ארכיון חודש: יוני 2016

אולי עכשיו המשטרה תתחיל לחקור – לקראת תחקיר "המקור" על מה שקרה ברשות השידור

28 ביוני 2016
 

משרד מבקר המדינה שבר את ליבם של כמה מאנשי רשות השידור. במשך חודשים הם העבירו חומרים לאנשי המבקר, לצוות בראשות רונית אלימלך. הם פינטזו על הדו"ח הזה, חשבו שהוא ישים קץ לשלטון המסואב של יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ'. כשהגיעה הטיוטה של דוח המבקר המשך לקרוא

הספין הגאוני של ראש אגף חקירות, יצחקי: אל תפריעו לי עכשיו להפיל את ביבי

27 ביוני 2016
 

"אתה אמרת ברדיו שאני משקרת?", לזכותה של דוברת המשטרה, מירב לפידות, שהיא שואלת בישירות.

זמן קצר לפני כן היא דיברה ב"רדיו תל אביב" ודיבררה היטב את גרסת המשטרה בנוגע ל"מסמך יצחקי", גרסה שאומרת שראש אגף חקירות הוא מין יקה גרמני כזה והוא רק רצה לעשות סדר, לוודא ששום מידע משמעותי על חברי כנסת או שרים לא נופל בין הכיסאות אז הוא ביקש שיכינו לו עבודה וכן, ברור, מה שהיה רציני בעבודה הזאת עבר לחקירה. למשל, אמרה לפידות, פרשת "ישראל ביתנו", שהתפוצצה חודשים ספורים לאחר מכן, נמצאת במסמך הזה.

"אני אמרתי שאו שאת לא אומרת את האמת, או המשך לקרוא

אם יעלון חושב שנתניהו כזה אסון, האם יסכים להצטרף לאופרצייה פוליטית שמעמדו כמספר 1 לא מובטח?

20 ביוני 2016
 

זו אחת הגאוות המקצועיות הכי גדולות שיש לי.

ב 2007 עשה אהוד ברק קאמבק. יריבו הגדול, עוזרו לשעבר, אלדד יניב, התגייס למענו ופילס את דרכו. יניב שכנע את ברק להתחיל במסע סליחות וסולחות. זה היה מסע משפיל מאין כמותו עבור ברק הגאוותן, אבל מפואר באותה מידה. בזה אחר זה נפלו גדולי מתנגדיו – אברום בורג, איתן כבל, בוז'י הרצוג, בן כספית. לקראת סוף המרוץ, ברק ויניב הצליחו לגייס תמיכה אפילו משלי יחימוביץ' ואופיר פינס. כל אחד וטעמיו ("כן, אבל מהצד השני היה עמי אילון?…").

אני מודה. גם אני כמעט ונשביתי בקסם האהוד המתקמבק. נפגשנו (גם) בבית קפה ברחוב יהודה מכבי. הכי בגובה העיניים. בלי לשכות ובלי מזכירות. ברק הרי לא דיבר איתי כמה שנים בגלל ספר ביקורתי מאוד, שכתבתי עליו. ישב אתנו אלדד יניב, שברק בכלל האשים בעבר המשך לקרוא

חשיפה: מסמכי הקרן הציבורית של ביבי ומסמכי הביקור בפריז שמימרן היה חלק ממנו

7 ביוני 2016
 

בתחקיר "ביבי טורס" נחשפתי לאותה קרן מסתורית שנתניהו הפעיל כשהיה "אזרח מודאג". זה מוזר שנותנים לאדם פרטי להפעיל 'קרן' כזאת. קרן מקבלת הטבות מס, כמובן ועדיפה בהרבה על פעילות כאדם פרטי, אבל אילו פעילויות יכול נתניהו לעשות בקרן שהוא לא עושה כאדם פרטי? כשהוא מדבר, מסביר למען ישראל זה בשם הקרן או בשמו הפרטי. מוזר. במשרד מבקר המדינה לא התרגשו, יותר נכון, לא הרגישו שיש להם את הסמכות להתעסק גם בסיפור הזה שקרה כשנתניהו לא תחת כנפיהם, אלא אזרח פרטי. העברתי להם את המסמכים ואת התהיות, הפניתי גם שאלות ללשכת נתניהו ואפילו פרסמתי את זה בקטנה, אבל זה נבלע בים הסיפורים. רשות המיסים, למשל, לא התעניינה בזה.

