האם ייתכן ש 4 שנים לאחר חשיפתה, פרשת "ישראל ביתנו" מתחילה לרעוד מתחת לרגליים של איווט ליברמן? זה הרי אחד האבסורדים הכי מטורפים שהיו פה. פרשה שעיקרה הוא שיטה מושחתת ששררה במפלגה הכי ריכוזית בישראל. במפלגה בה לא זז עט מצד לצד, התברר שבאופן שיטתי נצבעים כספים קואליציוניים לטובת אותם גופים, שמוכנים להחזיר מתחת לשולחן כספים לטובת מי שראשי המפלגה חפצים ביקרם וכל הדבר הזה מתנהל בלי שיו"ר המפלגה יודע דבר. המשטרה אפילו לא זימנה לעדות את אביגדור ליברמן. לא ביקשו אפילו לשמוע ממנו איך בדרך כלל זה עבד, מה הוא חושב על מה שלכאורה עשו מקורביו האולטימטיביים פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי. המשך לקרוא →

לקראת בחירות 2009 פרסם העיתונאי ארי שביט מאמר מדמם נגד המועמדת לראשות הממשלה, ציפי לבני. "יחסי אנוש רעים, לא מסוגלת לקבל החלטות, חלולה, דגל שחור של היעדר כשירות מתנפנף על בחירתה". חשבתי אז שזו דרך עיתונאית לא ראויה להביא את הביקורת. שביט נשען, לדבריו, על 12 עדים אנונימיים ובלי להביא רמזים לאינטרסים שלהם, גזר מסקנות מרחיקות לכת. עמיתי דאז, עפר שלח, תקף אז את שביט בחריפות שנדיר היה באותה תקופה לשמוע בין עיתונאים. עם זאת, מהיכרות לא רעה עם לבני, הבנתי בדיוק על מה שביט כותב.

בייאוש הקיים כיום מהיעדר אלטרנטיבה משמעותית לבנימין נתניהו, המשך לקרוא →

לאורך שנים נלחשה במסדרונות השלטון הטענה שאביגדור ליברמן ניצל מכתב אישום, בין השאר כי ממשלת אוסטריה לא ממש שיתפה פעולה על משטרת ישראל. המשטרה הישראלית ביקשה מסמכים ממשטרת אוסטריה במסגרת אחת החקירות נגד ליברמן ולפי הטענה, המסמכים לא הועברו. לפי אותן לחישות, למיליארדר האוסטרי, מרטין שלאף, שמקורב לליברמן היו מהלכים בחלונות האוסטריים הגבוהים והוא הצליח בכוחותיו הפלאיים למנוע את העברת המסמכים. מעט על כוחותיו של שלאף הרגשתי על בשרי, כשהגעתי יחד עם הצלם יובל סייג עם מצלמה מתחת למשרדו ושלאף הצליח להזעיק 6 שוטרים כדי לסלק אותנו. תוכלו לראות את זה היום בתחקיר שנשדר ברוכי קרא, גלי גינת ואני, אבל הסיפור המדהים באמת קרה במאי 2010. אזרח ישראלי ואזרח אוסטרי נפגשו עם סנ"צ משה כחלון, נציג משטרת ישראל דאז במרכז אירופה. הם סיפרו לו סיפור יוצא דופן. הנה קטע נרחב מהמסמך שכתב כחלון בעקבות המפגש, מסמך שנציג הערב וזכה לכינוי HAF MAT: המשך לקרוא →

הדרך בה נחקר ונסגר תיק ליברמן הגדול היא טיול בסמטאות הכי נוראיות של מערכת אכיפת החוק שלנו. רוב הפרקליטים והחוקרים שהשקיעו שנים בתיק הזה עשו עבודת קודש נגד כל הסיכויים. מה שנורא זה לא שהתיק לא הוגש לבית המשפט, אלא שככל שברוכי קרא, גלי גינת ואני העמקנו בתיחקור התיק הזה, התברר כמה ליברמן הצליח להטיל אימה על האנשים שיש להם הכי הרבה כוח במדינה. הנה כמה סיפורים מדכאים, שמתפרסמים ברובם כאן לראשונה. מחר תעסוק תוכנית פתיחת העונה של "המקור" בשלל התיקים של ליברמן לאורך 20 השנים האחרונות. המאמר הזה יעסוק רק בתיק הגדול האחרון, מה שנקרא תיק חברות הקש.

