ארכיון חודש: יוני 2013

גלובס: דרוקר: "משדר יום ההולדת של פרס היה מזעזע, דביק ומביך". 19.6.2013

19 ביוני 2013
 

הסנטימנט ברשתות החברתיות מוכיח כי רבים חשו כלפי האירוע תחושות שליליות ■ רביב דרוקר: "אם התקשורת המיינסטרימית תמשיך לקיים פער כל-כך גדול בין מה שהציבור מרגיש, התוצאה תהיה פגיעה אנושה באמינות שלנו". להמשך קריאה.

מה באמת מנסים להגשים שר השיכון ומנכ"לו ולמה הם מתחבאים מאחורי נימוק אחר

19 ביוני 2013
 

לפני כחודש הגיע מנכ"ל משרד השיכון, שלמה בן אליהו לוועדת הכלכלה של הכנסת.

לפי הודעת דובר משרד השיכון, כך הוא אמר שם:

"יש לחתור להפרדת נכסי קרן קיימת לישראל מניהולם על ידי רשות מקרקעי ישראל (המינהל) כך שיהיו שני גופים מתחרים שינהלו וישווקו קרקעות…כאשר יש תחרות, תהליך השיווק מתייעל ומחיר המוצר יורד".

בן אליהו הכריז על רפורמה משמעותית, אבל אף אחד לא התייחס. לא פלא. זה נשמע עבש כזה, משעמם. ובכן, רחוק מכך.

קצת רקע – קרן קיימת לישראל היא גוף שמחזיק בכ – 12 אחוזים מקרקעות המדינה. רוב הקרקעות של קק"ל הן באזורי הביקוש. למעשה, כ – 30% מהקרקעות באזורי הביקוש הן של חברה פרטית , שנוסדה בתחילת המאה במטרה ברורה לגאול אדמות בפלשתינה עבור העם היהודי.

בנובמבר 1961 נחתם חוזה בין המדינה לקק"ל. אנחנו, המדינה, ננהל עבורכם את הקרקעות שלכם ונעביר לכם את הכסף שנקבל עבורן, בניכוי דמי הניהול שלנו. אחלה.

אלא שהתעוררה בעיה. מה קורה כשאזרח ערבי רוצה לחכור קרקע, ששייכת במקור לקק"ל? לפי תזכיר ההתאגדות של קק"ל זה אסור, אבל איך יכול להיות שהמדינה תפלה בגלוי אזרחים, כשהיא משווקת את קרקעותיה. הוגשו עתירות, התחיל בלגאן ובסופו הוחלט – מכיוון שהמדינה מנהלת, המדינה לא יכולה להפלות. כולם יכולים להתחרות על הקרקע, ערבים, דרוזים, בדואים, עולי חבר העמים שאינם יהודים, כולם.

עכשיו שר השיכון, אורי אריאל ומנכ"ל משרדו בן אליהו, כאמור, רוצים לשנות את זה. מסך העשן שהם מפזרים טמון באותה הצהרה עבשה לוועדת הכלכלה. רוצים תחרות. קק"ל תשווק בעצמה את קרקעותיה. היא תתחרה במדינה ומחירי הקרקעות ירדו.

זה קשקוש שאין כדוגמתו וגרוע מכך, זו מניפולציה שלא לומר שקר.

ראשית, כשהמדינה משווקת קרקעות היא יכולה לשקול שיקולים שאינם מיקסום רווח. פריפריה, זוגות צעירים. קק"ל תשווק במחירים מקסימליים. המחירים לא ירדו.

יותר חשוב, בינואר 2009 מינתה קק"ל ועדה שתייעץ עבורה בנושא הזה. חבר הועדה היה שלמה בן אליהו, אותו אחד שהתגלגל היום לכורסת מנכ"ל משרד השיכון. הועדה הגישה דו"ח של 80 עמודים (אגב, משום מה קק"ל לא רצתה לשלם ובן אליהו הפך עולמות, בצדק, עד שקיבל את שכרו, כ- 50 אלף שקלים) עם מסקנה מאוד חדה – קק"ל צריכה לדרוש לשווק את קרקעותיה בעצמה. איזו עקביות. בן אליהו, מסתבר, לא שינה את עמדתו מהכובע של יועץ לקק"ל, שכותב שמנהל מקרקעי ישראל לא 'סופר' את קק"ל ולכן, בין השאר, צריך להיפרד, לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון, שאמור לייצג את המנהל מול קק"ל (בהרבה עניינים אחרים מעניין אם בן אליהו של היום עדיין חותם על מה שכתב בדו"ח ההוא על יחס המדינה לקק"ל וחוסר ההצדקה שלו).

