ארכיון חודש: יוני 2012

אם שטייניץ היה משקיע את אותה אנרגיה

23 ביוני 2012
 

הטלפון הנייד מצלצל. על הצג כתוב 02-5317201. איזה מזל שיש ״התעלם״ באייפון, אחרת הייתה הולכת לי עוד חצי שעה. רגע, שוב הנייד. הפעם מספר חסום. האם זו שוב סיוון מלשכת שר האוצר? היא עושה לי תרגיל?

– ״שלום, זו סיוון מלשכת שר האוצר. השר רוצה לדבר איתך״.

– ״רגע, רגע, סיוון, אני עסוק, אני לא יכול, בבקשה, לא עוד חצי שעה של שטייניץ נגד דו״ח המבקר. הוא כבר אכל לי את הראש בפגישה ועוד אחת ובכנסת ובטלפון״.

בתקשורת דווח על מכתב הפרופסורים. 21 פרופסורים וכלכלנים חתמו על מכתב למען שטייניץ, ביוזמת שטייניץ, כמובן. ממתי יוסי קוצ׳יק פרופסור? אה, הוא בטח שייך ל״כלכלנים״. למה לא מיתגו את המכתב כ״בכירי האוצר לשעבר בעד שטייניץ״? נכון, יש בין החותמים גם אנשים שלא היו באוצר, אבל הגרעין הדומיננטי הוא בכירי האוצר שיצאו להגן על יורשיהם, על הנורמות שהם מכירים, על איכות החיים שלהם. הם מעדיפים שיקראו להם פרופסורים. לפרופסורים יש ניחוח אקדמי כזה.

שלא תהיה אי הבנה. ההמצאה של המבקר, מוסד ה״האחריות המיוחדת״, מיותרת וחסרת משמעות. אפשר היה להעביר את המסר בלי ״אחריות מיוחדת״, אבל המסר מאוד חשוב – לא הגיוני שתסתובב פה קבוצה של אנשים, איכותיים כל שיהיו, שינהלו את המדינה ולא תהיה להם שום אחריות. לא משנה מה החליט סגן הממונה על התקציבים ובאיזה נושא, לעולם הוא לא ישלם מחיר אישי על החלטתו. שר יודע שאם ינהל סיכונים לא נכון, הוא עלול להיפגע. מנכ״ל משרד ממשלתי יודע את זה וכל פקיד בכיר, חוץ מאלו שבאמת מנהלים את המדינה. הסיירת של אגף התקציבים, החשב הכללי, הממונה על השכר: בכירי משרד האוצר. הם התרגלו שהם יקבלו את כל ההחלטות ולעולם לא יישאו בשום אחריות וכשהמבקר מבקש מהם לשאת באחריות, הם מתקוממים. התקציב ייפרץ, לא נוכל לנהל אותו, השמיים ייפלו. סליחה, אתם לא אלו שהטפתם לכולנו לנהל סיכונים? אז תנהלו גם אתם סיכונים.

הנה שאלה לבכירי האוצר מתוך הקורס הדמיוני לניהול סיכונים:

מה אמור לעשות שר אוצר סביר שהשתתף בישיבה בה קרו הדברים הבאים: הייתה הסכמה כללית שמצב מערך הכיבוי קטטרופלי ושהאסון בפתח. הישיבה הסתיימה במבוי סתום והיא הסתיימה כך מכיוון ששר האוצר חסם בגופו כל אפשרות של פתרון:

א. לזמן דיון עם שר הפנים. לבדוק איתו איך אפשר בכל זאת לגייס תקציב זמני לטיפול בדברים הכי בוערים (הם היו מוצאים בחמש דקות)

ב. לזמן דיון עם אנשי אגף תקציבים הרלוונטיים ולחפש פתרון (זה היה נפתר כבר בשלב הזימון)

ג. לא לעשות דבר.

האם המכובדים שחתמו על המכתב חושבים שג׳ היא התשובה הנכונה? ואם היא לא התשובה הנכונה, לא צריך לשלם השר איזשהו מחיר על החלטות מוטעות בנושאים של חיי אדם?

בצמרת האוצר נהוג במשך שנים לקיים קורס אילוף בלתי רשמי לשרי אוצר. בכיר אחד מעביר את המקל לבכיר חדש. אב לבנו. איך לדאוג שהשר לא יתערב, לא יקבל חלילה החלטות.

