בפברואר היה ניתן לעשות עסקת חטופים. בנימין נתניהו סיכל אותה. נגלגל את התרחיש ההיפותטי ולפיו נתניהו היה עושה את העסקה אז. בשלב הראשון היו מתקבלים עשרות חטופים בחיים, היה נחסך מוות של חיילים, ייתכן שתושבי הצפון כבר היו שוב בבתיהם, והמשק היה חוזר לנשום. ייתכן גם שהיתה מושלמת עסקת נורמליזציה עם סעודיה, שהיתה מייצבת ציר מתון נגד ציר הרשע האיראני. שיתוף פעולה כזה היה עשוי לייצר אלטרנטיבה שלטונית בעזה: מוחמד דחלאן, אמירויות, רשות פלסטינית.
אלטרנטיבה כזאת היתה יוצרת איום אמיתי על שלטון חמאס בעזה, ומאפשרת יציאה מהרצועה, לפחות מרובה. במקרה כזה, האם יחיא סינוואר, נסראללה ומוחמד דף היו נשארים בחיים ומכריזים על ניצחון? ובכן, לא מדויק. ראשית, ממילא נתניהו רצה לעשות רק את השלב הראשון של העסקה, ואחרי אותם 42 יום היה יכול לנסות שוב לחסל את שלושתם. מכאן, שנתניהו לא שחרר עשרות חטופים לא בגלל רצונו לחסל את סינוואר, אלא בגלל פחדיו הפוליטיים.
חשוב עוד יותר: נתניהו ושופרותיו מבלבלים בכוונה בין אמצעי למטרה. חיסול הארכי־טרוריסטים הללו הוא חשוב, בוודאי עוזר להרתעה הישראלית, אבל המטרה היא מציאות ביטחונית טובה יותר, לא גרפיקה במהדורות החדשות ואיקס על ראשי הטרוריסטים. ישראל חיסלה את אבו ג'יהאד, אבו נידאל, אחמד ג'עברי, בהא אבו אל־עטא, איסמעיל אבו שנב, עבד אל עזיז רנתיסי, אחמד יאסין ועוד מאות טרוריסטים. במקביל לחיסולים, חיזבאללה וחמאס התחזקו לפורמציה החזקה ביותר של עצמם אי פעם. לא בגלל החיסולים, למרות החיסולים.
ארצות הברית כבשה את עיראק במבצע מזהיר וחגגה את תפיסת הרודן סדאם חוסיין בבור. האם יש מישהו בארה"ב היום שאינו מצטער על הדרך שבה נוהלו הדברים בעיראק? ארה"ב כבשה את אפגניסטן והשקיעה שם 20 שנה של דם ודמים. הנשיא ברק אובמה והאומה האמריקאית חגגו את ההוצאה להורג של אוסמה בן לאדן. נו? אפגניסטן נשלטת היום בידי הדכאני שבמשטרים, הטליבאן, אחרי שארה"ב ברחה במסוקים, שנפלו מהם מי שלא נמצא להם מקום.
נתניהו הוביל את המלחמה למבוי סתום. המשך שהייה בלבנון ובעזה כרוך בעוד ועוד קורבנות, אינו מביא שקט לצפון, חיזבאללה מתאושש, הלחצים הבינלאומיים גוברים, והכי גרוע: גם אי אפשר לצאת, לא מפה ולא מפה. נתניהו בכוונה לא ניסה לייצר שום אלטרנטיבה שלטונית, לא לחיזבאללה בלבנון ולא ברצועה.
עכשיו הוא דוהר למטרה הבאה, איראן. עוד חילופי מהלומות אתה יאפשרו להאריך את המלחמה, ליצוק תחושת נחיצות נוספת בקרב הבייס להמשך שלטונו, ואולי גם יגשים את חלומו הישן: לערב את ארה"ב במלחמה, לאלץ אותה בעיתוי הפוליטי הרגיש הזה לצאת לעזרת ישראל לא רק בהגנה, אלא גם במתקפה על איראן. זה הימור כבד ומסוכן. נתניהו העצים שלשום את ניסיון ההתנקשות בו ושייך אותו לאיראן, בכוונה להצדיק את התגובה הישראלית הקרובה.
השורה התחתונה היא, שאפשר לגלגל הרבה תרחישים להמשך המלחמה, בחלקם בוודאי יש שחיקה מבורכת של היכולות הצבאיות של אויבינו. תרחיש אחד קשה לראות: סיום המלחמה. נתניהו אינו מוכן לשמוע על זה. לכן עסקת החטופים לא זזה. גורמים המתמצאים במשא ומתן אומרים, שמצב המגעים לא השתנה בעקבות חיסול סינוואר. הדבר היחיד שקרה הוא, שנתניהו חיזק את הטיעון המזיק שלו ולפיו יש טעם בהמשך המלחמה. הנה, הרגנו את סינוואר, אולי עכשיו נהרוג את אחיו.