כך כותבת הועדה (בה היו חברים גם עו"ד מאיר אלפיה ועו"ד צביקה ברק) בדו"ח הייעוץ שלה לקק"ל:

"הדעות נוחות להתיישב עם חוו"ד שניתנה לקק"ל מאת שופט בדימוס…לדעתו, אין מקום לאלץ את קק"ל לפעול בניגוד לתזכירה ולהציע את מקרקעיה גם ללא יהודים…מאחר והנחיות היועץ המשפטי לממשלה מובילות את המנהל להתייחסות לנכסי קק"ל כאל נכסי המדינה, בהתעלם מהאמנה שקבעה שקרקעות קק"ל לא תימכרנה בבעלות ושהן נועדו ליישוב יהודים בלבד (כל ההדגשות שלי – ר.ד.), קצרה הדרך לאישור הלאמת נכסי קק"ל. ולכן באנו למסקנה שעדיף לקק"ל לנהל את קרקעותיה לבד ולא להיות תלויה בפרשנות אידיאולוגית של יועץ משפטי כזה או אחר."

חוות הדעת מלאה שוב ושוב בצורך של קק"ל, גם כיום, להחכיר את אדמותיה גם ליהודים. בן אליהו וחבריו לוועדה מוצאים מיליון נימוקים למה זה טוב לקרן הקיימת לנהל לבד את קרקעותיה. המנהל דופק אותנו בדמי הניהול, פולשים לנו לקרקעות והמדינה לא יודעת לפנות, המדינה לא יודעת לתכנן, אנחנו נדע לעשות מהקרקעות עוד כסף, אבל מעל לכול מרחף נימוק העל – אם אנחנו ננהל, אנחנו נתן רק ליהודים.

רק נימוק אחד אין בדו"ח הוועדה – שתהיה תחרות עם המנהל ומחירי הקרקעות יירדו, אותו קשקוש שבן אליהן ניסה למכור לוועדת הכלכלה ונולד, מן הסתם,לצורך שיווק ההחלטה במשרד השיכון.

אגב, עבודת הייעוץ של בן אליהו וחבריו כוללת אפילו תכנית יחסי ציבור: צריך להגיד שאנחנו נתן שירות טוב יותר וזה ישרת את העם היהודי. משרד השיכון בטוח יתמוך, מעריכים בן אליהו וחבריו.

שלמה בן אליהו הוא בנו של מרדכי אליהו. עמדותיו הפוליטיות ידועות וברורות. הוא סרב ליטול חלק במהלך ההתנתקות ומזוהה עם הימין. גם לשר שלו יש עמדות ברורות וחדות. לגיטימי. אפילו לגיטימי שיובילו מדיניות שמטרתה להעדיף יהודים על פני ערבים בכל הקשור לשימוש ב – 2.5 מיליון הדונם של קק"ל. אני מתנגד לכך בכל ליבי, אבל לגיטימי. הם נבחרו ומותר להם לנסות ליישם את המדיניות בה הם מאמינים. רק דבר אחד בטוח לא לגיטימי – לרמות אותנו ולטעון שהם עושים את זה כדי להוריד מחירים כשבעצם יש להם מטרה אחרת לחלוטין.

ראיון ל"חוצה ישראל" עם קובי מידן. 19.6.2013

19 ביוני 2013
 

אורח התכנית הוא רביב דרוקר, עיתונאי ופובליציסט, יו"ר התנועה לחופש המידע וממייסדיה, ואחד הלוחמים הידועים למען שקיפות ביחסי הון-שלטון. במלאות 15 שנה לחקיקת חוק חופש המידע, משוחחים קובי מידן ורביב דרוקר בשאלה מדוע השקיפות מבוששת להגיע.

תחקיר ביבי נגד ברק

4 ביוני 2013
 

מתוך ראיון עם אלדד יניב, לשעבר יועצו של אהוד ברק:

"אחרי 2007 אני כבר לא עבדתי עם אהוד ברק, וביבי היה מזמין אותי ככה, לכל מיני התייעצויות כאלה ואחרות. הוא רצה שאני אעבוד איתו, שאני אייעץ לו. ואז יום אחד הוא (נתניהו) מתקשר בבהלה שאני אגיע אליו. אני שואל אותו: "מה קרה? אני לא יכול להגיע עכשיו לירושלים. נעשה את זה מחר". (ביבי משיב): "לא, לא, לא. זה חייב להיות עכשיו. זה חייב להיות הרגע זה חייב להיות מיד". ואז הוא אומר לי: "עוד רגע", ואז אני שומע מוזיקה, מוזיקה מתנגנת".

