ארכיון שנת: 2002

ההתנהלות המופתית של שרון – המפתח לפופולריות

29 בדצמבר 2002
 

הוא ייבחר כי הוא לא מאחר

 

נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, מתחיל פגישות תמיד על הדקה. אנשים שאיחרו בדקה – שתיים לפגישה איתו ספגו מהנשיא מבט זעוף. בוש דואג להתחיל את פגישותיו בזמן והן גם מסתיימות בדיוק אחרי הזמן שהוקצב להן, בדרך כלל 45 דקות. כל אחד ממשתתפי הפגישה יודע כמה זמן יש לו לדבר. חריגה מהזמן לא מתקבלת בעין יפה. מי שצפה במסיבות העיתונאים של בוש יודע שהנשיא גם אוכף בקפידה את הכללים לגבי מספר השאלות שנשאלות ואפילו לגבי זהות השואלים. הנשיא לא עונה לשאלות שנזרקות לעברו בתום מסיבת העיתונאים. לאט לאט אפילו העיתונאים מתרגלים. בדרך כלל הם כבר לא צועקים לעברו של הנשיא.

בוש משדר כבוד לזמן של האורחים שלו. יתרה מזאת, הוא משדר כבוד למוסד הנשיאות. כבוד ובעיקר רצינות. הכבוד והרצינות הללו, יגיד לכם כל פרשן פוליטי בארה"ב,  תורמים לא מעט לפופולאריות של בוש.

אריאל שרון מספיק ותיק ומנוסה כדי לדעת כמה הדברים הקטנים הללו, שבוש מקפיד עליהם, חשובים. שרון כמעט ואינו מאחר, הוא מקפיד בכבודם של אורחיו, גם אם הם יריבים פוליטיים.

בלשכת שרון יש כמה כללי ברזל. שר שמבקש פגישה עם שרון יקבל אותה תוך מספר ימים. שר שמבקש לדבר איתו ייענה בדרך כלל באותו יום, מקסימום למחרת. שרון נראה לעתים כמי שאוהב להתנצל והוא עושה זאת בחן והומור. לעתים נדירות תמצאו אותו משתלח במישהו אחר, כמו שהוא היה נוהג לעשות בעבר.

לכאורה, אלו גינונים חסרי חשיבות, דברים קטנים שנמצאים עמוק בתחום הסגנון אבל מי שמחפש הסבר לפופולאריות המוזרה של אריאל שרון צריך לחפש אותו בדיוק ברמה הזאת. יש עוד סיבות בעטיין שרון ייבחר אבל באופן מאוד יוצא דופן זאת הסיבה העיקרית.

בארץ קוראים לדברים הקטנים הללו התנהלות וזה בדיוק הצד החזק ביותר של אריאל שרון כראש ממשלה.

בארה"ב נוהגים מועמדים שרוצים להדיח מועמד מכהן לשאול את בוחריהם הפוטנציאליים – "האם יותר טוב לכם היום משהיה לפני שאותו אדם נבחר". הקמפיין של רונלד רייגן ב – 1980, קמפיין שהצליח להדיח את הנשיא ג'ימי קרטר, התבסס בדיוק על השאלה הזאת.

נדמה שאין אחד במדינה, אולי חוץ מבניו של ראש הממשלה, שיכול להשיב על השאלה הזאת בחיוב ועדיין, שרון הוא הנכס האלקטוראלי מספר 1 בישראל.

הציבור הישראלי, כמה לא מפתיע, רוצה ראש ממשלה שנראה מורם מעם, מנהיג. מישהו שלא רץ להתראיין כל חצי דקה, לא עולה לשידור ב"יש עם מי לדבר", כמו נתניהו, ולא מתנצח עם מנהיג האופוזיציה כמו תגרן בשוק. הוא רוצה מישהו ממלכתי בים האינטרסנטיות הפוליטית שאופפת אותנו. הגינונים הקטנים הללו, ששרון אימץ לעצמו, משדרים בדיוק את אותה ממלכתיות נחשקת. נהוג לומר ששרון התיישב על משבצת הסבא הטוב. אתה באמת לא מצפה מהסבא הטוב שלך שיאחר או שייתן לך סטירה. אתה מצפה ממנו לבדיחה טובה, רוויה בניסיון חיים, ולסוכרייה. שרון נותן הרבה מחמאות וחוש ההומור שלו כבר גלגל מצחוק כמה וכמה יריבים פוליטיים. משום מה, הסבאיות הזאת, האיפוק הזה, נקשרים, מסתבר, בעינינו עם ממלכתיות ומנהיגות.

תשאלו את מובילי קמפיין העבודה מה לדעתם יפגע יותר באריאל שרון כרגע. פיגוע רב הרוגים או איחור של 40 דקות לילדי בי"ס, שחיכו לו בקור ובגשם, כי הוא לא סיים את ארוחת הבוקר שלו?

למעשה, כשחושבים על זה לעומק, קצת עצוב לגלות שהציבור הישראלי עומד לבחור מישהו שנכשל כראש ממשלה בכל דרך אפשרית רק מכיוון שהוא יודע להחזיר טלפונים ולא לאחר.

קצת נמאס להאשים את נתניהו וברק בכל דבר ששרון עושה ובכל זאת, אם צריך שרון להודות למישהו בליל ה – 28.1.03 הרי מעל לכל הוא צריך להודות לשני קודמיו.

