ארכיון חודש: ינואר 2011

ההצעה החשודה של ח"כ לוין – החלשת הכוח של מנהלי החדשות

27 בינואר 2011
 

הצעת החוק של ח"כ יריב לוין בעניין מנכ"לי חברות החדשות, מאוד חשודה, בעיניי.

לפי החוק הקיים, מנכ"ל חברת חדשות בערוץ 2 ובערוץ 10 מתמנה ל – 5 שנים. אפשר להדיח אותו ברוב של 75 אחוזים מחברי דירקטוריון חברת החדשות. המשמעות היא שבעלי מניות, בעלי ההון, לא יכולים להדיח בכוחות עצמם מנכ"ל. הם חייבים שיתוף פעולה של נציגי הציבור. מי אלו נציגי הציבור? אנשים בעלי רקע בתחום, שמונו על ידי הרשות השנייה.

נדמה לי שאין מחלוקת שהאיזון שמצא החוק נכון. הוא השאיר מספיק כוח וגמישות לאלו שמשלמים, לקבוע את זהות מי שמנהל להם את הכסף, אבל גם יצר בלם מפני כוח יתר. כשבעלי המניות של ערוץ 10 רצו להחליף מנכ"ל לפני תום כהונתו, הם עשו את זה. מנכ"ל, בדר"כ, לא רוצה לכהן בלי הגב של בעלי המניות של הערוץ. מצד שני, בעלי המניות בשני הערוצים יודעים שהיכולת שלהם ללחוץ על המנכ"ל מוגבלת, כי הוא נעול לחמש שנים וכדי להיפטר ממנו צריך להיות מעורב בהליך הדחה פומבי וקשה.

כאמור, אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי ביקורת על ההסדר הקיים וגם לא קרה שום דבר לאחרונה, שמיקד תשומת לב לחוק.

לכן, מאוד מוזר שיום אחד בא חבר כנסת מהליכוד, מהקצה הימני של הליכוד ורוצה לשנות את ההסדר החוקי. להחליש את מנכ"לי חברת החדשות ולחזק את בעלי ההון. מדהים. לוין מציע שהכהונה תהיה ל 3 שנים בלבד ושניתן יהיה להדיח אותם ברוב של 51 אחוזים בלבד, כלומר, ברוב של בעלי המניות לבדם.

תהרגו אותי אם אני מבין מה האינטרסים, שמניעים את ח"כ לוין. בדר"כ, אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה, אבל אני לא יכול לחשוב על שום הסבר ענייני לסיפור הזה. מה פתאום מכל הנושאים שבעולם, מצא ח"כ לוין להתעסק באיזה נושא, שאף אחד לא ראה בכלל כבעייתי? מי הביא אותו דווקא לסעיף הזה?

אתמול הגיע לוין לאולפן "לונדון קירשנבאום". יצאתי עוד יותר חשדן ממה שהוא אמר שם. לוין הסביר שהתקשורת שמאלנית, שהוא רוצה איזון, שהוא רוצה פוקס ישראלי. הכל בסדר. טיעון לגיטימי לחלוטין, אבל איך הטיעון הזה קשור להצעת החוק הזו? נניח שערוצי הטלוויזיה שמאלניים (לוין עצמו קרוב מאוד לקבוצת פייגלין בליכוד. ספק אם יקום פה ערוץ טלוויזיה, שיהיה מספיק ימני בשבילו). אני יכול לחשוב על 10 הצעות חוק, שמקדמות את החזון שלו על רשת פוקס ישראלית, לפני הצעת החוק המוזרה הזו. איך זה עוזר למיליונר ימני להקים חברת חדשות? איך זה עוזר לו להתחרות בערוצים הקיימים? לא ברור. כל מה שזה עושה, זה להחליש את המנכ"לים הקיימים בפני בעלי ההון הקיימים. האם לוין חושב שבמצב כזה, בעלי ההון יכפו על המנכ"לים המוחלשים להיות יותר ימניים? האם לוין מייצג בכלל את נתניהו בסיפור הזה? מאוד מוזר.

ההצעה החשודה של ח"כ לוין – החלשת הכוח של מנהלי החדשות

27 בינואר 2011
 

הצעת החוק של ח"כ יריב לוין בעניין מנכ"לי חברות החדשות, מאוד חשודה, בעיניי.

לפי החוק הקיים, מנכ"ל חברת חדשות בערוץ 2 ובערוץ 10 מתמנה ל – 5 שנים. אפשר להדיח אותו ברוב של 75 אחוזים מחברי דירקטוריון חברת החדשות. המשמעות היא שבעלי מניות, בעלי ההון, לא יכולים להדיח בכוחות עצמם מנכ"ל. הם חייבים שיתוף פעולה של נציגי הציבור. מי אלו נציגי הציבור? אנשים בעלי רקע בתחום, שמונו על ידי הרשות השנייה.

נדמה לי שאין מחלוקת שהאיזון שמצא החוק נכון. הוא השאיר מספיק כוח וגמישות לאלו שמשלמים, לקבוע את זהות מי שמנהל להם את הכסף, אבל גם יצר בלם מפני כוח יתר. כשבעלי המניות של ערוץ 10 רצו להחליף מנכ"ל לפני תום כהונתו, הם עשו את זה. מנכ"ל, בדר"כ, לא רוצה לכהן בלי הגב של בעלי המניות של הערוץ. מצד שני, בעלי המניות בשני הערוצים יודעים שהיכולת שלהם ללחוץ על המנכ"ל מוגבלת, כי הוא נעול לחמש שנים וכדי להיפטר ממנו צריך להיות מעורב בהליך הדחה פומבי וקשה.

כאמור, אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי ביקורת על ההסדר הקיים וגם לא קרה שום דבר לאחרונה, שמיקד תשומת לב לחוק.

לכן, מאוד מוזר שיום אחד בא חבר כנסת מהליכוד, מהקצה הימני של הליכוד ורוצה לשנות את ההסדר החוקי. להחליש את מנכ"לי חברת החדשות ולחזק את בעלי ההון. מדהים. לוין מציע שהכהונה תהיה ל 3 שנים בלבד ושניתן יהיה להדיח אותם ברוב של 51 אחוזים בלבד, כלומר, ברוב של בעלי המניות לבדם.

תהרגו אותי אם אני מבין מה האינטרסים, שמניעים את ח"כ לוין. בדר"כ, אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה, אבל אני לא יכול לחשוב על שום הסבר ענייני לסיפור הזה. מה פתאום מכל הנושאים שבעולם, מצא ח"כ לוין להתעסק באיזה נושא, שאף אחד לא ראה בכלל כבעייתי? מי הביא אותו דווקא לסעיף הזה?

אתמול הגיע לוין לאולפן "לונדון קירשנבאום". יצאתי עוד יותר חשדן ממה שהוא אמר שם. לוין הסביר שהתקשורת שמאלנית, שהוא רוצה איזון, שהוא רוצה פוקס ישראלי. הכל בסדר. טיעון לגיטימי לחלוטין, אבל איך הטיעון הזה קשור להצעת החוק הזו? נניח שערוצי הטלוויזיה שמאלניים (לוין עצמו קרוב מאוד לקבוצת פייגלין בליכוד. ספק אם יקום פה ערוץ טלוויזיה, שיהיה מספיק ימני בשבילו). אני יכול לחשוב על 10 הצעות חוק, שמקדמות את החזון שלו על רשת פוקס ישראלית, לפני הצעת החוק המוזרה הזו. איך זה עוזר למיליונר ימני להקים חברת חדשות? איך זה עוזר לו להתחרות בערוצים הקיימים? לא ברור. כל מה שזה עושה, זה להחליש את המנכ"לים הקיימים בפני בעלי ההון הקיימים. האם לוין חושב שבמצב כזה, בעלי ההון יכפו על המנכ"לים המוחלשים להיות יותר ימניים? האם לוין מייצג בכלל את נתניהו בסיפור הזה? מאוד מוזר.

