הכותרת בטח נשמעת לכם כמו ציטוט מופרך. ממש לא. תשמעו סיפור:
ב – 11.2.15, בדיוק לפני חמישה חודשים, עלה לי רעיון. כולנו מחפשים להראות כמה עמוקה ואינטנסיבית הזיקה בין "ישראל היום" לראש הממשלה. אחרי הדפסת העיתון אפשר לראות את זה בעיניים, אבל כדי להוכיח שזו לא טלפתיה בין מסרי לשכת ראש הממשלה לכותרות "ישראל היום, צריך להראות מה קורה לפני ההדפסה. הרעיון היא טיפשי בפשטותו – למה לא להגיש בקשת חופש מידע למשרד ראש הממשלה לקבל את המידע על כל השיחות בין נתניהו לעמוס רגב, עורך "ישראל היום" ושלדון אדלסון, הבעלים של העיתון. הרי בלשכת ראש הממשלה נרשמת כל שיחה, מתי נערכה וכל המידע נשמר. איך לא חשבתי על זה קודם?
הגשתי בקשת חופש מידע ב – 11.2.15, לפני חמישה חודשים. ממשרד ראש הממשלה לא נרשמה שום תגובה. לא הפתעה גדולה. אין משרד שמצפצף בבוטות גדולה יותר על חוק חופש המידע.
היום הגיעה התשובה. כמעט נפלתי מהכיסא. נתחיל בעניינים קטנוניים, לכאורה. החוק מאפשר לכל משרד ממשלתי 30 יום מקסימום להשיב לבקשה ואם רוצים להאריך אז צריך שמנכ"ל המשרד יחתום על זה ואז צריך להודיע לי על זה בכתב. אם רוצים להאריך עוד זה רק בתנאי שהמידע ממש מורכב וקשה לאיסוף ועיבוד ואז אפשר לחתום למקסימום עוד 60 יום ושוב צריך להודיע. חברו את כל התקופות ותגיעו במקרים חריגים ממש לארבעה חודשים.
לי לא הודיעו כלום והמידע ממש לא מורכב וקשה לאיסוף. כתבתי על כך לאיילת משה, הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה. היא ענתה לי את התשובה המדהימה הבאה: "אנו עומדים במועדים בהתאם לחוק על אף שלצערי לא עלה בידי לעדכנך". למה "לצערה לא עלה בידה לעדכני"? היא יצאה להילחם באיראנים?
לא משנה. בואו נלך לתשובה לגופו של עניין.
משרד ראש הממשלה כותב שהתיעוד של שיחותיו של ראש הממשלה עד למרץ 2014 הועבר לארכיון המדינה ולכן, לא צריך להעביר אותו לפי חוק הארכיונים. זה תרגיל מוכר (שלא עובד, למיטב זכרוני מועדת טרכטנברג ודיוניה) ועלוב בניסיון לא לחשוף מידע. מהר מהר מעבירים את המידע לארכיון. בטח למשרד לא נשאר אף עותק על שיחות ראש הממשלה. אין ספק. נניח שנתניהו רוצה לדעת מתי בדיוק הוא דיבר עם הנשיא אובמה בפברואר 2014, אז מה עושים? שולחים אדם לארכיון המדינה?
לגבי התקופה שממרץ 2014 ועד סוף שנת 2014 כותבת הממונה את המשפטים המדהימים הבאים: "נמסר על ידי הגורמים הרלוונטיים כי שני האישים (עמוס רגב ושלדון אדלסון – ר.ד.) אליהם מתייחסת הבקשה הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עימם הן שיחות פרטיות, שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה ולכן המידע על אודותן לא יימסר".
הייתי צרך לקרוא את המשפטים האלה כמה פעמים כדי להאמין. ראש הממשלה מגדיר את שיחותיו עם עורך העיתון הנפוץ המדינה כשיחות אישיות? חבריות? שאינן קשורות לעבודה? על מה הם כן מדברים? התחביבים של ביבי? סיגרים? נשים?
לקראת הבחירות, כזכור, הוגשה עתירה לועדת הבחירות המרכזית להגדיר את "ישראל היום" בעצם כחלק מהוצאות הבחירות של הליכוד. יו"ר הוועדה, השופט העליון ג'ובראן, קבע בצדק שלא הוכחה דיה הזיקה בין העיתון למועמד לראשות הממשלה ודחה את העתירה. נדמה לי שהמכתב של לשכת ראש הממשלה כבר מקרב אותנו לשם. אחרי שבימ"ש יקבל את עתירת חופש המידע בנושא, שבוודאי תוגש בקרוב, אולי נתקרב לשם עוד קצת.
וגם של חבורת ביבי שלדון רגב יגיע. אני מכיר פשיסט אחד שגמר עם הראש למטה… אבל הוא דיבר איטלקית…
בקדנציה הזו ביבי מצפצף על החוק ואפילו על נראות אינו מבזבז את זמנו. קמפיין האוטובוסים שיחרר אצלו בלם פנימי, ואם קודם לכן היה משחרר איזה בלה בלה שיקרי כלשהו , עתה כבר אפילו אינו משתדל. שיקפצו לו.
