היום פרסמו שופטי ביהמ"ש העליון את נימוקיהם למה לא לפסול את אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בחלק הטוב, בעיניי, זרקו שופטי העליון לכל הרוחות את הטענה שהתנהגותו של מנדלבליט בזמן פרשת הרפז, מה שנקרא "תן לישון על זה לילה" היא התנהגות בעייתית. בין השורות, אתה יכול אפילו למצוא תהייה איך בכלל זה הפך לחקירה פלילית הקשקוש הזה. על זה כבר לא נקבל תשובות, מן הסתם, לא מהיועץ המשפטי לממשלה הקודם, לא מהמשטרה ולא מכמה אנשי תקשורת ואנשי אהוד ברק שפמפמו את זה. השופטים כתבו שגם אם זה פאול קטן, שהוא לא ענה את התשובה הנכונה מהמותן, אז ברור שזה לא פגם ערכי משמעותי, שאמור לפסול אותו. כבר למחרת הוא עשה את המעשה הנכון. השופט סולברג אפילו הודה שגם הוא אוהב "לישון על זה לילה".
בחלק הרע השופטים הפגינו מה שנראה לי כמו היתממות נוראית בסיפור של ה'צינון', כלומר כלפי הטענה שהיותו של מנדלביט מזכיר ממשלה, משרת אמון של ראש הממשלה, מונעת ממנו לכהן ברגע שאחרי כיועץ המשפטי לממשלה.
השופט ג'ובראן כתב שהחוק לא אוסר את זה והמממשלה לא אסרה את זה ואין שום מקור נורמטיבי שאוסר את זה. זה נכון, אבל מה עם "עקרונות היסוד של השיטה"? מה עם "חוסר סבירות קיצוני"? אתה ממש יכול לקרוא את פסה"ד של ג'ובראן ולראות איך שופט אחר, על אותו מצע חוקי, היה כותב לגמרי אחרת. לא, לא רק השופט ברק. זה ברור. אפילו יו"ר ועדת האיתור, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אשר גרוניס, היה יכול לכתוב הפוך והוא לא נחשב לשופט אקטיביסט. בנימוקי השופטים משום מה לא מתעמתים ראש בראש עם נשיאם זה מקרוב גרוניס. הם מסתפקים בלכתוב ש"יו"ר ועדת האיתור" התנגד להמלצה על מנדלבליט בלי לציין שזה גרוניס ומה נימוקיו.
השופטים גם מקבלים את הגישה שיש מזכירי ממשלה פוליטיים ויש מקצועיים ומנדלבליט היה 'מקצועי'. איך מבחינים? לא כל כך ברור. תפקיד מזכיר הממשלה, בעיניהם, הוא כמעט תפקיד טכני והם לא רואים שום ניגוד עניינים בין התפקיד הזה לתפקיד של יועץ משפטי לממשלה. בוא נגיד שמי שמדביק לביהמ"ש העליון הזה כינויים של 'אפור' ו'חלש' בוודאי יכול למצוא תימוכין בשורות הלא מאוד מפוכחות שנאמרות שם על מה זה יועץ משפטי לממשלה ומהו מזכיר ממשלה.
בעבר, כשמתחתי ביקורת קשה על חקירתו של מנדלביט והניפוח של העניין על ידי ויינשטיין, נאמר לי שבעצם הביקורת האמיתית של ויינשטיין היא לא ההתנהגות בעת פרשת הרפז עצמה אלא אי הדיוקים, שלא לומר השקרים של ויינשטיין בחקירתו. עם הטענה הזאת מתמודדים חלק מהשופטים ובעיקר השופט עמית. הטענה שלהם בתמצית היא שהטענות של ויינשטיין בעניין הן לא מספיק חזקות, שלמנדלביט יש טענות הפוכות לגמרי ברמה העובדתית, שטענות מנדלבליט לא נבדקו מעולם, כי הוא קיבל את חומר החקירה הרבה אחרי שמכתב ויינשטיין נכתב ולכן, לא יהיה זה הוגן להדביק לו פגמים ערכיים מבלי שהדבר בורר עד תום. מנדלביט, למשל, טוען שהרמטכ"ל אייזנקוט העיד בפני מבקר המדינה עדות שתומכת בגרסתו אבל חוקרי המשטרה לא גבו את עדותו.
