ארכיון חודש: מאי 2013

תחקיר מכללת כרמל

28 במאי 2013
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן 

הנה קטע מדבריו של אבי ביתן בשיחה טלפונית עם המקור:

"יותר טוב שתבדוק בכלל את המקורות שלך וכדאי שתתרחק, מכיוון שהוא ישב בבית סוהר בסוף התהליך וחבל שהמקור וערוץ 10 ילך בעקבותיו לתביעות דיבה".

תכירו: אבי ביתן, ולפני שהוא תובע את אמא שלנו, בוא נכיר לכם אותו. שווה. ביתן היה מורה מן השורה הרבה שנים. להשלמת הכנסה הוא נהג מונית. לפני 20 שנה הפך להיות יזם בתחום החינוך – שלוחת דרבי בארץ הייתה שלו. היום, לפי עדותו, הוא מיליונר כבד. איך? הרי רק לפני מספר שבועות דפקנו לכם בראש ארבעים דקות עם כתבה על אוניברסיטאות שיורדות נמוך נמוך רק כדי לא לקרוס כלכלית.

עוד יותר חשוב, בארץ יש כלל ברזל – אי אפשר להוציא רווחים ממוסדות להשכלה גבוהה. אם המכללה סיימה את השנה ברווח, אז היא יכולה לשלם משכורות, לקנות רהיטים, ספרים, אין דיבידנדים. אז איך ביתן עושה את זה? הנה קטע מראיון שערכתי עם אבי ביתן, יזם המכללה האקדמית כרמל:

"התבקשתי לממן הקמה של מוסד להשכלה גבוהה נוסף, המרכז האקדמי כרמל, שהוקם למעשה במימון של חברה פרטית שלי".

כבר ב – 2010 הוא התגאה ל"מקור ראשון"– "למדנו איך להרוויח ממוסדות להשכלה גבוהה". מה ביתן יודע שאחרים לא?

ביתן שולט בפועל בשתי מכללות פרטיות. המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, והמרכז האקדמי כרמל בדרום חיפה. שתי המכללות פולטות אלפים רבים של בוגרים מדי שנה. כדי שהעסק ימשיך לתפקד, ביתן בעיקר צריך שקט מהרגולטור, המועצה להשכלה גבוהה.

ביתן מקושר היטב, גם עם אנשים שיש להם השפעה גדולה במועצה הזאת. עוד נגיע לזה. עכשיו, תשמעו סיפור שלא פורסם מעולם ואולי נותן אינדיקציה לשאלות החשובות בסיפור הזה. מרוויחים? לא מרוויחים? שירוויחו. השאלה איזה בוגרים יוצאים מהמכללות הללו, ועד כמה הפיקוח על המכללות הללו הוא פיקוח עם שיניים?

המועצה להשכלה גבוהה מינתה ועדת מומחים בראשות שופט העליון בדימוס, שלמה לוין, לבדוק האם בית הספר למשפטים של "כרמל" ראוי להעניק תואר במשפטים. ועדת לוין הזדעזעה מהתנהלות "כרמל" והחליטה לא לאשר את התוכנית. במועצה להשכלה גבוהה הזדעזעו לא פחות. ממתי ועדות ממליצות לא לאשר מתן תואר? מה? לא סיפרו להן שרק בתיאוריה יש להן את הסמכות לא לאשר? מה שקרה אחר כך הוא חסר תקדים.

הנה קטע מתוך המכתב של ועדת לוין:

"זו הפעם השנייה שהמלצותינו לא התקבלו על ידי המועצה… הגענו בצער למסקנה שאין זה מן הראוי שנמשיך ללוות את המכללה ותוכנית הלימודים".

מה קרה בעקבות ההתפטרות חסרת התקדים? נכון, מינו ועדה חדשה.

מתוך דברים שאמר לנו פרופ' אריאל בנדור, משפטן, עומד בראש ועדה מטעם המל"ג לבחינת מסלול לימודי משפטים ב"כרמל":

"הליך הבדיקה של תכניות מהסוג הזה לא מבוסס על כן או לא. לא סוגרים מהיום למחר מוסד אקדמי, אלא השאלה אם ניתן, בהנחה שיש בעיות, להביא לפתרונן בדרך של עבודת הוועדה. ההמלצה הסופית היא פחות חשובה".

פרופ' בנדור שעומד בראש הוועדה החדשה, הגיש דו"ח חריף וביקורתי על הדרך בה לומדים משפטים בכרמל, וכמובן, המליץ לתת להם עוד שנתיים.

בחזרה לראיון עם אבי ביתן, יזם המכללה האקדמית כרמל:

בוא נאמר שכל שלוש וחצי שנים אנחנו מסמיכים בערך 250 משפטנים.

אוקיי זה שווה בסביבות המאה מיליון שקל פחות או יותר, פחות או יותר 1000 משפטנים שנפלטים לשוק. מה היית אומר על רמתם של ה-600 / 1000 / 800 משפטנים?

אני לא עוסק בזה.

בוגרי מכללת כרמל יצאו מקום אחרון בבחינות לשכת עורכי הדין, אפילו אחרי הקטגוריה של עולים חדשים שתמיד הייתה אחרי כל המכללות.

אמת, מחזור ראשון.

וזה מעיד על משהו?

לפי דעתי לא. הבחינה היא בחינה לא פשוטה לכל אחד. הגילאים אצלנו הם יותר מבוגרים.

אמרת שלא קראת את הדו"ח של השופט לוין, קראת את הדו"ח של הפרופ' בנדור?

גם לא, הדו"חות האלה לא מעניינים אותי.

אני אתן לך את התמצית של מה שכתוב שם בליקויים. חלק מעבודות הסמינריון מועתקות, כך הם כותבים, ואין טיפול משמעתי. למעלה מחמישים אחוז מהסטודנטים שמתקבלים מדי שנה הם סטודנטים שלא עמדו בתנאי הקבלה שאתם קבעתם, או הוכתבו לכם ע"י המועצה להשכלה גבוהה.

אנחנו לא קובעים, המועצה להשכלה גבוהה קובעת.

אתם הפעלתם מכינה שלטענתם, אתם עותרים כנגד זה, היא ללא אישור. הם מוצאים בחינות ללא נכשלים. זאת אומרת עושים בחינה בקורס, כולם עוברים.

אני לא נכנס להתנהלות היומיומית של המוסד שאותו מימנתי, מהסיבה הפשוטה שלי אין שום קונטקט עם הצד האקדמי.

דירקטוריון "כרמל" דיווח ליו"ר, ששר החינוך גדעון סער אמר לראש עיריית חיפה ש"כרמל" אינו ראוי להיות מוסד אקדמי. עד כדי כך. שאלתי את ביתן האם הוא מודע לאמירה הזו. הוא אמר "לא". מוזר שביתן לא מכיר את האמירה הזאת, של מי שהיה אז שר חינוך, גדעון סער. היא דווחה בישיבת דירקטוריון של "כרמל".

עוד יותר מוזר, סער כיהן במשך 4 שנים כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה. אם זה מה שהוא חושב על בית הספר למשפטים של "כרמל", למה לא דאג שיסגרו אותו כפי שהמליצה ועדת לוין? למה בישיבה המכרעת שהתקיימה בדיוק בנושא הזה, הוא הרים את ידו בעד המשך הפעלת בית הספר?

אנחנו רוצים לחשוף בפניכם לראשונה מסמך מאלף שכתב פרופסור דן ביין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, שנפגש עם אבי ביתן, אחרי אותה ההמלצה המטלטלת לסגור להם את בית הספר למשפטים. וכך כותב פרופ' דן ביין:

"ביתן בטוח שבאמצעות קשריו עם שר החינוך (גדעון סער) ובהסתמך על הייעוץ המשפטי, הוא ישיג ובהקדם את ההסמכה וזאת ללא קשר לתקנות אלה או אחרות של המועצה להשכלה גבוהה".

שותפו לאותה פגישה, היה דוקטור גבריאל קלינג, גם הוא סגן נשיא בית משפט מחוזי לשעבר. הוא דיווח, שביתן אמר שהוא עומד להיפגש עם סער בנושא. האם הקשרים של ביתן עם סער הם המפתח לחידה? הנה קטע מהראיון עם אבי ביתן, בה הוא מתייחס לקשריו עם גדעון סער:

מה קשריך עם גדעון סער, אפשר לשאול? 

שום קשר אין לי איתו.

מה, לא פגשת אותו בחמש שנים האחרונות?

מעולם לא ואני גם לא תורם שלו.

ביתן לא פגש את סער בחמש השנים האחרונות? אנחנו דווקא שמענו שהם היו באותו כנס בגרמניה. בחזרה לראיון עם ביתן:

אני לא נסעתי.. גדעון סער בא לגרמניה לכנס של איגוד הקהילות היהודיות בגרמניה.

ואתה לא היית שם גם?

אני שם, אני שייך לארגון.

ולא פגשת אותו? 

לא בענייני..

אמרת לי שלא פגשת אותו שנים.

אמרתי לך שבענייני המוסדות.

אז פגשת אותו.

נו אז מה? היה שר באירוע, בכנס של ארגון הקהילות היהודיות באירופה, אז פגשתי אותו אז מה קרה?

אגב, מקורב לביתן, אדם בשם תומר אורני, היה אז סגן יושב ראש הארגון שהזמין את סער לגרמניה. בכובעו השני, אורני הוא… יו"ר דירקטוריון "כרמל".

כל בקשותינו מסער, שכאיש ציבור בכיר יתראיין לכתבה זו, נענו בשלילה. לא הצלחנו גם לקבל תשובה מסער לשאלה אם נפגש עם ביתן בנושא. סער כן הבהיר שנסע לגרמניה במימון משרד החינוך.

בכל מקרה, ביתן, מחובר גם לאיציק שמולי, היום חבר כנסת, אבל עד לא מזמן יו"ר התאחדות הסטודנטים, שישב במועצה להשכלה גבוהה, אותו מוסד שחורץ מעת לעת את גורל המכללות של ביתן. בואו נחזור לראיון עם ביתן:

ראיתי שגם אתה וגם גיל רשף (מנכ"ל המרכז האקדמי אור יהודה, שממומן על ידי ביתן) תורמים לאיציק שמולי בפריימריז שלו.

אמת.

ואתם תומכים שלו כבר מספר שנים, נכון?

אנחנו תומכים בפרוייקט שלו בלוד.

והוא היה חבר המועצה להשכלה גבוהה גם בזמן שעניינכם נדון בפני המועצה להשכלה גבוהה שהוא חבר בה, אין עם זה בעיה לדעתך?

לא. לגמרי לא.

אגב, לא רק ביתן תרם לפריימריז של שמולי. 4 נושאי משרה נוספים במכללות, שממומנות על ידי ביתן תרמו למסע הבחירות של חבר הכנסת הצעיר. אחד מהם אתם רואים בתמונה, מהבכירים שבהם, חוגג יחד עם שמולי את הניצחון בפריימריז. בסך הכל, כלל נושאי המשרה מקורבי ביתן וביתן תרמו לשמולי כ- 45 אלף שקלים, שהם פחות או יותר רבע מכלל הכסף ששמולי גייס לפריימריז שלו. חשוב לציין, התרומות האלה באו אחרי ששמולי התפטר מהמועצה להשכלה גבוהה.

הבייבי של שמולי כיו"ר התאחדות הסטודנטים היה הפרויקט החברתי בלוד. הוא יזם וקידם אותו. המכללה באור יהודה, שממומנת על ידי ביתן, תרמה לפרויקט הזה. שאלנו את שמולי על כך. הנה מה שאמר לנו חבר הכנסת הצעיר בשיחה שערכנו עימו:

אני לא יודע אבל אתה צריך שתעביר לי את הדברים האלה בכתב, אני לא..

והצבעות במל"ג בקשר לדוחות השליליים על מכללת כרמל אתה זוכר כאלה הצבעות?

אחי, אני ממש לא זוכר, אתה צריך להעביר לי ואני אבדוק. אני לא יודע על מה אתה מדבר.

שמולי אמר לנו בתגובה כי הוא פנה לכל המוסדות האקדמיים בבקשה שיתרמו לפרויקט. לצערו, רובם סרבו, ורק ביתן באמצעות מכללת אור יהודה הסכים לתת תרומה של 50-60 אלף ש"ח. בישיבה היותר חשובה בנוגע לבי"ס למשפטים "כרמל", שמולי לא נכח. הוא היה באוהלים. שמולי הודה בפנינו שהוא הביע את דאגתו כנציג סטודנטים מגורל התלמידים של "כרמל" אם בית הספר למשפטים שם ייסגר.קודמו של שמולי במועצה להשכלה גבוהה הוא בועז טופורובסקי, היום חבר כנסת, ובעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים וחבר המועצה להשכלה גבוהה. אחרי שסיים את תפקידו בהתאחדות ובמועצה, הוא הועסק על ידי המכללה באור יהודה, שממומנת על ידי ביתן. טופורובסקי אמר לנו כי ביתן תמך בניסיון שלו לייבא מכללה לרפואה סינית בארץ. שאלנו אם העסקתו לא נועדה לעזור לביתן במועצה להשכלה גבוהה. טופורובסקי אמר שלא, וכי ביתן לא זקוק לו כדי להיות בקשר עצמאי עם שמולי. המכללה לרפואה סינית עליה דיבר טופורובסקי לא קמה.

שורה תחתונה, לאחרונה אישרה המועצה להשכלה גבוהה עוד שנתיים לבי"ס למשפטים ב"כרמל". עוד צ'אנס, עד 2015.

ועכשיו תראו שני חוזים שכירות, חוזים שאני עד היום לא ראיתי משהו דומה להם. בשניהם המשכיר הוא אותו משכיר, אבי ביתן. בשניהם השוכרת היא אותה שוכרת, מכללת כרמל, שאבי ביתן הוא היזם, המממן והרוח החיה בה. החוזה שכירות הראשון שווה לביתן כ-8.1 מיליון ש"ח לאורך חמש שנים.

אבל חוזה השכירות השני שווה לביתן 51 מיליון שקלים לאורך 15 שנה. אותו מבנה, אותו נכס, אותם צדדים. פער של בסה"כ קצת יותר משנה בזמן. איך יש הבדל של פי חמישה וחצי בסכום החוזה?

בפעם הראשונה שנפלנו על ביתן בנושא הזה, זה מה שהוא אמר לנו:

אתה מצד אחד משכיר את המבנה לכרמל, דרך חברה שלך ש.א.א רשת מכללות, ומצד שני אתה כאילו שוכר אותו כמכללת כרמל, כאילו אתה משני צידי החוזה. יש דבר כזה?

מה זה אני? אני לא משום צד. אני מהצד של המשכיר וזה הכל.

מה זאת אומרת? אתה לא כרמל?

מה פתאום אני כרמל? כרמל זה חברה לתועלת הציבור שיש לה דירקטוריון ומועצת מנהלים ואסיפה כללית ואין לי שום קשר לזה.

אבי ביתן זה לא "כרמל"? הוא בסה"כ המממן? זו שאלה קריטית לסיפור הזה. הנה מה שאמר לנו דרור כהן, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים של המרכז האקדמי "כרמל":

"אני הגעתי למכללה, פניתי לנשיא, ונאמר לי שעל פיו יישק דבר, על פיו של אבי ביתן, וכל זמן שאבי לא ירצה, לא תהיה פה אגודת הסטודנטים, וכשאבי ירצה אז תהיה. אז ביקשתי פגישה איתו ואז הוא הסכים, ואני יכול להגיד לך שאני משוכנע שאם הוא לא היה רוצה זה לא היה קיים".

לפי הכללים, "כרמל" אמור להיות מוסד עצמאי. לפי התחקיר שלנו, בלי ביתן לא זז שם כלום. הנה פרוטוקול הדירקטוריון של "כרמל" מיולי 2010:

אבי ביתן: האדם היחידי שסיכן משהו זה אני. אנו עושים כל מאמץ להקים מוסד בסביבה רוויה. מבחינת דרישות אקדמיות יחס מרצים תלמידים – מצבנו טוב… יש דברים שאני מערערים על החלטות המועצה להשכלה גבוהה".