הנה מסמך על פרטי הקרן: המשך לקרוא

חשיפה: המסמך המדהים שמפרט את כל נסיעות משפחת נתניהו בין השנים 99-2001 ועל חשבון מי

6 ביוני 2016
 

מכיוון שנסיעותיו וקשריו של בנימין נתניהו בזמן היותו "אזרח מודאג" שוב מעניינים, אני רוצה לחשוף בפניכם מסמך די מדהים. תמציתו פורסמה בתחקיר "ביבי טורס", אבל באופן מלא, מעולם לא פרסמתי אותו. מישהו יסודי בלשכת נתניהו של אותם ימים כתב באקסל את כל הנסיעות של המשפחה, לאן נסעו, מתי, לכמה זמן והכי חשוב – מי שילם. אני לא מצאתי נסיעה אחת בעשרות הנסיעות הללו שבני הזוג שילמו. רשימת המממנים מעניינת, הדגשתי את שמו של מאיר חביב, אותו מקורב צרפתי שרשום שם כמי שמימן נסיעות. לפי מה שאני מבין, באחת מהנסיעות הללו נתניהו גם בילה זמן עם אותו ארנו מימרן.

חשוב להדגיש – נתניהו ומשפחתו הם אזרחים באותה תקופה. מותר להם לקבל כסף ממי שהם רוצים וכמה שהם רוצים, כל עוד זה לא קשור לדברים שנעשו בעבר על ידי נתניהו כראש ממשלה, או מתוך ציפייה שייעשו בעתיד כשיחזור לשירות הציבור.

הנה הנ המשך לקרוא

איך נקבר תחקיר ביבי טורס, הסיפור הכמעט מלא

4 ביוני 2016
 

איפשהו באמצע 2013 התקשרתי לקצין בכיר מאוד במשטרה. באותה תקופה היועץ המשפטי לממשלה, באיחור קל של שנתיים ורבע, הורה על 'בדיקת' תחקיר ביבי טורס. בדיקה, לא חקירה חלילה. בכל זאת, ראש ממשלה. היועץ, יהודה ויינשטיין, עשה זאת בחוסר רצון בולט. מבקר המדינה העביר לו חומרים, שלדעתו הריחו מפלילים. לא הייתה ליועץ ברירה. הקצין שדיברתי איתו היה מחובר ל'בדיקה'.

"תשמע, אתה יודע שאין לי הרבה אמון ברצון של היועץ לחקור את הסיפור הזה וגם שאלתי כבר במשרד המשפטים ולא חזרו אליי. אם במקרה אתם רוצים, יש לי המון חומר, שלא פורסם בסיפור הזה כולל שמות של עדים, שישמחו אם תזמנו אותם".

זאת הפעם הראשונה שדיברתי עם המשטרה בסיפור הזה. למעשה, הפעם הראשונה והיחידה עד היום שיזמתי שיחה כזאת. הייתה לי איזו אידיאולוגיה נאיבית משהו, שכתבים צריכים לפרסם ומשטרה לחקור. סימביוזה של כתבים עם חוקרים נראתה לי לא נכונה. זכרתי היטב שמוטי גילת העביר למשטרה ממצאים בפרשת עמדי וההובלות עוד לפני פרסום התחקיר שלו ב 1999. זה עזר מאוד לתחקיר. מיד עם פרסומו, התחילה גם חקירה פלילית נגד נתניהו ורעייתו (התיק נסגר בסוף ספטמבר 2000). מצד שני, זה שם את העיתונאי, בעיניי, במקום יותר מדי מעוניין. עכשיו הוא כבר לא סתם רוצה לעורר דיון, לתקן עוולות, עכשיו הוא אשכרה אוסף ראיות עבור המשטרה ומתזמן איתם את הפרסום.

 

במקרה הזה החלטתי לחרוג ממנהגי. בשנתיים ומשהו שחלפו מאז פרסום תחקירי "ביבי טורס" בתוכנית “המקור”, נתניהו רדף אותי, ניסה להביא לפיטוריי והכי בעייתי, עשה את המוות לערוץ 10. בכירים בליכוד, שדיברו עם נתניהו, לחשו לי באוזן שזה הכול בגללי, שאי אפשר לדבר איתו על ערוץ 10 בכלל, שהוא מונחה מטרה. הרגשתי שמותר לי, שבמקרה הייחודי הזה, איזום לראשונה שיחה עם המשטרה.

 

"אה…תראה", גמגם הקצין "היועץ ביקש בדיקה בשני נושאים מאוד נקודתיים, אני לא יודע".

"אני מבין", אמרתי, "בכול אופן אם תרצו יותר, אז יש לי הקלטות ומסמכים וקצוות חוט לנושאים מאוד חשובים, שאני לא הצלחתי להוכיח ברמה שמאפשרת פרסום, אבל אתם תוכלו בקלות לבדוק".

