האובססייה של בן דרור ימיני, האובססייה שלי

מאת  | 10 בנובמבר 2015
 

העיתונאי בן דרור ימיני מ"ידיעות" תמיד נראה לי כמו עיתונאי הגון. אף פעם לא הבנתי אותו, אבל הגון. לא הבנתי מה הדחף של עיתונאי לכתוב בעיתון ישראלי דעות ש 99% מציבור הקוראים מסכים איתם ומיועדות נגד ציבור רחב במדינות שממש לא קראו אותו בחיים. זה כמו כתבי כדורגל שקוראים ב"ידיעות" לפיטורי מאמן יובנטוס. ימיני הוא כמעט כתב לענייני תנועת החרם האנטי ישראלי. שוב ושוב הוא משכנע אותנו שהחרם הזה לא הגון, מונע מאנטישמיות, מסוכן, לא מדויק. תהרגו אותי אם אני מבין מה לזה ולכל מה שעיתונות מייצגת. אנחנו לא אמורים לאתגר את השיח? לבקר את מוקדי הכוח? לחשוף את מה שבמוקדי הכוח השונים לא רוצים שנדע? אם ימיני היה כותב בעיתון בריטי מוביל, הייתי מבין. נותן בראש לחלק מהציבור הבריטי, אבל פה? טוב, כל אחד והשריטה שלו. בטוח שזה עשה את ימיני לעיתונאי מאוד פופולארי. ציפי לבני רצתה שירוץ איתה לכנסת, "ידיעות אחרונות" קנו אותו מ"מעריב" המתמוטט (שמאוד רצה שימיני יעבור לבעלות החדשה של העיתון) וקראתי עכשיו שמירי רגב הורתה לקנות את ספרו "תעשיית השקרים" כדי שיופץ על ידי משוכנעים למשוכנעים אחרים. אחלה.

מאז 2008 כותב ימיני באובססייה, שמתחרה רק בדן מרגלית בפרשת הרפז, שהסירוב של אבו מאזן להצעת השלום של אולמרט, מוכיח שהוא אינו פרטנר. זה טיבם של עיתונאים, שכמעט ואינם מראיינים, לא עושים תחקיר, חיים מצריכת תקשורת ויודעים לעשות טוב גוגל. ניסיתי כבר בעבר שוב ושוב לתקן אותו, להסביר לו כמה הצעת אולמרט אינה בבחינת הצעה, שבעיתוי בו ניתנה אין לה משמעות אמיתית, שלא היה שום סיכוי להסדר אחרי שאולמרט כבר הודיע שלא יתמודד על ראשות "קדימה" (יולי 2008) ושאפילו בכירים אמריקניים חשבו כך ואמרו את זה לאבו מאזן וצוותו. שום דבר לא עזר. ימיני ממשיך לכתוב את זה.

יום אחד פגשתי אותו במקרה ב"סוזאנה", בית קפה בנווה צדק. הוא גר באזור ואז גם אני גרתי שם. התחלנו לדבר. הוא סיפר שהוא מסיים את ספרו. נסחפנו לדבר שוב על הצעת אולמרט. ניסיתי שוב לשכנע אותו, לצטט לו מספרי זכרונות, לא עזר דבר. אמרתי לו שאם הוא פתוח לשנות, אשלח לו קצת חומר. הוא אמר שבטח ושאשלח. הלכתי הביתה, גם אני מבין משהו באובססיביות, עבדתי, כתבתי, צירפתי לינקים ושלחתי לו מייל מפורט. לא עזר. ימיני ממשיך לכתוב. מאז אני קצת מטיל ספק ביושרתו האינטלקטואלית. אני מבין שקשה לו לתת לעובדות להרוס תיזה טובה, אבל בכל זאת, אולי שיתעסק קצת בנושאים אחרים, נגיד תנועת ה BDS וכאלה.
אין ספק שאולמרט מאוד התקרב ב – 2008 למקסימום שישראל יכולה לתת וספק בכלל אם דעת הקהל פה הייתה מאשרת הסכם ברוח של הצעה כזאת במשאל עם. אם מנהיג פלשתינאי אומר 'לא' מלא להצעה כזאת אז כן, יש בעיה, אבל ברור שבזמן בו ניתנה, גם אם אולמרט היה הכי רציני והכי נחוש והכי מחויב, לא היה שום סיכוי לעשות מזה הסכם ובתנאים בהם ההצעה ניתנה, זה מגוחך לצפות לתשובה אמיתית ממנהיג פלשתינאי, שרוצה להישאר בשלטון דקה אחרי. אנחנו נשדר היום את מה שהפלשתינאים שמעו בזמן אמת בעניין הזה ומה האמריקנים אמרו להם. אולי במקרה בן דרור ישתכנע.

