייתית. 5.11.2012

5 בנובמבר 2012
 

בכנס אילת לעיתונות נערך היום (ב') פאנל תחת הכותרת "מדוע מת התחקיר העיתונאי". בפאנל, בהנחייתו של רביב דרוקר, השתתפו רן רזניק מ"ישראל היום"; גולן יוכפז, איש גלי צה"ל וחדשות 2; מוטי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור; פרופ' חיליק לימור מאוניברסיטת תל-אביב; יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה; והעיתונאים אבנר הופשטיין ומיקי רוזנטל. להמשך קריאה.

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

4 בנובמבר 2012
 

לפני שנה בדיוק בתחילת נובמבר 2011 פרסמתי ידיעה על ההכנות הפוליטיות של מגיש אולפן שישי, יאיר לפיד, לריצה לכנסת. לפיד אז היה עמוק בארון. כולם כבר דיברו על זה, אבל הוא הכחיש בתוקף, אמר שאינו עוסק בכך ולא החליט בכלל אם לרוץ. הוא הרוויח לא מעט מההכחשה שלו. היא אפשרה לו להמשיך להגיש תוכנית חדשות חשובה ועתירת רייטינג בערב שבת, לראיין פוליטיקאים, להביע את עמדותיו בענייני היום ולהרוויח הרבה מאוד כסף.

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

מאחורי הקלעים הוא כבר היה עמוק בגיבוש המפלגה שלו. כבר היה מי שינהל אותה אדמיניסטרטיבית, חבר של לפיד ואיש היי טק בכיר בשם הלל קוברינסקי ואפילו מועמדים לרשימה – רשימה ארוכה של ח״כים לעתיד מטעם לפיד: שי פירון, מיקי לוי, איתן חי עם, בועז טופורובסקי, יעל גרמן ועוד. המקור שלי ידע להגיד שיש גם יועץ אמריקני, אחד בשם מלמן (זה הזמן להתנצל על פרט מוטעה ששידרתי. אמרתי שהיועץ הוא קן מלמן, יועץ בחירות אמריקני מפורסם. התברר מאוחר יותר שמדובר במרק מלמן, גם יועץ בחירות אמריקני בכיר, אבל לא קן…)

יצאתי ללקט את תגובות הנוגעים בדבר.

שי פירון אמר לי: אני רחוק מאוד מפוליטיקה. מאוד רחוק. יאיר ואני חברים, אבל לא דיברנו על זה.

מיקי לוי אמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". ניסיתי מסביב. "אין לי מושג על מה אתה מדבר". אולי רק דיברת איתו, אדוני הניצב בדימוס? "אין לי מושג על מה אתה מדבר". שיחה מוזרה שכל כולה הכחשה וסופה במשפט "באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר".

דיברתי גם עם אותו הלל קוברינסקי. מה פתאום פוליטיקה, מה פתאום ניהול מפלגה, על מה אני מדבר ואיזה שטויות. אני חבר של יאיר לפיד, נכון, אבל לא מתעסק בפוליטיקה ולא אתעסק. הזכרתי לו שהוא דווקא התעסק בעבר בעמותות שהובילו לבחירת אהוד ברק. קוברינסקי הסביר שאחרי החוויה ההיא אין לו שום כוונה לשוב ולהתעסק בכך.

העברתי, כמובן, שאילתה גם ללפיד עצמו. הנה תגובתו המלאה: "שכחת כמה שמות – במפלגה יהיו גם ליידי גאגא, ציפי פרימו מחולון, ואני במשא ומתן מתקדם עם טום החתול המדבר."

כמה שנון, איזה מצחיק, מין דאחקה כזאת, מה אתה עושה סיפור. דרכו של לפיד להגחיך את הידיעה, לשחק אותה כאילו מדובר בפנטזיה פרועה. על הדרך, גם לאפשר לחדשות 2 את תיאטרון הבובות הזה של לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, הוא רק חושב על זה ולא יותר מזה.

ובכן, שנה אחר כך – שי פירון, שכל כך רחוק מפוליטיקה, נמצא במקום השני ברשימת "יש עתיד".