אל גז'ירה תוקפים באופן מוטה את הרש"פ, אבל למה אנחנו מצטרפים?

26 בינואר 2011
 

קראתי את המסמכים שאל ג'זירה פרסמו באתר האינטנרט באנגלית שלהם. השתכנעתי שהם באמת עשו עוול לרשות הפלשתינית. עוול קשה. עוד יותר מעצבן, הקו שהם לקחו, אומץ על ידי רוב כלי התקשורת הישראליים, לא מתוך רצון לתקוף את הרש"פ. סתם שטחיות וחוסר בדיקה.

הנה כמה מהכותרות שפורסמו:

1. הפלשתינים ויתרו בירושלים – שטויות. הפלשתינים כבר בקמפ דייויד הסכימו שהשכונות היהודיות במזרח ירושלים, יישארו בריבונות ישראלית. אתם יכולים לקראו את זה בעשרה ספרים שונים על המו"מ. אז לא ייחסנו לויתור כזו משמעות. ההיפך. אמרנו שהפלשתינים הציגו עמדות נוקשות מדי. קלינטון הטיל בפומבי את האשמה לכשלון הועידה, על ערפאת. נכון, אבו עלא, כשנתן את הויתור הזה ללבני, הציג אותו כאילו זה בא לראשונה. בקמפ דייויד לא הסכמנו לזה, אמר שועל המו"מ, אבל הם כן הסכימו ולבני בוודאי ידעה את זה. שום דבר חדש. הפלשתינים תמיד תבעו את מזרח ירושלים להם, כבירת המדינה הפלשתינית והם המשיכו לתבוע את זה. הם תבעו את העיר העתיקה עבורם, תוך ויתור על הרובע היהודי וחלק מהרובע הארמני. הם המשיכו להציג את אותה עמדה גם במו"מ עם לבני. שום דבר חדש. אם כבר אפשר להאשים את הרש"פ במשהו, זה בשעמום. אותן עמדות כל השנים. לא כמונו, הישראלים, שכל מו"מ הולכים קצת קדימה…

2. הפלשתינים ויתרו בסוגיית הפליטים – עוד שטות מוחלטת. קראתי בעיון את המסמכים שפורסמו. בכמה מקומות נמסר שגורמים שונים ברשות חושבים שעמדת אבו מאזן היא גמישה מדי, רכה מדי. מה העמדה? העמדה היחידה עליה נמסר היא שאבו מאזן דרש קליטה של 100 אלף פליטים פלשתיניים בישראל במשך 10 שנים, בעוד אולמרט הציע 5,000 פליטים במשך 5 שנים. שוב, העמדה הפלשתינית קונסיסטנטית עם מה שערפאת דרש בשעתו. במו"מ בטאבה, הנחה ערפאת את נביל שעת, שניהל את המו"מ, להשיג לו מספר של 6 ספרות, כלומר 100 אלף. שום ויתור ושום נעליים. אותה עמדה כל הזמן. ייתכן שמנהיגי המו"מ הפלשתיניים לא מספרים לעמם מה הם הציעו, אבל זה התפרסם כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה מקומות שלהתייחס אל זה כחידוש, זה טירוף.

3. הפלשתינים שיתפו פעולה עם ישראל בחיסול מבוקשים – עוד סילוף בוטה. יכול להיות שהם שיתפו פעולה, אבל המסמכים שפורסמו ממש לא מוכיחים את זה. זה מדהים, שהכותרת הזאת מתפרסמת בישראל יחד עם המסמך המקורי ואף אחד בעיתון לא אומר – רגע, אבל תוכן המסמך לא מוכיח את הכותרת. מופז ביקש משר הפנים הפלשתיני לטפל במבוקש פלשתיני. הוא לא טיפל. מאוחר יותר ישראל חיסלה אותו. איפה שיתוף הפעולה? שיתוף פעולה זה אם השר הפלשתיני אומר למופז איפה נמצא המבוקש הפלשתיני ורומז לו שישמח אם אנחנו נחסל אותו. זה לא קיים במסמך.

4. לבני הציעה להעביר כפרים ערביים בישראל לתחומי פלשתין – לפי המסמכים, גם זה לא היה ולא נברא. לבני העלתה בשיחת מו"מ בעיה טריטוריאלית, אפרופו הדיון בגבולות. היא הסבירה שישראל לא רוצה לחזור על בעיית רג'ר בצפון, כפר שנחצה לשניים והזכירה שיש כמה כפרים ערביים שמחציתם בתחומי ישראל ומחציתם בתחומי פלשתין. באקה היא דוגמא מובהקת, כמובן וגם בית צפאפה ואחרים. היא בפירוש לא אמרה שעמדתה היא שצריך להעביר גם את החלקים שבתוך ישראל לפלשתין. לפחות לא במסמך הזה. אולי היא חושבת ככה, אולי אמרה את זה בשיחת צד. אני לא מתעלם מהעובדה שלא ראיתי הכחשה של לבני לכותרת הזאת, אבל במסמך שהתפרסם, זה לא קיים. אני, אגב, תומך במודל מסוים של הרעיון הזה וממש לא רואה בו גזענות, אבל לבני לא הציעה אותו. בעבודת המטה שערכה ישראל למצוא שטחים בתוך ישראל, כפיצוי לפלשתיניים על סיפוח גושי ההתיישבות, הרעיון הזה לא הועלה אפילו.

5. המסמכים חשפו את המו"מ הסודי בתקופת אולמרט. נו, באמת. הנה מה שנכתב בבלוג הזה בסוף אוגוסט 2010

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=12008349

אל גז'ירה תוקפים באופן מוטה את הרש"פ, אבל למה אנחנו מצטרפים?

26 בינואר 2011
 

קראתי את המסמכים שאל ג'זירה פרסמו באתר האינטנרט באנגלית שלהם. השתכנעתי שהם באמת עשו עוול לרשות הפלשתינית. עוול קשה. עוד יותר מעצבן, הקו שהם לקחו, אומץ על ידי רוב כלי התקשורת הישראליים, לא מתוך רצון לתקוף את הרש"פ. סתם שטחיות וחוסר בדיקה.