תגובות

תגובות

20 תגובות על “האובססייה של בן דרור ימיני, האובססייה שלי

  1. זכריה תוקידידס

    דרור בן יאמאני ויושרה/יושר זה כמו שקרניהו ואמירת אמת. ביחד עם בנימין זילברמן, המכנה עצמו "בן כספית" ומתיימר להיות עתונאי, בן יאמאני הפיץ בחדווה ובהתמדה את השקרים הנתעבים של התנועה הנאו-פשיסטית "אם תרצו" נגד הקרן החדשה לישראל ונשיאתה דאז, פרופ' נעמי חזן. גם הוונדטה האובססיבית שלו נגד "תעשיית השקרים" נגועה בהרבה יותר משמץ של חוסר יושר, ולא משום שאין שקרנים המפיצים עלילות כזב נגד ישראל (ובראשם הארכי-רמאי אילן פפה), אלא משום שמספר השקרנים וממדי השקרים בצד "הפטריוטי" אינו קטן יותר; אדרבה, הוא גדול בהרבה, והשקרים הרבה יותר משמעותיים (דוגמית: "צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם"). אדם הגון היה כותב גם על הנוכלים האלה, אך בן יאמאני אינו אדם הגון.

  2. LDR

    אבו מאזן הוא פרטנר למשא ומתן.
    אבו מאזן איננו פרטנר ליישום הסכם שדורש את הבלתי אפשרי – אישור של העם הפלסטיני על פלגיו השונים את ההסכם עם ישראל שכולל ויתור על זכות השיבה ומביא לקצו את החלום על פלסטין.
    ערפאת לא רצה להיות המנהיג הפלסטיני שמביא את קץ הסכסוך (והחלום הפלסטיני) וכנראה שגם אבו מאזן מעדיף (אולי כמו נתניהו) שיורשו יבצע את המהלך ההיסטורי של הסכם שלום עם ישראל.
    ואולי הפור כבר נפל ונגזר עלינו לחיות במדינה אחת.

  3. שי

    רביב עם יד על הלב.
    . היום כשאתה יודע שפרשיות ביבי מוסמסו. האם אינך חושב שהמרדף אחרי אולמרט הרס פה סיכוי אמיתי להגיע להסדר.
    האם לא יצא שכרנו בהפסד. שהרי כראש ממשלה אולמרט תפקד מצויין. וכי הוא לא הואשם על כל מעשה לא יוקי כראש ממשלה.
    האם המרדף אחרי אולמרט לא יכל להמתין עד לסיום ההליך . לפי המודל הצרפתי.
    חומר למחשבה.

  4. הרקול פוארו

    שי: מקומם של פושעים בכלא. אולמרט פושע פלילי, ולכן מקומו מאחורי סורג ובריח.
    האגדה בדבר תפקודו המופלא היא בדיוק זה – אגדה. ידיו מגואלות בדמם של 33 חיילים ישראלים שנהרגו המתקפה הקרקעית המיותרת בסופה של מלחמת לבנון 2006, שלא נועדה אלא להשיג "תמונת נצחון". שלא לדבר על דמם של מאות רבות של לבנונים חפים מפשע ואזרחים בעזה חפים מפשע שהפושע אולמרט אשם בהריגתם הנפשעת. אולמרט צריך להישפט בבית הדין לפושעי מלחמה בהאג.

  5. ארז

    איזה פוסט צדקני, בכייני ואומלל. מטיל מום בעצמו בדיוק, מילה במילה. הצדקנות, היהירות, הטרחנות, האמונה העיוורת.
    על אף שאני קורא באדיקות רבה את טוריך המרובים -והחוזרים על עצמם לעייפה- לא שכנעת אותי באף מילה. האם זה אוטומטית עושה אותך צודק ואותי טרחן וחסר יושרה אינטלקטואלית? קצת צניעות לא תזיק.

  6. רעמסס 1

    "לאתגר את השיח? לבקר את מוקדי הכוח? לחשוף את מה שבמוקדי הכוח השונים לא רוצים שנדע?"

