לפני עשר שנים פרסמנו עפר שלח ואני ספר שנקרא "בומרנג" ועסק באינתיפאדה השנייה. פואד בן אליעזר היה שחקן בולט בשנת האינתיפאדה הסוערת ביותר, הוא היה שר בטחון בזמן "חומת מגן", "דרך נחושה", המצור על ערפאת, הפיגועים הכי גדולים. יחסיי עם פואד היו צולעים והאמון שלי במה שהוא אומר קרוב לאפס. עפר הלך אליו לבד. סיכמנו שבין השאר הוא ינסה להבין ממנו מה הראיות החשאיות שהיו לישראל נגד ערפאת. די מוקדם באינתיפאדה טענו לפתע דוברים ישראליים בכירים שערפאת יזם את האינתיפאדה, תכנן אותה וביצע. בוגי יעלון אמר את זה כסגן רמטכ"ל ולאחר מכן, רמטכ"ל. שאול מופז אמר את זה כרמטכ"ל ולאחר מכן כשר בטחון. מעולם לא הוצגו ראיות. רוב ראשי הקהילה המודיעינית (יובל דיסקין, אפרים לביא, עמוס מלכא), לעומת זאת, כפרה בטענה הזאת מכל וכול. הם אמרו שערפאת בהחלט נגרר אחרי הרחוב, לעתים ניסה לעצור, לעתים סיפק רוח גבית (כמו בשחרור מחבלים של החמאס מהכלא הפלשתינאי), אבל ממש לא יזם ולא תכנן ולא נעליים.
עפר שב מהפגישה הראשונה עם שלל סיפורים מרתקים. את הראיות החשאיות פואד לא סיפק. הוא הבטיח לבדוק ולחזור לעפר. שלח הלך לעוד פגישה איתו לבד. פואד עוד לא הספיק לסיים את הבדיקה, הוא בודק וחוזר. לפגישה השלישית הלכתי עם שלח. "נו, פואד, ביררת מה היה לנו על ערפאת?". אה, כן, יש לי תשובה בשבילכם, אמר שר הבטחון לשעבר. הוא התחיל לחפש עם הידיים בשלל הכיסים שלו. בסוף, הוא שלף פתק מקומט מכיס החולצה וקרא את הכמה מילים שעליו בקפידה. דיברתי עם זה וזה (האיש עדיין בתפקיד רגיש אז נשמור עליו), אמר הפואד והוא אמר שהיו לנו הוכחות.
כשיצאנו פואד נפרד לשלום. "עפר",
הוא אמר "תבוא עוד פעם, אבל עשה טובה – תבוא לבד, תבוא לבד". בצחוק, רק בצחוק. למיטב זכרוני, לא נפגשתי מאז בארבע עיניים עם פואד. כשהוא רץ לנשיאות הגיעה פנייה מטעמו. בוא ניפגש. סירבתי בנימוס. ב"מקור" התגלגל לא פעם הרעיון ללוות דוקומנטרית את פואד. אולי לעשות איתו ראיון "בדרכים". בכל זאת, הפואד תמיד בתפקידי השפעה, דמות צבעונית, לשון משוחררת, יהיו קטעים ואולי גם קצת כותרות. לא הסכמתי. אם אני נמצא בזה, אצטרך להגיד לצופים את האמת עליו והאמת היא שהוא שקרן פתולוגי ועל הדרך, הוא גם מושחת לגמרי. אני לא יכול לבסס לצופים את הטענה על שחיתות, אז אני לא יכול להגיד את זה, אבל אני גם לא מוכן להשתתף במופע של פואד, לצחוק איתו, להקשיב לו ולשדר כאילו כלום.
ככל שאני גאה בסיפורים הללו, גם ידיי לא נקיות בסיפור של בן אליעזר. אני מסקר אותו משנת 1994, שידרתי המון ידיעות, שהציבו סימני שאלה על ניקיון כפיו הפוליטי, אבל לא הצלחתי להרים תחקיר משמעותי אחד על כסף שלקח לכיס. מיליון פעם הראיתי כמה הדברים שהוא אומר לא מחוברים למציאות. לא מזמן קראתי מה הוא סיפר לנו באותן שיחות לקראת "בומרנג". אחלה סיפורים. באמת אחלה סיפורים, רק שהקשר שלהם למציאות רופף עד בלתי קיים. בחלק מהמקרים, זה אפילו לא נעשה לשם האדרה עצמית, מה שמעלה לי את החשד שהאיש באמת כבר לא יודע מה אמת ומה שקר. אגב, כל הדברים שאמרתי עליו כל השנים מעולם לא פגעו ביחס שלו כלפיי. כל אימת שהיה רואה אותי בכנסת, הוא היה מדבר בחמימות, מספר סיפורים, צ'אפחות, כל הקוקטייל הפואדי המוכר, מה שרק חיזק אצלי את המחשבה, שמה שאני אמרתי עוד לא דגדג את האמת לגביו.