הנה כמה מהכותרות שפורסמו:

1. הפלשתינים ויתרו בירושלים – שטויות. הפלשתינים כבר בקמפ דייויד הסכימו שהשכונות היהודיות במזרח ירושלים, יישארו בריבונות ישראלית. אתם יכולים לקראו את זה בעשרה ספרים שונים על המו"מ. אז לא ייחסנו לויתור כזו משמעות. ההיפך. אמרנו שהפלשתינים הציגו עמדות נוקשות מדי. קלינטון הטיל בפומבי את האשמה לכשלון הועידה, על ערפאת. נכון, אבו עלא, כשנתן את הויתור הזה ללבני, הציג אותו כאילו זה בא לראשונה. בקמפ דייויד לא הסכמנו לזה, אמר שועל המו"מ, אבל הם כן הסכימו ולבני בוודאי ידעה את זה. שום דבר חדש. הפלשתינים תמיד תבעו את מזרח ירושלים להם, כבירת המדינה הפלשתינית והם המשיכו לתבוע את זה. הם תבעו את העיר העתיקה עבורם, תוך ויתור על הרובע היהודי וחלק מהרובע הארמני. הם המשיכו להציג את אותה עמדה גם במו"מ עם לבני. שום דבר חדש. אם כבר אפשר להאשים את הרש"פ במשהו, זה בשעמום. אותן עמדות כל השנים. לא כמונו, הישראלים, שכל מו"מ הולכים קצת קדימה…

2. הפלשתינים ויתרו בסוגיית הפליטים – עוד שטות מוחלטת. קראתי בעיון את המסמכים שפורסמו. בכמה מקומות נמסר שגורמים שונים ברשות חושבים שעמדת אבו מאזן היא גמישה מדי, רכה מדי. מה העמדה? העמדה היחידה עליה נמסר היא שאבו מאזן דרש קליטה של 100 אלף פליטים פלשתיניים בישראל במשך 10 שנים, בעוד אולמרט הציע 5,000 פליטים במשך 5 שנים. שוב, העמדה הפלשתינית קונסיסטנטית עם מה שערפאת דרש בשעתו. במו"מ בטאבה, הנחה ערפאת את נביל שעת, שניהל את המו"מ, להשיג לו מספר של 6 ספרות, כלומר 100 אלף. שום ויתור ושום נעליים. אותה עמדה כל הזמן. ייתכן שמנהיגי המו"מ הפלשתיניים לא מספרים לעמם מה הם הציעו, אבל זה התפרסם כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה מקומות שלהתייחס אל זה כחידוש, זה טירוף.

3. הפלשתינים שיתפו פעולה עם ישראל בחיסול מבוקשים – עוד סילוף בוטה. יכול להיות שהם שיתפו פעולה, אבל המסמכים שפורסמו ממש לא מוכיחים את זה. זה מדהים, שהכותרת הזאת מתפרסמת בישראל יחד עם המסמך המקורי ואף אחד בעיתון לא אומר – רגע, אבל תוכן המסמך לא מוכיח את הכותרת. מופז ביקש משר הפנים הפלשתיני לטפל במבוקש פלשתיני. הוא לא טיפל. מאוחר יותר ישראל חיסלה אותו. איפה שיתוף הפעולה? שיתוף פעולה זה אם השר הפלשתיני אומר למופז איפה נמצא המבוקש הפלשתיני ורומז לו שישמח אם אנחנו נחסל אותו. זה לא קיים במסמך.

4. לבני הציעה להעביר כפרים ערביים בישראל לתחומי פלשתין – לפי המסמכים, גם זה לא היה ולא נברא. לבני העלתה בשיחת מו"מ בעיה טריטוריאלית, אפרופו הדיון בגבולות. היא הסבירה שישראל לא רוצה לחזור על בעיית רג'ר בצפון, כפר שנחצה לשניים והזכירה שיש כמה כפרים ערביים שמחציתם בתחומי ישראל ומחציתם בתחומי פלשתין. באקה היא דוגמא מובהקת, כמובן וגם בית צפאפה ואחרים. היא בפירוש לא אמרה שעמדתה היא שצריך להעביר גם את החלקים שבתוך ישראל לפלשתין. לפחות לא במסמך הזה. אולי היא חושבת ככה, אולי אמרה את זה בשיחת צד. אני לא מתעלם מהעובדה שלא ראיתי הכחשה של לבני לכותרת הזאת, אבל במסמך שהתפרסם, זה לא קיים. אני, אגב, תומך במודל מסוים של הרעיון הזה וממש לא רואה בו גזענות, אבל לבני לא הציעה אותו. בעבודת המטה שערכה ישראל למצוא שטחים בתוך ישראל, כפיצוי לפלשתיניים על סיפוח גושי ההתיישבות, הרעיון הזה לא הועלה אפילו.

5. המסמכים חשפו את המו"מ הסודי בתקופת אולמרט. נו, באמת. הנה מה שנכתב בבלוג הזה בסוף אוגוסט 2010

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=12008349

תחקיר אלי ישי

21 בינואר 2011
 

eli_ishai

מי זאת האישה הזאת בתמונה ומה היא רוצה? סבלנות. קודם הקדמה קצרה:

לאריאל שרון היה את פורום החווה המפורסם. נתניהו אוהב לקרוא לפורום היועצים שלו – צוללת. לכל פוליטיקאי שמכבד את עצמו יש את זה. חוג יועצים חיצוני דיסקרטי. עד היום, אף אחד, למיטב ידיעתי לפחות, לא הצליח לשרטט את הכוורת של שר הפנים, אלי ישי. עם מי הוא מתייעץ כשנופל עליו משבר עמנואל, לדוגמה. כשחבר הכנסת אמסלם מורד בו, או כשחצי מדינה דורשת את ראשו אחרי השרפה בכרמל.

תחקיר המקור חושף את יועצי הסתרים של ישי, האנשים שיש להם גישה חופשית אליו, משפיעים על החלטותיו, לא פחות ממה שראובן אדלר השפיע על שרון. המכנה המשותף שלהם מאוד מפתיע, במיוחד כשמדובר בפוליטיקאי שיש לו, לכאורה, סמכות רוחנית אולטימטיבית.

אז האם בגלל הלחצים הקשים החל ישי לפנות לכיוון של ידעונים ומכשפות, צדיקים ומקובלים? בכלל לא בטוח. כנראה שזה התחיל עוד לפני כן. כך או כך, תחקיר המקור חופש שהכוורת של ישי, האנשים שהכי משפיעים עליו, נמנים על קבוצה של אנשים שמאמינים שיש להם כוחות שאין לאנשים רגילים. הנה קטע מתוך שיחה בביתה בעיר העתיקה בלוד של פורטונה טוויטו (האישה בתמונה למעלה), אליה מגיע ישי להתייעץ:

מי זה? אלי ישי? (תמונה על הקיר).

כן.

מה? הוא בא לפה?

כן.

והנה מה שאמר לנו בשיחה טלפונית נכדהּ של פוטרונה, שמואל טרבלסי:

"היא אישה צדקת, אישה שיש לה כוחות, אבל כוחות אמיתיים כן? לא באבות כאלה ואחרים. ואחד מהדברים החזקים שלה זה, היא עושה שאלת חלום. שאלת חלום זה עליית נשמה. זאת אומרת אתה רואה אותה ישנה, אבל היא לא פה. זאת אומרת הנשמה שלה, הרוח שלה היא לא פה, היא בשמים. שואלת כל מיני שאלות: מה יהיה על האדם הזה, מה יהיה על האדם הזה, ואז ביום ראשון היא נותנת את התשובות".

ישי, מסתבר, הגיע לפורטונה לא פעם. לקבל ברכה ולשמוע את תחזיותיה. הנה מה ששמעו תחקירני המקור, שהלכו לאותה פורטונה:

אמרתי תן לי זמן בבחירות. הוא יבוא אליי בזמן הבחירות.

הוא שואל מה לעשות בפוליטיקה?

"כמה אני אקבל"? אני אגיד לו כמה תקבלו מנדטים. אמרתי לו "תקבלו 11". בפעם הראשונה אמרתי לו 13 פחות קצת, אפילו יותר קצת.