מי אלה ה"אנחנו" האלה? הוא לא רק 'משכיר'? שימו לב מה אומר יו"ר הדירקטוריון של "כרמל", תומר אורני, שמקורב לביתן, באותה ישיבה:

אורני: שום התקשרות לא תהיה מבלי שהמממן (ביתן) אישר אותה.

פרופסור יחזקאל טלר: לא יכול להיות שאהיה נשיא "בובה".

מי זה שלא מוכן להיות "בובה"? זה פרופסור יחזקאל טלר, נשיא "כרמל" באותה תקופה, שגילה שהשליטה ב"כרמל" נמצאת לגמרי בידי ביתן, בניגוד לכאורה לכללי המועצה להשכלה גבוהה.

בחזרה לשיחה עם דרור כהן, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים ב"כרמל":

"היו חלק מהדברים שדיברנו עליהם בתור סטודנטים, והסטודנטים פנו לאבי ביתן כדי שישנה את הגזירה. למשל לדוגמה, את הנושא של אנגלית ביקשו להוציא מהממוצע כי זה הרע לכולם את הממוצע, האנגלית. וידוע לי שבאותה ישיבה הוציאו את האנגלית מהממוצע של הציונים".

בשיחה שנייה עם ביתן שמעתי ממנו שבכלל התבלבלתי, שחוזה השכירות הראשון הוא על נכס אחר בכלל. הנה קטע מאותה שיחה:

בוא, אל תערבב אותי, עכשיו אם אתה טוען שהחוזה הזה לא היה קיים אז אני לא יודע אפשר להמציא הוכחה כי יש לי את החוזה, יש לי את החוזה.

אני לא רואה את הניירות שאתה מחזיק, אבל אני כבר ראיתי ניירות בתיקים שקשורים במקור שלך שבהם מזויפת שרשרת מכתבים פנימית שהייתה פה.

ובכן, יש חוזה ראשון על אותו קמפוס ברחוב הנמל ששונה רטרואקטיבית. לזכותו של ביתן יאמר שהסכים גם לראיון מצולם. שם הגיעה הגרסה הבאה:

החוזה הראשון שנחתם אמר שהמבנה הזה יושכר ב-44 שקל למטר. אתה בכלל בהתחלה אמרת לי שזה על מבנה אחר, אבל היום אתה כבר מסכים שזה על המבנה הזה. ואחרי זה זה יעלה ל-48 ואחרי זה ל-53. שנה ומשהו לאחר מכן פתאום עושים חוזה חדש.

אמת.

במקום44 שקלים למטר, המוסד צריך לשלם לך 85 שקלים למטר.

אין עם זה שום בעיה.

כמעט כפול. התקופה היא 15 שנה, אתה מחייב את המרכז האקדמי כרמל ל-15 שנה, וכתוב שם שגם אם הוא עוזב לפני הזמן הוא צריך לשלם את כל ה-15 שנה. עוד 21 אלף ש"ח לחודש על החניון, מגרש שאתה קנית כדי לבנות משהו ובינתיים משמש כחניון, ואתה מחייב אותו רטרואקטיבית, הוא חל גם על התקופה של החוזה הקודם והוא אפילו חל על שנה לפני שהמבנה נמסר להם, ממארס 2008. זה לא עושק של המוסד?

בוא נדייק. תשלום ראשון על חשבון השכירות היה במארס 2009.

ואז אתה מכפיל להם את זה? זאת אומרת אתה מוסיף להם את כל הכסף הזה 15 שנה.

בוודאי. כי כשאני קניתי את המבנה קניתי אותו ב-11 וחצי מיליון שקל, ועד זה קבעתי דמי שכירות א'. כשבניתי את המבנה שילמתי עוד 30 מיליון שקל ואז דמי השכירות הם אחרים לגמרי.

כלומר כשאתה חותם על החוזה שכירות הראשון, אתה לא יודע שאתה הולך לשפץ את המבנה?

לא, אני לא הייתי אמור לשפץ אותו, הם היו אמורים לשפץ אותו.

זו נשמעת גרסה כל כך הגיונית, אבל תראו מה כתוב כבר בחוזה הראשון. מתוך חוזה השכירות המקורי, מרץ 2008:

"המשכיר (ביתן) מתחייב לשפץ את הבניין בהתאם לתוכנית אדריכלות שהוגשו על ידי השוכר ("כרמל")".

הנה אפילו תכנית השיפוץ שצורפה לחוזה, ומכתב של אדריכלית שמתחייבת שהשיפוץ יסתיים עד סוף אוגוסט 2008. הנה מה שאומר לנו על כך אבי ביתן:

"הם היו אמורים לשפץ אותו. הם היו אמורים לבנות בו מה שהם רוצים ועד כך סוכמו הדברים. הם חזרו אלי אחרי שלושה חודשי לבטים מה עושים ואיך עושים, ואחרי שהם לא הצליחו לממן את הפרויקט וביקשו שאני אממן את ההקמה".

ביתן לא העביר תיעוד שיראה ש"כרמל" אכן ביקשו ממנו את השינוי הזה. הוא טען מאוחר יותר שנכון שכבר בחוזה המקורי הראשון נכללה התחייבות לשיפוץ, אבל ההתחייבות הזו לא כללה את מה שהוא הסכים לקחת על עצמו בחוזה החדש, הרטרואקטיבי: אבזור, רהיטים, ספריה משפטית, שיפוץ משמעותי יותר, ולכן לדבריו השינוי הדרמטי במחיר.

מתוך שיחה טלפונית עם סוכן בחברת "רימקס":

אני מנסה לברר את העלות למטר לשכור בשנה תעשייה או משרדים באזור של רחוב הנמל בחיפה.

תשמע, העסקה האחרונה שאנחנו עשינו במשרד, 700 מטר, שילמו 40 ש"ח למטר לפני דמי ניהול. תוסיפו קצת כי המחירים קצת התעדכנו ותוסיף שמי ניהול, אתה מדבר על 60 ש"ח למטר.

הנה מה שאמר לנו מנהל בחברת "רימקס" בשיחה טלפונית:

"זה תמוה. בחיים לא נתקלתי בדבר כזה, או בדייר שחתם על חוזה ראשוני, שמוכן שחוזה חדש, כפול בכסף, הולך רטרואקטיבית מהיום הראשון".

והנה התייחסותו של יוסי לחם, מנכ"ל חברת "מבנים – התחדשות עירונית בחיפה":

"בעסקים אף אחד לא אוהב לשלם יותר ממה שהוא כבר חתם. אני לא מכיר עסקה כזו. כדי שיוכפל מחיר, צריך שבאמת התמורה תהיה גבוהה כי אתה מדבר פה על חוזה של 15 שנה, ואנחנו מדברים פה על תמורה של מיליונים אם אני לא טועה".

ותראו מי נמצא בין נושאי המשרות המרכזיים במכללות של ביתן: הבן שלו, יואב, הוא מנהל השיווק של המכללות. אשתו של הבן היא המזכירה של הדובר. אח של ביתן, גיל, הוא מנהל הלוגיסטיקה, וזה עוד לפני שהתחלנו עם החברים והמקורבים. הנה מה שאמר לנו על כך ביתן:

"אין שום סיבה שמישהו שהוא קרוב משפחה שלי, והוא טוב, לא יעבוד".

במכללת כרמל לומדים אלפיים סטודנטים פחות או יותר. המכללה אמורה לחיות משכר הלימוד שלהם. נשיא "כרמל" אמור להיות פרופ' מהאקדמיה, שמאושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. הנשיא הזה הוא שאמור לקבוע על מה בדיוק יצאו ההכנסות שבאות משכר הלימוד. ב"כרמל", מסתבר, זה עובד קצת אחרת.

הנה חשיפה של פרוטוקול הדיון בו מודיע נשיא "כרמל", זה שלא הסכים להיות "בובה", על כך שהוא מתפטר מתפקידו. פרופ' יחזקאל טלר, הנשיא המתפטר:

"הוחלט שהנשיא יהיה אחראי על התקציב ביחד עם הממונה על התקציבים מטעם הדירקטוריון. נפגשתי עם מאיר (מאיר וידל, יועץ לדירקטוריון, שאחראי על התקציב) התברר כי "כרמל" עומד בזכות של 7 מיליון שקלים. באותו ערב, מאיר יצר עמי קשר והודיע לי על עדכון התקציב, ולדבריו יש גרעון של 1 מיליון שקלים".

לאן נעלמו בכמה שעות, מהפגישה עד שיחת הטלפון, שמונה מיליון שקלים מתקציב "כרמל"? אחד הפרופסורים המכובדים של "כרמל", דן ביין, לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי, גם רצה לדעת. הוא הלך לביתן לשאול אותו.

מתוך פרוטוקול המועצה האקדמית "כרמל", דצמבר 2010:

ביין: אבי ביתן סבור שמכיוון שהוא משקיע את מיטב כספו, הוא צריך לשלוט בתקציב… אנו טענו בפניו ששיטת ניהול זו אינה עולה בקנה אחד עם כללי המועצה להשכלה גבוהה.

מה אמר לנו על כך אבי ביתן, יזם המרכז האקדמי "כרמל"? הנה:

למה הוא מתקשר אליו ומשנה פתאום בשבעה מיליון שקל למטה את התקציב?

אני לא יודע, צריך לשאול את אלה שישבו בישיבה, כי אני לא ישבתי לפחות…

אולי אתם פשוט מעמיסים על כרמל הוצאות שהן לא של כרמל בכלל ואתם לוקחים כסף מהסטודנטים על דברים אחרים?

אין צורך

תחקיר המקור גילה למשל שהמרכז האקדמי "כרמל", משלם מאוקטובר 2011 משכורת חודשית של 30 אלף שקלים לפרופסור עמוס רולידר, זה שמלמד את כולנו בטלוויזיה איך להיות הורים.

למה הוא צריך לעלות למוסד הזה כ – 800 אלף שקלים, לפי החוזה, עד היום? לפני חצי שנה התנהלה אסיפה כללית סוערת ב"כרמל". הוחלט להדיח דירקטור בשם צחי כהן, חבר של ביתן ושותף עסקי שהסתכסך אתו.

הנה קטע מפרוטוקול אסיפה כללית "כרמל", אוקטובר 2012, בה אמר צחי כהן, לשעבר חבר דירקטוריון "כרמל", את הדברים הבאים:

"פרופ' רולידר לא נתן שום שירות לכרמל, אינו יכול ללמד בכרמל, אין פה בית ספר לפסיכולוגיה, אין פה בית ספר לחינוך, יש פה כמו שכולם יודעים מנהל עסקים ומשפטים, וההכשרה המקצועית שלו אינה מאפשרת לימודים פה. האם הנשיא פה מכיר אותו? האם הוא נפגש איתו?"

בראיון עימו מתייחס אבי ביתן לנושא זה:

עמוס רולידר נשכר על ידי המרכז האקדמי כרמל על מנת להקים את בית הספר למדעי ההתנהגות בכרמל.

רביב: הוא נשכר מ2011, מקבל הרבה מאוד כסף

אמת

היום אנחנו ב2013, הוא לא לימד יום בכרמל.

הוא לא צריך ללמד, הוא נשכר להקים תוכנית

אז בשנתיים האלה אתם משלמים לו על זה שהוא מקים את כרמל?

יש לי חדשות בשבילך. כשמקימים תכנית אקדמית במוסד אקדמי, לפעמים אתה משלם גם חמש שנים משכורת עד שמאשרים לך את התכנית, עד שהיא בכלל באה לידי החלטה של המועצה להשכלה גבוהה, ויכול להיות ששילמת את כל החמש שנים האלה ולא תקבל אישור גם.

הנה החוזה של רולידר, עליו חתום רק המרכז האקדמי "כרמל". סעיף 12 לחוזה קובע:

"העובד יעבוד במרכז "כרמל" במשרה אקדמית, ו/או במכון הולידר במשרה מלאה, משמעה ארבעה קורסים בשנה בהיקף 40 שעות אקדמיות.."

בחזרה לראיון עם אבי ביתן:

אתם משלמים לו על מה שהוא עושה בעבורכם באור יהודה בכלל.

הוא לא עושה עבור… קודם כל הוא לא עושה עבורנו…

יש הרי את המכון באור יהודה. יש לו לימודים באור יהודה.

הוא לא עושה עבורנו. הוא עושה עבורו באור יהודה והוא לא מקבל… הוא מקבל על מה שהוא עושה באור יהודה הוא מקבל תשלום בנפרד.

עד היום מכללת כרמל לא הגישה תכנית לימודים במדעי ההתנהגות לאישור המועצה להשכלה גבוהה. אמנם עברו למעלה משנה וחצי מאז שרולידר התחיל לגבש אותה. ביתן אומר: "זה זמן טבעי".

מתוך שיחה טלפונית שקיימנו עם פרופ' עמוס רולידר:

כן, אני פועל להקמת חוג לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, זה נכון מאוד. מודה באשמה.

ותגיד, איפה זה עומד כרגע ההקמה שלו?

בשלבים שאנחנו עובדים על זה, עובדים על זה לפני הגשה למל"ג אה… בונים תכנית כפי שצריך… השלושים עבור פעילותי כאיש סגל מלא במרכז ללימודים אקדמיים ועשר עבור המכון

אז מה שרלוונטי לדיון שלנו זה רק אותם שלושים.

לא רלוונטי בכלל לדיון, בזה הדיון הסתיים, שלושים, מעבר לזה אני לא מפרט לך.

אני רק שואל עבור מה, אתה יכול להעביר לי איזושהי אסמכתא על משהו שנעשה

תודה ולהתראות. (ניתוק)

אולי זו פליטת פה, אבל רולידר אומר שהוא מקבל את הכסף עבור פעילות כ"איש סגל מלא במרכז ללימודים אקדמיים", זה הכינוי של המכללה השנייה של ביתן, זו שבאור יהודה. למה הסטודנטים של "כרמל" צריכים לממן את זה? התקשרנו שוב לרולידר:

האם בקשר לתכנית שהכנת יש איזשהו סיכוי לראות משהו ממנה, לשמוע על אנשי סגל ש…

תבדקו בבקשה עם הנשיא ב"כרמל" ותקבלו מהם, כל החומרים אצלם. אם הם ישחררו אותם – בבקשה, אין שום בעיה.

ביקשנו, כאמור, שיועברו אלינו איזשהם פרטים מהתוכנית להקמת בית ספר למדעי ההתנהגות ב"כרמל", זו שעובדים עליה קשה כבר יותר משנה וחצי. "כרמל" וביתן לא העבירו.

כך או כך, אחרי הדרמה של התפטרות ועדת לוין, אמר אבי ביתן בישיבה של דירקטוריון "כרמל" את המשפטים המדהימים הבאים. מתוך פרוטוקול דירקטוריון "כרמל", יולי 2010:

ביתן: אני מכיר את המועצה להשכלה גבוהה. היה צריך להגיד לה מה שהיא רוצה לשמוע ולעשות
מה שצריך לעשות.

למה ביתן מתכוון? כנראה שהוא באמת מכיר את מה שנראה לנו כמו הרפיסות של הגוף המפקח על ההשכלה הגבוהה בישראל. ביתן ראה שהנשיא שלו ב"כרמל" התפטר בטריקת דלת, עוד פרופסור הלך אתו, באותו זמן פוטר נשיא המרכז האקדמי השני שלו באור יהודה, ובתגובה המועצה להשכלה גבוהה לא עשתה דבר. כרגיל. ביתן גם רואה שלמרות כל הפגמים והדו"חות, יהיו לימודים למשפטים בכרמל לפחות עד 2015. אולי זה גם הזמן לספר לביתן שהשופט העליון בדימוס לוין, זה שהעז להמליץ פעם לא לאשר תוכנית לימודים שלו, ואף התפטר כשהמלצתו לא התקבלה, לוין הזה לא הוזמן יותר לאף ועדה של המועצה להשכלה גבוהה.

כתבתו של רביב דרוקר

תחקיר: יובל אגסי.

עריכה: לי בר לבב.

צילום: דודו בוקר, עודד קירמה, יובל סייג, אמיתי אייזנברג.