תודה על הפוסט רביב . ראש הממשלה רביב , או לשכתו , לא רק שלא צריכה למסור לך מידע דנן , אלא :
חייבת על פי חוק , לא למסור מידע דנן , הנה סעיף 9 (א) (3) לחוק חופש המידע , כך מורה , אני מצטט :
"
9. (א) רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה:
(3) מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין; "
עד כאן הציטוט :
אותו עמוס רגב , הוא עורך עיתון , ואינו כלל נושא משרה ברשות ציבורית , ושיחותיו עם ראש הממשלה , הינן ( לגבי דידו לפחות ) שיחות פרטיות לחלוטין , כל פרסום של שיחות דנן , הינו פגיעה בפרטיות שלו .
תנסה פעם , לבקש מבזק , פירוט שיחות , של הקו שלך , הם יסרבו הרי למסור לך , מטעמי הגנת הפרטיות , למסור שיחות נכנסות , אלא ימסרו לך , רק שיחות יוצאות , והכל מטעמי פגיעה בפרטיות של צדדי ג' , פשוט יגידו לך : צריך צו בית משפט !!
כך שעם כל הכבוד , אתה צריך למצוא זוית אחרת , הייתי טורח בשבילך ,אבל כבר ציינתי בפניך בעבר : לא אוכל עד כלות , עד עפר !! תודה
אוקיי, אז הסקופ הגדול הוא שמשרד ראש הממשלה לא מרגיש חייב לפרט לך מתי ראש הממשלה נפגש עם חברים שלו, רק בגלל שאתה החלטת שהם לא חברים שלו אלא תומכים פוליטיים שלו.
אפשר היה לקבל שזו גישה עניינית, לולא הרקורד שלך ביחס לראש הממשלה, ל"ישראל היום", לאדלסון, לעמוס רגב וכיו"ב. הסיקור שלך את הנושאים הללו פחות דומה לדיווח עיתונאי, ויותר דומה לנהמות של קהל ביציע כלפי קבוצה יריבה.
אתה נגד הליכוד. רצית שהם יפסידו. ניהלת קמפיין נגדם מכס הפרשן, ואפילו יצרת לעצמך נראטיב שהם לא ניצחו בליל הבחירות. לא הצליח לך. אולי בכ"ז תנסה לחזור להיות עיתונאי?
רביב,איני יודע כמה כותבים מטעם ,בשכר, יש בין קוראיך , אבל יש. על עבודתך, תודה, המשך לשמור על ניצוץ השפיות באפילה זו.
רביב, שוב צדקת.
ראש הממשלה שלנו מכור לשקרים, הכחשות והתעלמות מהחוק. מה שכתבת אינו חידוש, אלא הערה נוספת למצבנו.
צריך לזכור שמספר רב של הבוחרים (לא רוב!) תמכו בליכוד ובנתניהו בבחירות הללו. אי אפשר לומר עליהם דבר טוב. יש טפשות בעולמנו והיא רבה יותר מכפי שניתן לחשוב.
מרכז הליכוד חיבור את אורן חזן והח"כים של הליכוד לא אמרו דבר על התנהגותו. הנה עוד סימן להתדרדרות של המפלגה הגדולה בכנסת. זה סימן לביבי להמשיך בדרכו. המשכילים, החכמים והצודקים – יתלוננו. הטפשים יצביעו וביבי ישלוט.
תיקון: חיבק את אורן חזן.
לא מדובר פה על מה יש בין רביב ולבין ראש הממשלה. מדובר פה על ראש ממשלה שכולם יודעים שעובר על החוק מבחינת בחישת האצבעות שלו בישראל היום – אגב לדעתי פירוק הממשלה היה גם בגלל העיתון המסריח הזה, אבל הבעיה היא שאין ראיות להוכיח את זה.
יש פה עוד צעד שמקרב את הצדק להיות צדק
יפה, רביב. כל הכבוד.
אני מציע להעמיד לדין את מי שיתפוס את נתניהו באמירת אמת
ארכיון המדינה לא מקבל חומרים ממשרדי ממשלה כבר יותר משנה בגלל המעבר של מחסני הארכיון לערד צו משרדי הארכיון להר חוצבים. כדאי שתבדוק איתם אם החומר הועבר. אם החומר הועבר והוא אמור להיות גלוי לציבור זה לא משנה איפה החומר נמצא.
רביב אתה עיתונאי חצר מגמתי, קטן וצהוב !!!
לא מבין למה אתה לא מבקש תיעוד של שיחות בין נוני מוזס (ידיעות אחרונות)
וביו ציפי ליבני, יצחק הרצוג ויאיר לפיד …
הרי ברור שידיעות אחרונות הפך להיות מזה שנים עיתון החצר של השמאל !!!
אכן כן – סוף סוף יש את ישראל היום שמאזן את התמונה העגומה בה יתר העיתונים הם כלי תעמולה של השמאל,
ומפרסם עובדות שמצונזרות בשאר כלי התקשורת !!!
ישראל היום ימשיך לפעול על אפך ועל חמתך !!!
