ארכיון חודש: נובמבר 2012

המקור ליקס – איך להעביר לנו חומר באנונימיות מוחלטת?

6 בנובמבר 2012
 

קינאנו בויקיליקס. לא, לא על הלילה ההוא עם השבדיות, על האפשרות להעלות חומרים לאתר הזה באנונימיות מוחלטת. אנונימיות של העולם הדיגיטילי. האנונימיות של פעם הייתה מכתב אנונימי למערכת. אחלה, אבל לא נוח וקשה להעביר באמצעותו סרטון או פרוטוקול של מאה עמודים של ישיבה כלשהי. בקיצור, תכירו את המקור-ליקס, פונקציה בדף "המקור" בנענע 10 שמאפשרת לכם להעביר אלינו חומרים באנונימיות מוחלטת. אנשי נענע תכנתו לבקשתנו את הקישור הזה כך שהוא לא ישמור את כתובת ה – IP שלכם. במילים אחרות, גם אם נרצה לחזור אליכם, גם אם מישהו אי פעם ינסה לגלות מאיזה מחשב הועברו הקבצים, לא נוכל לעשות את זה. אנונימיות דיגיטלית אמיתית.

למה זה טוב? כי אני מניח שהרבה אנשים לא רוצים שום סיכוי שיידעו מי הם, אבל יש להם חומר שמדבר בעד עצמו. יש, למשל, מחסום שמקשה על קבלת חומר שנקרא 'הצהרת סודיות'. מנהג שכיח ולגיטימי הוא במקומות עבודה להחתים עובדים על הצהרת סודיות. ומה אם העובד עלה על פרקטיקה לא ראויה? אם זה פלילי, אז, מן הסתם, אין בעיה, אבל יש המון מקרים שזה לא פלילי, אבל עדיין מאוד מסריח. האם יש הגנה לעובד? כלי התקשורת אמור לעזור לספק אותה. השאלה אם כלי התקשורת החלשים כרגע, יהיו מוכנים לעשות זאת. לעתים, העברת קבצים באופן אנונימי מספקת פתרון לדילמה. אנחנו הרי ממילא לא נוכל לשדר בלי לוודא את אותנטיות המסמכים ולערוך תחקיר על בסיסם. מוסר המידע יוכל לחשוף את מה שראוי לחשוף עם מינימום סיכון עבורו.

בקיצור, המקור-ליקס.

http://hamakorleaks.nana10.co.il

גלובס: אבנר הופשטיין: התנצלות ערוץ 10 בפני נתניהו – שערורייתית. 5.11.2012

5 בנובמבר 2012
 

בכנס אילת לעיתונות נערך היום (ב') פאנל תחת הכותרת "מדוע מת התחקיר העיתונאי". בפאנל, בהנחייתו של רביב דרוקר, השתתפו רן רזניק מ"ישראל היום"; גולן יוכפז, איש גלי צה"ל וחדשות 2; מוטי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור; פרופ' חיליק לימור מאוניברסיטת תל-אביב; יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה; והעיתונאים אבנר הופשטיין ומיקי רוזנטל. להמשך קריאה.

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

4 בנובמבר 2012
 

לפני שנה בדיוק בתחילת נובמבר 2011 פרסמתי ידיעה על ההכנות הפוליטיות של מגיש אולפן שישי, יאיר לפיד, לריצה לכנסת. לפיד אז היה עמוק בארון. כולם כבר דיברו על זה, אבל הוא הכחיש בתוקף, אמר שאינו עוסק בכך ולא החליט בכלל אם לרוץ. הוא הרוויח לא מעט מההכחשה שלו. היא אפשרה לו להמשיך להגיש תוכנית חדשות חשובה ועתירת רייטינג בערב שבת, לראיין פוליטיקאים, להביע את עמדותיו בענייני היום ולהרוויח הרבה מאוד כסף.

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

מאחורי הקלעים הוא כבר היה עמוק בגיבוש המפלגה שלו. כבר היה מי שינהל אותה אדמיניסטרטיבית, חבר של לפיד ואיש היי טק בכיר בשם הלל קוברינסקי ואפילו מועמדים לרשימה – רשימה ארוכה של ח״כים לעתיד מטעם לפיד: שי פירון, מיקי לוי, איתן חי עם, בועז טופורובסקי, יעל גרמן ועוד. המקור שלי ידע להגיד שיש גם יועץ אמריקני, אחד בשם מלמן (זה הזמן להתנצל על פרט מוטעה ששידרתי. אמרתי שהיועץ הוא קן מלמן, יועץ בחירות אמריקני מפורסם. התברר מאוחר יותר שמדובר במרק מלמן, גם יועץ בחירות אמריקני בכיר, אבל לא קן…)

יצאתי ללקט את תגובות הנוגעים בדבר.

שי פירון אמר לי: אני רחוק מאוד מפוליטיקה. מאוד רחוק. יאיר ואני חברים, אבל לא דיברנו על זה.