התיק הזה עסק בחשד שבמקביל להיות חבר כנסת ושר, ליברמן המשיך לקבל כספים רבים לחברות, שאף אחד לא ידע שהן עדיין בשליטתו. במשך תקופה ארוכה החקירה הייתה סמויה. ולקראת בחירות 2009 היא הפכה לגלויה. בסופו של דבר ב 2012 החליט היועהמ"ש יהודה ויינשטיין לסגור את התיק.

סיפור ראשון

עוד לפני שהחקירה הפכה לגלויה החוקרים זימנו לעדות את ירון מילר ז"ל, מנכ"ל חברת "השטיח המעופף" ומקורבו של ליברמן. כמה דקות אחרי שסיים את העדות והלך המשך לקרוא →

מיד לאחר שהמשטרה החליטה לא להמליץ על העמדתו לדין, פרסם עו"ד יצחק מולכו הודעה.  "הייתי סמוך ובטוח שהחקירה תיגמר בלא כלום. לא הייתה לי שום מעורבות בעניין שנבדק". ובכן, 'לא כלום' בהקשר שלו זה רחוק מהאמת שיש. למעשה, המסכת העובדתית שפרסמה המשטרה היא כתב אישום חריף כנגד מי ששימש במשך שנים שר החוץ בפועל של מדינת ישראל, השליח של ראש הממשלה לנושאים הכי רגישים ועדינים.

התברר שאם אתה שוכר את עו"ד שימרון, הוא מסוגל לסדר לך פגישה עם שותפו, עו"ד מולכו. המשך לקרוא →

הקונספציה הפלילית לפיה המשטרה המליצה להעמיד לדין את עו"ד דוד שימרון הוא קונספציה לא קלה ומאוד לא שכיחה. כך הורשעו מאיר רבין ודני דנקנר בתיק תעשיות מלח (בניגוד לעמדתי, אגב), אבל מדובר במגדל מורכב. מלכתחילה חשבתי שיהיה קשה להעמיד לדין את שימרון. עורכי דין יכולים תמיד לטעון ששכר הטירחה שהם מקבלים הוא לא בגלל קשריהם והשימוש באותם קשרים, אלא בגלל כישוריהם. בתיקי אולמרט השונים הועמדו המון אנשים לדין. עו"ד אורי מסר לא הועמד לדין.

עם זאת, צריך לדייק כמה עובדות כי שימרון ועורך דינו, עמית חדד, מפזרים לא מעט ספינים. המשך לקרוא →

באוקטובר 1989 נחטף ונרצח במינסוטה ילד בן 11 בשם ג'ייקוב וטרלינג. הרצח הפך לטראומה לאומית והוא פוצח רק בספטמבר 2016. שנתיים אחרי הפיצוח הקרין השריף החדש במקום מצגת של שעה על איך נכשלנו בחקירה. החוקרים שמו בזמן אמת קו טלפון מיוחד בבית של ההורים. ידעונים, מכשפים, מהופנטים, מאחזי עיניים, שרלטנים ושוחרי טוב התקשרו. החוקרים האומללים טבעו בים האינפורמציה. כל הזמן הזה, הרוצח האמיתי היה מול העיניים שלהם. בזמן אמת, המשטרה חקרה אותו, עקבה אחריו ושחררה אותו.

הביקורת של השריף איששה אחד לאחד את מה שגילה הפודקאסט המופתי "IN THE DARK", שחקר את המקרה. לפודקאסטים וסדרות טלוויזיה יש מקום וחשיבות אמיתית. במובן הזה, "צל של אמת" על פרשת תאיר ראדה היא סופר לגיטימית. הבעיה איתה היא שבניגוד לרוב אחיותיה, שהתמקדו בחשיפת עובדות על המקרה עצמו, "צל של אמת" טענה שהיא עשתה משהו אחר. הגיעו אלינו קצוות חוט, אמרו היוצרים, נעביר אותם לעיתונאים.

הבטחתם גילויים חדשים בסדרה, נשאלה היוצרת מיקה תימור ב"ידיעות" עם יציאת "צל של אמת",  אבל תכלס, לא היו כאלה, נכון?

 מיקה: "הדבר שאני הכי מצטערת עליו הוא שהפרומו הבטיח גילויים חדשים". המשך לקרוא →