בחזרה לדבריו של טרבלסי, נכדהּ של פטרונה:

"היא באה, בסה"כ מברכת אותו והוא מתייעץ איתה בדברים, כמו שכל אחד בא להתייעץ. תראה, הוא בא מספר פעמים בקטע של ברכות. בסה"כ מתייעץ איתה. בקטע של השפעה, היא אמרה דברים והם נכונים. התייעצו איתה על הקטע של הרב (הרב עובדיה יוסף), על הניתוח של הרב גם התייעצו איתה. היא אמרה גם את מספר המנדטים של שש"ס הייתה אמורה… קיבלה לפני הבחירות האחרונות, שאף אחד לא ציפה למנדטים כאלה".

אגב, את הנכד של פורטונה, האיש על הדלת שלה, שמואל טרבלסי, מקדמים ישי ומקורבו שר הדתות מרגי. טרבלסי רוצה להיות יו"ר המועצה הדתית בלוד, תפקיד עתיר משאבים וכבוד. ישי ומרגי עוזרים, אבל צריך גם לשים את הדברים בפרופורציות. זה בהחלט מטריד ששר הפנים שלנו הולך למיסטיקנית כמו פורטונה, אבל את מעונה פוקד ישי רק פעם בכמה זמן. לאחרונה היה שם לפני כמעט שנה. קטע מתוך שיחה עם פורטונה (צולם במצלמה נסתרת):

הוא כמה פעמים היה פה. אוטובוס הגיע מלא באנשים בגלל ישי, הלכו. הוא נשאר פה.

כמה זמן?

נשאר יותר, יותר, נשאר שלושת רבעי שעה והלך.

ומה הוא שאל?

לא! אני לא אומרת.

מי שכן זוכה לראות אותו, כמעט מתי שהוא רוצה, זה עזריאל אליהו. אם תרצו, עוד מישהו שחולם להיות רנטגן יום אחד, וכבר מתהדר בשורה של מכובדים שבאים לספוג משהו מכוחותיו.

הנה מה שסיפרה לנו חדווה יחזקאלי, חברת מועצת עיריית חדרה שפוזרה:

"תושבים בעיר מספרים שהוא יודע לקלוע ולומר להם: אתה תעשה ככה, ותעשה ככה. אנשים מתעופפים עליו. הוא יודע לקלוע, ויש לו יכולת מאגית לשכנע ולהפעיל את הכוחות שלו על אנשים".

הגורו עזריאל היה מפנה אשפה בעיריית נצרת עילית, ולאחר מכן שימש פקיד קבלה בעירייה. מתישהו הוא התחזק, הוסיף לשמו את התואר 'רב', אין לא הסמכה מקובלת, והפך למקובל. לפני כחצי שנה, קנתה אותו עיריית חדרה, כמעט כמו שקבוצת כדורגל קונה שחקן רכש. ראש העירייה, חיים אביטן, מסתבר, רוצה שאת הקסמים שלו יעשה עזריאל בחדרה. חזרה לחדווה יחזקאלי:

היה מאבק אדיר בין יו"ר הליכוד, שהוא ראש העיר, לבין ממלא מקום ראש העיר, שהוא יו"ר ש"ס. את מי שלח השר אלי ישי? הרב עזריאל אליהו יושב ועורך בירור ופשרה בין הניצים.

מטעם שר הפנים..

וכל זה כאשר הוא אומר: עפ"י בקשת כבוד ראש התנועה העולמית, השר אליהו ישי, נתבקשתי להביא לפשרה ולקיום ההסכם אשר כתבתי וכל השאר.

הגורו עזריאל, קרוב מאוד לשר הפנים אלי ישי, וכך נוצרה לה עסקה משולשת בה כולם לכאורה נהנים. עריית חדרה וראש העירייה, חיים אביטן, מתגמלים את הגורו עזריאל. הם נותנים לו תפקידים מצ'פרים. שר הפנים אלי ישי נותן יחס מיטיב במיוחד לעיריית חדרה. הוא למשל משאיר את ראש העירייה בתפקידו, כשהוא מפטר את כל מועצת העיר. הוא גם מאשר את אותו אגף חדש שעזריאל עומד בראשו. הנה מה שאמרה לנו על כך חדווה יחזקאלי, חברת מועצת עיריית חדרה שפוזרה:

"ראש העיר, אחרי שהוא לא אישר את התקציב במועד, היה צריך ללכת הביתה, כפי שמחייבת פקודת העיריות עפ"י סעיף 206. איך זה ייתכן שבערד, ששם הייתה התנהלות כספית יוצאת מן הכלל, בירוחם גם פחות או יותר, שם קרה אותו דבר. לא אושר התקציב במועד, המועצה פוזרה, הוקמה ועדה ממונה, וראש העיר הלך הביתה. אצלנו ראש העיר נשאר".

ומה עזריאל נותן לישי? כנראה פשוט קצת חכמת הנסתר.

במושב אבני איתן ברמת הגולן נמצא עוד אחד מהיועצים הסודיים של אלי ישי. אודי רם הוא מגדל פרחים, שמתמצא מאוד בקבלה. מתוך קטע שצולם במצלמה נסתרת עם אודי רם:

בוא, בוא, תרגיש חופשי. סליחה, הייתי קודם בשיעור, לא נעים לי. אני בד"כ מלמד את פנימיות התורה, את החלק של הסוד. זה מה שאני מתעסק.

כמו הזוהר?

כמו הזוהר. בחכמת הקבלה נ' שערי בינה.

רם הוא אדם דיסקרטי, שאינו שש לדבר על יחסיו עם ישי:

אתה מדבר עם פוליטיקאים?

משתדל שלא. אבל זה קורה.

עם מי?

לא משנה.

ספר, נו.

יש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם.

אה, לא? למה?

כי אנחנו לא מדברים עליהם.

מה? כאילו יש לך קשר עם המנהיגים שם?

מה זה משנה? לא משנה מי המנהיגים. אני לא מתבייש להגיד את הדעה שלי. אצלי דת יותר חשוב ממדינה. ואצל הציונים הדתיים יש גבול ברור של לויאליות למדינת ישראל במאה אחוז, ואני לא מסכים עם זה. בתקופה של הגירוש של גוש קטיף, ברגע מסוים במאבק, היה חשוב להם יותר המדינה מאשר האמונה שלהם. ואני לא הסכמתי עם זה. אם אני הייתי חרדי, אז אני לא הייתי כמו החרדים. אם הייתי חרדי, אז הייתי כמו נטורי קרתא. לא מקבל מהמדינה, לא לוקח מהמדינה.

אדם שהיה עד לשיחה טלפונית בין רם לישי סיפר למקור: ישי התקשר אליו לפני איזה דיון של הקבינט ורם דחק בו לא לוותר לאמריקנים, לא להתרפס בפניהם. רם, משפיע על ישי בעוד תחומים כנראה.

הנה קטע מהראיון הטלפוני שקיימתי עם גיסו של רם, קרקובסקי, שסיפר לי איך הסתייע ברם כדי שישי יתמוך בדב צור לראשות עיריית ראשל"צ:

אלי ישי התארח שם בצימרים לפני כמה שנים ואז הם יצרו קשר, למדו בצימר ומאז הם נפגשים ככה ולומדים תורה ביחד. בזמנו, לפני הבחירות לעירייה נעזרתי באודי רם שידבר עם אלי ישי שיתמוך בנו לראשות העיר, בדב צור. אני ביקשתי מאודי שאם הוא משפיע עליו..

