ארכיון חודש: דצמבר 2018

הימין החדש – "המהלך הפוליטי המנוול ביותר"

31 בדצמבר 2018
 

"מפלגת הבית היהודי מודה לנפתלי בנט ואיילת שקד על 5 שנים של עשייה גדולה", איזו אצילות, מי היה מאמין – "אנו מאמינים שעוד נכונו להם גדולות ונצורות בהובלת מחנה הימין", הודעת הפרידה של "הבית היהודי" משני ראשיו הפורשים הייתה מופת של גדלות נפש. אה, סליחה, זה היה גועל נפש. מזכ"ל המפלגה, ניר אורבך, איש של בנט מלא מלא, שממשיך לשרת את פטרוניו גם כשהוא עדיין מקבל את משכורתו מהמפלגה שעומדת עכשיו בסכנת חיסול. כשאריק שרון פרש בראש מחנה של 14 ח"כים מהליכוד והקים את "קדימה", שאריות הליכוד הגיבו בברוטאליות. בצדק. המיזם של שרון העמיד את הליכוד בסכנת חיסול. הסטארט אפ החדש של בנט ושקד מנסה להשמיד את "הבית היהודי".

"זה המהלך הפוליטי המנוול ביותר שהיה כאן", אמר לי אתמול אחד מוותיקי ובכירי "הבית היהודי". אפשר להבין אותו. בנט ושקד עשו פה מהלך שקשה מאוד להצדיק אותו אידיאולוגית וכלכלית הוא מכוער במיוחד. אתמול יצא מכיוונם הטיעון שמה פתאום חובות ובכלל ה 21-22 מיליון שקלים שחייבת המפלגה הם סכום מופרז, זה הרבה פחות ובכלל, הם ירשו את כל החובות הללו. זו לא אמת. חובות "הבית היהודי", כשבנט נכנס עמדו על 12 מיליון שקלים. זה לא מעט ונבע מכך שבבחירות 2009 המפלגה קיבלה רק 3 מנדטים. בהנהגת בנט המפלגה צברה עוד ועוד חובות. נדמה היה שהוראות מבקר המדינה והמגבלות הכלכליות הן בקושי המלצה עבורו. פעם הוא הודה בשיחה סגורה שבקמפיין הראשון שלו הוא עבר במודע על הכללים כי ידע שרק ייקנס ומה זה כבר בשבילו קנס, עדיף להיבחר ואז לשלם. מאז שנבחר, המפלגה מכרה נכסים, אבל רק צברה חובות, בין השכר בגלל ההוצאות המוגזמות שכפה בנט, לרבות בתשלום ליועצים יקרים.

אין כמעט דו"ח מבקר מדינה שלא מתח ביקורת על הדרך בה בנט ניהל כספית את המפלגה. שוב ושוב הושתו עליה קנסות. בהזדמנות אחת הדברים הגיעו לשיא כאשר מבקר המדינה לא מצא אסמכתאות ל 8 מיליון שקלים שיצאו מחשבון המפלגה לצורך מימון בחירות. 8 מיליון שקלים! איך משלמים 8 מיליון שקלים בלי לקבל אסמכתא? רק אלוהי ("הבית היהודי") יודע. לפני הבחירות הקודמות, אגב, שאלתי את בנט על 8 המיליון הללו בשידור. בנט רתח. זה לא רלוונטי ומה פתאום אני שואל. אחרי השידור הוא העביר לי מסר. אתה מחפש אותנו, זה לא היה מקצועי.

המצב שנוצר עכשיו – בדומה למה שעשתה בזמנו ציפי לבני בפרישתה מ"קדימה" והקמת "התנועה" – זה שבנט ושקד עזבו בלי החובות, אבל הם כן יקבלו את מימון המפלגות שמגיע להם כסיעה חדשה (יחד עם שולי מועלם). בלי החובות, רק עם הכסף. מדהים. זה כמו פושט רגל, שמשאיר את הנושים שלו ברחוב, בעוד הוא מקים חברה חדשה ומתחיל לגייס כסף.

