ארכיון חודש: ינואר 2014

תחקיר "בחדרי חרדים"

29 בינואר 2014
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן.

זה כאילו סיפור על תקשורת חרדית, אבל לא ממש. בוא נתחיל מהתחלה. האתר "בחדרי חרדים" מתגאה בפרסומים שלו שהוא פורטל החדשות החרדי הגדול בעולם. גם אם הוא מגזים, ברור שלאתר יש השפעה חסרת תקדים על הציבור החרדי.

מתוך שיחה עם אבישי בן חיים, פרשן לענייני חרדים, חדשות 10:

"אתרי האינטרנט החרדיים זה הדבר הכי מהפכני בתולדות החברה החרדית. כשהיסטוריונים יבואו לחקור איפה התחילה החברה החרדית להתפרק, זה זה. זה ריסק את הדבר הכי גדול של שיטת המשטר החרדית, שזה האמונה בגדול הדור ששום טעות לא יכולה לצאת ממנו".

לפני חמישה חודשים נרכשה השליטה באתר על ידי פרסומאי בשם מאיר גל. העסקה הוערכה בעיתונים ב– 10 מיליון שקלים. גל, כוכב עולה בקרב הפרסומאים לציבור החרדי, ייעץ בעבר לניר ברקת ולגדעון סער. אביו הוא בעל משרד פרסום גדול, וגל עצמו, מסתבר, בא לאתר עם קו ברור וחד. הנה למשל סמס שהוא שלח לעורך החדשות הראשי של האתר, דוד רוטנברג:

"כל העולם שוחט את דרעי חוץ מאתנו. לא ברור לי למה".

לאחר מכן נשלח עוד סמס:

"לגבי מדיניות: הקו שלי תומך באלי ישי בכל הכח ומתנגד לאריה דרעי. שיהיה ברור. בכל אספקט אפשרי. אני מצפה שתיקח את זה בחשבון".

מתוך שיחה עם שרי רוטנברג, פרשנית פוליטית ב"חדרי חרדים", פוטרה לאחרונה:

"כשדוד בעלי הקים לפני 12 שנה את האתר הזה על ברכי ערכים של יושר והגינות, הוא לא קיבל פרוטה מהאתר, הוא עשה את זה בהתנדבות יום ולילה".

העורך הראשי, רוטנברג, סרב לציית להוראה של הבעלים החדש. הוא הלך לבעלים הקודם, גיא כהן, שממשיך להחזיק ב-49% מהמניות של האתר.

מתוך הקלטת שיחה בין דוד רוטנברג, עורך החדשות "בחדרי חרדים", לגיא כהן:

רוטנברג: אנחנו הרי היינו בסרט הזה כבר.

כהן: אבל בגלל שאנחנו היינו שם. הוא לא יכול להתווכח איתנו. מה הוא יגיד לך "אני רוצה ללכת לכלא"?

בכירי "בחדרי חרדים" מתקשים לשכוח את הטראומה ההיא.

מתוך דברים שאמר ניצב ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים, אפריל 2012:

"זאת פרשת סחיטה עצומת מימדים. בעדה החרדית ברובה היו קורבנות שווא של העניין הזה, פעלו וסחטו את האנשים האלה".

באפריל 2012 המשטרה פוצצה ברעש גדול חקירה נגד האתר "בחדרי חרדים". המשטרה טענה שיש לה מתלוננים רבים שנסחטו על ידי גיא כהן. האקדח המעשן לכאורה הייתה קלטת שהקליט אחד הנסחטים:

הלקוח הקטן ביותר הוא לקוח של בערך 10,000 דולר לחודש. אני דואג, הם מקבלים "פול סרוויס", אני דואג שהם יהיו מרוצים. חסינות, שלא יהיה להם דאגות.

אתה תעשה לי קצת קווץ' (הנחה).

אתה הלקוח הקטן ביותר.

אה, ככה?

יש לנו לקוחות של 30,000 דולר לחודש.

המשטרה טענה כאמור שמדובר בסחיטה באיומים. אסור לכלי תקשורת להגיד לאדם "תן לנו כסף, אחרת נפרסם חומר מביך עליך". בעלי האתר באותה תקופה נעצר לימים ארוכים, המשטרה אפילו רצתה לסגור את האתר, אבל מאז עברו כמעט שנתיים וכתב אישום לא נראה באופק. אבל הטראומה, כאמור, עוד שם.

בחזרה לשיחה של השותף גיא כהן עם העורך דוד רוטנברג:

כהן: הוא רוצה לשבת עם אזיקים?

רוטנברג: אני אגיד לך מה הוא (מאיר גל) יגיד לך. הוא יגיד לך "כמו נוני מוזס", אבל נוני מוזס בחיים לא יכתוב דבר כזה… נוני מוזס שיכתוב דבר כזה?

כהן: נוני מנוזס ישלח סמס כזה?

אחרי שרוטנברג העורך וגיא כהן השותף בבעלות על האתר שהגיעו להסכמה, הם הולכים בסוף אוקטובר לשיחה עם מאיר גל, בעל הבית החדש של אתר "בחדרי חרדים":

גל: מה אסור לי להגיד, שאני לא רוצה שדרעי יהיה יו"ר ש"ס? זאת עמדה דמוקרטית וזכותי להחזיק בה.

כהן: אסור לך להגיד את זה לעורך שלך. אני אומר לך את זה מאיר כי אני הייתי שם, אני הייתי עם אזיקים על הידיים 14 יום, ואני משוכנע שאתה לא רוצה למצוא את עצמך במצב הזה.

גל: וודאי שלא, אבל אני גם לא מוכן בגלל הטראומה שלכם… לחיות עם לא יודע מה… שזה וזה וזה. אם ל"ישראל היום" מותר להיות פרו ביבי, לי מותר להיות פרו אלי ישי.

כהן: אתה לא תמצא בשום מקום כתוב ומתועד את שלדון אדלסון אומר לעורך של ישראל היום – אני בעד ביבי ונגד אהוד אולמרט.

גל: אני מוכן להבטיח לך שבין כל מוציא לאור… לעורך שרץ איתו לאורך שנים יש כספת שאם יפתחו אותה, המזרח התיכון יתפקר.

כהן: אבל הם גם לא היו בחקירת משטרה. אתה יודע, אם יעצרו בסוף מישהו זה אותך לא אותי. לדעתי, זה לא שווה את הכסף.. שום אינטרס כלכלי לא יכול להיות שווה את השתיים וחצי מיליון שקלים שכבר השקעת פה.

בעיתונים הדיווח היה שהאתר נמכר לפי שווי של עשרה מיליון שקלים, אבל פה המוכר אומר לקונה "שילמת לי 2.5 מיליון שקלים עבור השליטה באתר. מה שאומר שמישהו קצת ניפח את השווי. האם המוכר אומר אמת? כנראה שכן. זה בעצם הזמן להסביר לכם איך נוצרו ההקלטות הייחודיות האלה.

מתוך שיחה עם שרי רוטנברג, פרשנית פוליטית "בחדרי חרדים", פוטרה לאחרונה:

"בקשר להקלטת השיחות אני רוצה להסביר. דוד בעלי הוא אדם שהוא לא שומע. כל היכולת שלו לתקשר בפגישות היא בקריאת שפתיים וזה מאוד קשה. עכשיו, הגיע בעל הבית חדש, לא תמיד היה נעים לשאול פעם שנייה "תחזרו על מה שאתם אומרים". בשלב מסוים אני כאשתו נתתי לו עצה פשוטה, קח מקלט, תחזור הביתה, נתמלל את זה, תקרא את כל הפגישה, תדע בדיוק מה אמרו לך, מה לא אמרו לך, וככה הוא עשה. לא הייתה לנו שום כוונה אז ללכת לתקשורת כי לא חלמנו שזה מה שנגלה בשיחות האלה. משיחה לשיחה, מהקלטה להקלטה, פתאום התחלנו להבין שאנחנו נמצאים בתוך פרשייה ממש לא נעימה".

מתוך הקלטת שיחה בין גיא כהן, שותף באתר "בחדרי חרדים" למאיר גל, בעלי האתר:

גיא כהן: במקרה הספציפי הזה בחרת את ה…יש פה איזה אינטרס כלכלי שאני צריך לדעת ממנו?

גל: אה… כן, קודם כל זה כבר לא קשור אליו (העורך שנמצא בחדר)…

כהן: אבל הוא (העורך) לא שומע.

גל: אבל מבחינתי בסוף הכול, תראה לך ולי, אנחנו צריכים להבין שיש… קודם כל התשובה היא כן. בסוף כן. בסדר? האפסייד שלנו ולא הכול אני רוצה לעשות בפורום הזה… גם נוני מוזס עושה את זה. הימר על אחד מהכתבים שלו, שיחק אותה שם אותו בטרז'רר (לפיד במשרד האוצר)… הפרווה הזה הוא חמוד על לשלב מסוים… בחונטה שיש היום, כרגע – אריה דרעי, מוטי לביא ורדיו "קול ברמה" מחוברים ביחד.

מתוך שיחה עם אבישי בן חיים, פרשן לענייני חרדים ערוץ 10:

"הראשון שבהם, "בחדרי חרדים", עם העורך המיתולוגי שלו דוד רוטנברג, שם חתימה היסטורית על שינוי פניה של החברה החרדית, חד משמעית, הם פתאום קובעים סדר יום בעולם החרדי. לפני ארבע שנים נכנס שחקן חדש לזירה, אתר "כיכר השבת" שמובל על ידי העיתונאי מרדכי לביא. אז היה איזשהו משהו של אוריינטציה ב"כיכר השבת" בעד דרעי יותר מאשר במקומות אחרים".

בחזרה לשיחה בין גיא כהן למאיר גל:

מאיר גל: פה אני אומר דברים שחייבים להישאר רק בחדר. בינינו. אלי ישי חבר מאוד טוב של צבי עמאר, הבעלים של רדיו קול ברמה… הם רוצים להתנתק מהקשר הגורדי שיש להם עם מוטי לביא ועם כיכר… אם יש איזשהו סיכוי שאנחנו נראה "חייר" מש"ס זה מאלי ישי והרב עמאר, ואלי ישי חייל שלנו. חייל.

מתוך שיחה שערכתי עם רינו צרור, עיתונאי ומגיש בגלי צה"ל, לשעבר עורך בעיתון "חדשות":

מו"ל שבא לעורך ראשי ואומר לו "אני רוצה לשחוט את דרעי ולצדד באלי ישי".

ככה? כמו שאתה אומר?

ככה. כמו שאני אומר.

