ארכיון חודש: ספטמבר 2015

התוכנית האחרונה עם מוטי

27 בספטמבר 2015
 

יום חמישי שעבר, 11:00
עורך ״לונדון את קירשנבאום״ הודיע שהאייטם אליו הכינו אותי לפני שבוע על ״ג׳וני ואבירי הגליל״ לא יתקיים. אייטם על עוז זהבי מתפשט הוא ממתק רייטינג בטוח, אבל ״מוטי לא רוצה״. שמחתי, מה כבר יש לי להגיד על הקריירה של עוז זהבי? מצד שני, היה לי ברור שבמקום, יהיה איזה אייטם על אריות נדירים.

16:00
קירשנבאום מכתיב את הפתיחים של התוכנית לדרור זרסקי, עורך התוכנית, כמו שהוא עושה כל יום ב 13 השנים האחרונות. אל תחלמו על הכיסא שלנו, נהג לומר, אנחנו נצא מפה רק על אלונקה. אין אייטם על אריות. חסידות. אייטם על חסידות שבדיוק מגיעות לפה או עוזבות.

17:30 מוטי מתלבש לתוכנית. אתרי האינטרנט לא מתעדכנים מספיק מהר, הוא רוטן. מפלצת אקטואליה. מחמש וחצי בבוקר עם האוזנייה באוזן. על הדרך הוא בודק עליי בדיחת ספורט (מצחיקה) לפינה של מולי שפירא מחר בגל״צ. תמיד מעדיף בדיחה טובה על עוד דיווח.

18:05 מוטי מראיין את צביקה יחזקאלי על הבלגאן בהר הבית. אין תופי טם טם. האינתיפאדה השלישית תחכה לפחות עד סוף התוכנית. ב״עופרת יצוקה״ הורידו את מוטי וירון מהאוויר. לא, לא בגלל שמאלנות. הם לא היו דרמטיים מספיק. לך תעשה גלים פתוחים ותחזיק מדינה על הקצה עם הפרצוף הספקן של מוטי. לונדון קצת התבאס, אבל אמר שמתאים לו כמה ימים של חופש. קירשנבאום רצה להרוג מישהו. החזירו אותם. אחר כך החליטו להזיז אותם שעה אחורה בלוח. שלא ידפקו את הרייטינג של המהדורה עם עוד אייטם גבה מצח ואייטם אחרון של רביעיית כלי מיתר, שמנסרת את האוויר. ירון שמח ללכת שעה מוקדם יותר הביתה. מוטי לא אהב את זה. פגע בגאוותו. עד יומו האחרון הוא ידע לצטט את המספרים, שהוכיחו שהרייטינג לא השתפר כתוצאה מהמעבר. באותה נשימה הוא ידע לומר שרק ערוץ מסחרי משוגע מחזיק שני אנשים כמוהם כל ערב 13 שנים.

18:20 במהלך הפסקת הפרסומות מוטי מדבר עם המרואיין הבא. גילי חסקין, טייל אובססיבי. חסקין הוא ידיד ותיק, מסתבר ובא לדבר על איסלנד. הוא מספר למוטי שהוא חייב לנסוע לאיי פפואה המשווניים, או שמא זה היה לגינאה המערבית, כי יש שם שועלים עם ראש של נמר או ההפך. מוטי בטירוף. הוא מכיר את השועלים האלה, אבל לא ידע שהם נמצאים גם בפפואה.

18:30 מראיינים דוקטורית על המתח ביחסי סעודיה הודו. מה הקשר אלינו? אין קשר ואף אחד לא מעלה על הדעת לשאול את השאלה המפגרת הזאת.

