זה מאוד קשה למצוא את מר עייני בימים אלו. הכנסים שלו סגורים לתקשורת. הוא לא מתראיין, לא מדבר, לא מגיב, לא נואם, לא קיים. יו"ר ההסתדרות מעדיף, כנראה, שלא תשימו לב שיש בחירות בהסתדרות עוד שישה ימים. אם יו"ר ההסתדרות כל כך גאה בכהונתו, למה הוא מתחבא? הוא לא מסכים לעימות עם יריבו איתן כבל. גם לא בעיתון.
עייני לא המציא את האסטרטגיה של הרדמת הבחירות. כל מועמד מוביל שואף ששום דבר לא יזוז עד שהקלפיות ייסגרו, אבל עייני לקח את זה לשיא חדש. אפילו נתניהו, בקרב הקשה נגד פייגלין, הסכים לפתוח כנס אחד שלו לתקשורת. במקרה של עייני זה נראה יותר מאשר האסטרטגיה השקופה של להוריד את אחוזי ההצבעה למינימום. אצלו זה נראה כמו משהו אישיותי, קושי לעמוד בפני שאלות קשות, פחד מפני ביקורת.
כשערכתי את התחקיר על תפקודו כיו"ר הסתדרות, הגיעה מצידו הצעה מפתה – אתם תגנזו את התחקיר ובתמורה מר עייני יסכים לבוא לראיון אחד על אחד אצלך. תוכל לשאול כל מה שאתה רוצה. ניסינו להסביר בעדינות, שלמרות הפיתוי העצום, אנחנו לא גונזים תחקירים. הצד של עייני התעקש. קחו ראיון. כל התקשורת מבקשת לראיין אותו והוא לא מסכים. הוא יבוא רק אליכם. יהיו פרומואים: עופר עייני עונה על הכול.
הצעת הנגד שלנו אמרה – אנחנו מזמינים את מר עייני להתראיין אחרי התחקיר. הוא יוכל להגיד כל מה שהוא רוצה ללא צנזורה. הסכמנו לתת לו זמן שידור שווה לזמן התחקיר. הבטחנו שיוכל להכפיש אותנו ככל רצונו, לטעון שאנחנו עושים את זה משיקולים זרים, שאנחנו משרתים את אוייביו, כל מה שהוא אמר באותם ימים למי שדיבר איתו.
תשובת עייני הייתה – מה פתאום. ככה תקבלו גם תחקיר וגם ראיון בלעדי. בראייה שלו, מסתבר, ראיון איתו זו מין מתנה כזאת שנותנים רק למי שמגיע לו (אם אתה גונז תחקיר, למשל). עכשיו, למשל, יש טענות חזקות שעיתון גדול גנז תחקיר כנגד מר עייני. אגב, ההצעה האחרונה של מר עייני אלינו, בהקשר לתחקיר, הייתה – תפרסמו אותו אחרי הבחירות. למה עכשיו. כלומר, חכו איתו חצי שנה. אל תשפיעו על הבחירות. הבוחרים עוד עלולים להתעורר חלילה, לגלות שיש בחירות וללכת לקלפי. אסון.