"תן לי לבדוק עם היועץ", אמר הקצין.

 

כשפורסם תחקיר "ביבי טורס" על שני חלקיו במרץ 2011, הקפדתי להגיד בשידורים שאנחנו לא טוענים שנתניהו עשה משהו פלילי. זה היה חצי נכון. לא היה צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שחלק מהדברים שחשפנו הם במינימום בסיס לחקירה. פרסמנו על טיסות של נתניהו ורעייתו שמומנו על ידי אנשי עסקים. חלקם בעלי עסקים בישראל. שידרנו על עוזרים של נתניהו, שקיבלו משכורת מאחד מאנשי העסקים המקורבים אליו, כשהם ממשיכים לעזור לנתניהו. הראינו נסיעות של נתניהו, כשאותה נסיעה ממומנת על ידי שני גופים שונים. אין בעיה להדביק למעשים הללו עבירות פליליות לכאורה, אבל אני חשבתי שדי בפרסום הנושא ולא רציתי להיכנס לעמדת הדוחף לחקירה. היועץ המשפטי, הנחתי, יודע מצוין לפרש את הממצאים. הוא לא צריך אותי. חוץ מזה, אני מודה. הלחץ על ערוץ 10 לא לשדר, לרכך, לדחות, לקצר, היה כל כך גדול, שלא חשבתי שנכון להחריף את עוצמת העימות הגדול ממילא.

בערב השידור של התחקיר הראשון נחתה איזו רקטת קסאם. לא היו נפגעים, למיטב זיכרוני, אבל היה ברור שהתחקיר עלול להידחק למקום נמוך יותר בסדר היום. הלכתי למנכ"ל הערוץ. "יוסי, אם זה יסלים, אולי נדחה את התחקיר בשבוע? אחרי כל מה שעברנו איתו, חבל שהוא ייבלע ברעש של הרקטות".

 

ורשבסקי הסתכל עליי במבט נוגה. "דרוקר, אני מבקש ממך. גם אם מתחילה מלחמה, אנחנו משדרים את התחקיר הזה הערב. אני לא יכול לעמוד בלחץ הזה שעה אחת נוספת". ורשבסקי עמד בלחץ עצום ועמד בו בגבורה. בעלי המניות, בעיקר מקורבו של נתניהו, רונלד לאודר, מאוד לא אהבו את התחקיר, בלשון המעטה. לאודר, על פי פרסומים שונים, שודך מלכתחילה לקנות מניות בערוץ 10, בתיווכו של נתניהו. מן הסתם, נתניהו הניח שלאודר ישמור על האינטרסים שלו בערוץ. היחסים בין השניים ארוכים ומשמעותיים (בכסף). לאודר, יודעים לספר אנשים שמכירים אותו, נהג לכנות את עצמו בגאווה "BS", כלומר, שייך לקבוצת המכרים האקסלוסיבית של נתניהו, שעוד מכירה אותו מהתקופה של BEFORE SARA.

באותה תקופה בה פורסם התחקיר, לאודר למעשה מימן את הערוץ לבדו. הערוץ היה תלוי בו. אין דבר שאיים על לאודר יותר מאיבוד היחסים עם נתניהו, כתוצאה מתחקיר שפורסם בערוץ שלו. אם יש דבר אופטימי לקחת מהסיפור הזה, זו חוסר היכולת של הכסף הגדול להשפיע על התוכן. לאודר מאוד רצה, אבל התחקיר שודר כפי שהוא. מילה לא זזה בגללו.

אחרי השידור, פנו חברי כנסת ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה. לדעתי, עד היום הוא לא ענה להם. מבקר המדינה אז היה מיכה לינדנשטראוס. בשבילו זה היה, כמובן, הרמה להנחתה. המבקר פתח בחקירה מיידית והפקיד עליה את נחום לוי, קצין בכיר לשעבר במשטרה, אקס יאח"ה, בוגר חקירות דרעי ונתניהו.

בפגישתנו הראשונה, אחרי שנחשף לחומר, לוי נראה המום מעוצמת החומר וגם מאוד מתוסכל. כמעט מיואש. הלוואי והיה לנו בתחילת חקירות דרעי ונתניהו עשירית ממה שיש פה, הוא אמר. זה חומר לחקירת משטרה. זה לא בשבילנו, אבל היועץ לא רוצה. איך נחקור את כל העשירים האלה, שנמצאים בחו"ל, הוא קונן, איך נכריח עוזרים לשעבר של נתניהו לשתף איתנו פעולה? איך נקבל מסמכים?