בתחקיר לקראת הכתבה של איתי רום וברוכי קרא הערב ב"מקור" על פואד שמענו לא מעט – עזבו, אני לא רוצה לדבר עליו במצבו. הוא גויה פוליטית וגם לא בריא. מה הטעם לדבר עליו?
הנה הטעם: הסיפור הגדול הוא לא פואד. הסיפור האמיתי הוא קהילה פוליטית ותקשורתית שלמה שידעה בדיוק מי האיש, אבל זה היה נוח לה, אז אף אחד לא עשה דבר. אחרי שהוא נחשף, אף אחד לא רוצה לדבר לא כי אין טעם, אלא כי הוא ייאלץ להודות שחשד, שידע, ששמע, איך אפשר אחרת.
מה, למשל, יכול להגיד מנהיג מפלגת העבודה, יצחק בוז'י הרצוג? הוא הרי הכיר מקרוב את הפגישה בה ראש הממשלה, אהוד ברק, הוזהר ב – 1999 לא למנות את פואד לשר לבטחון פנים. הרצוג היה שם, כמזכיר ממשלה. הוא ידע שברק אכן נסוג בו, בגלל האזהרה הזאת.
בוז'י הכיר סיפורים רבים על הדרך בה פואד מתנהל בפריימריס של מפלגת העבודה, במשרדים הממשלתיים בהם הוא מכהן, הוא מכיר לעומק את ראש לשכתו, איילת אזולאי ובוודאי מכיר את דו"ח מבקר המדינה על המינויים בחברת חשמל, שרק בדרך נס (ואולי עוד סיבות נסתרות) לא הפך לתיק פלילי כמו שעשו לצחי הנגבי על המינויים במשרד לאיכות הסביבה. איך אחרי כל זה הרצוג יכול היה באמת לתמוך במועמדותו של פואד לנשיא? ולגייס את הסיעה? נכון, זה היה מאוד קשה פוליטית להגיד לפואד 'לא'. זה היה מסכסך אותו עם מחנה פואד הגדול, אבל זה לא מה שמנהיג אמור לעשות? זה מה ששלי יחימוביץ', למשל, עשתה.
זה לא רק בוז'י וחברי סיעת העבודה. ראשי ממשלה ידעו ושרים בכירים ידעו ועיתונאים ידעו ובאמת, במקרה שלו כמעט כולם ידעו וכמעט כולם שתקו. הם לא שתקו כי הם שוחדו וחשוב להסביר מה זה 'ידעו'. לרובנו לא היו ביד ראיות מוצקות לקבלת שוחד ולא ידענו דבר על 400 אלף הדולר שנניקשווילי 'הילווה' לפואד, אבל כולנו היכרנו את הסיפורים ואת דו"ח המבקר ולא עשינו עם זה מספיק, כי פואד תמיד היה נחמד ופואד גם אף פעם לא היה איום גדול מדי, כמו הירשזון לפני שהפך לשר אוצר. אם פואד לא היה רץ לנשיאות, עד היום הוא היה הרי מסתובב באולפני טלוויזיה, משיא עצות ומחלק ציונים. למרבה המזל, זה נחשף ברגע האחרון ואחרי התמהמהות בלתי הגיונית של רשויות אכיפת החוק.
כשהפרשה נחשפה אני שידרתי שהמידע על העברת הכספים מנניקשווילי לפואד שכב ברשויות אכיפת החוק כשנה וחצי. התחקיר היום יגלה שהיו בידי המשטרה והפרקליטות שיחות מאוד בעייתיות בין אותה איילת אזולאי, האלטר אגו של פואד, לאיש העסקים, ג'קי בן זקן, כבר ב – 2010. למה אף אחד לא פתח חקירה אז? למה שיפתחו? פואד הוא הרי חבר של כולם וב – 2010 מני מזוז כבר לא שם והרוח שנושבת מסלאח א דין זה "באמש'כם, אל תסבכו אותנו בעוד פרשיות הון שלטון".