מקליטים: יניב אוחנה, מור בידר.

תגובות

תגובת גדעון סער:

בישיבה בה נכח השר סער בעניין "כרמל", הוא נקט עמדה ביקורתית וברורה על כך שהמוסד לא עמד בהחלטות המועצה להשכלה גבוהה והבהיר כי תוכנית שלא תעמוד בתנאים תיסגר. ההחלטה שהתקבלה, נסמכה על המלצות ועדת משנה של המועצה ועברה ברוב גדול.

לעניין טענת ביתן, שהוא (ביתן) עפ"י אותו מזכר ישוחח עם השר ויסדיר את מצב המסלול, לשר זכור כי הובאה לתשומת ליבו טענה דומה על אמירת דברים בסגנון זה, שבעקבותיה קיים השר שיחה קשה עם יו"ר דירקטוריון כרמל. לביקור השר בגרמניה אין כל קשר למכללת כרמל. בין השר למר אבי ביתן אין קשרים.

תגובת המועצה להשכלה גבוהה:

המועצה להשכלה גבוהה מקפידה כי המוסדות המוכרים על ידה יהיו עצמאיים. בעקבות תלונות שהגיעו ב-2010 על מעורבות אבי ביתן בניהול "כרמל" חייבה המועצה כל דירקטור במוסד לחתום על הצהרה שאין לו קשר "משפחתי, עסקי או חברתי" עם מר ביתן. לאחרונה התקבלו תלונות חדשות בנושא ובעקבותיהם הוחלט לפתוח בבדיקה מקיפה של שני המוסדות בסיוע מומחה חיצוני.

לגבי הטענה כי השופט בדימוס לוין לא זומן יותר לוועדות של המועצה, לאחר התפטרותו, טענה זו אינה נכונה. השופט לוין הודיע כי אינו מעוניין להיות חבר בוועדה של המועצה להשכלה גבוהה.

תגובת ח"כ בועז טופורובסקי:

ח"כ טופורובסקי לא הועסק ע"י מר ביתן, אלא ע"י המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. העסקתו הייתה כמנהל פרויקטים ובכל מקרה, ח"כ טופורובסקי לא עזר לביתן רגולטורים בכל צורה שהיא.

תגובת ח"כ איציק שמולי:

מר שמולי הוא איש ציבור נקי כפיים, המקפיד קלה בחומרה וכך נהג גם בטרם היבחרו לכנסת.

תגובת אבי ביתן:

המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה תרם רהיטים לפרויקט החברתי בלוד, תרומה המהווה חלק קטן מכלל התרומות למען הציבור. צביעת התרומה הזאת באור שלילי היא עיוות פני המציאות.

חג חופש מידע שמח ליו"ר הכנסת אדלשטיין

21 במאי 2013
 

 רוצים לדעת למה השקיפות בארץ במצב שהיא נמצאת? למה צריך ללכת מכות כדי לקבל כל מידע שהוא מעבר לבנאלי והסתמי? תצטרפו אליי לנאום יו"ר הכנסת החדש, יולי אדלשטיין, שמכול הדברים שאפשר להגיד על השקיפות העלובה בארץ ביום חופש המידע, בחר להגיד את הדברים הבאים:

האם היה זה "פטרנליזם" מצד משרד החינוך שניסה להגן על "כבוד האדם" של תלמידי בתי הספר עם ציון מיצ"ב נמוך שהושפלו קבל עם ועולם? 

חשיפה ברמת רזולוציה כזו היא פגיעה לא קבילה בהורים, בתלמידים, בתושבי שכונות, מורים ומנהלים. הצורך של הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה להתהדר בציוני המיצ"ב של בית-ספרם איננו מצדיק את המשך הגדלת הפערים על חשבון המעמד הנמוך.

אני מתנגד לפרשנות ל'חוק חופש המידע' שמשמעותה היא תוכנית ריאליטי בשם "מיצ"ב נולד"…אני בטוח, שכפי שפורסם בעבר, גם בעתיד נשמע על נבחר ציבור כלשהו שיצא עם פמליה גדולה ומשלחת אנשי עסקים למדינה אסיאתית לצורך העניין. הבקשות למתן מידע לגבי הוצאות המשלחת יישלחו למשרד הממשלתי, ועם פרסומן, הכותרות תזעקנה על בזבוז משווע של כספי ציבור דווקא בזמן של ריסון תקציבי.

הכותרות כמעט תמיד מתרכזות בהוצאות, אולם לצערי הן נמנעות מלתת ביטוי לשורת ההכנסות. גם אם הפמליה חתמה על חוזים כלכליים בעלי ערך אסטרטגי בסכומים של מיליארדי שקלים, הם לא יבואו לידי ביטוי תחת "חופש המידע". חצי אמת גרועה משקר. אי אפשר לטעון ש"חופש המידע" תורם לאמון הציבור במערכת השלטונית כאשר המידע מנסה לערער את אמון הציבור ולא לבסס אותו. חופש מידע כן, הפקרות המידע לא.

הימור א' – גיל שפר, ראש המטה של נתניהו, סימס לאדלשטיין על הבוקר "סחתיין על האומץ". זה יו"ר כנסת שביבי רוצה, שביום בו כותבים על הנסיעה היקרה שלו לסין, יבוא ויגן עליו. לא הריבלין הזה, שמתחנף לתקשורת השמאלנית כדי לקושש תמיכה במירוץ לנשיאות.

כמה שאלות ליו"ר אדלשטיין, פוליטיקאי שבדרך כלל אני דווקא מעריך.

  1. האם הוא מודע למצבו העגום של חופש המידע בישראל? האם הוא יודע שבבריטניה, שחוק דומה עבר בה שנים טובות אחרינו, חברי כנסת צריכים לחשוף את הוצאותיהם עד לרמת הקבלה? האם הוא יודע, שברוב המדינות הדמוקרטיות יש נציבות חופש מידע, גוף ממשלתי מיוחד שמוסמך לחייב את רשויות השלטון לחשוף מידע בלי ללכת לבתי משפט (אצלנו אין, כמובן, שלא תהיה הפקרות במידע)?

  2. האם כבוד היו"ר הסתכל פעם בנתוני המיצ"ב? הימור ב' – לא. הוא קרא בעיתון. שיעלה על האתר שאותו הוא מנאץ, 'מדלן' ויקרא. הוא יגלה לתדהמתו שהפרסום המלא – ביוזמת התנועה לחופש המידע – חשף גם עד כמה התלמידים בכל בית ספר מתלוננים על אלימות, כמה מהם הוחרמו, כמה מהמורים התלוננו על שחיקה, נתונים אולי הכי דרמטיים למישהו שבית הספר של הילד שלו הוא מקום חשוב בשבילו. מנהל/ת בית הספר שלכם לא יוכל לטעון יותר 'אין אצלנו אלימות' כשארבעים אחוזים מהתלמידים דיווחו שקיבלו אגרוף או סטירה בחודש האחרון. אז מה, מר אדלשטיין, לא לפרסם את הנתונים האלה? לא להשפיל חלילה את המנהל? עדיף שההורים לא יידעו באיזו מציאות חי הבן שלהם? אגב, מר אדלשטיין, תאמין או לא, גם לפני הפרסום היו סטיגמות על בתי ספר. בשנות השבעים בפתח תקווה ידעתי בדיוק שעמל ג' נחשב בית הספר של מופרעים ולא הייתי צריך שום מיצ"ב בשביל זה. מה ההבדל? שאז הם יכלו להכחיש, לחיות בלה לה לנד. לעתים, הדבקנו בטח סטיגמות מוטעות. היום אפשר להפריך אותן, יש נתונים, ציונים, ככה זה, מר אדלשטיין, לאמת יש את הנטייה המשונה הזאת מעת לעת לזקוף את ראשה המכוער. זה לא השפלה, זה לא רצון של הורים עשירים להתהדר בבית הספר שלהם, זה מעורבות אזרחית, זה תורם ללחץ של הורים על הנהלת בית הספר, משרד החינוך והרשות המקומית לשפר את בית הספר, זה מציב מראה.

  3. ובאשר לשפיכת דמו של מר נתניהו. אולי היו"ר היה עסוק ולא שם לב, אבל מטרות הביקור של מר נתניהו סוקרו בהרחבה. החוזים (קצת קשה לחתום כששר הכלכלה לא נמצא משום מה במשלחת, בטח משיקולים ענייניים), הפגישות, הנאומים, הכול סוקר בהרחבה. אם יידע מר נתניהו ומר סיידוף וחשב משרד רה"מ (הוא חי, או שהשאיר את החותמת ויצא לפנסיה?) שבאופן אוטומטי, ההוצאות יהיו על האינטרנט, אז יש יותר סיכוי שהן יהיו סבירות. תאמינו לי. מרגע שהבין נתניהו שאם יעשה סקרים בתקציב ממשלתי, הם ייחשפו יום אחד, הוא פתאום הפסיק להשתמש בכסף ממשלתי בשביל זה. איכשהו, הוא מצא תקציב אחר, מפלגתי, כדי לעשות את הסקרים הללו. למה? עתירה מכוח חוק חופש המידע אילצה אותו (הוגשה בכלל לא בתקופתו וללא קשר אליו).

בסקוטלנד יודעים להשקיע כסף ממשלתי בקמפיין שיעדכן אתכם שאתם זכאים להגיש בקשות לחופש מידע. בבית הלבן מפרסמים און ליין מי נכנס ומי יצא, לאן ומתי. בשבדיה נותנים לך מיידית את הלו"ז של השר אתמול ומה נמצא בדואר היוצא שלו ומה בנכנס. הם לא הבינו, כנראה, כמו אדלשטיין שאי אפשר לסמוך על התקשורת שתעשה שימוש מושכל במידע, שאתם פשוט צריכים להאמין שהשלטון מנהל את ענייניכם בתום לב ויעילות. אדלשטיין עצמו נראה לי כמו פוליטיקאי תם לב ונקי. זה רק האינסטינקטים השלטוניים שמטעים אותו. חג חופש מידע שמח.

אז כמה באמת עולים לנו הבתים של נתניהו?

16 במאי 2013
 

תשמעו דבר מוזר. קראתי את הנייר ששלח משרד ראש הממשלה בעל כורחו ומפרט כמה אנחנו משלמים כדי לתחזק את הבתים של משפחת נתניהו, הרשמי ושני הפרטיים. בשנים 2009-2010 לא כתוב כמה עלה לתחזק את הבתים הפרטיים, אחד ברחוב עזה בירושלים והשני בקיסריה. באותיות הקטנות הסביר משרד רה"מ: "בשנים 2009-2010 לא נוהלו הוצאות הבתים הפרטיים באופן נפרד, לכן לא ניתן להשוואה בשנים אלו". לא מוזר? מה זאת אומרת? שעובדת נקיון בבית בקיסריה הועמסה על "הוצאות נקיון" במעון הרשמי בירושלים? לא הגיוני.

אחרי זה נזכרתי שפעם דווקא קיבלתי כתוצאה מבקשת חופש מידע איזשהו פירוט של הוצאות הבית בקיסריה לשנים 2009-2011. אז הם ידעו לפרט והיום לא?

תראו מה כתוב בפירוט שנשלח אז: בשנת 2010 שילמה המדינה 329 אלף שקל כדי לתחזק את ביתו של נתניהו בקיסריה. על מה יצא כל הכסף? הרי הם לא גרים שם, מקסימום סופי שבוע וגם זה לא תמיד. סעיפי ההוצאות מעניינים: רק הטלפון עולה 6,000 שקלים כל חודש וזה על קו נייח בכלל. מי מגיע לחשבון כזה כשהוא לא גר בבית, מקו נייח וכששיחותיו הרשמיות לחו"ל מתחברות, מן הסתם, דרך המרכזייה של משרד רה"מ? המדינה שילמה 41 אלף שקל רק על חיזוק פלטות שיש. מה זה? למה המדינה צריכה לשלם חיזוק פלטות שיש בבית הפרטי של משפחת נתניהו? המדינה גם משלמת על תיקון תריסים (28 אלף), עבודות מנוף (5,200 שקלים), עבודות צבע ועוד ועוד. מדי חודש המדינה שילמה יותר מעשרת אלפים שקלים לעוזרת בית בקיסריה. אני חייב להבין את זה. מה יש לעוזרת בית לעשות במשרה מלאה בבית ריק? רק לי זה נשמע קצת טירוף?

המסמך, כאמור, היה חלקי ולא הוסבר למה הוא חלקי (אם זה מעניין אתכם, אז ב – 2011 שילמתם עבור לוכד נחשים לבית בקיסריה ושוב משהו עם התריסים וגם עבודות איטום מרתף). רוב הרובריקות בשנת 2011 היו ריקות. לא ברור למה. נכון שזה הגיע רק בסוף אוקטובר 2011, אבל חשבונות מים, חשמל, אינטרנט, כבלים כבר אמורים לדעת בשלב הזה. אפילו ל – 2010 הטבלה לא הייתה מלאה. ברוב החודשים לא נכללו חשבונות המים. למה? לא הוסבר. שמעתי שהייתה מחלוקת גדולה על מי צריך לשלם את המים לבריכה בבית (תנחשו לבד מי עמד באיזה צד של המחלוקת). אולי זה קרה בחודשים האלה.

אגב, לפי הדיווח שהעביר משרד ראש הממשלה לפני מספר ימים לתנועה לחופש המידע (רק בעקבות עתירה שהגישה התנועה לביהמ"ש באמצעות עו"ד עופר דורון) – הבית בקיסריה עלה למשלם המיסים ב -2011 סכום של 184 אלף שקלים. לפי הדיווח שקיבלתי בסוף אוקטובר 2011 (שרוב סעיפי ההוצאה, כאמור, לא היו בו) זה כבר עמד על 136 אלף שקלים. צרפו רק חשבון טלפון שנתי ממוצע וכבר תראו שהנתון שהעביר משרד ראש הממשלה לא מסתדר.

כך או כך, היה פירוט, ידעו לשמור את זה בנפרד. איך זה שהדיווחים הללו לא נכללו במה שנשלח לתנועה לחופש המידע? במילים אחרות, אם משרד ראש הממשלה חשב שהנייר הצנוע הזה שהוא שלח, יסגור את הדרישה שלנו לדיווח אמיתי סוף סוף ושקוף, אז נראה לי שהם יצטרכו לחשוב שוב.

למה שלא תגיש את הספר שלך כעבודת תיזה?

7 במאי 2013
 

לפני הכול, זה לא צודק. פעם היית רוצה לעשות תואר אקדמי, אז ידעת שפה ושם יש קיצורי דרך. אולי יכירו לך באיזה קורס שעשית באוניברסיטה הפתוחה, אולי יסכימו לוותר לך על איזו דרישה, או יגמישו טיפהל׳ה את תנאי הקבלה. עכשיו, נדמה שהדרך הצדדית הפכה לדרך המלך. מי שממשיך ללמוד שלוש שנים לתואר ראשון ולעבוד כמלצר ב״ארומה״, הוא פשוט פראייר. כמה קומבינות פשוטות והוא יכול לסדר לעצמו תואר שווה ברבע מאמץ.

אני לא מדבר, כמובן, על כל התארים וכול המוסדות, אבל זה גם לא איזו מכללה בודדת. ממש לא. התחקיר של יובל אגסי ושלי, שנשדר הערב ב״מקור״ יראה לכם עד כמה מדובר בתופעה רחבה, איך הוזילו, שלא לומר היזנו את ההשכלה הגבוהה בישראל.

אבל לפני שאנחנו דופקים לכם בראש ארבעים דקות של הטפת מוסר, אני רוצה לספר על לימודיי האקדמאיים.

למדתי לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. להתקבל למשפטים היה אז סיפור ענק. מכיתה ט׳ כבר שיקללתי את לימודיי וציון ההתאמה כדי שאתקבל. עד שהגעתי, כבר התחילו המכללות הפרטיות, אבל זה עדיין היה בחיתולים והארץ הייתה מלאה במבוגרים מתוסכלים שרצו ללמוד משפטים ולא נתנו להם.

