בבחירות הללו בארצות הברית בנימין נתניהו אפילו לא עשה ניסיון מגושם להסתיר את העדפותיו. לפחות פעמיים בדיון ביטחוני נשא נאום ואמר שאם דונלד טראמפ ייבחר, יהיה קל יותר כי הוא מבין את הבעיה האיראנית. עם הצד השני יהיה קשה יותר, כמו עם ברק אובמה ואפילו יותר. נתניהו בוודאי ידע שהדברים יזלגו החוצה.
אחרי שזלגו, ההכחשה של משרד ראש הממשלה היתה רפה, מאוחרת, ולא מנעה מנתניהו להמשיך להגיד את הדברים. טראמפ עצמו סיפר בפומבי שנתניהו מתקשר אליו מדי פעם. לסגנית הנשיא, קמלה האריס, נתניהו לא מתקשר. בבחירות בין אובמה למיט רומני ב–2012, על הרבה פחות מזה הדמוקרטים נטרו לנתניהו. הפעם זה אפילו לא סיפור. אין אחד בעולם שאינו מבין שנתניהו מחזיק אצבעות לטראמפ ומת מפחד שהאריס תנצח. במובן מסוים, אפילו חכם מצד נתניהו להחצין את זה. הוא מקבל נקודות אצל טראמפ חולה החנופה, ואינו מפסיד נקודות בצד הדמוקרטי כי ממילא אין לו שם קרדיט להפסיד.
על הרקע הזה נדיר להיווכח שנתניהו קיבל החלטה עניינית יחסית בבחירת המטרות ועיתוי התקיפה באיראן. עוד מוקדם לדעת אם היה חכם בכלל להגיב בצורה שישראל הגיבה בה. כל הרעיון ש"העברנו מסר" איבד את ההיגיון שבו. האיראנים יודעים שישראל יכולה לתקוף ולגרום לנזק; הם אינם צריכים שישראל תוריד את סוללות ההגנה האווירית שלהם כדי להבין את זה. מה הטעם בהסתכנות בהמשך חילופי מהלומות כדי להעביר מסר?
ועדיין, התקיפה תואמה עם ממשל ג'ו ביידן־האריס, ולא חרגה ממה שהוסכם איתם. מרענן לגלות שנתניהו מסוגל עדיין לקבל החלטה עניינית למרות הפיתוי להביך את הדמוקרטים ולעזור לטראמפ. מן הסתם, לתלות הגדולה של ישראל בארה"ב במאמץ המלחמתי היה חלק בכך. כשמישהו נותן לך יותר מ–18 מיליארד דולר בשנה, אתה לא מסתבך איתו.
השאלה הגדולה היא מה באמת נתניהו יכול להוציא מטראמפ, אם ייבחר. ברור שאין בעולם מישהו שבאמת יכול להשיב על כך. אפילו טראמפ הרי אינו יודע איך ינהג. אפשר לשרטט גבולות גזרה סבירים. לא הגיוני הדבר שטראמפ יוביל למלחמה נגד איראן. אם היה קו עקבי בהתנהגות של האיש הלא יציב הזה — זה הבדלנות, הרצון שלא להילחם מלחמות בעבור מישהו אחר, בוודאי לא במזרח התיכון. למעשה טראמפ חוזר פעם אחר פעם על רצונו בעסקה עם איראן, "לסיים את המלחמה" בעזה ובלבנון.
התסריט הסביר יותר הוא שטראמפ לא ייתן יד לתוכנית השאפתנית של נתניהו, שהיא באמת אינטרס ישראלי חשוב — פגיעה צבאית אנושה במשטר האיראני וכתוצאה מכך בכל שלוחותיו — וייתן יד חופשית לחזון האחר, המפחיד, של קואליציית נתניהו: סיפוח ביהודה ושומרון, הפחתת הלחץ ממתנחלים קיצוניים, כל מה שקל לטראמפ בהיותו דקלרטיבי בלבד. אין לו בעיה להכיר בריבונות ישראלית בגולן או במזרח ירושלים. עם די חנופה וכסף של מרים אדלסון, או כל אחד אחר, זה יכול לקרות. הוא יכול להכיר בסיפוח חלק מהרצועה, הגדה וגם הירח, אם לא צריך להשקיע כסף אמריקאי או חיילים.
ובכל זאת, לא על זה צריך להיות מושתת החשש המצמית מבחירת טראמפ. ישראל היא כנראה המדינה שטראמפ נהנה בה מהתמיכה הגדולה ביותר. טראמפ, המתכחש לנאט"ו, קרוב לוולדימיר פוטין, בועט במשבר האקלים ומנהיג מדיניות אוטוקרטית בארה"ב, יגרום נזק עצום לכל ישראלי, גם אם הצהרותיו יהיו ידידותיות לישראל ואפילו יזכור להחמיא ליופייה של אשת ראש הממשלה.