אני ממש לא חושב שצריך להתעלם מטענותיו של מנדלבליט אבל בוא נגיד ככה – הלוואי על כל אדם יחס כמו שמקבל מנדלבליט מהשופטים. היועץ המשפטי לממשלה הקודם הכשיל את מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל ואת מינויו של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל והכול בהליך שדומה מאוד למה שמנדלבליט עבר. אף אחד מהם לא קיבל את חומר החקירה כדי שיתמודד עם הטענות החצי ערכיות שהיו לויינשטיין כלפיהם, הם נאלצו לוותר על המינוי ואף אחד מהם לא יועד להיות מייצג שלטון החוק הכי חשוב במדינה.
כל מילה שכתבת נכונה לדעתי. וכי שכתב המגיב הראשון, החורבן כבר כאן. לא דמוקרטיה , עוד מעט לא תוכל ואנחנו לא נוכל לכתוב חופשי מה אנו חושבים.
בית משפט רופס, המנסה להסתיר את רפיסותו בטענות מיתממות להחריד
לא ירחק היום בו עיתונאים אמיצים, כדרוקר, לא יוכלו לכתוב ולהביע את עמדתם. בית המשפט העליון, הרופס מול הממשלה, ימצא הצדקות לכל מעשה "נבלה"
א. אתה מניח שהשופטים חייבים לחשוב כמו גרוניס וברק. זכות עמית, סולברג ועוד לחשוב אחרת לגבי חוסר הסבירות. זה חסר משמעות להגיד מה הוא היה אומר על זה? לכל שופט יש דיעה עצמאית.
ב. איך בודקים מזסכיר האם התנהגותו היתה פוליטית? באמת שאלה טובה. כשתסביר לי איך בודקים האם ההחלטה של מישהו לוקה בחוסר סבירות קיצונית אני אסביר לך איך בודקים התנהלות. הדרך היא אגב, לקרוא עיתונים ולדעת. אגב, חוסר סבירות קיצונית הוא לא תירוץ שיהיה מה לכתוב בפסק הדין אלא סיבה שאם השופט חושב שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצונית אז הוא פוסל אותה. מה אפשר לעשות שהשופטים לא חושבים שיש פה חוסר סבירות קיצונית.
ג. נכון, על כאלו דברים פרנקל וגלנט הלכו הביתץה אבל טוב מאוד שבגץ עשה לזה סוף. לאט לאט בג"ץ יחזיר את חזקת החפות. זה שדפקו שני אנשים בצורה לא הוגנת לא אומר שצריך לדפוק גם את השלישי.
התכוונת לומר "אי הדיוקים, שלא לומר השקרים של מנדלבליט" בקישור, ורשמת "אי הדיוקים, שלא לומר השקרים של ויינשטיין". בינינו שניהם שקרנים, אבל כדאי לתקן.
גם אני חושב שבית המשפט לא התמודד כראוי עם הנושא של 'צינון'.
מזכיר הממשלה זה מינוי אישי של נתניהו.
ולכן היה נכון להתייחס לזה כראוי.
פעם שניה שאתה מאזכר את גלנט כמי שלא עשה כמעט כלום. גזל קרקעות בניגוד לדין. לא החזיר אותן אחרי שהתחייב. בנה ללא היתרים ועוד על קרקע ציבורית. מעל לכל, נתן תצהיר שקרי לבתי משפט. לא כל מה שליבסקינד כותב זה לא נכון, מציע לך לשוב לכתבות שלו בעניין זה. האמירות שלך בעניין הזה, מעלות תמיהות בקשר לאינטרסים שלך, מה שבד"כ לא מאפיין את כתיבתך האמיצה. מציע לא להזכיר אותו להבא כצדיק.