מיקי לוי אמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". ניסיתי מסביב. "אין לי מושג על מה אתה מדבר". אולי רק דיברת איתו, אדוני הניצב בדימוס? "אין לי מושג על מה אתה מדבר". שיחה מוזרה שכל כולה הכחשה וסופה במשפט "באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר".

דיברתי גם עם אותו הלל קוברינסקי. מה פתאום פוליטיקה, מה פתאום ניהול מפלגה, על מה אני מדבר ואיזה שטויות. אני חבר של יאיר לפיד, נכון, אבל לא מתעסק בפוליטיקה ולא אתעסק. הזכרתי לו שהוא דווקא התעסק בעבר בעמותות שהובילו לבחירת אהוד ברק. קוברינסקי הסביר שאחרי החוויה ההיא אין לו שום כוונה לשוב ולהתעסק בכך.

העברתי, כמובן, שאילתה גם ללפיד עצמו. הנה תגובתו המלאה: "שכחת כמה שמות – במפלגה יהיו גם ליידי גאגא, ציפי פרימו מחולון, ואני במשא ומתן מתקדם עם טום החתול המדבר."

כמה שנון, איזה מצחיק, מין דאחקה כזאת, מה אתה עושה סיפור. דרכו של לפיד להגחיך את הידיעה, לשחק אותה כאילו מדובר בפנטזיה פרועה. על הדרך, גם לאפשר לחדשות 2 את תיאטרון הבובות הזה של לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, הוא רק חושב על זה ולא יותר מזה.

ובכן, שנה אחר כך – שי פירון, שכל כך רחוק מפוליטיקה, נמצא במקום השני ברשימת "יש עתיד".

מיקי לוי שלא יודע על מה אני מדבר, היה עד לפני רגע ברשימה (ועכשיו כבר רוצה לצאת, המיקום לא נראה לו) ולפיד דיבר עליו כשר אפשרי לביטחון פנים (הוא בטח יתבע משוטריו אמינות ללא פשרות), הלל קוברינסקי, שנשבע לא לעסוק בפוליטיקה, מנהל את האדמיניסטרציה של המפלגה וגם יעל גרמן בפנים (איתן חי עם היה בפנים ועזב, לאור המיקום הנמוך  זה אותו חי עם שבכל ראיון ויוג בית, לפיד אמר עליו שיהיה שר בריאות מעולה) רק ציפי פרימו לא הגיעה…

עכשיו, יהיה מי שיגיד – נו, באמת, מה כבר קרה. די עם הקטנוניות, אולי תלמד כבר להתמודד עם עלבונך הפרטי, אז שיקרו אותך, לא פעם ראשונה, מה כבר קרה. איזה פוליטיקאי לא משקר ומה ציפית ממנו להגיד – את האמת? ולהפסיד משכורת יפה בחדשות 2?

אני חושב – נאיבי שכמותי – שלא מוגזם לצפות מפוליטיקאי לא לשקר. יעל גרמן, למשל, לא הגיבה לכתבה. איתן חי-עם אמר שהוא חלק מקבוצה של אנשים שמנסים לשכנע את לפיד לרוץ. לא אמת צרופה, אבל גם ממש לא שקר. אני מאמין שבאמת לא יומרני לצפות מפוליטיקאי שרץ על הכרטיס של "פוליטיקה חדשה", "אנחנו לא ניקח פוליטיקאים מכהנים", שיתנהג כמו פוליטיקאי 'חדש' ולא כמו אחרון הפוליטיקאים ה'ישנים'. לפיד מתהדר בכך שהקריב חיים נוחים למען הפוליטיקה, אז ראשית, הוא ויתר על חיים של כותב טור ומגיש אולפן שישי, למען חיים סופר מעניינים של פוליטיקאי. עניין זה מוטיבציה לא פחות משמעותית מכסף, בעיניי. זו האמת ושנית, כש"הקריב״ כבר, הוא עשה את זה רק בלית ברירה, ברגע האחרי אחרון, כשהוא משאיר לעצמו עוד כמה חודשים את הטור הפותח של "7 ימים". ראיתי כבר קורבנות גדולים מזה בשדה הפוליטי.

לפני כמה ימים יצא לי לדבר עם לפיד על העניין. הוא אמר ש: א. התגובה שלו הייתה בדיחה ומסתבר שאין לי חוש הומור. ב. הוא באמת לא החליט באותה נקודת זמן להיכנס. אלו בסה״כ אנשים שהוא דיבר איתם כשהוא התגבש לקראת החלטה. ג. כל הדיבור סביב כניסה אפשרית של לפיד לתקשורת התחיל מזה שלפיד אמר לאילנה דיין בראיון שהוא חושב על זה. האמירה ההיא רק מעידה שהוא כן היה גלוי ואמיתי לגבי כוונותיו.

