ארכיון חודש: יולי 2017

בסיפור המגנומטרים, נתניהו קצת איבד את זה

24 ביולי 2017
 

אם היה תיק חפיפה בין ראשי ממשלות, בטוח שבעמוד הראשון שלו היה כתוב בגדול: לא להסתבך בענייני הר הבית. אסור לעשות שם שינוי – שטותי ככל שיהיה – בלי לקבל הסכמה של מאתיים גורמים.

נתניהו, שסוגר 11 שנים וחצי עכשיו כראש ממשלה, הוא הראשון לדעת את זה. נתניהו, כזכור, נאלץ לרוץ לוושינגטון וללחוץ את ידו של ערפאת כדי להרגיע את האש של מנהרת הכותל לפני 20 שנה. גם אז היה מדובר בעניין שטותי למדי. גם אז היה מדובר בתהליך קבלת החלטות חפוז. לזכותו של נתניהו ייאמר שעד המהלך הנוכחי הוא הוכיח שהוא דווקא למד את הלקח. כשהתחילה 'אינתיפאדת היחידים', במידה רבה על בסיס הדלק של ביקורים מתוקשרים מדי של ח"כים יהודיים בהר הבית, נתניהו גייס את כל כוחו הפוליטי, הוכיח מנהיגות לא מבוטלת ועצר את זה. הוא לא נתן לאורי אריאל, ציפי חוטובלי וחבריהם לעלות להר הבית. מירי רגב, שכינסה אינספור דיונים בכנסת הקודמת בוועדת הפנים על סיפור הר הבית, השתתקה. המיליטנטיות המכוערת שלה כלפי קציני המשטרה הבכירים נעלמה. התברר שיש כוחות, שבאו כנראה היישר מספר של הארי פוטר, שמסוגלים לגרום לשרת התרבות לא לרכב על גל פופוליסטי. מדהים. המשך לקרוא

עו"ד מולכו והמצלמות בהר הבית

18 ביולי 2017
 

זה נולד, כנראה, במבואה של לשכת ראש הממשלה, במקום בו בכירי המדינה נוהגים לחכות (והרבה) שראש הממשלה יתפנה אליהם. מפקד מחוז ירושלים באותה תקופה, ניצב צ'יקו אדרי, פגש את עו"ד יצחק מולכו. היו אלה ימים של מתיחות על הר הבית ולאדרי הייתה הצעה יצירתית. בוא נשים מצלמות בהר הבית שישדרו און ליין את מה שקורה שם, שיראו שאנחנו לא מחריבים דבר. מולכו אהב את הרעיון ושיווק את זה לראש. נתניהו נדלק וחיפש מישהו שיוכל למכור את הרעיון למלך ירדן. הפור נפל על תמיר פרדו, ראש המוסד, בגלל יחסיו הטובים עם המלך. פרדו היסס. הוא חשש לסכן את האמון של המלך בו על רעיון חצי מבושל. זה סגור, הוא שאל. סגור, סגור, אמרו לו. פרדו נסע, עבדאללה קנה ושר החוץ קרי בא לנעול את העסקה, שתרגיע את הר הבית. אחרי שזה כבר דווח בכל כלי תקשורת בעולם, התברר שעבודת ההכנה הייתה לקויה. יותר נכון, לא הייתה עבודת הכנה. כשנתניהו כינס דיון, ממלא מקום המפכ"ל, בנצי סאו, אמר שהוא בכלל לא מכיר את היוזמה ואיך הולכים על דבר כזה בלי לבדוק. השר לביטחון פנים גלעד ארדן החרה החזיק אחריו. ראש השב"כ, יורם כהן, סיפר כי הוא הופתע לחלוטין מהיוזמה והשב"כ, שיש לו אחריות רבה לשקט בהר הבית בכלל חושב שזו יוזמה בעייתית, כי אף אחד לא מבין את מה בדיוק המצלמות יצלמו ולמי בדיוק הם ישדרו. הרשות הפלשתינית כבר העבירה מסרים שמה פתאום שהירדנים יוכלו לראות כל הזמן מה קורה והם לא, השב"כ אמר שאם זה ישודר לכול העולם זה יכול לייצר תסיסה על תקריות רגעיות והוואקף אמר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן שיצלמו בתוך המסגדים. טוב, אז קיפלו לאחור את כול היוזמה המביכה שהושקה בקול תרועה. המשך לקרוא

