ארכיון שנת: 2018

הניר חפצים של המגזר החרדי – חשיפת העדויות של יועצי התקשורת המובילים בעולם החרדי מתוך תיק "בחדרי חרדים" (גלי גינת)

18 ביולי 2018
 

תוכנית "המקור" תוקדש הערב לתיק 0000, השם הוא רק המצאה שלי, שמנסה למצב את תיק החקירה על האתר "חדרי חרדים" כהתגלחות ראשונה של מערכת אכיפת החוק על תיקים בהם בעל כלי תקשורת מואשם בעבירות פליליות שעיקרן התניית סיקור בתשלום. במקרה של גיא כהן, הבעלים של "בחדרי חרדים" שיתראיין היום אצלנו לראשונה על הפרשה, החליטו שהעסקאות הן סחיטה. כמה עבה הגבול בין סחיטה, במקרים הללו, לשוחד? כמה שונה גיא כהן מנוני מוזס?

בתיק החקירה, שהביאה למערכת גלי גינת, מופיעות עדויות מרתקות של יועצי התקשורת החשובים בעולם החרדי. למרבה הצער, רובם ממלאים את אותו תפקיד שלכאורה מילא ניר חפץ בתיק 4000 ומילאו יועצי תקשורת שונים בפרשת "ישראל ביתנו". מלבינים, מתווכים, נותנים לזה נופך מהוגן. אז הנה המיטב בעדויות אותם יועצי תקשורת – המאמר של גלי גינת:

לא מעט קוי דמיון עוברים בין תיק "בחדרי חרדים" לתיקים שנחקרים כרגע כמו תיק 4000 של נתניהו-אלוביץ' ותיק 2000 של נתניהו-מוזס. אחד מהם הוא מעורבותם של יועצי תקשורת שממלאים תפקיד מרכזי בעסקה הפסולה בדומה לניר חפץ, שייעץ למשפחת נתניהו. הם החוליה שמלבינה את העסקאות המלוכלכות, הם אנשי הקשר בין שני צדי העסקה. את השמות שלהם הציבור ברובו לא יכיר, אבל הם בעלי השפעה עצומה במגזר החרדי.

 

ינקי ביכלר למשל הוא איש יחסי ציבור מוכר שבזמן האירוע ייעץ לגוף בשם "ועד הרבנים לענייני צדקה" שסבל מפרסומים שליליים בעקבות שני חברים שעזבו את הועד והחלו להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. ביכלר נחקר באזהרה בחשד לסחיטה באיומים ונטען שעבד יחד עם כהן מול הועד. בחקירתו סיפר ביכלר על הפגישה עם אנשי "בחדרי": "עשינו משא ומתן וסגרנו על עסקה של 120 אלף שקל למשך שנה שלמה שבה אוכל לקבל כתבות חדשותיות ויחצ"ניות על ועד הרבנים בכל חג ובכל אירוע ובכל מועד" הסכם כתוב – לא היה, אבל לביכלר זו לא נראתה כמו עסקה מוזרה. "האם זה נכון שאתה פנית לגפנר (חיים גפנר מועד הרבנים) מיוזמתך בשליחות גיא כהן והצעת את עזרתך תמורת עזרה בהורדת החומר השלילי עליהם?" נשאל בחקירה, "שקר וכזב!" זעק ביכלר ואף הכחיש כי חלק מעסקת הפרסום היה הסרת ההכפשות נגד הועד. רק אחרי ארבע שעות חקירה, נשבר ביכלר והודה כי סמנכ"ל השיווק של "בחדרי", אורי צור, הוא זה שהעלה את נושא ההכפשות כאשר שאל "בתמימות" האם העסקה החדשה קשורה לנושא ההכפשות. "ברגע שאורי קלט שזה, שפתאום רוצים והעסקה הזאת לא רק הפרסום שביכלר מציע, אלא גם הורדת האשכולות (טוקבקים, במקרה של "חדרי חרדים" כדי לכתוב טוקבק נזקקת לאישור מהאתר – ג.ג.), הוא אמר מה פתאום? אני רוצה לדפוק פה איזה חצי מיליון שקל. לא סתם. והוא חיים וייספיש (מהועד) אמר לו אדוני, התנאי שלי זה הורדת האשכולות וזה יהיה המחיר…  העסקת פרסום שביכלר סגר, זה גם בעד ההכפשות וההשמצות. אתה מוכן? כן. אתה לא מוכן? אין עסקה". המשך לקרוא

איך סעיף מינורי מקפיץ את כל חברות התרופות ומה זה מוכיח על הקשר האמיתי שלהן עם רופאים

17 ביולי 2018
 

מנכ"ל משרד הבריאות פרסם לאחרונה נהלים חדשים בנוגע לקשר המסחרי בין חברות תרופות לרופאים ומוסדות רפואיים. סעיף 15.6.2 קובע ש"חל איסור (על הרופאים) לקיים פגישות אישיות עם התועמלנים". נשמע איסור מובן מאליו. למה צריך רופא בכיר, מנהל מחלקה, עם ידע וניסיון של עשרות שנים לשבת  אחד על אחד, על חשבון זמן החולים שלו, כדי לשמוע שיחת שיווק מנציג של חברת תרופות, שהוא בדרך כלל בעל תואר ראשון בביולוגיה?