19:00 נגמרה התוכנית. מוטי מתפשט בחדר הלבשה. הוא נושא מונולוג נוראי על תחושותיו כלפי המדינה, הלאומנות, הצדקנות, מה נעשה מאיתנו, הכול הולך לכיוון כל כך לא טוב. חשבתי שזה רק אנחנו הקוטרים שמרגישים ככה, שאדם שראה הכול כמו קירשנבאום מרגיש אחרת. הוא מספר על הנכדים שלו שבאים לבריכה, כמה הוא נהנה מהם ואיזה עתיד מחורבן הוא מרגיש שנשאר להם במדינה הזאת. מוטי לא היה מסוג האנשים שחדים בחדר הלבשה ואנמיים באולפן. מפעם לפעם היה יוצא לו הקירשנבאום והוא היה צורח על איזה גזען, או סתם מפזר סיסמאות סדרתי. ירון לא אהב את זה, אבל היה מספיק חכם להתחיל לצייר ולא לנסות לעצור אצ הקירשנבאום בדישו. הרבה פוליטיקאים החרימו את אולפן לונדון קירשנבאום. קל להם יותר באולפנים אחרים. לא מזמן השתתפתי איתו בתוכנית שצילם ״המתנחל״, חנוך דאום. מוטי צרח מכל הלב – ״אתם לא מבינים לאן אתם לוקחים אותנו עם ההתנחלויות והרבנים והשגעון שלכם?״. דאום, שבא בעיקר להצחיק, נותר קצת המום. במדינה בה כבר לא מעט דברים לא רצוי להגיד, אם אתה רוצה להתקדם, נדמה היה שאפילו קירשנבאום הופתע לגלות שממנו מוכנים לקבל הכול. אחרי גיל 70 אתה מקבל שרשרת חסינות, נהגתי להגיד לו ואתה חתן פרס ישראל כבר, אז מה יעשו לך. מין אריק איינשטיין כזה של התקשורת, רק כזה שלא ריכך שום מסר ולא הסתיר שום עמדה. השמאלן הכי קונצנזוס שהיה פה.

יום אחרי התוכנית הגיעו נתוני הרייטינג. לא דיברתי איתו עליהם, אבל אני בטוח שהוא שמח. התוכנית על הסעודים וההודים והאיסלנדים והחסידות ניצחה את המקבילה ששודרה בערוץ 2. קירשנבאום שוב ניצח ושוב עשה זאת בדרך שלו.

היה שלום מנטור של כולנו. צדקת. את הקריירה שלך סיימת רק על האלונקה.

המאמר התפרסם ב״הארץ״

ההחלטה הדרמטית של בוז'י (והפסיביות המוזרה של זהבה גלאון)

20 בספטמבר 2015
 

זו אחת ההחלטות הדרמטיות ביותר שמנהיג פוליטי נאלץ לקבל פה אי פעם. ממש לא מעשה של יום ביומו. כיאה להחלטה בסדר גודל היסטורי כזה, המנהיג אכן מתלבט ומתחבט. הזמן כבר אוזל, אבל הוא יודע שמדובר בדיני נפשות. אסור שתצא שגגה מלפניו. עוד התייעצות ועוד פגישה, העיקר שבסוף ייצא המבנה המדויק והנכון ביותר. מבנה של מה? מה זאת אומרת של מה? אתה רוצים לרמוז שאתם לא יודעים שמנהיג מפלגת העבודה, כבוד היו"ר יצחק הרצוג, צריך עכשיו להחליט המשך לקרוא

רק לא מנדלבליט

20 בספטמבר 2015
 
לא, לא בגלל פרשת הרפז המאוסה. שם דווקא שפכו את דמו. חטאו הנוראי של מי שנחשב היום לאחד המועמדים המובילים לכהונת היועץ המשפטי לממשלה היה חטא גמדי. התקשר אליו הרמטכ״ל, אמר לו שנמצא אצלו מסמך הרפז, שערוץ 2 חשף ומה לעשות. מנדלבליט, אז הפרקליט הצבאי הראשי, ביקש לחשוב לילה. למחרת המליץ למסור אותו למשטרה. וואלה, איזה פשע. על הקשקוש הזה חקרו אותו במשטרה שעות על שעות במשך מספר חקירות ועוד רצו להעמיד לדין. מי שעמד מאחורי החקירה הזאת הוא בטח גם מי שאחראי על המעצר השערורייתי של ארז וינר, עוזר הרמטכ״ל לשעבר ואבי בניהו, דובר צה״ל לשעבר. אם לא הייתי שונא קנאי של תיאוריות קונספירציה, הייתי בטוח שיש פה מניעים לא כשרים מאחורי הסיפור הזה.
גם סופו של התיק העלוב הזה נגד מנדלבליט עשה לו עוול. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור אותו, הרי אי אפשר אחרת, אבל באקט יוצא דופן של חוסר החלטיות, שלא לומר פחדנות, הוא לא קבע מה עילת הסגירה. אם היה הולך על העילה של חוסר אשמה, כפי שקבע (לא בצדק) במקרה של שופט ביהמ״ש העליון, יורם דנציגר, אז זה כבר לא היה נושא בכלל מבחינת ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, אבל ויינשטיין בהחלטה אולי חסרת תקדים החליט לא להחליט.

