ידיעה מאוד מעניינת פרסמו היום עמוס הראל ויניב קובוביץ ב"הארץ". המשטרה הגיעה לשלב הדרמטי של חקירת הרפז, השלב בו נחקרות העבירות הגדולות באמת. מסתבר שבשיחות הטלפון המוקלטות הרמטכ"ל/דוברו העבירו מידע מסווג לעיתונאים. גורי לך, ענת קם. הנה בא אשכנזי.
מצד אחד, אתה לא יכול לא לשמוח קצת לאידם של בניהו ואשכנזי. אבי בניהו, שטען בהיותו דובר צה"ל בחמת זעם, שפרסומים בנושא הרפז מסכנים את בטחון המדינה וחייבים לבדוק אותם פלילית. אשכנזי, שרתח על תחקירי אורי בלאו ודרש לחקור איך זה דלף, פתאום נבדקים על אותו עניין ממש. האם הם שוחחו עם עיתונאים וסיפרו להם על מבצע מסווג לפני שקרה? על פי "הארץ", הם ממש סיכנו את הלוחמים. אללה יוסטור.
עכשיו, ברצינות. עושה רושם שהמשטרה נכנסת פה ברגל גסה לשדה מאוד מאוד עדין. במשך עשרות שנים מתקיים פה איזון עדין בין חוק נוקשה למדיניות תביעה פרגמטית. החוק (שנחקק לפני עשרות שנים) אומר שמסירת ידיעה סודית לאדם שאינו מוסמך לכך היא עבירה פלילית חמורה. זה יכול להגיע אפילו ל"ריגול". על זה הורשעה ענת קם. מי ש'מחזיק' ידיעה סודית בלי היתר הוא גם עבריין ועל זה הורשע אורי בלאו. החוק הוא חוק, אבל עד אורי בלאו לא נהגה התביעה הפלילית להיכנס לעניינים האלה (אלא אם מדובר בערבי ישראלי…). כנראה שהבינו שם שזו חלק מהמציאות במדינות דמוקרטיות, הדלפות גם של מיטע מסווג לכאורה, מאפשרות דיון בנושאים כמו תקציב הביטחון, המדיניות הישראלית מול עזה, החיסולים וכו'. לכן, ארגנתי בזמנו גילוי דעת של עיתונאים נגד העמדה לדין של בלאו. החשש היה שייקבע תקדים ואז עוד אחד. עכשיו הגענו לשלב של העוד אחד. להעמיד לדין את בניהו או אשכנזי על כך שהדליפו מידע מסווג לעיתונאי זה תקדים מטורף. אחרי זה כל שיחה בין עיתונאי לחבר קבינט תהיה עבירה פוטנציאלית. כל שיחת רקע עם רמטכ"ל היא בסיס לכתב אישום. קל מאוד להצביע על התועלת שצמחה לכולנו מפרסום של מידע 'מסווג' לכאורה, אבל עוד לא שמעתי על דוגמא אחת בה הדלפה באמת דפקה מבצע. 'כמעט דפקה' שמעתי המון, קל לבלבל את המוח על כמעט ודפקה, אבל, כנראה, שגם עיתונאים מספיק אחראים כדי לא להעביר מידע על מבצע למי שלא צריך לדעת.
במקרה של אשכנזי ובניהו זה עוד יותר מסובך. החוק הרי מאפשר לקברניטי המדינה להעביר איזה מידע שהם רוצים. בגין יכול היה לקחת אחריות על הפצצת הכור העיראקי, שהייתה אמורה בכלל להיתקל בשתיקה ישראלית. הוא הקברניט והוא יכול לקבוע מה צריך לעבור לתקשורת ומה לא. האם בכלל רמטכ"ל יכול, אם כן, להדליף? אם רמטכ"ל חשב שצריך להיעזר בפרסומים עיתונאיים כדי להטעות את האוייב זה בסדר?ואם הוא חשב שדרך פרסום עיתונאי הוא יפעיל לחץ על ראש הממשלה לא לתקוף באיראן, אז זה כתב אישום?
שורה תחתונה – אם אשכנזי ובניהו העבירו מידע מסווג לעיתונאים, שהם חפצו ביקרם, הם בהחלט זכאים לגינויים ציבורים נמרצים, במיוחד כמי שלחמו בטירוף בהדלפות של אחרים לתקשורת, רק לא להפוך את זה לנורמה פלילית.
.
הייתי מסכים עם השורה התחתונה שלך, אלא שענת קם ודומיה נענשו. מן הראוי שהאנשים שעומדים בראש המערכת שרדפה אותה ייענשו גם הם. אחר כך אפשר לאפס ולהתחיל מחדש.
הבעיה איננה ההדלפה עצמה אלא מטרת ההדלפה ואילו אינטרסים ההדלפה אמורה לשרת.
