בספטמבר 2015 הגשנו עתירה לקבלת המידע על שיחותיו של בנימין נתניהו עם הבעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון ועם העורך הראשי, עמוס רגב. העתירה נקבעה לדיון אצל שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, דוד מינץ. אמרו לי בקיאים ומבינים – נפלת. הוא לא בעניין של חופש המידע. זכותו. השופט מינץ דווקא הפתיע. הוא קבע שיש להעביר את המידע המבוקש ושהאינטרס הציבורי גובר על זכותו של ראש הממשלה לפרטיות. אלא שמינץ עשה דבר שאף שופט לא עשה לפניו. הוא קבע במקביל לפסיקה, שיש צורך לקבל את עמדתם של אדלסון ורגב. אף אחד לא הבין את הפסיקה הזאת. החוק קובע שמשרד ראש הממשלה הוא זה שאמור לבקש את תגובת אדלסון ורגב לפני שהוא עונה לבקשה שלנו. שופט אמור להכריע בעצמו, ואם צריך אז גם לשמוע בעצמו את אדלסון ורגב, ולא לתת פסק דין של ״כן אבל״. הפסיקה הלא ברורה של מינץ הפכה את העתירה לסאגה משפטית בלתי נגמרת. זה עלה לעליון, שהחזיר את הדיון לאותו מינץ, כדי שהפעם ייקח בחשבון גם את עמדת אנשי "ישראל היום". פה קרה עוד דבר מאוד יוצא דופן, לדעתי לפחות. מינץ החליט שהמידע לא יימסר. אומנם יש אינטרס ציבורי ויש עניין וכאלה, אבל מה עם הפרטיות של רגב ואדלסון? מסתבר שהפרטיות של השניים, שמתגאים בקשריהם החברתיים עם ראש הממשלה, תיפגע קשות אם הציבור יידע באיזו תדירות הם דיברו עם ראש הממשלה. כבר חלפו שנתיים מאז הוגשה בקשת חופש המידע בעניין ושנה וחצי מאז שהוגשה העתירה. בזכות הטיפול השנוי במחלוקת של השופט מינץ, הדיון בערעור עוד לא החל. המשך לקרוא →

החשיפה החשובה של ברק רביד אתמול הבליטה את ההישג הכי גדול של בנימין נתניהו. בשמונה שנות שלטון הוא כמעט לא עשה דבר מול הפלשתינאים, חוץ מהרבה מילים יפות ובכל זאת, הוא הצליח לשכנע את דעת הקהל הישראלית, כולל אלו שמכנים את עצמם מנהיגי גוש המרכז – שמאל שאין סיכוי להסדר קבע. יאיר לפיד המשך לקרוא →

ניסים חדאד הורשע בפשע חסר תקדים בישראל. אולי השטני ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי.

אדם בלי רקע פלילי, נורמטיבי, מצליח, הואשם והורשע שב-17 דקות שנותר לבד במקרה עם התינוק בחדר הכושר בבניין שלו, הוא פתאום עשה את המעשה המחריד ביותר שניתן להעלות על הדעת. לא הייתה המשך לקרוא →

"אתה מכיר את הסיפור עם האקדח?", שאל עורך הדין המכובד. "שמעת מה היה לו עם האקדח?", תהה יועץ התקשורת המוערך. ואללה לא, לא שמעתי על שום אקדח ואם יש בן אדם שלא יושב עליו שום דבר אלים ועוד עם אקדח זה עורך דין אלעד מאיר. פגשתי אותו לפני שנתיים. תובע בעיריית בת ים. בא מהמשטרה. לא הבין לאן הוא מגיע. היה חשוף לאינספור בקשות להקל עם ההוא, לעזור לזה, להקטין את הקנס, לחכות עם הכתב האישום, נמאס לו. הוא בירר והבין ש'ההוא' ו'הזה' הם (רק במקרה, כמובן), אנשים שעוזרים לבחירת ראש העירייה של בת ים, יוסי בכר, בבחירות המיוחדות שנערכו אז. מאיר לא היה בעניין של לזרום עם כל הבקשות והלחצים והוא החליט לצאת למאבק.

"כשניפגש,אני אספר לך על האישיות שלו", אמר המשך לקרוא →

באוגוסט 2014 מצא את עצמו משה כחלון די במקרה מול עיסאווי פריג', חבר הכנסת ממרצ. כחלון בדיוק היה עסוק בגיבוש המפלגה החדשה שלו ולפריג' הייתה עצת זהב בשבילו. "אתה צריך לקחת כמספר 2 שלך גנרל אשכנזי". לא היה קשה לראות את סימן השאלה שהלך וגדל על פניו של כחלון. היה ברור שאין לו מושג מי זה הערבי שמדבר אתו המשך לקרוא →