לא השתכנעתי. כנראה שאין לי חוש הומור כמו לפיד, אבל כשבדיחה נועדה להשאיר לך כמה מאות אלפים בכיס, אז היא נראית לי די רצינית ובכלל, הניסיון למתוח את קו ה״החלטה״ עד לאבסורד נראה לי מגוחך. האינטרס בצינון אנשי תקשורת נובע מחוסר הרצון שלנו לדעת שבעוד המגיש שלפנינו שואל שאלות נוקבות את הפוליטיקאי שמולו, מאחורי הקלעים הוא עורך שיחות גישוש, לפני ״החלטה״, עם הפוליטיקאי המתחרה שלו. ברמת אינטנסיביות מסוימת של ׳גישושים׳, כל הרציונל של הצינון מאבד מתוקפו וזה קרה אצל לפיד חודשים ארוכים לפני ש׳החליט׳.

ישראל היום: בשירות העבריין דרעי. 2.11.2012

2 בנובמבר 2012
 

כך הפכו רביב דרוקר וניסים משעל ליחצנים של אריה דרעי • אילו שאלות קשות לא נשאלו בשני הראיונות עם העבריין • הקלטת, המסמך המזויף והניסיון להשתמש באמנון לוי להפצת עלילה עדתית • הנזקים מפסק דין אולמרט מתחילים להשפיע • וגם: תעלומת השופט לשעבר המנסה להגן על מושחתים בצמרת. להמשך קריאה.

פיספסתי בכחלון

1 בנובמבר 2012
 

שוב, אותו חטא גרם לפספוס – בטחון עצמי מופרז.

קיבלתי כמה רמזים על רצונו של כחלון להקים מפלגה חברתית חדשה. נראה לי הזוי. בסדר, פעילים לוחצים עליו, הוא נהנה לפלרטט עם זה, מי לא רוצה לראות סקר של רפי סמית (ולסקרים האלה יש נטייה להיות מחמיאים) עם 20 מנדטים, אבל הוא לא יקים ולא נעליים. אפילו לא טרחתי לבדוק את זה מול כחלון. שלשום ב- 19:47 ביקש ממני עורך המהדורה, ישראל טויטו, לבדוק. נדב פרי אומר שיש בזה משהו, הוא טען. התקשרתי לכחלון. הטלפון לא היה זמין. העברתי סמס. לא חזר. התחלתי לחשוד. התקשרתי לעוזרת. היא הכחישה מכול וכל. כמו טמבל קניתי את ההכחשה. למזלי, נדב פרי לא קנה ושידר בכל זאת את תחילתו של הסיפור.

למה הייתי כל כך בטוח שזה לא יקרה?

אני מחבב את כחלון. יש בו משהו אמיתי, פרופורציות נכונות, הוא עושה מאמץ כן לא להתנפח, לא לגדל גינוני מלכות ואני באמת מאמין לאינסטינקטים החברתיים שלו. עם זאת, אני מודע מאוד למגבלותיו. כחלון הוא איש פייסן ופשרן, שלא אוהב לריב (ואל תגידו לי – חברות הסלולר. זו לא חוכמה לריב עם מישהו שלא יכול לפגוע בך והמריבה אתו רק מועילה לך). הוא קצת חששן, שלא לומר יותר מזה וסיפור ערוץ 10 מוכיח את זה יותר מכול סיפור אחר. על התנהגותו בפרשת ערוץ 10 אני לא רוצה לפרט, מסיבות מובנות, אבל לא האמנתי שבמבנה האישיות הזה כחלון יעז להקים מפלגה נגד נתניהו. נראה היה לי שזה פשוט לא החומר ממנו הוא עשוי.

יתרה מזאת, כל מה שהוא עשה מאז הודעת הפרישה סיכל אפשרות להקמת מפלגה מתחרה. איך בדיוק הוא יתקוף את הליכוד, אחרי שהוא אמר שנתניהו ראש ממשלה מצוין, שהוא יפעל לבחירתו, שזו הייתה הממשלה הכי חברתית בעשר השנים האחרונות, שהרפורמות שעשה, לא היו קורות ללא הגב של נתניהו. כשעמנואל רוזן כבר פרסם דברי ביקורת עדינים שלו "בשיחות סגורות", כחלון טרח להוציא הודעת הכחשה, הוא עזר לביבי להעביר את האיחוד עם "ישראל ביתנו", עמד על הבימה מחובק אתו (נכון, זה היה נראה קצת כמו חיבוק של בן ערובה עם החוטף שלו, אבל בכל זאת) קיבל את כל הנחיות מנהלת הליכוד, שמנעו ממיכאל איתן, המתנגד לאיחוד, לנאום במרכז או להגיש חתימות עבור הצבעה חשאית, בקיצור, הוא פעל כראש מטה הבחירות של הליכוד, איך יקים מפלגה חברתית? מה הוא יגיד? שהוא התבלבל כשאמר מה שאמר? שלא הבנו אותו?

אני עדיין מאמין שכחלון לא יעשה את זה, שלא יעז, אבל אני כבר הרבה פחות בטוח בעצמי. אני די בטוח שמה שהוא לא יעשה, ההתנהלות שלו בשבועות האחרונים תפגע בו. אם יקים מפלגה, ישאלו – אז מה זה היו ההצהרות האלה? ואם יישאר בליכוד – אז יגידו לו , אתה פגעת בניצחון הליכוד.