    בבקשה. תאתגר את "הארץ". תחשוף מה ש"הארץ" ושוקן לא רוצים שנדע. למשל מדוע הוא הוציא צו לאסור את פרסומו של כתב ההגנה של מו"ל אתר News1, יואב יצחק, במסגרת תביעת לשון הרע שהגיש שוקן נגד יצחק ואתרו?

    "הארץ" הוא מוקד כוח שמעטים מעיזים לאתגר. אולי תחשוף אותו קצת?

  7. סליל

    א. צר לי מר דרוקר אבל הניסיון שלך להלבין בדיעבד את סטירת הלחי המצלצלת שאבו-מאזן נתן לחסידי ה"פתרון המדיני" הוא די קלוש ומלבד קומץ טוקבקיסטים מ'הארץ' אף אחד לא קונה אותו (מישהו אמר לשכנע את המשוכנעים?) אני לחלוטין מבין את הנואשות של מחנה השלום להאחז בדמיונות שאבו-מאזן לא סירב, כי ברור שאם הוא סירב אז הוא יסרב לכל הצעה סבירה אחרת גם. המשיחיות הזו של מחנה השלום אינה נופלת מהמשיחיות של פרחחי המאחזים והגבעות.

    ב. נניח לצורך הדמיון שאתה צודק והצעתו של אולמרט לא הייתה ברת-מימוש באותו זמן. האם קיים זמן כלשהו, ומנהיג פלסטיני כלשהו – שמוכן יהיה אי-פעם לוותר על זכות השיבה ולהכריז על סיום הסכסוך? הרי אנחנו תמימי דעים שעבאס הוא המנהיג הפלסטיני הכי מתון בנמצא – והוא הכריז שלעולם לא יוכל לוותר על זכות השיבה (וגם אם כן – איזה פלסטיני יילך אחריו? וכמה ימים אחרי הכרזה כזו יישאר בחיים?)

    ג. דרוקר מודה בעצמו שאבו-מאזן לא היה נשאר בחיים דקה אחרי שהיה חותם על הסכם. מה השתנה היום?

    ד. דרוקר הוא תחקירן מעולה (ואפילו מצליח להיות אובייקטיבי כשזה לא קשור לביבי במישרין או בעקיפין). אבל לא ברור לי איך אפשר לקרוא את ספרו של ימיני ולכתוב עליו שהוא לא יודע לעשות תחקיר רציני. זו פשוט בדיחה.

    ה. אם פני הפלסטינים היו לשלום הם לא היו מציבים תנאים מוקדמים למו"מ (משל הם מעצמה). אם פניהם היו לשלום הם היו יושבים למו"מ כשביבי נכנע לתנאיהם המוקדמים והמופרכים (הפסיק בניה ל-9 חודשים).

    ו. אחרי כל זה דרוקר כותב שימיני לא נותן לעובדות להרוס תזה טובה…

  8. שחר שמש

    רביב,

    כתבו פה אחרים על זה שהפוסל במומו פוסל. אם לא הצלחת לשכנע אחרים, זה לא בהכרח אומר שהם לא יודעים להקשיב. זה עשוי להצביע על זה שמיטב מאמציך לא מספיקים כדי לשכנע במשהו שאיננו נכון.

    אולמרט היה ברווז צולע כשהציע את ההצעה. למה זו סיבה לאבו מאזן להגיד "לא"? אם ההצעה היתה מקובלת עליו, הוא היה יכול להגיד עליה "כן", ולדרוש מראשי ממשלה עתידיים לחזור עליה. זו היתה ההתנהגות הסבירה והרציונלית ממי שבאמת מעוניין בהסכם.

    אלא שזה לא מה שהוא עשה. ואתה „ממשיך לכתוב”. האם אני אמור עכשיו „קצת להטיל ספק ביושרתך האינטלקטואלית”?

    אתה מקבל פה בבלוג שלך דברי ביקורת שחלקן עניניים ומכבדים את הפורום ואת האדם. לעיתים מאוד מאוד מאוד נדירות אתה עונה או מתייחס אליהם. בזאת, לפחות, אתה לא שונה במאום ממה שאתה מאשים את בן דרור ימיני.