לשחוט את איקס בלי נתונים. לשחוט שם ולהרים שם של מישהו אחר? זו עבירה לפי כל קריטריון. שאני לא אובן לא נכון, המו"ל הוא חלק מהעיתון והדיבור שלו והעקרונות שהוא מכניס פנימה הם חלק מהותי מתוך המערכת.

נשוב לשיחה בין גיא כהן למאיר גל:

כהן: אתה יכול לומר אני 'פרו חרדי', אבל להגיד "אני עכשיו תומך באלי ישי ומתנגד לאריה דרעי", זה אסור.

גל: תשאל את שניידר שעורך את 'המודיע'. תשאל את 'משפחה'.

האם גל טוען שכל התקשורת החרדית נוהגת כך?

גל: אני לא יכול לרשום צ'קים לאלי ישי אם אני לא יודע שמגבים אותי פה.

כהן: זה בדיוק הדברים שיסבכו אותך… אני אומר לך את זה שוב, אתה משחק משחק מסוכן.

גל: תקשיב, אתמול הייתה לי שיחה עד 2 בלילה עם צבי עמאר. הוא בעלים של רדיו "קול ברמה". בסדר? אתה חושב שהוא לא נותן שם גייד ליין ברור?… אני אקח חוות דעת משפטית… אני מצפה שאת כל מה שאסור לי להגיד, הוא (העורך) יבין מהקריצה שלי.

בחזרה לרינו צרור, עיתונאי ומגיש בגלי צה"ל, לשעבר עורך בעיתון "חדשות":

"כשאיקס עושה מניפולציה על הדעה הציבורית, על האינפורמציה הציבורית, תמורת כסף, לא פחות ולא יותר, והוא גם שם את זה על השולחן, זאת אומרת הוא מספיק פסיכי גם כדי להגיד את זה, אני רק בגלל זה לא הייתי מאפשר לו לנהל איזשהו ערוץ כזה או אחר. זו המושחתות בשיאה, זה פלילי בכל כיוון שאתה מסתכל עליו".

רינו צרור, עיתונאי ותיק, נשען בדבריו על נתונים שאנחנו סיפקנו לו, ולכן אנחנו גם לא רוצים לקפוץ למסקנות אם יש במעשי גל איזשהו גוון לא חוקי.

בחזרה לשיחה המוקלטת בין גיא כהן למאיר גל ומאיר רוטנברג, העורך:

גל: זה עובר דרך אינטרסים. עיתונות עשינו עשר שנים. הגיע הזמן שנעשה כסף כבר, קיבינימאט.

בעל הבית החדש, אותו מאיר גל שמיטיב כל כך לבטא את רוח התקופה, טען שהלך יחד עם גיא כהן לעו"ד יהושע רזניק, שהגן על כהן בחקירה נגד "חדרי חרדים".

גל: הלכנו לייעוץ משפטי ביחד, הלכנו לעו"ד יהושע רזניק. קיבלנו חוות דעת שמאוד מאוד מאוד הרגיעה אותנו. מותר לנו להיות נגד מה שאנחנו רוצים. נגד מחירי הדיור, נגד ההתנחלויות, נגד אריה דרעי, כל עוד שזה נכון.

רוטנברג: מה השאלה בכלל, השאלה אבל אם אתה מקבל כסף על זה.

גל: נקודה. א. הוא אמר שגם לקבל כסף מותר, אבל בכל הכבוד הראוי, זה לא תפקידך ולא עניינך אם קיבלתי, לא קיבלתי.

גם בביהמ"ש טענו הבעלים כי יש להם חוות דעת משפטית מעו"ד יהושע רזניק שמתירה להם לנהוג כך. ובכן, מבדיקת המקור, אין חוות דעת כזאת. הם שאלו אם למוציא לאור מותר שתהיה אג'נדה. רזניק אמר שכן, ברור. הם לא שאלו אם מותר למוציא לאור להורות על לשחוט את דרעי, ואם מותר לו לעשות את זה מכיוון שהוא מקווה לקבל כסף מהצד של אלי ישי.

אבישי בן חיים, פרשם לענייני חרדים חדשות 10:

"דוד רוטנברג, שנים ארוכות הוא נתפס בתור דמות אמת, בתור איש אמת כזה, בתור איש שמוביל משהו ערכי, משהו חדש, באמת בתור… וגם עם כוח אדיר".

מתוך הקלטת שיחה בין מאיר גל, בעלי אתר "בחדרי חרדים" לדוד רוטנברג, עורך החדשות:

גל: אני רשאי להנחות אותך לכתוב כל יום טור אחד נגד ההתנחלויות. למה? ככה כי בא לי. נגד מה שאתה רוצה. נגד. נקודה. אני רוצה טור נגד.

רוטנברג: הבנתי את העניין. אם תרצה כל יום נגד יענקל יוצמך מאמר, אז צריך לכתוב כל יום נגד יענקל יוצמך.

בעיר אלעד התנהלה אחת ממערכות הבחירות הצמודות והקשות ביותר ברשויות המקומיות. גל ייעץ למועמד האשכנזי, ישראל פרוש וכך הוא כתב במייל לעורך רוטנברג:

"בצורה הברורה ביותר, אנחנו פרו פרוש באלעד. מי שלא יכול או שכואב לו, שלא יכתוב, אבל שלא אפגוש תכנים הפוכים. באחריות עורך ראשי".

במוקד הפרשה הזו עומדת אישה. שרי רוט היא הפרשנית הפוליטית של "בחדרי חרדים".

אבישי בן חיים:

"פתאום מתוך "בחדרי חרדים" באה אישה, והיא כתבת מרכזית והשם שלה מופיע ובולט".

רוט עמדה לא מזמן במוקד אחת הסיטואציות הכי משונות ששודרו פה.

מתוך התכנית "הפרלמנט", ששודרה בוואלה, אוקטובר 2013:

שרי רוט, הכתבת הפוליטית של אתר "בחדרי חרדים". אז נפתח בפרשנות שלך שרי.

חד משמעית תגדיל, עם כל הצער, היהודי ספרדי, שלבו ספג מהלומה לפני כשבוע… נזכור את הרב עובדיה יוסף בעומדו ליד תיבת הקלפי… למה פתק לבן? למה אתה לא מבקש מהם "שימו ניר ברקת"?…

זהו ראיון פוליטי, רוט מראיינת, אבל לא רואים אותה. שומעים אותה כמו איזה קול אלוהי שיורד מהשמים.

מתוך שיחה עם שרי רוטנברג, פרשנית פוליטית "בחדרי חרדים", פוטרה לאחרונה:

"האמת היא, אני נאנחת, אני אגיד לך מה, כי הקטע הזה עבר עלי לא הכי בטוב, אבל בגלל הלויאליות לאתר שבו עבדתי אז הייתי צריכה לשחק אותה עסקים כרגיל. אולי עכשיו זה הזמן שבו אפשר לחשוף קצת יותר. הגיע לאתר בעל בית חדש שהחליט שלא רוצה שיראו אצלו נשים באתר".

הנה חשיפה של השיחה בין שרי רוט למאיר גל, הבעלים החדש:

גל: אנחנו לא נשים נשים במצלמה.

רוט: אנחנו עושים ככה שנים כבר אני עושה ראיונות. בכל מקרה זה פוגע, ככה וככה זה פוגע…

גל: נשמה, אני לא קם בבוקר כדי להתעסק עם לפגוע במעמד שלך…

בחזרה לדברים שאמרה לנו שרי רוטנברג:

"באותו ערב הגשתי בקשת התפטרות. שכנעו אותי להמשיך והפשרה שהייתה זה "תמצאי רב ותשאלי אותו". הוא הציע ללכוד אותי בעדשה ממש בהבזק".

מתוך השיחה בין רוט לגל:

גל: אני לא הולך לראיין אף אשה במהדורות הוידאו שלנו והלוואי שהחילוניים יטפסו עלינו בקטע של הדרת נשים. אני רק אגרוף על זה יותר רייטינג.

רוט: אז אני בעצם מפריעה לזה מתוקף זה שאני אישה.

גל: נכון. אם את יושבת באולפן, זה מפריע.

כך או כך, רוט התחילה לאגד את העובדים לצאת למאבק משותף כנגד ההנחיות החדשות של הבעלים, מה שחייבים להודות, לא קרה עד עכשיו בשום כלי תקשורת חילוני.

מתוך שיחה שערכנו עם יאיר טרצ'ינקי, ארגון העיתונאים:

"במידה מסוימת אפשר להתייחס לשרי רוט כרוזה פארקס של עולם העיתונות הישראלי, הראשונה שבאה ואמרה "אני לא מוכנה להתנהל ככה, אני רוצה שיהיה שינוי ואני מוכנה לקחת את זה על עצמי". מאבק כזה זה משהו שיכול לשנות בכלל את כל עולם העיתונות. גם במובן הזה שהנה, אנשים לראשונה באים ומדברים על מה שקורה בתוך כלי התקשורת שלהם ולא מתייחסים רק למחויבות שלהם אל הבעלים, אלא מתייחסים למחויבות העמוקה שיש לעיתונאים מול הציבור, לבוא ולתת את השקיפות הזאת".

רוט פוטרה. הנימוק: היא כתבה לעיתונאי אחד בהודעת וואטסאפ שבעלי האתר הם נוכלים.

מתוך שיחה שהתקיימה בין יאיר ארצ'צקי לשרי רוטנברג:

טרצ'ינצקי: העילה היחידה לפיטורים שלך כפי שהם גם אמרו אותה בבית הדין זה הדברים הקשים שאמרת באותה קבוצת וואטסאפ של הוועד. לתחושתי זה משהו שהוא לא סביר לחלוטין. אנשים שמקימים ועד מגיעים לסיטואציות הרבה יותר קשות ואומרים דברים הרבה יותר חריפים למעסיק, מפגינים מחוץ לבית שלו עם בובה של עכברוש ומיליון ואחד דברים כאלה.

רוט: למה זה מזכיר לי סגנון של רוסיה כאילו להיכנס לבן אדם לתוך הפלאפון שלו, להוציא שיחות שלו עם חבר ועד, נראה לי קצת חטטני.

רוט רומזת לכך שבעלי האתר הוציאו, לטענתה, אס-אמ-אסים בלי אישורה מהנייד. בכתבה הזאת רוט ביקשה שלא לדבר על לב הסכסוך המשפטי, אבל אנחנו יכולים לאשר שלמרבה האבסורד היא בכלל נחשבה אצל דרעי לכתבת פרו אלי ישי.

מתוך ראיון עם שרי רוטנברג, פרשנית פוליטית ב"חדרי חרדים", פוטרה לאחרונה:

האמת שאריה דרעי בעבר לא כל כך סמך עליי, זה היה נקרא שבאתי יותר מהחצר של אלי ישי כי באמת ליוויתי את אלי ישי המון, עבדתי איתו צמוד.