 מטרת הקורס היא להוציא שרים ממושמעים, כאלו שלא מתווכחים עם ׳אנשי המקצוע׳, לא יושבים חלילה עם שרים אחרים בעצמם לישיבות בענייני תקציב (״עזוב, תוריד את זה מעצמך  למה לך להסתבך בזה? אנחנו נשב איתו ונביא אליך רק את המחלוקות האחרונות להכרעתך״) והופכים למעשה לקציני ההסברה של עמדות המשרד. שטייניץ הוא אחד מהמאולפים שבשרי האוצר. הוא כמעט ולא יורד לפרטים, נותן לח׳ברה הטובים לנהל את המדינה. 

21 האישים שחתמו על המכתב הם אנשים ראויים. אין לי ספק שהם מאמינים בכל ליבם שהם מגינים פה על המבצר האחרון של ממלכתיות וענייניות בישראל. הם לא טועים בהרבה, אבל גם במבצר הזה, אנשים צריכים לשאת באחריות לפעולותיהם.

שאלה אחרונה בהקשר הזה – האם המכובדים קראו את דו״ח המבקר לפני שחתמו על המכתב? האם העיתונאים שכותבים עכשיו בעד שטייניץ קראו?  או קיי, שטייניץ אכל לכולנו את הראש. הוא נשמע מאוד משכנע, הוא רודף אחריך עד הדלת ומשמיע את הטיעון בפעם החמישית. לגיטימי, נלחם על חייו הפוליטיים. בחודשים האחרונים הוא השקיע מאות שעות, לא פחות, בתדרוך אינסופי של עשרות עיתונאים. אם היה משקיע עשירית מזה בזמן אמת במציאת פתרון למצוקת הכיבוי, הוא לא היה בתוך הדו״ח. זה לא אומר שלא הייתה שריפה וזה לא אומר שלא היו הרוגים. זה רק אומר שכך צריך לפעול שר אוצר. ושלא יובן לא נכון,  צודק שטייניץ ששר אוצר לא יכול להיות אחראי לכל אסון שקורה פה, אבל כן, במקרים קיצוניים של פסיביות ושטחיות ראוי להטיל גם עליו קצת אחריות.

גם שטייניץ אחראי

22 ביוני 2012
 

הטלפון הנייד מצלצל. על הצג כתוב 02-5317201. איזה מזל שיש ״התעלם״ באייפון, אחרת הייתה הולכת לי עוד חצי שעה. רגע, שוב הנייד. הפעם מספר חסום. האם זו שוב סיוון מלשכת שר האוצר? היא עושה לי תרגיל?

– ״שלום, זו סיוון מלשכת שר האוצר. השר רוצה לדבר איתך״.

– ״רגע, רגע, סיוון, אני עסוק, אני לא יכול, בבקשה, לא עוד חצי שעה של שטייניץ נגד דו״ח המבקר. הוא כבר אכל לי את הראש בפגישה ועוד אחת ובכנסת ובטלפון״.

בתקשורת דווח על מכתב הפרופסורים. 21 פרופסורים וכלכלנים חתמו על מכתב למען שטייניץ, ביוזמת שטייניץ, כמובן. ממתי יוסי קוצ׳יק פרופסור? אה, הוא בטח שייך ל״כלכלנים״. למה לא מיתגו את המכתב כ״בכירי האוצר לשעבר בעד שטייניץ״? נכון, יש בין החותמים גם אנשים שלא היו באוצר, אבל הגרעין הדומיננטי הוא בכירי האוצר שיצאו להגן על יורשיהם, על הנורמות שהם מכירים, על איכות החיים שלהם. הם מעדיפים שיקראו להם פרופסורים. לפרופסורים יש ניחוח אקדמי כזה.

