אז מה מסביר את הצלחתו של נתניהו לשרוד 6 שנים בראשות הממשלה, כשברובן אין למחנה השני אפילו מועמד שמסכן אותו? נתניהו הרי לא פופולארי. לפי הסקרים, רוב הציבור לא שבע רצון ממנו והיה רוצה בסוף כהונתו. הוא שולט בראש מפלגה של 18 מנדטים, הכי מעט שהיה פה אי פעם. כשב – 2001 הייתה לו הזדמנות לחזור לשלטון, הוא ויתר עליה, בטענה שאי אפשר לשלוט בישראל באמצעות מפלגה של 19 מנדטים.. בתוך מפלגתו הוא לא אהוב, שותפיו הקואליציוניים לא מעריכים אותו, איך הוא שורד?
חלק זה מזל.
גבי אשכנזי חפר לעצמו בור בפרשת הרפז, אהוד אולמרט הסתבך בחמש מאות פרשיות פליליות, אהוד ברק העדיף את השררה הבטוחה על ההימור באופוזיציה מולו, ציפי לבני לא ידעה לשלוט במפלגתה ועמי אילון לא המריא.
חלק זו יכולתו הפוליטית של נתניהו. אי אפשר לקחת ממנו את זה. הוא זה שפיתה באופן מכוער חברי כנסת של "קדימה" לעזוב את לבני. מכוער, אבל אפקטיבי. מנהיגות לבני ספגה מכה קשה. נתניהו גם יכול לזקוף לעצמו קרדיט מסוים על חוק הצינון (פרי עבודתו של מקורבו, יובל שטייניץ), שבמקור נועד לחסום את כניסתו של דני חלוץ לפוליטיקה ובדיעבד, חסמה עבור נתניהו התמודדות קשה נגד הרמטכ"ל היוצא אשכנזי ב – 2013. גם בסיפור של ברק אין ספק שלנתניהו מגיע קרדיט. הוא שם לו חבילת פיתוי כזאת, שברק לא היה מסוגל להגיד 'לא' ואם תרצו, אז את הסיכוי הקטנטן ששאול מופז יהפוך למועמד רציני, אחרי שזכה בראשות "קדימה", נתניהו חיסל כשהודיע על הקדמת הבחירות.
הסיבה השלישית היא המרכזית מכולן. אגו. מועמדי המרכז – שמאל לא מצליחים לגבור על האגו שלהם. ציפי לבני, יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' לא הצליחו לייצר מועמד אחד לראשות ממשלה ב – 2012. מפלגותיהם לא הצליחו להתאחד עד היום, גם אחרי ששלי יחימוביץ' הוחלפה בבוז'י הרצוג, מה שביטל גם את מעט ההבדל שהיה בין המפלגות. לפיד, לבני והרצוג כבר היו מזמן אמורים להבין שאין להם סיכוי אמיתי להגיע לכיסא ראש הממשלה. הבחירה שלהם להמשיך לנסות בשם איזשהו סיכוי תיאורטי היא בחירה צינית ואגואיסטית. המצב כל כך עלוב בצד הזה של המפה הפוליטית, שהוא כמעט קורא לגעגועים לרדיפת השלטון של אנשים כמו שמעון פרס ואהוד ברק, שכל אחד בזמנו היה מוכן למכור עקרונות ואנשים כדי להגיע לשלטון.
