ההפתעה אכן היתה מדהימה, האיראנים אכן היו בקונספציה, המכות שהנחיתו צה"ל והמוסד אכן היו קשות, אך ההשוואה להפתעות אסטרטגיות קודמות בהיסטוריה מחמיצה פרט חשוב. היטלר הפתיע את סטלין בפלישה לרוסיה, והצטער. יפן הפתיעה את ארצות הברית בפרל הרבור, זוכרים איך זה נגמר. חמאס הפתיע אותנו ב–7 באוקטובר, ובסבירות גבוהה אפשר להעריך שזו היתה טעות ענקית. היו בהיסטוריה גם הפתעות שהסתיימו טוב יותר, אך לא פעם, כשאתה משפיל כוח משמעותי כמו ארה"ב, רוסיה, ישראל או איראן, אתה יוצר מוטיבציית־על לצד השני לסיים את העניין בנקמה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לקח הימור לא סביר, שמנהיג מדינה אינו אמור לקחת על גורל מדינתו. ישראל אינה יכולה למנוע את הפגיעות הקשות של הטילים הבליסטיים האיראניים. בינתיים איננו מצליחים ליירט, כמו שמסרי התעמולה מנסים לטעון. כלכלת היירוטים מכתיבה סדר עדיפויות אכזרי, ואיראן מצליחה לפגוע ברמת דיוק שלא ראינו בעבר משום אויב. רבות מהפגיעות אינן משתקפות בתקשורת בנימוק שאין לתת לאויב מידע. מצד שני, מתוך כך הציבור הישראלי אינו מבין את המחירים שהוא משלם וישלם. "ניו יורק טיימס" דיווח על פגיעה בבסיס הקריה, והיו דיווחים על פגיעה בבתי הזיקוק ובמכון ויצמן.
צה"ל מפרסם הודעות רבות על פגיעות במשגרי טילים וביכולת הטילית של איראן. מומחים בתחום מטילים ספק ביכולתנו להצליח במשימה הזאת אל מול מדינה של 1.6 מיליון קמ"ר. זה יכול להימשך ככה שבועות, ואולי יותר. המחיר שנשלם בחיי אדם, בפגיעה במשק, בהרתעה — עצום.
ייתכן שראוי לשלם את המחיר הנורא הזה כדי להשיג את התוצאה שהציג נתניהו בתחילת המבצע: מחיקת תוכנית הגרעין של איראן. העניין הוא שעל פי כל המומחים זו תוצאה בלתי אפשרית. נתניהו יודע זאת — ויועצו צחי הנגבי הודה בכך.
נתניהו יודע שגם המטרה השנייה שהציג אינה ריאלית. הלוואי שהיה אפשר לשלול מאיראן את יכולתה לייצר ולשגר את הטילים הבליסטיים לעבר ישראל. אין דרך צבאית להגשים יעד זה.
המטרה האמיתית של המלחמה מוכחשת דווקא בתדרוכים של דוברי הממשלה: החלפת המשטר. זו מטרה שראוי לשלם בשבילה מחירים הכרוכים במלחמה. אם נתניהו יגשים אותה, הוא יהיה ראוי לכל הכתרים שחסידיו קושרים לו. על פי המומחים לאיראן, אין כמעט סיכוי שזה יקרה בעקבות המתקפה של ישראל. אחד המומחים אף אמר שכעת אפשר לראות באיראן "התלכדות מסביב לדגל" — גם מוקדי כוח שאינם אוהבים את המשטר מתאחדים סביב הצורך להדוף את המתקפה מישראל.
במדרגה אחת מתחת לפנטזיה הזאת יש אפשרות שאיראן תוכה, תושפל, המנהיג יחשוש לשרידות משטרו ויפנה לחתום על הסכם עם ארה"ב ויסכים בו שלא תיעשה העשרת אורניום על אדמת איראן, ואולי אפילו יוגבל ייצור הטילים הבליסטיים. הסכם הוא רק הסכם, ולא ברור לכמה זמן יתאפשר לאכוף אותו, אבל גם זו תוצאה היכולה להצדיק בדוחק יציאה למלחמה.
כדי שיתממש תרחיש כזה, יהיה צורך במעורבות פעילה של ארה"ב בהתקפה. ואולם נראה שהנשיא דונלד טראמפ מתרחק ממעורבות כזאת. לצאת למלחמה מדממת בלי התחייבות מארה"ב — זה חוסר אחריות, שלא לומר הימור מסוכן על גורל כולנו. העובדה שנתניהו הצליח לסחוף מדינה שלמה להימור כה מסוכן, בלי שיהיה מוקד התנגדות אחד בקרב מקבלי ההחלטות, רק מראה מה עשה שלטונו לצמרת הישראלית בשנים האחרונות.