בתום החקירה הראשונה של בנימין נתניהו נכנס לחדר ראש הלשכה שלו (זה לא קורה, כידוע, בחקירות). "סליחה, אני מזכיר לך. ברבע לעשר יש לנו… אם אתה צריך שתי דקות, שלוש דקות לפני".
ראש הממשלה: "לא, אנחנו מסיימים פה". החוקר, כורש ברנור, ניסה לבקש: "בחקירה רגילה לצורך העניין אני רוצה לראות אותם [את החפצים שקיבל מארנון מילצ'ן, מעילים וכדומה, ר"ד], לתעד את זה. אדוני יכול להרשות לנו את זה?" נתניהו: "אשאל את עורך הדין שלי [אין נחקר שזוכה לפריווילגיה כזאת]. יואב [ראש הסגל, יואב הורוביץ], כנס רגע בבקשה. קבענו מועד לחקירה נוספת?" הורוביץ: "עדיין לא". נתניהו: "אבל זה Can't be open ended forever, אתה יודע? אני יודע שקשה לכם להאמין, אבל אני עסוק בעוד כמה דברים, יש לנו עוד מהלכים מדיניים שממש…"
חקירת ראש הממשלה התנהלה בכפפות של משי. הזמן שהוקצה לחוקרים היה מצומצם, החקירות לא היו רצופות, שאלות רבות כלל לא נשאלו. בתום החקירה הראשונה בתיק 4000, למשל, החוקרים כמעט התחננו בפני נתניהו לעוד מועד, מוקדם ככל האפשר, והעריכו שיזדקקו לעשר שעות חקירה. נתניהו נפנף אותם ואמר שגם מה שנתן הצריך מאמץ הרואי.
ולמרות התנאים הסופר־מיטיבים, נתניהו מסר עדות נוראה מבחינתו. הוא הסתבך בהמון שקרים, טען בתוקף שלא ידע על התכשיט שארנון מילצ'ן קנה לרעייתו ("אין לי מושג ירוק", "חדש לי לגמרי", "שומע פעם ראשונה"), למרות הר ראיות על מסע ההפצרות שנערך רק ארבעה חודשים קודם לכן, ושהוא נטל בו חלק, שנועד לשכנע את מילצ'ן לקנות את התכשיט.
בסיפור השיחות עם נוני מוזס נתניהו החליף גרסאות כמו שמדונה היתה מחליפה תלבושות. "השיחות לא מתועדות, אין פרוטוקול". החוקרים התחילו לשאול. "לא הקלטתי", ענה נתניהו. מבטם של החוקרים התכרכם. "אולי היה ניסיון להקליט", ניסה נתניהו. החוקרים אמרו שהשיחות כן הוקלטו. "ארי [מנהל הלשכה, ארי הרו] רצה להקליט… אולי דיברנו על זה… ראינו את נוני מכניס איזה מכשיר, חשבנו שהוא מקליט", התחיל נתניהו להסביר. "המכשיר לא היה עלי, זה בטוח… [היה גם היה, בפגישה השנייה] הקלטתי ליום הדין". אחר כך הוא פתאום נזכר וסיפר בדיוק למה ואיך הקליט.
העדות בתיק 4000 כמעט חסרת ערך. נתניהו עונה על כל השאלות ב"לא זוכר". לא זוכר שחתם (אבל חתם על הכל), לא זוכר שנפגש, שהנחה, לא יודע מה זה עסקת "בזק־יס", הבן שלו לא מבין כלום (אפס הבנה, כדבריו). הוא בסך הכל ניסה לדחוק בשאול אלוביץ' — "ימין מבוהל", כהגדרתו — לנקוט קו אמיץ יותר בעד הימין. כלומר, בעדו.
הוא לא ממש הצליח להסביר את הסתירה בין הזמן והאנרגיה שהשקיע בהשפעה על הקו התוכני ב"וואלה" (את זה אפילו נתניהו לא הכחיש, הוא טען שזה אתר לא חשוב "על כלבים וחתולים"); עד המדינה שלמה פילבר שיקר בשליחות עורך דינו, שהוא "אח של אייל ארד"; ניר חפץ, שנתניהו שיבח רק חקירה לפני כן, תואר כ"שקרן".
אהוד אולמרט, שהקפיד להגיע לדיונים ולנהוג בכבוד כלפי השופטים, הורשה לפתוח במונולוג ארוך על הביוגרפיה שלו. האם היה לזה משקל בזיכויו מרוב האישומים באותו משפט? חקירתו הראשית של נתניהו צפויה להיות מופע התקרבנות בלתי נגמר. השאלה הגדולה היא אם השופטים יאפשרו לתביעה זמן חקירה נדיב, לפחות כפי שקיבלה ההגנה מול עדים שאינם נאשמים, כמו אילן ישועה והדס קליין. אם כן, קשה לראות איך עדות נתניהו תסייע להגנתו.