הצד השני בעצם טוען שכביכול את שרפת את הגשרים.

השלמנו עם זה שיהיה תחקיר, נרצה או לא נרצה, ואתה יודע, אז כבר גם הראינו את פנינו כאן וזה. הנה חשפתי בפניך פרשייה של הדרת נשים שיכולתי לרוץ עליה בראש חוצות בתקשורת החילונית, הייתי מקבלת כבוד והדר ושעות שידור רבות, ולא סיפרתי את הסיפור האמיתי על זה שלא רצו לתת לי לדרוך שם באולפן. ייפיתי את זה והצגתי את התמונה הסופית של "אז מה, אז צילמו אותי מעט, לא קרה שום דבר", לא חשפתי את כל הסיפור כי לא רציתי לפגוע במקום העבודה שלי וכן, הקמנו ועד כדי לפתור את הבעיה הזאת.

בבית הדין לעבודה נשאל הבעלים האם נכון שהנחה את העורך להיות נגד דרעי. מאיר גל אמר "אני לא מכחיש" וטען שזה עניין אתי. אז האם הסיפור הזה הסתיים בהקמת ועדת אתיקה ל"בחדרי חרדים" כמו שגל רוצה, או שאולי עיתונאים חילונים יעתיקו את התקדים ויתחילו להשבית כלי תקשורת במחאה על כך שצנזרו אותם משיקולים זרים.

כתבתו של רביב דרוקר

עריכה: טל רותם

צילום: דודו בוקר

מקליט: עמית אלה

תגובות

תגובת המו"ל מאיר גל:

מדובר בגיבובי שקרים חסרי שחר פרי הכפשה נקמנית של עובדת לשעבר שפוטרה מעבודתה אצלנו לאחר שכינתה את מנהליה ועמיתיה לעבודה בכינויי גנאי הלקוחים משפת הביבים.

אתר "בחדרי חרדים" עבד עם תנועת ש"ס בראשות אריה דרעי בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות.

בדיוק כמו המו"ל של ידיעות אחרונות ושלדון אדלסון, המו"ל של "ישראל היום", לי כמו"ל של "בחדרי חרדים" – זכות מלאה להחליט איזו עמדה ישקפו כלי התקשורת שבבעלותנו. בקביעת הקו המערכתי של "בחדרי חרדים" לא היה שום שיקול כספי.

תגובת איש העסקים צבי עמאר:

ההיכרות שלי עם מאיר גל מסתכמת בפגישה מקרית אחת. לא דיברנו בטלפון ומעולם לא העברתי כסף בשום צורה ל"בחדרי חרדים".

קישור: https://www.youtube.com/watch?v=4FPpdx7491E

הקומבינה לקבורת דו״ח ביבי טורס

27 בינואר 2014
 

תקשיבו איזו קומבינה מופלאה. במשרד מבקר המדינה כתבו מזמן טיוטה קשה נגד ראש הממשלה על נסיעותיו לחו״ל בזמן שהיה שר אוצר. שר אוצר. לא חבר כנסת, לא אזרח מודאג. שר אוצר שנסע על חשבון גופים זרים לחו״ל. אישתו נסעה כמעט בכל נסיעה על חשבון מישהו. ראש הלשכה שלו, יחיאל לייטר, שילם עבור ילדיו של נתניהו, עפ״י הטיוטה. הטיוטה גם מגלה שהיו שתי נסיעות לפחות ששני גופים שונים מימנו את אותה נסיעה של עוזרי נתניהו בלי לדעת זה על זה וככל הנראה, העודף מימן את נסיעת אשת ראש ממשלה. איך קוראים לזה?

ובכן, טיוטת דו״ח המבקר הזו מעולם לא פורסמה, אבל בתור מי שראה אותה, יש שם ביטויים חריפים למדי, יש טבלה מסודרת, שמראה איך שרה נתניהו נוסעת כל פעם על חשבון מישהו אחר ואפילו חלק שלם שעוסק בהתנפחות הוצאות האבטחה והיעדר האישורים הנחוצים לסוג הזה של התנהלות. נתניהו היה צריך לבקש אישור לכל מימון חיצוני לנסיעות שלו. למנוע ניגוד עניינים. הוא לא עשה את זה. למה מעולם לא קראתם את הדו״ח החשוב הזה? אז הנה הקומבינה: המשך לקרוא

הטורים של אלדד יניב בוואלה – מדהים שזה עובר בשקט

26 בינואר 2014
 

אני מקווה בשבילכם שאתם קוראים את הטורים המדהימים של אלדד יניב בוואלה. בסרטונים הפרובוקטיביים לקראת הבחירות כולם שאלו – זה נכון או שהוא ממציא? אז הוא היה על תקן מספר יודע כל, עם אינטרס ׳מפוקפק׳ – להכניס את עצמו ואת ״ארץ חדשה״ לכנסת. אפשר היה לחשוד.

הפעם זו עדות ישירה, קבילה בבימ״ש ויש המון המון אנשים ששמחים עכשיו, שהטורים הללו לא זוכים לתשומת הלב התקשורתית שמגיעה להם. הרבה זמן לא קראתי וידויים כל כך סנסציוניים ומפלילים.

אני בכלל נחשב לעיתונאי מקורב ליניב. נחשב בצדק. אפילו אני חשבתי שאני מכיר אותו, יודע מה עשה. טעיתי בענק. בינתיים הוא כתב שישה טורים ולא הכרתי את הרוב המכריע של הסיפורים. מדהים.

הנה כמה מהשאלות שראוי להציג לכל מיני בכירים רק בעקבות הטור האחרון:
  1. האם נכון גברת גליה מאור שבהיותך מנכ״ל בנק לאומי, קיבלת בקשה מאהוד ברק להשתמש במשרד עורכי הדין של אלדד יניב ונענית לה? אותה שאלה גם למנכ״ל בנק אחר באותה תקופה, דוד גרנות.
  2. האם נכון גברת מאור ומר גרנות שאחרי שיניב פוטר על ידי אהוד ברק, אתם משכתם מיידית את תיקי הבנק ממשרד עורכי הדין שלו?
  3. האם נכון מר בן אליעזר שקיבלת שירותים משפטיים מאלדד יניב ולא שילמת תמורתם? האם נכון שבהיותך שר הבטחון הפנית תעשיות בטחוניות, שהיו תחת מרותך ולקוחות אחרים למשרד עורכי הדין של יניב? אגב, האם לא קוראים לדבר הזה שוחד (אולי לא הוא צריך לענות על זה)?
  4. האם נכון מר אביגדור ליברמן, שקיבלת שירותים משפטיים מעו״ד אלדד יניב ולא שילמת תמורתם? האם נכון שבהיותך שר, הפנית לקוחות גדולים, שהיו באחריות משרדך, כמו מע״צ לשכור את שירותי משרד עורכי הדין של עו״ד אלדד יניב?
  5. האם נכון האלוף בדימוס מנחם עינן, שבהיותך חבר ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, ועדה שמדינה שלמה המתינה למוצא פיה, הדלפת פרטים מהדיונים לשר הבטחון, אהוד ברק?
  6. האם נכון האלוף בדימוס מנחם עינן, שלאחר שברק פיטר את יניב אתה דאגת שחברה בה שימשת בתפקיד בכיר, תפסיק להשתמש בשירותי עריכת הדין של אלדד יניב?
וזו רק רשימת השאלות מטור אחד בלבד…אני ספרתי שישה תחקירים, שהייתי יכול לעשות על הטור הזה ושלוש חקירות פליליות. מדהים שזה עובר בשקט.

מקלט המס של נתניהו – איבדתי את זה, או שההרתעה עובדת

17 בינואר 2014
 

א. מברוק ללילך ויסמן מ"גלובס"
ב. אני חמור (או שלא)

המסמכים על מקלט המס של נתניהו באי ג'רזי נמצאים אצלי כמה שנים. כן, שנים. לא פרסמתי. איכשהו, זה לא נראה לי סיפור גדול. האיש היה אדם פרטי, זה היה חוקי לפתוח שם חשבון, לא הייתה לי ראייה שמשהו לא דווח לרשויות המס או למבקר המדינה. אפילו הסברתי לעורכיי, אחרי הפרסום ב"גלובס" למה זה לא נראה לי סיפור. למרבה המזל, עורכיי לא שמעו על זה והלכו על זה בהרחבה.

עכשיו יש שתי אפשרויות:

  1. זה באמת לא סיפור כזה גדול וכלי התקשורת מנפחים את זה יותר מדי כי זה נתניהו וכי זה סקסי (אני חייב להודות, לבושתי, שהעיתונים שכנעו אותי שזה כן סיפור ויש טעם לפגם בכך שאישיות ציבורית ברמה הזאת פותחת שם חשבון. מצד שני, אם זו אמת המידה, אז יש עוד הרבה סיפורים על השנים הללו שנתניהו אזרח פרטי).
  2. משטר ההרתעה של נתניהו עובד. יכול להיות שלמרות הכחשותיי, האיומים וצעדי התגמול של נתניהו ואנשיו נכנסו לי מתחת לעור. הרי אפילו כמה מהאנשים שאמורים לתמוך בפרסומים כאלו, הסבירו לי בעבר שזה לא טוב שאני אפרסם, שזה ייראה ונדטה אישית. אני, כמובן, נעלבתי והסברתי כמה זה שטויות, אבל אולי באיזשהו מקום זה עבד.

הבדיחה העצובה של הסיפור, כרגיל, היא מבקר המדינה. היום הוא הרוויח עוד תמונה בארשת מכובדת על שער "ידיעות אחרונות" בטענה שהוא עשוי לבדוק את הנושא. המסמכים על מקלט המס של נתניהו נמצאים במשרד המבקר שלוש שנים. איך אני יודע? כי אני העברתי לו אותם. אמרתי להם – רק לכם יש את הכלים לבדוק אם הוא אכן הצהיר על כך בהצהרת ההון. מאז לא שמעתי על זה מילה ומעולם לא בדקתי. אני די בטוח שהמבקר הזה שפירא לא יעשה דבר. כזכור, טיוטת הדו"ח החריפה בעניין ביבי טורס שוכבת אצלו כבר שנה וחצי כאבן שאין לה הופכין וללא כל סיבה.

אגב, אחרי הפרסום גיליתי שלפחות לעוד כלי תקשורת אחד היו את המסמכים הללו. גם שם הם נבדקו וגם שם הוחלט לא לפרסם בגלל התחושה שאין סיפור. יכול להיות שפשוט השיח השתנה ומקלט מס נראה היום הרבה פחות לגיטימי ממה שהוא נראה לפני 3 שנים.
כך או כך, צירפתי כמה מהמסמכים (לא את כולם). אולי תמצאו בהם עניין.