ובכן, הסעיף הקטן הזה מקפיץ בחודש האחרון את חברות התרופות. המשך לקרוא

התגובות המוטרפות על ההצהרה הפולנית – ישראלית

9 ביולי 2018
 

מרכז מפא"י התכנס לישיבה סוערת. שניים מהחברים, ניצולי שואה, דיברו בהתרגשות נגד ההחלטה של דוד בן גוריון לנהל מו"מ עם מערב גרמניה על תשלום פיצויים לישראל. בן גוריון לא ממש התרגש (תום שגב הביא את העימות בספרו המצוין "המיליון השביעי"): אני שולל לחלוטין את הרגש שלכם. אני רואה כבוד לאומי שיש מדינת ישראל. אני רואה כבוד לאומי שהוצאנו 50 אלף תימנים מהגלות החשוכה והנוראה הזאת. זה כבוד לאומי. והכבוד הזה לצעוק ולירוק ולהפגין – הכבוד הזה אני בז לו. ברחתי ממנו כאשר היה לי אותו בגיל 19 ולא תחזירו אותי אליו. מה שיש לנו להגיד על המעשים שהם עשו – נגיד ומוטב לא להגיד זאת זמן רב כי זה יעורר רק בוז, כי אם תחזרו על דבריכם פעמים רבות – תמאיסו את עצמכם על העולם.

פרסום ההצהרה הפולנית – ישראלית גרר גל תגובות כאילו ראש ממשלת ישראל הסכים לדבר עם קאנצלר גרמניה פחות מעשור אחרי השואה. בנט אמר שמדובר ב"חרפה…שמחללת את זכרם של יהודים רבים", לפיד השווה והעלה "חרפה…שמנקה את הפולנים", איציק שמולי קפץ עוד מדרגה "נתניהו סחר בזכר השואה בגלל אינטרסים זרים ולא ראוי להיות עוד יום אחד בתפקידו" ותמר זנדברג קינחה בלא פחות ולא יותר "נתניהו מכר את נשמתו לשטן". המשך לקרוא

התביעה של חיים רמון לא חכמה, אבל ההתנפלות עליו מניפולטיבית ולא צודקת

2 ביולי 2018
 

חיים רמון תבע סטודנטית בשם הדר שגיא על כך שדרשה מהנהלת אוניברסיטת תל אביב לא לאפשר לו ללמד בקורס באוניברסיטה וכינתה אותו במכתב "עבריין מין". זו תביעה לא חכמה בראש וראשונה כי היא מקבעת את הנרטיב שזה לא כוחות. רמון המחובר, החזק מול סטודנטית צעירה, שמן הסתם אינה ערוכה למאבק משפטי.

רמון לא הצליח לכבוש את כעסו. חבל, אבל אפשר גם להבין אותו. המכתב של הסטודנטיות נגדו והעליהום הכללי נגדו הוא מכוער, לא פרופרציונאלי ומעל לכול – מזיק למאבק שאותו הוא מנסה לקדם.

על העובדות הרי אין מחלוקת. רמון עשה מעשה מטופש ופוגעני. הוא ניסה  לנשק קצינה צעירה, כי חשב בטעות שהיא מעוניינת. זה היה צריך להיגמר ב"סליחה, טעיתי", מקסימום פיצוי לקצינה.

במקום זאת זה הפך לתיק פלילי מופרך המשך לקרוא

אחרי 18 שנה ברק מסביר את מהלכיו החידתיים

25 ביוני 2018
 

18 שנה חיכינו שאהוד ברק יגולל את גרסתו המלאה למהלכיו במו"מ עם הפלשתינים (טוב, חלקנו חיכה). מאז ועידת קמפ דייויד הכושלת ביולי שנת 2000 ראש הממשלה לשעבר נצמד למסרים, זרק עצם פה ושם, אבל רק עכשיו פרסם אוטוביוגרפיה, שעוד לא תורגמה – MY COUNTRY, MY LIFE. עובדות היסוד ידועות. ברק הציע לערפאת בקמפ דייויד מדינה פלשתינית על 92% משטחי יהודה ושומרון (כולל חילופי שטחים), בירה פלשתינית בשכונות החיצוניות של מזרח ירושלים, חצי מהעיר העתיקה ומודל מיוחד של ריבונות משותפת בהר הבית/חראם אל שריף. זו הייתה הצעה אמיצה, היא הקדימה את דעת הקהל בישראל בהרבה וערפאת סרב לראות בה אפילו "בסיס למו"מ".

