תחקיר אנטבה

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

מתוך דיווחי התקשורת, 27.6.76:

"סמוך לשעה 09:00 בבוקר המריאה מנמל התעופה בן-גוריון טיסה מספר 139 של חברת "אייר
פראנס". בשעה 12:45 הגיעה הודעה למגדל הפיקוח בלוד כי הקשר בין המטוס לבין מגדל הפיקוח
באתונה נותק".

"החזית העממית הרדיקלית לשחרור פלסטין, הודיעה שהיא אחראית לחטיפת המטוס של "אייר
פראנס".

ישיבת ממשלה שגרתית, 27.6.76:

יצחק רבין, רה"מ: לפני שאנחנו ממשיכים יש לי הודעה. מטוס אייר פרנס אשר המריא מלוד איבד קשר. כנראה נחטף. במטוס כ – 83 ישראלים. הכל עדיין בגדר ספקולציות.

שמעון פרס, שר הביטחון: אני חוזר לנושא שלנו. בדרך הטבע נציבות שירות המדינה צריכה לנקוט בפעולה נגד כל אלה אשר עוברים על החוק.

רבין: אחרת שכרם של עובדי המדינה היה עולה לא ב – 2.5% אלא ב – 10%.

זה אל להאמין, הממשלה הזאת שומעת על החטיפה הכל כך דרמטית, וחוזרת לנושא הדיון. נציבות שירות המדינה. מה, הם היו פחות היסטריים או יותר אטומים?

ישיבת מטבחון, 27.6.76, 16:00:

רבין: הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להודיע שאנו רואים שצרפת היא הנושאת באחריות לגורל הנוסעים הישראליים. ישאלו את הממשלה מה היא עשתה. יש שם 73 נוסעים ישראליים ומה עושה הממשלה בנדון?

גד יעקבי, שר התחבורה: אני מציע שהשמות לא יפורסמו ונציב את אייר פראנס, שתמסור הודעות למשפחות בנתב"ג כדי שאייר פראנס תפנה לממשלת צרפת.

יגאל אלון, שר החוץ: זו צרה צרורה.

רבין: ועוד איזו צרה צרורה…

יומיים שלמים עוברים עד לישיבה הבאה שמתחילה מרתון של ישיבות.

ישיבת מטבחון, 29.6.76, 17:40:

מוטה גור, הרמטכ"ל: צה"ל לפני שעה הכין תוכנית מבצע.

רבין: מציע לא לדון בה פה.

פרס: צריך לאסוף את ועדת העורכים, שלא ייכנסו לספקולציות. בעניין אי פרסום רשימת הנוסעים הם שיתפו פעולה.

מתוך ראיון עם יעקב אחימאיר, הכתב המדיני של הערוץ הראשון בקיץ 76:

"ועדת העורכים הייתה, למעשה, זרוע ביצועית, תקשורתית של הממשלה ביחס לענייני ביטחון וחוץ, מה שנקרא, רגישים".

חזרה לישיבת מטבחון 29.6.76, 17:40:

יעקובי: צריך לחדש הסיכום עם רשות השידור שלא מפרסמים שום דבר, אלא באישור וממקורות חוץ. זה עבד לא רע עד עכשיו.

איזה ימים. סוגרים הסכמים עם רשות השידור וזהו, שום דבר לא מתפרסם. תענוג.

מתוך ישיבת מטבחון 29.6.76, 17:40:

פרס: אני אומר שאנו במצב קשה, אומנם לא הכי קשה שיכול לקרות לנו.

רבין: אני חושב שהכי קשה.

ישיבת ממשלה, 30.6.76. החוטפים הציבו אולטימאטום – שחרור מחבלים עד מחר ב – 14:00 ולא, יחוסלו בני הערובה

רבין: ביקשתי לזמן את ישיבת הממשלה כדי למסור דיווח. אני רוצה לומר שכל אינפורמציה שתודלף היום יכולה לעלות בחיי אדם. לכן, אני מבקש מאוד שבנושא זה ננהג שלא כדרכנו.

שרי נתניהו, אתם לא צריכים להרגיש מקופים, גם כאן השרים מכונסים רק שלושה ימים אחרי החטיפה, וגם אז זה קורה רק כי רבין חייב לעשות את זה והוא לא משתף אותם בהרבה. למה? הדלפות.

נשוב לישיבת ממשלה 30.6.76:

אלון: הטיפול הבלעדי במטוס בידי ממשלת צרפת. אם נצא בהודעה האומרת שממשלת ישראל החליטה שלא להיכנע לדרישות המחבלים אז האחריות לכל מה שיתרחש נופלת על ישראל. אם נצא בהודעה של היענות לדרישת המחבלים הרי יאמרו "אם ישראל קיבלה אפשרות של כניעה, מה יגידו איזובי הקיר?

רבין: המחבלים הגישו תביעה לשחרור 40 מחבלים הנמצאים בישראל, בראשות קאפוצ'י ואוקומוטו, רובם מנכבדי המחבלים. נוסף לכך תבעו המחבלים 6 עצורים בגרמניה, אישה אחת מצרפת, אישה נוספת משוויץ ועוד 5 מקניה. אם מישהו יכול לגרום לאסון בתקופה זו הרי זו הדברת הישראלית. בשלב זה, אינני רואה פעולה צבאית כאפשרית, כי אין לנו אפשרות לפעול בלי הסכמת המדינות הנוגעות בדבר. ומה נעשה? נתקוף את אוגנדה. אינני רואה כרגע, לא בגלל צה"ל, אלא איך בכלל נגיע לאוגנדה? המטרה היא לא לעשות אקט צבאי אלא להציל את האנשים. כרגע אינני רואה דרך. לכן, בלי לטשטש, ישנה מצוקה. יש כבר פנייה של המשפחות. לא נתפלא אם יתחיל לחץ של המשפחות והם יגידו לנו: זה לא דומה. פה צה"ל לא יכול לפעול.

מתוך ראיון עם פרופסור יוסף גרוס, יו"ר ועד משפחות חטופי אנטבה:

"הבעיה העיקרית הייתה שלא יתמהמהו. אמרנו להם, "תראו, אנחנו סומכים עליכם, תקבלו את ההחלטה הנכונה שצריך לעשות, אבל תקבלו החלטה".

חזרה לאותה ישיבת ממשלה 30.6.76:

אברהם אחיטוב, ראש השב"כ: אני מציע כי בקיצור אני אעבור שם שם ואנסה לאפיין אותם בכמה מילים.

