ארכיון חודש: מאי 2019

ההחלטה המכוערת והלא חכמה של האוזר והנדל

28 במאי 2019
 

יועז הנדל סיפר פעם על מה שעבר לו בראש כשר' ישבה מולו וסיפרה לו על מה שנתן אשל מעולל לה. 'למה, למה היא הייתה צריכה לספר את זה דווקא לי?' . הנדל ידע כבר כמה רע יהיה סופו של הסיפור הזה, הוא הבין שאם יעשה משהו עם דבריה של ר', דינו נחרץ, הוא יאבד את התפקיד העוצמתי שכה אהב בלשכת ראש הממשלה, אבל כמו גיבור קלאסי בטרגדיה יוונית, הוא לא יכול היה שלא לפעול. עניין של אופי. מכאן הדברים התגלגלו בדיוק כפי שחשש. הנדל עף משם בבעיטה. "אין לי אמון בך", הודיע לו נתניהו.

על מה שעשה אז יועז הנדל, יחד עם צבי האוזר (ויוחנן לוקר), מגיע להם להירשם המשך לקרוא

מנדלבליט צריך לאסור על ליצמן להחזיק בתיק הבריאות

20 במאי 2019
 

הרב יעקב ראטה ביצע עבירות מין מחרידות בנערה בין הגילאים 8 עד 18. היא אזרה אומץ, העידה והוא נשלח ל 16 שנות מאסר. הפוליטיקאי יעקב ליצמן התעסק בזה לא מעט. לפני ותוך כדי שהחזיק בתיק הבריאות, תוך שהוא מפעיל לחצים על הפסיכיאטרים, שכפופים אליו ומחליטים בגורלו של ראטה.

ביום חמישי פרסמנו ב"מקור" תחקיר על מעורבותו של מחזיק תיק הבריאות ולשכתו לטובת עשרה עברייני מין מורשעים לפחות. בצעד לא בלתי יצירתי, פרסם ליצמן בערב השידור פרסומת מטעמו. "מי שעובר על עבירות מין", ליצמן מדגיש שם בטון קשוח "אין סליחה ומקומם חייב להיות בכלא". בעניין ראטה, למשל, ליצמן בכלל הביע עמדה בפגישות עם הפסיכיאטרים שנעשה לו עוול במשפטו. ליצמן התאמץ והשתדל כדי שראטה יקבל חופשות ארוכות יותר, זה הגיע עד לעימות נדיר בין משרד הבריאות לשירות בתי הסוהר.

הנרטיב הכללי של ליצמן הוא שהמעורבות שלו למען עברייני מין היא פשוט טיפול שיגרתי בפניות ציבור. בין חולי סרטן לחולים סיעודיים, השתרבבו להם גם כמה פדופילים ואנסים. זה קשקוש גמור. יותר מדויק, יש גרעין של אמת בכך שליצמן עוזר לפונים רבים, העזרה מוטה באופן משמעותי לטובת חרדים וסלבריטאים (בעקבות התחקיר פרסמו ח"כ בצלאל סמוטריץ והעיתונאי עמיחי אתאלי ציוצי שבח בזכות ליצמן. פנינו אליו והוא עזר לנו באופן נפלא, ללא שום קשר, כמובן, לזהות הפונה – ח"כ ועיתונאי פוליטי). האמת היא שיש קשר שתיקה עצום במערכת הבריאות סביב הפניות הללו. מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות, רופאים בכירים, כולם מכירים את היקף הפניות הבלתי נגמר של ליצמן ולשכתו לטובת אלו שהוא חפץ ביקרם, באמתלה של 'פניות ציבור'. ליצמן פשוט מצא דרך גאונית לתגמל את הקהל שלו. בסיפור של עברייני המין זה משולב בתרבות נוראית של חמלה ועזרה לעברייני המין והתכחשות והעלמה של הקורבנות. ראטה, למשל, השתחרר וחזר להיות רב של קהילה. כאילו לא קרה כלום. אגב,  לחסידות גור ולפוליטיקאי ליצמן יש עניין פוליטי בתמיכת הקהילה הקטנה הזאת בה ראטה הוא דמות מפתח.

מי שחייב לנקוט פה במעשה הוא היועץ המשפטי לממשלה. בעבר היועהמ"ש לממשלה מנע מינוי שרים לביטחון פנים כשהתנהלה חקירה בעניינם. כשהחלה החקירה נגד צחי הנגבי בנושא המינויים הפוליטיים, הוא השעה את עצמו מתפקיד השר לביטחון פנים, אבל הממשלה מינתה רק ממלא מקום. הוגשה עתירה לבג"צ. השופטים חשין ובייניש בדעת מיעוט אפילו חשבו שצריך לאסור על הנגבי לכהן כשר לביטחון פנים במשך מספר שנים, כדי שהחוקרים לא יחששו שאחרי שתסתיים החקירה הוא יחזור להיפרע מהם.