בפסגה עצמה, שארכה שבועיים, ברק עשה שורה של צעדים חידתיים המשך לקרוא

הדו"ח על הדירקטור של קק"ל, משה דבוש – כמה חבל שלא הקמנו משטרה

18 ביוני 2018
 

בדירקטוריון קק"ל יש 37 אנשים. אחד כמו משה דבוש, נציג מפלגת העבודה – אין. אתה קורא את הדו"ח שכתבה עליו השופטת בדימוס דיתה פרוז'נין והלסת נופלת לך. קללות, איומים התעמרות, מאיים על היועץ המשפטי של הקרן, המשך לקרוא

"הקברניטים": חשיפת מסמך ההבנות בין רבין לפרס, יוני 95

10 במאי 2018
 

הרבה מילים נכתבו על החלטת יצחק רבין לבחור בערוץ אוסלו. טבעי. זו החלטה גדולה, שנויה במחלוקת ובעיקר חידתית. למה ראש ממשלה, שהעדיף את הערוץ הסורי, בחר ללכת באוגוסט 1993 להסכם עם יאסר ערפאת השנוא ועוד באמצעות הנתיב שנתן מקום של כבוד ליריבו השנוא שמעון פרס? כשהתחלנו את העבודה על "הקברניטים", שמענו (לא בפעם הראשונה) את ההסבר שרבין פחד מפרס. הליכה על הערוץ הסורי ואמירת 'לא' לאוסלו שקידם פרס, הייתה מכניסה את רבין לנתיב עימות פוליטי עם מספר 2 במפלגה. אנשים סופר הגיוניים כמו יעקב עמידרור, בזמן אמת ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מאמינים בכל ליבם בהסבר הזה.

אני מעולם לא המשך לקרוא

"הקברניטים": האם לפרס מגיע קרדיט על הסכם השלום עם ירדן? חשיפה מלאה של הנייר בין פרס לחוסיין

9 במאי 2018
 

ראש לשכתו של שמעון פרס, אבי גיל, פרסם ספר לאחרונה בשם "נוסחת פרס" (מומלץ בחום). בספר הוא מגולל את גרסתו למגעי השלום עם ירדן. דברים דומים הוא אמר גם בראיון לפרק על יצחק רבין של "הקברניטים" ששודר השבוע. בתמצית, טוען גיל, המשך לקרוא

אהרון ברק גמגם בהסבר, אבל צדק בהחלטה – פרשת המחיצה

7 במאי 2018
 

היה מפתיע לגלות שלאדם כל כך חכם כמו אהרון ברק אין תשובות מוכנות להתקפה בהפתעה של העיתונאי ניר גונטז'. גונטז' תקף את ברק על החלטתו לדבר בקמפוס החרדי של מכללת אונו, כאשר מחיצה מפרידה בין הסטודנטים לסטודנטיות. הגמגום של ברק נתן תחושה שאם לאיש שיודע לנמק כל דבר בעולם, אין תשובה, אז בטח זה מכיוון שבאמת אין דרך לנמק את זה.

האמת רחוקה מזה.

לפני עשר שנים לימד משפטים באותה מכללה ד"ר חנן גולדשמיט. בראיון שערכנו אתו הוא סיפר שכאשר העלה את השם אהרון ברק, עלו המהומים עצבניים מהסטודנטים ונציגם פשוט הודיע לו שהוא יכול ללמד מה שהוא רוצה, אבל הם, הסטודנטים, לא ילמדו את הכופר. המשך לקרוא

המעצר המיותר והפופוליסטי של מנהל מכינת בני ציון ואחד המדריכים

30 באפריל 2018
 

מנהל מכינת "בני ציון", יובל כאהן והמדריך אביב ברדיצ'יב היו חברים יחד עם מדריכים נוספים בקבוצת וואטסאפ. בהתכתבויות של אותה קבוצה, מסתבר, נמצאות העמדות שלו ושל שאר המדריכים הרלוונטיים בנוגע ליציאה לטיול הטרגי לנחל צפית. בשעות הנוראיות אחרי האסון, כהאן, ברדיצ'יב והנערים שניצלו היו ביחד, חיכו בעין תמר לחילוץ הסופי. הם נחקרו סמוך מאוד לזמן האסון. זו חקירה פשוטה למדי. מי החליט לצאת לטיול? מה הבדיקות שעשיתם לפני שיצאתם? מי מוסמך לאשר יציאה לטיול? האם יש צורך באישור משרד החינוך (נהלי משרד החינוך קובעים שכאשר תיכוניסטים יוצאים לטיול כזה, נדרש אישור והמכינה לא ביקשה ולא קיבלה אישור כזה) ומי החליט על שינוי התוואי מנחל צאלים לנחל צפית? בתום כמה שעות ברור שלחוקרים יש תמונה די מלאה על כל האירוע. למה צריך, אם כן, לבקש בבוקר לעצור את כהאן וברדיצ'יב ל 7 ימים (השופט קבע שייעצרו ל 5 ימים, לאור הסכמה שהושגה עם הסניגורים)? אי אפשר לשלוח אותם לבלות את הימים הנוראיים במעצר בית עם הגבלות על קשר אחד עם השני?