היה הימור קשה וכבד מבחינתו.

הוא השתכנע שבחשבונאות אנחנו טובים.

דיברנו על סבתא פוטרונה, דיברנו על אודי רם, אבל האיש שבאמת קרוב ומשפיע על ישי הוא אדם אנונימי לחלוטין בציבור הרחב. שמו רוני כהן והוא מתגורר בגן יבנה.

קטע מתוך הנסתרת בו מדבר כהן על אסטרולוגיה:

"המזל שלך הוא מזל טוב, ברוך השם. אתה נולדת בחודש טוב, חודש אייר. זה חודש של… החודש שלך זה חודש של פרנסה. המזל שלך זה חודש של פרנסה. הוא יותר… מזל שור זה יותר שואף לעסקים".

כהן הוא חוזר בתשובה, בעל מאפייה בראשון לציון, וגם כולל קטן סמוך לביתו בגן יבנה. מניין קנה את השפעתו העצומה על אלי ישי? לא עד הסוף ברור. נחזור לדבריו של כהן:

הנה, עכשיו, הוא התקשר אלי (אלי ישי). הוא שלח לי הודעה עכשיו. כל הזמן הוא איתי בטלפון.

אתה קרוב אליו?

בשעה 21:12 הוא התקשר אלי. שלח לי הודעת סמס, לא משנה. הוא חבר, הוא בן בית פה. כל פעם בא אלי, הוא… מר"ן הרב יוסף היה אצלי בבית.

זו לא התרברבות בעלמא. שורה של עדים סיפרו ל"מקור" שכהן נהנה מנגישות מלאה לשר הפנים אלי ישי. הוא בא ויוצא מלשכתו באופן כמעט חופשי, ולעיתים מעורב בפרטי הפרטים של החלטותיו של שר הפנים. בחזרה לרוני כהן:

"אני מודיע לו לפני כן על הדברים. אני שולח לו הודעות SMS בשתיים בלילה, שלוש בלילה, שולח לו הודעות, מתריע לו על מלחמות, על דברים, על מצבים קשים, על הפרשה האחרונה שהייתה לו בכרמל, על כל הדברים האלה. אני..הוא היה מוטרד.. הכול.. התמיכה המוראלית שהוא מקבל, זה רק ממני. בכל הארץ. הוא רק שומע אותי, ומה שאני אומר לו קדוש, הוא יודע שעלי אין עוררין אם אני אומר לו: פרשה כזאת, אתה יוצא ממנה. אתה יוצא ממנה, זהו, אין לך מה לחשוש. אני כותב לו הודעות חותכות. חותכות אני שולח לו אותן".

הנה ה שסיפר לי חמי דורון באיון איתו, ח"כ לשעבר וחבר מועצת ראשל"צ:

"אמר לי אחד האנשים הבכירים בש"ס, שאלי ישי מיחס לרוני כהן תכונות מאגיות. של מי שהברכה שלו היא ברכה שיש בה הרבה הרבה תועלת כי היא מתגשמת ויש לו איזה כוחות, משהו כמו של הרנטגן, או של אנשים מהסוג הזה".

בבחירות המקומיות האחרונות החליט כהן, שהוא רוצה איש שלו במועצת עיריית ראשון לציון. הוא בחר אדם בשם שמואל ג'מיל, אדם שהרקע היחיד שלו הוא היותו עובד תברואה ותיק בראשון לציון. ג'מיל שובץ לרשימת ש"ס המקומית, ואחרי הבחירות ניסו לתת לו את התפקידים הבכירים בעירייה שמגיעים לש"ס. הנה מה שאמר לי בעניין זה חמי דורון:

"הוא המוציא והמביא, לפי הגדרתו, של אלי ישי. כל מה שהוא רוצה, שוב, עפ"י מה שהוא אומר, כל מה שהוא רוצה הוא מעביר במשרד הפנים. עפ"י מה שידוע לי, הוא בהיכרות אישית מאוד מאוד קרובה עם השר אלי ישי, כולל חופשות משותפות של המשפחות. כשאלי ישי מקבל או הודעת טקסט או טלפון מרוני כהן, גם אם זה באמצע ישיבת ממשלה, אז הוא ייצא לענות לו".

לש"ס יש בראשון לציון יו"ר ותיק ומוכר. אריה כהן. אולם אלי ישי ורוני כהן החליטו לקחת את תפקידיו של היו"ר המוכר, ולהעביר אותם למקורבו של רוני כהן, ג'מיל. העברת תיקים בעירייה נתונה בידי ראש העירייה, ודב צור, ראש עיריית ראשון לציון, לא רצה להעביר תיקים חשובים כמו תכנון ובנייה לאדם, שאין לו רקע מינימאלי בנושא. הנה מה שאומר חמי דורון על כך:

"רוני כהן אחראי לשינויים בהרכב חברי המועצה של תנועת ש"ס והניסיון הנואל למנות את שמואל ג'מיל, כיו"ר ועדת תכנון ובנייה, בלי שלאיש יהיה כל שמץ של מושג מה זה ועדת תכנון ובנייה, איך היא פועלת. הוא בכלל לא מכיר את הרשות המקומית מבחינת המערכות שלה".

שר הפנים ישי לא היסס. הוא הפעיל לחצים כבדים על צור להעביר את התיק למקורבו של רוני כהן. בסוף צור לקח את התיק מאריה כהן, אבל לא העביר אותו לעובד התברואה, שהפך לחבר מועצה, אלה השאיר אותו בחזקתו. ישנן עוד דוגמאות רבות להשפעתו של רוני כהן על ישי. הנה עוד אחת קטנה. חזרה לראיון עם חמי דורון, ח"כ לשעבר וחבר מועצת ראשל"צ:

"ראש העיר פה נכנע. לא הייתה לו ברירה, כנראה, מלעמוד בלחצים של אלי ישי בתחום הזה. וגם כשהוא היה זקוק לחתימה של אלי ישי על ההנחה בארנונה, וכדי להשיג את ההישג הפוליטי הזה של הנחה בארנונה לתושבי העיר, הוא נאלץ להתקפל בנושא הזה ובנושאים אחרים. כמו שהוא הגדיר את זה, הוא הלך לקנוסה, זו הגדרה של ראש העיר, בנושא של מערכת היחסים בינו לבין אלי ישי".

חה"כ לשעבר חמי דורון, חשוב לציין, נמצא בעימות מול אלי ישי בסיפור אחר, אבל העובדות אומתו גם ע"י גורמים אחרים בעיריית ראשון לציון, והעובדות הן שרוני כהן איתר מועמד לתפקיד יו"ר המועצה הדתית בראשון לציון. שוב, תפקיד עתיר כוח ותקציבים. שוב היו סימני שאלה סביב המועמד, ושוב נחלץ שר הפנים להפעיל לחצים כבדים, כדי להעביר את המועמד של מקורבו. "ישי היה מוכן להתאבד בשביל רוני כהן", אמר לנו גורם שהיה עד ללחצים. הנה קטע נוסף מדברים שאמר רוני כהן למצלמה הנסתרת שלנו:

"הוא לא עושה שום דבר בלעדיי, ואף אחד לא יודע את זה. זה בינינו מדברים. אני אומר לו על דברים שברומו של עולם, עד דברים… על פרשת הכרמל, על מה שעבר על איראן, על חיזבאללה, על מלחמות, על אולמרט, ברק, ועוד פרשיות קשות מאוד, אבל זה בינינו. יש את מר"ן, שהוא גדולתו, אני עפר לרגליו, אבל הוא יודע בדיוק מי אני, לא צריך להרחיב".