אני עוד זוכר שהעברתי לו מסמך אותנטי בו כתב אחד מעוזרי נתניהו בזמן אמת כמה צ'קים נתן כל אחד מהעשירים המקורבים לנתניהו באיזה אירוע התרמה בחו"ל לפריימריס של נתניהו. כל צ'ק כלל את הסכום המירבי שהחוק בארץ מתיר לתרום. החוק, כמובן, אוסר לתת יותר מצ'ק אחד כזה והמסמך היה לכאורה "אקדח מעשן" שחקירות בתחום הזה יכולות בדרך כלל רק לחלום עליו. לוי הבהיר די מהתחלה שאין סיכוי שהמבקר יפתח מחדש את דו"ח הפריימריז של נתניהו מלפני שש שנים ויתחיל לפשפש בו. האמת, לוי נראה לי גם מאוד בודד, בעוד שהיה ברור שהסיפור מצריך עבודה של צוות גדול.

 

כמה חודשים לאחר מכן התקשרתי ללוי. "יש אדם שמוכן לבוא ולספר איך היה עד ראייה ישיר להעברת כספים מזומנים. הוא ממש ראה בעיניים איך ישראלי בשם דדי גראוכר נתן לנהג של ביבי ערימה של מזומנים, כשהוא אומר לו "תעביר את זה לבוס שלך". הוא מוכן לבוא אליך ולספר את זה". לוי התקשר למחרת. "זה לא ייאמן. זה יותר גדול מטלנסקי. איך לא פרסמת את זה?".

"הוא לא היה מוכן, אבל הסכים לבוא אליך".

הייתה עוד עדה לאירוע הזה, עליו סיפר העד. הייתה גם הקלטה מעניינת. משטרה אפקטיבית הייתה יכולה לרדת לשורש הדברים תוך 24 שעות, אבל היועץ לא רצה להתערב. לוי ניסה לחקור לבדו. כידוע, לא בסמכותו להכריח את העדה לדבר (היא טענה שראתה את העברת הכספים, אבל לא שמעה את המשפט המפליל), גם לא את הנהג, או איש העסקים. הוא לא יכול להגיע אליהם לפנות בוקר ולקחת אותם לחקירה.

 

במקום זה, נתניהו קיבל פנייה בכתב (!) להגיב את הטענה. הוא הכחיש אותה. כמה מפתיע. צ'יק צ'אק גם הגיעו הכחשות מהנהג ומגראוכר, ההכחשות כללו גרסה תמימה על בעיות כלכליות של הנהג, שגראוכר ברוחב ליבו סייע לפתור.

זה אחד הנושאים שהועבר, מסתבר, מאוחר יותר על ידי היועץ לבדיקת משטרה. היועץ לא דיווח על העניין, כמובן, בפומבי ונתניהו אפילו לא נקרא לחקירה, לא על זה ולא על שום דבר אחר. בשלב מסוים, שמעתי שהם חוקרים את הסיפור הזה. זה היה בדיוק בתקופת קמפיין הבחירות של 2013. הפניתי שאילתה לדובר של היועץ. השעות נקפו ונקפו והמהדורה התקרבה. הצקתי לדוברות. מתי תשובה. אמרו לי שאכן העובדות נכונות ואוטוטו תגיע תגובה רשמית. בחמישה לשמונה הגיעה התגובה. אכן הייתה בדיקה משטרתית של העדות האמורה, אישר היועץ, אבל המשטרה המליצה לסגור את התיק, הוסיף היועץ. שחס וחלילה לא נחשוב שביבי חשוד במשהו. דבר דומה הוא עשה מאוחר יותר בסיפור חקירת מעונות ראש הממשלה. גם שם הוא הבהיר שנתניהו לא חשוד בדבר. הלוואי על כל מעורב טיפול כזה בפרשיות שלו.

 

בקיץ 2012 נכנס מבקר מדינה חדש לתפקיד. יוסף שפירא נבחר בפינצטה על ידי נתניהו ואנשיו. אחד האנשים שעזרו לבחור בו הוא דוד שימרון, אותו עורך דין שייצג את נתניהו גם בסיפור ביבי טורס. שפירא גם הלך למעין אודישן בבית ראש הממשלה, שם זכה לפגוש את רעיית ראש הממשלה. המתחרה שלו על התפקיד, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, אליעזר ריבלין, לא הלך לאודישנים. נתניהו גייס את כול כוחו הפוליטי והביא לנצחון שפירא על ריבלין, לראשונה בסיבוב שלישי.

