ארכיון חודש: מרץ 2015

המו"מ מול איראן – מבט אחר

30 במרץ 2015
 

בסדר, הסכם רע. בואו נניח שזה באמת הסכם רע, שמשאיר את איראן במרחק של חצי שנה (לטענת ישראל) עד שנה (לטענת ארה"ב) מפריצה לפצצה, שמחזיר את איראן בהדרגתיות תוך כמה שנים למשפחת העמים, מסיר את רוב הסנקציות ומאפשר לה להמשיך לזרוע טרור ואלימות בעולם. אין לי מילה חיובית על כל המתווה הזה, אבל נדמה לי שהראייה החד ממדית, שאנחנו חשופים לה בארץ, מחמיצה שאלה אחת קטנה – מה הייתה האלטרנטיבה להסכם?

תקיפה ישראלית לא הייתה משיגה תוצאה טובה יותר. זה כבר לא במחלוקת. תשאלו את אלו שתמכו בה, תשאלו את אלו שהתנגדו. הקונספציה התבססה על הרצון שתקיפה ישראלית תגרור את ארה"ב למלחמה מול איראן. ברור היה לכול שתקיפה ישראלית לבדה לא תוכל להשיג תוצאה, ששווה את הסיכון. היא לא הייתה יוצרת את העיכוב שההסכם בלוזאן אמור לייצר, רק עם הרבה יותר סיכון, בעיקר של מאות ואלפי טילי חיזבאללה שהיו משנים את המציאות שאנחנו מכירים. נתניהו היה בטוח המשך לקרוא

The Negotiations with Iran—Another Perspective

30 במרץ 2015
 

OK, a bad deal.  Let’s say that it is in fact a bad deal that leaves Iran within a six months (according to Israel) to a year (according to the U.S.) of a breakout to a nuclear bomb, gradually returns Iran over a period of several years to the community of nations, removes most sanctions, and allows Iran to continue as a source of terror and violence in the world.  I don’t have one positive word to say about that scenario, but it seems to me that the one-dimensional perspective to which we are exposed in Israel misses one small question—what is the alternative to an agreement?

An Israeli attack would not achieve better results.  That is not a matter of dispute.  Ask those who supported it, and ask those who opposed it.  The conception was based on the hope that an Israeli attack would drag America into a war against Iran.  It was clear to everyone that an Israeli attack alone would not achieve results worthy of such a risk.  It wouldn’t have created the delay that the agreement in Lausanne was supposed to—but would have a much greater potential costs, largely that of hundreds and thousands of Hezbollah rockets would rain down on Israel and alter reality as we know it.

Netanyahu, as the expert on America, was certainly convinced that Obama would not be able to stand on the sidelines as Hezbollah, under Iranian direction, rained down rockets on Israel in response to an Israeli attack on Iranian nuclear reactors.  Perhaps he was correct. Perhaps he wasn’t. What is certain is that he was unable to convince himself of this because he did not attack.

The best alternative, of course, would have been an American attack on Iran.  The U.S. has the capability to yield much better results, possibly even a regime change, but what can you do when it is simply not in the cards? The U.S. was not willing to contemplate a strike or go beyond empty words.  Obama reached his position on the basis of his opposition to the war in Iraq.  Even before he was elected as a U.S. Senator, he spoke against the war in Iraq. President Obama would not execute a strike against Iran, certainly not after all the U.S. had spent in blood and gold in Iraq and Afghanistan.

The other alternative is continuing with the status quo: sanctions, international isolation, and a shadow war.  It is apparent that this scenario will not prevent Iran from going nuclear.  In practice, while this strategy was being implemented Iran was able to reach 20,000 centrifuges (the agreement would leave Iran with just 6,000), some of which are state of the art and could bring Iran to its first nuclear bomb in a matter of months. In other words, Iran is less than a year away from a bomb—much closer in the last two years than it would be after an agreement.  If Iran wanted to breakout and build its first nuclear weapon it could have already done so, but apparently the mullahs did their calculations vis-à-vis the international community and knew to avoid that. Perhaps that is an indication that they will not rush to break the nuclear deal and build a bomb, especially when the international community is signed off on it.

