ארכיון חודש: ינואר 2015

תחקיר קק"ל המלא – הכסף למפלגות, הקומבינה של מרצ, אברהם נתן, "עזרא העולמי והמשקיע המוזר שצץ לערוץ 10

29 בינואר 2015
 

 

 

קרב גדול התנהל בחודשים האחרונים סביב קרן קיימת לישראל, במספר חזיתות.

ארכיון

סינק חדשות 10: בעקבות תחקיר המקור, קק"ל הודיעה – נעביר 2 מיליארד וחצי שקלים למדינה

סינק לפיד: יש שם מיליארד שקל, כסף שלי ושלך. במיליארד שקל אנחנו משנים את הרווחה במדינת ישראל.

במשרד מבקר המדינה, בלשכת היועץ המשפטי לממשלה,

ארכיון

סינק חדשות 10: קרן קיימת לישראל תחויב, למרות התנגדותה, לפעול בשקיפות.

בכנסת ובממשלה.

ארכיון

סינק חדשות 10: שרת המשפטים ומבקר המדינה דורשים להכפיף את הארגון למשרד המבקר.

ורוב הפוליטיקאים שלנו ידעו בדיוק איפה הם מעדיפים להיות. בצד של קק"ל כמובן.

ראיון עם זאב אלקין, יו"ר הקואליציה

אלקין: כל מפלגות הקואליציה, כל עוד שזה היה הסיפור, להוציא מקק"ל כסף, הבינו.

רביב: הבית היהודי למשל, גם היו נגד החקיקה הזו?

אלקין: כן

רביב: ישראל ביתנו?

אלקין: תמכו בעמדתנו.

ארכיון:

סינק חדשות 10: המתנגדים העיקריים היו אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו

אלקין:

רביב: אבל נגיד האופוזיציה? מרצ, העבודה?

אלקין: לא היו לי דיונים איתם על זה, לא יודע להגיד מה עמדתם.

תראו את המסמך הזה שנחשף כאן לראשונה. פתאום, ביום בהיר אחד, קק"ל מחלקת כסף לגופים שהם בשר מבשרו של הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, מרצ. בטח רק במקרה זה נעשה בלב המאבק סביב הקרן. המשך לקרוא

תחקיר קק"ל: איך יו"ר קדימה לא יודע על קדימה העולמי? למה קק"ל התחילה להעביר פתאום כסף לגופי לווין של המפלגות בישראל?

28 בינואר 2015
 

הסתובבתי בכנסת בימי הויכוח סביב קרן קיימת לישראל. דיברתי עם אנשי הבית היהודי, העבודה, הליכוד, מרצ, כולם הסתכלו עליי במבט קצת נוגה, ריחמו עליי. די, אל תהיה נאיבי, יאיר לפיד לא יתאבד על זה והחוק לא יעבור. אבל למה, שאלתי, מנסה לא להישמע תמים מדי. הרי אתם יודעים מה הם עושים עם המיליארד שקלים לשנה שהם
מקבלים מ"קרקעות העם היהודי" (מינוח של יו"ר קק"ל). 60% מהכסף הולך לדברים שאינם קשורים בכלל לפרויקטים וה – 40% שהולכים לפרוייקטים, מחולקים לפי מפתח שענייניות היא שיקול מאוד לא מרכזי בו. הפוליטיקאים שדיברתי איתם לא הסתירו את חיבתם לגוף הנדיב קק"ל, הם סיפרו לי כמה קל לעתים לגייס ממנו עזרה קטנה, במקום בו הממשלה מערימה קשיים, אבל לא חלמתי שכל הזמן הזה קק"ל מעבירה מיליוני שקלים בדרך עקיפה למפלגות.

אי אפשר להעביר כסף בסכומים כאלו ישירות למפלגות הפוליטיות בישראל. יש מגבלת סכום בחוק, אבל קק"ל, ביצירתיות מרשימה, מצאה דרך. היא מעבירה את הכסף לגופים העולמיים של המפלגות. לליכוד יש את הליכוד העולמי, למרצ את מרצ העולמי, לבית היהודי את הפועל המזרחי, למפלגת העבודה את הברית הציונית ואפילו לש"ס וישראל ביתנו יש גופים עולמיים. בדרך כלל אלו גופים קטנים, חלקם נטולי פעילות, שמשמשים בחלק מהמקרים כר פורה לתגמל פעילים, לצ'פר אנשים במפלגה באיזו נסיעה לחו"ל, איזה כנס. פתאום קק"ל הפילה עליהם גשם של כסף. מרצ העולמי קיבלה 350 אלף שקלים, העמותה ליישום וביצוע עקרונות הליכוד העולמי (או בקיצור, דני דנון…) קיבלה 1.3 מיליון שקלים וכך הלאה.

