ארכיון חודש: אוקטובר 2013

בנט, אלון דווידי והספין

30 באוקטובר 2013
 

אחרי הבחירות המקומיות יצאה "הבית היהודי" והיו"ר בנט בשורה של הודעות לתקשורת שבישרו על ניצחונה הגדול של המפלגה בבחירות. לא סתם ניצחון, ניצחון עם משמעות. "הבית היהודי" מתחברת לפריפריה, לפני בנט הם הרי היו מנותקים. שר הכלכלה, שסובל מאז הבחירות גלי מרירות קשים של פעילי מפלגתו, יצא מהלשכה ונסע לפריפריה כדי לברך את מנצחי "הבית היהודי". מתחברים.

האמת, לא חשבתי שאפילו צריך להתחיל להתווכח עם הקשקוש הזה, ממילא מי מאמין להודעות של מפלגות (גם "יש עתיד" ו"העבודה" פרסמו הודעות על הצלחותיהם בבחירות, אבל היה ברור שאלו הודעות כדי לצאת ידי חובה), בטח בכול הקשור לתוצאות מורכבות כמו של בחירות מקומיות. כשיש 191 מרוצים, כול אחד יכול למצוא ניצחונות והפסדים, כשהמכנה המשותף האמיתי, בדרך כלל, הוא הקשר הלא ממש חזק בין רמת ההצלחה בבחירות לזהות המותג המפלגתי. בכול זאת, את הסיפור על אלון דווידי ושדרות, נראה לי שכדאי לספר. זה מסוג הסיפורים שקצת סוגרים את הפער בין הדימוי האחוכי, "ישר בין העיניים" של בנט, לזהות האמיתית של שר הכלכלה.

"הבית היהודי" ניכסה לעצמה את הניצחון בשדרות, כמעט הייתי אומר בברוטליות. בנט שיחרר ציטוט: "הציונות הדתית עשתה הלילה היסטוריה בשדרות. בן הציונות הדתית אלון דוידי שניצח הערב יצעיד את שדרות למקומות שמגיע לתושביה להגיע אליהם". היסטוריה, לא פחות. דובר המפלגה הפיץ תמונות, הודעות ורבים מכלי התקשורת בלעו את הפיתיון. הנה כמה דוגמאות: "הבית היהודי כבשה את שדרות וקריית מלאכי", , "אלון דוידי מ"הבית היהודי" ניצח בשדרות",

והנה העובדות: "הבית היהודי" רשמה שורה של כישלונות מביכים בבחירות המקומיות. כול מי שמבין במפלגה יגיד לכם את זה. לא בטוח שזה בגלל בנט. סביר מאוד שלא, אבל להציג את זה כניצחון, זה עלוב ומגוחך. בירושלים, למשל, קיבלה הרשימה בה בנט תמך מנדט אחד שלם. הרשימה המתחרה, שנתמכה על ידי זבולון אורלב, קיבלה 2 מנדטים. במקומות רבים בארץ רשימת "הבית היהודי" נמחקה. אלון דווידי עצמו הוא איש ליכוד. לא סתם ליכוד, חבר במוסדות הליכוד, נתמך על ידי זאב אלקין, פוקד אנשים לליכוד, בבוקר הניצחון הוא אמר ברדיו "מפלגתי הליכוד", בקיצור, ליכודניק. נכון, יש לו זיקה עמוקה לציונות הדתית ורשימתו נתמכה על ידי "הבית היהודי" (וגם על ידי "העבודה"), אבל להציג את נצחונו כניצחון של בנט ועוד כמשהו שמבטא אסטרטגיה של ממש, זה מניפולציה בשקל מהסוג שבנט מתמחה בו. בנט, כמובן, יודע את האמת וכשדיבר על הניצחון הגדול בשדרות ("העדפנו להשקיע בנגב"…) הוא דאג למלמל שגם הליכוד תמך בדווידי, אבל אני נטפל לזה כי זה זה קו אופי שחוזר אצל בנט מימיו בלשכת נתניהו, דרך מועצת יש"ע ועד עכשיו: מניפולציות, מניפולציות ועוד פעם מניפולציות. לאיש יש יכולות מאוד מרשימות והרבה מאוד אינטליגנציה, אבל המניפולציות גרמו לו להיפלט מלשכת נתניהו, להיזרק בבושת פנים ממועצת יש"ע (הוא ואיילת שקד גילו לפתע שהכניסה שלהם למחשב בוטלה) ובסוף בסוף זה גם יגרום לו נזק כשר כלכלה.

מבקר המדינה על סטס מיסז׳ניקוב – אם זו לא הפרת אמונים, מה כן?