הסיפור הזה נשמע קצת כמו עוד אחד מהסיפורים המרעישים של אלדד יניב, אלו שהוא פרסם ברשת בזמן הבחירות כשהוא רצה להיבחר וכלי התקשורת חששו לצטט. אלא שפה סדר הדברים הפוך, אז בוא נתחיל מהתחלה. בינינו, זה קצת "בית הקלפים" גרסת הפוליטיקה הישראלית. עבר לא מעט זמן מאז שזה קרה, אבל הסיפור הזה, לדעתנו, עדיין ראוי להיות מסופר.

בשנת 2007 אהוד ברק מנסה בשנית להיבחר ליו"ר מפלגת העבודה, לעשות קאמבק. יריבו העיקרי הוא עמי איילון, אבל מה ששניהם לא יודעים זה שהיה אדם אחר, שהיה מאוד מוטרד, מאוד, מחזרת ברק לפוליטיקה.

יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, הסביר אז לצוותו הקרוב שברק הוא האיום המרכזי עליו, מבחינתו. "הוא בכלל לא פופולארי", אומרים היועצים. "אתם לא מכירים אותו", מבטל נתניהו. הוא ינצח, יהפוך לשר בטחון ואז הוא יעשה הכול, הכול כדי להפוך לראש ממשלה. הוא יפציץ באיראן אם צריך כדי להפוך לפופולארי. אנשי נתניהו מתחילים בפרויקט סודי, איסוף מודיעין כנגד היריב ברק, כולל ניסיון לפגוע בו בקמפיין שלו לראשות העבודה.

זה מתחיל בסקר. לפי הסקר, היועצים צודקים. ברק לא כל כך פופולארי בציבור. לפי הסקר של מאגר מוחות, נתניהו אז יו"ר אופוזיציה, צמוד לליבני, צמוד לעמי איילון, צמוד לשמעון פרס, אבל מביס את אהוד ברק. נתניהו לא נרגע מהנתונים.

הקמפיין שברק ניהל אז באמצע 2007 היה חסר תקדים. הוא לא מדבר בתקשורת, כנסיו סגורים, אף מילה מהם לא מצולמת או מוקלטת, שום דבר לא משודר.

אף כלי תקשורת כאמור לא מחזיק בצילום של הכנסים של ברק, אבל בלשכת נתניהו יש. אחד מאנשי נתניהו שולח בסתר אנשים שייכנסו לכנסים של ברק. אולי תהיה לו איזו פליטת פה שתוכל לשמש את נתניהו בעתיד.

מתוך כנס של אהוד ברק, צולם במצלה נסתרת על ידי חוקרים שנשלחו על ידי אנשי נתניהו:

ברק: אנחנו לפני בחירות חשובות מאוד. יש לנו לראשונה מ-99 הזדמנות ממשית לחזור אל הנהגת המדינה. אמרו ביבי הוא קוסם, הוא מהפנט את האזרחים בטלוויזיה. אי אפשר להתגבר עליו, וברק לא ממריא. מפלגת העבודה זה כריש מת. אמרתי להם: "תעזבו את ביבי. תשאירו לי את ביבי. אני מכיר אותו מאז שהוא היה נער. אני אטפל בביבי."

והנה דברים ששמענו מאחד מהאנשים שנשלחו מטעם נתניהו לצלם בסתר את כנס הבחירות:

"הקלטנו את הכנס בהוד השרון. שלושה כנסים… פה בגבעתיים, שאלו שאלות וכולם הרי מערכניקים פה בגבעתיים אז לא היה משהו להלהיט את העניין. למרות שמישהו ניסה להלהיט את העניין, השקיטו אותו ונגמר הסיפור. הכנס הכי מעניין היה בהוד השרון. גם הוא ארך הרבה זמן. הכנס המעניין השני זה היה הכנס עם הוויכוחים, שהוציאו אנשים, הוציאו תקשורת החוצה".

קטע מהקלטה נסתרת מהכנס של ברק בהוד השרון:

ברק: צריך להעמיד בראשנו צוות, ובראשו אדם שיכול לנצח את נתניהו בבחירות, משום שאנחנו לא נתמודד, לא מול אולמרט ולא מול פרס. היריב שלנו יהיה נתניהו וצריך לנצח בבחירות.