לקראת תחקיר "המקור" שישודר הערב החלטנו לנחות במשרדים הרשומים של רוב הגופים הללו ולראות מה יש שם בכלל. ברובם לא מצאנו כלום. מרצ העולמי בדיוק קיבלה משרדים, אבל הם לא פעילים, עד עכשיו לא היה לה (לא היה כסף, מן הסתם), עמותה בשם חירות עולמית (מיכאל קליינר פעיל בה, אב בית הדין של הליכוד), שקיבלה 71 אלף שקלים, אבל אין לה משרדים, רק תיבת דואר ולפי רשם העמותות, אין לה אישור ניהול תקין והדו"חות האחרונים שהגישה היו ב – 2010 (קק"ל טענה בפנינו שהיא לא מעבירה כספים לעמותות ללא אישור ניהול תקין, ובכן, מעבירה גם מעבירה). בש"ס העולמי המשרד בדיוק היה סגור והאיש לא נמצא (גם לעמותה הזאת אין אישור ניהול תקין והיא לא הגישה דו"חות לרשם עמותות), ביתנו העולמי עשו איזו קומבינה שהם התלבשו על אופרציה של ארגון אחר וכן הלאה. ההעברה המטורפת לכולם היא ל"קדימה העולמי". הלכנו למשרדים של התנועה פעמיים. אין כלום כבר למעלה משנה. שאלתי את שאול מופז, המשך לקרוא

האם הרצוג רוצה לנצח או רוצה ליהנות?

25 בינואר 2015
 

נתחיל בסיפור על הגברת. תמיד דרך טובה לפתוח מאמר.

בבחירות הקודמות, שרה נתניהו הייתה נחושה. הפעם ישודר סרטון שיראה מי זו משפחת נתניהו – בן ארצי, איזה שורשים יש לה. פעם שעברה מרחתם אותי, היא אמרה לאחד מבכירי הקמפיין, הפעם יהיה תשדיר. הוכן תשדיר, ראש הממשלה ורעייתו עלעלו מול המצלמה באלבומים משפחתיים. כל ערב בתום העריכה של התשדיר יצאה מונית מיוחדת לבית ראש הממשלה להביא את הגרסה האחרונה לאישור הגברת, שתראה ותעיר הערות.

בינתיים התפתלו אנשי המקצוע של הקמפיין. איך נהרוג את זה הפעם? הוחלט לקרוא לארתור. המשך לקרוא

Left-wing Meretz party is doing itself in

18 בינואר 2015
 

Meretz is holding its primary on Monday, but forget about cutting the tension with a knife. Will Zahava Gal-On stay in first place? (She’s running unopposed.) Will Ilan Gilon stay in second place or drop to third? Can Uri Zaki secure sixth place, or will Mossi Raz or Avshalom Vilan beat him out?

Say what you will about Naftali Bennett’s Habayit Hayehudi, but its primary was a real shindig. Twenty thousand new party members in two weeks; right-wing stars dived in and contributed new ideas and energy.

But on the other side of the political map, ideological leftist Meretz continues to run its members-only club. The folks on the club’s bus shut the doors long ago and don’t let anybody new on.

Election after election, it's the same list of worthies: Vilan, Raz, Gilon, Gal-On and Issawi Freij. Their work along the way is exhausting: joining the party, electing a central committee, debating — anything to move somebody up or down one spot on the party ticket.

Once upon a time a certain star wanted to run for Meretz, Maj. Gen. (ret.) Eyal Ben-Reuven. He was sure party members would die of excitement because a security expert like him was throwing in his prestige.

Well, people got very excited but Ben-Reuven won’t be running on Monday. Somebody must have explained to him that, will all due respect, the 1,000 members of the Meretz Central Committee have backed other people. He may have had a talk with another retired star, Col. Shaul Arieli, a great expert on the diplomatic process who ran like an ordinary person and found out he wasn’t even close to making it into the Knesset.