18 באוקטובר 2013
 

שאלה בדיני עונשין: נניח שמגלים ששר נתן לבת הזוג שלו שבעים אלף שקלים מכספי המשרד שלו בניגוד לנהלים ותוך כיפוף בוטה של הדרג המקצועי. איך היינו קוראים לזה?

והנה התשובה של השופט המחוזי בדימוס ומבקר המדינה בהווה – ״ספקות לגבי התנהלות התקינה של השר״.

אין לי עניין להעלות גירה בפרשת סטס מיסז׳נקוב והתקציב שהוא דאג להעביר לפסטיבל סטודנטים באילת, שבת זוגתו הפיקה. שר התיירות דאז כבר לא בפוליטיקה, עבר המון זמן, מת. רק נקודה אחת. קראתי את דו״ח מבקר המדינה בנושא והאמת, כבר נמאס לי אפילו לבקר את שפירא, אבל בכל זאת אני חייב לומר שאני לא מבין מה קרה שם.

הנה העובדות שהמבקר עצמו כותב: פסטיבל הסטודנטים באילת קיבל תקציב של כמעט מיליון שקל ממשרד התיירות, תקציב ש״אין לו אח ורע״. אף פסטיבל לא קיבל משהו דומה. העברת הכסף נעשתה בתחבולות גסות. השר נפגש עם מנכ״ל החברה המפיקה והבטיח לו את הכסף לפני שהבקשה הגיעה בכלל למשרד התיירות (היא הגיעה הרבה אחרי התאריך המותר).

מכיוון שלא ניתן היה להעביר את הכסף לחברה המפיקה, השתמשו בצינור. התאחדות הסטודנטים בראשות בועז טופורובסקי (היום חבר כנסת של ״יש עתיד״) שימשה פסאדה כדי שהכסף יעבור. מלכתחילה היה כתוב בתקציב של הפסטיבל שהמפיקה יולי רוט, בת זוגו של השר, תקבל כמעט שבעים אלף שקלים.

כשהחל הדיון בנושא במשרד התיירות, מנכ״ל המשרד (איש אגף תקציבים לשעבר, שמזעזע לראות כיצד ציית לכל גחמה של השר) כבר הודיע שהתקציב יינתן, עוד לפני הדיון.

השר טען בפני המבקר שלא ידע שבת זוגו שותפה להפקה (ברור), אבל המבקר כותב שהשר ניסה לקדם מתן תקציב נוסף לפסטיבל נוסף, כשהפעם הוא בוודאות יודע שגברת רוט שותפה להפקתו (הוא ׳במקרה׳ היה בעצמו בפסטיבל הראשון ובילה איתה. תשאלו את להקת תיסלם שאכלו איתם ארוחת ערב וצילמו).

שמונים אחוז מהפסטיבל מומן על ידי משרד התיירות. הנוהל מאפשר רק חמישים אחוזים. לא נעשה פיקוח על דרך הוצאת הכסף ואף אחד לא ביקש החזר (המבקר כותב שעל המשרד לשקול בקשת החזר של האקסטרה כסף. למה לשקול ולא לתבוע?)

אז אלו העובדות בתמצית, עכשיו בבקשה שמישהו יעלה תשובה הגיונית לשאלות הבאות:

  1. עברו שנתיים ושבעה חודשים מאז שהסיפור פורסם אצלנו. נגיד שאנשי המבקר לא מסוגלים לכתוב יותר מחמישים מילה ביום. זה מעייף. אז שנה? שנה ורבע? איזה אפקט הרתעתי יש למבקר שיכול להשיג את העובדות בדקה וחצי (רובם ככולן פורסמו, כאמור) ומפרסם את הדו״ח שלו חצי שנה אחרי שהשר פרש?
  2. בחוק יש למבקר סמכות להעביר חומרים ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 14ג) אם הוא חושב שיש בהם לכאורה חשד לפלילים. אם בתשתית העובדתית כאן המבקר לא מוצא חשד לפלילים, אז במה כן? שמענו כבר שהמבקר הזה חושב שאין יותר שחיתות, שזה מת, עכשיו תפקידו לטפל בזכויות אדם (כן, בטח), בסדר, אבל זו פרשייה שקובעת סטנדרט כל כך מקל וסלחני שיש סיכוי שהשחיתות תקום לתחייה. הפסיקה בארץ קובעת ששר שפועל בניגוד עניינים חמור עובר לכאורה עבירה של הפרת אמונים. על זה אולמרט הורשע בפרשת אורי מסר ומרכז ההשקעות.