מיקי לוי שלא יודע על מה אני מדבר, היה עד לפני רגע ברשימה (ועכשיו כבר רוצה לצאת, המיקום לא נראה לו) ולפיד דיבר עליו כשר אפשרי לביטחון פנים (הוא בטח יתבע משוטריו אמינות ללא פשרות), הלל קוברינסקי, שנשבע לא לעסוק בפוליטיקה, מנהל את האדמיניסטרציה של המפלגה וגם יעל גרמן בפנים (איתן חי עם היה בפנים ועזב, לאור המיקום הנמוך  זה אותו חי עם שבכל ראיון ויוג בית, לפיד אמר עליו שיהיה שר בריאות מעולה) רק ציפי פרימו לא הגיעה…

עכשיו, יהיה מי שיגיד – נו, באמת, מה כבר קרה. די עם הקטנוניות, אולי תלמד כבר להתמודד עם עלבונך הפרטי, אז שיקרו אותך, לא פעם ראשונה, מה כבר קרה. איזה פוליטיקאי לא משקר ומה ציפית ממנו להגיד – את האמת? ולהפסיד משכורת יפה בחדשות 2?

אני חושב – נאיבי שכמותי – שלא מוגזם לצפות מפוליטיקאי לא לשקר. יעל גרמן, למשל, לא הגיבה לכתבה. איתן חי-עם אמר שהוא חלק מקבוצה של אנשים שמנסים לשכנע את לפיד לרוץ. לא אמת צרופה, אבל גם ממש לא שקר. אני מאמין שבאמת לא יומרני לצפות מפוליטיקאי שרץ על הכרטיס של "פוליטיקה חדשה", "אנחנו לא ניקח פוליטיקאים מכהנים", שיתנהג כמו פוליטיקאי 'חדש' ולא כמו אחרון הפוליטיקאים ה'ישנים'. לפיד מתהדר בכך שהקריב חיים נוחים למען הפוליטיקה, אז ראשית, הוא ויתר על חיים של כותב טור ומגיש אולפן שישי, למען חיים סופר מעניינים של פוליטיקאי. עניין זה מוטיבציה לא פחות משמעותית מכסף, בעיניי. זו האמת ושנית, כש"הקריב״ כבר, הוא עשה את זה רק בלית ברירה, ברגע האחרי אחרון, כשהוא משאיר לעצמו עוד כמה חודשים את הטור הפותח של "7 ימים". ראיתי כבר קורבנות גדולים מזה בשדה הפוליטי.

לפני כמה ימים יצא לי לדבר עם לפיד על העניין. הוא אמר ש: א. התגובה שלו הייתה בדיחה ומסתבר שאין לי חוש הומור. ב. הוא באמת לא החליט באותה נקודת זמן להיכנס. אלו בסה״כ אנשים שהוא דיבר איתם כשהוא התגבש לקראת החלטה. ג. כל הדיבור סביב כניסה אפשרית של לפיד לתקשורת התחיל מזה שלפיד אמר לאילנה דיין בראיון שהוא חושב על זה. האמירה ההיא רק מעידה שהוא כן היה גלוי ואמיתי לגבי כוונותיו.

לא השתכנעתי. כנראה שאין לי חוש הומור כמו לפיד, אבל כשבדיחה נועדה להשאיר לך כמה מאות אלפים בכיס, אז היא נראית לי די רצינית ובכלל, הניסיון למתוח את קו ה״החלטה״ עד לאבסורד נראה לי מגוחך. האינטרס בצינון אנשי תקשורת נובע מחוסר הרצון שלנו לדעת שבעוד המגיש שלפנינו שואל שאלות נוקבות את הפוליטיקאי שמולו, מאחורי הקלעים הוא עורך שיחות גישוש, לפני ״החלטה״, עם הפוליטיקאי המתחרה שלו. ברמת אינטנסיביות מסוימת של ׳גישושים׳, כל הרציונל של הצינון מאבד מתוקפו וזה קרה אצל לפיד חודשים ארוכים לפני ש׳החליט׳.

ישראל היום: בשירות העבריין דרעי. 2.11.2012

2 בנובמבר 2012
 

כך הפכו רביב דרוקר וניסים משעל ליחצנים של אריה דרעי • אילו שאלות קשות לא נשאלו בשני הראיונות עם העבריין • הקלטת, המסמך המזויף והניסיון להשתמש באמנון לוי להפצת עלילה עדתית • הנזקים מפסק דין אולמרט מתחילים להשפיע • וגם: תעלומת השופט לשעבר המנסה להגן על מושחתים בצמרת. להמשך קריאה.

עמוד 1 מתוך 612345...לסוף »