אולמרט היה מודע לביקורת ולכתבי האישום על מינויים פוליטיים, אבל זה לא הפריע לו לעקוף את עמרי שרון בסיבוב במתן הטבות לחברי מרכז ליכוד ד איך הוא העז? ככה זה כשמתרגלים למעשים כאלה
מאת דן מרגלית
שלשום אמור היה היועץ המשכ פטי מנחם )מני( מזוז להודיע למבקר המדינה מיכה לינדנכ שטראוס מה עלה בגורל הדוח לגבי ארבעה מינויים פוליטיים ברשות לעסקים קטנים. המבקר המליץ לפתוח בחכ קירה פלילית נגד אהוד אולמרט. עד שמזוז יקבע את עמדתו, חשף רביב דרוקר מערוץ 10 מסמך המכ כיל שובל ארוך של 115 מינויים ומעשים תמוהים של אולמרט למען חברי מרכז הליכוד ומקורבים.
חומר למחשבה. בעיקר אם מביאים בחשבון שנעשו אחרי הפרסומים הרחבים כי עמרי שרון נהג כך בהיותו מנכ"ל המדינה. מהמסמך עלה שאולמרט עקף אותו בסיבוב עם כמויות מסחריות של הטבות.
אי אפשר להבין כיצד העז. הרי הכיר את הביכ קורת שהוטחה באחרים ואת כתבי האישום. אלא שהורגל בעבירות כאלה. הצליח לו. הכל הולך, או כלשון חכמים "מכיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר."
הפרופסור למשפטים עמנואל גרוס סבור כי מהמסמך עולה חשד לפלילים. הלב מסרב להאמין, אבל הדעת נותנת כי הדבר ייתכן. אלא שגם אם בסופו של דבר חלוקת טובות ההנאה האלה לחברי מרכז הליכוד לא תבשיל לכדי כתב אישום פלילי – היא מעלה ניחוח של צחנה ציבורית.
זה נראה כקניית שלטון בכסף. לא סתם בכסף, אלא בקניינו של הציבור. מצד אחד חויב אולמרט לצמצם את נוכחות העובדים הזרים במשק, ומצד אחר ניפק אותם בזול למקורב פוליטי. גם לא אכפת לו שבעשותו כן פגע בתחרות ההוגנת במשק בין מי שיכול לקבל ממנו טובת הנאה לבין מי שאין לו נגישות אליו. מה היא הפרת אמונים אם לא זה?
ראש הממשלה טען כי לא היה מודע למסמך. איני מאמין לו. אולי לא ידע כי מישהו היה אוויל דיו להותיר אחריו מסמך כה מרשיע, אבל אולמרט הכיר את תוכנו לפרטיו. אחד לאחד.
בכל זאת ראוי לחפש בהתנהלותו גם נקודת זכות. יותר משנה תהיתי מדוע אינו מקרב לחוגו את דן מרידור ואת אליעד שרגא, ומדוע הסתככ סך עם בעלי תפקידים ממלכתיים כלינדנשטראוס וירון זליכה. התשובה מצויה במהות המסמך שנכ חשף שלשום: אולמרט ידע על עצמו מה שנעכ לם מהציבור, ודווקא מתוך יושרה מסוימת חש כי אין בכוחו אפילו להעמיד פנים שבכוונתו לחבור אליהם אף על פי שעשוי היה לצאת נשכר מכך. הוא חלק מהצד שכנגד.
הגדר שאיננה
ארז לבנון מבתכעין שבגוש עציון נרצח בחלקת אלוהים הקטנה. זה התאפשר מפני שאלוהים נטש את משמרתו בשעות אחר הצהריים של יום ראכ שון. אפילו הוא מבריז בימים גשומים.
ארז ישב במורד ההר. התבונן בטראסות שממול ובבור עתיק. "התבודד עם כיסופיו," כלשון אלמכ נתו דפנה. כנהוג אצל חסידי רבי נחמן מברסלב.
מכוניתו נותרה בכניסה העליונה לגן העדן עלי אדמות, לא הרחק מביתו הצנוע ביישוב הפרזות של החוזרים בתשובה. הוא ירד רגלית. בלי נשקו האישי. לאחותו הסביר כי ישראלי המכוון נשק נגד פלשתיני מסתבך עם החוק. אז עדיף להתהלך בידיים ריקות וליידות אבנים להגנה עצמית.