איכשהו, התקבלתי. הלימודים היו מעניינים, חלק מהמרצים היו מצויינים (מרמור, גנז, שחר), אבל די מהר הבנתי שלרבים מהקורסים אין טעם להגיע. שיטת הלימודים למשפטים בישראל היא ייחודית וכבר נכתב עליה מאמר מכונן של פרופסור יוסף ויילר מהרווארד (״על החינוך לשטחיות״). נוכחות נמוכה בכיתות, תלמידים שלא מתכוננים לשיעור, הגעה לבחינות עם מחברות בחינה שבוחנות כושר אינדוקס, לא פחות מהתמצאות והבנת החומר. בשנה א׳ עוד ממש השקעתי. חלמתי להיות עורך דין בכיר, פרקליט בשירות המדינה, בסוף השנה התעוררתי מזה. היו פשוט הרבה יותר מצטיינים ממני. בשנים שלאחר מכן, כבר עשיתי את המינימום כדי להוציא תואר. במקביל כבר עבדתי בכמה משרות, כולל ב״מעריב״. 

לקראת התחקיר הערב הייתי במגע עם אחד מבתי הספר למשפטים. אמרו לי שם – קראת את ויילר? באוניברסיטאות יותר טוב מאצלנו?

אמרתי להם – ויילר צודק. הלימודים למשפטים פה הם קצת חלטורה, אבל אתם הצלחתם לרדת הרבה יותר נמוך.

בסוף, איכשהו, סיימתי את התואר. הרבה שנים לאחר מכן, התחלתי לפנטז על אקדמיה. אמא שלי מאוד מחזיקה ממני, אבל אם היה מקדים את שמי התואר דוקטור (כמוה…), אז לא היה מאושר ממנה. הלכתי על בר אילן. אמרו לי שיותר קל לעשות שם. סגרתי מנחה, פרופסור איתן גלבוע, היה לי נושא מעולה לעבודת תיזה, שאמורה הייתה להתפתח לדוקטורט והתחלתי ללמוד. על הלימודים אני לא רוצה לכתוב הרבה. רוב הזמן זה היה מביך (אשר כהן היה מעניין). איכשהו, סיימתי את רוב חובות השמיעה, אפילו אישרתי את הצעת התיזה, אבל לא הצלחתי להתיישב על התיזה. נתקעתי ועד היום אני תקוע. באחד הימים קיבלתי טלפון מגורם רשמי במחלקה שלי.

– מה קורה אתך?

– אין לי זמן וסבלנות לשבת על התיזה שלי.

– למה שלא תגיש את אחד הספרים שלך כעבודת תיזה?

– חזור שנית

– כן, עושים את זה פה.

– אבל זה לא ספרים אקדמאיים והם כבר פורסמו.

– מה אכפת לך לנסות?

לא ניסיתי. אין לי תואר שני ולא דוקטורט, אבל זרעי התחקיר של הערב נזרעו שם.

תחקיר המל"ג

7 במאי 2013
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

התחקיר נעשה יחד עם יובל אגסי

לפני שנה וחצי פרסם "הארץ" ידיעה מדהימה. יאיר לפיד לומד לדוקטורט באוניברסיטת בר אילן בלי שיש לו אפילו תואר ראשון. האוניברסיטה אמרה – לגאונים מותר. לפיד אמר – אני לא היחיד. אחת משתיים – או שיש פה ממש ממש גאונים, או שההשכלה הגבוהה בישראל הפכה קצת לקומבינה ישראלית מהזן גרוע ביותר? יצאתי לארוב לחברי המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) בכניסה לבניין המועצה, שם פגשתי, בין היתר, את פרופסור אורציון ברתנא, חבר המועצה להשכלה גבוהה:

אהלן, שלום, אתה אולי חבר מל"ג?

כן

אנחנו עושים כתבה על ההוזלה של ההשכלה הגבוהה, על תארים שמתקבלים, על הנמכת ספי הקבלה, על הנמכת סטנדרטים אקדמיים.

אני שמח שאתם עורכים את התכנית הזאת. אני לא יודע מה הרוח שהביאה אתכם לצלם פה היום, אבל אתם הולכים בכיוון נכון.

פרופסור אלה בלפר, חברת המועצה להשכלה גבוהה, רק זרקה לנו משפט:

"אני אומרת לך שהגוף מפקח. באמת. להתראות".

לא סתם אני מנסה לקבל מהאנשים הללו תשובות. הם שייכים לגוף הפיקוח העליון במדינה על מוסדות ההשכלה הגבוהה, ורמת הפיקוח שלהם היא כזאת, בינינו, שלא פלא שהם לא כל כך רוצים לענות ולא רוצים לתת לנו להיכנס.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. עכשיו אנחנו רוצים ללמד אתכם איך להגיע ממש רחוק בהשכלה האקדמית שלכם, בלי ממש להתאמץ. אם אתם דינוזאורים בני 40-50, אתם עוד עלולים לחשוב שאתה לא יכול להתקבל לתואר ראשון בלי פסיכומטרי ובגרות סבירה.

יוני, תחקירן ללא פסיכומטרי, ממוצע בגרות נמוך ו-3 יח' אנגלית.

יוני, תחקירן ללא פסיכומטרי, ממוצע בגרות נמוך ו-3 יח' אנגלימי במכללת נתניה. יוני שלנו רוצה ללמוד משפטים כבר באוקטובר הקרוב (2012). הציונים שלו על הפנים (ממוצע בגרות 72, אנגלית 3 יח' ציון 60), אין פסיכומטרי, אבל יוני מתעקש.

הנה שיחה של 'יוני', תחקירן שלנו, עם אריק, יועץ אקדמי במכללת נתניה.

יוני: אני מאוד רוצה ללמוד משפטים, הייתי מאוד קרוב לוותר כבר אבל הבנתי… הציונים שלי לא מדהימים, בסדר?

אריק: פסיכומטרי, יוני?

יוני: אין

מכללת נתניה היא מכללה סולידית, נחמדה, קצת בבעיות עכשיו כמו הרבה מכללות. היהודים מסתבר, קצת שכחו את ייעודם, להיות עורכי דין ויש פחות ופחות סטודנטים, שמוכנים לשלם 25, 30 אלף שקלים לשנה שכר לימוד. עד לפני שנה הציעה מכללת נתניה לאנשים כמו יוני לשפר בגרויות, או במקסימום לעבור מכינה די קלילה של חמישה חודשים. כמעט כולם עוברים, אבל בכל זאת, צריך לדחות את חלום המשפטים בשנה. יוני שלנו לא רוצה מכינה, הוא רוצה עכשיו. יוני מעוניין להתחיל ללמוד כבר באוקטובר הקרוב, ובשבילו ובשביל אנשים כמותו תפרו, מסתבר, בנתניה מכינה מיוחדת – מכינת צ'יק צ'ק.

נחזור לשיחה של יוני עם אריק, יועץ במכללת נתניה:

יוני: אם יש עוד איזשהו מסלול שנניח אני משפר ציון אחר ומגיע לסף של מכינת הקיץ הזאת.

אריק: הוא קיים עם האנגלית. נניח, 5 יח', 60 אתה מוציא.

אפילו לאריק, היועץ, קצת קשה עם הציונים הנמוכים מידי של התחקירן שלנו, אבל יוני שלנו עיקש, ואריק כנראה ממש צריך סטודנטים למשפטים באוקטובר.

אריק: נניח אתה מוציא 60, יהיה לך ממוצע של 77.4. בנתון הזה אתה בפרופיל שכן מתאים למכינה שבעצם כבר סיימת אותה.

יוני: אוקי.

אריק: אז לנו אין בעיה לקבל אותך חלק.

יוני: זאת אומרת, כל ציון שאני מוציא יותר מ-60 ואני הולך למכינה הזו מכניס אותי למשפטים?

נמצא הפיתרון הגואל. יוני שלנו, בלי פסיכומטרי, עם בגרות נמוכה, יוכל להתחיל ללמוד כבר באוקטובר הקרוב בנתניה משפטים. כל מה שהוא צריך לעשות זה לשפר את האנגלית שלו מ-3 ל-5 יחידות, והוא יכול לסיים אפילו בציון 60.

אריק:אז אוקי, אז אתה עושה את מכינת 30 מינוס וזהו.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אריק, היועץ של נתניה, מדבר על 30 מינוס? טוב ששאלתם! הכלל בארץ הוא שאנשים שהם מעל גיל 30 מקבלים הנחות בקבלה לתואר ראשון. לגיטימי. רצון לעודד אנשים מבוגרים ללמוד. בדיוק בשביל זה המציאו בנתניה את 30 מינוס, ככה אפשר לתת הנחות גם לתחקירן שלנו, שהוא בן 26.

סיפרתי לפרופסור יצחק גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, על "30 מינוס" במכללת נתניה:

אנחנו מצאנו למשל באחת המכללות שלנו, יש מכללת 30 מינוס. זאת אומרת אתה יכול גם בגיל…26.

עד איפה זה יורד? עד מינוס מה? שמונה?

עכשיו תראו מה אומרת לנו מינה איז'ק, מנהלת המכינה במכללת נתניה, על המכינה החדשה שהקימו ממש באותה מכללה – אותה מכינת צ'יק-צ'ק:

המקור: הבנתי שיש גם איזושהי מכינה שהיא בקיץ ואז כבר אפשר להתחיל ללמוד בשנה…

מינה : אני לא אחראית על המכינה הזאת.. זה לא שייך אלי, זה מסגרת של מכינת צ'יק צ'ק שהעמידו במסגרת המערכת האקדמית, לא נמצאת באחריותי, אני לא אחראית על התכנים, אני יכולה רק למכור לך מה שאני אחראית עליהם. על תכנית שאני בניתי, על תכנית שאני חותמת עליה. תכנית מובנית…

המקור: אבל להם יש את היתרון המאוד ברור בשנה הקרובה כבר ואני לא אצטרך…

מינה : SO (אז)?! השאלה היא באיזו מידה יכינו אותך במקום שבו את נמצאת היום אל תוך הלימודים האקדמיים. מה את הולכת ללמוד?

המקור: משפטים.

מינה : suit yourself (איך שמתאים לך). לכי, תבקשי את התכנים המדויקים ואם תצטטי אותי – אני אכחיש.

המקור: יש הבדל בתכנים?

מינה: חד משמעית, והבדל גדול.

מכללת נתניה, רחוקה מלהיות ייחודית בסיפור הזה. למעשה, יחסית לאחיותיה היא מכללה סבירה. בתחקיר הזה אנחנו נעשה שימוש נרחב במכתב יוצא דופן, נדיר, שכתב פרופסור ברוך נבו, לשעבר חבר במועצה להשכלה גבוהה. כשסיים את תפקידו, הוא כתב מכתב חריף במיוחד לחברים החדשים בגוף הפיקוח. הנה מה שהוא כתב בנושא הזה:

"גם לשיטה של "ספירלה כלפי מטה" הסתגלנו: בא מוסד א' ומבקש להנמיך את סיפי הקבלה שלו לסטודנטים חדשים מהנימוק שסיפי הקבלה של מוסד ב' נמוכים יותר ולכן זכותו החוקית (של מוסד א') לדרוש שוויון.. שוויון בהחלקה במדרון איכויות הסטודנטים. תמיד הפחתה בתנאי הקבלה, לעולם לא העלאה שלהם…"

וגם לתנאי הקבלה הבסיסיים המונמכים, כותב פרופסור נבו, יש חריגים:

"במו הסכמתנו הפסיבית הרשינו תופעה של שיעורי חריגי קבלה מופרזים. 10% חריגים בין המתקבלים לתכנית בכל מחזור הפך לנורמה, וזאת מבלי שקיימנו דיון עקרוני בנושא. פשוט נכנענו אחרי ללחצים. במציאות צמחו שיעורי החריגים ל – 20% ו – 30%…"

אתם בטח אומרים – טוב, זה רק במכללות כול הסיפור הזה, אז כן, ולא. הנה שיחה של תחקירן שלנו עם מכללת אור יהודה:

אור יהודה: יש לנו תואר בשיתוף עם בר-אילן בעצם. לומדים שנה ראשונה אצלנו ואז עוד שנתיים
נוספות באוניברסיטת בר-אילן.

תחקירן: במה זה שונה בעצם אם אני הולך ישר לבר-אילן?

אור יהודה: הדרישות בבר-אילן, אם אתה ניגש ונרשם באופן פרטי… הם רוצים פסיכומטרי מאוד גבוה. הם מבקשים פסיכומטרי 500 פלוס. פה אצלנו בפסיכומטרי הם בודקים רק את החלק של האנגלית… זו פריווילגיה ענקית. מעבר לזה, אתה צריך, אחד התנאים כדי להיכנס לבר-אילן אתה צריך ממוצע של 76 בשנה הראשונה פה אצלנו.

תחקירן : וזה קשה להוציא 76?

אור יהודה: ממש לא. הציונים פה ממש גבוהים.

תחקירן : הבנתי, וקרה שמישהו לא הצליח?

אור יהודה: לא.

תחקירן : וכשאני מקבל את התואר זה תואר של בר-אילן?

אור יהודה: כן. אתה לא רואה זכר… גם בחור שיכנס באופן עצמאי לבר-אילן יקבל את אותה תעודה
כמו שלך.

הנה מה שאומר על כך פרופסור גל נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"זה הסדר פסול. זה הסדר פסול מכל בחינה שהיא. גם יש בו הסתרה. דבר שני, אני לא יודע מה מידת הפיקוח שלהם על אותה שנה, אני מניח שגם מכללה מרוויחה מזה כסף, צריך לומר, הם עושים את זה מהסיבה הזאת".

טוב, אז כבר התקבלתם לתואר ראשון, אז עכשיו יש לפניכם שלוש שנים מתישות, לימודים, מבחנים, אנגלית, בלגאנים. אה, לא בהכרח. במיוחד אם אתם סטודנטים השייכים לקבוצה מאורגנת, נגיד עובדי התעשייה האווירית. הנה מה ששמע תחקירן שלנו מכמה מהם במכללת אור יהודה, ספטמבר 2012:

תחקירן: אתם מבסוטים פה? אני מתלבט אם להירשם?

סטודנט 1: תואר קליל אחי, אני לא יודע.

סטודנט 2: בשביל מה אתה צריך את התואר הראשון? בשביל משהו לחיים או בשביל העבודה שלך?

תחקירן: בשביל העבודה.

סטודנט 1: אה, בשביל להגיד שיש לך תואר. כמו שאנחנו, בגדול. למרות שזה בסיס טוב לתואר שני גם, אם אתה רוצה. פה אתה יכול ללכת לכלכלה, אתה יכול ללכת להרבה דברים. זה בסיס מעולה.

תחקירן: אני עובד משרה מלאה

סטודנט 1: לא רציני, גם אנחנו. פעם בשבוע אנחנו לומדים.

תחקירן: רק איך המבחנים?

סטודנט 1: לא רציני.

סטודנט 2: תשמע אנחנו באנו אישית די עצלנים. אם טיפה יש לך מוטיבציה, קטן עליך.

תחקירן: יש לי מוטיבציה, אין לי זמן.

סטודנט 1: בסדר, גם לנו אין כל כך זמן, ואין לנו מוטיבציה.

סטודנט 2: אתה משלם כסף, נכון?

תחקירן: כן.

סטודנט: מה זה מעניין אותם? שילמת כסף? נתת להם שיקים? מה אכפת להם אם בא או לא בא? מצדם אל תבוא בכלל לשיעורים.

מכללת אור יהודה מתגאה באתר שלה, שחוץ מעובדי התעשייה האווירית גם אנשי רשות המיסים לומדים אצלה ועובדי עיריית רמת גן ומי לא? למה שלא ילמדו? אם אפשר להתקבל בלי בגרות, הלימודים קלילים, כמעט כולם עוברים, אין חובה להגיע ובסוף עוד יהיה כתוב לי שהתואר שלי הוא בכלל מאוניברסיטת בר-אילן? גם אני רוצה ללמוד שם! נחזור לשיחת עם הסטודנטים ממכללת אור-יהודה:

תחקירן: ובגרות? כולם פה עם בגרות?