המשטרה רשמה בטופס בקשת המעצר שיש "חשש לשיבוש חקירה" ולתקשורת הודלף כי נמצאו "סתירות בעדויות". אני מעז להטיל ספק בשתי הקביעות הללו. איזה שיבוש חקירה יכול להיות במסכת עובדתית כל כך פשוטה? כל החבורה הייתה, כאמור, יחד שעות ארוכות אחרי האסון. באופן טבעי, הם דיברו על הטרגדיה שתטלטל את חייהם מעתה כל יום וכל לילה. מה בין זה לבין שיבוש? העמדות של כולם לגבי היציאה לטיול, כאמור, נמצאות בקבוצת וואטסאפ. כמה אפשר לשבש עכשיו?

בוא נניח שיש סתירות בעדויות. נניח שכהאן, למשל, לא זוכר שהוא היה שותף להחלטה לעבור מטיול בנחל צאלים לטיול בנחל צפית. איך זה מבסס עילת מעצר? אני גם מוכן להמר שמיום שישי ועד יום שלישי, בחמשת ימי המעצר שקיבלה המשטרה, כהאן וברדיצ'יב בקושי ייחקרו ואם ייחקרו זה רק כדי לרשום ביומן חקירות שנחקרו.

כדאי להזכיר מושכלות יסוד. מעצר אינו עונש. זהו כלי חקירתי. באסון ערד הייתה רשלנות נוראית. אנשים שילמו מחיר ובצדק. באסון גשר המכביה הייתה רשלנות זועקת לשמיים. אנשים הלכו לכלא ובצדק. מה בין זה ובין מעצר, חוץ מרצון פופוליסטי לספק דם לציבור הזועם?

משטרת ישראל, למרבה הצער, מאוד מחבבת מעצרים. לא פעם היא עורכת מעצר מטעמים לא ממש ענייניים, ביודעה שבזמן אמת אף אחד לא יוכל לבוא עמה חשבון, כי העובדות המלאות ידועות רק לה ומאוחר יותר, כשיתברר שהמעצר היה מיותר, זה כבר לא יעניין אף אחד. כך נעצרו, ללא שום הצדקה, אבי בניהו וארז וינר בפרשת הרפז. בסופו של יום לא הוגש כנגדם, כמובן, כתב אישום, אבל אף אחד במשטרה לא נתן את הדין על המעצר המיותר. כך גם נעצרו, הופשטו והושפלו אלדד יניב ומני נפתלי בפתחה של אחת ההפגנות בפ"ת. בכיר מאוד במשטרה אמר לי לאחר מכן, זה היה מעצר מיותר. הוא לא הצליח להסביר למה הוא לא דאג למנוע את המעצר בזמן אמת, או לפחות לבוא חשבון עם אלו שעצרו לאחר מכן.

המשטרה דווקא הוכיחה שיש מקרים שהיא יודעת להימנע ממעצר. את עו"ד שימרון ומולכו, כמו גם את מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (מרום) צ'ייני, לא עצרו בפרשת הצוללות, למרות העבירות החמורות בהם החשידו אותם. גם רשות ניירות ערך הוכיחה שאפשר לנהל חקירה בפרשת בזק בלי לעצור את שאול אלוביץ וסטלה הנדלר.

שופט המעצרים בב"ש, איתי ברסלר-גונן, היה אנושי מספיק כדי לא לאפשר לתקשורת לצלם את כהאן וברדיצ'יב ברגע הקשה שלהם. אין שום טעם במסדר הבושה הזה. לא מדובר בעבריינים, המעצר לא יהפוך אף אחד מהם לעד מדינה. האמת, אין צורך פה בעדים כאלו. מה שלא פחות מדכדך הוא שגם שאלת המעצר של השניים הפכה בדרך פלאית לשאלה חצי פוליטית. התנגדו למעצר יותר מדי מאלו שאיכשהו שייכים למה שאמור להיות המחנה הפוליטי של כהאן ותמכו בו יותר מדי אנשים שחושבים שכהאן הוציא את הטיול לדרך כי הוא ימני.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

עמוד 1 מתוך 3123