פרס: ממליץ לא לעשות זאת. אני גם ממליץ לא להגיד מספרים וכמה יש לנו. מה שפחות דברים יהיו ידועים, יהיה טוב יותר.

רבין: את המספרים הם פרסמו.

היום היינו משדרים תקרית כזו כעימות בין שר הביטחון לראש השב"כ בישיבת הממשלה. פרס רוצה, לא פחות, שהממשלה לא תדע את מי היא צריכה לשחרר, וראש השב"כ מתעקש.

ישיבת ממשלה 30.6.76:

אחיטוב: אם כן, אני אגע בשני שמות בולטים. יש שניים לא ערבים. האחד הוא ברונו רנה בורג'ט, שוויצרי והשני הוא קוזו אוקומוטו. מופיע ברשימה קפוצי.

רבין: אני מאוד מבקש מכל השרים ואנשי משרדיהם – למעט בהצהרות או להימנע בכלל. זהו שלב בו מאוד מאוד צריך להיזהר.

מתוך דיווח תקשורת על דרישות החוטפים, קיץ 76:

"מסר רדיו קמפלה הודעה מטעם חוטפי המטוס התובעת את שחרור פלסטין והקמת דמוקרטיה סוציאליסטית על אדמתה".

ישיבת מטבחון מייד לאחר ישיבת הממשלה, 30.6.76, 12:00:

רבין: הגיע מברק מאורי לוברני שהוא התנסה עם אידי אמין בחוויה בה שניהם ניצלו מתאונת מטוס ובעניין זה יש לנו הודעה שיקרא יגאל.

יגאל אלון: לובראני כתב: "אני רוצה להציע עצמי להתייצבות באוגנדה אצל אמין, כדי לנסות להזיז אותו לכיוון שחרור כל בני הערובה או למסור עצמי במקומם, כל זאת מתוך הנחה שאני מסוגל להזיז עדיין משהו בליבו, מאחר ושנינו עברנו חוויה טראומטית של כמעט תאונה. לי נדמה שניתן לנגן על
המיתר הזה במיוחד אצל אדם פרימיטיבי כמו אמין".

מתוך ראיון עם אורי לוברני, שגריר ישראל בטהרן בקיץ 76 (לפני כן היה שגריר באתיופיה ובאוגנדה):

"אני התכוונתי לנסוע לניירובי ולהרים… ליצור קשר עם אידי אמין ולהגיד שאני רוצה להיפגש איתו. שישחרר לפחות את האימהות והתינוקות. אני אמסור את עצמי עד שהעניין ייפתר".

בחזרה לישיבת מטבחון, 30.6.76, 12:00:

רבין: אני מציע לומר לו לבדוק אפשרות להגיע לשם.

פרס: הוא שגריר ישראל בטהראן. אם חלילה ישימו עליו יד, יודע הרבה סודות.

מתוך הראיון עם אורי לוברני:

"הוא אמר שהוא חג את העובדה שהוא ניצל יחד איתי ממוות, ואני נהייתי אחיו בדם".

רבין, פרס וראשי הצבא מתכנסים בכנסת, 30.6.76, 12:20:

מוטה: הקמנו צוות לבדיקת האפשרויות הצבאיות בעניין ופועל בעניין זה אהוד ברוק, עם חיל האוויר וחיל ים.

רבין: "הבעיה כזאת – אני ממש מזועזע. עמדה להתפרסם ידיעה על 'צרבת' (מבצע בקניה לסיכול פיגוע במטוס "אל על"). כמעט כל הסיפור מטעם כתב צבאי באחד העיתונים והיא נפסלה. הכל היה שם. זה שאי אפשר במדינה הזאת לקחת כתב צבאי ולחבוש אותו בבית הסוהר, ולחקור אותו מהיכן ידוע לו הדבר, הדבר הזה ימיט עלינו אסון".

מוטה: "אני חושב שצריך לעשות זאת, ומסכים לזה במאה אחוז. לא מאוחר לעשות זאת היום".

אורי בלאו כבר אמרנו? מסתבר שהוא לא המציא שום דבר.

מתוך ראיון עם דן שילון, מנהל מחלקת החדשות בערוץ הראשון בקיץ 76:

"זה שיצחק רבין אמר את הדברים האלה, הוא היה ג'ינג'י והוא היה מתרתח לעיתים מזומנות, אבל בין זה לבין להציג אותו כאויב חופש הביטוי והמידע, ההיפך הוא הנכון".

רבין פוגש את ועדת העורכים בכנסת, 30.6.76, 19:00:

רבין: יש התארגנות נסערת של בני המשפחות. קבלתי מברק וידוע לי שחלק קיצוני כבר פנה ישירות לשגרירות צרפת. היום תהיה התכנסות גדולה שלהם ובמברק יש תביעה מהממשלה להיכנס למו"מ. אני ביקשתי מאוד מהרדיו והטלוויזיה לא לראיין אותם ולא לפרסם זאת, כי אם יתברר שיש לחץ כזה בישראל, אם העולם יתחיל להרגיש שיש קולות קוראים כך, ונדמה לי שהקיצוניים ביניהם רצו לעשות הפגנה ליד ביתי וליד בניין ראש הממשלה. דבר אחד יהיה מאוד חמור – אם הלילה או מחר יתברר שיש לחץ על הממשלה להיכנע להם.

שלום רוזנפלד: אי אפשר למנוע מאמר ראשי בעיתון שידרוש מהממשלה להיכנע. זו דעה לגיטימית, אם כי אני שולל אותה. באלג'יר ובדמשק הממשלה נכנעה.

חנה זמר: גם במקרה זה הממשלה תיכנע ולא תיתן ל 77 יהודים להתפוצץ במטוס.

בחזרה לראיון עם דן שילון:

"יצחק רבין היה באמת אביר חופש הביטוי, זה לא בא כתכתיב, ואף אחד מהצד שלנו, של התקשורת, לא הרגיש את עצמו מחויב לאיזושהי מגמה כזו או אחרת".

הנה מה שאומר על כך יעקב אחימאיר:

"זו הייתה רוח התקופה. לא לשדר אפילו הפגנות של אנשים שבני משפחותיהם נתונים במצוקה. הבה נתאר לעצמנו היום שהממשלה הייתה מבקשת מעורכי העיתונים,מאמצעי התקשורת, לא לשדר שום דבר שהוא בבחינת לחץ ציבורי למען שחרורו של גלעד שליט. היום זה בלתי אפשרי. היום אין שום ספק בדבר שאף אחד לא היה נענה לבקשה כזאת".