סטודנט: לא. אני בלי בגרות. כל מי שעכשיו נשאר בכיתה צריך לעשות מכינה.

תחקירן: אז במקביל כאילו, אתם גם עושים את המכינה?

סטודנט: במקביל.

תחקירן: וזה קשה החלק של המכינה?

סטודנט: לא. זה החלק הכי קל. פשוט, פשוט, פשוט. האנגלית פשוטה לגמרי.

מכללת אור יהודה, היא בכלל לא מכללה אקדמית. אסור לה, לכאורה, ללמד לימודים אקדמיים. איך היא עושה את זה? שאלנו באוניברסיטת בר-אילן. אמרו לנו שבדיוק בגלל סוג הפגמים שגילינו, הם הודיעו להם ששיתוף הפעולה הסתיים. באוניברסיטת בר-אילן ידעו לספר על הרבה לחצים, כולל של גורמים פוליטיים, לחדש את שיתוף הפעולה. לטענתם, לשווא. כך או כך, באור יהודה ממשיכים להציע את ההסדר שבבר אילן אומרים חד משמעית שהופסק. הנה שיחת טלפון בין התחקירנית שלנו למכללת אור-יהודה:

תחקירנית: אני רוצה להירשם ללימודי מדעי המדינה לתואר ראשון, פשוט היה לי חבר בתעשייה האווירית שלמד אצלכם במסלול מיוחד. זה עדיין קיים?

אור-יהודה: כן כרגיל, מה שהיה. הסטודנטים שלנו במידה והם עמדו בכל התנאים של האוניברסיטה, האוניברסיטה יכולה להכיר בהם באקרדיטציה פרטנית.

גם אוניברסיטת חיפה לא פראיירית. גם בצפון יש אנשים שיקבלו תוספת שכר, אם יהיה להם תואר ראשון. תכירו את תוכנית תל"ם, או בשמה המודרני – מערך אשכול. עובדי עיריית חיפה, עובדי עיריית שפרעם, עובדי חברת חשמל כבר מכירים את תל"ם, אשכול, מזמן. תחקירן שלנו יצא לשוחח עם סטודנטים בתכנית תל"ם באוניברסיטת חיפה:

תחקירן: סליחה, את מהשיעור פה?

סטודנטית: אני מתל"ם, למה?

תחקירן: כי אני רוצה לברר קצת על התכנית, אז אמרו לי לבוא, להיכנס לשיעור.

סטודנטית: אני מה זה מעופפת.

תחקירן: גם אני.

סטודנטית: מאמי, אם אני יכולה להיות פה…

תחקירן: ומה עם בית, עבודות ומאמרים?

סטודנטית: צ'יפס, חרטה.

סטודנטית 2: אם אתה מחפש חיים קלים זה החוג, זה החוג.

תחקירן: זאת השאלה.

סטודנטית: אם אתה בן אדם עובד, אז אין לך הרבה ברירות אחרות.

תחקירן: השאלה אם בזה אני יכול לעמוד כי אני עובד בטירוף.

סטודנטית: בטח. מבחנים מאוד מאוד קלים. כולם גומרים פה בציונים של 90 ו… אם אתה צריך את זה רק בשביל התואר, תלך על זה כי זה נורא קל.

פרופסור יצחק גל נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"קורה פה איזשהו ליקוי מאורות שאנשים חושבים שהשכלה גבוהה אפשר לקנות אותה בזול, עכשיו, הם לא קונים השכלה. תבין, הם לא קונים השכלה, הם קונים תואר. ואמר ליבוביץ' ואין מה להוסיף על זה. קושרים חמור, או אתון, (אני מוסיף היום), לשער האוניברסיטה, עוברות שלוש שנים, הם מקבלים תואר".

פרופסור גל-נור הוא אחד האנשים שהכי מתמצאים בהשכלה גבוהה בישראל. גל-נור היה נציב שירות המדינה, ועוד יותר חשוב, עמד מעשית בראש המועצה להשכלה גבוהה, עד שהתפטר. הנה כניסה נוספת לכיתת תל"ם בחיפה:

סטודנטית 1: הוא עושה לי: "מה?" אמרתי לו, אם אנחנו… אם אני עושה את התואר, כולם…

סטודנטית 2: עוד פעם שיחות? תמצאי חיים

סטודנטית 1: לא… אני אגיד לך מה קרה. באתי היום עם פלאפון ונגמרה לו הבטרייה מרוב שדיברתי.

סטודנט: תשמע, זה שוק. שוק. אינטרנט, פייסבוק, אללה, שטויות וזה. זה תואר בהליכה. אם אתה צריך את התואר בשביל לסמן "וי", זה המקום.

תחקירן: אני אגיד לך מה הפחד שלי. אני עובד המון, עובד המון. אישה וילדים וזה…

סטודנט: תשמע, אישה וילדים וזה ועובד המון – כולם פה עם ילדים. אין יותר מידי עבודות, את המאמרים לא צריך.

תחקירן: למה אתה עושה את זה אבל? גם כן זה נותן לך איזה…

סטודנט: אני צריך את ה"וי" של הלימודים, של התואר.

תחקירן: אתה מוצא את עצמך צריך להשקיע זמן מעבר ליום שלישי הזה?

סטודנט: רק בבחינות אחי. עכשיו, הבעיה היא שגם בקיץ אתה עושה בחינות. אתה עושה שלושה
סמסטרים. אתה מבין? ובקיץ זה מבאס את התחת. אבל בקיץ זה רק מתוקשב.

תחקירן: מה זאת אומרת?

סטודנט: חלק מהקורסים פה אתה יושב בבית בלילה מול המחשב ויש לך הרצאות. עם סילבוס וזה.. לא צריך לבוא. זה הקיץ. גם עכשיו יש לנו שניים כאלה.

תחקירן: ואז מה? אתה אשכרה יושב ורואה? או שאתה לפני הבחינה כאילו עובר על זה?

סטודנט: אני לא יודע ולא רואה אחי. אני לוקח את הסיכומים, עובר אחר כך על החומר שאנשים הלכו ועשו. שומע את השיעור האחרון של הסיכום וזהו, ניגש למבחן. אז אני לא מאלו שמביאים את ה-95 ו-97 ו-90 אפילו. אני הממוצע שלי 87.

תחקירן: שזה אחלה ממוצע לאוניברסיטה.

סטודנט: כן, כן. בוא תסתכל (מצביע לתוך כיתת לימוד). כיתה של מפגרים. זאת בפייסבוק, ההוא בכלל הבן זונה עם המחשב שלי. זה שיושב פה עכשיו ישב וראה סרט. אתה יושב בכיתה…

הנה מה שאומרת לנו פרופסור בתיה לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, לשעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה:

"לוקחים אנשים שיש להם משרה מלאה ועובדים, מרכזים להם את הלימודים ביום אחד. שמונה עד שמונה. אני לא חושבת שהמוח האנושי יכול לעבד מידע בשתים עשרה שעות".

מסתבר שבדיוק כמו בקנייה של רהיטים, כשאתה בא בקבוצות, התואר האקדמי קל יותר. אוניברסיטת בר אילן נותנת 10% "הנחת קולקטיב", זה השם שלהם, לא שלנו, בתנאי הקבלה לסטודנטים שבאים בקבוצה מאורגנת – ועד עובדים, קצינים, כאלה. לתוכנית תואר שני במנהל עסקים בבר אילן תצטרכו לעבור את הבחינה המפחידה באנגלית,GMAT , אבל יש תוכנית אחרת, מיוחדת באותה אוניברסיטה במנהל עסקים לתואר שני. במיוחדת תצטרכו לשלם יותר, אבל לא תצטרכו את הבחינה המפחידה GMAT . נחמד.

פרופסור בתיה לאופר:

"בכל העולם. אדם עובד שלומד, הוא לומד כתלמיד חלקי. זאת אומרת שלוקח לו יותר משלוש שנים ללמוד את התואר שלחבר שלו לוקח שלוש שנים. אבל כאן בתוכניות המיוחדות האלה אדם שאין לו זמן מסיים את התואר באותו זמן כמו החבר שלו שכן יש לו זמן. ואחר כך אנשים מתחילים להתפלא. למשל, כל התופעה של קניית עבודות, אתרים, זה משגשג".

ואם אתם לא סתם ועד עובדים או קציני צבא, אלא שייכים לבחורינו המצוינים, אז גם הלימודים שלכם ייראו אחרת לגמרי מאשר לימודים רגילים?

פרופסור גל נור:

"אני לא רוצה להשתמש במילים חריפות מידי, אבל זה גובל בהזנייה של ההשכלה הגבוהה. התוכניות האלה נועדו לעשות דבר אחד. הן החליפו את הזכות ללימוד במוסדות השכלה גבוהה בזכות, כביכול, לתואר. ברגע שעשית את הדבר הזה גמרת את ההשכלה הגבוהה. כלומר, אנשים קונים תארים. והיו דברים מעולם. קונים גם בכסף, או בכך שהם לא לומדים לתארים האלה, אתה מבין?"

השב"כ, למשל, רצה לארגן לאנשיו תואר ראשון. כמו ארגון מסודר, הוא הוציא לאוניברסיטאות מסמך דרישות, שנחשף כאן לראשונה, לאוניברסיטאות. במסמך, השב"כ הגדיר לאוניברסיטאות מה צריך לעבור איש שב"כ כדי לקבל תואר ראשון:

"אנשי השב"כ צריכים ללמוד באוניברסיטה תקופה של כשבעה חודשים (30 שבועות), הכוללת
חופשה של 3 שבועות באמצע התקופה".

קצת יותר מחצי שנה באוניברסיטה והופ, יש לכם תואר ראשון. השב"כ גם דרש מהאוניברסיטאות להכיר בכל מה שלומדים אנשיו כשהם לומדים בשב"כ. כלומר, 650 שעות ערבית ספרותית, 1,250 שעות ערבית מדוברת (מתוך המסמך). מה לזה ולאקדמיה? יותר חשוב, האם יש איזושהי אוניברסיטה שהסכימה לזה? יש! אוניברסיטת בר-אילן. באוניברסיטה מסבירים לנו שהם הוסיפו כמה שעות , הם מלמדים קצת בתוך מטה השב"כ והם מחלקים לבחורינו המצוינים תואר ראשון.

פרופסור יצחק גל-נור אומר על כך:

"טוב, זו דרגה אחת יותר גבוהה מאותן מכללות, שלוחות חוץ של האוניברסיטאות שפחות או  יותר מכרו תארים בחינם, סליחה שאני אומר את זה אבל זה ככה. ברגע שאוניברסיטה, שוב, מסיבה שאין לה ברירה והיא רוצה שיהיו לה תלמידים וכן הלאה, מוכנה לוותר על המונופול המוחלט שיש לה להגדיר מה צריך ללמוד, איפה צריך ללמוד, שילמדו יחד עם התלמידים האחרים, לא יזיק להם שום דבר, להיפך, הם ישבו איתן בקבוצות, זה ההזדמנות של החבר'ה האלה גם בצבא, גם בשב"כ, ללמוד, להרחיב את הדעת…לא צריך להכיר במה שהם עושים במוסד כחלק מההשכלה הגבוהה, או כחלק מהתארים שלהם, אמרתי כבר, זה צעד לסיום תפקידה של ההשכלה הגבוהה, אני מצטער לשמוע שזה ככה".

קורס טייס היה פעם שנתיים, היום הוא שלוש שנים, אבל אתה מסיים אותו כבר עם תואר ראשון. מאוניברסיטת בן-גוריון. אנחנו דיברנו עם כמה טייסים שעברו את התואר הזה, וזה כנראה לא תואר בלתי רציני. הם לומדים שנה אקדמית מלאה באוניברסיטת בן-גוריון, גם במהלך קורס הטיס יש ימים שמוקצים ללימודים ועדיין, טייס יכול להתחיל את התואר הזה בלי בגרות. אדם רגיל לא יכול. טייס יכול לסיים תואר בפוליטיקה וממשל, דברים שהתכנים של קורס טיס לא נותנים לו שום יתרון על אדם רגיל. והכי חשוב, טייס יכול לסיים תוך כדי הקורס טייס פלוס שנה, תואר במדעי המחשב, תואר שסטודנטים רגילים, מוכשרים, מסיימים אותו תוך 3 שנים, ונקרעים עליו. טייס, סטודנט לשעבר בבן-גוריון מספר לנו:

זה יוצא בדיוק שנה. קלנדרית. זה יוצא שלושה סמסטרים.

וקורה שיוצאים למסע באמצע השנה הזאת?

כן. יש לך לו"זים צבאיים תוך כדי. שיחות, סמינרים, מסדרים, אינסוף דברים, לוזים צבאיים כאלה.

בחזרה לפרופסור גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"ישנם סידורים עם כל מיני מוסדות ביטחון למיניהם. תמורת זאת שבאים לשם התלמידים שלהם
האוניברסיטה או המכללה מוותרת על חלק ניכר מההכשרה האקדמית שלהם. אני אומר את זה
במלוא האחריות".

"בזמנו שהציעו לעשות תוכנית כזאת במחלקה שלי של מדע המדינה לאנשי צה"ל הם רצו שחלק
מהלימודים יהיו בבסיס, שנקצץ את השעות האלה, שהם ילמדו בכיתות נפרדות, ושהם יהיו חברים
בוועדה של תוכנית הלימודים. אני אמרתי לחבריי: "תראו, אני מסכים, אבל יש לי רק בקשה אחת, אני מבקש שניים מאיתנו, שישבו בוועדות שמחליטים על הציוד של צה"ל, על התותחים שצה"ל לוקח, על תכניות ההכשרה", כי אני מבין בצה"ל אפילו קצת יותר, כי הייתי בסך הכל קצין בצבא, משהם מבינים בתוכניות".

בדרך כלל, כל הקומבינות בתואר הראשון מתרסקות כשמגיעים לאנגלית. בכל זאת, אי אפשר לקבל תואר ראשון בלי אנגלית סבירה, נכון? ובכן, באוניברסיטת חיפה, יש ועדת חריגים, שנותנת לא פעם פטור לסטודנטים מלימודי אנגלית. במשך מספר שנים היה גם עוד פתרון יצירתי, שהאוניברסיטה אימצה. הסטודנטים של אוניברסיטה חיפה עשו את לימודי האנגלית שלהם בשלוחה של מוסד אחר, מכללת תל חי, שמוקמה בכלל בכפר מרר. למה? תקשיבו. הנה מה שמספרת לנו פרופסור בתיה לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה:

"התלמידים…למדו ביום שישי בין שמונה וחצי עד אחת עשרה, באחת עשרה ורבע אמור היה להיות להם שיעור אנגלית. במקום להיכנס לכיתה באחת עשרה ורבע, הם אירגנו הסעה ונסעו לכפר מרר. כדי ללמוד אנגלית שם. הם ידעו שכל הסיפור הזה נעשה אך ורק כדי לעבור את הקורס הזה בקלות לגמרי, ולא לעמוד בדרישות של האוניברסיטה. ההנהלה סגרה פשוט את העיניים עד שהוחלט לעשות ניסוי, ואותם התלמידים קיבלו את הטופס בחינה של אונ' חיפה. ממוצע הציונים הכיתתי היה 34. זה היה סיפור כל כך תמוה שגם המורים וגם הסטודנטים דיברו על זה אבל לא נעשה שום דבר. מה שאני מוכרחה לומר לזכות מכללת תל חי שאחרי הניסוי הזה הם בעצמם ביטלו את הקורסים האלה כי הם בעצם הבינו שזה היה בלוף".

פרופסור לאופר הייתה חברה בוועדה של המועצה להשכלה גבוהה שניסתה לעשות סדר בהוראת האנגלית. היא גיבשה המלצות, הביאה אותן למועצה, המועצה אישרה – הכל טוב. עד שבישיבה לאחר מכן, קם נציג של התאחדות הסטודנטים במועצה להשכלה גבוהה, איים שתהיה שביתת סטודנטים, והופ ההמלצות נעלמו. יצאתי לשוחח עם אורי רשטיק, נציג התאחדות הסטודנטים במועצה להשכלה גבוהה:

איך אתה מסביר את זה ששני סטודנטים מתנגדים והמל"ג כולה מתקפלת?