המשך לקרוא

המאמר על העור הדק של אשכנזי כמבוא לדו קרב קל עם רונן ברגמן

16 בספטמבר 2015
 

הרמטכ"ל אשכנזי היה על הקו. אלו היו ימי הסיקור האינטנסיבי סביב ההיתקלות הלא מוצלחת על המרמרה. מאז נכנס ללשכת הרמטכ"ל, לא דיברנו. "אתה אומר שאני שקרן?", הוא נבח עליי מיד כשעלה על הקו. "אה…", הרגתי זמן כשאני מסדר לי תשובה דיפלומטית, בכל זאת – הוא היה אז האיש הפופולארי ואולי החזק במדינה. עמדתי לשדר שגרסתו של הרמטכ"ל בעניין המשט הטורקי,  לא מדויקת (לא אומרים 'שקרן' אצלנו על רמטכ"ל).

זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי מקרוב בעור הדק למדי של הגולנצ'יק הקשוח. היה ברור שהידיעה לא תתפוס שום תאוצה. באותם ימים, לא תאמינו, אבל אפילו דן מרגלית עוד היה חבר. פגישות אישיות, ארוחות בבית בין שני הזוגות, כבר במלחמת לבנון השנייה, כשאשכנזי עדיין מנכ"ל משרד הבטחון, מרגלית העביר ממנו מסרים לראש הממשלה אולמרט. האם מישהו עם עור כל כך דק בכלל יכול להגשים את הציפיות ממנו ולקחת מנתניהו את השלטון?

לפני כמה שנים, אבל אחרי שכבר לא היה רמטכ"ל, הגיע אשכנזי לפגישה עם מערכת חדשות 10. אם היה מוצב קלפי בתום אותה פגישה, סביר להניח ש – 90% מהנוכחים היו מצביעים לו. הוא הפתיע את המשתתפים בורבליות שלו ובעיקר בחדות העמדות. בלי נוסחאות מעורפלות והתחמקויות מוזרות. האיש שכבר לא התראיין איזה מאתיים שנה (בעניינים אקטואליים), התברר כמישהו שיכול לעבור מצוין תקשורת. נתניהו יתקשה להדביק לאשכנזי אנטי ציונות, אהבת ערבים (חס וחלילה, החטא הנורא מכולם בפוליטיקה הישראלית) ואת סיפורי הטלפון בשלוש בלילה יצטרך לאפסן עמוק. אין ספק שגם האנטי מנהיגות של היריב הקודם של נתניהו, בוז'י הרצוג, עובדת חזק לטובתו. הרצוג עוד לא הצליח לגבש עמדה מי יהיה מועמד מפלגתו ליו"ר קק"ל, האם הוא תומך בהצעת החוק שתעביר כסף מרשויות חזקות לעניות (פעם היה נגד) והסיכוי שיהיה שוב מועמד לראשות ממשלה, נראה זעום. למעשה, התומך העיקרי שלו היום במפלגת העבודה צריך להיות יאיר לפיד. אם הרצוג ישמור על עמדת היו"ר, לפיד יהיה מועמד המרכז שמאל.

אין כמעט ספק שהתיק נגד אשכנזי בפרשת ייסגר. כשנדחק היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה בפרשה, הוא ביקש מהם לברר כמה שאלות. למשל, מה היה בשיחת 17 הדקות המפורסמת בין הרפז לאשכנזי, אחרי פתיחת החקירה. המשטרה לא הצליחה להביא תשובה לאף אחת מהן. מה שנשאר מהתיק הזה ברמה הפלילית, זו בדיחה. מישהו אחר, עם קצת יותר רעב בעיניים ויכולת לספוג, כבר מזמן היה עושה מסיבת עיתונאים (אולי עוד לפני הבחירות האחרונות, בהן היה יכול לרוץ וויתר) ואומר – יאללה, תירו בי את כל שאלותיכם. איילה, תתחילי. בתום מסיבת העיתונאים, הקוף היה יורד מן הגב. היה מתברר שאשכנזי נהג כפרנואיד, לעתים כטמבל, אבל לא דבקה בו שחיתות.