 

כששפירא נכנס לתפקיד הוא פגש את אותו נחום לוי. הוא הסביר לו כמה הוא מרוצה מתפקידו, שהוא יישאר לצידו, שהכול יהיה בסדר. לוי עבר חוויה לא נעימה כמה חודשים קודם. נתניהו, באמצעות עו"ד שימרון, דרשו מלינדנשטראוס לא לתת לו להמשיך לחקור את סיפור ביבי טורס. יש לו משהו אישי נגד ראש הממשלה עוד מהחקירה הקודמת, הם טענו. נתניהו שלח למבקר את גלעד ארדן ובני בגין. ארדן ובגין דיברו על החקירה בכללותה. לוין, בלי כחל ושרק, דרש להחליף את נחום לוי, בדיוק כמו אותם פוליטיקאים שדרשו להחליף את צוות החקירה של אריה דרעי. לינדנשטראוס נפנף אותם מהחדר. הכול אפשר להגיד על מבקר המדינה הקודם, כן, הוא היה פופוליסט לא קטן, רודף כותרות וכבוד, אבל היה לו גם עמוד שידרה ולפעמים הוא הלך על הקצה.

בסיפור של ביבי טורס הוא החליט, למשל, לחקור גם את כל הנסיעות של נתניהו בתור יו"ר האופוזיציה. התחקיר שלנו כלל נסיעות של נתניהו הן בתקופת כהונתו כשר אוצר, 2003-2005 והן כח"כ ויו"ר אופוזיציה, 2005-2009. גם לגבי התקופה שלו כחבר כנסת היו טענות למעשים חמורים למדי, שפורסמו בתחקירים שלנו. גם כאן היועץ סרב להיכנס לעניין, אלא שפה למבקר המדינה אין לכאורה סמכות. יו"ר אופוזיציה אינו כפוף למבקר המדינה. לינדנשטראוס לא התרגש מעניינים פעוטים כמו סמכויות. כשהוא רצה לחקור האם אולמרט קיבל שוחד, בעת שקיבל הנחה על רכישת ביתו ברחוב כרמיה בירושלים, הוא טען שזו חקירה על עיריית ירושלים. במקרה הזה, הוא החליט שהחקירה שלו היא בכלל חקירה על ועדת האתיקה של הכנסת, שמוסמכת לתת ליו"ר אופוזיציה אישור לנסוע על חשבון גורם זר.

לאור ההחלטה של לינדנשטראוס, נחום לוי עשה גם חקירה מקיפה על הנסיעות הללו והגיע לממצאים מרשימים, כאלו שלא התפרסמו ביום שלישי האחרון וכבר לא יפורסמו רשמית לעולם (תמציתם פורסמה בבלוג שלי).

בפני שפירא עמדה דילמה. מה לעשות עם אותו דו"ח חריף? נזרוק אותו? המבקר זרק רעיון. בואו נגיש אותו ליו"ר הכנסת. מין מתנה כזאת. מה יכול לעשות איתו היושב ראש? כלום. הסבירו לו שזה לא ממש הגיוני. הרעיון הגאוני התפרסם ואילץ את שפירא להעביר את הדו"ח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין. לא נורא. ויינשטיין לא פחות טוב משפירא בקבורה של דברים כאלה. הדו"ח בטח שימש אותו לעשיית מטוסי נייר. כאמור, מאז לא שמענו על הדו"ח וממצאיו.

בתחילת ספטמבר 2012 קרא לפתע שפירא ללוי. הוא הודיע לו ששינה את עתו, שהוא לא מעוניין יותר בשירותיו. פתאום הוא נזכר שזו מישרת אמון והוא רוצה בה אנשים אחרים. לא, מה פתאום, אין שום קשר לדרישת ראש הממשלה להחליף אותו.

הידיעה על הדחת לוי פורסמה לראשונה ב"הארץ" ב 12.9.12.

בבוקר, בשבע בבוקר בו פורסמה הידיעה, התקשרו אליי ממשרד מבקר המדינה. לא עניתי. השאירו הודעה. המבקר מחפש אותך. יש זמנים שאתה מעדיף שהדם שלך קצת יתקרר לפני שאתה מדבר. לאורך הבוקר המשיכו לחפש אותי ממשרד המבקר. אולי אתה יכול להגיע אליו היום לפגישה, נשאלתי. לא הסתדר לי.

בסוף דיברנו בטלפון בצהריים.

רציתי לתת רק לך ראשון את הסיפור על מי יחליף את לוי, אמר המבקר.

את מי, שאלתי.