איך אני מסביר את זה? תשמע, לסטודנטים יש כוח. לא תמיד ההתנגדויות שלהם מתקבלות. אתה יודע, זה לא בשורה משמיים שאם יו"ר התאחדות הסטודנטים אומר "לא" במל"ג. יש דיון ואם מסבירים את העמדה, זה יכול להתקבל.

חשוב לציין, זה לא רשטיק שהתנגד, אלא נציגי התאחדות הסטודנטים שקדמו לו. בחזרה לפרופסור בתיה לאופר:

"יש מוסדות שלא דורשים שום סף קבלה, זאת אומרת אתה יכול להיכנס ללמוד במוסד להשכלה גבוהה עם אפס ידע באנגלית, איך תתפקד? אל תשאל אותי… לפני מספר שנים היתה ועדת הערכת איכות של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה)… הסטודנטים בעצמם אמרו להם שהם לא מסוגלים להבין את החומר הביבליוגרפי שלהם ולכן כל מה שהם עושים הם קונים תקצירים בעברית. זה כתוב שחור על גבי לבן מפי הסטודנטים עצמם".

למה המוסדות להשכלה גבוהה נותנים לזה יד? בתיה לאופר, לשעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה, מספקת הסבר:

"בגלל שיקולים תקציביים, אז האינטרס של המוסד הוא להוציא מספרי בוגרים רבים בזמן קצר ביותר.
זאת הסיבה האמיתית".

תשמעו מה מספרים כמה מהסטודנטים באותה תכנית תל"ם אשכול של אוניברסיטת חיפה:

סטודנט: אני התחלתי תואר שני עכשיו. ביחסים בין לאומיים.

תחקירן: התחלת תואר שני? מגניב. אתה לא צריך לסיים ראשון קודם בשביל זה?

סטודנט: לקחתי את כל הבסיסי של התואר השני, כל הקורסים הבסיסיים המחייבים, וככה יהיה לי
MA כשאני מסיים את התואר ביחסים בין לאומיים, ואז אני אמשיך לדוקטורט.

תחקירן: זה תואר רגיל כאילו פה? מה, כל האוניברסיטאות שכונה?

סטודנט: פה? אחושרמוטה שכונה. תשמע, אני מגיע ממקומות, כאילו שבחיים שלי לא ידעתי מה זה
ספר, כן? הגעתי לפה, אני אומר לך, כמעט הוצאתי מצטיין דיקן בשנה שעברה. היה לי ממוצע 96.
בכל המבחנים. אבל אני למדתי קצת פה ושם. כל החבר'ה האחרים באים למבחן, יושבים אחד ליד
השני. אין העתקות, זה מה שכיף במבחנים.

סטודנט: מה? אין העתקות.

סטודנט: קשה להעתיק.

סטודנט 2: תקשיב תקשיב. אני אמרתי לו "שוק, אבל אל תשאל, אני לא אשקר".

הגיע הזמן להכיר לכם את בית החרושת מספר אחד בארץ ללימודי משפטים, מכללת אונו בקרית אונו. המכללה הסמיכה אלפים רבים של בוגרי משפטים משנת 2002, אבל ההסמכה שלה עדיין זמנית. מה זה אומר? בהמשך נסביר. שלחנו לשם את 'קובי' שלנו. הוא רוצה מאוד לעשות תואר במשפטים, ולא ממש מתכוון להגיע ללימודים.

קובי: אני עובד במשרה מלאה, אני עובד הרבה שעות. אני בעצם מחפש את המסלול שהכי יאפשר
לי אתה יודע, גם לעבוד וגם להצליח לעבור את הלימודים במקביל.

יועץ: המסלול הכי מבוקש, הדו-יומי.

קובי: הכי מבוקש הדו-יומי?

יועץ: שני ושישי.

קובי: אוקי. תסביר לי אז מה זה אומר.

יועץ: שני מארבע עד עשר. שישי משמונה עד שתיים. זה המסלול הכי מבוקש, כבר מגיעים למצב
שזה נסגר חודש אפילו לפני מועד סוף ההרשמה.

לפי החלטה פורמלית צריך ללמוד לפחות שלושה ימים בשבוע כדי לקבל תואר ראשון. באונו לומדים יומיים.

יועץ: לכל הקורסים האלה (מערכת שעות) כבר יש לך סיכומי שיעורים מוכנים באתר. מחכים לך רק
להדפסה. למבחנים עצמם אתה מגיע עם דף A4, משני הצדדים, שאתה מכין לך ראשי פרקים של
אותו מבחן שאתה לומד.

קובי: יש כאלה שלא מסיימים את התואר?

יועץ: כל אחד והסיפורים שלו. זה לא קורה הרבה. לעיתים רחוקות ביותר.

קובי: קרה אבל?

יועץ: לא משהו שזכור לי.

יועץ רישום שמעיד שכמעט כל מי שמתחיל את התואר גם מסיים? מעניין. איך כולם מצליחים? 'קובי', התחקירן שלנו, שוחח עם כמה סטודנטים במכללת אונו:

קובי: צריך לבוא לשיעורים תכלס?

סטודנטית: יש כמה אנשים שאני מכירה שלא מגיעים בכלל, ניגשים רק למבחנים וגם מצליחים.

קובי: ולא בודקים נוכחות אבל?

סטודנטית: לא.

קובי: יש מרצים שכן בודקים או שממש לא?

סטודנטית: ממש לא.

סטודנטית 2: לעבור אתה תעבור ב-100%. אני חותמת לך.

קובי: למה?

סטודנטית 2: ככה.

קובי: עבודות צריך להגיש?

סטודנטית 2: אתה תגיש כמו כולם, אבל זה לא… בוא נגיד את זה ככה, הם לא מחמירים. הם לא
מחמירים פה כאילו. עבודות גם שממש.. בוא נגיד ממוצע, הם יכולים לקבל על זה פה ציונים מאוד
גבוהים של 90 פלוס.

קובי: יותר ממקומות אחרים?

סטודנטית 2: כן. במאה אחוז אני אומרת לך.

תראו מה אמר פרופסור יעקב נאמן, לשעבר שר המשפטים, על התארים שמחלקות חלק מהמכללות למשפטים:

"יש לנו עורכי דין טובים מאוד, בתי ספר למשפטים טובים. יש כאלה שפחות טובים, בעיקר במכללות
שנותנים את התעודות תמורת סכום די יפה וזו פרנסה יפה מאוד למכללות".

נאמן היה שר משפטים, אקס יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן, הוא בטח יכול היה להתמודד עם התופעה עליה הוא מתריע, לא? לא ממש. אגב, היזם של אונו הוא אדם בשם רנן הרטמן, איש שמקושר היטב לפוליטיקאים רבים. נחזור אל קטע ממכתבו של פרופ' נבו, שהיה כזכור חבר באותו גוף שאמור לפקח על מוסדות כמו מכללת אונו:

"ברוב תבונה החלטנו על הקמת ועדה שתסדיר את נושא תנאי הקבלה לבתי הספר למשפטים וזאת
אחרי שהתברר כי נפתחה תחרות פרועה בין כמה מבתי הספר למשפטים מי יוריד נמוך את סיפי
הקבלה (על מנת לקבל כמה שיותר סטודנטים "מניבים"). אכן, החלטה החלטה. מה קרה עם
ההחלטה? נכון להיום – אין ועדה, אין המלצות, אין אחידות. תפוס כפי יכולתך נמשך".

נבו לא כתב, אך אנחנו יכולים לספר לכם שמי שעצר את הקמת הועדה הוא שר החינוך הקודם, גדעון סער.

כך או כך, לא באנו לייגע אתכם רק כדי שתוציאו תואר ראשון. רוצים להתקבל לתואר שני בלי תואר ראשון? או חלילה יש לכם ממוצע נמוך בתואר ראשון? יאללה.

ניקח את המוסד המפואר, באמת מפואר, אוניברסיטת תל אביב. האוניברסיטה מקיימת שורה ארוכה של תוכניות מיוחדות לתואר שני למי שהפרוטה מצויה בכיסו. התכניות הללו עולות בין 34 ל-220 אלף שקל לשנה לתכנית היוקרתית בתואר שני במנהל עסקים, קלוג רקנאטי (Kellogg-Recanati). קוראים לתוכניות הללו "חוץ תקציביות". הנה מה שאמר לנו פרופסור יצחק גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, על התכניות החוץ תקציביות:

"עמדתי ידועה. לסגור את כל התוכניות החוץ תקציביות. אני אומר את זה יותר חריף. אם יש לך שתי
תוכניות למנהל עסקים באותה אוניברסיטה, כמעט בטוח שהתוכנית הרגילה שנמשכת יותר זמן,
ושמקדישים לה יותר זמן, היא ברמתה עולה על התוכנית באותה אוניברסיטה, עם אותם מורים, אשר
היא נקראת אקזקיוטיב M.B.A שהיא חוץ תקציבית".

ואם כבר האוניברסיטה מוצאת מספיק אנשים שמוכנים לשלם סכומים כאלו, אז מה, לא נקבל אותם כיוון שהם לא עמדו בתנאי קבלה? תראו מה קובע תקנון אוניברסיטת תל אביב: לתכנית המיוחדת, היקרה יותר, לניהול תואר שני, אפשר לקבל שני אנשים בלי שיש להם תואר ראשון. חריגים. מבקר המדינה מצא, שבכלל בתכניות האלה לתואר שני עם הרבה כסף, תנאי הקבלה נמוכים יותר מאלו של התכניות הזהות לתואר שני לאנשים רגילים. במילים אחרות, יש לך יותר כסף? יש לך יותר סיכוי להתקבל לתואר שני.

באוניברסיטת תל אביב יש תכנית מיוחדת לתואר שני במשפטים. קוראים לתכנית "נורת'ווסטרן" (Northwestern). זה עולה רק 69 אלף שקלים לשנה. מה זה ביני לביניכם? ועשרות, אולי מאות, מהאנשים שמשרתים בממשלה עברו את התכנית הזאת. מבקר המדינה מצא שבשנה ספציפית שהוא בדק, 20 אחוז מהאנשים שהתקבלו אליה לא עמדו בתנאי הקבלה. חריגים. הנה קטע משיחה שערכתי עם פרופסור אהרן שי, רקטור אוניברסיטת תל אביב:

בתכנית של נורת'ווסטרן כל סטודנט חמישי הוא סטודנט שלא עמד בתנאי הקבלה של מי
שהיה רוצה להתקבל פה לתואר שני בתכנית רגילה למשפטים.

יפה. על זה אני מאוד גאה. האנשים האלה הם חריגים מבחינת הסטנדרטים המאוד גבוהים שקבענו.
באה נורת'ווסטרן ואומרת, מדוע אתה דוחה אותו? תן לו את האפשרות, ואחר כך עוקבים אחרי
הסטודנט הזה ונשאיר אותו בתכנית.

שאלתי את פרופסור גל-נור על התכניות הללו:

בתוכניות החוץ תקציביות, אין כמעט מצב שיכשילו מישהו, נכון?

לא רק שם, במוסדות שחיים משכר לימוד, התמריץ לאשר את התלמיד כמעט בלי קשר להישגים
שלו, אני אשתדל לומר כמעט כי אני מקוה שאני טועה, הוא מאוד גדול. ולכן, אם זה נעשה, יש לחץ
על המורים לא לתת ציונים נמוכים, לא להכשיל.

אוניברסיטת בר-אילן מאפשרת גם היא, בניגוד לכללים, להתקבל לתואר שני בלי תואר ראשון. בשנה שעברה, שמונה סטודנטים למדו באוניברסיטה לתואר שני בלי שיש להם תואר ראשון. אחת מהן היא ליהיא לפיד, אישתו של… שלושה מהסטודנטים למדו ללימודי דוקטורט. יאיר לפיד באמת לא לבד.

אוניברסיטת חיפה, זוכה כבר שנים ללמד את קציניו הבכירים של צה"ל לתואר שני במדעי המדינה. זו תוכנית מיוחדת, לימודים צבאיים במכללה לביטחון לאומי ולימודים אקדמיים באוניברסיטת חיפה. לרמטכ"ל יש תואר כזה, וגם למפקד חיל האוויר ולראש אגף טכנולוגיה, ואנחנו כמובן לא באים לפקפק במחויבותם האקדמית של האנשים המצוינים האלה, אבל בוא נגיד, בגדול, ללמוד יום בשבוע, יום רביעי במשך שנה, קצת עבודות, מבחנים ופחות או יותר זהו. מה אומר על כך פרופסור גל-נור?

"אני דווקא את התוכנית מכיר כי אפילו לימדתי שם. זו תעשיית תארים, נקרא לזה בשם, זו תעשיית
תארים, זה לא לימוד, זה לא השכלה, זו לא הרחבת אופקים".

עכשיו, בוא נשנה צד. נגיד שפה ושם אנשים מקבלים תואר בלי שעמדו בכל מה שנדרש, אז מה? הנה התשובה של פרופסור ברוך נבו, מאותו מכתב שאנו מצוטטים ממנו הרבה, שהוא שלח לחבריו במועצה להשכלה גבוהה:

"…בהסכמי השכר של המגזר הציבורי לתחומיו הרבים ובהסכמי השכר של ארגונים רבים במגזר
הפרטי דרגה אקדמית כמו "בוגר" או "מוסמך" גוררת באופן אוטומטי עלייה בשכר, שתשתקף בעתיד
בתשלומים הפנסיוניים. תארים שאין מאחוריהם משהו ממשי הם בפשטות יקרים מדי עבור מדינת
ישראל…"

עכשיו, הגיע הזמן שלנו ללכת בעקבות האצבע המאשימה שמפנה פרופסור נבו אל עבר הגוף המפקח, המועצה להשכלה גבוהה. וכך כותב פרופסור נבו:

"המועצה להשכלה גבוהה לא פיתחה מנגנוני בקרה של איכות הבוגרים. אשר על כן, נודה על האמת,
אין לנו מושג מה האיכות האמיתית של בוגרינו. מי נושא באחריות לכל זה? אנחנו, כולנו, חברי
המועצה מספר 11. מיטב האיחולים למועצה 12".

ד"ר יעקב ברגמן, בית הספר למנהל עסקים, האוניברסיטה העברית מספר לנו:

"המועצה להשכלה גבוהה מורכבת מנציגים של האוניברסיטאות, או רוב מוחלט. המועצה הזאת היא
לא אפקטיבית במיוחד. שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, כבר אמרה שהבעיה כאן היא שהמפוקחים
מפקחים על עצמם. זה דבר שלא קיים בשום סקטור אחר בישראל, וגם לא קיים בעולם הרחב".

אחרי שהתפוצץ עניין לפיד, כונסה ועדת החינוך של הכנסת. משה ויגדור, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה נשמע מאוד נחרץ. ויגדור תיאר לחברי הכנסת את התהליך שצריך לעבור מוסד להשכלה גבוהה כדי לקבל אישור לתארים חדשים שהוא מנפיק:

"הבדיקה היא בדיקה מאוד יסודית, עם אנשים שהם מומחים בתחומם"

ויגדור מורח את חברי הכנסת. או בשפתו של פרופסור נבו, חבר באותה מועצה להשכלה גבוהה:

"הסכמנו להאריך שוב ושוב את חייהן של תוכניות אקדמיות, למרות שהפגמים שנתגלו בהן, חזרו
ואובחנו כבר בשלב מתן ההיתר ועבור להסמכה זמנית ושוב להסמכה זמנית נוספת וכך עד אין סוף".

והנה עוד מריחה של משה ויגדור, מנכ"ל הגוף המפקח:

"לא כל התכניות מאושרות, מה שלא מתאים ולא עומד בסטנדרטים אקדמיים לא יכול להמשיך".

והנה האמת (ממכתבו של נבו):

"וכך קרה שבכל חמש שנות כהונתה, אף תכנית פעילה לא נסגרה ע"י המל"ג, שום רשת ביטחון לא
הופעלה, מאף סטודנט בוגר לא נשללה התעודה גם אם כולם יודעים שהתעודה בעלת ערך אקדמי
בעייתי.