ונקווה שבקרוב יקום לו ערוץ טלוויזיה חדש אשר יאזן את המצב הבלתי נסבל
בו ערוץ 10 וערוץ 2 מבזים את מקצוע העיתונות ומשמשים כלי תעמולה של השמאל !!!
אני יכול להבין את יועצי התקשורת של ביבי (או הממונים על "חופש המידע" מטעמם), הם בסה"כ עושים את העבודה שלהם, שהיא לעבור על החוק בשביל הבוס.
מה שאני לא מבין הם הטוקבקיסטים מטעם פה, בין אם בתשלום או בהתנדבות, הם באמת עד כדי כך מטומטמים שהם לוקחים ברצינות את התירוץ שעורך ישראל היום או טייקון יהודי אמריקאי הם במקרה חברים קרובים של ביבי (אדם שידוע בכך שאין לו חברים כי לכולם הוא תקע סכין בגב)? הם באמת חושבים שחוק הגנת הפרטיות חל במקרה הזה? או שהם באמת חושבים שמישהו יקרא את הטוקבק שלהם וישתכנע?
מביך.
רביב , מזל שיש תחקירן כמוך , שיש לו מספיק אומץ ואיכפתיות לחדור את כל מנגנוני ההסתרות והמסכות של ביבי ואישתו – מול הציבור . הם שכחו שהם משרתי ציבור , שניבחר כדי לטייב את החיים של כולנו !!!! ולא רק את החיים שלהם עצמם – על חשבוננו .
הרהב הוא שיקבור אותם. (או שלא.)
אדלסון כשר להיות חבר של ביבי ולנהל את הקמפיין של המדינה נגד אזרחיה. הרי מדובר בלא פחות מאשר אויב העם ("דמוקרטיה? זה לא כתוב בתורה"). ולכן לא ראוי להשתלח בטמבלון התורן אורן חזן בטרם נעשה סיכול ממוקד לאידלסון.
ביבי לא סופר אותך
וטוב שכך
לא מבינה איך קורה שכותב המאמר וכל אנשי השמאל יפי הנפש שמגיבים כאן שוכחים את הערך הכי חשוב בדמוקרטיה שהוא חופש הביטוי ו/או חופש העיתונות ומנסים לחסל עיתון טוב שאינו תואם את השקפת עולמם !
התרגלתם שבמדינת ישראל התקשורת כבושה ע"י השמאל ואתם לא מוכנים בשום אופן שיהיה כלי תקשורת שאינו נשלט על ידכם !
ישראל היום אינו עיתון במובן הקלאסי של ההגדרה.
היו בעבר עיתונים מפלגתיים אשר נפחו את נשמתם.
כיום יש עיתונים עם השקפה מסוימת או אג'נדה מוגדרת, אבל ההבדל הוא שאת אותם עיתונים אנשים משלמים כדי לקרוא אותם , ואם העיתון נקלע לקשיים כלכליים, זה על חשבון המו"ל או העובדים.
בישראל היום המצב שונה.
הוקם עיתון אשר למרות התפוצה הגבוה אינו מצליח לכסות את הוצאותיו, משלם לכותבים בו סכומים גבוהים, אנשים לא משלמים על קבלתו, ולכן גורם חיצוני מממן את הגרעון בסכום המוערך ב – 250 מיליון דולר.
זה לא עיתון אלא תעמולת בחירות שנמשכת כל השנה , אשר בו ושם יש בו ניצני עיתונאות בעיקר בעמודים הפנימיים או במוספי סוף שבוע, לעיתון הזה לא היו ,אין וכנאה לא יהיו סקופים או תחקירים בנושאים מגוונים (למעט מוטי גילת שעוסק בתחום צר של תחקירים)
והעיתון עוסק אך ורק בהסברת עמדות ראש הממשלה בכל המאבקים שיש לו.
המאמרים של בועז ביסמוט למשל, הינם מאמרים לגיטימיים אשר הינם איפכא מסתברא לדעה הדומיננטית, ולא קשה לכתוב את המאמרים האלו. הניסיונות שלו להציג עמדה הפוכה לעמדת השמאל בנוגע לנאום ראש הממשלה בקונגרס, היו לא הכי משכנעים.
להערכתי, החשש מישראל היום הינו מוגזם. בסופו של דבר מדובר על עיתון לקריאה בשירותים או בנסיעה ברכבת אשר אנשים מרפרפים בו, קוראים כותרות ולא קוראים את המאמרים שמנסים לשכנע.
כל הכבוד לרביב דרוקר !!
" ישראל היום"?
הדבר היחיד הטוב בו הוא דף התשבץ והסודוקו" זהו ציטוט של מאות.
אבל הוא שופרו של המלך ויש מי שמממן אותו בשביל המלך וזה לא שוחד.
ברור שביבי וחבורתו כבר מצפצפים על החוק ועל כולנו. וברור שביבי הפיל את ממשלתו הקודמת בגלל צו של שלדון הנחמד שהורה לביבי : " את החוק הזה יש לחסל – וגם במחיר חיסולך" אז שלדון ניצח ואנו כולנו בידיו כי הוא המלך האמיתי. וביבי? הוא הפאפט על מקל שלו.