    במהלך העשורים היו לנו הצעות ישראליות, אמריקאיות ואירופאיות. היו לנו יוזמות שלום שמקורן בסעודיה, במצרים ובקטאר. מעולם לא שמעתי על הצעה פלסטינית. אם זו לא נורה אדומה מהבהבת מעל הטענה שאבו מאזן רוצה שלום, מה כן? האם אי פעם היתה הצעה פלסטינית רצינית (כלומר, כזו שכוללת את סיום הסיכסוך) ואני סתם לא יודע עליה? כל חברי השמאלנים לא מכירים אחת (הם טוענים שאבו מאזן הביעה תמיכה בהצעה הסעודית, אבל זה לא אותו הדבר כמו ממש להביא הצעה עם עט שאם הצד השני אומר „כן” אז יש הסכם). אני שומע את יוסי ביילין מדבר, ואותו הדבר. הוא מדבר על הצעות כאלו ואחרות שאבו מאזן הביע הסכמה להן, אבל לא על הצעות שאבו מאזן הביא.

    אשמח שתאיר את עיני, כי בנתיים דבריך פשוט לא משכנעים.

    שחר

  9. שי

    ‏‎דרוקר אתה אופוטוניסט וכותב סנטימנטלי המתפרק על ביוב ורפש.המתנהג יותר כמו פילגש נבגדת החבולה בפצעי אהבה נכזבת מאשר עיתונאי שקול.

  10. יוני

    לא הבנתי. אולמרט הציע את המקסימום. הפלשתינאים הבינו שהוא לא יכול לממש את זה ולכן לא הסכימו. האם יש איזו אינדיקציה להאמין שהם כן היו מסכימים אם המצב של אולמרט היה שונה? התשובה הפשוטה היא שלא. אפילו אתה אומר את זה (״מנהיג פלסטיני שרוצה להישאר בשלטון דקה אחרי״). היו להם 7 שנים מאז לומר שהצעת אולמרט היא טובה והיא בסיס לדיונים. אפילו את זה הם לא אומרים. למה? כי הם לא מעוניינים בשלום, בטח לא בתנאים שישראל מסוגלת לתת.
    בקיצור, אחרי שמסננים את כל התיעוב שלך לימיני, כל ההבדל ביניכם שהוא אומר שהפלסטינים לא ענו כי התשובה שלהם היא לא, ואתה אומר שהם לא ענו כי הם לא נלחצו לפינה לתת את אותה תשובה, אז הם יכלו לא לענות ולגרום לעיוורים כמוך להמשיך לחלום.

  11. נאשאר

    אני קורא בקביעות את הבלוג שלך ולפעמים אני מסכים עם הנאמר אם כי גם אתא אופססבי וחד צדדי לעיתים קרובות .
    אתא מערבב מין בשאנו מינו ! הספר של בן דרור ימיני עוסק בתעשית השקר נגד מדינת ישראל ומכיל כ 70 עמודים של ביביליוגפיות ,עשרות טבלאות וגרפים של נתונים שמגבים את הנאמר בספר ! כל הספר הוא תחקיר אחד גדול ! כדאי שתקרא את הספר שוב !

  12. -ליאור

    מסכים עם מה שנאמר כאן – התזה לפיה אבו מאזן סרב כי אולמרט היה סוס מת – פשוט לא מחזיקה מים.
    יש מגוון פתרונות יצירתיים, אבו מאזן היה יכול לקבל את ההסכם ולאתגר איתו כל ראש ממשלה עתידי (אם לא לדרוש שיקבל אותו, לפחות להציב אותו כנקודת מוצא להסכם עתידי), הוא היה יכול לקבל אותו הצהרתית בכפוף לכך שממשלת ישראל הבאה תאשרר אותו, הוא היה יכול ללכת לקהילה הבינ"ל ולדרוש שיכפו את ההסכם על ישראל, וכו'.
    הוא לא בחר באף אחת מהדרכים הללו מכיוון שכקודמו – הוא אינו מסוגל ואינו מעוניין לקבל הסכם שדורש ממנו להסכים לפתרון הסכסוך. הוא לא בן גוריון והוא לא פייסל הראשון, הוא פשוט עסקן מדופלם שרוכב על קופת מזומנים עצומה.
    כאיש שמאל, אני נחרד מהמחשבה שאין לנו פרטנר בצד השני, אני לא מקבל ולא אקבל אותה לעולם. מצד שני אני מבין שבנסיבות הללו, גם אם ביבי יתנדב לפנות את מקומו לברק – לא נגיע להסכם שלום בלי לייצר מנוף לחץ אמיתי על ההנהגה הפלסטינאית – כזה שדורש ממנה התגשמות של ממש, ולא רץ בכל פעם שהיא בוכה לחבק אותה, למלא את כיסיה במזומנים, ולגנות את ישראל.

