הפרקליטים השיגו עסקה חלומית, לחיאני לא רצה

מאת  | 30 בספטמבר 2014
 

שלומי לחיאני תפס את מקומו בראש השולחן בחדר הישיבות, כאילו זה חדר הישיבות בעיריית בת ים ולא של עורכי הדין שלו. מסביב ישבו עורכי הדין שלו, גיורא אדרת ונתי שמחוני ועורכי הדין של הנאשמים האחרים בתיק. לחיאני התחיל לנהל את הדיון, מה יותר טבעי לו מזה.

הוא הסביר לכולם שאין לו כוונה לקחת את הסדר הטיעון שפרקליטיו השיגו לו. אחד הנוכחים בחדר סיפר לי, שעו"ד אדרת, אדם מאופק בדרך כלל, כמעט יצא מדעתו. הוא אמר (צעק?) לו משהו בנוסח הזה – אתה תשב ותקשיב עכשיו למה שיש לכל אחד פה מהאנשים להגיד. אחד אחרי השני החלו עורכי הדין החלו להסביר ללחיאני איזו עסקה חלומית הושגה לו. אישומי השוחד יורדים, הלבנת ההון נעלמת, הפרקליטות תדרוש מקסימום שנת מאסר והסניגוריה 3 חודשים. כל אחד מהם בטח גלגל לעצמו בראש את תסריט האימים – הוא ידחה את העסקה ויהפוך לקצב 2. אחרי מה שדוד רוזן עשה לאולמרט, אלוהים יודע איך זה ייגמר פה. בסוף,לחיאני נכנע ולקח את הסדר הטיעון.

בביהמ"ש השלום בתל אביב הבוקר השופט הפך את הסדר הטיעון החלומי, לדבר הכי קרוב לזיכוי שלחיאני יכול היה לחלום עליו. נכון, הוא יצטרך להיפרד מהחיים הציבוריים ל – 7 השנים הקרובות (אלא אם כן עורכי דינו יערערו ויצליחו להוריד את זה לפחות משלושה חודשי מאסר), אבל הוא צעיר וכשיחזור (והוא יחזור), הוא יוכל לצטט בקמפיין שלו קטעים מנגזר הדין של השופט בני שגיא. כמה הוא ראש עירייה מוצלח (לא מתווכח), איך לקח אחריות על חטאיו ואיזה מעשים טובים עשה כאדם (עשה).

מילה אחת על נטילת האחריות. השופט שגיא ייחס המון משקל לעובדה שלחיאני הודה והתחרט על מעשיו. זו אחת הסיבות המרכזיות שגרמו לו לא לשלוח את לחיאני לכלא. אין לי שום תאווה מיוחדת לראות את לחיאני בכלא, אבל הטיעון הזה קצת מופרך. לחיאני במשך שנים הכחיש, שיקר, האשים את המשטרה, לגלג עליה ועל העיתונאים שכתבו עליו ורדף את האופוזיציה בעיר. אני מציע לשופט שגיא לדבר עם עד התביעה מוריס לוי, אחד משני פקחי הבנייה היחידים בעיר בת ים (זה מקרי שהעירייה מקצה כל כך מעט כוח אדם לאכוף את חוקי התכנון והבנייה?). מר לוי בוודאי יוכל לספר לו על השיחות מאבי לחיאני, אחיו של שלומי, על מסע הלחצים שהופעל עליו מבכירי העירייה, המקורבים ללחיאני ועל הניסיונות לפטרו, מכיוון שאמר אמת למשטרה. לוי בוודאי יוכל להסביר לשופט איך הוא מצליח להחזיק במשרתו רק בזכות התערבות משרד מבקר המדינה, שגם היא הושגה בדם, יזע ודמעות. לזה קוראים נטילת אחריות? חרטה? חארטה אולי. אני מקווה גם שהשופט שגיא שמע את ההצהרה הקצרה שקרא לחיאני מהכתב (יותר נכון, מהנייד שלו) למצלמות מיד אחרי גזר הדין. לא נשמעה שם שום חרטה ושום לקיחת אחריות. אם כבר, ההפך.