בלשכת נתניהו לא מסתפקים באיסוף מודיעין. איך ההפגנות של אוקטובר 2000, שבסופן 13 מערביי ישראל נהרגו, קשורות לסיפור הזה? בואו תשמעו.

אנשי נתניהו מגלים בשנת 2007 שברק מתכנן לסייר בנצרת. ספר הבוחרים של מפלגת העבודה כולל, כידוע, מספר רב של מתפקדים ערבים, וברק רוצה, כמובן, את קולם. אלא שבנצרת מחכה לו הפתעה לא נעימה, הפגנה כנגד בחירתו, שהמנוע העיקרי שלה הוא המשפחות השכולות של אותם 13 הרוגי אוקטובר 2000, שכועסים על מי שהיה ראש ממשלה באותה תקופה.

לקראת ההפגנה ולקראת אותו סיור של ברק במאי 2007 בנצרת, התפרסמו בעיתונים הערביים המודעות הקשות הללו.

ברק, עיניכם הרואות בתמונה מאוד לא מחמיאה, ומתחת הכיתוב הקשה הבא:

"ברק צרה או אסון, שלך". בגוף המודעה נאמר: "בגלל האלימות תחת פיקודו שהובילה לרצח צעירים מבנינו. בגלל דעותיו הקיצוניות, הוא הסכים בכתב לביקורו הפרובוקטיבי של שרון במסגד אל-אקצה. בגלל עמדותיו הלאומניות הקוראות לעקירה ושלילת אזרחות במסגרת חילופי שטחים".

מי חיבר את המודעות? מי שילם עליהן? מי עומד מאחוריהן?

מתוך שיחה טלפונים עם חסן עאסלה, אביו של אסיל עאסלה שנהרג באירועי אוקטובר 2000:

אנחנו לא שילמנו שום כסף ולא היינו מוכנים לשלם שום כסף אפילו.

ומישהו פנה אליכם עבור זה?

לא. אף אחד לא פנה, ואם מישהו היה פונה היה מקבל על הראש.

מתוך שיחה עם אלדד יניב, לשעבר יועצו של אהוד ברק:

"אז הוא אומר לי: "אתה מכיר את הקמפיין מ- 2007". אמרתי לו (לנתניהו): "אני מזכיר לך שאני הייתי בצד השני. זה לא אנחנו. זה אתה פעלת נגדנו" (יניב ניהל את הקמפיין של ברק). ואז הוא מספר לי שהיה קמפיין שהוא הוביל אותו, קמפיין מאוד אכזרי נגד אהוד ברק במגזר הערבי, של כרזות ומודעות והשמצות, אבל מאוד מאוד אגרסיבי".

כהרגלו, יניב אומר את הדברים למצלמה ובגלוי, אבל עוד לפני כן שמענו את הסיפור הזה מכמה מהאנשים שהיו מעורבים בו אישית. לדבריהם, בכירי לשכתו של נתניהו היו מעורבים בכל המיזם הסודי הזה מראש הלשכה, נפתלי בנט, היום יו"ר הבית היהודי, ועד יועץ הסקרים באותה תקופה, ישראל בכר.

אחד מאנשי לשכת נתניהו באותה תקופה סיפר לנו שהם רכבו על הכעס, האמיתי, של המשפחות השכולות, והזמינו מודעות לפרסום בעיתונים הערביים. לדבריו, הכסף למימון המודעות הגיע במקור בכלל בפאונדים, במזומן, והועבר דרך אדם שלישי, פרסומאי בשם ירון מרחב. תפסנו את מרחב והוא לא ממש אהב לדבר על הנושא, אבל אישר לנו שהוא אכן העביר את הכסף מאנשי נתניהו לעיתונים הערביים. בעיתונים הערביים של אותה תקופה מצאנו רק המודעה אחת מעניין הזה, המודעה שכבר הראינו לכם. ביררו עליה. היא נקנתה על-ידי חברת רכש מדיה בשם "יוניברסל מקאן", והתשלום ניתן במזומן.