  13. יוחנן המאומן

    משגע אותי כל פעם מחדש לגלות איך המערב (ובכללם גם ישראל משוייכת כמדינה "מערבית") מנסה לפתור בעיה ערבית בכלים מערביים. לתרבות הערבית ערכים שונים וסדר עדיפויות אחר לחלוטין. לא כל מה שיראה חשוב בעיני המערב, באמת יהיה בעל אותה רמת חשיבות במזרח (בצד הערבי).
    לכן, בכל פעם שמזרח ומערב נפגשים לשולחן הדיונים – המזרח ינצח.
    ראה משא ומתן על הגרעין האירני, ראה משא ומתן על החזרת גלעד שליט או גופות חיילים… 1,200 אסירים בעבור גופה אחת?
    מישהו עשה כאן עיסקה מאד גרועה, לא?

    כשהערבים יושבים למשא ומתן ומקבלים הצעה נדיבה, לעד יסרבו לה ויבקשו "סבב שיחות נוסף".
    לקראת אותו "סבב נוסף" הם ידרשו "תנאים מוקדמים" של שחרור אסירים ועצירת הבניה (כבר הכניסו שני גולים לפני שהמשחק התחיל בכלל). נקודת הפתיחה לאותו "סבב נוסף" תהיה ההצעה הנדיבה לה סרבו בסבב הקודם. הם לא יזוזו מעמדותיהם ואילו נקודת הפתיחה של הצד השני היא הפשרה הכי נדיבה שיכול היה לתת, קרי- עמדותיו בהצעה הקודמת. הערבים שוב לא יזוזו מעמדותיהם והצד השני יאלץ שוב להתגמש להצעה קרובה יותר לעמדות הערבים, לה יסרבו שוב – וחוזר חלילה.
    ככה עושים משא ומתן בעולם הערבי כבר -3,000 שנים!

    ברור שיסרבו להצעת אולמרט. ולהצעת ברק….ולעוד אלף הצעות בהן יצטרכו לוותר על זכות השיבה, להכיר במדינת ישראל ולהכריז על קץ הסכסוך. מבחינת יהיו עוד אלפי "סבבי שיחות" עד לקבלת כל עמדותיהם. ככה נראית סבלנות הערבית.

    ובדבר בן-דרור ימיני …..נאמרו כאן כבר כל הדברים שרציתי לומר.
    רביב, אתה שמאל קיצוני- אבל הגון וחריף. לכן אני נהנה לקרוא את דעותיך.
    בן-דרור הוא בדיוק הצד השני של מתרס. אל תפסול אותו בשל דעותיו.

  14. ח

    אז למה באמת הבומאזן לא אמר כן? או כן-אבל?

    כי הוא מנהל משא ומתן על סחורה שאין לו בחנות. כי אין לו סמכות והשפעה לחתום על סוף הסכסוך. או להכיר בדונם אחד ששייך ליהודים.
    וכי המצב הנוכחי הוא הכי טוב מבחינתו. גם בוכה על אקיבוש, גם שוחה בים של כסף, גם מקבל הגנה מהשבכ וצהל. גם שומר על העקרונות שלו ולא מתפשר או מוותר.
    הסכם שלום יהיה הסוף שלו. הוא והכנופיה שלו יאלצו ללכת לבחירות ואולי יפסידו ויצטרכו להפסיק לגנוב או יותר גרוע להחזיר מה שכבר גנבו..

    הדרך היחיד שיחתמו על הסכם זה אם יכרחו אותם, אם יוחלט להבעיר להם מדורה מתחת לתחת.