למחזיק תיק הבריאות ליצמן כפופים שורה ארוכה מאוד של פסיכיאטרים שהם עדי מפתח בפרשה. רובם היו נתונים, לכאורה, ללחצים של ליצמן ולשכתו לעזור למלכה לייפר, אותה חשודה בפדופיליה שאוסטרליה מבקשת להסגיר אליה. ליצמן אחראי על עד מפתח בפרשה, הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר קובי צ'רנס, על שותפו לחוות הדעת הבעייתית, ד"ר גדי ליובין, על שני הפסיכיאטרים שניסו לתקן את המעוות – ד"ר איגור ברש וד"ר דניאל ארגו, על הפסיכיאטרית שבדקה את לייפר במשך שנה וחצי, ד"ר יילנה דינרשטיין, על הפסיכיאטרית שקבעה שלייפר מתחזה, ד"ר וייסברוד וכן על כל הפסיכיאטרים שמטפלים בעברייני מין מורשעים והעידו בפרשה – ד"ר משה בירגר ויש עוד רבים אחרים. האם לא מן הראוי להרחיק את ליצמן מיכולת השפעה על כל העדים, שעלולים להכריע את גורלו? בסיפור הנגבי, קבע היועהמ"ש מזוז ש"מן הראוי שהנגבי לא יכהן גם בתפקיד מיניסטריאלי ביצועי אחר". זה לא אמור לחול על ליצמן?

למרבה הצער, נדמה שבתקופה בה אנחנו זקוקים יותר מתמיד ליועץ משפט אקטיבי, מנדלבליט מסתתר איפשהו. גם כאן הוא לא ממש שש להתערב. הנה כמה שורות מהשופט חשין בפס"ד הנגבי: "משלמדנו כי תרבות ה"לא ייעשה כן במקומנו" נחלשה ואנו דלונו עד-מאוד, האם לא ראוי היה כי המשפט ישמיע את קולו ברמה? כי קולו לא יהא אך כקולו של הפיקולו, "זך וטהור אך נבלע בהמולה"?"

המאמר פורסם ב"הארץ"

לאופוזיציה יש סיכוי לנצח את המועמד של נתניהו בבחירות למבקר המדינה

13 במאי 2019
 

למבקר המדינה יוסף שפירא יש מנהג מוזר. הוא אוהב לחקות קולות של חיות במהלך דיונים. שיחות טלפון הוא מתחיל לא פעם בחיקויים כאלה. ישראל כץ סיפר לא מזמן בראיון איך שיחות טלפון עם המבקר נפתחים בחיקויים המוזרים האלה ומשם עוברים לא פעם למחמאות על המהפכה שביצע בדרכים. שפירא לא היה מבקר מדינה חזק, בלשון המעטה. הוא ניחן בשילוב די קטלני של חוסר התמצאות בדו"חות עליהם הוא חותם, שטחיות כללית ונטייה להתקפל בפני איומים. ההחלטה הכי חכמה ששפירא קיבל כמבקר המדינה היא לא להתראיין לתקשורת. בתחילת כהונתו הוא עשה איזה ראיון או שניים, זו הייתה קטסטרופה לא קטנה. שפירא הבין את מגבלותיו וחדל. טוב עשה. החולשה של המבקר דווקא הבליטה את החוזק של משרד מבקר המדינה. גם תחת מבקר חלש, משרד המבקר הנפיק לא מעט דו"חות משמעותיים. הדו"ח על האחראים לעלייה המטורפת במחירי הדירות, הדו"ח על הוצאות מעון ראש הממשלה הפך לחקירת משטרה. הדו"ח על משרד התקשורת והפיקוח על בזק הפך לתיק 4000. על הרבה פחות מזה קיבלה מרים בן פורת שבחים מפה ועד דנמרק. במידה מסוימת, בפער בין הביקורת הרצינית על מחדל התחבורה הציבורית למחמאות ששפירא חלק לכץ בטלפונים ביניהם, נמצאת כל כהונת שפירא. לא בטוח שהיכולות המרשימות שקיימות במשרד המבקר יעמדו בעוד קדנציה של מבקר חלש, מה עוד שהפעם קואליציית נתניהו חולמת על שפירא פלוס פלוס, מישהו שיגרום לנו עוד להתגעגע ליוסף שפירא. העובדה שנתניהו מנסה להגיע לקונצנזוס על זהות המבקר עם ח"כ בצלאל סמוטריץ' נותנת לנו מושג ברור איזה מבקר נתניהו רוצה. סמוטריץ' הרי קידם באגרסיביות בקדנציה האחרונה הצעת חוק, שניסתה לעקר ככל שניתן את מבקר המדינה מכוחותיו.