דווקא טוב שיש פריימריז

10 ביולי 2017
 

אראל מרגלית כבר היה די קרוב ליוטבתה. כמה עשרות מתפקדים של מפלגת העבודה חיכו לו שם, אבל אז הגיע הטלפון המיוחל מהמשטרה. הרבה זמן ניסה מרגלית להשיג זימון למשטרה להעיד בפרשת הצוללות. "אם אתה רוצה להגיע, אז תגיע", אמר החוקר. לא בדיוק הזימון הכי דחוף בעולם. זה הספיק למרגלית. הוא סובב את הרכב, ביטל את הכנס ביוטבתה ונסע למשטרה. אה, כן, בדרך היה דחוף לו לצייץ לכל העולם שהוא מבטל את הכנס בגלל אירוע חשוב. מיוטבתה ללה"ב בלוד יש לא מעט מרחק, אבל מרגלית, כך אמרו יועציו, לא ענה לטלפונים. מישהו, כנראה, חשב שזה ייצר קצת מסתורין. מה שהכי משעשע בכול האפיזודה הזאת זה שהספין לא החזיק אפילו דקה. כל הכתבים הפוליטיים הבינו את זה תוך שנייה וגם התעלול הקטן הזה התפוצץ בפנים של מרגלית. המשך לקרוא

למה לעזאזל צריך המשרד של ארדן פטור מיוחד מחוק חופש המידע?

3 ביולי 2017
 

חוק חופש המידע נותן לממשלה בערך 200 מיליון סיבות לא לחשוף מידע. כן, המידע הוא שלכם, קובע החוק, אבל הממשלה יכולה לסרב לתת אותו מכיוון שהוא "עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית" (אם תדעו מה הם (לא) עושים, זה ישבש את מעט התפקוד שיש להם), "פגיעה בפרטיות", "מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב" (היא תמיד בשלבי עיצוב) וכמעט מיותר לציין שלא תקבלו שום דבר שנוגע למדיניות חוץ, ביטחון או כל דבר שפוגע "בשלומו של אדם". ואחרי כל זה באה לעולם הצעת חוק חדשה, חסרת תקדים. המשרד לעניינים אסטרטגיים של גלעד ארדן רוצה פטור על שמו משקיפות. כל הפעילות של המשרד שנועדה להילחם בתנועת החרם (בי די אס) תוחרג מהחוק. שאלתי גורם מדיני בכיר מה בדיוק הם רוצים להסתיר. את העובדה שאין להם פעילות ממשית, הוא ענה. חלק מתקציב המשרד הכה חשאי, כ 70 מיליון שקלים, הוא לתקצב עובדים של משרד החוץ. כן, כן. המשרד של ארדן מממן לכמה שגרירויות עוד עובד, שתפקידו יהיה לעסוק בקרב ההרואי נגד הבי די אס. מי מנחה את העובד החדש? השגריר. מי בוחר אותו? השגריר. אז למה לעזאזל לא לתת את הכסף ישירות למשרד החוץ? אלוהים יודע. אולי כדי שהשגרירים יצטרכו לעלות לרגל לארדן ולבכירי המשרד. תנו לנו בבקשה את התקן, נילחם במה שאתם רוצים. אולי זה מסביר איך חלק מהתקנים שחולקו נחתו במקומות כמו ברלין, לא בדיוק בירת הבי די אס העולמית. המשך לקרוא