  15. מענה לארז

    ארז היורק בוז המזהה צדקנות טרחנות
    ארז המתנשא המתיימר להפגין עליונות
    אתה מסוג האנשים שאם אינם מבינים
    פוסלים את הנאמר,משימים עצמם כנבונים
    תרומתו של רביב לנקיון כפיים
    עולה לאין שיעור על חוצפתך המנקרת עינים
    אזרח ותיק וכואב

  16. דני

    מר דרוקר,
    אתה מציג טיעון שהוא במקרה הטוב חצי-מבוסס ופסאודו-אמפירי. כל מה שאתה מתבסס עליו זה "עדויות" בדיעבד של חברי המשלחות, שעברו עריכה מגמתית בכדי לתמוך בתיזה חצי אפויה. להלן מספר נקודות להתייחסותך:
    א. טענתך הגורסת שהצעתו "הנדיבה מאד" של אולמרט לא נלקחה ברצינות ע"י המשלחת הפלסטינית (וגם לכאורה ע"י האמריקאים) בגלל שהוא נחשב כ-"Political Deadman", עדין לא גורעת מהעובדה שניתנה הצעה רשמית ע"י ראש ממשלת ישראל לויתור דה פקטו על 100% משטחי הגדה, החזרת עשרות אלפי פליטים, אי הצגת דרישה להכרה במדינת ישראל וכד'. טענתך גם לא גורעת מהעובדה שהמשלחת הפלסטינית סירבה להצעה באופן רשמי גם כן. מבחינת עובדתית, תיזת ה"אין פרטנר" מתחזקת.
    ב. כיצד אתה יכול להיות בטוח שהפלסטינים סירבו להצעת אולמרט בגלל מצוקתו הפוליטית מבית (והיעדר לגיטמציה) ולא כחלק מאסטרטגיה להביא לויתורים נוספים בעמדת ישראל? אמש בתחקיר, הצגת על ציר דמיוני את ההיחלשות ההדרגתית של ישראל במו"מ (נתמך ע"י דבריו של בן-עמי). האם יתכן שצוות המו"מ הפלסטיני זיהה את המגמה הזו ורצה ל"כופף" את ישראל עוד יותר?
    ג. הפולמוס בינך לבין ימיני נראה כביטוי נוסף דווקא לחוסר יושרה אינלקטואלית מצידך. הטיעון שלך מתעלם מכ"כ הרבה משתנים ותרחישים אחרים, אך אתה עדין משוכנע בצדקת התיזה. בנוסף, זה מאד לא קולגיאלי מצדך ומבסס עוד יותר את המוניטין שלך כאדם מתנצח עם כישורים חברתיים עלובים במיוחד (מומלץ לראות את הראיון שלו ב"שיחת נפש" עם פרופ' יורם יובל כדי להבין עד כמה).

  17. דני

    לגבי התחקיר של שבוע שעבר:
    התחקיר על כישלון פסגת קמפ דייוויד (2000) וקריסת המסגרת ההסכמת עם הרש"פ אמנם היה מעניין, אך פשטני להכעיס. כיוון שקצרה היריעה מלמנות את נקודות התורפה, פשוט אצרף כאן רשימה חלקית של הספרות המחקרית בנושא, כדי לסייע לך (דרוקר) להפסיק להתפרנס מרכילות ולאט לאט להפוך לעיתונאי חוקר.

    שטיינברג, מתי, עומדים לגורלם: התודעה הלאומית הפלסטינית 2007-1967 (תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008), עמ' 58-30 322-295.

    Itamar Rabinovich, Waging Peace: Israel and the Arabs 1948-2003 (Princeton: Princeton University Press, 2004),

    Ron Pundak, ‘From Oslo to Taba: What Went Wrong?’ Survival, Vol. 43, 3 (2001); pp. 31-45

    Oren Barak, ‘The Failure of the Israeli-Palestinian Peace Process, 1993-2000,’ Journal of Peace Research,
    Vol. 42, 6 (2005): pp. 719-736.

    Sela, Avraham, "Difficult Dialogue: The Oslo Process in Israeli Perspective," Macalester International, no. 23 (2009), pp. 104-137. )

    *Jerom Slater, ‘What Went Wrong? The Collapse of the Israeli-Palestinian Peace Process,’ Political Science Quarterly, Vol. 116, 2 (2001), pp. 171-199.)

    *Kacowicz, Arie M., ‘Rashomon in the Middle East: Clashing Narratives, Images and Frames in the Israeli-Palestinian Conflict,’ Cooperation and Conflict, Vol. 40, 3(2005), pp. 343-360. )

    ***מי שמעוניין לראות תחקיר אמיתי בנושא, שיראה את "Shattered Dreams of Peace" של תכנית התחקירים "Frontline": https://www.youtube.com/watch?v=Uf3LYMlnebE

  18. סליל

    קראתי בעיון את כל התגובות (וחבל שדרוקר לא) ואני חייב לציין שהן (ברובן) מנומקות ומנוסחות הרבה יותר טוב מהפוסט המקורי.