בוז'י שתמך אז בפואד הוא אותו בוז'י שתמך עכשיו בדני עטר המושחת לראשות קק"ל. זה בוז'י, העסקן ואיש המנגנון, שתמיד יבחן את הדברים לפי מה שיועיל לו במפלגה. ערכים כמו מוסר ויושרה תמיד יידחקו לעדיפות נמוכה יותר.
ממש קרקס, עלו על קצה הקרחון ועושים רעש.
דרוקר מעלת בתפקידך כשומר סף ! אם חשדת למה לא חקרת – אולי כי פחדת ! אני הייתי חוקר ! חבל מאד !
המאמר למעלה הזכיר לי מיד קטע מטורו האחרון של יוסי ורטר – הנה צטוט:
בחירתו של בוז'י
הנה דילמה קורעת, מייסרת, שייקספירית: על תפקיד ציבורי חשוב החולש על מיליארדי שקלים מתמודדים שניים. האחד נקי כפיים, איש חינוך, איש עשייה, מבכירי וטובי בניה של הפריפריה בישראל, אדם שלא דבק בו רבב וכל מכריו גומרים עליו את ההלל. השני פוליטיקאי הגורר מאחוריו שק מלא וגדוש בדו"חות קטלניים, חשדות ואף מעצר, סימני שאלה אתיים ענקיים מרחפים מעל התנהלותו האישית והציבורית, וכל כולו סמל לעסקנות באושה. במי מהשניים תתמוך הנהגתה של מפלגה חשובה בישראל, מפלגה המרבה לדבר על טוהר מידות ומתיימרת להגיע לשלטון ולהנחיל לעם הזה ערכים נאותים ומוסריים?
ברור שבמועמד השני. מה השאלה בכלל?
סיפור ה"הלוואה" של ננקיאשוילי הוא קצה הקרחון אצל פואד. הוא כל השנים היה מושחת. כשהיה שר התשתיות (?) הוא רכש מגרשים חקלאיים בבאר יעקב ב- 10,000 $ לדונם שהופשרו לאחר כמה חודשים ונמכרו ב- 40,000 $ לדונם. שותפיו היו קהלני, מני וויצמן ואצקוביץ ראש מועצת באר יעקב. ואיך מני וויצמן הפך ממוכר בורקסים בעגלה לטייקון? יש הרבה מאוד קשרי שלטון הון וסרחון.
מדברים על דרעי ודירות לאחיו. תוכל לשפוך קצת אור מהיכן הכספים ומה הסיפור שם ?
כמו כן מאד קשה עם הפרסומת של נסראללה שמנסה לקדם את התוכנית שלך. יכולתם לבחור בנושא אחר לקדם את התוכנית.
אחלה פוסט, אף מילה על מי שהיה העוזר האישי שלו למשך שנים? חבר הכנסת חיליק בר ?
ומה עם הכסף שקיבל ממוברק?
ועכשיו אתם יודעים על גדעון סער ולא מפרסמים.
הכל רקוב? אם נמשיך ככה – זה יתפוצץ לנו בפרצוף.
רביב, אתה מרבה לדבר על הוכחות ל"כסף שלקח לכיס". כמוך, רוב עיתונאי התחקירים בארץ מתייחסים לשחיתות במובן של טובות הנאה כספיות. כאילו הרף לשחיתות הוא מעטפה מלאה בדולרים, כמו בסרטים. זו טעות גדולה, ואחריותך לתקן אותה.
זו טעות כי כמות המקרים בהם אפשר להוכיח כזה דבר היא אפסית, וכמעט תמיד תלויה ב"רצון טוב" של אחד השותפים. זו טעות כי למרות שמקרים כאלה הם מאוד-מאוד חמורים, הם רק חלק קטן מתופעות השחיתות שנפוצות בארץ. ובעיקר – זו טעות גדולה כי היא מתמקדת בסימפטום הפשוט וה"קליט" ולא בבעיה העמוקה והמורכבת יותר.