אינני מכיר את פרופסור אבי דיסקין, המועמד של קואליציית נתניהו כרגע לתפקיד (גם עורכת הדין מיכל רוזנבוים  במירוץ). ברזומה שלו קשה למצוא משהו שאמור להכשיר אותו לתפקיד כמו מבקר מדינה. נדמה שמה שמכשיר אותו בעיקר לתפקיד זו העובדה שהוא ביטא עמדות ימניות שמרניות בשנים האחרונות (אבל גם עמדות שיקשו על החרדים לתמוך בו) אולי גם קורצת לנתניהו בדיוק העובדה שאף ועדת איתור מקצועית לא הייתה, כנראה, ממליצה על דיסקין לתפקיד.

לאופוזיציה יש הזדמנות מטורפת לסכל את כוונת נתניהו – סמוטריץ'. ההצבעה היא הצבעה חשאית. קואליציית נתניהו עדיין לא קיימת בכלל. ספק אם תעמוד על מכונה ביום ההצבעה. לפי החוק, המבקר הנוכחי מסיים את תפקידו ב 3.7.19. מבקר חדש חייב להיבחר עד 30 יום לפני כן והמועמדים חייבים להגיש מועמדות 14 ימים קודם לכן, כלומר עד אמצע השבוע הבא. במילים אחרות, המועמדים יוצגו, כנראה, לפני שנתניהו יספיק לחייב את כל שותפיו לקואליציה למועמד שלו. האופוזיציה היחסית הומוגנית חייבת למצוא מועמד שבהצבעה חשאית יוכל לנצח את המועמד של נתניהו. יאיר לפיד, כנראה, מעוניין להריץ את המועמדות של פרופסור יפעת ביטון, שניסתה להיכנס לכנסת דרך רשימת "גשר" של אורלי לוי. זו טעות, לדעתי. לא בגלל כישוריה של פרופסור ביטון. זה פשוט משחק לידיים של נתניהו. לראשונה אחרי 30 שנה, ראש הממשלה במכוון מנסה לשחוק את מכובדותו של תפקיד מבקר מדינה ולמנות לתפקיד אדם שאינו שופט בדימוס. לא, לא רק שופט יכול למלא בהצלחה את התפקיד, אבל כשהכוונה הזאת משתלבת בתמונה הכללית של ניסיון להחליש את המוסד והעומד בראשו, אז גם לעובדה הזאת יש משמעות. הצגת מועמד שאינו שופט, תנטרל את האפשרות להיאבק על העניין הזה. לאופוזיציה יש מועמדים מעולים לכאורה, שבאים מרקע שיפוטי. אליקים רובינשטיין, אליעזר ריבלין, אמנון סטרשנוב והרצתם יכולה לאלץ את נתניהו על מועמד כמו השופט בדימוס, ספי אלון, שמייעץ לו בחקירותיו.

בפעם שעברה נדרשו לנתניהו 3 סיבובי הצבעה, לראשונה אי פעם, כדי להביא לבחירת המועמד שלו וזה היה אחרי כהונה טראומטית, מבחינת חברי הכנסת, של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס ז"ל. הפעם נתניהו במקום אחר. יש חברי כנסת, אפילו בליכוד, שרוצים לשים גבול לנטיות האנטי דמוקרטיות שלו. צריך רק לתת להם מועמד שהם יכולים להרגיש בטוחים איתו.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

ונניח שהיינו הולכים הפוך בעזה? האופציה שלא עולה על הפרק

6 במאי 2019
 

ומה אם היינו הולכים הפוך? נניח שישראל הייתה מאפשרת לבנות נמל מים עמוקים בעזה ולבנות מחדש את שדה התעופה ואפילו אלוהים שישמור אותנו לבנות מתקן התפלת מים, כדי שתושבי עזה יוכלו ליהנות ממי שתייה סדירים. נניח, רק נניח, שישראל הייתה מאפשרת לפתח את מאגר הגז הטבעי מול חופי עזה. בשנת 2000, החליט ראש הממשלה, אהוד ברק, בהליך שנוי במחלוקת (כינוי מכובס להחלטה של איש אחד, ברק עצמו) להעביר את הזכויות במאגר לרשות הפלשתינית. אחרי זה פרצה אינתיפאדה. אריאל שרון, שירש את ברק, התנגד לכל פיתוח של הגז הפלשתיני, בטענה שכספי הגז יזרמו לטרור ולכן, עדיף לייבא גז ממצרים (מותר להיות קצת חשדניים כלפי המניעים של שרון). החברה שהחזיקה בזיכיון פיתוח הגז הפלשתיני בריטיש גז, התייאשה, הזיכיון נגמר ומאז במשך שנים ארוכות שוכב לו אוצר ליד חופי עזה, אוצר שהיה יכול לשנות את חיי הרצועה, לסדר את כל אספקת החשמל, לשנות שם את החיים, אבל אף אחד אפילו לא מדבר על זה. הרי לא יעלה על הדעת שישראל תאפשר לפתח גז פלשתיני (על הדרך, מאגר הגז הזה היה יכול להתחרות במונופול של תמר ואוטוטו לוויתן ולאפשר את ביטול התלות שלנו בספק גז אחד). המשך לקרוא