OK, so it is a bad deal. The Iranians are tricksters—that isn’t sarcasm, they have certainly earned our suspicions.  They are behind the Houthis in Yemen, Hezbollah, Hamas, and all that is wrong with the Middle East.  That is true. But what about the possibility that Iran would take advantage of this agreement to go back on some of its current policies? Let’s try and recall that we laughed off Rouhani and Zarif and claimed that they would break the interim agreement (and according to all indicators they have not); we were certain that the regime would collapse under sanctions (and it did not); perhaps this agreement would provide some fuel to the moderates in the Iranian regime and will allow them to gain some more power at the expense of the mullahs and other radicals.  It is forbidden, of course, in Israel to present a future that is any less dark than the worst case scenario, but maybe, just maybe, this bad deal is the lesser evil?

Translated  by Ari Heistein

דבר המנותקים

22 במרץ 2015
 

כנציג המנותקים, היהירים, חבר בבועה התל אביבית (דירה שכורה) אני עדיין בשלב אבל, שמקשה עליי לנסח מאמר של ממש. רק פירורים של מחשבות ראשונות. תסתדרו.

או קיי, אנחנו מנותקים, גרים בתל אביב, לא הבנו כמה העם אוהב את ביבי, אבל ראש הממשלה בעצמו חשב ביום הבחירות עד השעה 20:00 שהוא מפסיד. שרי ליכוד בכירים, מסילבן שלום וצפונה הסבירו בשיחות סגורות בשבועות לפני הבחירות איזה הפסד מהדהד עומד לנחול הליכוד. מנותקים שכמותם. ציון אמיר חזה 30 מנדטים למחנה הציוני. רון קופמן צפה 26-19 למחנה הציוני. כולם מנותקים. מבקר הטלוויזיה של "הארץ" כתב שזה לא היה קורה לכתב הפוליטי (המצוין) של ערוץ 2, עמית סגל. המשך לקרוא

רוב התקשורת באמת נגד נתניהו, השאלה אם בצדק

15 במרץ 2015
 
בתחילת דצמבר התנהל בוושינגטון כנס סבן השנתי. הופיעו מכובדים רבים, מהילרי קלינטון ועד בוז׳י הרצוג, אבל רוב המשתתפים יזכרו בראש וראשונה את המופע של נפתלי בנט. יו״ר הבית היהודי עלה לראיון עם אוסטרלי- אמריקני מנומס בשם מרטין אינדיק. שלושים שנות עבודה עם ישראלים לא הכינו את אינדיק לשעה הזאת. בנט תקף אותו, חבט בו, העליב, טען, צעק ובעיניים ישראליות, הנחיל לו נוק אאוט מהדהד.
בקהל ישבו לא מעט אמריקניים יהודיים אמידים, בעלי אוריינטציה ליברלית. מה שלא עשו עד אז שש שנות נתניהו, עשה פאנל של שעה. התנועה להחלפת השלטון התמלאה באותו ערב בהרבה מאוד כסף.
כן, אדוני ראש הממשלה, אתה צודק. הכוחות שפועלים להדחתך עצומים. רוב התקשורת עובדת בזה. כסף גדול זורם לזה, מ 1999 לא היה דבר כזה, גנרלים לשעבר, אנשי עסקים, פקידים בכירים, כולם חולמים על הטקס הצנוע בלשכת ראש הממשלה, בו תיפרד מהתפקיד.
רק שאלה קטנה – האם התופעה הזאת פסולה?

המשך לקרוא

חשיפה – התקציב המלא של החטיבה להתיישבות

9 במרץ 2015
 

לפני כשבועיים הציג מנכ"ל החטיבה להתיישבות להנהלה שלו את תקציב 2014, מה אושר במקור ומה בוצע. החטיבה להתיישבות היא אותו גוף שנוי במחלוקת, שהימין אוהב והשמאל שונא. לכאורה, דני קריצ'מן, המנכ"ל, שהגיש את המסמך, אמור להגיש מאוד בנוח מול ההנהלה המורחבת שלו. הוא הציג להם מסמך של 12 עמודים שמגלה מעט מאוד ומסתיר את רוב הנתונים החשובים.

ראשית, הנה המסמך. אולי תצליחו להבין ממנו יותר ממה שאני הצלחתי.