גם מסר וגם יולי רוט נהנו כספית מפעולת המקורב שלהם. רוט מקורבת לשר לא פחות ואולי יותר ממה שמסר היה מקורב לאולמרט. אולמרט כופף את הדרג המקצועי וסטס כופף את הדרג המקצועי. איך במקרה אחד זו הרשעה פלילית ובמקום שני זה ״ספקות לגבי התנהלותו התקינה״ (התנהלות? לאן נעלמו המילים ׳טוהר מידות׳ או שבמשרד של שפירא הן נקברו יחד עם השחיתות?)?

לאולמרט לפחות היה תירוץ להתנהגותו, רציתי לעזור למפעל בדימונה. מה התירוץ של סטס?

כל פעם שאני פוגש את דליה איציק אני שואל אותה – נו, את כבר מבינה מה עשית? את כבר מודה שעשו לך עוקץ? איציק הייתה מאלו שהריצו את שפירא לתפקיד, בלי או עם להבין שבכך היא נותנת מתנה ענקית לשלטון. בהתחלה היא הייתה מתווכחת איתי, בפעם האחרונה היא כבר שתקה (אולי סתם נמאס לה להתווכח). מעניין מה היא (ורוני בר און, שעזר לו) חושבת היום.

הנאום המופרך של שר האוצר, או איך אין בסביבה של לפיד משהו מקצועי?

16 באוקטובר 2013
 

יאיר לפיד עלה שלשום על דוכן הכנסת ונתן נאום חזק. הנאום היה מצוין, ממש, חזק ושנון. הייתה רק בעיה אחת. הוא היה מופרך לגמרי, מלמעלה עד למטה. גילוי נדיר של חוסר הבנה והתמצאות, שאתה בדרך כלל לא מוכן לקבל מבעל טור בעיתון, בטח שלא משר האוצר. למי שלא עקב, לפיד אמר:

בואו ניקח למשל את נושא הגז. כי אני רוצה לדעת אם מישהו מחברי המכובדים באופוזיציה שמע אי פעם על מפעל "רעפי קוניאל". אני יודע שלא. לא חשבתי אחרת, אבל אתם אלה שעלולים לגרום לסגירה שלו. זה מפעל לא גדול, באיזור התעשיה בירוחם, המעסיק 35 עובדים מירוחם ומסביבתה ומאפשר להם לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם בכבוד. ואתם תסגרו אותו כדי שיכתבו עליכם בעתון.

יש דבר אחד – רק אחד! – שיהפוך אותו לריווחי, יבטיח את מקומות העבודה של הפועלים בו, יאפשר להרחיב אותו: חיבור לגז.

רק שאי אפשר לחבר אותו לגז כי האופוזיציה תקעה את זה. כי לא אכפת לכם מהפועלים המובטלים, אכפת לכם רק מיציע העתונאים.

החלטת הממשלה באשר להסדרת השימוש בגז הטבעי התקבלה ב-23.6.13.

אבל במפעל "רעפי קוניאל" מחכים.

מחכים כי יום אחד לאחר החלטת הממשלה, הוגשה עתירה לבג"צ, בדרישה להביא את החלטת הממשלה, המוסמכת להכריע בסוגיה הזו כרשות המבצעת, להכרעת הכנסת ולהסדרת הנושא בתהליך חקיקה.

ובמפעל "רעפי קוניאל" מחכים, כבר חצי שנה. בדיוק כמו במפעל "אומן יציקות" שבקיבוץ חצור, או במפעל "פניציה" שבירוחם, או כמו שמחכים 150 עובדי "עוגן-פלסט" בקיבוץ העוגן.

ואני שואל את חברי הכנסת יחימוביץ, ברוורמן וגפני – חשבתם בכלל על מפעל "רעפי קוניאל" לפני שהגשתם את העתירה? חשבתם על העובדים שלו? ידעתם על קיומו? אתם חושבים לפעמים על משמעות הדברים שאתם עושים, או שכל מה שמעניין אתכם זה לרוץ למזנון לתדרך את העתונאים על זה שתקעתם לנו?

אתם שלחתם 6,000 איש הביתה. אתם פיטרתם פי חמישה אנשים מ"טבע ומ"בזן" ביחד. עיירה שלמה של מובטלים שיצרתם במו ידיכם.