תחקיר רומניה

16 בינואר 2014
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן.

התחקיר נעשה יחד עם איתי רום

ברוכים הבאים לרומניה, ארץ האפשרויות הממש מוגבלות. סוגרים עסקאות נדל"ן במטוס. מגיעים לשטח שלא יודעים בכלל איפה הוא. קונים שטח שצריך להגיע אליו בהליקופטר. רוב התספורות שחווינו בשנים האחרונות? הן התחילו בנדל"ן. חלק לא קטן מאותן תספורות התחיל ברומניה.

משוך שיחה שערכתי עם אנדראדה גירא, כתבת נדל"ן Economica.net:

כמה משקיעים כאן הישראלים בנדל"ן?

הם רצו, הם אמרו שהתכוונו להשקיע ברומניה קרוב ל-14 מיליארד יורו.

אלוהים.

המספרים אותם מציינת מומחית הנדל"ן הזאת מגיעים מהודעות שהוציאו היזמים הישראלים כשהם באו לבנות. היא גם מכירה את המחקרים שהתפרסמו בתחום. בחזרה לשיחה עם גירא:

לאיזה מקום הגענו? אנחנו, הישראלים

עכשיו? למקום שלישי.

שלישי?

כן.

השגנו את גרמניה.

כן.

ואת צרפת.

כן.

ואת ארצות הברית ואת רוסיה. מדינות קטנות. כמה יחידות הכריזו שיבנו?

80,000.

80,000. זה כמו תל אביב.

אז מה פתאום נזכרנו ברומניה? הרי ההתרסקות הגדולה קרתה פה לפני חמש שנים. אז אני אגיד לכם. כשסיירת מטכ״ל מחסלת איזה ערבי לפני ארבעים שנה, נראה לכולם טבעי שמשחזרים בדיוק מה אמר מוטקה ליוסקה ואיפה עמדה פאטמה כשאהרל׳ה תקע את הכדור בראש של בעלה. אבל כשנזרקים פה (ברומניה), באדמה, מיליוני שקלים מהכסף שלכם, כספים של החסכונות, של הפנסיה, אף אחד לא חוזר לראות איך זה קרה ואיפה בדיוק נמצאים עכשיו אותם מוטק׳ה ויוסק׳ה ששפכו את הכסף.

המפולת ההיא, עוד לא גמרנו לשלם את החשבון. רק עכשיו התבשרנו על התספורת הגדולה ביותר בתולדות המדינה. חברת אלביט הדמיה בשליטת הטייקון, לשעבר, מוטי זיסר, לא תחזיר 1.8 מיליארד שקלים לאלו שהלוו לה. למה? באדמות רומניה נמצאת חלק מהתשובה. איך זיסר וחבריו קנו את הקרקעות? בדרך כלל לא מהכסף שלהם. הפ ביקשו כסף מקרנות הפנסיה שלנו, מקופות הגמל שלנו, ומכרו להם את הכותרות בעיתון – שזה יניב תשואה ענקית!

אדריאן פרידמן, תיווך בעסקאות נדל"ן ברומניה:

כשהייתי בא במטוס לא הייתי שומע שום דבר חוץ מהעסקאות כאן.

היית יושב במטוס כמו שאני ישבתי ואנשים לידך עושים עסקאות?

אדריאן פרידמן הוא פנסיונר של עיריית אשדוד, רומני במקור שהפך למומחה נדל"ן. הוא חזר לרומניה בשנות הבום הגדולות, לעשות קצת כסף, ומכיר את כל מה שקורה בתחום:

תשמע, קמו פה אנשים שהיו מתעסקים בכל מיני סמרטוטים שיש להם מחסנים כאלה בתל אביב באזור לווינסקי, באזור… לא היה להם מושג מה קונים, איפה קונים. כמעט חמש שנים באזור הזה אין עסקאות.

מדהים.

אני אומר לך, אנחנו מביאים כל אחד כסף מהבית לא למשהו אחר. לחשמל ולאינטרנט ואני אבדתי את התקווה שיקרה משהו.

באנו לאדריאן פרידמן כי ראינו ששתי חברות של יזמים מכובדים, הטייקון בני שטיינמץ וחברת "תמיר פישמן" קנו קרקעות עצומות באזור שנקרה ספטיקה.

ספטיקה:

    "סקורפיו" (שטיינמץ): 1,500 דירות ב-18 מיליון אירו.

    "תמיר פישמן": 40 דונם קרקע למגורים ב-15 מיליון אירו.

בתשקיף של שטיינמץ זה נראה מאוד מכובד. חצי מיליון מטרים, אלפי דירות, צפון בוקרשט. ביקשנו מפרידמן שייקח אותנו לשם.

יצאתי לנסיעה בג'יפ עם אדריאן פרידמן, תיווך בעסקאות נדל"ן ברומניה, למצוא את הקרקע של פרויקט ספטיקה:

ספטיקה, רומניה, שווי בספרים 60 מיליון. "500,000 מ' מיועדים להקמת שכונת וילות בצפון בוקרשט". "היתרי בנייה צפויים להתקבל במהלך הרבעון הרביעי של" 2009.

הנה, אנשים שקונים. היו לי מקרים, תשמע, "אני קניתי את זה, אתה יכול לקחת אותו לשם?" אמרתי "אם יש לך הליקופטר או משהו אני יכול לקחת אותך". דבר כזה.

אדריאן מחפש את הקרקע של תמיר פישמן. הקרקע של שטיינמץ? הוא, שחי באזור שנים, לא ידע אפילו איפה היא:

יכול להיות שיש כאלה שנכנסו לפה (לשטח) ואף פעם לא יצאו? נשארו פה פשוט?

אתם תראו את השטח, מנסים להגיע לשם. מנסים. תשמעו, אחר כך נטייל עוד, תאמין לי. הסתמכו על כל מיני מתווכים. איך הגיעו למסקנה הזאת שהם צריכים שטח? אם מישהו היה רואה את זה… ועובדה שאני לא יודע להיכנס כבר לשם.

זהו, לפחות יש להם פה בטח בתי ספר טובים, תחבורה ציבורית.

בטח, הכל.

אתה חושב שבני שטיינמץ בא לפה?

לא. לא. לא. בן אדם נורמאלי לא יכול לקנות דבר כזה.

אנחנו נקטע שנייה את החיפוש המשעשע עם פרידמן כדי להראות לכם איך מכרו לנו את הפרויקטים הללו בזמן אמת.

מתוך סרטון הדמיה לפרויקט פלסיטי בבוקרשט, חברת קרדן

הנה, תראו את אחד מהפרויקטים שהייתה אמורה לבנות חברת נדל"ן ישראלית ענקית. איזה יופי. בסרטוני ההדמיה הדירות הן משהו. אתה כבר מת לקנות אחת מ-1,300 דירות היוקרה ש"קרדן", אותה חברת נדל"ן ישראלית, הודיעה שתבנה.

פלסיטי

קרקע ל-1,300 דירות יוקרה ב-12 מיליון אירו.

היזם: קרדן.

מי נתן כסף לקרדן – קרנות הפנסיה "עמיתים", "כלל גמל".

הנה מה שאמרו לנו מקומיים באזור של פרויקט "פליסיטי", בוקרשט:

היי. אתה גר כאן?

כן.

זה פרויקט טוב?

כן. אם זה לא יאוכלס עד…

רוב הדירות ריקות.

כן.

למה?

אני לא יודע.

זה קצת סוף העולם, לא?

פליסיטי, אז מי לעזאזל החליט שפה בסוף בוקרשט צריך לבנות דירות יוקרה? ומה הפלא שהרומנים לא כל כך התלהבו, לא לקנות פה, ורוב הפרויקט לא מאוייש או לא מאוכלס או לא נבנה? ועוד יותר חשוב, מי נתן להם כסף?

תכירו, פלויישט, עיר שינה ליד בוקרשט. סוג של פתח תקווה. עכשיו תסבירו איך ארבעה יזמים מכובדים קונים פחות או יותר באותה תקופת זמן קרקע לקניון בעיר הזאת?

פלויישט

קניון הכשרת היישוב (נמרודי) וגיבור (גיל ואלדר) – 6 מיליון אירו.

קניון סקורפיו (שטיינמץ) – 3.8 מיליון אירו.

קניון ורדינון – 2.5 מיליון אירו.

קניון אפריקה ישראל (לבייב) – עובד!

ולא סתם יזמים. בני שטיינמץ, עופר נמרודי, לב לבייב וחברה בשם ורדינון, וזה חוץ מעוד שני קניונים שאמורים יזמים זרים לבנות בעיר. מה בסוף קורה? הקניון היחיד שנבנה הוא של אפריקה ישראל. כל השאר, לא נבנו. אולי יום אחד, כשפלויישט תהפוך לתל אביב.

"הכשרת הישוב" של נמרודי הודיעה שתבנה קניון תאום לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. אז באנו לקניון שנבנה לפני ארבע שנים. אין כלום. מה היה אמור להיות בו?

מתוך הודעה לעיתונות של "הכשרת הישוב", ינואר 2008:

מתחם באולינג ומתחם קרטינג, שילוש של צבעי טרה-קוטה, תקרת סקיי-לייט וקירות זכוכית. המגמה היא להפוך את הקניון למרכז הבילוי המוביל בקהילה לפי תפיסת הריטיילטנמנט.

ומה קורה עכשיו עם הקרקעות לקניונים שנקנו אז? זה גם מה ששואל ראש העיר הזה. שיש לו פתאום בור באמצע העיר, והוא לא יודע מי זה או מה זה עופר נמרודי.

הנה מה שאמר לנו ראש עיריית בלזוי, אדריאן דומיטרו:

"נשיא המדינה מתכוון למלא את הבור הזה כי הוא נחשב לסכנה לציבור, כן. אני מקווה שתיתן לי עוד מידע על זה כי אני רוצה לדעת אם מתכוונים לבנות משהו או לא. כרגע זה מקשה עלינו מאוד כי לחברה הזאת יש רק משרד קטן עם אדם אחד והתקשורת קשה מאוד".

אז הלכתי לפגוש את אותו עובד. הנה מה שאמר לנו אילן לאופר, מי ששיווק את קניון "הכשרת הישוב" בפלויישט, רומניה:

אילן, שלום.

שלום.

האיש שהיה צריך לשווק את הבור.

נעים להכיר אותך.

גם לי.

עיר כמו פלויישט לא יכולה לקבל חמישה קניונים באותו זמן. זה ברור. הם גם לקחו בחשבון את זה שהם קנו את הקרקע בזול ב-2007-2008, אז הם אמרו "מקסימום אני עושה סיבוב על הקרקע, אני עושה אקזיט ואני יוצא מפה עם איזה סכום כסף".