בשיחת טלפון שקיימתי עם רוני כהן הוא מכחיש את הכול. אין לו שום השפעה על ישי. רק חברותא:

אנחנו חברים, אבל לא ענייני… אנחנו לומדים בחברותא וזהו, זה מה שיש לנו.

אתה לא מדבר איתו על דברים מהשריפה בכרמל ועד ענייני מדיניות?

לא, על דברים… רוחניות. לא התראיינתי ולא מתראיין, וחוץ מתורה אין לי כלום. אני בפוליטיקה לא מתערב.

במדינה בה נוחי דנקנר ובנימין נתניהו הולכים לרנטגן, צריך כנראה להסביר מה בכלל הבעיה שאלו הם יועצי הסתרים של אלי ישי. במחשבה החילונית האישית שלי, גם ללכת לרנטגן זה קצת סימן של בורות ושרלטנות. אבל קל וחומר כשמדובר בהיוועצות דחופה שמשפיעה, מסתבר, על החלטות יום יומיות בתחום תפקידו של שר הפנים. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מעדיף שלפני ששר הפנים מחליט על הארנונה בעירי, שיתייעץ עם מומחה כלכלי. לא עם פורטונה, עזריאל או אפילו רוני כהן.

כתבתו של רביב דרוקר

צילום: דודו בוקר.

מקליט: עמית אלה.

עורכת: לי בר לבב.

תגובות:

תגובתו של אלי ישי:

מורה הדרך היחיד של השר ישי הוא הגר"ע יוסף שליט"א ואין לו שום קשר מיוחד עם היהודים החשובים הללו שעושים לפרנסתם ועינו אינה צרה בהם, מה גם שהשר מעולם לא התייעץ עם אנשים אלו.

חשוב להבהיר את הדברים כי ישנם כאלה המבקשים להתפרסם על גבו של השר ומציגים מיצג שווא שבינו לבין המציאות אין קשר.

תגובת עיריית חדרה:

עזריאל מונה במכרז כדין, ראש העירייה לא היה מעורב במכרז והאגף אמנם עוד לא ממש הוקם בגלל קשיי התארגנות אבל אוטוטו גם זה יקרה. לעובדה שראש העירייה לא הודח אין שום קשר לעזריאל וזו החלטה מקצועית של שר הפנים.

תגובתו של שמואל טרבלסי:

אין קשר בין מעמדי במועצה הדתית בלוד לעובדת היותי נכדה של פורטונה.

גלנט והקרקעות: קמפיין מוגזם

19 בינואר 2011
 

כמה הערות מקדימות:

1. אני חשבתי שהרעיון למנות את גלנט לא נכון. מהיכרותי עם פועלו כאלוף פיקוד דרום ומזכיר צבאי לראש הממשלה, הוא הטיל עליי סוג של פחד, פחד מדורסנותו והאמביציה שלו, שלעתים גורמת לו ללכת רחוק מדי. לטעמי.

2. גם אני החמצתי את הסיפור הזה. ניסו לעניין אותי בו מספר פעמים. חשבתי שהסיפור כבר מת, נגמר, לא נכנסתי אליו וזו הייתה טעות.

3. אם גלנט עבר עבירות תכנון ובנייה, זה לא בסדר, צריך להעמיד אותו לדין, כמובן.

עכשיו, למסקנה: מה שעושים עכשין לאלוף גלנט נראה לי כמו סיכול ממוקד, קמפיין מוגזם ולא צודק לסיכול מינויו, שחלקו מונע מהסיבות הנכונות (רצון שרמטכ"ל יהיה נקי לחלוטין) וחלקו מסיבות אחרות לחלוטין (קירבה לאשכנזי, עויינות אישית לגלנט).

מה שמנסים לעשות לגלנט, זה לקבוע סטנדרט מוסרי חדש, שלא היה קיים עד היום. על גבו לבנות משהו חדש. יכול להיות שזה מוצדק לחפש סטנדרט כזה בבעלי תפקידים ברמה הזאת, אבל צריך להבין שזה מה שעושים ויש לזה השלכות מאוד משמעותיות.

בוא ניזכר על מה מדובר – תחקיר עיתונאי (סחתיין לקלמן ליבסקינד), שחשף לכאורה עבירות תכנון ובנייה, אולי גם דיווח לא מדויק. אין כתב אישום, אין הרשעה, אין חקירה, הכל בשלב מאוד ראשוני. על זה לסכל מינוי של רמטכ"ל? 

בוא ניזכר בכמה פרשיות:

1. שר הביטחון שלנו מכהן עם מעורבות לכאורה בהעסקת עובד זר ללא היתר. הוא זורק את זה על אישתו, אבל זה קצת דחוק. יש נגדו גם בדיקה של מבקר המדינה על העברת חברות לבנותיו. בדיקה לא פחות מטרידה על פניה מסיפור הקרקעות של גלנט.

2. שר החוץ מכהן עם הרשעה בתקיפת ילד וחקירה ארוכת ימים ומאוד מטרידה על הלבנת הון ואולי גם שוחד.

3. ראש הממשלה אולמרט כיהן שנים תחת חקירה מטרידה.

4. המשנה לראש הממשלה רמון כיהן עם הרשעה במעשה מגונה.

5. היועץ המשפטי לממשלה מעורב, כנראה, בהעסקת עובד זר ללא היתר. הוא לא נבחר ציבור, כמו בדוגמאות הקודמות וממונה על אכיפת החוק, לא על צה"ל.

יש עוד דוגמאות רבות, אפילו בצה"ל, של חשדות מטרידים ותחקירים עיתונאיים נגד קצינים. בעבר זה לא הוביל להדחה. אלוף פיקוד מרכז, למשל, יאיר נווה, שהיום מדברים בו כרמטכ"ל זמני, עד שיוסדר עניין גלנט, היה מעורב בחיסולים, שלכאורה נגדו את החוק הבינלאומי ופסיקת בג"צ (על פי תחקיר של אורי בלאו). זה פחות גרוע מהשתלטות לא חוקית על קרקעות?

גלנט עושה טעות גדולה, בעיניי, שהוא לא מציג גירסה משלו בעניין. גם גירסה של "טעיתי, אני מצטער ומוכן לשלם את המחיר", היא גירסה. כבוד השופט טירקל גם נושא באחריות לא קטנה להסתבכות. אם היה בודק כמו שצריך את העניין, זה כבר היה מאחורינו.

ועכשיו למסר ההרתעתי. גם לי קוסמת המחשבה שהמח"ט יראה מה מצופהה מרמטכ"ל  ולא יעז. שני תתי אלופים הודחו מצה"ל על שקרים. רק צריך להבין את המשמעות של יצירת סטנדרט כזה – איבוד אנשים טובים וכן את העובדה שמסר הרתעתי עובר במקרה הזה, גם אם גלנט ימונה לתפקיד. אף מח"ט, שחושב לפלוש לקרקעות לא ירצה לעבור את מה שגלנט עובר.