A peek at the Labor Party ticket shows how the Meretz slate could have looked. Merav Michaeli wanted to be in Meretz in 2009. She wasn’t assured a slot so she went over to Labor.

Zouheir Bahloul, Yariv Oppenheimer, Stav Shaffir and many other Labor candidates are in fact potential Meretz candidates. Some even considered this possibility until it was explained to them that the Labor primary, with all its drawbacks, would be a walk in the park compared to the chance of winning at the Meretz Central Committee.

There are few floating votes at the Meretz Central Committee. It hardly matters who you are or what you’ve accomplished. Without “your” supporters electing the central committee members you want, it’s almost impossible to get in. Yossi Beilin and Yael Dayan got in at the time only because they had spots reserved for them.

So did Nitzan Horowitz. The reason Horowitz quit the Knesset is also linked to the way Meretz holds its elections. Horowitz didn’t cultivate his supporters well enough, so “his” central committee members weren’t enough. If there were enough floating votes he would have been high on the list; without them he might as well have quit.

In the 2009 election, then-Meretz chief Haim Oron tried to break the system and bring in new people. The attempt was admirable; Oron brought in people like high-profile lawyer Talia Sasson, but he still failed. Meretz won only three Knesset seats. That was ultimate proof the members-only club didn’t need new blood. “What for? The brand will do the work for us.”

In the current election Meretz’s survival is in danger. Clearly the size of the Labor Party is a critical element in bringing down the Netanyahu government. A significant gap in Knesset seats between Labor and Likud has created legitimacy for Yisrael Beiteinu chief Avigdor Lieberman, Shas chief Aryeh Deri and Kulanu leader Moshe Kahlon to go with Labor head Isaac Herzog.

Opinion polls are predicting five or six seats for Meretz, just above the electoral threshold. A little more flow to Herzog and the club members will find themselves absolutely right and positively out of the Knesset.

The article was published in Haaretz

בכמה מתוך ה – 1.2 מיליון שקל שבנט גייס הוא השתמש כדי לנצח את שמעון אור?

15 בינואר 2015
 

ברכות לנפתלי בנט, שגבר ברוב מרשים  על המתחרה שלו על הנהגת "הבית היהודי", שמעון אור (אין לי מושג מה המספר המדויק, אבל למעלה מ – 90% כנראה). מה זאת אומרת לא ידעתם שהיה שם מאבק כזה? בנט ידע. לא סתם ידע. גם נערך ועבד קשה על זה. בנט גייס, על פי מה שהוא דיווח למבקר המדינה, לא פחות ממ – 1.2 מיליון שקלים כדי לנצח את אור. רוב מוחלט של הכסף הגיע מתורמים בחו"ל. דיברתי עם הרבה אנשים ב"בית היהודי". המשך לקרוא

נפתלי בנט, איפה היית מאז הלילה ההוא ב – 96?

11 בינואר 2015
 

אני מתנצל, נפתלי. סליחה. טעיתי. אני מקווה שתמצא מקום בלב המ״פ שלך לסלוח לג׳ובניק כמוני. אני מדמיין איך שמעת על הציוץ שלי בחצות, כמה כאב גרמו לך 140 התווים הללו בטוויטר בה העזתי לצטט איש צבא בכיר שהטיל ספק בקור הרוח שלך בלילה ההוא ב 1996 (במקרה שמע יחד איתי את אותו בכיר גם עוד עיתונאי. בן כספית היה שיריונר. לו מותר, מר בנט, לצטט את אותו בכיר?).

 

כמה כאב הציוץ בטח גרם לך, איך צרחת, מן הסתם,  לגילת ״יש! יש! אוי, איזו בוננזה אני הולך לעשות על זה״.

מאז הציוץ ׳הדרמטי׳ ההוא, השקעת אין סוף אנרגיה בלשכנע אותנו כמה אמיץ היית כקצין צעיר. שיכנעת אותי. בלי ציניות. רק רציתי לשאול, אם אתה מרשה, איפה אומץ הלב הזה נעלם מאז שנכנסת לחיים הציבוריים?