להעמיד את יוסי גינוסר לדין

14 בדצמבר 2002
 

סעיף 113(א) לחוק העונשין דן בעבירת "ריגול חמור" וקובע כך "מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים".

יוסי גינוסר ישב על מטמון של ידיעות סודיות שקיבל כשליחו של אהוד ברק. האם אנחנו בטוחים שגינוסר לא העביר את הידיעות הללו למוחמד רשיד או ליאסר ערפאת? האם, לאור הרקורד של מר גינוסר (מישהו צריך עוד תזכורת למעורבותו בפרשת קו 300?), אין לנו יסוד סביר לחשוד שמיליוני הדולרים שקיבל מרשיד שיחררו את חרצובות לשונו גם בקשר לדברים שלא היה אמור להגיד לפלשתינאים? האם לא יעלה על הדעת שהם השפיעו על שיקול דעתו של גינוסר בבואו להשיא עצות לאהוד ברק (בקמפ דייויד יעץ גינוסר לברק לתת לפלשתינים ריבונות בעיר העתיקה, למשל)?

בוא נעזוב שנייה את חוק העונשין ואת התחום המשפטי. אני לא חושב שיוסי גינוסר הוא מרגל. בעיניי, בכלל, הוא הרבה יותר קרוב לבוגד. גינוסר בגד באינטרסים הקיומיים ביותר של מדינת ישראל בכך שהסכים לקבל מיליוני דולרים מיאסר ערפאת תוך כדי שהוא משמש שליחו של ברק. הגילויים האחרונים שלשום של בן כספית ב"מעריב" רק מחזקים את דעתי.

ביום שישי שעבר פתחתי טלוויזיה לראות "יומן". איך שפתחתי, גינוסר התחיל לצעוק עליי.  "אני לא אדבר על עסקיי הפרטיים", הוא ירה כשנשאל על השוחד שנתן למוחמד רשיד. בראש של גינוסר, אולי, המדינה היא בסך הכל עוד צד מעוניין בעסקים חובקי העולם שלו.

ראיתם את הפנים של גינוסר כשהוא צעק על גאולה אבן? כמה עלבון היה בהם, כמה כעס, כמה פליאה, גינוסר פשוט המום מהמחשבה שהוטל בו דופי. תסתכלו על הפנים של ניקסון כשהוא אמר לציבור האמריקני אחרי ווטרגייט "אני לא נוכל". אלו בדיוק אותן פנים.

חשבתם פעם למה בדיוק הפלשתינים החליטו בכלל לשלם עמלות כל כך נדיבות לגינוסר? מה בכישורים שלו היה כל כך חשוב להם? ההבנה הכלכלית הדקה שלו? הקשרים בבנקים חשובים בעולם?

נדמה לי שהיום לגמרי ברור למה הפלשתינים ניהלו את עסקיהם דרך גינוסר. הם רצו לקנות מישהו שמייצג לכאורה את הצד השני ואוכל מידם. גינוסר היה דמות אידיאלית. הוא אפילו היה מוכן להעביר להם מתחת לשולחן שוחד אישי.

הדבר המדהים אצלך, מר גינוסר, הוא האמונה האמיתית והיוקדת שלך בכך שכולנו מטומטמים. לא ניהלת את חשבון הבנק ההוא בשוויץ. מה רוצים ממך? נכון, ידעת עליו. ידעת בדיוק כמה כסף יש שם, ידעת ולא סיפרת. מה מצפים ממך-  שתבגוד בנאמנות שלך למוחמד רשיד?

נכון, ידעת שנעלמו מהחשבון פתאום באמצע האינתיפאדה עשרות מיליוני דולרים. ידעת ולא סיפרת, אבל מה, אתם באמת חושדים שיש קשר  בין האינתיפאדה לכסף הזה? הפלשתינאים, אליבא דגינוסר, השקיעו אותו בכלל במיזם תקשורת. אל תגידו לי שאתם באמת חושבים שערפאת מתעסק באינתיפאדה. תמימים שכמותכם. ערפאת מתעסק בהקמת ערוץ טלוויזיה חדש. זה מה שבאמת מעניין אותו.

אבל גינוסר עכשיו הוא לא הסיפור. הסיפור הוא אהוד ברק ואליקים רובינשטיין. היועץ המשפטי לממשלה חייב להעמיד את גינוסר לדין. אני יכול לחשוב על 5 סעיפים שונים בחוק העונשין. זה לא משנה. מה שמשנה זה המסר. על שחיתות בסדר גודל כזה, על הולכת שולל כזאת לא עוברים לסדר היום.

ומילה אחרונה לאהוד ברק. זה הזמן לדבר, אהוד. בקשר למארק ריץ' שתקת. המעורבות שלך בפרשה ההיא הדיפה ריח שהיה אפשר להריח אפילו מכאן, מבוסטון, אבל איכשהו זה עבר, בינתיים לפחות. בפרשה הזאת זה לא יילך. אנחנו רוצים וזכאים לשמוע את גרסתך בפרשה. על המטוס לקמפ דייויד אמרת לנו, העיתונאים – "אני לא יודע אם יש לו אינטרסים עסקיים עם הפלשתינים". באמת לא ידעת? או שידעת ובכל זאת לקחת אותו איתך?

אם נגרמו נזקים כבדים כתוצאה מ"תפקידו הכפול" של גינוסר, כפי שכינה זאת גלעד שר בספרו, אתה היחיד שיודע מזה אבל אנחנו הקורבנות. מגיע גם לנו לדעת.