המדאיגה מכל ההתפתחויות המזוויעות של הימים האחרונים היא זו שבגדה, ואפשרות חזרת פיגועי ההתאבדות למרכזי הערים. על פי תדרוכי צה"ל, מ–7 באוקטובר פעילות של צה"ל ושב"כ עוצרת סכר טרור שעומד להיפרץ. מאות מבצעים, אלפי עצורים, מאות מחבלים הרוגים, וסיכון חיילים כמעט מדי לילה. במקרה הטוב, זה תיאור שטחי של המצב.
ברור שנעצרים מחבלים ומסוכלים פיגועים, אך יש לפקפק בצורך במעצרים המוניים. ידוע שלא מעט מהעצורים נעצרו על מעט מאוד, פוסט בפייסבוק או אמירה. מעצרם הניב בעיקר נזק ומוקדי שנאה. אך הנקודה היא שבעזה הצבא מרשה לעצמו ללכת רחוק עם הלחץ לעסקת חטופים — מהרמטכ"ל ומטה מועבר מסר פומבי חריג על הצורך בעסקה ועל היכולת לסגת מציר פילדלפי — ואילו בגדה המסר העיקרי ממשיך להיות כוח צבאי ועוד כוח צבאי.
כדאי לזכור את אחד הלקחים המהדהדים מ"אינתיפאדת היחידים" ב–2015–2016. אמנם שום הקבלה איננה שווה לחלוטין, אך גם אז היתה מוטיווציה גבוהה, גם אז החלו פיגועים וגם אז היתה ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו. ראשי מערכת הביטחון בראשות הרמטכ"ל גדי איזנקוט שכנעו את הממשלה לנקוט מינימום של ענישה קולקטיבית, פועלים המשיכו להיכנס לישראל, צה"ל לא החל במעצרים המוניים וניסה לאפשר חיים נורמליים לפלסטינים. התוצאה: פיגועי הסכינים לא הידרדרו למטעני התאבדות במרכזי הערים, והאינתיפאדה דעכה עד שנבלמה.
מערכת הביטחון סבורה זה חודשים שיש להכניס פועלים מהשטחים לישראל. לשווא. נתניהו, תחת לחץ הקיצונים בממשלתו, מלובה בשקר על פעילות הפועלים מהרצועה לפני 7 באוקטובר, אינו מעז להתקרב לזה. מ–7 באוקטובר זו מוסכמה המהודהדת בכל מקום: כמה מהפועלים מעזה, שישראל איפשרה להם בנדיבותה לעבוד בתוך גבולות הקו הירוק, ניצלו את רוחב לבה כדי לאסוף מודיעין לטבח של חמאס. מפקד יחידה 504 התייחס לנושא בתדרוך לכתבים, וכך גם שב"כ בקבינט. בשני המקרים, היחידות שחקרו אלפי מחבלים, פועלים וסייענים אמרו שאין עדות תומכת לטענה זו. זה לא הפריע לשקר לתפוס אחיזה.
זה לא רק כניסת פועלים. ממשלה נורמלית היתה מדברת עם ראשי הרשות הפלסטינית. מחמוד עבאס אמנם כתב עבודה מכחישת שואה לפני 40 שנה, ויש לו אמירות מעצבנות נגדנו, אך הוא מנהיג פלסטיני — כיום חלש ולא פופולרי, לא מעט בגללנו – המוכן לדבר איתנו, מוכן אולי לקבל עליו אחריות כלשהי בעזה, ומנגנוניו ממשיכים לעזור בסיכול טרור. ואילו אנו איננו מוכנים לאפשר לו לבקר בעזה, מחרימים אותו, טוענים שהוא חמאס בלבוש דיפלומטי יותר.
מממשלת סמוטריץ' ובן גביר אין לאיש ציפיות, אך אפשר לצפות שהצבא וגם התקשורת יחשבו שלא רק כוח צבאי יכול לסכל טרור, אלא גם הסדרים מדיניים ותמריצים כלכליים יכולים. 11 החודשים האחרונים יכולים להחדיר לעם קשה העורף בציון, שיש גם מגבלות לכוח שלנו. הפצצנו, הרגנו, כתשנו, שיטחנו, עצרנו, השתמשנו במלוא עוצמתנו פלוס רכבת אווירית אמריקאית. ואף על פי כן מצבנו הביטחוני רע מאי פעם.
נתניהו אוהב לומר שכל שטח שנסוגנו ממנו נהפך למאורת טרור. מדויק יותר לקבוע שכל שטח שנסוגנו ממנו חד־צדדית נהפך לשטח טרור, ושכל הסדר מדיני החזיק מעמד. מצרים, ירדן, אפילו ההסכמים החלקיים עם סוריה. ב–5 באוקטובר 1973 היתה התנגדות עצומה בציבור הישראלי לנסיגה מסיני. בספטמבר 1978, ועידת קמפ־דייוויד, היה המצב אחר לגמרי. נראה ש(גם) אנחנו מבינים רק כוח.