אתה עושה רושם כמי שיש לו את הקשב, העומק והעצמאות להרים את נס הטיפול בבעיות החמורות, המורכבות והנפיצות ביותר (כמו מאמציך בעניין קק"ל). לכן, זו בעיקר אחריותך לתקן את הרושם הזה. כל מאמר על איזה פוליטיקאי ש"עשה לביתו" ממשיך ומגדיר את השחיתות בתודעה שלנו במובן הצר ביותר. ננקיאשוילי הוא הרי רק אנקדוטה – צבעונית, חמורה – אבל היא לא מתקרבת לעומק הנזק שפואד הביא למפלגה שלו, לבוחרים שלה ולכל הציבור בארץ. חסרים חוליים עמוקים וחמורים לסיקור? מערכת הפריימריס הרקובה בשתי המפלגות הגדולות, ראשי הועדים שסוחרים בחבריהם, השימוש המפוקפק במכרזים ממשלתיים ובחברות ממשלתיות. רק תבחר.
נותן לך את הקרדיט שאתה מכיר את החומר, וזקוק רק לעידוד מהצופים והקוראים כדי לעסוק בו. אז הנה אני תורם את חלקי, בתקווה שאתה שם לב לטוקבקים. עכשיו בבקשה תעזור להפוך את עיתונות התחקירים בארץ לכזו שמביאה שינוי ציבורי משמעותי, ולא רק מתמקדת בשביל הגישה לגינה של פוליטקאי שולי.
חפיף דרוקר
ושוב מתברר ששלי יחימוביץ' היא מהאנשים היותר מוסריים וישרים שיש בפוליטיקה הישראלית. לא טלית שכולה תכלת (בכל זאת פוליטיקאית) אבל יחסית לשאר (בטח ובטח במפלגת העבודה – ע"ע פואד, הרצוג, כבל, עיני, ע-ט-ר) – היא נקיית כפיים.
כאשר מתגלה איש ציבור שסרח
כל אדם מן הישוב מחדש נחרד
הן האיש הזה היה אורח קבוע
אצלנו בסלון פעמיים שלוש בשבוע
לפעמים אף אהבנו דברים שהצהיר
לרגעים שבה את ליבנו ברעיון מזהיר
וגם אם העשייה פיגרה אחר הדיבור הרם
שמרנו בלב חיבה קטנה,תקוה שאולי
אז כאשר אתה רביב מרים המסך
לפתע רואים נוכל מצוי שנפל בפח
אז הזעם עולה,חרון כובש את הלבבות :
איך העזת אותנו שנות דור להונות
להעמיד פנים של עומד על משמר המולדת
ובעצם חתרת לשאוב מבאר האומה המדודלת ?
אבא של עירן יד' חשון תשע'ו 27. אוקטובר 2015
אולי תתחיל לבדוק את ״כלי הקודש״ממגדל העמק, הרב הסלב׳ מדיף ריח רק לא של שליח האלוהים
מדוע לא נכתב על מה שאתה עצמך כתבת כי אריאלי ועוד מישהו סיפרו לך שהמצב בבית ראש הממשלה הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו יודעים. לא יתכן שעתונאים יודעים ולא מספרים לנו. אותי מטרידה השאלה מה מביא את נתניהו להילחם בחירוף נפש על מתווה הגז כפי שמעולם לא נלחם למען אזרחי ישראל (מלבד עבור האזרח נתניהו ואשתו) האם לאחר הפגישה עם יצחק תשובה הובטח לו משהו ? האם יש כאן טובות הנאה אישיות ? מישהו צריך לחקור את זה. מישהו צריך לחקור את מלחמת נתניהו להטבות לכיל שאינן משרתות את אזרחי ישראל אלא את הטייקונים שלהם מכר נתניהו את משאביה הטבעיים של המדיינה.
רביב… איך שתקת ??? לדעתי נכשלת !!! גם אתה בין הפחדנים !!!!
רביב… תבדוק למה נתניהו נלחם על מתווה… כל השרים שירימו יד… מעוניינים
שבניהם.. נכדיהם… יעבדו אצל תשובה !!! אין הסבר אחר ! אל תפשל הפעם !
בבקשה לא לכעוס על נתניהו. הוא רק משרת את אדונו – המיליארדר. הוא סיבך את מדינת ישראל בנאום המטופש בבית הנבחרים למרות שלא נמצא אף לא יועץ אחד שהמליץ על כך. מתווה הגז? מה לא ברור? זוהי הכתבה מלמעלה. הוא פשוט חייב למישהו ואותו מישהו אינו הציבור בישראל. מילא נתניהו, אבל מה עם שאר חברי הליכוד? האם הם כה סתומים?