שלא תהיה אי הבנה. ההמצאה של המבקר, מוסד ה״האחריות המיוחדת״, מיותרת וחסרת משמעות. אפשר היה להעביר את המסר בלי ״אחריות מיוחדת״, אבל המסר מאוד חשוב – לא הגיוני שתסתובב פה קבוצה של אנשים, איכותיים כל שיהיו, שינהלו את המדינה ולא תהיה להם שום אחריות. לא משנה מה החליט סגן הממונה על התקציבים ובאיזה נושא, לעולם הוא לא ישלם מחיר אישי על החלטתו. שר יודע שאם ינהל סיכונים לא נכון, הוא עלול להיפגע. מנכ״ל משרד ממשלתי יודע את זה וכל פקיד בכיר, חוץ מאלו שבאמת מנהלים את המדינה. הסיירת של אגף התקציבים, החשב הכללי, הממונה על השכר: בכירי משרד האוצר. הם התרגלו שהם יקבלו את כל ההחלטות ולעולם לא יישאו בשום אחריות וכשהמבקר מבקש מהם לשאת באחריות, הם מתקוממים. התקציב ייפרץ, לא נוכל לנהל אותו, השמיים ייפלו. סליחה, אתם לא אלו שהטפתם לכולנו לנהל סיכונים? אז תנהלו גם אתם סיכונים.

הנה שאלה לבכירי האוצר מתוך הקורס הדמיוני לניהול סיכונים:

מה אמור לעשות שר אוצר סביר שהשתתף בישיבה בה קרו הדברים הבאים: הייתה הסכמה כללית שמצב מערך הכיבוי קטטרופלי ושהאסון בפתח. הישיבה הסתיימה במבוי סתום והיא הסתיימה כך מכיוון ששר האוצר חסם בגופו כל אפשרות של פתרון:

א. לזמן דיון עם שר הפנים. לבדוק איתו איך אפשר בכל זאת לגייס תקציב זמני לטיפול בדברים הכי בוערים (הם היו מוצאים בחמש דקות)

ב. לזמן דיון עם אנשי אגף תקציבים הרלוונטיים ולחפש פתרון (זה היה נפתר כבר בשלב הזימון)

ג. לא לעשות דבר.

האם המכובדים שחתמו על המכתב חושבים שג׳ היא התשובה הנכונה? ואם היא לא התשובה הנכונה, לא צריך לשלם השר איזשהו מחיר על החלטות מוטעות בנושאים של חיי אדם?

בצמרת האוצר נהוג במשך שנים לקיים קורס אילוף בלתי רשמי לשרי אוצר. בכיר אחד מעביר את המקל לבכיר חדש. אב לבנו. איך לדאוג שהשר לא יתערב, לא יקבל חלילה החלטות.

 מטרת הקורס היא להוציא שרים ממושמעים, כאלו שלא מתווכחים עם ׳אנשי המקצוע׳, לא יושבים חלילה עם שרים אחרים בעצמם לישיבות בענייני תקציב (״עזוב, תוריד את זה מעצמך  למה לך להסתבך בזה? אנחנו נשב איתו ונביא אליך רק את המחלוקות האחרונות להכרעתך״) והופכים למעשה לקציני ההסברה של עמדות המשרד. שטייניץ הוא אחד מהמאולפים שבשרי האוצר. הוא כמעט ולא יורד לפרטים, נותן לח׳ברה הטובים לנהל את המדינה. 

21 האישים שחתמו על המכתב הם אנשים ראויים. אין לי ספק שהם מאמינים בכל ליבם שהם מגינים פה על המבצר האחרון של ממלכתיות וענייניות בישראל. הם לא טועים בהרבה, אבל גם במבצר הזה, אנשים צריכים לשאת באחריות לפעולותיהם.

שאלה אחרונה בהקשר הזה – האם המכובדים קראו את דו״ח המבקר לפני שחתמו על המכתב? האם העיתונאים שכותבים עכשיו בעד שטייניץ קראו?  או קיי, שטייניץ אכל לכולנו את הראש. הוא נשמע מאוד משכנע, הוא רודף אחריך עד הדלת ומשמיע את הטיעון בפעם החמישית. לגיטימי, נלחם על חייו הפוליטיים. בחודשים האחרונים הוא השקיע מאות שעות, לא פחות, בתדרוך אינסופי של עשרות עיתונאים. אם היה משקיע עשירית מזה בזמן אמת במציאת פתרון למצוקת הכיבוי, הוא לא היה בתוך הדו״ח. זה לא אומר שלא הייתה שריפה וזה לא אומר שלא היו הרוגים. זה רק אומר שכך צריך לפעול שר אוצר. ושלא יובן לא נכון,  צודק שטייניץ ששר אוצר לא יכול להיות אחראי לכל אסון שקורה פה, אבל כן, במקרים קיצוניים של פסיביות ושטחיות ראוי להטיל גם עליו קצת אחריות.