מתוך פגישתו של רבין עם ועדת העורכים בכנסת, 30.6.76, 19:00:

גרשום שוקן: שוקן שואל על הרכב החטופים.

רבין: לגבי ישראל, לא עשיתי בדיקה עדתית בנושא. בכל אופן, לא התעניינתי בזה. בדרך כלל, מעוטי יכולת לא נוסעים לטייל בעולם. לכן, קטגוריה אחת של אנשים שאין להם ולא משנה באיזו עדה הם – איננה שם.

גרשום שוקן: יש גם יוצאי צפון אפריקה אמידים.

רבין: לא עשיתי בדיקה.

מתוך ישיבת מטבחון וראשי מערכת הבטחון, 30.6.76:

21:00 – סוכם שקצין צה"ל לשעבר, אל"ם ברוך בר לב, חבר אישי של אידי אמין, יתקשר אליו, כביכול לא כנציג הממשלה.

22:10 – סוכם ששר התחבורה, גד יעקבי, יפגוש את נציגי משפחות החטופים.

23:30 – שיחת טלפון בין רבין לפרס. פרס מדווח לרבין על שיחת בורקה בר לב עם אידי אמין:

רבין: מאין הם הביאו חומר נפץ?

פרס: הוא אומר – אתונה.

רבין: בובא מייסע. מאין לך שאידי לא נתן להם?

פרס: אני בעד זה שמחר בורקה יתקשר לפני עשר והוא יגיד שהוא נדנד לממשלה.

רבין: אני מציע שנראה בבוקר.

ישיבת המטבחון1.7.76, 7:00:

רבין: התקשר איתי אחד שבצדק לא נכנס לפורום הכללי והוא טוליטמן, שהיה מנהל קמ"ג וביתו נמצאת במטוס. הוא הסביר מדוע לא היה בזה, כי חסר שהמחבלים יידעו שבתו של מנהל קמ"ג לשעבר נמצאת בידיהם. הוא דיבר באחריות, אבל באופן חד משמעי בעד עסקה לפי התנאי שהאם
צריכים קודם למות, כדי לעשות המרה עבור גוויות?

מתוך ראיון עם דן פתיר, יועץ התקשורת של רה"מ רבין בקיץ 76:

"זה גרם ללחצים אישיים קטנים לא פשוטים, אחד מחבריו הטובים, שכנו, היה מנכ"ל הכור הגרעיני וביתו הייתה בין החטופים. הוא רצה לשמור על זה בסודי סודות כדי שלא יהיה קלף מיקוח לחוטפים להחזיק את הבחורה הזאת".

מתוך ראיון עם נילי בן דור טוליפמן, מחטופי אנטבה, ביתו של יוסף בועז טוליפמן – לשעבר מנהל הכור הגרעיני בדימונה:

"הם הודיעו ברמקול של המטוס שהם חוטפים שהם חוטפים מטוס צרפתי כי צרפת עזרה לישראל להקים את הכור האטומי בדימונה, חד וחלק. ואני נוסעת עם דרכון עם שם המשפחה של ההורים, והיה לי ברור שאני הראשונה, שהם עולים על השם שלי ושאני הראשונה שאשלם את המחיר. שמרתי את הסוד הזה בתוך ליבי. הייתה איזושהי אמירה שהוא (אביה) ניגש לרבין ואמר לו "עד מתי תשחקו בחיי ילדנו כברולטה"? שאלתי אותו אם זה נכון והוא אמר לי, "זאת לא הייתה האמירה. הייתה אמירה שאני צריך אותך בבית".

חזרה לישיבת מטבחון, 1.7.76, 07:00:

פרס: הבעיה אינה רק טענות משפחות. צריך להיות ברור שמו"מ וכניעה ישראלית פותחים חזית רחבה של טרור בעתיד.

רבין: מי אומר שזה פותח חזית של טרור?

פרס: אני אומר.

רבין: אבקש שתבהיר את דבריך ותסביר מדוע.

פרס: עד עתה האמריקנים לא נכנעו כי ישראלים היו קנה מידה בעולם. אם אנו ניכנע, לא תהיה מדינה אחת בעולם שתעמוד בזה. נזמין עוד ועוד לחצים.

מתוך רעיון עם יעקב אחימאיר, הכתב המדיני בערוץ הראשון, קיץ 76::

"אתה קורא לי את הציטוטים הללו מהפרוטוקולים ופעם ראשונה שאני שומע את הציטוטים הללו. אצלי זה מסתדר מצוין. אתה יכול לבחון את העמדה של שמעון פרס לגופה, אבל אתה רואה כיצד רבין מתנגד לכל מה ששמעון פרס אומר".

דן פתיר, יועץ התקשורת של רה"מ רבין בקיץ 76:

"כל אחד ראה את צדקת הדרך אצלו, לפני העיניים שלו. הייתה תחושה של התכתשויות כאלה, קטנות וגדולות, הייתה גם תחושה של ניכוס. זאת אומרת ניכוס הישגים או ניצחונות, או מה שתקרא לזה".

יעקב אחימאיר:

"מידת הקנטור שקיימת מצד שני האישים, זה כלפי זה, ובייחוד השנאה שהייתה קיימת אז בין שמעון פרס לבין יצחק רבין".

דן פתיר:

"למרות שלרבין הייתה הרגשה שיש גם ניסיון של התכתשות פוליטית. הוא לא רצה להיכנס לזה, עד כמה שהוא יכול, הוא לא נכנס לזה, כן".

נשוב לישיבת ממשלה 1.7.76, 8:30:

רבין: אני מבקש להתחיל קודם כל באינפורמציה כי צריך לזכור דבר אחד – הקו שנקטנו עד כה תאורטית – אינני אומר בהכרח מעשית – יכול להוביל לכך שבשעה שתיים המטוס יתפוצץ על אנשיו. אתמול עלתה הצעה על ידי שר הבטחון שבורקה (ברוך בר לב) שהיה בקשרים עם אידי אמין, ירים את הטלפון וידבר איתו כי הוא בורקה איננו איש מדינה.

פרס: אקרא את השיחות ואתחיל בראשונה:

בר לב: אני מדבר מביתי. שמעתי מה קרה. ידידי, האם אני יכול לבקש ממך משהו?

אמין: אני מסכים בגלל שאתה ידידי הטוב

בר לב: האם תרצה שאבוא אליך?

אמין: אשמח לראותך.

בר לב: האם תוכל לעצור מלהרוג, עד שאבוא אליך?