אם כל כך יסודי, איך כמעט תמיד מאשרים?

פרופסור לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, שעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה:

"אישור הפתיחה זה דבר די קל, מכיוון שאתה מאשר אך ורק ניירות. היום להרכיב תוכנית לימודים
לדעתי זה דבר די קל, אתה פותח את האינטרנט ומעתיק לך סילבוסים ויש לך תוכנית לתפארת".

הנה עוד קטע ממכתבו של פרופסור נבו:

"נתנו הסכמה בשתיקה לתופעת "התיאטרון הנודד" שלפיה מוסד מציג גלריה של חברי סגל ראויים
ועל בסיסם הוא מבקש אישור לתוכנית א'. שנים ספורות אחר כך הסגל הנידון מדולל וחלקו
"מועתק" לתוכנית ב' אשר המועצה מתבקשת כרגע לאשר לאלתר. אף פעם לא חזרנו לבדוק מה
קורה לתוכנית א' ".

קחו לדוגמא את הפרופסור למשפטים והקרימינולוג בעל השם, שלמה שוהם. אנחנו מצאנו לפחות 7 תוכניות שהתהדרו בשמו של שוהם בשלב כלשהו. הנה שיחה טלפונית שקיימנו עם פרופסור שלמה שוהם:

המקור: אוניברסיטת תל אביב, כתוב שאתה פרופסור אמריטוס וממשיך במחקריו גם היום
באוניברסיטה.

שוהם: נכון.

המקור: המרכז האקדמי פרס כסגל אקדמי.

שוהם: כן.

המקור: המכללה למנהל התכנית בקרימינולוגיה ואכיפת החוק.

שוהם: אני כבר לא שם.

המקור: ממתי?

שוהם: כבר שנתיים שלוש.

המקור: מכללת גורדון.

שוהם: אני כבר לא שם. גם כן, שנתיים שלוש.

המקור: המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה?

שוהם: כבר שנתיים שלוש אני לא שם.

המקור: בביתה"ס למשפטים המכללה האקדמית צפת?

שוהם: בצפת אני מלמד.

המקור: והמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן?

שוהם: אני גם שם מלמד. יש לי קורס אחד בשבוע.

המקור: אז מתוך הרשימה, שלוש אתה אומר זה כבר לא רלוונטי.

שוהם: לא רלוונטי.

פרופסור לאופר:

"זה דברים שמספרים לי קולגות שלי. הם מגישים תכנית, ראש החוג שלהם אומר "תעבו את
הסילבוס. שימו שם יותר פריטים ביבליוגרפים, כי המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) תאהב את התכנית אם היא תהיה
מרשימה". כאשר המורה אומרת, מה זאת אומרת? אבל אתה יודע שהתלמידים שלנו לא יוכלו לעכל
את הסילבוס הזה, אז אומרים לה בסדר, לא משנה. העיקר שהמל"ג תאשר. בכיתה תעשי מה שאת
רוצה".

הלאה. אישור לפתוח תוכנית זה קל. האישור הקשה הוא להסמיך בוגרים. עכשיו אמורים לוודא שאתה מלמד מה שהבטחת ללמד, על ידי האנשים שהבטחת שילמדו ושהבחינות שלך בכלל בוחנות משהו.

פרופסור לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה:

"יש בדיקות אבל הבעייה היא שרוב הבדיקות נעשות על פי מסמכים שמעביר המוסד עצמו. זאת
אומרת המוסד בוחר אילו בחינות הוא ישלח לך. זאת לא בדיקה ממש. הבדיקה האמיתית היא לנסוע
למוסד הזה, להגיד "תן לי את כל חבילת הבחינות שלך", ואנחנו נבחר לנו מה שאנחנו רוצים".

למקרה שלא הבנתם – המכללה או האוניברסיטה מחליטה איזה בחינות לדוגמא להעביר למפקחים. וואלה? איזה חלום. זה כמו שהמפקד בצבא יודיע לך באיזה שעה הוא בא לבדיקת פתע.

פרופסור לאופר:

"בזיכרון גס, הייתי אומרת שבתשעים ושמונה אחוז, בסופו של דבר, התוכניות מאושרות. כמובן שיש
תוכניות שמעבירים אותן שבעה מדורי גיהינום, אבל בסופו של דבר התוכנית יוצאת לדרך".

ובשפתו של חבר המועצה לשעבר פרופסור נבו:

"מאות סטודנטים מקבלים תעודות "בוגר" ומוסמך" למרות שהם למדו בתוכניות פגומות, אליבא
דמועצה להשכלה גבוהה".

תשמעו סיפור. אחרי התפוצצות פרשת לפיד, היה שיעור אצל המרצה ד"ר תמר לרנטל מאוניברסיטת תל אביב. המרצה המכובדת סיפרה לסטודנטים – "לפיד? איזו צביעות. הוא לא הראשון ולא האחרון. גם עליי הופעל לחץ מגבוה כדי להעביר חבר כנסת שלמד אצלי ולא עמד במטלותיו". הנה קטע ממה שאמרה ד"ר תמר לרנטל:

"זה (לפיד) לא מקרה יחיד, בוא נגיד כך. זה לא מקרה יחיד דווקא של חבר כנסת, אבל זה לא מקרה
יחיד של אנשים שבסופו של דבר… לא ממש קונים, אבל אתה יודע, יש הרגשה שקצת אה.. ח.ל. (חייב
לעבור) זה ברור… ח.ל. זה כולם. כל תכניות המנהלים זה ח.ל".

ד"ר לרנטל לא הסכימה לגלות לנו מיהו אותו חבר כנסת, שבזכות לחץ מגבוה סיים את מטלותיו בקורס. ביררנו. מדובר בסגן השר לשעבר, ח"כ איוב קרא. מיהו אותו גורם שהצליח להפעיל לחץ עבור הנציג הדרוזי של הליכוד ולמה? לא הצלחנו לגלות. הנה מה שאמר איוב קרא בעניין זה:

אני לא זוכר אותה (את המרצה) אפילו. אני לא סיימתי את אוניברסיטת ת"א. אני גם לא אסיים.

ואתה יודע מי הפעיל לחץ מגבוה? אתה דיברת עם מישהו של האוניברסיטה?

תגיד לי, אתה נורמלי? אוניברסיטת ת"א שומעים ליכוד הולכים הביתה. מישהו יכול להפעיל לחץ?
באמת.

אצל לרנטל למד עוד סטודנט בזמן שהיה חבר כנסת. אלכס מילר, לשעבר יו"ר ועדת החינוך של הכנסת. הנה קטע מדבריו של מילר באחת מישיבות ועדת החינוך של הכנס, יוני 2009:

"הרבה אנשים נמצאים כאן באולם, עברו את הסיוטים הלא פשוטים של תואר ראשון ומבחנים
ועבודות".

לפי מה שאנחנו ביררנו על לימודיו לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, זה לא מקרה שיו"ר ועדת חינוך לשעבר מדבר על הסיוט שהוא עבר לתואר ראשון.

דו"ח ה-OECD לשנת 2012 גילה שישראל היא במקום השני במספר האנשים שמחזיקים בתואר אקדמי. 46 אחוזים מהאנשים בגילאי 25-64, בעלי תואר אקדמי. לא יאמן. הראש היהודי, כמה שכל. איזו חוכמה נשפכת לנו מהאוזניים. רק צריך לדאוג שאנשי הOECD לא יבואו לטייל פה במוסדות להשכלה גבוהה.

כתבתם של רביב דרוקר ויובל אגסי

עריכה: רפי אבולעפיה.

צילום: עודד קירמה, דודו בוקר, אמיתי אייזנברג, יובל אסייג.

מקליטים: יניב אוחנה, עמית אלה, מור בידר.

עריכה נוספת: אליה קאהן.

תחקיר: לינור גריסריו, שירה פליגלמן

תגובות:

תגובת המועצה להשכלה גבוהה:

בקשר לתכניות החוץ תקציביות הוקמה ועדה לאחרונה שבוחנת את הנושא.

באשר לקבלה לתואר שני ושלישי בלי תואר ראשון – המועצה החליטה כי ככלל לא יתקבלו סטודנטים לתואר שני בלי תואר ראשון – ולתואר שלישי בלי תואר שני וראשון. ערעוריהן של האוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב בנושא נדחו.

באשר לתכנית לעובדי שב"כ. המועצה התחילה בבדיקה מול אוניברסיטת בר-אילן בעניין משך התכנית והמבנה שלה.

בעניין התכניות לקצינים בכירים וקורס טיס. התכניות הללו עומדות בכל התנאים שנקבעו להן.

לגבי ההסדר בין מכללת אור יהודה לאוניברסיטת בר אילן. אור יהודה אינה מוסד להשכלה גבוהה אלא מתנ"ס עירוני. לאוניברסיטת בר אילן לא היה אישור לפתוח את התכנית וכאשר נודע למועצה על כך, נדרשה בר אילן לסגור את התכנית.

בעניין הוראת האנגלית. הנושא הועבר לבחינה מקצועית נוספת ואמור להגיע להחלטה בשבועות הקרובים.

הוועדות המקצועיות של המועצה מורכבות מאנשי מקצוע מובילים. צר לנו על הטלת הדופי בפעילותם.

תגובת שר החינוך לשעבר גדעון סער:

בעניין הועדה לבחינת תנאי הקבלה בבתי הספר למשפטים, השר גדעון סער העלה את הנושא ביולי 2011. בסופו של תהליך הוחלט על הקמת ועדה בין-לאומית בלתי תלויה שתפעל במהלך שנת 2013.

בעניין הוראת האנגלית. הדיון המחודש בנושא לא בא בעקבות איומי שביתה מצד הסטודנטים אלה מכיוון שההחלטה שהתקבלה לא לקחה בחשבון היבטים מהותיים.

תגובת אוניברסיטת חיפה:

מטרת מערך אשכול (תל"ם) היא לאפשר לימודי השכלה גבוהה לאוכלוסיות מגוונות ובעיקר אנשים מבוגרים ועובדים תוך שמירה על דרישות אקדמיות.

בעניין הלימודים במרר. כשנודע לאוניברסיטה על רמה לא נאותה של לימודים בשלוחה של תל-חי, האוניברסיטה הפסיקה מיוזמתה ובאופן חד צדדי את ההכרה בלימודים אלו.

תגובת אוניברסיטת בר אילן:

בעניין התכנית של השב"כ. זו תכנית רצינית, בפיקוח אקדמי הדוק של איש סגל מהאוניברסיטה. היא עורכת כמעט שנתיים, שישה וחצי חודשים אינטנסיביים באוניברסיטה, סמסטר נוסף בו מגיעים הסטודנטים ביום ראשון ולימודים במטה השב"כ.

תגובת אוניברסיטת באר-שבע:

לעניין קורס טיס. מדובר בתכנית ייחודית שאינה מתפשרת על מצוינות אקדמית, עומדת בקריטריונים ומבוקרת ע"י גופים בלתי תלויים.

תגובת צה"ל:

הטענה בדבר איכות תכנית מב"ל משוללת מן היסוד ואף ההיפך הוא הנכון. התכנית עברה לאחרונה בדיקה במסגרת ועדה בין-לאומית לבדיקת איכות במדע המדינה ונמצאה ראויה מכל הבחינות.

לגבי קורס הטיס. שילוב הלימודים עם פעילויות צבאיות שונות מתקיים בקורס טיס כבר מספר שנים ובהצלחה רבה.

תגובת השב"כ:

השירות מקפיד על עמידה בכל הסטנדרטים המקצועיים והאקדמיים לרבות תנאי קבלה, חובת נוכחות, מטלות הגשה ומבחנים.

תגובת מכללת אור יהודה:

סטודנט המעוניין להמשיך את לימודיו במסלול לתואר ראשון מחויב לעמוד בתנאי הקבלה של האוניברסיטה. חבל שעסוקים ברכילות ואינטרסים של בעלי עניין במקום לראות את המשמעות החינוכית והחברתית של לימודים אלו.

תגובת הקריה האקדמית אונו:

העובד המוצג בכתבה אינו יועץ אקדמי כי אם איש מכירות ואין לו קשר ו/או ידע באשר לצד האקדמי או לשיעור המסיימים את הלימודים. הנהלת הקריה טיפלה בנושא.

מידי שנה מופסקים לימודיו של אחד מכל 6 סטודנטים עקב אי עמידה בדרישות האקדמיות הגבוהות. מסלולי הלימודים לתואר ראשון מתבססים על שלושה ימי לימוד בשבוע לפחות. כל התארים הנלמדים בקריה האקדמית אונו זכו להסמכה קבועה.

תגובת מכללת נתניה:

בשנת תשע"ג ביצעה המכללה ניסיון חד-פעמי לקיום מכינת קיץ מקוצרת, פרט למקרה זה המכללה לא קיימה מכינה כזאת בעבר והיא גם לא תיפתח בעתיד.

תשובה לבן דרור ימיני – האם אבו מאזן סרב לאולמרט כיוון שהיה ברווז צולע?

4 במאי 2013
 

בן דרור ימיני פרסם בבלוג שלו תשובה לפוסט שלי על הספר החדש של אליוט אברהמס, שבעיניי אישר את העובדה שאבו מאזן לא יכול היה להגיד 'כן' להצעת אולמרט, מכיוון שבעיתוי בו ניתנה, אולמרט כבר היה "ברווז צולע", שלא לומר פחות מכך.

זו תמצית הטיעון של ימיני ממאמרו:

הניסיון לחפש מתחת לאדמה את מה שגלוי וידוע – הוא קצת פאתטי. קונדוליסה רייס מספרת בספר שלה, "NO HIGHER HONOR"' שההצעה של אולמרט עלתה במאי. לא בספטמבר. היא גם מספרת שם, שהיא הייתה כל כך המומה מההצעה הנדיבה, שאפילו לשני העוזרים שלה, אחד מהם הוא אברהמס, היא לא סיפרה את כל הפרטים. למחרת היא כבר הייתה במוקטעה, אצל אבו-מאזן. והתשובה שלו – בחודש מאי, לא בחודש ספטמבר – הייתה חד-משמעית: "אני לא יכול להגיד לארבעה מיליון פלסטינים שרק חמשת אלפים יכולים לחזור הביתה". נחזור ונאמר: מדובר בחודש מאי. אף לא מילה על מעמדו של אולמרט. כלום. רק עניין אחד ויחיד הטריד את אבו-מאזן: זכות השיבה.

להלן תשובתי לטיעון של ימיני:

1. כבר בחודש מאי, אולמרט היה "ברווז צולע". בפרק 50 של ספר הזכרונות שלה תיארה רייס בעצמה את הישיבה הראשונה בבית הלבן אחרי שאולמרט פירט באוזניה את הצעתו הנדיבה במאי 2008. כבר שמענו על חשדות חדשים לשחיתות של אולמרט והמילה כתב אישום ריחפה בחלל, היא כותבת. מסתבר שעד לבית הלבן הגיעו השמועות על טלנסקי, שנחת באותם ימים בישראל. מאוחר יותר, היא כותבת, הנשיא הגיע לארץ לכבוד יום ההולדת ה – 60 של ישראל. הנשיא והיא הסתכלו על אולמרט וחבורת הפוליטיקאים שלידו והם נראו להם כמו חבורת כרישים שמחכים לרשת אותו. היה ברור שימיו של אולמרט ספורים, כך רייס. במילים אחרות, כבר כשאולמרט העלה לראשונה את רעיונותיו מרחיקי הלכת בפני רייס הוא היה על סף הדחה (שבועות ספורים לאחר מכן הוא הודיע שלא ירוץ לראשות קדימה, מה שהפך אותו סופית לפוליטיקאי נטול כוח פוליטי)

2. רייס אכן הלכה לפגישה עם אבו מאזן יום לאחר ששמעה את אולמרט. אבו מאזן אכן הסתייג מהעובדה שאולמרט הציע חזרה של 5,000 אלפים פליטים בלבד וביקש להיפגש עם אולמרט ביחידות על ההצעה כולה (אולמרט הציע במקור שנציג מטעמו ייפגש עם נציג מטעם אבו מאזן ואמר שיש לו שופט לשעבר שיעשה את זה). במילם אחרות, אבו מאזן לא דחה את הצעת אולמרט. הוא ביקש להיפגש אתו ביחידות. ימיני רואה בהסתייגות של אבו מאזן גדולות ונצורות. אני מעוניין להזכיר לו כמה דברים. במו"מ בתקופת ברק דובר על עשרות אלפי פליטים. המספרים השתנו מסבב לסבב. בטאבה זה כבר הגיע ל – 100 אלף פליטים, על פי נוסחא מורכבת שגובשה בשיחות ועדת הפליטים בין נביל שעת' לביילין. מה ימיני ציפה שאבו מאזן יגיד בתגובה להצעת רייס? כן, גבירתי שרת החוץ. איפה חותמים? הוא לא אמור לנהל מו"מ? הוא לא אמור לנסות לשפר את ההצעה של אולמרט בנושא הפליטים (אולמרט סרב שזה ייקרא איחוד משפחות)?