האם וינוגרד ובורובסקי עזרו לישי מול לינדנשטראוס?

21 ביוני 2012
 

בהתחלה ישי שכר את עו"ד יעקב בורובסקי. אנשיו אמרו לו – הוא חבר של המבקר, מכיר אותו, יודע איך זה עובד. הוא היה יועצו הבכיר של לינדנשטראוס. הוא יידע איך לרכך את הדו"ח. ובכן, זה לא כל כך עבד. המבקר לא אהב את הרעיון. זה הריח לו לא טוב. התחקיר בערוץ 10 על פעילות בורובסקי לא שיפר את תחושתו והוא ביקש במכתב מבורובסקי לא לייצג מולו. לישי, בינתיים, צצה הברקה עוד יותר גדולה. לשכור את השופט בדימוס, אליהו וינוגרד. אם מי שהיתווה לכול השרים סטנדרט פעולה ראוי בוועדת וינוגרד, ידבר בשבחו, אז מה לינדנשטראוס יוכל כבר להגיד?

ובכן, מבחינת ישי, זה באמת היה גאוני. מבחינת וינוגרד, אלוהים ישמור.

ראשית, תקראו בדו"ח המבקר את ההתייחסות שלו לדרך בה ניהל ישי את הגנתו, באמצעות עורכי דינו המפולפלים. עזבו, אני אחסוך לכם את הקריאה. המבקר קורע את ישי על התגובה שלו. על פי התגובה של ישי – האחריות למחדל היא של משרד הבטחון, המשרד לבטחון פנים, משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות (כן, כן, זו לא המצאה שלי), אבל היא בשום פנים ואופן לא של משרד הפנים. יתרה מזאת, לגורמי משרד הפנים, טען ישי, אין שום קשר ישיר או עקיף לאירוע. למה יש להם קשר? לגידול החסה בשטחים? המבקר קורא לזה "התנערות לא ראויה מאחריות". בשביל סוג התגובות הזה צריך את נשיא בית המשפט המחוזי? מה, גם בגיל 80 מותר לוותר על כל טיפת אינטגריטי בשביל כסף?

אפרופו כסף. תקראו את תגובת וינוגרד ל YNET על הביקורת כלפיו על כך שבסרט התעמולה של ישי, איכשהו הושמטה העובדה שהוא עורך דינו של ישי. וינוגרד משיב שהוא לא קיבל כסף. המשרד בו הוא עובד קיבל כסף (למיטב הבנתי, זה בכלל כסף ציבורי. ההגנה על ישי מומנה מתקציב משרד הפנים).

לא הוא. האם אי פעם שמעתם טיעון מופרך מזה? מה היה עושה השופט וינוגרד לעורך דין שהיה טוען בפניו טיעון כזה? מה שיעור ההוצאות שהוא היה פוסק נגדו?

אלי ישי הוא אחד השרים הרעים שהיו פה. ככה היה בכל המשרדים בהם כיהן. שטחי ופופוליסטי. איך השתכנע וינוגרד לייצג אותו? הרי הוא הכיר קצת את פועלו בזמן מלחמת לבנון השנייה. מה הניע את וינוגרד? הכבוד? הכסף? תהרגו אותי אם אני מבין.

מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה

11 ביוני 2012
 

מאמר שפרסמתי הבוקר ב"מרקר" לקראת הכנס השנתי של התנועה לחופש המידע. הכנס ייערך ב – 19.6, יום שלישי, החל מהשעה 17:00 בבי"ס למשפטים של המכללה למנהל בראשון לציון ויעסוק הפעם בשקיפות בתקשורת. ידברו: רזי ברקאי, ח"כ אורי אורבך ורותי יובל. הכנס פתוח לציבור.

תריצו בגוגל את המשפט הבא: מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה. המסך יתפוצץ. מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה לטענות קשת בנושא סיקור פרשת הכדורים ב"האח הגדול"; מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה על טענות לפרסום שגוי בנושא בדיקת הפוליגרף שעברה האם שנחשדה בהתעללות בתאומיה; ומהעיתון לא נמסרה תגובה אפילו לסתם מינוי של סגן עורך חדש.