איזו חדות, איזה טור מעולה זה היה יכול להיות בעיתון. כמה אי דיוקים ׳קלים׳:

  1. מנהל מפעל רעפי קוניאל אמר לי שאין שום קשר בין בעיות החיבור של המפעל שלו לגז לעתירה שהוגשה. ״ערבבו פה בשר וחלב״, גיחך במבוכה על שר האוצר שלנו. הבעיות של המפעל נמשכות שנים, הן קשורות לרשות הגז ולזכיין ההולכה של הגז. הן ממש לא קשורות לעתירה של האופוזיציה.
  2. הבעיות של מפעל פניציה בירוחם כבר הסתיימו. למעשה, בסוף השבוע הקרוב מתחיל תהליך החיבור של המפעל לגז. כן, היו לו בעיות להתחבר לגז והן אכן עלו לו הרבה כסף, אבל לא היה להם שום קשר לעתירה, שהוגשה לפני פחות מארבעה חודשים (למה לפיד ׳מעגל׳ בנאומו 4 חודשים לחצי שנה?).
  3. מפעל עוגן פלסט בקיבוץ העוגן באמת רוצה להתחבר לגז וזה חשוב לו. הזכיין במקום אמר להם שזה יקרה ב 2015. לוח הזמנים הזה לא הושפע מהעתירה של האופוזיציה.

אז איך מרשה לעצמו שר אוצר להפריח האשמות כל כך דיבתיות בלי בסיס עובדתי קלוש? אלוהים יודע. זה יותר מאנקדוטה. איך יכול להיות ששר האוצר כותב כאלו שטויות ואין בסביבתו יועץ מקצועי אחד, או סתם אדם שקורא עיתונים באופן קבוע? מישהו שיגיד לו ״יאיר, זה קשקוש ויעשו ממך צחוק״? איך אין אפילו ליד שר האוצר, מישהו שעובר על הנאום ואומר – תגיד, בדקנו את זה עם מפעל רעפי קוניאל? פה זו לא איזו ריקי כהן וירטואלית, שהמצאת לה שכר מופרך, פה יש עובדים ומנהל ובעלים. למעשה, חיפוש של שנייה בגוגל (מזמין אתכם לנסות) היה מגלה שמילות החיפוש ״רעפי קוניאל׳ מייצרות אזכור לדיון בועדת הכספים של הכנסת לפני יותר משנתיים. מנהל המפעל כבר אז התלונן על בעיית החיבור לגז וזה הרבה לפני ועדת צמח ושנים לפני שיחימוביץ׳ (איזו קריאת שמחה בטח נפלטה לה כשהיא שמעה על הפיטורין ב"טבע", גם דרך לקבל ים של תקשורת חינםן באמצע קמפיין מנומנם נגד בוז'י וגם דרך להשכיח את השקר המביך בנוגע לג'וינטים) ורובי ריבלין חלמו לעתור נגד מסקנותיה.

כולנו ירדנו (בצדק) לחייו של נתניהו, כשעשה שגיאות עובדתיות מביכות (״גנדי בממשלתי״), אבל בשגיאות ההן לא היה שום נזק. מקסימום החשש שנתניהו בורא לעצמו מציאות, שמתאימה לו. אצל לפיד זה הרבה יותר חמור ומה שהכי מרגיז, זה עובר. אף אחד לא עשה מהשטויות שאמר שר האוצר אייטם. הוא אפילו הגיע לראיון בחדשות 2 ולא נשאל על העניין. אם זה עובר לו כל כך בקלות, מה הסיכוי שהוא יתאמץ קצת ללמוד את הנושאים עליהם הוא מדבר?

אם איראן כבר על סף פצצה, במה בדיוק הצליח כל כך נתניהו?

6 באוקטובר 2013
 

שורה ארוכה של עיתונאים ופוליטיקאים החמיאו בשבוע האחרון ממושכות לנתניהו. רבים מהם לא נמנים על תומכיו. היה נדמה שהם ממש מחפשים להראות שהם יכולים להיות ענייניים כלפיו, ״הנה, כשמגיע לו, אני גם יודע להחמיא״.

מכיוון שגם אני חשוד בעויינות אוטומטית לנתניהו, חשבתי לשתוק, לצבור נקודות בבלפור, אבל במחשבה שנייה, כל הנקודות שצברתי בעבר לא סידרו לי את השדרוג הכי קטן, עדיף כבר לדבר.

ככל שהדברים קשורים לנאומו של נתניהו באו״ם, המחמאות לגמרי מוצדקות. זה היה אחד הנאומים הטובים ביותר של נתניהו. מעט דמגוגיה, הרבה עובדות, טיעון סדור, חכם. הכול כבר נאמר על הנאום, אני רק מוסיף את המחמאות שלי, כדי שאולי יהיה קשב לשאר הטיעון.

המחמאה היותר גדולה היא זו שלא ממש מוצדקת. לפי המחמיאים, רק מכיוון שעורר את המודעות הבינלאומית, נתניהו נחל ניצחון מול איראן, הוא הניע את הקהילה הבינלאומית, הביא לסנקציות חריפות, שבלעדיו לא היו קורות.