אמין: האם תוכל לפנות לממשלתך מחר, כדי שאקבל תשובה?

בר לב: בסדר אדוני. אתקשר אליך מאוחר יותר. לך יש הכוח לעצור אותם מלהרוג.

פרס: אקרא עתה את שיחת השניים שהתקיימה בשעה 11:30 בלילה:

בר לב: מה המצב עתה, הוד מעלתך?

אמין: הם סרבו. הם הקיפו את כולם והם אמרו, שהם יכולים לפוצץ את כל בני הערובה ואת כל הצבא האוגנדי שמסביב להם מפני שהם הקיפו את כל השטח עם חמרי נפץ וטי אנד טי.

בר לב: אבל אדוני, ייתכן שזה ייקח לי יום או יומיים עד שאוכל לבוא אליך ולהיות לך לעזר, כך לפחות אם תוכל להחזיק אותם בשקט לפחות שני ימים.

אמין: אבל הם סירבו. הם אמרו שהדד ליין הוא מחר בשעה עשר. בשתים עשרה בצהריים. הם לא יחכו לי והם אמרו שהם כולם יבצעו התאבדות.

מתוך דיווחי התקשורת, קיץ 76:

"משא ומתן נמשך עד עכשיו בין אידי אמין והחוטפים. רדיו אוגנדה הוסיף שהנשיא אידי אמין שוהה עדיין בנמל התעופה. ביוזמתו האישית של אידי אמין… הוא היוזם והוא המחליט".

בחזרה לישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

יעקבי: אמש בשעה אחת עשרה בלילה נפגשתי עם משפחות הנוסעים, האווירה הייתה נרגשת. לזכותם ייאמר שהאווירה הייתה מאופקת ואחראית מאוד. הטיעון של רובם היה: עקב הנסיבות המיוחדות, אין אפשרות של פעולה ישראלית ולכן הדרך היחידה שהם תובעים היא דרך המשא ומתן
וההחלטה, הוזכר גם עניין ההחלטה של מחבלים כגוויות אחרי מלחמת יוה"כ (ממשלת ישראל שיחררה מחבלים בתמורה לגוויות חיילים אחרי מלחמת יוה"כ). הם תבעו לא לפעול ברגע האחרון, שכן פעולה של הרגע האחרון, כאשר מדובר במטורפים, מסכנת את חיי הערובה.

רבין: המצב כרגע מעשית הוא: בהיעדר החלטה, זוהי החלטה, על כל המשתמע ממנה, עם כל סימני השאלה. צריך לזכור שנהיה הממשלה הראשונה שתביע נכונות להיכנס למשא ומתן על ההמרה.

אלון: אני מתנגד לקבלת תנאי ארגוני הטרור ואני יודע כי זו אמירה חריפה, כי אנו באמת מסכנים חיי אדם והם הוכיחו בעבר במקרים מסוימים, כי כאשר האולטימאטום לא התקבל, הם ביצעו.

מה שמרתק בפרוטוקולים של אנטבה זה התהליך שעובר על האנשים. יצחק רבין ויגאל אלון, המנהיגים, מתחילים עם עמדה מאוד נוקשה. תוך ארבעה ימים, הם נשמעים אחרת לגמרי.

ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

אלון: אני מציע כי לקראת השעה 14:00, נגיד כי מציעים לשלוח איש לברר, כי אנו רוצים ללמוד את הבעיה ומוכנים לשלוח איש לאן שצריך לברר את העניין.

רבין: אני רוצה להבהיר. אין לנו עתה זמן להתחמקויות. השאלה היא האם אנו מוכנים עקרונית להיכנס למו"מ או לא? אני מבקש מחברי הממשלה לא להתחמק ממתן תשובה לשאלה הזו.

הלחץ, הלחץ, שר חוץ מציע הצעות בכלל לא מעשיות. לראש הממשלה אין סבלנות אליו והוא רוצה החלטה עכשיו, שהממשלה לא תיראה רע.

מתוך ראיון עם חגי רגב, ראש לשכת ברמטכ"ל מוטה גור בקיץ 76:

"מוטה אומר: "אדוני ראש הממשלה, אם לא תהיה דרך לפעולה צבאית, ממליץ לשחרר מחבלים וכו' "

ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

יוסף בורג, שר הפנים: זה אכזרי, אבל רה"מ צודק. כשיש פחות מחמש שעות אז מחוגי השעון הם גיליוטינה. מוכרחים לומר כן או לא. ולכן אני בעד זה שצריך לומר שאנו מוכנים להתחיל במו"מ. הפגישה של שר התחבורה עם המשפחות לא יכולה לשמש דוגמא. יעקבי דיבר עם עו"ד גרוס ועם
אח של עיתונאי, אבל לא עם אבוטבול.

אוי הימים היפים ההם, שבחדרים החשובים ישבו רק גברים, רובם ככולם אשכנזים והיה אפשר לדבר בחופשיות.

ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

רבין: יש לי כאן הודעה מטעם המשפחות: "אנחנו המשפחות רואות את הממשלה אחראית לגורל בנינו ומבקשות מיד להודיע על מילוי תביעות המחבלים, כדי להציל את בנינו… הממשלה מאחרת את המועד, והשעה 14:00 מתקרבת".

מתוך ראיון עם חגי רגב, רל"ש הרמטכ"ל, מוטה גור, בקיץ 76:

"ראש הממשלה אז היה בלחץ אדיר של המשפחות, שדרשו לשחרר ו… להביא את האנשים חזרה הביתה."

ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

רבין: אני שוב מבקש מהשרים שלא תהיה התחמקות. אם לא מוכנים להחזיר לא בתנאים הללו, אין מה להודיע על מו"מ, שכן אז – על מה תקיים מו"מ? על אי החזרה? בואו לא נברח מהבעיה. השר עופר, צריך לתת תשובה. עזוב את השאלות.

ישראל גלילי, שר בלי תיק: אני מציע שהממשלה תחליט לפתוח מייד במו"מ להצלת בני הערובה, תוך נכונות לשחרר עצורים. אינני מציע לפרט עכשיו אילו.

רבין: אני בעד הצעת גלילי מנימוק פשוט מאוד. אני לא מוכן להסביר לציבור מדוע מסרנו עד היום הזה 130 מחבלים תמורת גוויות, מהם 8 שהיו פח"ע כולל רצח ואינני מוכן על רקע זה להסביר לציבור בישראל ולא לאף אחד אחר מדוע על גוויות מותר להחזיר ועל אנשים חיים לא.

