אין גבול לחוצפה

| 10 באוקטובר 2007

הפוסט הזה עלול להיראות לכם קטנוני. יש לי אינטרס אישי קטןמהסוג שאני תמיד מנסה להילחם נגדו ולהצניע אותו. הפעם החלטתי להיכנע לדחף העיתונאי החולני לקרדיט. אני משכנע את עצמי שהייתי יכול לו, לדחף,אלמלא היה מדובר גם בעניין עקרוני חשוב. ולא רק בעניין עקרוני אלא גם בתעלומה גדולה וחוצפה, חוצפה של העיתון הגדול במדינה.

קודם, עובדות.

מאז שהתפוצצה פרשת הירשזון "ידיעות אחרונות" שב ולוקח קרדיט על חשיפת הפרשה. הנה מה שהם כתבו אתמול בעמוד 2 בעיתון (זה יהיה ארוך אבל זה שווה את זה): "חקירת המשטרה נגד השר לשעבר אברהם הירשזון החלה בינואר 2006 בעקבות שתי כתבות תחקיר של מיכל גרייבסקי ואורון מאירי שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות". התחקירים העלו את החשד כי בשנים 1998 – 2003 היה השר מעורב במעילות בעמותות המסונפות להסתדרות העובדים הלאומית וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. על פי אחד החשדות בשנים 2001 – 2003 נגנבו מקופת עמותת ניל"י כ – 5.65 מיליון שקלים". זה ממשיך עוד ועוד. אני לא זוכר בדיוק כמה פעמים הם כבר התהדרו בכתר הזה אבל זה בטוח יותר מחמש. באותו טור נמצא צילום השער של מוסף "7 ימים" בו התפרסם התחקיר. את הכותרת אפשר עוד לקרוא "מצעד הכספים". את כותרות המשנה, במקרה או שלא במקרה, אי אפשר לקרוא, לפחות לאבעין בלתי מזויינת.

התחקיר בו מתהדר "ידיעות" התפרסם ב – 16.6.2005. חצי שנה לפני שהחלה חקירת המשטרה. חקירת המשטרה לא קשורה כלל לתחקיר הזה והיא לא התחילה בעקבותיו מהסיבה הפשוטה שהוא כלל לא עוסק במה ש"ידיעות" טוען שהוא עוסק. לטובת עצביכם המרוטים לא אעתיק לכאן את כל התחקיר. מספיק לקרוא את הכותרות העיקריות: "250 אלף ישראלים ויהודים מהעולם השתתפו מאז 1988 במצעד החיים שהגה אברהם הירשזון. תחקיר "7 ימים" חושף מה מתרחש מאחורי הקלעים של צעדת ההנצחה המרגשת מאושוויץ לבירקנאו: רשת סבוכה של עמותות אמריקניות וישראליות, שקשורות לשר האוצר ומקורביו, מגלגלת מיליוני דולרים של כספי ציבור. בין הגורמים שהזרימו מיליונים נמצאות ועדת התביעות העולמית והסתדרות העובדים הלאומית. פעילי ליכוד מעידים שהירשזון ניהל במשרדי עמותת מצעד החיים בתל אביב מטה אישי שלו לקראת הבחירות הפנימיות במפלגה. שר האוצר מכחיש".

זהו.

התחקיר משתרע על 7 עמודים וכולל אלפי מילים. המילה ניל"י לא מוזכרת בו. הנושא של חשד למעילות בניל"י או/ו הסתדרות העובדים הלאומית לא מוזכר ברמז ולא בחצי רמז. אין דבר שמופיע בכתב האישום והופיע בתחקיר. במה התחקיר כן עוסק? עמותות בארה"ב שמנהלות את מצעד החיים, שימוש פוליטי במשרדי "מצעד החיים". איפה זה ואיפה החקירה. לא קשור בכלל.התחקיר לא זכה לשום פולו אפ רציני כי אף אחד לא מצא שם פגם אמיתי מעבר לסימני שאלה. הוא לא הוביל לחקירת משטרה ובוודאי לא ראוי שיצוטט היום.

חצי שנה לאחר מכן פרסם "ידיעות" ידיעה קטנה שקשורה למעילה בניל"י. חקירת המשטרה כבר התנהלה באותו זמן כך שהידיעה לא הובילה לשום דבר.

למה אני נטפל ל"ידיעות"?

הסיבה הראשונה היא הסיבה הקטנונית ובאמת לא נוח לי להודות בה. פרסמתי כמה מהידיעות שהובילו את הפרשה הזאת (ראו פוסט קודם) ומעצבן אותי שמישהו אחר לוקח קרדיט. אנירוצה להאמין שהייתי מתגבר על הרגש הזה לולאפגשתי לפניחודשים ארוכים כתב בכיר ב"ידיעות" שהיה מעורב בנושא. הכתב הודה באוזניי שב"ידיעות" ידעו הרבה הרבה יותר על הירשזוןומעלליו ולא פרסמו. הוא אמר שאינו יודע בדיוק למה חסמו את פרסום המידע. "אני לא חושב שנוניחוסם את זה (מוזס, בעלי העיתון)", הוא אמר לי "נראה לי שזה בדרג נמוך יותר של רפי גינת ואולי אפילו ניר חפץ (עורך העיתון באותה תקופה ועורך "7 ימים" בהתאמה)". בסוף השיחה הוא ברך אותי על גילויי (בשלב הזה רציתי לשאול – איך אתה מגיע למצב שאתה ממשיך לעבוד במקום כזה אבל שתקתי) ולקח ממני את מספר הנייד שלי. "מכיוון שלנו לא נותנים לפרסם אולי אעביר לך את המידע ואתה תפרסם", אמר ונפרד בחיוך מריר.

יש לי עוד אינדיקציות לא מעטות שבידי "ידיעות" היה עוד הרבה מידע על הירשזון שלא פורסם. למה? לא יודע.ל"ידיעות" יש מדיניות של "אין תגובה" כלפיתהליכי קבלת ההחלטות בעיתון. בעיניי, זו מדיניות לא לגיטימית מעיתון שמטיף לכל העולם ואישתו לשקיפות אבל אם הם שותקים ומכיוון שהם החליטו לשתוק בזמן אמת אז לפחות שישתקו גם עכשיו..

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.