חברת הנדל"ן הרומנית "רגטה" כתבה בזמן אמת שאין התכנות כלכלית לכל כך הרבה קניונים בפלויישט. הנה מנכ"ל החברה, אדוארד אוזנוב:

"מה שקרה עם הקניונים והמרכזים המסחריים, אם קונים אדמה, הם שמים משהו על הצמחים כדי שזה ייראה טוב בתמונות וכך מבטיחים שימכרו שם דירות במחירים טובים מאוד".

אז מי השקיע ברומניה? עדיף שתשאלו מי לא השקיע ברומניה, זה פשוט יותר. היהלומן בני שטיינמץ, מהישראלים העשירים העולם. לב לבייב, עופר נמרודי, דודי אפל, שרגא בירן, דודי וייסמן, אייל עופר, חברות נדל"ן מכובדות כמו בסר, קרדן, דמרי, שפיר ואפילו הכדורסלן לשעבר דורון ג'מצ'י. לזה תצרפו את תנובה, שהיא הקימה ברומניה מחלבה ענקית, וסגרה – השאירה אחריה הרבה אנשים כועסים, וגם יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר. הוא החליט שהרומנים פשוט חייבים חברות כמו יס וסופר פארם. אבל הרומנים, ממזרים שכמותם, לא השתכנעו, ועוד מיזם עבר מן העולם.

אנחנו חוזרים לג'יפ של אדריאן פרידמן, תיווך בעסקאות נדל"ן ברומניה, בחיפוש אחר ספטיקה:

תראה, שם זה השטח. איפה שהעצים האלו. אז לא יודע איך להגיע לשם. ניסינו…. זה לא רק שעשו תמ"א. עשו תמ"א עם בתים של שבע קומות, שמונה קומות. מה זה, זה…

באו לפה טייקונים, באו לפה אנשים שאמורים להיות הקרם דלה קרם.

נכון.

אז איך הם הסתבכו פה בלקנות כל מיני קרקעות חקלאיות?

זו עבודה בעיניים, בוא נגיד. היו איזה נציגים שלהם עצמם שעבדו עליהם ועשו על גבם ים של כסף.

רומנים או ישראלים?

ישראלים.

שחתכו בדרך?

ויש לי, יש לי הרבה מאוד דוגמאות כאלה. אפילו זה שרצינו להגיע אליו לשם, זה לא שטח באמצע שום כלום ואחרי גיהינום, בוא נגיד, שטח כזה קונים אותו בעשרים ומשהו יורו למטר. מה זה, זה… זה אולי שטח של חמש, שש, שבע… ל-400,000 מטר, אז תיקח רק 2-3 יורו, עשית את עצמך. אתה עשיר כבר. וזה קרה הרבה מאוד, להרבה מאוד.

פרידמן פגש הרבה מאוד משקיעים ישראלים, רובם לא הותירו עליו רושם עמוק:

רוב האלו שקנו, רוב, לא מקצוענים, לא ידעו בשביל מה הם צריכים את השטח, לא ידעו אם יש להם סיכוי בכלל לבנות על הדברים האלה, ויש כאלה שבאו לספקולציה בלבד, כמו הגדולים שלקחו כסף מהבנק והפיצו מניות… לקחו מהשולחן מה שיכולו לקנות ואחרי זה נכנסו לפשיטת רגל. זו גם שיטה.

שכונת פיפרה ("רמת אביב ג' ")

אפריקה ישראל – 2,700 דירות

אייל עופר – 204 וילות יוקרה.

חפציבה – מגורים על קרקע שעלתה 11 מיליון אירו.

שפיר – 1,500 דירות על קרקע שעלתה 12 מיליון אירו.

"מיאוסיטי" – משרדים ומסחר.

"גמול" – מגורים.

"טאגור" – מגורים ומסחר.

שכונת פיפרה , רומניה

היזמים הישראלים, ומדובר פה בהמון יזמים ישראלים, החליטו שזה יהיה רמת אביב ג' של בוקרשט. אבל לא היה להם זמן להמתין עד שיסללו לשכונה כבישים נורמאליים, תחבורה ציבורית, והרומנים המסכנים לא הבינו למה שהם יקנו וילות במקום שהם לא יכולים להגיע לעיר שבה הם עובדים.

אילן לאופר, מי ששיווק את קניון "הכשרת הישוב" בפלויישט, רומניה:

פיפרה נחשבת לבית הקברות הישראלי ברומניה.

היינו שם, ראינו.

כן, זה מפחיד. הפסידו שם מאות מיליונים. זה איזור שאני צוחק על פיפרה. מבחינת תשתיות קודם כל, פיפרה זה אזור חלש, חלש ביותר.

איך הגיעו לשם כל כך הרבה יזמים ישראלים? מה, הם לא יודעים את זה? מה, הם מפגרים?

אני חושב שהם משכו אחד את השני.

הם ראו את הדרך לשם?

הם ראו.

כמה זמן זה לוקח?

הם ראו.

הדרך מפיפרה בחזרה לבוקרשט, 20 קמ"ש, ארבע וחצי, נתיב אחד. האם היזמים נסעו לרמת אביב ג' שלהם בדרך הזאת לפני ששמו בה מיליונים שלנו? קשה לי להאמין.

זה לא רק רומניה כמובן. הישראלים ניסו להפוך גם את הסלובקים ואת ההונגרים והפולנים למערב אירופאים, עם בתים גדולים ובריכות שחייה ושכונות סגורות, אבל רומניה בכל זאת התעלתה מעל כולם.חלק מזה נובע מסניף בנק לאומי שמתפקד במקום, מקל על החיים, משרד עורכי דין ישראלי שקבע מטה מיוחד פה וטיסות קצרות ונעימות. חלק מזה גם נובע משולחנות הקזינו שהיו מלאים פה בישראלים.

אילן לאופר, מי ששיווק את קניון "הכשרת הישוב" בפלויישט, רומניה:

הרומנים ממש קיבלו את הישראלים עם ידיים פתוחות. הרומניות הן נשים ממש ממש יפות וישראלים אוהבים בחורות יפות.

לא יכול להיות שזה קשור.

אני חושב שזה גם קשור, תשמע.

לא יכול להיות. אני לא מאמין שאחיי הישראלים שוקלים דברים כאלה.

אני חושב שכן.

"קאזה רדיו" (הפרויקט הכי גדול בבוקרשט)

קניון, מלון, דירות ומרכז הנכסים הגדול במזרח אירופה בהשקעה של מיליארד דולר.

היזם: מוטי זיסר.

מי נתן כסף לזיסר: "הראל", "הפניקס".

קאזה רדיו, בוקרשטברוכים הבאים לפרויקט המגלומני ביותר של הישראלים ברומניה. אגב, לא רק של  הישראלים. פעם פגשתי את מוטי זיסר ב-2008, הוא הסביר לי במסדרון שהוא ידע איך להיזהר מהמשבר.

מתוך ראיון עם מוטי זיסר, יו"ר "אלביט הדמיה", "לונדון את קירשנבאום":

עיקר השקעותיך זה נדל"ן באירופה, והענף הזה נמצא במשבר עצום. באיזה מצב אתה?

אנחנו דווקא קיבלנו ציונים טובים מאוד. הספקתי למכור את הכול, אנחנו באמת במצב טוב. אני רוצה להגיד לך משהו…

לא בחוכמה, נכון? ולא מתכנון כלכלי, מזל. זה קורה לאנשי עסקים.

אני מוכן להגיד שזה סיעתא דשמיא, מה דעתכם? אני לא חושב שהמשבר הזה יהיה ארוך, בניגוד למה שאתם חושבים. לא. תוך מספר חודשים הממשלות תצטרכנה לעשות צעדים שלא עשו קודם.

תודה רבה מוטי זיסר. זה הזמן להשקיע אתה אומר?

אם תרצו הנה עוד הוכחה לא לקבל עצות השקעה מירון לונדון. מוטי זיסר מצידו, הוא שקע בין השאר, בגלל פרויקט הנדל"ן התקוע הגדול ביותר ברומניה.

מתחם פרויקט קאזה רדיומתוך דברים שאמר לנו ניקולה רדולסקו דוברוגיאה, ארגון להגנה על הסביבה "אקו-סיוויקה":

"זו אנדרטה, אסור להרוס אותה. המתחם אמור לשמש מעל 12,000 כלי רכב. הפרויקט הזה גורם להרס של שטח ירוק. הפרויקט הזה לא עבר מבדקים שאושרו על ידי ארגונים סביבתיים".

אצל זיסר אומרים "היו לנו היתרי בנייה למרות התנגדות הירוקים ויום יבוא ועוד נבנה את הפרויקט".

גלריה בוקרשט

קרקע לקניון ענק, משרדים ומגורים ב-15 מיליון אירו.

היזם: קרדן (יוסף גרינפלד, אבנר שנור).

מי נתן כסף לקרדן: קרנות הפנסיה "עמיתים", "כלל גמל".

גלריה בוקרשטחברת קרדן, אותה חברת נדל"ן ישראלית מכובדת, רצתה להקים קניון בבוקרשט. תראו איפה הם רצו לבנות את הקניון שלהם.

אדוארד אוזנוב, מנכ"ל חברת הנדל"ן "רגטה":

כאן יש אגם. הם רצו לבנות את המרכז המסחרי "גלריה" ליד אגם. כאן יש אגם. הם רצו לבנות את המרכז המסחרי "גלריה" ליד האגם.

אל תדאג, זה לא יקרה. הם ויתרו על האדמה הזאת כי זו אדמה ירוקה.

החורשה היפה הייתה שווה עד לא מזמן בספרים של קרדן נדל"ן 20 מיליון יורו. קרדן היא אחת מהחברות הכי גדולות לנדל"ן בישראל, עוד אחת מהחברות ששברו את הידיים והרגליים ברומניה, אבל זה סיפור על יותר מקרדן, הוא סיפור על רומניה. כי הקרקע הזו שנקנתה לפני יותר משמנה שנים הוגדרה כבר אז "שטח ירוק". קרדן אמרה, אנחנו נשנה, אל תדאגו, למגורים, לקניון, יהיו פה דברים מדהימים. היו התכתשויות עם הפרלמנט, עם ועדות, כל זה לא דווח כל הזמן למשקיעים, לאנשים כמוכם, שקנו את מניות קרדן וראו בספרים שה"גלריה בוקרשט" שווה 20 מיליון יורו. עד שהרשות לניירות ערך אמרה, הלו, מה קורה פה? והשווי הופחת לאפס.