בגזר הדין הכיר השופט בכך שרוב תקופת החקירה (הזמן שהתיק בילה בפרקליטות הוא כמעט בלתי נסלח), לחיאני לא בדיוק היכה על חטא וביקש סליחה, אבל עדיין הוא ייחס חשיבות עצומה לכך שבסוף הדרך הוא הגיע להסדר. מה ציפה השופט? שלחיאני ידחה את המתנה שנתנה לו הפרקליטות? זהאם העובדה שלחיאני הסכים לקבל מתנה מהפרקליטות, אומרת שמגיע לו עוד פרס מהשופט? האם השופט שגיא מודע לעוצמת השקרים של לחיאני בחקירתו? להשפעה של גזר הדין הסופר מקל הזה על כל מי שהעז להילחם בשחיתות הנדל"נית של לחיאני ומשפחתו בבת ים?

אני מנחש שכשלחיאני הקריא את אותה הצהרה לעיתונאים, הוא בכלל עוד לא הפנים כמה שפר עליו מזלו. זו בטח הצהרה שהוא כתב לפני ההקראה ושכח לעדכן. אם אני במקומו, אני מתקשר לעוה"ד אדרת ושמחוני ואומר להם בשפה הלחיאנית, העממית במתכוון – באם אמא שלכם, עכשיו תספרו לי את האמת – מה עשיתם לתובעת שרון כהנא, שהיא הסכימה להסדר הזה? ואיך שכנעתם את השופט, שלא נחשב לסניגוריאלי, אחרי תיק הולילנד ואחרי תיק רשות המיסים, ללכת על עבודות שירות? עדיף שילווה את השאלות שלו גם באיזה צ'ק בונוס שמן (כשמדובר בלחיאני זו נקודה כאובה).

 

תגובות

תגובות

15 תגובות על “הפרקליטים השיגו עסקה חלומית, לחיאני לא רצה

  1. אל רום

    תודה על הפוסט רביב . אני לא מצוי לגמרי בפרטי הפרשיה , אבל יש לזכור : כאשר נאשם מודה ומגיע להסדר טיעון , הוא חוסך זמן שיפוטי יקר מאוד !! ויש להתחשב בכך בגזר הדין , הכל על מנת לעודד התופעה . כאשר טחנות הצדק עובדות לאט , אזי בא הדבר על חשבון המון קורבנות ( אזרחי ופלילי ) : נפגעי תאונות דרכים שאוכלים חסכונות עד קבלת פיצויים או קצבות והכל עד אשר ינתן פסק הדין , סתם ניזוקים מתאונות עבודה , חשודים במעצר שמוארך שוב ושוב עד אשר יוצאת חפותם אל האור . כאשר נאשם יכול היה להודות , ולחסוך זמן , ולא כך עשה , אזי : זה בא על חשבון הרבה קורבנות במערכת . אז ראה בזה גם הצד החיובי לכלל המערכת והמדינה . תודה

  2. בעיניים עצומות לרווחה

    השופט וה"מערכת" מראים לציבור הבוחרים כמה שווה "שורק" – סביר מאד להעריך שאדון מוריס יהיה הנתבע הבא:
    איכשהו ה"מערכת" – שופטים שקשורים בטבורם להון-שילטון-עיתון-פשע מאורגן, שוטרים שהשלדים שלהם בארון נדחפים חזק החוצה, עובדי ציבור שלא מכירים בכלל דרך פעולה שאינה פלילית – כל אלה כבר סימנו את השורק האחרון.
    רק מלחמה עיקשת של הדרוקרים (הכה בודדים) היא שמונעת את הסחף הגדול שיקבור את כולנו.
    אז תודה לרביב.

  3. בעיניים עצומות לרווחה

    לאלרום – אז אתה ממליץ לחפים מפשע שהמשטרה עוצרת שוב ושוב פשוט לקחת עסקת טיעון בשביל לחסוך את זמנו של בית המשפט? רציני?