בחזרה לשיחה עם אלדד יניב:

"עכשיו הוא רוצה לפעול נגדי בעניין הזה, ואז הוא אומר (נתניהו): "תשמע, יש איזה חוקר פרטי שבמשך שנים עובר ביני לבין אהוד, וזה איש מהיחידה שאנחנו מאוד סומכים עליו והוא מאוד מאוד דיסקרטי. אתה חושב שאהוד יקליט אותו?" אמרתי לו: "אני לא יודע". (נתניהו): "במשך השנים אתה נתקלת שהוא מקליט אנשים?" אמרתי לו: "לא, אני בחיים לא נתקלתי במצב שאהוד ברק מקליט אנשים". (נתניהו): "אני מאוד מאוד חושש, אני מאוד מאוד חושש שעכשיו הוא מבין שזה הקמפיין האחרון שלו, שזו הפעם האחרונה שהוא יכול לנצח אותי". אמרתי לו: "כן, זו גם הפעם האחרונה שאתה יכול להפסיד לו, אתה יודע". הוא אומר: "כן, כן, בגלל זה אני מפחד שהוא יחצה את הקווים."

אגב, זה לא המבצע היחיד שנתניהו ולשכתו היו מעורבים בו באותה תקופה. בבחירות 2009 אנשי נתניהו יוזמים פרסומים שליליים כנגד איווט ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו באותה תקופה, במספר אתרי אינטרנט בשפה הרוסית. גם כאן הם עושים זאת בלי לחתום בשמם, וגם כאן מושא ההתקפה, ליברמן, עולה עליהם ומעביר מסרים קשים לנתניהו, שגורמים להפסקת הקמפיין.

אז איך יכול להיות, אתם שואלים, שברק וליברמן, כאורה קורבנות ההתקפות הללו, הפכו לשותפים הקואליציוניים הבכירים של נתניהו במשך שנים? אולי זו המסקנה הכי מעניינת מהסיפור הזה. כנראה שלפחות חלק מהפוליטיקאים שלנו חושבים שזו הפוליטיקה, וזה מה שאתה נדרש לעשות ולהכיל, אם אתה רוצה לשרוד בה.

כתבתו של רביב דרוקר

עריכה: דרור רשף

תחקיר: יובל אגסי

צילום: אמיתי אייזנברג

מקליט: תומר בלאייר

ברבע מיליון שקל אני כבר אקנה לי חבר במועצה להשכלה גבוהה

2 ביוני 2013
 

במשך כשנה עמלנו יובל אגסי ואני על תחקיר בנושא ההשכלה הגבוהה בישראל. איך להשיג תואר במינימום מאמץ? מי הוי איי פי שמתקבלים לתואר בלי לעמוד בתנאי קבלה וכו'? בשנה ומשהו שעבדנו על התחקיר גם הפנינו בקשה נרחבת לקבל מידע מהמועצה, מכוח חוק חופש המידע.

אנחנו לא תמימים, לא חשבנו שהמועצה תחשוב חלילה שזו חובתה לחשוף מידע לציבור, שזה בכלל תפקידה, שהיא צריכה לשמש דוגמא לאיך מתנהל רגולטור. בכול זאת, הם בסך הכול עוסקים במגדל השן האקדמי, באליטה, במוסדות של הנחלת ידע, מה להם ולשקיפות ועדיין לרמה כזאת של התחמקות והתפתלות, אני מודה שלא ציפינו.

רק שתי דוגמאות קטנות:

ביקשנו את כל הפרוטוקולים של ישיבות המועצה להשכלה גבוהה. באתר המועצה מתפרסמות רק השורות התחתונות, אבל למה המועצה החליטה לאשר תוכנית לתואר שני במוסד איקס? מי התנגד? מי היה בעד? מה השיקולים? אישרו, למשל, לאוניברסיטת בן גוריון להעניק תואר ראשון לבוגרי קורס טייס. מי הצביע בעד? מי נגד? מה היו השיקולים?

ועדה מיוחדת של המועצה המליצה לא להסמיך את בוגרי בי"ס למשפטים של מכללת "כרמל". זה נדיר. ועדת המשנה של המועצה בראשות דפנה ברק ארז (היום שופטת בעליון ואז באוניברסיטת תל אביב) החליטה לא לקבל את ההמלצה. למה? מה היה המשקל של עמוס שפירא, דיקאן בי"ס למשפטים של "כרמל" וגם הוא אקס אוניברסיטת תל אביב, בהחלטה? איך בדיוק פעל שר החינוך סער, כשהנושא הגיע למליאת המועצה? איך זה שיזם המכללה, אדם בשם אבי ביתן, הבטיח שבאמצעות קשריו עם שר החינוך, הוא יסדר את זה ואכן, זה סודר?