כן, הוא נתן לנוכל כמו הרפז להתקרב אליו, האמין במעשיות שסופרו לו, עסק לעתים ברכילות (היחיד בצמרת שלנו שעושה זאת) וגם היה קורבן לאחת החקירות החודרניות והמוזרות ביותר שנוהלו כאן. איזו סיבה הייתה לחוקרים לשאול אותו על שיחות שניהל עם נוני מוזס או שמעון פרס? זה חשוב ציבורית, זה מרתק אנשים כמוני, אבל מה לחוקרים פליליים ולעניינים האלה? כך או כך, איפה הפרשה הזאת ואיפה ההאשמות שהוטחו במועמדים קודמים כאן לראשות ממשלה. שרון ספג האשמות ודו"חות על הדרך בה קנה את חוות השיקמים, שלא לדבר על מלחמת לבנון. ברק העמיד עצמו לבחירה למרות פרשת העמותות וצאלים ב'. נתניהו נבחר ב – 2009 אחרי דו"חות קשים של היועהמ"ש בפרשת בן און חברון ופרשת עמדי והמתנות. כל אחד מהם ידע להאשים חצי עולם בעלילת הדם, 'לקחת אחריות' ולהיבחר. אשכנזי, כנראה, לא בנוי מהחומר הזה. כל חשיפה עתידית של שיחת רכילות שניהל עם עופר עיני או רונלד לאודר, נראית לו כמו איום נוראי על מועמדותו. ספק גדול אם זה החומר ממנו יכול להיות בנוי מועמד לראשות ממשלה. מצד שני, אין לגוש המרכז שמאל מועמד טוב יותר.

המאמר פורסם ב"הארץ"

העיתונאי רונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" כתב יחד עם העיתונאי דן מרגלית את הספר "הבור", שנתפס כספר ביקורתי מאוד על הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומקורביו כמו גם על בועז הרפז. הרפז בתגובה תבע את ברגמן ומרגלית על הוצאת דיבה. בעקבות המאמר שיגר לי ברגמן את התגובה הבאה:

אני מבין שכתובת המייל שלך חסויה. בכל אופן…(ברגמן ביקש בוואטסאפ שעה קודם לכן את כתובת המייל שלי ולא חזרתי אליו – ר.ד.)  המשך לקרוא

זוכרים את ה׳נאנסת המדגימה׳? ביהמ״ש העליון התיר לבקשתנו את שידור קלטת הדיון

10 בספטמבר 2015
 

באיזשהו שלב עורכי הדין הפליליים (אהרון שליין ומיקי חובה) שמעו ואמרו – לא רואים שום פסול. איפה הבעיה? זו נקראת הדגמה? ראיתי שהם לא עושים את עצמם, שככה באמת הם חושבים. האינסטינקט הראשוני היה – אויש, אם ככה, אז הסיפור שלנו קיבל מכה, כי מסתבר שאין חריג בחקירה נגדית כזאת של קורבן תקיפה מינית, אבל אז צנח לי האסימון. בעצם הם רק הסבירו לי כמה הבעיה הרבה יותר חמורה. זה לא עורך דין בעייתי אחד, שחקר נערה אחת שנאנסה. זה ככה נראה ונשמע במקרים רבים, אולי ברוב המקרים.

טוב, אבל התחלתי מהסוף. אז קצת רקע:

ביוני 2006 הלכה נערה בת 14.5 לא רחוק מביתה בירושלים. 4 צעירים התנפלו עליה. אחד שמר, שניים ריתקו את ידיה ושלישי עשה בה דברים נוראיים. באיזשהו שלב היא הצליחה לברוח, עלתה על איזה ג'יפ של עובר אורח ונמלטה. מאוחר יותר היא התלוננה נגדם, אבל בהתחלה לא הזכירה את המילה 'אונס' , התביישה. דיברה רק על תקיפה, מעשים מגונים. אחרי חצי שנה לא יכלה לשאת את העובדה שהם עומדים לצאת בעונש קל ומסרה עדות מלאה על אונס. לעובדה הזאת יש חשיבות, כי זה אומר שלא היה דו"ח רפואי שנעשה למתלוננת על אונס.

ה'שומר' של החבורה היה קטין בעת ביצוע העבירה ולכן נשפט בבימ"ש לנוער והורשע על פי הודאתו בעבירה נלווית לאינוס. שלושת האחרים שכרו את עו"ד בלום. ב – 2008, כשהנערה בת כ 16, היא הגיעה לדוכן העדים בביהמ"ש המחוזי לחקירה נגדית. מה שקרה ב – 4 שעות החקירה ההן הפך אולי לחקירת קורבן עבירות מין השנויה ביותר במחלוקת אי פעם.

המחלוקת התחילה לפני כשנתיים. המתלוננת לא יכלה לשאת יותר את כאבה והיא המשך לקרוא

כשאהוד ברק ביקש בשנים האחרונות תקיפה באיראן, האם הרהר הנשיא האמריקני בבקשה המוזרה ההיא של שהב״ט?

6 בספטמבר 2015
 

ביולי 2008 הגיע הסנטור והמועמד לנשיאות, ברק אובמה, לישראל. תחנה מרכזית בביקור הייתה הסיור הקורבני הקבוע במסוק יחד עם שר הבטחון. לפני שהמריאו, לאהוד ברק הייתה בקשה יוצאת דופן. המשך לקרוא