מירסאה אוצ'ינקיוק, נשיא ארגון הארכיטקטים הרומני:

האם אפשר להגיד שלחברה הזאת הייתה בעיה אמיתית עם היעד הירוק שבאזור הזה הרבה לפני 2013?

הייתה להם בעיה אמיתית, הם ידעו עליה, מפני שדיברתי איתם על הבעיה הזאת. אני משוכנע במאה אחוזים שהם ידעו שאלו שטחים ירוקים אבל הם קיבלו הבטחות מאנשים בעלי עמדה מסוימת שהם יוכלו לבנות עליהם.

בקרדן טוענים "לא היינו צריכים לדווח, גדולי השמאים בעולם מסכימים איתנו".

לא מזמן מונתה אישה בשם דורית סלינגר לממונה על שוק ההון במשרד האוצר. תפקיד סופר חשוב, היא צריכה לדאוג בין השאר שקרנות הפנסיה שלנו לא יעשו שטויות. בתפקידה הקודם סלינגר מילאה תפקיד משמעותי בסיפור של רומניה. היא הייתה מנכ"ל חברת הדירוג "מעלות".

הציונים של חברת מעלות הם חולייה קריטית בסיפור הזה. כשמנהלי גופי החסכונות שלנו רוצים להשקיע באיזו חברה, ציונים טובים של מעלות הם ההצדקה האולטימטיבית. האם מעלות וסלינגר בדקו מה איכות הפרויקטים ברומניה לפני שנתנו ציונים מעולים לחברות שביקשו כסף כדי לבנות שם? מעלות, ברשות המנכ"לית סלינגר נתנו ציונים טובים לאפריקה ישראל, לקרדן, למוטי זיסר. הציונים הללו עזרולזיסר וחבריו לגייס מאיתנו כסף. היום, כשמתברר שלא נקבל בחזרה מיליארד ושמנה מאות מיליון שקלים, עולה השאלה מה היו שווים הציונים האלה מלכתחילה?

ניסינו לקבל תגובה מדורית סלינגר, לשעבר מנכ"לית "מעלות" (חברת דירוג):

גברת סלינגר? אפשר מילה לשאול לגבי הדירוג שבזמנו מעלות נתנה למוטי זיסר, שהפך לתספורת הכי גדולה בשוק ההון? קיבלתי תשובה שאתם מסרבים לדבר. גברת סלינגר, את ניהלת את מעלות. מעלות שכנעה את הגופים המוסדיים לתת כסף לחברות שפעלו ברומניה.

אתה קיבלת תשובה.

השאלה אם בדקתם את הנכסים האלה, איך בדקתם אותם. את יכולה להשיב במילה? דיברת כאן על החשיבות בחיסכון הפנסיוני. את יכולה רק להסביר את התפקיד שלכם בעניין?

בחוות דעת של מעלות על אפריקה נאמר שהציון הוא טוב, כי מדיניות החברה היא שמרנית. אז הנה, גברת סלינגר, בואי תראי עסקה שמרנית כזאת.

לרומט

קרקע ל-5,300 דירות וקניון ב-77 מיליון אירו.

היזם: אפריקה ישראל (לבייב)

מי נתן את הכסף ללבייב? "לסגות", "מגדל".

מתוך שיחה עם מקומיים:

אתה מכיר את פרויקט הנדל"ן שאמור להיבנות כאן?

אני חושב שכן.

ומה יקרה למגרש (כדורגל) היפה הזה? ייהרס? יושמד? ימות?

אני לא יודע.

אנדראדה גירא, כתבת נדל"ן Economica.net:

"הפרויקט השתנה. לא תראה את 5,000 היחידות, לא תראה את הקניון העצום, אתה תראה פרויקט שונה לחלוטין".

ב-1998 ממשלת רומניה מוכרת שטח בחצי מיליון יורו למפעל, "לרומט". תשע שנים אחר כך, אלוהים יודע למה, מתחיל פה מאבק פסיכי בין כמה טייקוני נדל"ן ישראלים אפריקה ישראל מנצחת ומשלמת 77 מיליון יורו, מה שהפך אולי לסמל של העסקאות המופרעות של רומניה. היא רוצה לבנות דירות וקניון ואלוהים יודע מה, והיא תצטרך עוד לפני כן לפנות את הבחורים שמגרש הכדורגל שייך להם.

מי שמכר את הקרקע לאפריקה ישראל במחיר המטורף הזה ועשה כנראה את עסקת חייו, הוא גם ישראלי במקור. מאיר בורקיס ניסה בשיחה איתנו לגמד את גודל ההישג שלו.

מתוך שיחה טלפונית עם מאיר בורקיס, מכר לאפריקה ישראל את הקרקע בלמורט:

בורקיס: היו המון שהתעניינו בגלל זה.

המקור: בדיעבד לא יצא מזה כלום.

בורקיס: לא יצא ממנה כלום זה לא נכון, תיגש תראה אותה בשטח ותראה שכן הם בונים שם, אני יודע מה… עכשיו הרבה פעילות יש מסביב. בזמנו זה היה מחיר נמוך מאוד יחסית.

דיברנו עם האדם שניהל את המשא ומתן מטעם המוכר.

מתוך שיחה עם עו"ד יששכר בר הלל, ייצג את היזמים שמכרו את הקרקע לאפריקה ישראל:

מעלים טענה שאולי בן השאר הם היו מוכנים לשלם מחיר גבוה כי היה איזשהו קשר חברי בינך לבין מי שניהל בזמנו את החברה.

זה הבל הבלים כי לא נוהל איתו שום מו"מ אני לא ניהלתי איתו. אני מכיר אותו, זה נכון, אבל אנחנו שכנים, אבל כשנפגשנו הדבר היחיד שסוכם זה מכיר העסקה על הצד הנמוך.

כשנפגשת אתה והוא, אז כן נפגשתם.

לא היה שום קשר לזה שאנחנו מכירים ואנחנו שכנים, לא נוהל מו"מ אף פעם.

המעורבים בעסקת הענק הסבירו לנו שהנה, רומניה מתאוששת, כדאי לחזור. אז החלטנו הפעם לא לפספס את ההזדמנות, הלכנו לפאנל בנושא נדל"ן וניסינו לשכנע משקיעים ויזמים נדל"ניים לחזור לרומניה.

מתוך שיחות שקיימתי בועידת העסקים של גלובס עם משקיעי נדל"ן, דצמבר 2013:

אנחנו מתעניינים במשקיעים ברומניה, נדל"ן ברומניה. לא?

למה?

זו ארץ שווה, יש שם נדל"ן זול, טוב. המתווכים הרומנים מבקשים מהיזמים הישראלים לחזור.

מה אתה אומר.. כמה אחוזים אתה מקבל?

כלום, כלום. אני רק חינם מביא אותך לרומניה.

כל מי שדיברנו איתו בתחקיר הזה אמר לנו "בטח שהיזמים הישראלים השתוללו, זה לא היה הכסף שלהם". אז מה אומרים היום, האנשים שנתנו להם את הכסף שלנו?

בתחילת 2007 גייסה סקורפיו של בני שטיינמץ 516 מיליון שקלים מהציבור. הביקושים הגיעו למיליארד שקל, התנפלות. הכסף נועד גם כדי לבנות בספטיקה. זוכרים? הפרויקט שחיפשנו, ופלויישט, עיר הקניונים. בין החברות ששמו על סקורפיו הרבה כסף נמצאת מיטב גמל.

מתוך שיחה שקיימנו עם פרופ' צבי סטפק, שימש יו"ר בית השקעות "מיטב":

הלכנו לאדמות והסתכלנו וראינו, לא הגיוני, דירות גדולות מידי, הרומנים לא יכולים לקנות, מיקומים לא הגיוניים.

אין להם יכולת קנייה. אני יכול רק להגיד ברמה האישית שלי שאני הסתייגתי וזה גם נמצא בכתובים, מכל קניית שדה הטרשים 100 ק"מ מבוקרשט בהבטחה גדולה שכאן יקום איזה גורד שחקים או משהו כזה. אני לא מנסה לומר שרק הרגולטורים נתפסו עם המכנסיים למטה, כולם נתפסו עם המכנסיים למטה כולל משקיעים מוסדיים.

חברה אחרת שהשקיעה בשמחה בסקורפיו, היא מנורה מבטחים פנסיה, שנוהלה אז על ידי אורן אל און, היום בכיר בפניקס.

מתוך שיחה עם אורן אל און, לשעבר מנכ"ל "מנורה מבטחים פנסיה":

באותה תקופה, לפני שנגיד הייתם עושים השקעה כזו, בחברה שפעילה נגיד ברומניה, אז הייתם בודקים את העסקאות שלה, את הפרויקטים שלה?

אני אגיד לך את האמת, אני ממש לא זוכר את ההשקעה  הזאת שנעשתה בגוף כזה או אחר, כי מן הסתם בתקופתי השקענו מאות מיליוני שקלים זה ברור, כן?

היו פעמים שנסעתם לרומניה נגיד לראות את הדברים בעיניים, או שזה לא היה?

אני לא נסעתי אף פעם לרומניה לראות השקעות בעיניים.

החברה שהובילה את ההנפקה וגייסה את הכסף עבור סקורפיו ושטיינמץ מכל גופי הפנסיה שלנו היא פועלים איי-בי-איי.

מתוך שיחה עם אליאב בר דוד, לשעבר מנכ"ל פועלים IBI:

כשאתה היית עוד בפועלים IBI אתה הובלת את גיוס הכסף לסקורפיו לכמה מהפרויקטים שלהם שם.

אכן כך.

אתה תהיה מוכן אי פעם להתראיין על זה, לדבר על זה?

לא נראה לי. אם אפשר לוותר עלי אני אשמח. טוב אני לא רואה צומח מזה.

ראיתי איזה ציטוט ממך מאותה תקופה שהופיע בעיתונות: "הצלחת ההנפקה מעידה על האמון הרב של שוק ההון בישראל בקבוצת שטיינמץ בכלל ובמנהלי סקורפיו נדל"ן בפרט".

אין ספק שזו הייתה אמירה נכונה באותו מועד.

ומאז זה קצת השתנה לא?

אה… כן, אתה יודע, כן… השתנה.

יש איזשהו סוג של בדיקות שמישהו עושה לפני שנותנים להם כסף? כי הרבה מהפרויקטים שם כשאתה בודק אותם בדיעבד, הם נראים מראש הזויים.

יש לי באמת הרבה מה להגיד על זה, אבל אני לא רואה שום תועלת שתצמח לי מלדבר על זה. נהפוך הוא.

המנכ"ל בר דוד היה אז בן 34 בלבד. הרווחים שהביא לחברת החיתום שלו כתוצאה מהנפקות מוצלחות כמו סקורפיו, תגמלו גם אותו במיליונים. בר דוד עדיין מרצה נחשב בכנסים בבורסה.