לכל מי שחי על מיתולוגיות, שימו לב לנימוק של רבין, כשהוא מוביל החלטה כל כך שנויה במחלוקת כמו שחרור מחבלים – דעת קהל.

ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

יוסף בורג:אני מציע בועדת החוץ והביטחון לא להשתמש במספרים האלה ולא בנימוק.

רבין: את הנימוק הציבור יודע. ההורים פנו אליי בנימוק זה, ואני מעמיד להצבעה את הצעת השר גלילי.

פרס: אני רוצה לומר כמה מילים. הבעיה אינה תקדימים. הבעיה היא העתיד גם העתיד של חיי אנשים וגם העתיד של המטוסים ושל התעופה של ישראל. אנו צריכים להיות מודאגים כאן מגורל האנשים בעתיד, ממה שיקרה למדינת ישראל ובאשר למעמדה בנושאי חטיפות, טרור וכו', בנוסף
לדאגה לגורל האנשים באוגנדה. לעת עתה, כל ארגוני הטרור, פרט לודיע חדד, הסתייגו מהחטיפות, במידה רבה בגלל עמידתה העיקשת של ישראל

רבין: זו הייתה החלטה פוליטית של הפתח להפסיק את הפעולות בחו"ל, ללא כל קשר לעמידתה העיקשת של ישראל.

בחזרה לראיון עם ליעקב אחימאיר, הכתב המדיני בערוץ הראשון, קיץ 76:

"לאחר המבצע הזה, אז חוגים המקורבים לשמעון פרס היו אומרים לך, תשמע, רבין הוא לא יכול לעמוד בלחצים. רבין לא יכול לעמוד בלחצים. הוא עצבני, הוא לא יכול לקבל החלטות".

מתוך ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

פרס: אילו ישראל הייתה נכנעת כל פעם, אז הפתח היה מקבל החלטה פוליטית להמשיך בפעולות הטרור. עכשיו אני שואל את עצמי, אילו המחבלים היו כאן בארץ והיינו עומדים בפני אולטימאטום בשעה 14:00 מה היינו עושים? לדעתי, כתכסיס היינו אומרים כי אנו מוכנים לנהל מו"מ. לכן,
אופרטיבית ותכסיסית אני בעד הצעתו של גלילי כשאני לא רוצה לומר מה שיקרה הלאה.

לא סתם שמעון פרס שרד עד היום איתנו. מעטים מאוד הפוליטיקאים שמסוגלים לחשוב כל כך רחוק כמוהו, וגם להצביע בעד משהו, שהוא בעצם מתנגד לו.

חזרה לאותה ישיבת הממשלה, 1.7.76, 08:30:

פרס: אני רוצה לציין, שכשהחזרנו מחבלים תמורת גוויות עם המצרים, זה היה גמר מצב המלחמה ובגמר מצב המלחמה, אמרנו כי כל צד יחזיר גוויות לצד השני.

רבין: אני רוצה לשאול אם מישהו מסתייג. אינני רוצה בעניין זה שום אי הבנה. אינני מציע שנדבר על מו"מ אלא שהממשלה מסמיכה את הצוות להמשיך במאמצים לשחרור החטופים כולל החלפה בעצורים בישראל.

חיים בר לב, שר המסחר והתעשייה: עצורים מסוימים בישראל.

רבין: נאמר עצורים וזה לא אומר קבלת תנאי המחבלים, לא על מספר ולא על שמות. מי בעד הצעה זו ירים ידו? פה אחד.

כולם בעד, גם שר החוץ אלון שלפני שנייה היה נגד, וגם פרס, שבשבילו זה תכסיס.

מתוך דיווחי התקשורת, קיץ 76:

"כאשר שעון החול אזל והלך, קיבלנו את ההחלטה שקיבלנו".

"אתה מודע לעובדה מר יעקבי, שבגלל שהחול אזל בשעון, נסוגה ישראל מעיקרון שהיה מקודש על ידה, לא לנהל משא ומתן עם מחבלים, לא לשחרר עצורים"?

"ראש הממשלה קיבל בשעות הצהריים משלחת של נציגי משפחות החטופים ומסר להם דיווח על המאמצים הנעשים לשחרור החטופים".

מתוך פגישה בין רבין לנציגי המשפחות, 1.7.76, 11:15:

רבין: הודענו לממשלת צרפת שמוכנים להיכנס למו"מ ולשחרר עצורים.

דוידזון: הודעה לפרסום?

רבין: לא פרסמנו ואני שואל אתכם.

דוידזון: עכשיו אנו יכולים להעביר את דבריך לציבור שלנו, הנזעם והכואב. אנו חייבים לעשות זאת.

רבין: העיקרון הוא שכדי להציל את בני הערובה, מוכנה הממשלה לשחרר את העצורים… כולנו לא מרגישים טוב בנושא זה ובאופן טבעי אתם יותר מאחרים. אני יודע שאינכם יכולים להבטיח שזה לא ייצא לעיתונות.

דוידזון: אנו יכולים להבטיח

רבין: אל תבטיחו לי, אבל רוצה שתבטיחו שתשתדלו.

דוידזון: זרקנו בכוח את צלמי הטלוויזיה.

את זה, אני מודה, אפילו קשה לי לדמיין, שהחלטה כל כך דרמטית, פשוט לא תפורסם. לזכותם של בני המשפחות ייאמר, שהם באמת השתדלו.

מתוך דיווחי תקשורת על כך שהמשפחות לא מתראיינות, קיץ 76:

"חצי שעה ערכה פגישתם של חברי המשלחת עם ראש הממשלה, חמשת נציגי משפחות החטופים סירבו לומר מילה על תוכן הפגישה".

פרופסור יוסף גרוס, יו"ר ועד משפחות חטופי אנטבה, קיץ 76:

"אנחנו לא רצינו להראות שיש לחץ, לכן לא רצינו לאפשר, ממש העמדנו בחוץ שומרים בבית הפרקליט שלא ייכנסו".

ישיבת מטבחון, 1.7.76:

פרס: התקשרתי עם משה דיין ושאלתי אם הוא מוכן לדבר עם אמין. תשובתו הייתה שהוא חושב שאין טעם לדבר עתה, אבל הוא רואה נקודת תורפה אצלנו בכך שלא שלחנו איש לקמפלה, הוא מוכן לצאת לשם, אם יבקשו זאת בממשלה. אין לי ספק שהוא מוכן להסתכן, אבל אם ייפול כבן
ערובה בידי הח'ברה האלה זה יהיה רע. הוא אמר שלזה אינו דואג.