יורשיהם אפילו לא צריכים לעשות את זה. ההזדמנות היא כה גדולה, שצריך באמת שיגעון גדלות כדי להחמיץ. שלושתם שווים כרגע בסקרים כ – 25 מנדטים, הרבה פחות ממה שיש להם בכנסת (40) ועדיין, אם מחר בבוקר שלושתם היו מודיעים שאיחדו שורות מאחורי מועמד משותף, סביר להניח שלמועמד הזה היו הרבה יותר מנדטים ממה שיש לביבי כרגע בסקרים. התוצאה הזאת לבדה הייתה מספיקה כדי להפוך אותו למועמד רציני. לנתניהו כבר אין עדיפות אמיתית מול מועמד כזה מול החרדים, ספק אפילו אם מול איווט ליברמן. נשארה רק השאלה הקטנה של מי המועמד. זה יכול להיות ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שלא מתאים בעליל לפוליטיקה, אבל יש לו פוטנציאל הנהגה משמעותי. חשיבה יצירתית יכולה להביא את עמיר פרץ. פוסט "כיפת ברזל" הוא כבר נראה אחרת. זה אפילו יכול להיות גבי אשכנזי, אם התיק נגדו ייסגר (והוא ייסגר). אין הצדקה אידיאולוגית אחת לשלושת המפלגות הללו לא למצוא מועמד מוסכם. אם הם רק יפסיקו עם ההזיות הנרקסיסטיות שלהם, הם יוכלו לשים קץ לכהונת ראש הממשלה, שהם טוענים שגורם כל כך הרבה נזק.
המאמר התפרסם הבוקר ב"הארץ"
הכל נכון, רביב, נכון מאוד.
אני הייתי הוסיף עוד הסבר קטן.
גם עיור על עין אחת נחשב למלך בין עיורים בשתי העיניים.
במילים אחרות – לעומת כל הנמושות שמסביב – נתניהו הוא חצי נמושה.
נכון, אבל יש להוסיף גם את עניין איחוד השורות. אם העבודה ויש עתיד או העבודה ומרצ היו מתאחדות, עניין המנהיג היה נדחק לשוליים. גוש שמאל מרכז מאוחד יכול לשנות מקצה לקצה את מאזני הכוחות. הבעיה עם המנהיגים שהוצעו (למעט עמיר פרץ) היא מחסור חמור באג'נדה חברתית סדורה. בנוסף אשכנזי קצת יותר מדי קשור לטעמי למנעמי ההון-שלטון.
אגואיזם איננו הסיבה לכישלון להחליף את נתניהו – הסיבה היא אחרת ופשוטה הרבה יותר – עצלנות. למפלגת העבודה, ליש עתיד או למר"צ (שלא לדבר על התנועה) אין שום תכנית. למעשה הן בורחות מהצגת תכנית בנושא כלשהו. יש לך מושג מה העבודה מציעים מבחינה מדינית מעבר לשבוע הראשון שיישבו עם אבו מאזן? מה יש עתיד מעוניינת לעשות בנושא הכלכלי חוץ מלקשקש בקומקום כמו שהיא עושה היום? אין לאף אחד מושג. כל עוד זה המצב, ביבי יכול להיות רגוע, אין סיכוי שיוחלף, התכנית שלו ידועה לציבור וגם אם חלק ניכר מהציבור לא מרוצה ממנה הוא מעדיף אותה על פני חוסר הידיעה המוחלטת שהמפלגות האחרות מייצגות.
רק בישראל אנשים שמגדירים עצמם כשמאלנים מייחלים לכך שגנרל/ראש שירות חשאי ינצח בבחירות מועמד אזרחי.
כדי לייצר חזית מרכז שמאל אמיתית יש צורך שגם האזרחים הערבים יצטרפו למהלך הזה ואין סיכוי שהם יצביעו בעבור מועמדים כמו דיסקין או אשכנזי (ואפילו עמיר פרץ).
את נתניהו יוכל לנצח רק מועמד מימין.
שני דברים בעניין נתניהו, והמחליף(ה) האפשרית שלו:
1) כוחו של נתניהו דווקא בחולשתו העצומה. כל שותף קואליציוני שלו רואה אפשרות להוציא לפועל את האג'נדה שלו תחת כנפי ראש הממשלה החלול הזה. ליברמן יורק אש וגופרית על ערביי ישראל, בנט מקדם את ענייני הר הבית ויו"ש, לבני מנהלת משא ומתן עם הפלסטינים, לפיד פותר את ענייני מעמד הביניים. גם חברי הליכוד עצמם מקבלים חופש פעולה להגיד (ולעשות) כל מה שהם רוצים. מדי פעם יש התנגשויות בין השותפים השונים, ונתניהו עושה את מה שהוא טוב בו: כלום. ככה כל אחד יכול להרגיש שהוא הרוויח משהו.