עמיחי שי, אמר המבקר בגאווה. הוא היה ניצב במשטרה, מכיוון שלא ענית, התנצל שפירא, אז כבר הוצאנו את זה.

החמצתי את הסקופ הענק.

בסוף 2012 כבר הייתה מוכנה הטיוטה הראשונה של דו"ח מבקר המדינה על נסיעותיו של נתניהו ומשפחתו בזמן שהיה שר אוצר. היו שם טבלאות מדויקות על חשבון מי הם נסעו, בעיית המימון הכפול ועוד. מכול טוב הארץ. אם הוא היה מתפרסם אז, אולי היה משפיע על בחירות 2013. אולי עוד אפשר היה ללחוץ על היועץ לפתוח בחקירה אמיתית. די היה לזמן את סוכנת הנסיעות של נתניהו לחקירה, כדי לגלות מי בדיוק מימן מה ולמה, אבל שפירא לא פרסם. הוא תירץ בטענה שהיועץ בודק. לפני בחירות 2015, אחרי הדחייה הארבע מאות בפרסום הדו"ח, החלטתי לפרסם את עיקרי הטיוטה. המבקר השתולל. הוא נזכר שהחוק היבש אוסר על פרסום טיוטות. עד אז ומאז לא הייתה לו בעיה עם פרסום טיוטות. עם הטיוטה הזאת הייתה לו בעיה.

ביום שלישי האחרון הוא סוף סוף פרסם את הדו"ח. הוא הוריד ממנו כמה מהמילים הקשות כמו "פגיעה בטוהר המידות", הוא הוסיף כמה פעמים את התיבה הלשונית "כך נהגו גם שרים אחרים", בלי לתת דוגמא אחת שמוכיחה את זה והוריד את הממצאים החמורים ביותר על מימון כפול והסטת מימון לצרכים אחרים בטענה העלובה, שהוא (שוב) העביר את זה ליועץ. אולי מנדלבליט ירצה לחקור לפתע דברים שקרו לפני 11, 12 ו 13 שנים (אין סיבה לדאגה). על טיפול הוי איי פי הזה שפירא בטח חשב שראש הממשלה מינימום יסדר לו תיקון חקיקה שיאפשר לו קדנציה נוספת בתפקיד. במקום זאת, הוא פגש לאחרונה התקפה ברוטלית של ראש הממשלה, שכינה אותו אפרופו דו"ח צוק איתן – “מבקר לא רציני".

24 שעות לפני פרסום דו"ח ביבי טורס, ביום שני האחרון, התקשרו ממשרד מבקר המדינה. – – "שלום, אתה העברת בתחילת החקירה מסמכים אלינו בנושא של ביבי טורס ואנחנו התחייבנו בזמנו לא להעביר אותם הלאה ללא אישור שלך. עכשיו אנחנו רוצים להעביר אותם ליועץ המשפטי לממשלה. אתה מאשר?"

– "אין לי מושג על אילו מסמכים מדובר. עברו יותר מחמש שנים, אתה יודע. אתה יכול להגיד לי?"
איש מבקר המדינה הקריא בכותרות את שמות המסמכים. היה שם גם את המסמך על תורמי נתניהו בפריימריס 2005 וגם מסמך על הנקודות של משפחת נתניהו באל על. לא רציתי להגיד לבן שיחי שזה מוזר. כמה ימים לפני כן כבר העביר המבקר את דו"ח ביבי טורס למערכות התקשורת מלווה בהודעה לתקשורת. בהודעה צויין שחלק מהממצאים הועברו ליועץ המשפטי לממשלה ולכן הוצאו מהדו"ח. כלי התקשורת התבקשו לפרסם את ההודעה רק ביום שלישי. האם ייתכן שרק עכשיו הם מעבירים חלק מהחומר ליועץ? 24 שעות לפני הפרסום? עכשיו הם נזכרו?
"בטח", אמרתי לאיש המבקר "תעבירו לו. אין בעיה".

כמה שבועות אחרי שהתקשרתי לקצין המשטרה הבכיר, הוא התקשר בחזרה. “ביררתי בחלונות הגבוהים", הוא אמר "והגענו למסקנה שהכי טוב שתשלח לנו את החומר שיש לך באופן אנונימי".

"סליחה?", חשבתי שהוא צוחק.

"תשלח באופן אנונימי", הוא חזר על הרעיון הגאוני.

"אבל עכשיו אחרי שאמרת לי את זה, אז לא תדע שאני שלחתי את המכתב האנונימי?”

בצד השני השתררה שתיקה.