ענת קם גנבה מסמכים רבים מלשכת אלוף פיקוד מרכז כדי לסלול את דרכה בתקשורת.אילו בער בה הזעם על פשעי המלחמה שצה״ל מבצע היא היתה מדליפה את המסמך הרלוונטי ליועץ המשפטי לממשלה או לעיתונאי בכיר (מאורי בלאו) מיד לאחר שחרורה ולא ממתינה תקופה כה ארוכה.
אם אשכנזי ניסה באמצעות הדלפות להעביר לצדו כתבים ופרשנים צבאיים בסוגיית התקיפה באיראן אז אי אפשר להשוות את התנהלותו להתנהלותה של ענת קם.
יתכן שאשכנזי מושחת ורקוב מבחינה מוסרית אבל יש סיכוי סביר ביותר שהיסטוריונים שיחקרו בעתיד את שנותיו כרמטכ״ל יזכו אותו בשבחים רבים על חלקו במהלך (שהיו שותפים לו גם דגן ודיסקין) למניעת התקיפה באיראן.
מאז הקמת צה״ל עיתונאים שהיו מקורבים לשרי ביטחון ורמטכ״לים זכו לקבל הדלפות על מבצעים חשאיים ואסור שהשמחה לאידו של אשכנזי תשכיח את העובדה הזו.
שונה הדבר לגבי הדלפות על מבצעים שטרם יצאו לפועל. מדובר בעבירה פלילית חמורה בהרבה מכל מה שעשתה ענת קם. גרועה בהרבה, הדלפה על תקיפה אפשרית באיראן שנועדה לסכל כל מהלך אפשרי. במקרה כזה, פשוט מדובר בבגידה. השאלה אם נכון היה לתקוף באיראן אם לאו פשוט לא רלוונטית.
אני בעד לא לשנות כלום:
מותר להדליף, אסור להתפס.
שלומיאלים כאלה
"אם אשכנזי ובניהו העבירו מידע מסווג לעיתונאים, שהם חפצו ביקרם, הם בהחלט זכאים לגינויים ציבורים נמרצים, במיוחד כמי שלחמו בטירוף בהדלפות של אחרים לתקשורת, רק לא להפוך את זה לנורמה פלילית."
הנורמה הפלילית כבר ישנה. במידה רבה בגללם. לו אשכנזי ובניהו *לא* יהיו חלק מהמשחק הפלילי, מהנורמה שהם היו שותפים לעיצובה, זו תהיה הבעיה.
איזה סטנדרט נמוך – אם מדליפים לעיתונאי, אז זה בסדר (אלא אם כן זה למקורבים בלבד, ואז זה פויה – אבל לא פלילי).
אם אזרח מעביר מידע – הרי שזה ריגול…
בסיטואציה תקינה, בשני המקרים מדובר בעניין פלילי להחריד. העובדה שאתה לא מבין שרמטכ"ל שמשתמש בעיתונאים ככלי לנהל מאבק בנבחר ציבור, מלמדת שהנורמות הדמוקרטיות שאתה כ"כ מתהדר בהן בהקשר העיתונאי, הן מוגבלות למדי.
ראש ממשלה (או שר ביטחון, או שר לאיסוף בקבוקים ממוחזרים) הוא הריבון, והרמטכ"ל, בכיר ככל שיהיה, הוא פקיד ממונה. אין כזה דבר "ומאבק" בין שניים כאלה במדינה נורמלית. במדינה נורמלית מאבק כזה משמעו שהרמטכ"ל שם את הדרגות על השולחן, הולך הביתה, מחכה תקופת צינון, ומתמודד בבחירות. העובדה שאתם בתקשורת בניתם את אשכנזי בנער הזהב העתידי של השמאל (אחרי הכל, הוא נורא תמך במסירת הגולן – מה שהיה מביא לנו שלום-נצח עם סוריה), גורם לך לנספור המחדלים של התקשורת בנוגע להתנהלות הפסולה שלו.
ידוע שברק אינו חביב עליך (עוד לפני שמתייחסים לפשע הגדול שלו של ישיבה עם ביבי בממשלה), אבל ברק הוא נבחר ציבור ואשכנזי הוא כפיף שלו. ברגע שאתה מקבל כנורמה את הרעיון שלאשכנזי מותר להפעיל תקשורת במסגרת אי-הסכמה שלו עם הדרג הפוליטי הממונה עליו, אתה נמצא במרחק של פסיק, מתמיכה בהפיכה של הצבא כנגד ממשלה שאינה חביבה עליך.
ואגב, מה היה בסרט שכתבת עליו בשעתו, שלשכת פרס נורא נבהלה ממנו, ושעליו כתבת שכל העיתונאים יודעים במה מדובר? נורא מוזר איך "חופש המידע" נשאר אך ורק ברשותם של יודעי ח"ן, כאשר המידע עלול להביך את מי מאנשי שלומנו…