גם במקרה של תמיר ופארס, חשבתי שמדובר ביצירת סטנדרט מוסרי מחמיר מדי. בין לעבור לסדר היום, להדחת תת אלוף עתיר זכויות מהצבא, יש סקאלה שלמה. אפשר לנזוף, להקפיא קידום, אפשר לעשות כל מיני דברים, אבל צריך לזכור שלא סתם אף אחד בתקשורת לא עשה פולו אפ לליבסקינד, תקופה ארוכה אחרי פרסום התחקיר. רובנו חשבנו, שזה סיפור טוב, תחקיר חזק, אבל שזה לא אמור למנוע מאלוף לכהן. מותר לנו לשנות את דעתנו, אבל צריך לפחות להסביר למה שינינו.

גלנט והקרקעות: קמפיין מוגזם

19 בינואר 2011
 

כמה הערות מקדימות:

1. אני חשבתי שהרעיון למנות את גלנט לא נכון. מהיכרותי עם פועלו כאלוף פיקוד דרום ומזכיר צבאי לראש הממשלה, הוא הטיל עליי סוג של פחד, פחד מדורסנותו והאמביציה שלו, שלעתים גורמת לו ללכת רחוק מדי. לטעמי.

2. גם אני החמצתי את הסיפור הזה. ניסו לעניין אותי בו מספר פעמים. חשבתי שהסיפור כבר מת, נגמר, לא נכנסתי אליו וזו הייתה טעות.

3. אם גלנט עבר עבירות תכנון ובנייה, זה לא בסדר, צריך להעמיד אותו לדין, כמובן.

עכשיו, למסקנה: מה שעושים עכשין לאלוף גלנט נראה לי כמו סיכול ממוקד, קמפיין מוגזם ולא צודק לסיכול מינויו, שחלקו מונע מהסיבות הנכונות (רצון שרמטכ"ל יהיה נקי לחלוטין) וחלקו מסיבות אחרות לחלוטין (קירבה לאשכנזי, עויינות אישית לגלנט).

מה שמנסים לעשות לגלנט, זה לקבוע סטנדרט מוסרי חדש, שלא היה קיים עד היום. על גבו לבנות משהו חדש. יכול להיות שזה מוצדק לחפש סטנדרט כזה בבעלי תפקידים ברמה הזאת, אבל צריך להבין שזה מה שעושים ויש לזה השלכות מאוד משמעותיות.

בוא ניזכר על מה מדובר – תחקיר עיתונאי (סחתיין לקלמן ליבסקינד), שחשף לכאורה עבירות תכנון ובנייה, אולי גם דיווח לא מדויק. אין כתב אישום, אין הרשעה, אין חקירה, הכל בשלב מאוד ראשוני. על זה לסכל מינוי של רמטכ"ל? 

בוא ניזכר בכמה פרשיות:

1. שר הביטחון שלנו מכהן עם מעורבות לכאורה בהעסקת עובד זר ללא היתר. הוא זורק את זה על אישתו, אבל זה קצת דחוק. יש נגדו גם בדיקה של מבקר המדינה על העברת חברות לבנותיו. בדיקה לא פחות מטרידה על פניה מסיפור הקרקעות של גלנט.

2. שר החוץ מכהן עם הרשעה בתקיפת ילד וחקירה ארוכת ימים ומאוד מטרידה על הלבנת הון ואולי גם שוחד.

3. ראש הממשלה אולמרט כיהן שנים תחת חקירה מטרידה.

4. המשנה לראש הממשלה רמון כיהן עם הרשעה במעשה מגונה.

5. היועץ המשפטי לממשלה מעורב, כנראה, בהעסקת עובד זר ללא היתר. הוא לא נבחר ציבור, כמו בדוגמאות הקודמות וממונה על אכיפת החוק, לא על צה"ל.

יש עוד דוגמאות רבות, אפילו בצה"ל, של חשדות מטרידים ותחקירים עיתונאיים נגד קצינים. בעבר זה לא הוביל להדחה. אלוף פיקוד מרכז, למשל, יאיר נווה, שהיום מדברים בו כרמטכ"ל זמני, עד שיוסדר עניין גלנט, היה מעורב בחיסולים, שלכאורה נגדו את החוק הבינלאומי ופסיקת בג"צ (על פי תחקיר של אורי בלאו). זה פחות גרוע מהשתלטות לא חוקית על קרקעות?

גלנט עושה טעות גדולה, בעיניי, שהוא לא מציג גירסה משלו בעניין. גם גירסה של "טעיתי, אני מצטער ומוכן לשלם את המחיר", היא גירסה. כבוד השופט טירקל גם נושא באחריות לא קטנה להסתבכות. אם היה בודק כמו שצריך את העניין, זה כבר היה מאחורינו.

ועכשיו למסר ההרתעתי. גם לי קוסמת המחשבה שהמח"ט יראה מה מצופהה מרמטכ"ל  ולא יעז. שני תתי אלופים הודחו מצה"ל על שקרים. רק צריך להבין את המשמעות של יצירת סטנדרט כזה – איבוד אנשים טובים וכן את העובדה שמסר הרתעתי עובר במקרה הזה, גם אם גלנט ימונה לתפקיד. אף מח"ט, שחושב לפלוש לקרקעות לא ירצה לעבור את מה שגלנט עובר.

גם במקרה של תמיר ופארס, חשבתי שמדובר ביצירת סטנדרט מוסרי מחמיר מדי. בין לעבור לסדר היום, להדחת תת אלוף עתיר זכויות מהצבא, יש סקאלה שלמה. אפשר לנזוף, להקפיא קידום, אפשר לעשות כל מיני דברים, אבל צריך לזכור שלא סתם אף אחד בתקשורת לא עשה פולו אפ לליבסקינד, תקופה ארוכה אחרי פרסום התחקיר. רובנו חשבנו, שזה סיפור טוב, תחקיר חזק, אבל שזה לא אמור למנוע מאלוף לכהן. מותר לנו לשנות את דעתנו, אבל צריך לפחות להסביר למה שינינו.

איזו בושה – התנצלות בפני חברי וליד אל עומרי

13 בינואר 2011
 

בדרך כלל אני מנסה לכתוב כאן מידע חדש. לא חושב שרגשותיי נטו ממש מעניינים מישהו, אבל מה שעשו הבודקים הבטחוניים לעיתונאים הזרים שלשום, פשוט לא נותן לי מנוחה. איזה גועל נפש, איזו בושה, מזמן לא התחלחלתי ככה. מעכבים את מנהל סניף אל ג'זירה בישראל, וליד אל עומרי, דקות ארוכות, מבקשים ממנו לפתוח את המכנסיים ולהפשיל אותן קצת, מגעיל. מעיתונאית אחרת של אל ג'זירה מבקשים להוריד את החזייה, אחרי שבודקים אותה באופן משפיל, נוגעים בה בכל הגוף, אישה בהיריון, שבאה לסקר נאום של ראש הממשלה הישראלי. מה אני אגיד? איפה נצעק? איזו סיבה הגיונית בעולם יש לעשות דברים כאלה, חוץ מהרצון להציק, להביך, להשפיל? רק גוף כמו השב"כ, שמרגיש שהוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, שיכול להסתתר מאחורי תגובות עמומות ושרלטניות ("ממשרד ראש הממשלה נמסר בלה בלה בלה"), רק גוף כזה יכול לעשות דברים כאלה.