אני לא יודע אם ממצאי ביבי טורס היו מגיעים לכתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, גם אם הייתה נעשית חקירה הכי נמרצת מיומה הראשון של הפרשה. מצד שני, אני די בטוח שנתניהו לא היה שורד חקירה כזאת פוליטית. רק תראו מה מתפתח עכשיו עם ארנו מימרן, אחד מעשרות שמות נדבנים שהופיעו בספרי התורמים של נתניהו, שנמצאים אצלי. ויינשטיין ושפירא פשוט הצילו את נתניהו. אני באמת מקווה שעשו את זה מרשלנות, פחדנות, השד יודע מה ולא מסיבות אחרות.

תגובת משרד המשפטים: 

בסמוך לאחר שידור התחקירים בעניין זה בשנת 2011 הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז, על בדיקת הדברים. במהלך הבדיקה, כל חומר שנתקבל נבדק ונבחן לעומק. בין היתר נבחנו חומרים שנאספו בעניין במשרד מבקר המדינה, נגבו עדויות ונאספו מסמכים על ידי המשטרה, וגובשו חוות דעת מקצועיות בפרקליטות המדינה. לא מוכרת לנו פנייה להעביר לבדיקתנו חומרים נוספים, אשר סורבה. בסופו של יום, החלטת היועץ המשפטי לממשלה הקודם לסיים את הבדיקה ולא להמשיך ולטפל בנושא באפיק הפלילי, התקבלה בהתאם להמלצות המשטרה והפרקליטות.
בקשר לבחינה המתבצעת כיום, של חומרים שהעביר מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה, הרי שמטבע הדברים לא נוכל לפרט בשלב זה. די אם נצטט את דברי היועץ המשפטי לממשלה, שאמר השבוע כי ״את הדברים יש לבחון בשיקול דעת ומקצועיות וללא עיכוב. יש לקיים את הבחינה באופן ישר וענייני. לא נפחית מהסטנדרט המקצועי שלפיו אנו פעלנו ואנו פועלים״
תגובת משרד מבקר המדינה
א.     מר נחום לוי מעולם לא הודח!

ב.     מר לוי היה יועצו של מבקר המדינה הקודם, השופט (בדימ') מיכה לינדנשטראוס במשרת אמון!

ג.       כידוע למבקר המדינה אפשרות לבחור 5 בעלי תפקיד במשרת אמון: מנהל כללי; ראש לשכה; שני יועצים ונהג.

מטבע הדברים, כל מבקרי המדינה, ובעלי משרה אחרים, מעדיפים לאייש את התפקידים הנ"ל באנשים שהם בוחרים ונותנים בהם אמון.

המבקר נכנס לתפקידו ביום ה-4.7.12 ופעל לאיוש המשרות. המנכ"ל נבחר ונכנס לתפקידו בחודש אוגוסט 2012, ראשת הלשכה נכנסה לתפקיד ב-1.9.12, עו"ד דודי נהיר שמונה כיועץ למבקר המדינה. יחד עם המבקר הואיל והיה עוזר משפטי של המבקר, ולא היה צריך לראיין אחרים. ועמיחי שי נבחר בספטמבר ונכנס לתפקיד לאחר החגים (1.11.12).

למנכ"ל הזמני שהיה בתפקיד הודיע שנבחר מנכ"ל חדש, ליועץ מר רוטר הודיע שעו"ד נהיר נבחר לתפקיד, אולם החוזה עמו הוארך בהסדר מיוחד במקביל לעו"ד נהיר על מנת לסייע למבקר הקודם לסיים את דוח מסמך הרפז.

למר נחום לוי הודיע המבקר שיסיים את תפקידו אחרי החגים, וכך היה. אל אף זאת המשיך נחום לוי לטפל בנושא מטעם משרד מבקר המדינה תמורת תשלום ואף השתתף בפגישות בנושא אצל היועמ"ש.

ד.      אשר ל"סקופ" כביכול שמצוין בשאלה הרי שלא היה זה בגדר סוד שכן ראיינתי מספר מועמדים ובסופו של יום בחרתי בניצב (בדימ') עמיחי שי, ששירת במשטרת ישראל בתפקידים רבים וביניהם מפקד תחנות משטרה, עוזר מפכ"ל, מפקד שני מרחבים, ראש יאחב"ל (יחידה ארצית לחקירת פשיעה מאורגנת חמורה ובפשיעה בינ"ל) וכן ראש אגף משאבי אנוש של המשטרה. מר נחום לוי מעולם לא הודח!

ה.     מר לוי היה יועצו של מבקר המדינה הקודם, השופט (בדימ') מיכה לינדנשטראוס במשרת אמון!