תקציב החטיבה להתיישבות 2014

ויכוח סוער ניטש בימים אלו סביב חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, בנושא החטיבה המשך לקרוא

נתניהו חזה לא נכון לא רק באיראן ועיראק

8 במרץ 2015
 

– ב- 1992 אמר חבר הכנסת בנימין נתניהו בכנסת שתוך 3 עד 5 שנים תהיה לאיראן פצצה גרעינית.

–  ב – 1993 פרסם נתניהו טור ב"ידיעות אחרונות" (אז נוני היה בסדר) בו חזה שעד 1999 תהיה לאיראן פצצה גרעינית וטען שזה האיום הגדול ביותר עלינו.

– ביולי 1996 נאם ראש הממשלה החדש נתניהו בפני כינוס מיוחד של הקונגרס האמריקני. הוא הזהיר מפצצה איראנית ואמר שהמשטר האיראני מתקרב ליעד הזה במהירות מדאיגה.

– בספטמבר 2002 הופיע 'האזרח המודאג' נתניהו שוב בקונגרס. הוא עודד את חברי הקונגרס לצאת למלחמה בעיראק ואמר שאין שום ספק, "שום ספק" שסדאם מתקרב לפצצת אטום ותוכנית הגרעין שלו כה מתקדמת שיש לו צנטריפוגות בגודל של "מכונות כביסה" מפוזרות במדינה (לא הייתה לסדאם תוכנית גרעין). נתניהו טען שלסדאם יש גם נשק ביולוגי וכימי (לא היה לו), הזהיר שברגע שארה"ב תתקוף, סדאם ישגר את הנשק הזה לעבר ישראל (על האזהרה הזאת הוא חזר גם במכתב סודי לראש הממשלה אריאל שרון) והכי מעניין – צפה שהפלת סדאם תביא לאפקט חיובי במיוחד על האזור כולו, אולי אפילו תביא להפלת משטר באיראן ובלוב.

– בנובמבר 2013 טען נתניהו שהסכם הביניים של המעצמות עם איראן הוא "עסקת המאה" עבור משטר המולות וחזה שמשטר הסנקציות יתמוטט (גם ישראל מודה שזה לא קרה) ושהאיראנים לא יקיימו את ההסכם (קיימו).

 

אין דבר שראש הממשלה אוהב יותר לדבר עליו מאשר הניגון שהוא חזה את העתיד השחור, בזמן אמת כולם לעגו לו ושוב התברר שהבן של ההיסטוריון צדק. אמרתי על הסכמי אוסלו שהן יביאו לירי על אשקלון, צחקתם עליי. בחינת הרקורד של נתניהו מגלה שהוא פשוט מזהיר מהמון דברים כמעט בכל תחום. בסביבה כמו המזרח התיכון, במיוחד כשאתה ראש הממשלה ב – 9 מ -19 השנים האחרונות, יש סיכוי שגם תפגע, אבל בדרך כלל נתניהו פשוט שוכחים את האזהרות שלא התגשמו.

 

– בנובמבר 2004, אחרי שיאסר ערפאת אושפז, המשך לקרוא

מכתב ללבני: ותרי על הרוטציה

1 במרץ 2015
 

גברת לבני שלום,

יש לך הזדמנות נדירה. לא לכל פוליטיקאי נקרית בחייו הזדמנות כזאת. זה פעם בחיים. הזדמנות לחזור מאי המתים של הפוליטיקאים. ותרי על הרוטציה. ביוזמתך, בלי לחצים, בלי שייכתב שראובן אדלר תמרן אותך ובוז'י הרצוג שתק והסקרים הראו, בלי כל זה, ותרי מיוזמתך כי זה נכון וצודק ועל הדרך, גם יחזיר אותך מעמדת הפוליטיקאית שכולם נהנים להסתלבט עליה, שאנשי הפרסום עושים מאמצים מתוחכמים להסתיר אותה בלי שייראה שמסתירים, למקום של שליחת ציבור אמיתית, שמוכנה להקריב את האינטרסים האישיים שלה לטובת משהו שגדול יותר ממנה.

מראש, הרוטציה הזאת נולדה בחטא. אי אפשר לספסר בתפקיד ראש הממשלה ולגזור אותו לחתיכות. ראש ממשלה לשנתיים המשך לקרוא