הכול חסוי, סודי. תהפכו את העולם 6 פעמים ולא תמצאו סיבה הגיונית למה זה חסוי. למה זה לא מתפרסם. מה זה סוד מסחרי? שיקולי חוץ ובטחון? פרטיות? אין. ישבו החכמים של המועצה להשכלה גבוהה ומצאו פתרון: זה קשה. החוק קובע שלא צריך להעביר חומר אם הדבר כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה.

אתם בטח תמימים ואומרים – כמה זה יכול להיות קשה לרכז את כל הפרוטוקולים של המועצה, שבטח נמצאים על אותה תיקייה על המחשב, לעשות להם פורוורד ותוך חמש דקות הם בצד השני? ובכן, אתם אכן תמימים.

להלן תשובת המועצה:

בהתאם לבדיקה מדגמית שערכנו, משת 2007 התקיימו כ – 70 ישיבות. מספר עמודים בממוצע בכל פרוטוקול כ – 40 עד 60 עמודים. יובהר כי בטרם הפנייה לצדדים שלישיים (כ – 140 פניות) על המל"ג לבחון כל פרוטוקול לגופו האם אין בחשיפת המידע פגיעה בעקרונות אחרים (כגון סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות) אשר עקרון השקיפות נסוג בפניהם. אנו מעריכים כי היקף הטיפול בבקשה בהיקף עליה עמדת תדרוש הקצאת עובד ל – 6 חודשים לערך.

אתם מבינים? פרוטוקול של הגוף המפקח על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל כולל סודות מסחריים, התוכנית לתואר ראשון של מכללה כזו או אחרת משנת 2008 היא סודית, אולי הפרטיות של איזה מרצה תיפגע כי יידעו שהוא מלמד שם (לא אמורים להתגאות בזה על אתר המכללה?). צריך לפנות לכל מי שהוזכר, לשאול אם אדוני נפגע, אולי הוא רוצה לערער, להקצות עובד שלם במשרה מלאה שישה חודשים רק כדי לטפל בזה, איזה קשקוש. אם זו המועצה להשכלה גבוהה, באמת אל תתפלאו איך שנראים פה חלק מהתארים. רגע, רגע. ביקשנו עוד דבר.

המועצה מקבלת מהמוסדות להשכלה גבוהה את כל התוכניות השונות שלהם. בתוכנית רשום מי הסגל, איזה תואר יינתן לסטודנטים, מה תנאי קבלה, בקיצור – מה שבבוא היום יירשם פחות או יותר בידיעון. טוב, ברור שהמועצה לא תשים את זה באינטרנט. מה פתאום. ככה חלילה אנחנו עוד עלולים לדעת איך היא פועלת, אבל אולי מהרגע שעיתונאי נודניק ביקש, אולי בכול זאת יעבירו לו את המידע הסופר מסווג הזה?

ובכן, להלן תשובת המועצה (לגזור ולשמור):

בכל ישיבת מל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) נדונות כ – 20 תוכניות כאמור. הואיל והמדובר ב – 70 ישיבות מועצה אזי בקשתך מתייחסת ל – 1400 תוכניות. בהתאם לבדיקה מדגמית, הערכתנו שנדרשות כ – 4 שעות עבודה על כל תוכנית ובסה"כ 5,600 שעות עבודה. סך עלות הטיפול בסעיף זה מוערך על ידינו בכ – 250 אלף שקל, לא כולל עלות צילום המסמכים.

כמה שאלות: מה עושים ב – 4 שעות עבודה האלה על כל תוכנית? אין קובץ דיגיטלי שלהם? זה נכתב ביד? באבן? בכתב לימון? האם נכון שאת רוב התוכניות הללו מאשרים בפחות זמן ממה שלוקח לעבור עליהן כדי להחליט אם להעביר לתקשורת? הכי מעצבן – לא כולל עלות צילום? אתם רוצים רבע מיליון ואתם לא יכולים לצלם את התוכניות? וואו. ברבע מיליון שקל אני קונה לי חבר מל"ג, שיעדכן אותי בזמן אמת בכול תוכנית.

על המכתב המופלא הזה, שאני מתכוון למסגר בבית, חתומה – מיכל פרי, רכזת פניות ציבור מל"ג/ות"ת. מיכל יקירתי, אנחנו לא מכירים, אבל כשמנחים אותך לכתוב את דבר ההבל הזה, מותר להגיד 'לא'. מתישהו כל החומר הזה יהיה באינטרנט נגיש לכולם ואז ניקח את המכתב הזה לכל כנס כדי להזכיר איך תפקדה המועצה להשכלה גבוהה בספטמבר 2012. למה את צריכה להיות חתומה על הפארסה הזאת?