העברת החומרים הראשונה ליועץ נעשתה כאשר הטיוטה הראשונה של דוח הביקורת הייתה כבר מוכנה. זה היה השלב בו נדרשה התייחסותו של מר נתניהו. ההתייחסות מצדו חייבה העברת חומרי הביקורת אליו. בדיקת היועץ לא אפשרה העברת חומרים והיועץ אסר זאת הלכה למעשה.  ללא העברת חומרי הביקורת למר נתניהו לא התאפשרה לו זכות העיון וזכות הטיעון – כפי שמגיע לכל מבוקר בביקורת דומה. בשלב זה של עבודת הביקורת לא ניתן היה להמשיך בעבודה מבלי שהתקבלה התייחסותו.

לאחר שהיועץ אפשר בספטמבר 2014 להעביר את החומרים נמשכה נסללה הדרך להמשך העבודה.

כפי שיש תמיד בדוחות  שיש בהם פוטנציאל לפגיעה בשמו הטוב של המבוקר  עבודת הביקורת כוללת שלבים נוספים על השלבים הרגילים ובכלל זה הוצאת טיוטה אישית מקדימה למבוקר (ואח"כ טיוטה לכלל המבוקרים) והוצאת טיוטה נוספת לפני פרסום הדוח.  מדובר בשלבים המאריכים את משך העבודה

זכות העיון וזכות הטיעון מחויבים בהתאם לפסיקה (פס"ד טרנר ופס"ד אלוני).

למשרד מבקר המדינה אין סמכות לעשות ביקורת על חבר כנסת אפילו אם הוא ראש האופוזיציה.

ההחלטות בעניין הזה התקבלו בשלהי כהונתו של המבקר הקודם  (25.6.12 בתאום עם נחום לוי והייעוץ המשפטי של משרד מבקר המדינה).

החומרים בהקשר זה הועברו ליועמ"ש לממשלה. המסקנות הנובעות מהחומרים בעניין זה כפי שגובשו במשרד מבקר המדינה הועברו ליועמ"ש לממשלה.

החומרים שדרוקר העביר כללו בין השאר גם חומרים רבים מאוד שהתקבלו ממקורות אחרים. רוב החומרים שדרוקר העביר ואשר התקבלו גם ממקורות אחרים – הועברו כבר בעבר ליועמ"ש עוד לפני הפניה לדרוקר.  בסופו של דבר החומרים שהעברתם התעכבה בשל ההתחייבות שנתנה לדרוקר עצמו היו בהיקף שולי ביותר ביחס לכלל החומרים שהעוברו.

היועמ"ש היה מודע לכך שיש חומרים נוספים ברשותנו שלא הועברו אליו (כאמור לעיל מצומצמים מאוד ביחס לכלל החומרים האחרים שהועברו) ופנינו לדרוקר  בתאום עם היועמ"ש  ורק לאחר שהיועמ"ש אפשר זאת ומתוך כוונה שלא לפגוע בבדיקות המתנהלות על ידו. ואלה מתבצעות כבר מזה זמן (עוד לפני העברת החומרים האחרונה של דרוקר).

טענתו של דרוקר בהקשר זה גובלת בחוסר תום לב בולט. הוא עצמו ביקש שלא להעביר את החומרים ואנו הקפדנו לשמור על בקשתו. גם כעת הוא עצמו סרב לאפשר העברת חומרים מסוימים.  הפוסל במומו פוסל.

תגובתי: זה קשקוש, שרק מראה כמה משרד המבקר נמצא במצוקה פה. בין המסמכים שרצה המבקר להעביר היו רישומים פנימיים שלי, שעשיתי עבורם כדי שחקירתם תצליח, לאן ללכת, עם מי לדבר וכו'. אין שום משמעות למסמכים האלה, ליועץ המשפטי הם לא יעזרו בדבר וברור שלא רציתי להעבירם. לטעון שיש פה חוסר תום לב? מגוחך. 

 

הורדת חלקים מסוימים התחייבה מעצם בדיקת היועמ"ש ומתוך מטרה למנוע שיבוש אפשרי בחקירה גם אם חלק מהדברים פורסמו באופן כזה או אחר בתקשורת, הרי שמעמדם שונה כאשר הם נכתבים בדוח מבקר המדינה.

בדיקת היועמ"ש שהחלה עוד לפני פרסום הדוח לא אפשרה העברת חומרים בשלב האחרון לגורמים רלוונטיים שונים (מעבר למר נתניהו) שבלי התייחסותם לא ניתן היה לכלול את הדברים בדוח.

המאמר התפרסם ב"הארץ"