רבין: אני לא אהיה בעד ולא אצביע בעד שליחת איש כמו משה דיין, שיהיה נתון לחסדי אמין ואח"כ ישאלו את הממשלה מדוע שלחו איש כזה לקמפלה.

נוכחים אחרים בישיבה, כולל הרמטכ"ל, דווקא אוהבים את הרעיון לשלוח את דיין.

התייעצות מבצעית, 1.7.76 – הרמטכ"ל מוטה גור מציג אופציה לכבוש את אנטבה ואופציה של נחיתה של צה"ל באגם ויקטוריה:

פרס: אם ניכנע כי אז ישראל תיראה כל כך פצועה ומבוזה ואוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. ואם נעשה מבצע צבאי רב דמיון ומעוף זה יהיה דבר עצום מכל הבחינות. אין לי ספק שצה"ל יכול לבצע את הדבר אבל אז מתקבל מצב שישנה סכנה שאנשים ייהרגו.

מוטה: זה מבצע שלהכינו במשך יומיים זה כמעט בלתי אפשרי.

פרס: אפשרלחכות יום אחד נוסף.

רבין: לי לא איכפת שיבדקו זאת, אבל הרגשתי זה יכול להיות דומה למפרץ החזירים, הגדול ביותר שעשינו עד כה. למה שהצעת מוטה, איני רואה טעם. כאשר אני סוקר שלוש אפשרויות למבצעים – הרבה סיכוי אין.

מוטה: כאן אי אפשר להתכחש. צה"ל לא כל כך בנוי למבצעים באנטבה.

רבין: מישהו בא בטענות? אני לא בא בטענות וחושב שאין לנו יכולת מבצעית שם, כי תכנית המבצע צריכה להיות בטריק או לא בטריק.

מתוך ראיון עם חגי רגב, רל"ש הרמטכ"ל, מוטה גור, קיץ 76:

"פרס, גם בטקסט אתה קורא, הוא מדינאי שמבין מדינאות. צבא זה לא השטח החזק שלו. רבין ומוטה הם יותר רגישים גם לצד הטקטי, איך מבצעים את זה. רבין היה פעם רמטכ"ל, והוא מבין שהוא לא יכול להמליץ על פעולה אם הרמטכ"ל בא אליו ואומר: "אני לא מסוגל לעשות". "

מתוך ישיבת המטבחון, 1.7.76, 17:00:

רבין: מה שהוצג לי בצהריים – זו לא הייתה הצעה מבצעית, אבל יכול להיות שאני טועה.

פרס: אני רוצה לומר שהשאלה שאנחנו צריכים לשאול עצמנו האם מוכנים להחזיר כל המחבלים ללא כחל ושרק.

רבין: מה זה שייך לעניין המבצעי?

פרס: זה שייך שתצטרך לומר לציבור שעל איקס זה היית מוכן להרוג אותם ועל איקס זה שלא יהרגו אותם.

רבין: אני רוצה לומר יותר מזה, אילו האמנתי שיש סיכוי מבצעי לחילוץ זה, הייתי בעד בלי קשר למחיר.

פרס: אם ישנה פעולה צבאית, היא בעיניי עדיפה ועד עתה, אני מודה, שאין הצעה קונקרטית אלא מחשבות ודמיונות. הצעה שנייה, כניעה טוטלית. אם רוצים לעשות מיקוח, כדאי לשלוח איש לקמפלה.

ראש הממשלה מכנס התייעצות מבצעית, 2.7.76, 12:15. הרמטכ"ל גור מציג בפעם הראשונה תכנית מבצע מעשית:

אלון: זו טיסה בלי הגנה אווירית.

רבין: בלי. הבעיה היא יירוט

פרס: יתרון הפעולה הוא בהפתעה. פטפוט אחד לא זהיר הינו בדמינו. האמריקנים והרוסים מאזינים לנו ואין שיחת טלפון אחת חסינה מהאזנתם.

רבין: אני רוצה לומר שלי עוד אין ודאות לגבי המבצע. אף פעם לא היה לנו מספר כזה של חטופים. המידע הצבאי הוא מן המוגבלים ביותר שידענו. זה יהיה המבצע עם הסיכון המרבי שאני מכיר.

מייד לאחר מכן מתקיימת ישיבת ממשלה, 2.7.76, 14:00:

אלון: על פי השוואת זמנים, אידי אמין ומרעיו בעצם החליטו על הארכת האולטימאטום עוד לפני שאנו הודענו על החלטתנו לעשות חילופין. מאידך, מצידנו, אי אפשר היה לדעת זאת מראש.

נשמע כמו פאשלה מכובסת. הממשלה נכנעה לאולטימאטום, בשעה שהוא כבר הוארך ולא הייתה צריכה לכאורה להיכנע.

מתוך ישיבת ממשלה, 2.7.76, 14:00:

רבין: בגין הודיע כי הם תומכים ויתמכו. הם לא רואים בזה בעיה של קואליציה ואופוזיציה. הוא הציע לממשלה לא להסתבך בהסתייגויות הללו, שלא מתחייבים לגבי המספר של האסירים והשמות, כדי לא לעמוד אחר כך בעוד התבזות של התקפלות. אני מודה כי קיבלתי את ההצעה שלו. צריך לדעת, מרגע שעשו הפרדה, הבעיה הפכה להיות בעייתה של ישראל. איש לא יעמוד איתנו. ההכרעות תהיינה שלנו. כל העולם COULDENT CARE LESS. במקרה הטוב ביותר, כן יגידו מילים סימפטיות או שלא. אין לנו אל מי לפנות, אלא אל עצמנו וההכרעה לא תהיה בשום כתובת בעולם, פרט לממשלת ישראל.

זה מונולוג מכונן של רבין. כל כך פסימי, העולם כולו נגדנו, אנחנו לבד. ואתם רואים איך הגיבוי המוסרי של בגין, מאפשר לו לרדת מרוב הקווים האדומים שהציב.

חזרה לישיבת ממשלה, 2.7.76, 14:00:

רבין: אנו מנהלים מו"מ על עקרון שחרור העצורים, אם כי על המספר אני לא מציע להתווכח. 40 או 50, זה בעיניי לא רלוונטי. לא אמרנו מגואל בדם, לא. גם אני לא הייתי רוצה לראות שבסוף כל העניין נכשל בגלל פטמה. את קפוצ'י אינני רואה כ-קאזוס בלי (עד כאן) כי ידיו אינן מגואלות בדם. זה יכול לקרות אפילו על אוקומוטו. לכן, אין לבסס כאן קו אדום.