הוא התבודד מדי יום. שעה ביממה. בדרך כלל בבקרים. אותו יום השתבש סדר יומו ויצא ליער הקכ סום רק אחרי הצהריים. היה דייקן. משבושש לשוב יצאה כיתת הכוננות לחפש אחריו. מצאו אותו שוכב דקור על בטנו. אחד מאנשי הצוות לא הצליח להשכ חיל את מכשיר ההנשמה בין שפתיו המהודקות.
השב"כ אפילו לא השתהה ליד זירת הרצח. הוא הוביל יחידה צבאית מובחרת היישר אל הכפר שממול ולכד את שני הרוצחים מודר אבוכדיה ומוסא אחליל. הם ישוחררו באחת מעסקאות חיכ לופי השבויים הבאות.
יקי מורג ואלדד רון, שהובילו אותי בשביל הבוצי, עצרו מול נקיק מרהיב. מימין ניצבו אבני בטון עבה. "זה היה בשביל אריק," זרק ושתק מורג. השב"כ דרש קיר מגן בעבור אריאל שרון, שתכנן לבקר בגוש עציון. לפי מיקומן לא ברור מפני מי הן נועדו להגן על ראש הממשלה, יהודי או פלשכ תיני? אבל הוא לא הגיע. באותם ימים לקה בשבץ שממנו טרם קם.
מן המקום הזה התכוון שרון לצפות על העמק הירוק ולהכריע אם תוואי גדר ההפרדה ייקבע סמוך לבתכעין, כהוראת בג"ץ, או דווקא מתחת לביתכעומאר. אילו נמתחה ליד היישוב לא היה לבנון מגיע למקום התבודדותו. אילו נבנתה לפי התוואי המורחב היה מוגן בשעה שהותקף.
בהעדרו של שרון לא נמתחה גדר. עתה יש סיכ מנים כי חוזרים בתשובה מארצותכהברית הלומדים בישיבה המקומית יארזו ויימלטו בימים הקרובים הביתה.
ראש המועצה שאול גולדשטיין התנגד לגדר ההפרדה. גם תושבי בתכעין. אפילו האלמנה שדכ מעה. "אמא, אל תבכי," ביקש בן זקוניה. זה לא רגע לוויכוחים.
דפנה – בעוז רוחה ובין פרצי דמע – בשלה: ארז היה צדיק. לא היה מעורב בקטטות פוליטיות אף על פי שלבו יצא למקומות בעייתיים כחברון וקבר רחל בביתכלחם. מעולם לא למד לנגן בגיטכ רה. אבל לימד. גם את תורת רבי נחמן.
חזר בתשובה. כמו כל היישוב. מורג, שבנו ירדן עושה בכלא כחבר במחתרת בתכעין, נתקל בכתבי ש"י עגנון וחש שכדי להבינם היטב נחוץ לחזור בתשובה. אלדד רון הסתובב בחוגי השמאל והליכ גות לידידות עם הערבים בגבעתכחביבה עד שפנה לעבודת האלוהים. גם ארז.
הוא היה רוחני. כשאמו המתגוררת מאז גיכ רושיה בניוכיורק ביקשה כי יחבור אליה, סירב "לחיות בין גויים." לפני 14 שנה פגש את דפנה. עתה, ביגונה, היא מתחזקת בשינון סיפורים עם לקח מאוצר הבעל שם טוב והמגיד ממזריש. ארז נרצח מפני שיש יהודים רבים שצריך לכפר על מעשיהם, כך אלמנתו, ואנא, שוב, שלא ימתחו גדר, אבל יקימו פארק במקום שבו נקרא בעלה לישיבה של מעלה.
עצוב בבית הדל, הצפוף והמרוד משהו. מישהו אינו מוריד את התפילין מידו ומראשו ואת עיניו מהחלון, והבנות חותכות עגבניות ובצל, ומן החשכ כה בוקע צידוק הדין והאלמנה מחכה לגואל ישכ ראל. כלשון המשוררת עין טורכמלכא, רעייתו של אורי צבי גרינברג: "מה אור יבחר לו מלך המשיח? / אין איש בנו יודע."
בשירות הסטיגמה
צפיתם ב"ארץ נהדרת?" אם כן )איך לא,)? כי אז ראיתם את אורנה בנאי ואחרים באולם תיאטרון. אוכלים. מרעישים. מתפרצים. עולים לבמה. פעם, ועוד פעם.
אשכנזים או מזרחים? נכון, ניחשתם. תוכנית בשירות בניית הסטיגמה האסורה. מקומם. מדוע אורנה בנאי הסכימה? היא לעולם לא היתה עושה כן אילו נאלצה להוציא שם רע או ללעוג לבעלי חיים.