בדיונים שהתקיימו על פתיחה פוטנציאלית של תמרון קרקעי נרחב בצפון, ראש הממשלה בנימין נתניהו אולי היה הקיצוני שבדוברים. הוא שירטט את תרחישי האימה המפחידים מכל, הסביר לנוכחים שיהיו הפסקות חשמל ארוכות ושבתי הזיקוק יותקפו, ונקב במספרים שמוטב שלא לחזור עליהם. אפילו אחרי הרג הילדים במג'דל שמס, קשה לראות את נתניהו מוביל את המדינה למערכה כזאת. בצדק.
בעת ששהה בארצות הברית התלבטו נתניהו ואנשיו בסוגיה אחרת: האם כדאי להחליף את שר הביטחון יואב גלנט בגדעון סער. היתרון: אפילו ההתייעצויות ופרסומן אמורים להלחיץ את גלנט ולשים את נתניהו — שמעולם לא נראה חלש יותר — שוב בעמדת הקוסם שיודע ללהטט, מקרב אויב ברגע, מפטר שר ביטחון בהודעת טקסט.
גם לצעד עצמו לכאורה יש יתרונות: נפטרים מגלנט הבעייתי, שעוצר את חוק הגיוס, מנהל מדיניות עצמאית ומגלה מתוך מעמקי המאפליה שהמלך הוא עירום. צירוף תקווה חדשה יהפוך את הקואליציה לקואליציית 68, ובניכוי גלנט לקואליציית 67. איתמר בן גביר לא יוכל להפיל את הממשלה.
אם יקדם נתניהו את המהלך הזה, הוא יוכיח עד כמה הוא נואש. העוינות של נתניהו לסער — ועוד יותר של "רעייתי" ושל הבן יקיר לי — אינה טעונת הוכחה. נתניהו גם יודע שסער אינו קליינט קל. הוא לא ימצא בו פרטנר להפיכות המשטריות למיניהן, וספק אם סער יעזור לו בחוק הגיוס. ואם בסופו של דבר יתמנה לשר ביטחון, ייתכן שנתניהו עוד יתגעגע לגלנט. סער אינו מעריך את נתניהו, מכיר היטב את חולשותיו וינהג בעצמאות לא פחותה מזו של גלנט כבר מהרגע הראשון שלו במשרד.
האם סער בעניין? כידוע הוא פוליטיקאי בעל עמוד שדרה יציב יותר ממה שיש לרוב הפוליטיקאים שלנו. כל חיזורי נתניהו אחריו לאורך השנים עלו בתוהו — גם כשהוצעה לו ראשות ממשלה ברוטציה כדי לחסום את ממשלת השינוי. סער הוא מהמעטים שהעדיפו שלא להרכין ראש מול המראה, ובחרו לוותר על תפקיד מפוצץ וקצר מועד בעודם כפופים לנתניהו.
אלא שבסיבוב הזה סער אינו יוצא מגדרו להכחיש את ההצעה. זה גם עוזר לו להעלות את ערכו במשא ומתן על הקמת מפלגת ימין עתידית. נפתלי בנט בעיקרון אינו מעוניין לצרף את סער למפלגתו החדשה, ודאי שלא כמפלגה נפרדת. בנט רוצה רק חמישים גוונים של מתן כהנא — לא איילת שקד ולא סער. אולי מה שישכנע אותו הוא הצורך לסכל חבירה של סער לנתניהו.
סער עשה טעות נוראה כשפרש מהמחנה הממלכתי. הנימוק היה אידיאולוגי, אך הסיבה היתה האגו. הוא קיבל הצעה חלומית מבני גנץ: מקום בצמרת, שמונה מקומות למפלגתו עד המקום ה–30, ואף היה אפשר לדבר על יותר. אלא שסער לא היה מסוגל לקבל את המצב שבו גנץ מחליט לבדו אם לתת או לא לתת לו נתח גדול יותר ברשימה. כעת הגיעו חייו הפוליטיים לנקודת שפל. מפלגתו אינה עוברת את אחוז החסימה, וההצעות ממפלגות אחרות אינן אטרקטיביות.
ככלל, סער הוא מהפוליטיקאים שרוב הזמן סובלים מהיומיום הפוליטי. מבחינתו מדובר בעיסוק סיזיפי בקטנות. אם באמת יסכים להיות שר ביטחון בממשלת נתניהו, יש לכך רק פרשנות אחת: הוא החליט לצאת סופית מהמערכת הפוליטית ולסיום רוצה להתנסות בתפקיד שר הביטחון. זו תהיה דרך עצובה לסיים קריירה פוליטית. הסיכוי שלו להשפיע בממשלת נתניהו — שכבול לחלוטין בידי איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' — קטן עד אפסי. סער לא יעצב את הפתרון בצפון ולא יסגור עסקה בדרום, והשמאל, המרכז והימין ישמיצו אותו מהרגע הראשון. כבר עדיף לפרוש עכשיו.