הטיעון של בנט ושקד שנועד להצדיק את פרישתם מפותל במיוחד. עד אתמול הם היו המפלגה ששומרת על נתניהו בימין. לפניהם הוא שחרר מחבלים, איתם לא. לפניהם הוא דיבר על 2 מדינות, איתם לא. היה לא מעט אמת בטיעון שלהם. ברגע אחד, פתאום, בגלל אולטימטום אחד שלא צלח, בנט ושקד הגיעו להארה שהם הגיעו לקצה גבול ההשפעה שלהם. איך זה נמדד? כיצד ניתן ללמוד מהתרסקות מביכה, שקשורה לאולטימטום שהם עצמם הציבו, על עוצמת ההשפעה שלהם בממשלה עתידית? ברור שאי אפשר. כל אידיוט מבין שהסיבה לפרישה היא שהם רוצים סוף סוף לבנות פלטפורמה שתאפשר להם להתמודד על ראשות הממשלה, אחרי שהחליטו (מזמן) שהמותג "הבית היהודי" לעולם לא יוכל לאפשר זאת. אז לא, אני בטח לא אזיל דמעה אם "הבית היהודי" ייכשלו בבחירות, אבל בבחירה בין "הימין החדש" הלכאורה מתון יותר ונטול חרד"לים ל"בית היהודי" הסמוטריצ'י, אני מוצא את עצמי קצת מתלבט. מזל שהם לא צריכים לבנות על הקול שלי.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

למרות כל חסרונותיו, לגנץ יש סיכוי אמיתי להתרומם

17 בדצמבר 2018
 

כשבני גנץ ונציגיו ניהלו את המו"מ על הצטרפותו לחברת "הממד החמישי" היה להם תנאי יוצא דופן. אסור לאף אחד לפרסם דברים שיפגעו בדימויו של הרמטכ"ל לשעבר. הגיוני שגנץ חרד לשמו הטוב, פחות שכיח לנסות לכלול את זה כתנאי במו"מ מסחרי. עכשיו, כשהחברה נסגרת, ספק אם חלק מהלכלוך לא ידבק ביו"ר שלה. רק לפני 4 חודשים סיפר גנץ בגאווה על החברה ותרומתו לה בראיון ל"גלובס": אני יכול להגיד לך מה זה עושה למישהו שהוא מקצועי בעולם הזה. הוא אומר: וואו!…לא עושים פה סיבוב רק כדי להרוויח כסף – מהסיפור הזה יהיו פחות פושעים ופחות טרוריסטים. נורא פשוט".

מה התרומה שאתה מביא?
"כיווני העשייה, קשרים, חשיפה לעולם ולמשקיעים. הכסף שהושקע לא הגיע לפה במקרה".

מה שמסתמן כמו כישלון עיסקי רק מאשש את מה שרוב מי שמכיר היטב את גנץ חושב עליו. איש מצוין, הגון, ישר, אבל מתקשה מאוד לקבל החלטות, ממש לא עשוי מהחומר שממנו אנחנו רגילים שראשי הממשלה שלנו עשויים. אלוף בדימוס אמר לי על גנץ: "האחרון שהייתי חושב עליו שהוא יכול להצליח בפוליטיקה". דיברתי עם הרבה קולגות של גנץ. רובם ככולם מכבדים אותו, מעריכים אותו ומטילים ספק עמוק אם הוא האיש שיכול לאתגר את בנימין נתניהו.

בעניין הזה אני קצת בדעת מיעוט.

