ההתנהלות המופתית של שרון – המפתח לפופולריות

מאת  | 29 בדצמבר 2002
 

הוא ייבחר כי הוא לא מאחר

 

נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, מתחיל פגישות תמיד על הדקה. אנשים שאיחרו בדקה – שתיים לפגישה איתו ספגו מהנשיא מבט זעוף. בוש דואג להתחיל את פגישותיו בזמן והן גם מסתיימות בדיוק אחרי הזמן שהוקצב להן, בדרך כלל 45 דקות. כל אחד ממשתתפי הפגישה יודע כמה זמן יש לו לדבר. חריגה מהזמן לא מתקבלת בעין יפה. מי שצפה במסיבות העיתונאים של בוש יודע שהנשיא גם אוכף בקפידה את הכללים לגבי מספר השאלות שנשאלות ואפילו לגבי זהות השואלים. הנשיא לא עונה לשאלות שנזרקות לעברו בתום מסיבת העיתונאים. לאט לאט אפילו העיתונאים מתרגלים. בדרך כלל הם כבר לא צועקים לעברו של הנשיא.

בוש משדר כבוד לזמן של האורחים שלו. יתרה מזאת, הוא משדר כבוד למוסד הנשיאות. כבוד ובעיקר רצינות. הכבוד והרצינות הללו, יגיד לכם כל פרשן פוליטי בארה"ב,  תורמים לא מעט לפופולאריות של בוש.

אריאל שרון מספיק ותיק ומנוסה כדי לדעת כמה הדברים הקטנים הללו, שבוש מקפיד עליהם, חשובים. שרון כמעט ואינו מאחר, הוא מקפיד בכבודם של אורחיו, גם אם הם יריבים פוליטיים.

בלשכת שרון יש כמה כללי ברזל. שר שמבקש פגישה עם שרון יקבל אותה תוך מספר ימים. שר שמבקש לדבר איתו ייענה בדרך כלל באותו יום, מקסימום למחרת. שרון נראה לעתים כמי שאוהב להתנצל והוא עושה זאת בחן והומור. לעתים נדירות תמצאו אותו משתלח במישהו אחר, כמו שהוא היה נוהג לעשות בעבר.

לכאורה, אלו גינונים חסרי חשיבות, דברים קטנים שנמצאים עמוק בתחום הסגנון אבל מי שמחפש הסבר לפופולאריות המוזרה של אריאל שרון צריך לחפש אותו בדיוק ברמה הזאת. יש עוד סיבות בעטיין שרון ייבחר אבל באופן מאוד יוצא דופן זאת הסיבה העיקרית.

בארץ קוראים לדברים הקטנים הללו התנהלות וזה בדיוק הצד החזק ביותר של אריאל שרון כראש ממשלה.

בארה"ב נוהגים מועמדים שרוצים להדיח מועמד מכהן לשאול את בוחריהם הפוטנציאליים – "האם יותר טוב לכם היום משהיה לפני שאותו אדם נבחר". הקמפיין של רונלד רייגן ב – 1980, קמפיין שהצליח להדיח את הנשיא ג'ימי קרטר, התבסס בדיוק על השאלה הזאת.

נדמה שאין אחד במדינה, אולי חוץ מבניו של ראש הממשלה, שיכול להשיב על השאלה הזאת בחיוב ועדיין, שרון הוא הנכס האלקטוראלי מספר 1 בישראל.

הציבור הישראלי, כמה לא מפתיע, רוצה ראש ממשלה שנראה מורם מעם, מנהיג. מישהו שלא רץ להתראיין כל חצי דקה, לא עולה לשידור ב"יש עם מי לדבר", כמו נתניהו, ולא מתנצח עם מנהיג האופוזיציה כמו תגרן בשוק. הוא רוצה מישהו ממלכתי בים האינטרסנטיות הפוליטית שאופפת אותנו. הגינונים הקטנים הללו, ששרון אימץ לעצמו, משדרים בדיוק את אותה ממלכתיות נחשקת. נהוג לומר ששרון התיישב על משבצת הסבא הטוב. אתה באמת לא מצפה מהסבא הטוב שלך שיאחר או שייתן לך סטירה. אתה מצפה ממנו לבדיחה טובה, רוויה בניסיון חיים, ולסוכרייה. שרון נותן הרבה מחמאות וחוש ההומור שלו כבר גלגל מצחוק כמה וכמה יריבים פוליטיים. משום מה, הסבאיות הזאת, האיפוק הזה, נקשרים, מסתבר, בעינינו עם ממלכתיות ומנהיגות.

תשאלו את מובילי קמפיין העבודה מה לדעתם יפגע יותר באריאל שרון כרגע. פיגוע רב הרוגים או איחור של 40 דקות לילדי בי"ס, שחיכו לו בקור ובגשם, כי הוא לא סיים את ארוחת הבוקר שלו?

למעשה, כשחושבים על זה לעומק, קצת עצוב לגלות שהציבור הישראלי עומד לבחור מישהו שנכשל כראש ממשלה בכל דרך אפשרית רק מכיוון שהוא יודע להחזיר טלפונים ולא לאחר.

קצת נמאס להאשים את נתניהו וברק בכל דבר ששרון עושה ובכל זאת, אם צריך שרון להודות למישהו בליל ה – 28.1.03 הרי מעל לכל הוא צריך להודות לשני קודמיו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.