ניסינו לתפוס את אליאס בר דוד לשיחה:

אתה דיברת לפני שבוע עם רביב בנושא של הכתבה שאנחנו עושים על רומניה.

נכון.

אני רוצה לשאול אותך עוד שתי שאלות, אם אתה יכול להסביר לנו קצת על איך זה היה בזמנו.

אמרתי לו שאני… בשיחה אמרתי לו שאני לא מעוניין לדבר על זה.

שאלה אחת, אתה הובלת את ההנפקה של סקורפיו. אנחנו רוצים לדעת איך בדקתם ואם בדקתם את הנכסים שם, את העסקאות שם.

אמרתי לו שאני לא מעוניין.

אתה יכול לתת מילה על זה?

לא.

פשוט היינו ברומניה וראינו חלק מהנכסים האלה.

תכבד את מה שביקשתי.

אצל שטיינמץ מדגישים שהבוס, בני שטיינמץ, הזרים 200 מיליון דולר ממקורותיו הפרטיים כדי שהחברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. לא רק אלו שנתנו את הכסף לא ממש מתלהבים להתראיין היום. גם על היזמים צנחה פתאום רוח שתיקה. פנינו לכולם, לשווא.

ווסט פארק

1,440 דירות על קרקע שעלתה 7 מיליון אירו.

היזם: סקורפיו (שטיינמץ).

מי נתן את הכסף לסקורפיו? "מנורה מבטחים גמל", "מיטב גמל".

נסענו לאחד הפרויקטים של סקורפיו, שטיינמץ, ברומניה. זכרנו שמי שהיה אמור לשווק את הפרויקט, סיפר לנו משהו מעניין עליו.

אדוארד אוזנוב, מנכ"ל חברת הנדל"ן "רגטה":

זה לא רק ערך האדמה, אלא גם האפשרות ממש למכור. באו לכאן הרבה אנשים מישראל ו"ווסט פארק" הייתה בהתחלה בבעלות של חברה אחרת. הם בנו את השלב הראשון שהיה טוב ומוצלח מאוד. אבל אז, בשנה שלאחר מכן הם רצו להכפיל את הסכום. "טוב, להכפיל את הסכום, אני יודע, אפשר לנסות, בוא נבנה מספר כפול של דירות, בואו נעלה את המחירים". זה לא קל.

תאבי בצע?

כן.

עוד אנחנו נמצאים בפרויקט ווסט פארק, ומשה אגבי, נציג חברת "סקורפיו" של בני שטיינמץ ברומניה, הגיע. לזכותו ייאמר שהסכים בסוף לענות לנו לכמה שאלות:

משה. נו, אתם כן מתעסקים בנדל"ן, אני שמעתי שאתה מוכר פה את הדירות.

ראית, פרויקט מאוכלס ויפה ונהדר.

יש הרבה שלא בניתם פה בכלל.

לא, לא בנינו. בנינו 200 מתוך 1,200 אבל אין טעם להמשיך לבנות כי אין מימון יותר. אנשים עומדים בתור לקנות דירות. אם היו לי הייתי מוכר כבר. הבעיה שכרגע אי אפשר לבנות את הנוספים מפני שאין מימון בנקאי.

אם כבר תפסנו את אגבי, החלטנו שהגיע לתבוע את עלבונו של אדריאן פרידמן, ולשאול אותו האם הוא יודע איפה הקרקע בספטיקה:

אתה היית שם פעם?

אני הייתי שם, בוודאי.

מצאת את המקום הזה? מה זה.. אין גישה למקום הזה…

זה לא משנה.

איזה רומני יקנה שם?

זו קרקע שנרכשה ב-18 יורו למטר.

אוקיי.

על מה אתה מדבר? זו הייתה קרקע שנרכשה ב-18 יורו למטר אז היינו מכניסים עוד עשרים יורו על תשתיות, אבל זה היה אמור להיות יופי של מקום. היום כולם יודעים את זה, רק שאז כולם היו בטוחים , רומניה הגיעה למצב שכל חצי שנה הוכפלו פה המשכורות, ולא מאיתנו. היו פה השקעות של לא רק ישראלים, היו פה השקעות של כל העולם. הם בדיוק נכנסו לאיחוד האירופי, דירה בלונדון עולה 10,000 יורו למטר, בפריז 8,000, לא יכול להיות שלא יהיה אפשר למכור פה ב-1,500 בשעתיים טיסה. וכולם באו וקנו.

זאת אומרת שאתה חושב שלא הייתה שום טעות בזמן אמת והכל היה בסדר?

נכון שהיום בדיעבד אתה אומר "לא היינו צריכים להיות פה". איזו שאלה, בוודאי שלא היינו צריכים להיות פה. לא היינו צריכים להיות פה ואחרים ולא באוקראינה ולא ברוסיה ולא בבולגריה ולא בהונגריה ולא בשום מקום. להגיד לך שהיום, היית אומר לי, היית עושה את אותו הדבר? בוודאי שלא היינו עושים את אותו הדבר. מי בכלל היה נכנס לזה?

בדבר אחד אגבי בטוח מדייק. זה לא היה רק ישראלים שנפלו. האם הוא גם צודק שזו רק חוכמה בדיעבד? הלכנו לארוחת צהריים בארץ עם אשר לקס, משווק פרוייקטים ברומניה, ועם יעקב אטרקצ'י שקנה לא מזמן חברת נדל"ן ישראלית שפשטה את הרגל בשם "אאורה" והלך לראות כמה מהנכסים שלה ברומניה.

אטרקצ'י: באתי לעיירה הזאת שדיברנו קודם, פיאטרה ניאמץ, בחור חמש שעות מבוקרשט, ואני מגיע להכיר את השות… אמרו לי תבוא לפרויקט ותראה גם את השותפים המקומיים. יושבים, אוכלים. אני אומר לו: "אדוני, מה עושה בחיים"? הוא אומר לי "מה זאת אומרת, אני סגן אלוף הארץ". אני אומר לו "במה"?, אומר לי "בפוקר". הוא היה קשור למתווך שהיה קשור לקרקע שקשור לאש העיר, שקשור להיא שקשור להוא. הכל ברור.

לקס: במקומות כמו פיאטרה ניאמץ השוחד הוא זול. אתה מבין? בבוקרשט אתה צריך כסף גדול. שם אתה גומר בכסף קטן. לפעמים גם בבקבוק ויסקי אתה גומר סיפור.

אטרקצ'י: זה התקלה הכי גדולה. תקשיב. במדינה שאתה בא לעשות בה עסקים, שאתה יכול לשחד שופטים, אני לא מוכן לעשות שם עסקים. גם אם הייתה היום פריחה ברומניה לא הייתי עושה עסקים. פה מערב פרוע.

רביב: זה הקטע, שאתה רואה את החברות הכי גדולות מתעסקות בדבר הזה.

לקס: אין להן ברירה.

רביב: יש להן ברירה. לא להשקיע ברומניה.

אטרקצ'י: תראה, כל החברות הישראליות שנכנסו להסדר חברות נדל"ן והפסידו כסף פשטו רגל, אתה תראה שהן הפסידו את הכסף במזרח אירופה. לקחו כסף בארץ, הפסידו אותו בחו"ל.

שאלנו את שני שועלי הנדל"ן איך חברה כמו אפריקה ישראל קונה פה קרקע ביותר מ-350 מיליון שקלים.

אטרקצ'י: התשובה היא כסף קל. מאוד פשוט, כסף קל. אתה יודע, כשאתה מגייס כנראה, שכבר כולם היו באופוריה וזה אז אתה מחפש מה לקנות.

לקס: הם מכרו אקסלים, לא מכרו ניירות, לא מכרו… אתה אומר, מי שהמציא את האקסל זה במיוחד לנדל"ן ברומניה.

אטרקצ'י: לדעתי איבדו קשר עם המציאות. התפתחה בועה, פמפמו את הבועה הזאת, הכסף שם זרם, כולם חגגו חוץ ממי שהיה צריך לקבל את הכסף חזרה. זה הכל. המתווכים חגגו, עורכי הדין חגגו, חברות התעופה חגגו, בתי המלון חגגו, כולם חגגו, רק אלו שהלוו את הכסף והאג"חים, בסוף זה כולנו, כנראה חלק מהכסף לא יראו בגלל הדבר הזה.

טוב, אפשר להתנחם לפחות שאחרי הטראומה שעברו מנהלי הכסף שלנו, לרומניה הם כבר לא יבואו. אהה.. רגע, בית ההשקעות אלטשולר שחם מודיע שהוא חוזר להשקיע ברומניה בנדל"ן. טוב, בואו נקווה לפחות שבספטיקה הם לא הולכים

כתבתו של רביב דרוקר ואיתי רום

עריכה: גלית שאול

צילום: דודו בוקר

צילום נוסף: שי פוני, תומר פולטין

מקליטים: עמית אלה, קובי כהן

תחקיר: קאלין קוסמאקיוק

תגובות:

תגובת הכשרת הישוב:

היינו בין הראשונים לרכוש קרקע בפלוישט. ההשקעה אינה מהותית ביחס להיקף נכסיה של הקבוצה. עם פרוץ המשבר, הבנקים ברומניה חזרו בהם מהסכמותיהם לממן. לחברה אין חובות כנגד הפרויקט.

תגובת אפריקה ישראל:

החברה מצליחה ברומניה, כפי שאפשר לראות בדוחותיה. החברה פתחה בסוף שנת 2009 את הקניון המוביל בבוקרשט. באוקטובר האחרון פתחה החברה את הקניון השני שלה ברומניה "אפי פאלאס פלוישט" והוא כבר בתפוסה מלאה. לגבי לרומט, המשבר הגדול שינה תכניות החברה וגרם לירידה בשווי הקרקע. מדובר בקרקע עם פוטנציאל גדול, ובכוונת החברה להתחיל בבניית השלב הראשון בפרויקט כבר בחודשים הקרובים.

לגבי פרויקט "אפי גרדנס" בפיפרה – מלכתחילה היה ברור שהפרויקט יתאפשר רק לאחר פיתוח התשתיות הציבוריות. מדובר באחת הקרקעות בעלות הערך הנמוך בספרי החברה.

תגובת חברת פלאזה סנטרס:

לפרויקט פוטנציאל עצום. תכנון התנועה אושר כנדרש בחוק. התנגדויות ארגוני הסביבה לפרויקט נדחו על ידי בית המשפט ברומניה וכיום אנו שוקדים על הוצאת היתרי הבנייה.