המציאות הזאת מציגה את הפוליטיקאים ה"מובילים" שלנו במלוא עליבותם: במקום להבין שדרוש כאן ראש ממשלה שיודע להנהיג ולנווט, נח להם לזרוק את האחריות כלפי מעלה, ולקדם כל מה שאפשר מתחת למטרית הפח של נתניהו. במקום אנשים שטובת המדינה לנגד עיניהם אנחנו חוזים באוסף של אינטרסנטים נטולי רצון להוביל את המדינה למקום טוב באמת.
2) אין צורך בבחירות כדי להחליף ממשלה. קואליציה חלופית כמו ההיא שתיארת לפני כמה שבועות יכולה לעשות את העבודה. כל אחד, אגב, מתאים לתפקיד ראש ממשלה: קח קוף, הלבש אותו בחליפה ועניבה, תו לו חודש בתפקיד במהלכם הוא יפגש עם נשיא ארה"ב, ינאם בקונגרס, יפגש עם מדינאים מהאיזור, ויתראיין בתור "אדוני ראש הממשלה"- והציבור יחשוב שאין מתאים ממנו לתפקיד. לא המצאתי את זה- זה בדיוק מה שקרה לנו עם אהוד אולמרט (ועם גולדה וגם שמיר בעצם).
דיסקין? אשכנזי ( שלכלך את עצמו)? עמיר פרץ כמנהיג המדינה? נו, באמת. נכון שלשלושת ההזויים האלה אין סיכוי להיהפך לראש ממשלה.
כל הכבוד על המאמץ רביב. באמת, שאפו. אתה עושה יותר מכל אחד אחר בצד השמאלי של המפה כדי להפיל את ביבי.
יש רק בעיה אחת עם המתקפה ההירואית שלך על השלטון, שיש לו פשוט רוב בעם.
עם כל הביקורת על ביבי, ויש המון ביקורת מוצדקת, והציבור ער לה, הוא עדיין האלטרנטיבה הפחות מוטרפת מלפיד-ליבני שרק המחשבה על האפשרות שהם יחזיקו את ההגה עושה את ברלין לאופציה ממשית יותר מהקריקטורה שהיתה עד עכשיו.
ביבי גם מחזיק בנסיון, יכולת ניתוח, ידע וכן, גם אידאולוגיה, ששום דיסקין-אשכנזי, על הררי האינטרסים האישיים שלהם, לא יכולים להשתוות לחבילה שביבי מחזיק על הכתפיים.
אבל דווקא היתה אלטרנטיבה שפויה, שבחוכמה השאירה את העוקץ המדיני מחוץ למשחק והציעה לנו לשנות את המדיניות הכלכלית חברתית, קראו לה שלי יחימוביץ. היא הציגה פוליטיקה נקיה מבלי לנפנף רק בסיסמא השחוקה, היא צברה נסיון פרלמנטרי וחריצות, והיא גם היתה יכולה לרענן את ההנהגה כאישיות שאין מאחוריה חשדות ושלדים בארונות. יכולנו לקבל ראש ממשלה לא נהנתנית ולא מושחתת והעיקר – בלי שרה נתניהו.
אבל כמו שהיטבת לציין – האגו בצד שלכם, הצד השמאלי, היה שם כדי לטרפד לנו את הנסיון הזה.
אז עכשיו נשארנו עם ביבי שהוא באמת הרע במיעוטו, אבל עדיין נראה כמו צ'רצ'יל ליד הכלומניקים ממול.
אתה עושה כאן עבודת קודש. כל הכבוד!
ליתר בטחון – התכוונתי בבלוג ולא בכתבה הספציפית
דיסקין כבר הודיע שלא יתמודד (וטוב שכך), אם הבחירות יערכו תוך שנה.