מוזר. רבין לוקח את השרים לטיול במקומות הכי קשים, אבל לא אומר להם שיש כבר תכנית מבצעית מעשית ראשונה.

דן פתיר, יועץ התקשורת של רה"מ רבין בקיץ 76:

"שיקול דעת ודאי היה לו ואמצעי זהירות נכון. אמרת: אמרו שהוא זהיר והססן. הססנות זה דבר טוב כשהיא גורמת, למעשה, לחיסכון בחיי אדם, או חיסכון בכל מיני פנצ'רים שלא צריכים לקרות".

ישיבת ממשלה, 2.7.76, 14:00:

פרס: מחר זה חצי היום האחרון שנשאר. אני מציע לכל השרים שיהיו מוכנים להיות כאן הרבה זמן. זה יהיה מחר יום דרמטי.

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

רבין: במשך הימים האחרונים, נתווסף מידע והיום קיימת גם האופציה הצבאית שצריך לקבל לגביה החלטה.

פרס: השאלה הקורעת לב, היא האם לסכן חיי אזרחים בלתי חמושים, חפים מפשע ולהציל את עתיד המדינה, או לא? אי אפשר יהיה לבצע את ההצלה בלי בעיות. גם הפעם הפרידו בין הנשים והילדים והגברים הישראלים לבין הלא ישראלים והתמונה שעומדת לנגד עיניי שגרמנים עם אקדחים
עומדים מול ילדים ישראלים, לא נותנת לי מנוח. אם ניכנע, זה יעלה את כבוד המחבלים, יעודד לפעול הלאה בדרך הזו, שכן היא משתלמת. בעיני העולם יירד כבודה של ישראל ובעקבות כך יירד גם כושר ההרתעה הישראלי, כאשר מדינות העולם אולי יבינו את דרכנו, אבל יבוזו לנו בליבן. היתרון הבולט ביותר בנוי על עקרון ההפתעה ואני מאוד ממליץ שאם הממשלה תאשר זאת, שהדבר יישאר כאן בחדר, בלי שום טלפונים ודבר אחר כי זה דבר חמור ביותר.

רבין: כל טלפון שלנו הוא מואזן. אני שוב מזכיר – אין טלפון אשר אינו מואזן.

מתוך ראיון דן פתיר, יועץ התקשורת של רה"מ רבין בקיץ 76:

"אתה אומר לשרים, אז אתה יודע מה קורה עם זה אח"כ? מתי זה יוצא החוצה? וואלאכ, תוך רגע, בו נהיה גלויים".

מתוך דברים שאמר לנו יעקב אחימאיר, הכתב המדיני בערוץ הראשון, קיץ 76:

"בהחלט ידעתי שקיימת אפשרות סבירה ביותר, שעומד להיערך מבצע כזה. היה אחד האישים שרצה לקבל נתח, לימים נודע לי, לקבל נתח תקשורתי, פרסומי, בבחינת "גם לי היה חלק בעניין הזה".

34 שנים אחרי, מותר לחשוף מי הדליף?

רביב: הוא היה שר בממשלה?

יעקב: אני לא יכול להגיד.

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

גור: כבר עכשיו הכוחות נמצאים בטיסה לשארם.

השרים שמובלים בדרמטיות, לא יודעים דבר אחד: הכוחות, כבר יצאו לדרך, בלי ההצבעה שלהם. מה עוד חדש?

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

מוטה: מילה אחת לסיכום – הסיכון המבצעי הוא, להערכתי, מאוד מחושב ואפשר לקחת אותו. כמובן שיש אפשרות שיהיו נפגעים, כמו בכל המבצעים שעשינו בעבר לחילוץ אזרחים, אני חושב שסה"כ, התנאים הם כאלו שמבחינה צבאית הוא סביר וניתן לביצוע.

מתוך ראיון עם חגי רגב, רל"ש הרמטכ"ל, מוטה גור, קיץ 76:

"מוטה באמונה שלמה אמר, שהוא צריך להיות בטוח שאפשר, בהפתעה, להביא לוחמים בשביל לעשות את מבצע שם".

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

חיים בר לב: אם הם לא מצליחים לתדלק כמה שעות טיסה יש להם?

יוסף בורג: מה קורה, אם יתברר בינתיים כי בלילה הזה שונה מיקום החטופים?

רבין: כישלון טוטלי של המבצע.

גדעון האוזנר, שר בלי תיק: האם למסוק ההרקולס יש דרך להגן על עצמו אם מותקף.

בר לב: לא.

פרס: לא בלב קל אנו מציעים זאת. זהו מבצע שצה"ל לא התנסה בשכמותו. זהו מבצע ראשון בהיסטוריה של ישראל מחוץ לגבולות המזרח התיכון…

רבין: אני רוצה להביע ממש הערכה לדרך הבלתי רגילה שבה נהגה האופוזיציה באמצעות נציגיה. יכול להיות שבמהלך הישיבה הזו, אצטרך לצאת ולשוחח אתם כדי שלא ייווצר מצב שכאילו הוניתי אותם. אני מודה שהיום כאשר קיבלתי את הנתונים על החלק של ההנחתה קצת נרגעתי, יחסית כמובן, כי אינני אומר שאין סיכונים.

זה באמת מה שקצת אולי חסר לנו במנהיגים של היום. הממלכתיות של בגין, ההגינות של רבין.

חגי רגב, רל"ש הרמטכ"ל, מוטה גור, קיץ 76:

"הביצוע של מבצע צבאי שם, הוא לא היה הבעיה, ההבאה של הלוחמים לשם, למוטה ניקרה בראש כל הזמן, "איך אנחנו מגיעים לשם"?

חלק מהשרים קצת עצבניים שהכניסו אותם להחלטה כל כך גדולה ברגע האחרון, שלא לומר אחריו.

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

משה קול, שר התיירות: מדוע זומנה ישיבה זו לשעה שתיים ולא לשעה 11? בעניינים גורליים כאלה אי אפשר להגיד לממשלה שיש לה עוד חצי שעה.

רבין: הממשלה משוחררת מכל שיקול של לוח זמנים. אפשר לעכב את הפעולה… אני לא ידעתי את הפרטים לפני שעה 11:30.

משה קול: מותר לי להעיר את ההערה. ביום ה' התכנסנו והייתה לנו מחצית השעה לדיון. עכשיו יש שעה לדיון. איך אפשר להטיס מטוס אפילו לניירובי בלי החלטת ממשלה?