כראש לשכה של יו״ר האופוזיציה נתניהו, היית אחראי לכמה מהתרגילים הפוליטיים הפחדניים והמלוכלכים שהיו פה. קמפיין המילואימניקים נגד ממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. עשיתם את זה במימון עלום כשהבוס שלך ואתה מסתתרים מאחורי המילואימניקים, שלא יידעו שאתם מעורבים.

לאחר מכן, רקחתם מודעה מכוערת, שוב במימון מסתורי, בעיתונים ערביים נגד אהוד ברק, כדי לפגוע בחזרתו לפוליטיקה. חתמתם על המודעה בשם המשפחות הערביות של הרוגי אוקטובר 2000, רק שלהן לא היה מושג על המודעה.

אחרי שפרשת מלשכת נתניהו, לא העזת להגיד מילה בפומבי על מה שראית. תחשוב איזו תועלת היית יכול להביא לחברה הישראלית אם היית מספר באומץ איך בדיוק משפיעה שרה נתניהו המשך לקרוא

מקרה נדיר בו העלו קומבינה תקציבית על הכתב ואיך זה קשור לשי פירון ולאיש הצללים של "הבית היהודי", צביבל

7 בינואר 2015
 

שתפ אשכולות – פנימה

שתפ אשכולות בעוז רוחם

אין טעם שתקראו את המכתבים הללו. בלי הסבר מפורט קודם, זה ייראה לכם כמו סינית, אבל שווה מאוד להתעכב עליהם. הם דוגמא נדירה למקרה בו העלו את המאכעריות על הכתב.

יש איגוד, שמאגד את המדרשות בארץ. יש כ – 30 מדרשות, בוא נניח שעושים שם רק דברים טובים. קוראים לאיגוד "אשכולות". תפקיד עיקרי של האיגוד, באופן טבעי, הוא להביא תקציב למדרשות. האיגוד והמדרשות קשורים בטבורם ל"בית היהודי", למרות שהמנכ"ל עצמו הוא ליכודניק.

במכתבים, שנחשפים כאן, כותבים המנכ"ל והיו"ר למנהלי המדרשות שהם הצליחו להביא עוד כסף למדרשות. איזה יופי. במכתב אחד הם מבשרים על תוספת של 4.5 מיליון שקלים, אבל אליה וקוץ בה. צריך לתת 3.5 מיליון שקלים מתוך ה – 4.5 לארגון בשם "פנימה", בראשות הרב איתן צוקר (נניח שוב ש"פנימה" עושים רק טוב). לא סתם לתת, כותבים להם, תעשו איתם פעילות משותפת. כל מדרשה תצטרך להתחייב להקצות את חלקה היחסי מתוך הכסף שתקבל ל"פנימה".

אנשים שמקורבים לעניין סיפרו לנו שנאמר להם על ידי ראשי "אשכולות" חד משמעית, שזו הייתה דרישה של לשכת שר החינוך, שי פירון. רוצים את הכסף, תנו כמעט שמונים אחוז ממנו לעמותה שאני רוצה ביקרה.

במכתב השני, המנהלים המוכשרים של "אשכולות" הביאו עוד 2 מיליון שקלים, הם דיווחו למנהלי המדרשות, אבל גם כאן יש עוקץ קטן. מיליון מתוך השניים צריך לתת לפרויקט "בעוז רוחם" (בוא נניח שוב שמדובר בפרויקט מופלא) של "מפעלות הציונות הדתית", אותו גוף רפאים, שאיכשהו מקבל גישה מטורפת לכספים ממשלתיים ויודע לנתב אותם למי שהוא חפץ ביקרו. בראש הגוף עומד צבי צביבל, עסקן ציונות דתית, שאוהב להסתתר בצל, אבל ידוע היטב כמי שמוציא ומביא בכל ענייני תקציבי המוסדות של הציונות הדתית בזכות, בעצם  לא ברור בזכות מה.

עכשיו לשאלות המעניינות: המשך לקרוא

Yair Lapid hasn't earned a second chance

4 בינואר 2015
 

Let’s start with the positive. From his current position of weakness, Yair Lapid is putting up a fight worthy of a true campaigner. If only Moshe Kahlon were more like him. But whereas Kahlon meanders half-paralyzed from one public gathering to another, Lapid fires in all directions.