  19. רפי כהן, פעיל טוויטר ציוני

    מה שאני אוהב בדיון המאוד מאוד חכם הזה (אני בדעות המגיבים לחומרא יותר מדעת המקור ולכן מפרגן להם)
    זה שהזמן לא יקהה אותם. הטיעונים הם נצחיים, למשל:

    לנצח נחיה על חרבנו, לפחות עד ש"הדרך היחיד שיחתמו על הסכם זה אם יכריחו אותם, אם יוחלט להבעיר להם מדורה מתחת לתחת" כדברי המגיב ח.

    דיון מופלא

  20. מיכאל קנוסוב טל 6262013 - 050

    העתונאי בן דרור ימיני אובססיבי לתגובות שקריות בנוסף עמדתו הימנית הקצונית " דורסת " את מצפונו.
    העמדות השקריות שלו חופפות את אלה של ביבי ומתבטאות בטשטוש מכוון של ההבדל הגדול בין בקורת ( לדעתי נכונה וצועקת לשמים ) אודות המדיניות של הממשלה בעניין הפלשתיני לבין שנאת ישראל ואנטישמיות. ההבדל בין השנים גדול מאד אבל קל לטשטש אותו.
    בן דרור ימיני כמו ביבי טוענים שכול מי שמבקר את מדיניות ההתנחלויות הוא אנטי ישראלי. אין שמץ אמת בטענה זו. לדעתי כול מי שמבקר את המדיניות המושחתת של הממשלה כלפי הפלשתינאים הוא אדם מצפוני ואוהב ישראל.
    קראתי היום 16-07-2017בידיעות כי בן דרור ימיני תומך בשלילת אזרחות ממשפחות מחבלים שרצחו ישראלים. הדבר מזכיר לי שיטת ענישה קולקטיבית ת של חפים מפשע שנהגו הנאצים להפעיל נגד אוכלוסיות אזרחיות שמהן יצאו פרטיזנים.
    בן דרור ימיני לא אומר אם צריך לשלול גם אזרחות של בני משפחה ישראלים שמהם יצאו מחבלים כמו משפחות הנערים שרצחו חלק ממשפחת דוואבשה , או ממשפחות הנערים ששרפו ביער ירושלים ילד פלשתיני , או קבוצה מייצגת של נטורי קרתא שנסעו לפרס כדי ללחוץ את ידו של אחמדינג'ד שקרא להשמדת המדינה. הקריאה של בן דרור ימיני מבטאת רצון להחיל מדינת אפרטהייד , מדינה שבה תהיה מערכת חוקים נפרדת לישראלים ומערכת חוקים נפרדת לפלסטינאים (מימוש הרעיון של הטלאי הצהוב ).
    מה שמדאיג הכי הרבה היא התופעה שבעקבות הכבוש של העם הפלשתינאי המוסר והמצפון הטבעיים הולכים ונשחקים , הצבא משמש ליישום מדיניות לא חוקית בשטחים ( הופך לכלי בידי פוליטיקאים ולא למגן המדינה ) ורוצחים כמו אלאור אזריה מוכתרים כגבורים ( מי שיורה מטווח אפס כדור בראשו שלמ אדם מנוטרל יורה כדי לרצוח ).
    תחת שלטון הלכוד השחיתות מדרדרת מדיכוי העם הפלשתיני אל תוכנו ולראיה תיקי 100 , 200 , 3000 , ….. , יתר על כן כמו וירוס האיידס שתוקף את מערכת החיסון שנועדה להשמיד אותו כך גם השחיתות תחת הממשלה הנוכחית מבטיחה את קיומה ע"י השתלטות על המוסדות שנועדו לחסל אותה דהיינו: הכנסת , הממשלה והמשטרה. ההצלחה "הגדולה " של ביבי היא ביצירת רפובליקת בננות תחת שלטון דמוקרטי.
    אם הדברים ימשיכו להתגלגל כך אני צופה כי בסופו של דבר המושחתים יאכלו האחד את השני ( כמו מאפיות שנלחמות ביניהן ) והמדינה לפחות חלקית תתנקה מהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.