אני מעריץ של השר משה קול. גם אני לא ידעתי מיהו בכלל, עד שקראתי את הפרוטוקולים של אנטבה. איזו עצמאות, איזה אומץ, שואל את השאלות הקשות ולא סופר אף אחד.

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

פרס: ועדת השרים לענייני בטחון הוזמנה לשעה אחת עוד אתמול כי פחדנו לצלצל. כל רשת הטלפונים במדינת ישראל היא פתוחה ומאזינים לה.

אלון: אני בעד המבצע הצבאי. כבר נשאלו שאלות במדינה הזו – מדוע כשבמעלות היו ילדים מעדה אחת, מיהרו לפעול ואילו עתה כשמרבית האנשים נמנים על עדה אחרת מוכנים להתפשר.

תרגום. במעלות היו בני עדות המזרח. באנטבה אשכנזיים.

בחזרה לישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

אלון: אני מציע לממשלה לאשר את המבצע כפי שהוצג כאן לפנינו על ידי הרמטכ"ל. בלאו הכי איננו מסוגלים להיכנס לצד המקצועי. שמענו כאן שאלות נבונות מאוד וקיבלנו תשובות.

הנה המנטרה הכי מעצבנת שחוזרת כל פעם: "עזבו את זה, אתם לא מבינים, אתם לא צריכים להיכנס לצד המקצועי". הרמטכ"ל לשעבר, בר לב, תומך בפעולה אבל מזהיר: "אם ניכשל, יהיו לנו 300 שני ערובה באוגנדה".

ישיבת קבינט, 3.7.76, 13:00:

רבין: אני רואה סיכון סביר כמו במעלות. היו לנו 25% נפגעים בין בני הערובה. בסבוי אחוז הנפגעים היה יותר גבוה. אנו הולכים למבצע מורכב עם נפגעים על אף זאת, אני מציע לממשלה לאשר זאת, לא בלב קל, אלא באותה הצדקה שהלכנו לסבוי, נהריה או בית שאן.

לך תהיה ראש ממשלה בישראל, איזה אומץ. רבין מניח שיהיו 20 בני ערובה הרוגים, והוא הולך על זה. המצבע אושר פה אחד.

מתוך ראיון עם נילי בן דור טוליפמן, מחטופי אנטבה, ביתו של יוסף בועז טוליפמן – לשעבר מנהל הכור הגרעיני בדימונה:

"ניגש אלי מישהו מהנווטים, אני חושבת, של ההרקולס, וצועק ככה מרחוק: "מי זאת נילי טוליפמן"? הרמתי את האצבע, הוא שאל אותי: "את בסדר"?, אמרתי לו: "כן, אני בסדר". אוקי, אז הבנתי שמישהו מקבל איפשהו את הידיעה שאני בסדר".

מתוך ישיבת הממשלה, 4.7.76:

רבין: רק לאחר שנחתו המטוסים ספרו לנשיא קניה על העניין. זה יכול להתלקח לאש. ישנה תגובה זועמת מצידו.

משה קול: אם כן, כל הסיפור על הפרדה בין ישראלים לצרפתים לא נכון?

רבין: אתה חושב שכל מה שכותבים עיתונים הוא תמיד נכון?

זה קטע בפרוטוקול שקראתי כמה פעמים כדי להאמין. הממשלה מתכנסת אחרי מבצע הירואי, ואין שום אופוריה בחדר. אולי אפילו חששות. והשר משה קול אהובינו? הוא ממשיך לנדנד עם שאלות קשות.

מתוך ישיבת הממשלה, 4.7.76:

משה קול: האם אתמול, כאשר ראש הממשלה השיב לשאלתי, לא ידע שאין הסכמה מצד נשיא קניה?

רבין: אמרתי בדיוק מה שידעתי.

משה קול: האם ידעת שאנשי ניירובי, שאיתם סיכמנו את העניין, לא השיגו את הסכמת נשיא קניה?

רבין: לא ידעתי פרטים. לא אמרתי שקיבלתי תשובה פורמאלית ממישהו בקניה. לו היינו מחדדים את העניין והיינו רוצים לקבל תשובה בטוחה במאה אחוז, אני חושב שהיינו מקבלים תשובה שלילית. עזבו את כל הספקולציות של העיתונאים. יש גבול לכל דבר. אנחנו עוסקים בדברים רציניים. אי אפשר לחיות לפי העיתונאים. פעם צריכים ללמוד שממשלה זה דבר רציני יותר מאשר עיתונות. הצרה שלנו שהרגלנו את כולם לחשוב שמה שהעיתונות אומרת זה אמת.

אחרי השאלות הקשות בישיבה, כן מרימים לחיים וגם, לא שוכחים לדבר בכאב על יוני נתניהו.

מתוך ישיבת הממשלה, 4.7.76:

רבין: אחד ההרוגים הוא יוני, מפקד היחידה. אביו פרופסור נתניהו נמצא עכשיו בארה"ב, מראשוני התנועה הרוויזיוניסטית, היסטוריון, סוציולוג. בניו הם בארץ, אבל הוא לא. צריך לחפש אותו ומגיע לו שהוא יקבל את הידיעה לא מהעיתונות.

פרס: אני רוצה שחברי הממשלה יידעו שנפל לנו אחד הלוחמים הנהדרים ביותר שהיו לעם היהודי. יוני ואחיו שרתו שניהם באותה סיירת. שניהם סיכנו את חייהם הרבה מאוד פעמים. היה אחד האנשים הנהדרים ביותר שהיו במדינה הזאת.

בתאריך 5.7.76, 17:30 ראש הממשלה רבין מתדרך כתבים מדיניים. הכתבים שואלים את רבין על היוזמה לשלוח את דיין:

העיתונאי מתי גולן: אם היו מסדרים לו כמה הרצאות…

רבין: אפשר לומר לממשלה שדיין ייסע ושהיא תפקיר את גורלו בידי אמין?

גולן: מקסימום היה אפשר לשלוח את פרס להצילו…

רבין: מתי, אנחנו בשבוע האחדות הלאומית.

 

סרטו של רביב דרוק

במאית: טלי קורין

צלם: שי פוני

מקליט: עמית אלה

עורכת נוספת: לי בר לבב

קריין: ירון לונדון

תחקיר: טל גרנות, גילה פייסחוב, לינור גריסניו

גרפיקה: אלון הדר, רע ברטפלד, אסף בן ישי

תודות ל: ארכיון צה"ל, קול ישראל, משרד הביטחון, בית אריאלה

 

תגובות

תגובות