והכי טוב היא תופעת המשת"פים. ראו כמה אנשי שמאל כותבים בעיתון פראבדה הישראלי. פתאום האמונה, האידיאולוגיה וכל החרטט הזה מתגמדים אל מול הכסף הטוב המגיע מעבר לים.
אז למסקנה הסופית: איש למחנהו ישראל. כל איש ידאג רק לעצמו. נשאיר את ענייני הציבור למיניהם רק לפראיירים שרק מתחלפים.
מה עם ברגותי מהתנזים ששלח כמה חבר׳ה שלו לירות בכמה ליכודניקים בבית שאן?
זה שפואד רצה לשחרר אותו מהכלא בתור הנלסון מנדלה הבא של הפלסטינים? זה לא הוכחה למעורבות של ערפאת?
המקרה של פואד גרם לי שבר של ממש.
גרם לי לעבור מעבר לגדר המפרידה בין החלקה שבה האנשים הנמצאים בה אומרים שבסך הכול כולם ישרים ורק מעט אנשים (קומץ) הם אנשים מושחתים גנבים ורמאים.
עברתי לחלקה שבה האנשים אומרים , כולם גנבים רמאים ומושחתים שרוצים כמה שיותר כסף.
בסופו של דבר כולם רוצים יותר כסף, אלא שיש כאלו אשר מבינים שמעבר לסף מסוים הכסף נעשה חסר ערך ולא שווה להשחית את עצמך בשביל משהו שהוא הפך להיות מטרה ולא אמצעי.
כסף לא שווה כלום אם לא משתמשים בו.
ולגבי הפוליטיקאים,
האם יש עוד הרבה מושחתים שלא נתפסו?
משום מה, התגובה הזו לא פורסמה באתר הארץ. אני כותב אותה כאן, כי חשוב שאנשים יידעו את זה.
אין לי דבר בעד פואד. לא אהבתי אותו מעולם, ושמחתי כשהוא הפסיק להיות מועמד לנשיא. עדיין, היושר האינטלקטואלי דורש שאני אתן את התגובה הזו.
אתה כותב על חוסר הנכונות של פואד לחשוף בפניך מקורות מודיעינים כאילו זו התרשלות שלו בתפקיד. לא כתבת מתי היתה הפניה, אבל הסיכוי שפואד יכול היה לספר לך מאיפה השב״כ ידע שערפאת מאחורי האינתיפדה השניה קלוש.
היום אפשר לדבר על זה חופשי, מכיוון שהשב״כ הסתמך על מקור אנושי שמאז כתב על זה אוטוביוגרפיה. אם אתה רוצה לדעת איך השב״כ ידע, כך את הספר „בן החמאס”, של מסעב חסן יוסף, וקרא בו את הפרק על האינתיפדה. שם מתואר בדיוק איך השב״כ ידע. אני מניח שהפגישה שניהלת עם פואד היתה לפני שמסעב חשף את עצמו. לא סביר ששר ביטחון לשעבר יגיד לעיתונאי „הבן של אחד ממייסדי החמאס הוא מקור מודיעיני שלנו”. לו אני שר הביטחון, למסמס את השאלה שלך זה בדיוק מה שאני הייתי עושה.
בהחלט יכול להיות שפואד משקר על בסיס קבוע. האנקדוטה שסיפרת היא לא התימוכין הנכונים לטענה הזו.
שחר
השאלה הגדולה רביב, היא על מי אתם יודעים היום ולא כותבים. גם שקצב הורשע כתבת משהו דומה על איך ידעת ולא יכלת לספר.
אז בוא תשבור את המנהג של התקשורת ותפוצץ משהו גדול על מישהו שכל התקשורת יודעת עליו ושותקת
אולי זה ייצור הרתעה אצל הפוליטיקאים. שידעו שמישהו מסתכל עליהם ומחפש אתם והוא גם יחשוף אותם, אפילו אם הם לא יגיעו לתפקיד בכיר.
מצטרפת לכל מילה של יהודה.
כמו במקרה של מוטרדות מין, כשנודע על אחת, אחרות מצטרפות גם כאן, מידע מרומז פחות או יותר על חשש לשחיתות, עשוי להביא לגילויים נוספים.