  4. אל רום

    ל – בעיניים עצומות לרווחה ( תגובה 3 ) :

    יש לי שפע של המלצות באמתחתי , רק לא מה שכתבת . מה שכתבתי : אם נאשם / חשוד מודה , אז זה טוב למערכת !! טוב למדינה !! וטוב גם לו !! צריך לעודד התופעה , ויקבלו הקלה בעונש .

    כל זה בתנאי שהנאשם או החשוד , אכן אשמים !! תאמין לי , מכיר המערכת , לפני ולפנים : קורה גם שאדם שכלל לא אשם , לוקח עסקת טיעון , רק בשביל לא להיכנס לכלא , מכיר התופעה , והיא בעייתית . אבל בסך הכל , בתי הכלא מאוכלסים בצפיפות בחפים מפשע , כולם טוענים כך !!

    יש בעיה עם חפות וזכאות בעיקרון . זה לא קשור ממש לענין הזה . אלא קשור למודל רצוי , והמודל הרצוי הינו זה :

    1) אדם עבר עבירה , והוא אשם בה .
    2) אם הוא מודה , ומרצון חופשי , שלא תחת ובגין לחץ פסול , אזי :
    3) הוא יחסוך זמן שיפוטי יקר מאוד למערכת , ויקבל הקלה בעונש .
    4) בכך המערכת תחסוך משאבים יקרים , וקורבנות אחרים יזכו למשפט צדק מהיר יותר .

    מה שמעבר לזה , סיבוך שלם !! עכשיו : שים יד על הלב : האם תוכל לטעון שלחיאני הודה תחת לחץ פסול במשהו שהוא לא עשה כלל ? היית שם זיעה מן האשכים על כך ? ברור שסיכוי קטן מאוד !! יש לו הכסף ועורכי הדין להילחם עד הסוף ולא מן המעצר . אז במקרה הזה למשל – זו התוצאה הרצויה ביותר !

    תודה

  5. יאיר

    אני לא מכיר לעומק את פרטי תיק לחיאני, אבל נראה לי (אם אני לא טועה) שכשהפרקליטות מגיה להסדר טיעון זה כי יש לה קשיים ראייתיים להשיג הרשעה. אז לכן אולי זה מעט אבל עדיף על כלום..?

  6. בעיניים עצומות לרווחה

    לאל רום
    עזוב לחיאני – המקרה בהיר.
    העובדה שזה "טוב למערכת" לא מעלה ולא מורידה מזכותו של הפרט.
    זה שלא יצא לך להיות עצור על לא עוול בכפך – זה די ברור.
    המערכת טוחנת אותך אם אתה אשם ואם אתה זכאי.
    אין סיבה להתחשב במה ש"טוב למערכת" כי המערכת לא רואה אותך כפרט ורומסת אותך בכל מקרה.
    מחיאת הכף וההמלצה שלך – תמוהים.

  7. אל רום

    ל – בעיניים עצומות לרווחה :

    אתה לא יודע עלי , ולא כלום !! מגוחך !! עינינים מסוג זה , אני מכיר , כמו שאף אחד לא מכיר , צא מהשערות הזויות . ואני מסביר לך שוב , ופעם אחרונה :

    זכויות הפרט נדונות בקשר אחר לגמרי . הענין זה השופט !! אם כבר אדם מודה , אם כבר אדם מודה וממילא חותם על עסקת טיעון , אזי :

    השופט צריך לתת הקלה בגזר הדין , ובכך לעודד התופעה . עסקינן בשופט או בפרקליטות !! על זכויות הנאשם וזכויות הפרט צריך לשמור בלי שום קשר לכך , זו יכולה גם להיות עיצה של עורך דין , שבאמת ובתמים דואג למרשו . שהרי , מה יצא לנאשם , שעשה המעשה , וחושב שיצא זכאי בדין , ולא יצא , והענישה מוגברת , ובזבוז זמן ומשאבים . ברור שצריך לחשוב על אפשרות זו . אבל שוב :

    הכל במידה , וכבר הודה החשוד הנאשם בדבר ! והודה , ולא בגין לחץ פסול . אז תקרא , ותקרא טוב , ואם צריך , פעמיים שלש . ויבוא לציון הגואל , וזה הגואל רצון כבר הורשע הרי !!