לדעתי, אם היה נעשה היום סקר בקרב מצביעי מרכז שמאל שהיה מבקש מהם לדרג את עשרת השיקולים החשובים שלהם בהחלטה במי לבחור אז העדיפות העשירית הייתה – רק לא ביבי, התשיעית הייתה רק לא ביבי וגם השמינית והשביעית, עד למקום הראשון. הכיבוש, הפערים החברתיים, ההסתה וכל היתר חשובים, אבל אף אחד מהם לא ייכנס לעשרת המקומות הראשונים. בבחירות הקודמות המחנה הזה נתן 24 מנדטים לבוז'י הרצוג. כמה שבועות לפני הבחירות שאלתי את ראובן אדלר, האסטרטג של הרצוג: אתה לא קצת חושש להריץ מישהו כמו בוז'י? פוליטיקאי מוכשר והכול, אבל הוא לא ממש הוכיח פוטנציאל מנהיגותי. אדלר ענה שאם נזרוק עכשיו אבן מהחלון, מי שייפגע ממנה, עדיף על נתניהו. אדלר הלךבמודע רחוק מדי, אבל זה משקף במידה רבה את האנרגיות של מחנה המרכז שמאל. מי שיצטייר כאתגר כלשהו לנתניהו, יקפוץ.. השאר ישקעו. לגנץ – על כל מגרעותיו כמנהיג פוטנציאלי – יש המון מעלות כמועמד. רזומה נכון, עמדות ערטילאיות, נראה נפלא, מאמין באמת בפיוס ואחדות ולא פחות חשוב – הוא חדש, מהניילונים.

לגנץ יש סיכוי אמיתי לצבור מומנטום ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז שמאל. זה יגרום להצטמקות של לפיד ולחצי חיסול של גבאי. בוחרי "יש עתיד" וה"מחנה הציוני", על פי כמה סקרי עומק, פשוט לא כל כך מחוייבים למפלגותיהם. אין להם כרגע שום דבר אטרקטיבי יותר ללכת אליו. אם לדקה וחצי גנץ ייראה כמו איום על נתניהו, הם ירוצו אליו.

גנץ סופג עכשיו לא מעט ביקורת ובצדק על כך שהוא מתלבט אינסופי, על זה שהוא לא נגיש, אין לו עמדות, הוא ניהל שיחות עם יותר מדי מפלגות, אבל צריך לומר גם שכל כמה שזה לא מודל ראוי למנהיגות, זה מאוד חכם עבורו. אחד מהמקורבים שלו אמר לי שהוא יודע שהוא חייב לקפוץ רק ברגע האחרון כדי לשמור על זמן שחיקה מינימלי.

כמובן שכל הניתוח הפוליטי המבריק הזה תלוי בכך שגנץ לא יעשה טעויות מביכות. שלא יתחיל לבטא עמדות ימין, כמו שכתב יוסי ורטר בסוף השבוע. לבייס השמאלני נמאס כבר מכול המתחפשים למיניהם. גנץ, כרגע, הוא היחיד שמעביר 5-7 מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל. זה עדיין לא מייצר לו היתכנות להקים קואליציה בראשותו, אבל אם ישכיל לתת לקמפיינר מנוסה לנהל אותו, לשלוט בכול מה שיוצא לו מהפה, קשה ככל שזה יהיה לרמטכ"ל בדימוס, הוא יכול להוות אתגר לא פשוט עבור נתניהו.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

לפיד לא מושחת

3 בדצמבר 2018
 

לא נעים, אבל היד רועדת כשנותנים כותרת כזאת. דן מרגלית כתב מאמר ב 2006 תחת הכותרת "אולמרט לא מושחת". מאז הזכרתי את זה כמה פעמים. הוא לא אהב את זה. מצד שני, למושחתים האמיתיים יש אינטרס גדול בכך שכול הפוליטיקאים יצטיירו כמושחתים. אם כולם מושחתים, אז אף אחד לא מושחת.

נתניהו בעיקר ממקד את מאמציו בלנסות ללכלך את לפיד. יש לי הרבה ביקורת על לפיד. לא מעט ממנה נכתב גם כאן. בעיקר דוחה הניסיון שלו להתחפש למשהו אחר, ימני יותר, רגיש למסורת ישראל, שונא שמאלנים. כשלפיד תוקף בחריפות ארגוני זכויות אדם, אי אפשר שלא לקבל צמרמורת מעומק הציניות.

דבר אחד אף פעם לא הצלחתי למצוא על לפיד ונדמה לי שגם לא עמיתיי המשך לקרוא