To his credit, Lapid didn’t try to avoid responsibility. He agreed to become finance minister (though he didn’t have much choice) and led on housing when the housing minister fled the issue.

Despite all this, it’s hard to keep your cool when you hear his latest speeches. The person who kept silent during minor affairs — like the prime minister’s excessive water bills and penchant for pistachio ice cream at the public’s expense — and larger affairs — like the closed corruption investigations into Foreign Minister Avigdor Lieberman — suddenly remembers that corruption is rife. (Again, to his credit, he opposed the purchase of a private jet for the prime minister.)

But the truth runs deeper. Lapid is frustrated by his poor showing in his own opinion polls. A few days ago he presented the case for the defense: Things would be different if only he had been allowed to keep his job.

So here’s the prosecution’s case, presented in a news story he should have made happen back in March 2013: “The finance minister has submitted his new budget featuring revolutionary reforms: the settlement division of the World Zionist Organization will become a department of the Housing Ministry, the Jewish National Fund will be abolished, the distribution of public funds by coalition parties will be prohibited, and the natural gas monopoly will be broken up.”

Lapid did none of the above. When he took office he declared that political parties would no longer distribute funds, but he yielded to pressure and let this continue. He didn’t confront the monopolistic natural gas companies and approved the insane transfer of funds to the settlement division, which passed on hundreds of millions of shekels in recent years, including massive transfers to West Bank settlements. He did try to confront the JNF, but too late.

It’s unlike Lapid to forget the basic truth that there’s no second chance to make a first impression. His first alliance was with Ofer Eini, then head of the Histadrut labor federation, the last person he should have linked to the budget. His party had no activists and internal politics to worry about, so he could have taken revolutionary steps, even against strong labor unions. Instead, he chose the easy path of raising money from the public.

Even a Quixotic battle against power centers would have been politically astute, not just correct in its own right. He was in a perfect position to do this. Even if he lost several rounds he would have gained. But Lapid didn’t try, or he tried too late.

Much of the problem is that Lapid likes to be surrounded by yes-men. Some of his associates behave like the groupies of a TV star addicted to surveys carried out by his American pollster.

His total unfamiliarity with financial issues should have convinced him to lean on ministry veterans who know every player and every regulation. Instead, he arrogantly shattered the authority of the ministry’s top people, announcing that he wouldn’t take part in discussions attended by the person responsible for housing at the treasury’s budget division. He also publicly reprimanded the person in charge of higher education at that division.

In diplomacy Lapid’s recent statements are also tinged with dishonesty. Lapid was one of the least influential cabinet members during the Gaza war; he never presented a diplomatic plan, neither before nor after the fighting.

His statements on taking part in meetings of donor countries to help rebuild Gaza and on “reconstruction in exchange for demilitarization” sound hollow. There’s no strategy behind that sound bite.

He was barely involved in the negotiations with the Palestinians; he knew little about what was going on. Lapid’s campaign so far revolves around the slogan “we were stopped in the middle.” The true story is “we didn’t know how to start.

The article was published in Haaretz

הקייס נגד לפיד

4 בינואר 2015
 

נתחיל בשבחים: מעמדת נחיתות קשה, יאיר לפיד נלחם עכשיו כמו קמפיינר אמיתי. הלוואי ומשה כחלון היה נראה ככה. בעוד כחלון מסתובב חצי משותק מכנס לכנס, לפיד יורה לכול הכיוונים. עוד קצת שבחים: לזכותו של לפיד ייאמר שהוא לא ברח מניסיון לקחת אחריות בקדנציה הזאת. הוא לקח את משרד האוצר (לא שהייתה לו הרבה ברירה) והעמיד את עצמו בראש קבינט הדיור, כששר השיכון ברח מזה כמו מאש.

אחרי זה, אי אפשר לא לצעוק מעצבים על הנאומים האחרונים שלו. האיש שלא אמר מילה בזמן אמת על גלידת הפיסטוק, חשבון המים, חשבון הנרות, אב הבית ורעיית ראש הממשלה, קרטון החלב ותיקי איווט ליברמן, פתאום נזכר שיש במדינה שחיתות (להגנתו ייאמר שאכן התנגד לקניית המטוס לראש הממשלה).

זה יותר עמוק מזה. המשך לקרוא

עמוד 1 מתוך 212