נתניהו אכן הציב את הנושא האיראני גבוה מאוד בסדר היום שלו מ 1996 וביתר שאת בכהונתו כיו״ר אופוזיציה וראש ממשלה. נו, אז מה? לא הבנתי עוד למה ההחלטה הזאת זוכה למחמאות. למה לא להציב את זה גבוה? מה הייתה האלטרנטיבה?

האיום האיראני היה ברור למנהיגים ישראליים לפני נתניהו ואחרי נתניהו. אולמרט התעסק בו באינטנסיביות (כמה מדענים איראניים ותולעת אחת, כנראה, (כבר לא) יכולים לספר על כך), גם שרון בחלק מהתקופה שכיהן כראש ממשלה וברק. נתניהו דיבר על זה יותר. נכון, אבל בוא נסכים על זה שהוא לא משלם שום מחיר פוליטי על כך. עבור פוליטיקאי ישראלי לדבר נגד התעצמות של איראן זה כמו לדבר נגד תאונות דרכים, מלחמה בעוני או בעד צמצום פערים חברתיים. מי בעד התעצמות איראנית? איזה מחיר משלם פוליטיקאי, שמדבר על זה?

אז אומץ פוליטי לא היה בהחלטה של נתניהו. טוב, לא כל החלטה מנהיגותית נמדדת באומץ. אולי הייתה בכך ראייה למרחוק, כפי שנתניהו אוהב להתגאות? ובכן, גם פה לא בטוח שלנתניהו מגיעות כל כך הרבה מחמאות. ראשית, נתניהו התריע מפני כמעט כל דבר בעולם. בשנות ה 90, עוד לפני כהונתו כראש ממשלה, הוא הזהיר שירדן תקרוס, נתניהו טען בבטחון ערב מלחמת המפרץ השנייה שלסדאם חוסיין יש נשק בלתי קונבציונלי וכשיעמוד עם גבו אל הקיר הוא ישתמש בו כנגד ישראל. יש עוד לא מעט דוגמאות, אבל לא אייגע אתכם. במזרח התיכון, כשאתה מתריע כל הזמן, לפעמים אתה גם פוגע. אגב, נתניהו חשב ממש לא מזמן שהמשבר בספרד ויוון הולך לדרדר את העולם למשבר כלכלי שלא נראה כדוגמתו. גם פה הוא הזהיר והתריע ובינתיים, זה לא ממש התממש.

אומרים המשבחים – מכיוון שדיבר על זה בלי סוף, הקהילה הבינלאומית התעוררה והוטלו סנקציות משתקות. נדמה לי שזה מסוג הדברים שלעולם לא נוכל לתת לו תשובה מוחלטת. אולי ארה״ב הייתה מובילה את משטר הסנקציות הזה בכל מקרה ובהצלחה יותר גדולה, אם ישראל הייתה נשארת מאחורי הקלעים? אבל עזבו, בואו נניח שבגלל נתניהו הגענו למשטר הסנקציות החריף על איראן, זו הצלחה נאה למדי, אין סיבה שלא ישתבח בה, אבל איך נתניהו אמר – מה שחשוב הוא מבחן התוצאה.

נתניהו קיבל את ההתמודדות עם הפרוייקט האיראני ב 2009. הוא העמיד אותו הכי גבוה בסדר העדיפויות שלו ושם עליו מיליארדי דולרים. רעייתו נשמעה אומרת שבעלה הוא היחיד שיכול להציל את עם ישראל משואה איראנית. בראשית כהונתו הוא אפילו נשבע פומבית שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית. ארבע וחצי שנים לאחר מכן, האיראנים, לדבריו, קרובים מאי פעם להשלמת הפרוייקט, שהוא נשבע לעצור.

ההתקדמות הגדולה שלהם נעשתה תוך כדי תקופת נתניהו. בעבר, ישראל הציבה כל מיני נקודות אל חזור, שאם איראן תחצה אותן, אז למעשה, כבר אי אפשר יהיה לעצור את הפרוייקט. למיטב. הבנתי, כל הנקודות הללו כבר נחצו. למעשה, אם אני מבין נכון את הסברי המומחים, איראן היא כבר מדינת סף, כלומר, אם איראן רוצה, היא יכולה תוך חודשים ספורים להחזיק במספיק חומר בקיע לפצצה ראשונה (הבנתי פחות חשובה, זה מה שנתניהו אומר בשיחות סגורות). אם זה המצב, איפה ההצלחה הגדולה?