כלל ביטוח:

בעת הנפקת אגרות החוב דורגה החברה בדירוג AA-Stable המהווה דירוג גבוה המעיד על יכולת החזר חוב בסבירות גבוהה.

תגובת סקורפיו של בני שטיינמץ:

כל הקרקעות נרכשו במחירים סבירים וזכו למימון מבנקים מקומיים לאחר ביצוע הערכות שווי על ידי גופים בינלאומיים. עד למשבר העולמי השלימה סקורפיו פרויקט אחד שכל הדירות בו נמכרו.

תגובת קרדן:

פעילות החברה ברומניה בוצעה באמצעות חברת בת שגייסה כספים בחו"ל. הכסף שגוייס בארץ לא שימש להשקעה בפרויקטים ברומניה. פרויקט המגורים FELICITY נפגע כחלק משוק המגורים ברומניה. בפרויקט "גלריה בוקרשט" השקיעה החברה בשטח עם בניינים שנבנו בהיתר ולא הוגדר שטח ירוק. ההחלטה לסווג את השטח כירוק התקבלה רק בחודש ספטמבר האחרון.

תגובת תמיר פישמן:

הרשויות הציגו תכניות מפורטות לפיתוח האזור וחיבורו לכבישי גישה. מחיר הרכישה שיקף את המרחק ומצב התשתיות. משבר הנדל"ן הקשה טרף את כל התחזיות בנושא.

תגובת חברת הדירוג מעלות:

במקרים שהוזכרו, מעלות ביצעה מספר הורדות דירוג החל מ-2008 הן לאפריקה ישראל והן לזיסר. הדירוג ניתן לשינויים בהתאם להתפתחויות בחברה בענף בו היא פועלת או בסביבה המקרו-כלכלית.

תגובת מנורה מבטחים:

נכון להיום יש רווח על ההשקעה. ככל שיתרת החוב תשולם במלואה, הרווח יגדל באופן ניכר.

תגובת אלטשולר שחם:

ההשקעה בוצעה במניה סחירה בבורסה בלונדון. מדובר בניצול הזדמנות במחיר נמוך ומאז בוצעה הניבה תשואה נאה ללקוחותינו.

הנדל״ן ברומניה – מה הקשר בין כספי הפנסיה שלנו לקופים

15 בינואר 2014
 
איתי רום ואני הכנו תחקיר על הנדל״ן הישראלי ברומניה, שישודר הערב ב״מקור״
הייתי כתב נדל״ן כמה שנים בשנת התשעים. מה שקרה ברומניה הוא בלתי נתפס, בעיניי. אנשים חכמים ששופכים מיליונים על דברים הזויים, הזויים. איך זה? חלק מהתשובה נעוץ, כמובן, בעובדה המכאיבה שרוב הכסף ששימש לקנות את קרקעות הזבל האלה, לא היה שלהם. הוא היה שלנו. קרנות הפנסיה נתנו להשקעות הסופר מסוכנות שם כסף כאילו מדובר בכסף של אמא שלהם.
זה לא יכול להיות כל ההסבר. אף אחד לא רוצה להפסיד כסף, אפילו אם הוא רק הלווה אותו מהציבור.
הנה תמצית של כמה עדויות ששמעתי משחקנים משמעותיים בסיפור הזה, שלא דיברו בשמם:
יזם נדל״ן א׳, שהפסיד שם את המכנסיים: ״גייסתי עשרות מיליונים מהמוסדיים בפגישה של שעה. רוב השעה לא דיברנו בכלל על ההשקעה, אלא שיחת רכילות ואם הייתי מבקש פי 3 כסף, הם גם היו נותנים לי״. שאלתי אם עשו בדיקות ברומניה, איפה הקרקעות, מה בונים, הוא צחק. ״מיד אחרי הפגישה״, הוא הסביר ״הם התעסקו רק עם העמלות שלהם״.
יזם נדל״ן ב׳, שהפסיד גם הוא את המכנסיים ברומניה (שני היזמים מוכרים ובנו הרבה בארץ): ״חלק מהעניין היה ה׳קופים׳. החברה הייתה קונה כאילו במחיר גבוה ובעסקה היה מעורב איש קש, קוף, שכאילו היה שותף. ככה ידעו לגזור הרבה כסף לכיסים פרטיים על חשבון הפראיירים שנתנו את הכסף. אני הייתי עד במו אוזניי לעסקאות כאלה״.
עו״ד, שעושה עסקאות ברומניה: ״הייתה חברה מכובדת שקנתה שם קרקעות הזויות במחירים גבוהים. היה להם נציג צעיר, מקורב לאנשים הנכונים בחברה, שלא הבין בזה כלום ובילה את רוב זמנו מסביב לשולחן הקזינו. בשלב מסוים לא יכולתי לראות את זה וארגנתי פגישה איתו. הצעתי לו בעדינות עזרה, הוא מיד חשב שאני מחפש עבודה והפגישה התפזרה״.
מי שרוצה להבין איך שועל נדל״ן מבריק כמו מוטי זיסר הגיע לתספורת של 1.8 מיליארד שקל, אני מציע לו לראות בכתבה את קאסה רדיו, הפרוייקט התקוע הגדול ביותר ברומניה. סרט התדמית של הפרויקט, אגב, מאוד מרשים (וארוך). עורכת הוידאו של הכתבה, גלית שאול, מצאה בו שהיזמים שמו פתאום תמונות של נשים רומניות חטובות ודי מפתות. איך זה קשור לפרוייקט נדל״ן? ״הרומנים אוהבים לעשות חיים״, הוסבר בסרטון. עם זה, אגב, אני מסכים. לא רק הם, כנראה.

כותרות ראשונות מספר הזכרונות של שר ההגנה גייטס: בעד ברק, נגד נתניהו

14 בינואר 2014
 

איזה מנהג נהדר יש לאמריקנים. לכתוב זכרונות, לכתוב אותן מהר ולכתוב הרבה. איזה דבר גאוני זה הקינדל, שדוחף לך ביום הפרסום את הספר לסמארטפון. כמה כותרות שהספקתי לקלוט מספרו החדש של שר ההגנה האמריקני לשעבר, רוברט גייטס. גייטס היה הבכיר היחיד שהנשיא אובמה החליט להשאיר מממשל בוש. חתיכת הבעת אמון. הוא שרד במשך כל הקדנציה הראשונה של אובמה ורואה בעצמו של ידיד ישראל, אם כי הוא לא מסתיר את ביקורתו על הדרך שמובילה ממשלת נתניהו:

  1. גייטס כתב על פגישתו הראשונה עם סגן שר החוץ נתניהו בתחילת שנות התשעים. נתניהו היה כל כך ארוגנטי וחצוף, לתחושתו, שבתום הפגישה גייטס, אז עדיין זוטר יחסית, הלך לבוס שלו במועצה לבטחון לאומי והמליץ לא לתת לאיש הזה להגיע יותר לבית הלבן.
  2. היחסים בין ממשל אובמה לממשל נתניהו היו צוננים לאורך כל התקופה, כותב גייטס, אבל היחסים הבטחוניים דווקא שיגשגו, הרבה בגלל יחסיו האישיים הטובים עם ברק. מי שתהה על נסיעותיו המרובות של ברק לוושינגטון, גייטס מספק להן הצדקה מלאה. ברק היה בא כל חודשיים וביחד היינו מתחזקים את היחסים ומשדרגים אותם.
  3. בשלב מסוים, ארה״ב רצתה למכור נשק איכותי לסעודיה. ברק התחיל לדבר עם גייטס על הכרסום במחוייבות האמריקנית לשמור על הפער האיכותי של ישראל. גייטס נאם והסביר וכרגיל, ביחסים בין ארה"ב לישראל, שילם. חבילת הפיצוי שהוא הבטיח לברק ניטרלה את ההתנגדות הישראלית. כמה שעות לאחר מכן הוא פגש את נתניהו רק כדי לגלות שנתניהו לא בלופ והוא חוזר על אותו נאום של ברק. גייטס נתן לו את אותו נאום על זה שהסעודים מעולם לא תקפו את ישראל ושהם בני ברית נגד איראן. נתניהו שאל מתי האמריקנים ישקיעו בשדרוג צה"ל. גייטס עמד להתפוצץ והזכיר לו שיש כמה מערכות (כיפת ברזל) שארה"ב מממנת. כשהוא חזר למשרד, הוא שלח מישהו לצעוק על ברק שלא תדרך את נתניהו בסיכום ביניהם. אחרי שתודרך, נתניהו ירד מההתנגדות וקיבל על הדרך עוד עשרים מטוסים (השנוררים הטובים בעולם).
  4. גייטס חושב שהזמן לא פועל לטובת ישראל ברמה האסטרטגית. הוא מייחס חלק מההדרדרות לפעולות של ישראל. הוא מציין שתי טעויות: חיסול ממדוח בדובאי שגרם לאובדן היחסים הביטחוניים עם המדינה והפשיטה על המרמרה, שפגעה ביחסים הביטחוניים החשובים עם טורקיה.
    גייטס סיפר איך ניסה לדחוק בנתניהו, בפגישה בקיסריה, לנצל את אירועי האביב הערבי, כדי לעשות צעדים אמיצים לטובת הסדר שלום. נתניהו לא קנה. בכלל, גייטס היה שייך לאנשים בממשל שחשבו שצריך בתחילת הדרך כבר להניח הצעה אמריקנית שלמה לפתרון הסכסוך ולהניח את האתגר לפתחם של המנהיגים באזור (כל כך צודק). גישתו לא התקבלה. הגישה ההפוכה, שיוצגה על ידי דניס רוס (כן, שוב הוא), ניצחה. ללכת צעד צעד, לאט לאט. על פי גייטס, הגישה הזאת שלחה את השליח הנשיאותי מיטשל לעוד ועוד נסיעות סרק לאזור.
  5. את כל ארבע השנים ליוותה המחלוקת בינו לבין נתניהו סביב איראן. נתניהו טען שהפצצה על מתקני הגרעין האיראניים, תביא את העם האיראני לזרוק את המשטר. גייטס חשב ההפך. היא תאחד אותו מסביב למשטר. נתניהו גרס – האיראנים יגיבו מאוד במתינות על הפצצה כזאת. הם לא יעזו. גייטס סבר – תתפתח מלחמה. אתה, אמר גייטס לנתניהו, משליך מהנסיון שלכם עם עיראק, שלא הגיבה על הפצצת הכור וסוריה, שלא הגיבה על הפצצת הכור, אבל פה מדובר בעם אחר ובמדינה אחרת. עכשיו אנחנו יודעים שלא רק ברק סבור שהתקפה ישראלית על איראן תיגמר במספר הרוגים מצומצם יחסית.

כותרות נוספות אחרי קריאה יסודית יותר.