אולי סתם לא נמסרה תגובה? יכול להיות שהדוברת ב"ידיעות" קצת אטית? זהו, שאתם מניחים שיש דוברות. נסו לחפש בגוגל את המשפט: "ידיעות" סירבו למסור תגובה. תגלו שלפי התוצאות העיתון סירב למסור תגובה לאיזה טיזר שנשכח ב"ממון" והפיל לכאורה מניה. הם סירבו למסור תגובה לטענה על ניגוד עניינים מובנה של פרשן לענייני בריאות (כמה זה קשה לחבר תגובה סבירה לטענה הזאת?). אחר כך תקתקו בגוגל: ""מידיעות' נמסר בתגובה". הידיעה הראשונה שעולה היא ממארס 2005.

"ידיעות אחרונות" הוא רק מקרה מוקצן. כולנו חולים במחלת חוסר השקיפות. אנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. למה מי אתם בכלל? מה תעשו לנו? אנחנו לא צריכים להגיד דבר על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. קופסה שחורה. הכנת העמוד הראשון של העיתון יותר חשאית מתהליך הכנת התקציב. סידור הליין אפ של מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה היא מינימום תוכנית התקיפה הישראלית באיראן. למה החליט העורך שהוא פותח עם גבעת האולפנה? למה הוא לא עושה פולו-אפ לידיעה של הערוץ המתחרה? איך נגנז לפתע תחקיר מעניין? למה בעיתון אחד אין מלה חיובית על ועדת הריכוזיות ובעיתון אחר היו 50 כותרות ראשיות בעניין בשנה?

זו לא סתם חוסר שקיפות. זה מוסר כפול. העיתונאים דורשים מהממשלה שתיתן הזדמנות הוגנת בקבלת עובדים, שתפרסם מכרזים, שלא תנהג בפרוטקציה. אנחנו נוציא להורג שר שנתן למקורביו ג'ובים. מישהו ראה מודעת "דרושים" לתפקיד כתב בכלי תקשורת גדול? אנחנו דורשים מהשלטון שישלב נשים, ערבים ורוסים בתפקידים שונים. האם שמעתם כלי תקשורת שמדווח כמה כתבים ערבים יש לו? יוצאי חבר העמים?

העיתונאים דורשים מהרשויות שייתנו דין וחשבון על מחדליהן, שלא יטייחו ושיישאו באחריות – לשריפה בכרמל, למרמרה, למלחמת לבנון השנייה ולפערים החברתיים. וכשאנחנו מפרסמים מסמך מזויף או טוענים שבטוח יש לסדאם חוסיין נשק לא קונבציונלי (עיתונים אמריקאיים מכובדים, שטענו את אותה טענה, פירסמו אחרי המלחמה תחקירים מטעמם בשאלה "איך טעינו?" ומה המסקנות שאנחנו צריכים להסיק מכך, כולל פרסונליות).

אנחנו דורשים בצדק מהשלטון שיתקשר עם הציבור, שיענה לפניות. ניסיתם להתקשר לכלי תקשורת גדול? לקבל תשובה? לדבר עם העורך הרלוונטי?

נכון, לא כל העיוותים האלה קשורים לשקיפות. חלקם עמוקים יותר ובעייתיים יותר, אבל זו טיבה של שקיפות. אם אתה יודע שיום אחד תהיה חייב לדווח על שיקוליך, יש סיכוי גדול יותר שבזמן אמת השיקולים שלך יהיו ענייניים. אם תצטרך לתת תשובה לשאלה למה לא עשית פולו-אפ לידיעה חשובה של המתחרה, אולי תצטרך לגנוז את המדיניות הפופולרית בחדרי החדשות – אל תעשה פולו-אפ על סיפור של המתחרה, אלא אם אין ברירה, מתוך תקווה שהסיפור שלו ייקבר.

אנחנו, העיתונאים, דורשים, ובצדק, שינהגו בכלי התקשורת כאילו הם פועלים במרחב הציבורי. אנחנו לא סתם חברות עסקיות שנועדו למקסם רווחים. אנחנו באמת לא. אנחנו פועלים במרחב הציבורי ומגיעה לנו קצת יותר הבנה בבתי המשפט לתפקידנו. מגיעה לנו יותר נגישות לשלטון. מגיע לנו?