    תודה

  8. אל רום

    ל – בעיניים עצומות לרווחה :

    רק כתוספת :

    תקרא שוב , אני לא מוחא כפיים לשום מערכת . אלא דואג לקורבנות , אנשים שנטחנים ומחכים להכרעה בדינם . בזבוז זמן ומשאבים טוחן אותם , ומעצים העוולה ללא פשר .

    דכתיב : אם יש צדק יופע נא מיד …….

    אז תקרא שוב , ותקרא טוב , אין לי " ים " משאבים מיותרים להסברים חוזרים וחידודים דנן . תודה

  9. ליברל

    לפי מה שפורסם הקלון היה חלק מעסקת הטיעון, כך שהצהרתו של לחיאני, "כי הופתע", שקרית, כמו כל התנהלותו

  10. אריה

    קומבינות בפוליטיקה – זה ידוע, ידוע וברור כבר הרבה שנים.
    לא רק בארץ הקודש, גם בארצות מעבר לים.
    קומבינות בבתי המשפט – זה, לעניות דעתי, דבר פסול.
    אם לחיאני זכאי, צח כשלג, צריך לבקש ממנו סליחה ולפצות אותו על עינויי הדין שעבר.
    אם הוא עבריין – יש להעניש אותו בהתאם לכל הדברים הלא-חוקיים שעשה.

  11. הפסימיסט

    פסק הדין הזה (ורבים רבים לפניו) נותנים תמונה עוד יותר חדה וברורה (למי שעוד זקוק לה) של מערכת המשפט הרקובה שלנו. והרקב ימשיך להתפשט כי הרי אסור להגיד מילה רעה בתקשורת על המערכת.

  12. אילן

    הסיבה העיקרית לרוב רובם של הסדרי הטיעון שעורכת הפרקליטות (על כל שלוחותיה) עם נאשמים, בעיקר בתיקי עבירות צווארון לבן, אך לא רק, היא העצלות. עצלותם של הפרקליטים לצלול לתוך התיקים, למיין את שלל החומר, לראיין עדים, "לבזבז" הרבה זמן בבית משפט, להיות במתח רב, להשקיע המון אנרגיה פיזית ונפשית, לכתוב סיכומים (דבר שלוקח המון זמן) וכו' וכו'. הסדר טיעון? שעה שעתיים של משא ומתן, עוד שעה שעתיים של הכנת טיעונים לעונש ועוד תיק נגמר בהרשעה. ומבחינת הקריירה? והקידום? אף אחד לא מעריך את מי שהשקיע את נשמתו בניהול תיק מהחל ועד כלה כחובה ציבורית.

  13. ברטה

    אוקסימורון – צדק והסדר טיעון. לטעון שהציבור מרוויח מהסדרי טיעון (אלרום) היא ציניות במרעה.

  14. ציון

    התוצאה הסופית מוכיחה את ערכם של עורכי דין מאד מאד יקרים.
    האם עורך דין רגיל היה משיג הסדר טיעון כזה מופרך עבור הלקוח שלו?
    האם עורך דין רגיל היה משיג עונש כה מגוחך?

    ולגבי השופט: פסק דין זה יהיה לכתם בל ימחה בזיכרון הציבורי.

  15. אבי

    שופט סביר לא חייב לקבל עיסקאות טעון. במקרה זה השופט ייזכר כשופט שעשה את תפקידו פלסתר ונתן לעבריין "כבד" ליהנות מאוירו הצח של חוף בת ים במקום להושיבו בכלא לשנים רבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.