אני לא צריך שום מידע בטחוני כדי להגיד שוליד אל עומרי לא מהווה שום סיכון בטחוני. לא יותר ממני, לפחות. הוא אזרח ישראלי, עובד כעיתונאי עשרות שנים, נכח בכל אירוע אפשרי כולל עשרות אירועים עם ראש ממשלה והסיכוי שהוא יביא איתו חגורת נפץ לאירוע כזה, משול לסיכוי שנתניהו יחליט להתאבד באותו אירוע. ומי זו הבודקת המטומטמת, שחושבת שהמפיקה שלו תחביא רימוני רסס בתוך החזייה? איך לא פיטרו אותה דקה אחרי? איך יכול להיות, שהגיעה איזה מפקדת שלה ונתנה גיבוי לדרישה הנוראית הזאת? הרי עוד כמה שנים הם ישתחררו, יתבגרו, יתפכחו ויתחרטו על הדרך המשפילה בה נהגו.

אם יש לנתניהו או לדיסקין טיפה של הגינות בסיסית, הם צריכים להפסיק להסתתר מאחורי מסכי העוזרים והיועצים וה"לא ידעתי", "סיבות בטחוניות" וכו' ופשוט להרים את הטלפון לעיתונאים הללו ולהתנצל בפניהם. לא יירד מכבודם דבר. רק יעלה.

עד לא מזמן היה בראש לשכת העיתונות הממשלתית אדם בשם דני סימן. עליו יכולתי להאמין שאיכשהו ידו במעל. היום נמצא שם אדם הגיוני וסביר, אורן הלמן. אין סיכוי שהוא קשור לזה. זה מבצע של השב"כ מלמעלה עד למטה. חתיכת מבצע. העיתונאית הלכה הביתה ולא סיקרה את האירוע. מתישהו אל ג'זירה יפסיקו להעביר את נאומי נתניהו ואז נוכל סוף סוף להוכיח את מה שתמיד טענו – הם אפילו לא רוצים לשמוע כמה אנחנו צודקים, הערבים האלה.

איזו בושה – התנצלות בפני חברי וליד אל עומרי

13 בינואר 2011
 

בדרך כלל אני מנסה לכתוב כאן מידע חדש. לא חושב שרגשותיי נטו ממש מעניינים מישהו, אבל מה שעשו הבודקים הבטחוניים לעיתונאים הזרים שלשום, פשוט לא נותן לי מנוחה. איזה גועל נפש, איזו בושה, מזמן לא התחלחלתי ככה. מעכבים את מנהל סניף אל ג'זירה בישראל, וליד אל עומרי, דקות ארוכות, מבקשים ממנו לפתוח את המכנסיים ולהפשיל אותן קצת, מגעיל. מעיתונאית אחרת של אל ג'זירה מבקשים להוריד את החזייה, אחרי שבודקים אותה באופן משפיל, נוגעים בה בכל הגוף, אישה בהיריון, שבאה לסקר נאום של ראש הממשלה הישראלי. מה אני אגיד? איפה נצעק? איזו סיבה הגיונית בעולם יש לעשות דברים כאלה, חוץ מהרצון להציק, להביך, להשפיל? רק גוף כמו השב"כ, שמרגיש שהוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, שיכול להסתתר מאחורי תגובות עמומות ושרלטניות ("ממשרד ראש הממשלה נמסר בלה בלה בלה"), רק גוף כזה יכול לעשות דברים כאלה.

אני לא צריך שום מידע בטחוני כדי להגיד שוליד אל עומרי לא מהווה שום סיכון בטחוני. לא יותר ממני, לפחות. הוא אזרח ישראלי, עובד כעיתונאי עשרות שנים, נכח בכל אירוע אפשרי כולל עשרות אירועים עם ראש ממשלה והסיכוי שהוא יביא איתו חגורת נפץ לאירוע כזה, משול לסיכוי שנתניהו יחליט להתאבד באותו אירוע. ומי זו הבודקת המטומטמת, שחושבת שהמפיקה שלו תחביא רימוני רסס בתוך החזייה? איך לא פיטרו אותה דקה אחרי? איך יכול להיות, שהגיעה איזה מפקדת שלה ונתנה גיבוי לדרישה הנוראית הזאת? הרי עוד כמה שנים הם ישתחררו, יתבגרו, יתפכחו ויתחרטו על הדרך המשפילה בה נהגו.

אם יש לנתניהו או לדיסקין טיפה של הגינות בסיסית, הם צריכים להפסיק להסתתר מאחורי מסכי העוזרים והיועצים וה"לא ידעתי", "סיבות בטחוניות" וכו' ופשוט להרים את הטלפון לעיתונאים הללו ולהתנצל בפניהם. לא יירד מכבודם דבר. רק יעלה.

עד לא מזמן היה בראש לשכת העיתונות הממשלתית אדם בשם דני סימן. עליו יכולתי להאמין שאיכשהו ידו במעל. היום נמצא שם אדם הגיוני וסביר, אורן הלמן. אין סיכוי שהוא קשור לזה. זה מבצע של השב"כ מלמעלה עד למטה. חתיכת מבצע. העיתונאית הלכה הביתה ולא סיקרה את האירוע. מתישהו אל ג'זירה יפסיקו להעביר את נאומי נתניהו ואז נוכל סוף סוף להוכיח את מה שתמיד טענו – הם אפילו לא רוצים לשמוע כמה אנחנו צודקים, הערבים האלה.

סלוצקי, הרנטגן וחוב הארנונה

4 בינואר 2011
 

ביום שישי התראיין המפיק חיים סלוצקי ל"ידיעות אחרונות". הכתבה נפתחה בסיפור של סלוצקי, שמתאר את פועלו. לפי הסיפור, יום אחד העביר לו הרנטגן פנייה של תוכנית "המקור" בה נטען, בין השאר, שלרנטגן יש חוב ארנונה לעיריית נתיבות. סלוצקי, לדבריו, הצליח לארגן אישור מהעירייה שאין חוב והוריד אותנו מהסיפור. מפיק או לא מפיק.

ההיכרות שלי עם מר סלוצקי היא שטחית, עד בלתי קיימת. אני לא רוצה להוציא מסקנות גדולות מהסיפור הצבעוני שהוא סיפר, אבל אין שום קשר בינו לבין המציאות.

בתחקיר של מיקי רוזנטל ושלי ב"מקור" אכן דובר על חוב ארנונה גדול של רנטגן לעיריית נתיבות, אלא שסלוצקי לא הוכיח שאין חוב ולא הוריד אותנו מהסיפור. הנה לינק לכתבה http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=678547

בדקה ה – 24 של הכתבה מסופר על חוב ארנונה של 92 אלף שקלים לעיריית נתיבות.

המראיין של סלוצקי, אז שכניק, פנה למיקי לבדוק את הסיפור. מיקי, משיקוליו, לא הגיב. האמת, שלא נדרשה שום תגובה. צפייה פשוטה בכתבה הייתה מגלה שהסיפור פורסם גם פורסם.

אבל סלוצקי כן היה מעורב בסיפור הזה בדרך אחרת. הוא פנה לערוץ 10 והציע הצעה שאי אפשר לסרב לה. אני אפיק לכם סרט על הרנטגן בהשתתפותו. נכון, אני מקורב אליו, אבל זה יהיה סרט ראוי. ערוץ 10 בהחלט היה מעוניין ברעיון, רק שסלוצקי ליווה את הצעתו בתנאי קטן. בתנאי שתגנזו את התחקיר של "המקור" על הרנטגן. לתנאי הזה ערוץ 10 אמר, כמובן, שאין על מה לדבר.  התחקיר שודר כפי שהוא בלי התערבות, בלי סלוצקי ובלי נעליים.

עמוד 1 מתוך 212