3. בפרק 58 של ספרה כתבה רייס מתי אולמרט באמת הציג את הצעתו הנדיבה לאבו מאזן, כולל מפה. זה היה בחודש ספטמבר 2008. אני חוזר – בספטמבר! כלומר, כשהוא כבר גופה פוליטית לקראת קבורה סופית (ממש במקביל להכרעה ב"קדימה" בין לבני למופז על הזכות לנסות להקים קואליציה חדשה). הוא לא הסכים להשאיר את המפה וביקש תשובה חיובית על המקום. אבו מאזן ביקש להתייעץ. נקבעה פגישה נוספת, שמעולם לא קרתה.

יכול להיות שאבו מאזן אינו פרטנר למו"מ על הסדר קבע, שהוא יגיד 'לא' ברגע הקובע להצעה המקסימלית שראש ממשלה ישראלי יכול להציע (פחות או יותר מה שאולמרט הציע). יכול להיות. כל מה שאני טוען הוא שהמו"מ בחודשים האחרונים לכהונת אולמרט לא יכול להוות אינדיקציה לזה, כי אף מנהיג פוליטי שפוי לא היה עושה ויתור עצום כזה, בתמורה לבקושי נייר ריק, שמטרתו האמיתית היא לייצר מורשת פוליטית של שלום עבור אולמרט. כדאי להזכיר לימיני שבאותם ימים הגיעו בכירים ישראליים, כולל שרים בממשלה ואמרו להם – אל תחתמו עם אולמרט. הוא לא יוכל לספק את הסחורה. חכו ללבני. העובדות הללו לא עומדות במחלוקת. בנסיבות הללו, ימיני באמת חושב שיש סיכוי שמנהיג פלשתיני יגיד 'כן'?

4. במאמרו, ימיני נאחז בהתבטאויות פלשתינאיות מאוחרות יותר של עריקאת ואבו מאזן על כך שסרבו להצעת אולמרט בגלל כול מיני סיבות מהותיות. גם פה נדמה לי שהציפיות של ימיני מהפלשתינאים הן פשוט לא מעשיות. מה ימיני ציפה שיגידו? כן, היינו מוכנים להצעת אולמרט (כלומר, ויתרנו על זכות השיבה ואתם יכולים כבר לרצוח אותנו), אבל לא חתמנו כי הוא היה ברווז צולע? זה לא ברור שכול מנהיג יסכים לעשות את הויתורים הכי קשים עבורו רק כחלק מעסקת חבילה מעשית בה הוא מקבל משהו? ימיני באמת מצפה שהפלשתינאים יגידו בפומבי שהם מוותרים על זכות השיבה, ישלמו מחיר פוליטי עצום רק כדי לשכנע אותו שהם רציניים?

אגב, אברהמס ציטט בספרו התבטאויות פלשתינאיות של אותם אנשים בדיוק על כמה הצדדים היו קרובים להסכם בכמה נושאים. הוא הפריך את האמירות הללו, אבל גם זה לא משנה. האמת היא שהפלשתינאים לא ידעו איך לאכול את ההצעה של אולמרט בשלב הזה.

אברהמס ורייס היו אוייבים מושבעים ונשארו כך. ספרו של אברהמס רווי בהשמצות על רייס. היא ראתה בתהליך הזה את יצירתה הפרטית וברור שמנסה להוכיח שהייתה לכך היתכנות. הוא מנסה להראות את ההפך הגמור. החידוש בספרו של אברהמס, על זה של רייס, זה שהוא ציטט את הנשיא ואפילו את מזכירת המדינה כאומרים בספטמבר 2008, שהם יודעים שלא ייצא הסכם מהמו"מ הזה ומההצעה הזאת. אם האמריקנים הבכירים ביותר חושבים שאולמרט לא יכול לספק את הסחורה, מה מצפה ימיני מאבו מאזן? שיחתום? זה מגוחך.

הסכסוך הקודם בין דני איילון לשר החוץ

2 במאי 2013
 

אני לא יכול לחשוב על איש ציבור יותר גמיש בדעותיו מדני איילון. ספק אם יש בעשרות השנים האחרונות עוד אדם שהצליח לעבוד בתחום המדיני תחת ראש הממשלה נתניהו הימני, ראש הממשלה ברק השמאלני ואפילו עם ראש הממשלה אריאל שרון.

אני לא יודע כמה מכם זוכרים, שלמרות אופיו הנוח והגמיש, איילון כבר עבר סכסוך מדמם אחר עם שר חוץ –  שר החוץ סילבן שלום.

זה קרה ב 2005 ונדמה לי שאפשר ללמוד מזה משהו על אופיו של עד המפתח במשפט ליברמן.

הכול התחיל מהוראה מוזרה של משרד החוץ לפטר את עוזרו האישי של איילון, אדם בשם לירן פטרזיל. איילון התחרפן. הוא היה בטוח שההוראה באה מכיוון שפטרזיל לא הצליח לסדר לבני הזוג שלום תמונה עם מדונה, שבאה אז לארץ. במקביל, התפרסם תחקיר קשה ב״ידיעות אחרונות״ על התנהגות אישתו של איילון, אן, לעובדי בית השגרירות ואנשי השגרירות. איילון היה משוכנע שידי השר מעורבבות בתחקיר הזה.

באופן מוזר, נציבות שירות המדינה החליטה לפתוח בחקירה מיוחדת בעקבות התחקיר הזה. למה מוזר? כי ממתי הנציבות משקיעה משאבים, נסיעות לוושינגטון וכו׳, בחקירה על אשת שגריר, שכלל אינה עובדת ציבור?

איילון היה בטוח שהחקירה מגמתית לחלוטין, שקשריו הטובים של סילבן שלום בנציבות (האישה החזקה בנציבות אז הייתה עדנה אלפסי, שהייתה מקורבת לשר החוץ) הביאו עליו את החקירה הזאת.

כך או כך, החוקר של נציבות שירות המדינה אסף עדויות מאוד מביכות על איילון ואישתו. עובדי בית השגרירות ואנשי השגרירות עצמם סיפרו שהיא מכנה אותם בכינויים כמו ״מטומטם״, ״טיפש״, ״אידיוט״, ״מפגר״, שהיא מנצלת אותם לצרכים אישיים – מעבודות שמרטפות, דרך הכנת שיעורי בית עם הילדים, נהיגה לצרכים פרטיים ועד עבודות מזכירות באירוע אישי של הזוג איילון. אן איילון, צויירה בפי העובדים, כמין שרה נתניהו. מתערבת בכל דבר, מנאומי השגריר ועד אבטחתו, אחת שכופה על עובדת להשתחוות בפניה, אומרת על עצמה שהיא ה  ביצ׳ מספר 1 ועוד ועוד. לטענת חלק מהעובדים, הם התלוננו על חלק מהדברים בפני השגריר עצמו, אבל ללא הועיל.

אבל פה זה לא נגמר. במידה מסויימת רק מתחיל. התברר כי זמן קצר לפני שהגיע החוקר של הנציבות, איילן ערך לפתע שיחות עם שניים מהעדים הפוטנציאליים, אב הבית והטבחית. בשיחות הוא דיבר אתם לפתע על העלאה במשכורת. במהלך החקירה עצמה, איילון ביקש סליחה, הוא חייב לסיים כי יש לו עבודה. רק בדיעבד התברר כי העבודה הייתה ללכת להקליט כמה מבכירי משרד החוץ, כולל המנכ״ל רון פרושאור. בשיחות המוקלטות איילון ניסה להוציא מהם שההוראה לפטר את עוזרו באה משר החוץ ואישתו. אישית, אני לא שולל את האפשרות שזה נכון, אבל בשלב בו איילון התקשר, השערורייה כבר הייתה בחוץ ואנשים כמו פרושאור וניסים בן שטרית רחוקים מלהיות פראיירים. הם הכחישו או התחמקו מהתייחסות לנושא. זה לא הפריע לאיילון להדליף עוד באותו ערב (איך יודעים? כי כבר בבוקר זה הופיע ב״ידיעות״) שיש לו הקלטות שמוכיחות את גרסתו. כאמור, הקלטות אכן היו לו, אבל לצערו הרב הן לא הוכיחו את גרסתו. כך או כך, הפרסום בעיתון גרם לבכירי משרד החוץ כמה לילות ללא שינה. הם לא ידעו מתי בדיוק הוקלטו ומה בדיוק אמרו ורק דמיינו לעצמם את זעמו של סילבן, אם יתברר שהסגירו אותו לידי האוייב איילון…

הפרשה המביכה הזאת הסתיימה בנזיפה לאיילון. מנכ״ל משרד החוץ נזף בו, אחרי חוות דעת של שי ניצן ממשרד המשפטים. הנזיפה באה הן על הניסיון שלו להשפיע על דברי העדים, ממש לפני עדויותיהם והן על העובדה שהקליט עמיתים לעבודה.

מה שהכי מדהים, מבחינתי, בסיפור הזה זה שחשבתי שאחריו לאיילון לא תהיה תקומה. מי ירצה להעסיק שגריר מקליט? אבל איכשהו דני נחום-תקום איילון הצליח לשרוד גם את זה ולהתברג לבין כנפיו של איווט ליברמן. אולי זה מכיוון שאיווט וסילבן כה צהובים זה לזה, אולי איווט חיפש איזו לגיטימציה בינלאומית, אבל במשך 4 שנים איילון ידע לזמר את נפלאותיו של ליברמן בכול מקום, עד שהגיעה, כמובן, אותה שיחת טלפון גורלית.

כל מה שידעתי על עמנואל רוזן

1 במאי 2013
 

אחרי התפוצצות פרשת קצב עשינו כתבה על ״ידעו ושתקו״. התקשרנו לאלו שהיו בסביבות הנשיא לאורך השנים. איך לא ידעת? איך לא שמעת? מה, לא שמת לב לשעות בהן הדלת נעולה לפתע וקצב בפנים עם איזו פקידה? לא ראית קורלציה בין קירבה לנשיא להתקדמות בלשכה?

טוב, עכשיו זה הגיע אלינו הביתה. אז הנה כל מה שאני יודע על ההרגלים המיניים של עמנואל רוזן. הכול, כולל הכול. אני מזהיר מראש – זה עשוי להיות קצת ארוך וטרחני, אבל לפני המשפט (שלי), לפחות שהעובדות יהיו בחוץ.

1. לא זוכר בדיוק מתי זה היה, אבל אחר צהריים אחד התקיימה שיחת מסדרון בערוץ 10 על פרשת קצב. אתם יודעים, הנושאים הרגילים. למה הן לא התלוננו, מי ידע ושתק וכאלה. חלק מהשותפות לשיחה עשו מין פרצוף הזה של ׳תפסיקו עם הצביעות הזאת׳. התחילה שיחה על ערוץ 10 – האם גם אצלנו יש מטרידנים והאם גם אנחנו שותקים. השם של עמנואל רוזן עלה. עמנואל ואני מעולם לא היינו חברים. בשנים הרגועות שלנו, היינו עמיתים לעבודה שמנהלים יחסי עבודה סבירים. היו גם שנים אחרות.

״נו, אז אולי תספרו לי מה הוא בדיוק עושה״. הבטחתי שאם הוא מטריד, אני אעשה עם זה משהו. אחת מהן סיפרה. הוא מעביר לי פתאום סמסים בחצות. אני לא זוכר את נוסח הסמסים, אבל זה היה משהו בסגנון – רוצה לבוא אליי, אני יכול לבוא אלייך, משהו כזה. היא המשיכה וסיפרה שהם בכלל לא מכירים. היכרות חטופה של מסדרון.

״איך את מגיבה?״

״התעלמתי ומתישהו זה נפסק״

לא יודע מה אתכם, אבל זה לא נשמע לי כמו מקרה שצריך לעשות אתו משהו. אולי לא החיזור הכי אלגנטי בעולם, אבל רחוק מלהיות הטרדה מינית. בעיניי, לפחות. גם המספרת לא נראתה לי שבורה במיוחד מהסמסים.

2. הכרתי לפחות אשה אחת שניהלה רומן עם עמנואל רוזן. רדיפת השמלות שלו הייתה מוכרת לכול. ההגעה לבתים בלי התרעה, הקללות, האיומים, ממש לא. האמת, אני עדיין מתקשה להאמין שזה קרה.

3. העדות הכי קשה שפורסמה בתחקיר ״הארץ״ היא העדות הראשונה של א׳. היא מתארת ממש אונס. שמעתי את העדות הזאת לפני כמה שנים. לא מא׳ עצמה, אלא ממישהו ששמע ממנה. התיאור שאני שמעתי היה שונה בפרט אחד מרכזי. לא היה בו את אמירת ה׳לא׳ תוך כדי יחסי המין. היה סוג של קיפאון, רצון שזה ייגמר, משהו כזה אמביוולנטי, אבל לא התנגדות. אני לא טוען שהפרטים הללו הומצאו עכשיו. באמת שלא. ייתכן שהם לא נאמרו לזה שסיפר לי, אולי הוא לא סיפר לי, לך תדע, אבל כמו שאני שמעתי את זה, זה היה רחוק מאונס. זה נשמע יותר כמו גבר חסר רגישות, אולי אפילו מגעיל, שלוקח בלי לשאול, שמנצל חיילת צעירה, שברגע של חולשה הזמינה אותו הביתה.

4. באיזשהו שלב שמעתי שעמנואל עזב את אולפן שישי בעקבות תלונה של תחקירנית. לא היה ברור מה בדיוק היה הסיפור. גם היום עדיין לא ברור לי. זה הגיע אליי בצורה של רומן בהסכמה שהסתבך והחלטה להדיח אותו משם, כפתרון פשרה שימנע את התפוצצות העניין, אבל אולי אני חוטא למישהו.

5. מאז התפוצצות הפרשה שאלתי לא מעט אנשים פה אם ידעו, מה ידעו. את זוגתי אני לא צריך לשאול. ענת (גורן, למי שלא יודע) הגישה איתו את תוכנית התחקירים של ״רשת״- ״קופסא שחורה״. אני יודע בוודאות שלא שמעה דבר, שמתקרב לעדויות שפורסמו השבוע ואני גם קצת ספקן לגבי מה שפורסם על אברי גלעד. יכול להיות שהוא אמר משהו בזמן אמת לבכירים ב״רשת״. אני מניח שהוא לא ממציא את זה, אבל מה שפורסם זה שהוא היה צריך להגיש את תוכנית התחקירים הזאת יחד עם עמנואל והוא סרב בגלל הנושא הזה. ובכן, מכל מה שאני יודע על התוכנית הזאת, אברי גלעד מעולם לא היה אמור להגיש אותה ואם אני טועה, אז סליחה מראש.

גלובס: מה חושב רביב דרוקר על פרשת עמנואל רוזן?. 1.5.2013

1 במאי 2013
 

רביב דרוקר על עדותה של א': "שמעתי את העדות הזו לפני כמה שנים. התיאור ששמעתי היה שונה" ■ על פיטורי רוזן מערוץ 2: "לא היה ברור מה בדיוק הסיפור" ■ "רדיפת השמלות הייתה מוכרת; ההגעה לבתים, הקללות, האיומים – ממש לא". להמשך קריאה.