זה סיפור פנטסטי. שידרתי את עיקריו בשבוע שעבר במהדורת ערוץ 10, אבל הוא לא כל כך זכה לתשומת לב. טבעי. סיפור מורכב, בטח לטלוויזיה ובמרכזו קבוצת יזמים שהולכת לעשות את הבוננזה של השנה, אולי של העשור, בסיוע רוח גבית של הדרג המקצועי של משרד המשפטים. מסביב מתבוננים בהשתאות שורה של גורמים בטירוף המתנהל ותוהים איך זה קרה והאם השתייכותם של חלק מהיזמים לימין, מזרימה אנרגיה בעורקי משרד המשפטים, בהנהגת השרה איילת שקד. המשך לקרוא →

דוברת האיגוד: המכתב יצא כי האיגוד מקבל כסף מחברות התרופות

לפני כשבוע התפרסם מכתב של איגוד הרופאים הפנימיים למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. "ברור לנו כי נושא מערכת היחסים המורכבת בין רופאים לחברות תרופות הינו נושא ראוי לדיון ובחינה", טוענים הרופאים, "אך אנו סבורים כי יש לפתור את הסוגיות בדרכים אחרות מאלו המוצגות בחוזר". על מה יצא קצפם של הרופאים הפנימיים? על אותה הוראה חדשה של משרד הבריאות, צנועה ולא מכאיבה, שאוסרת על נציגי חברות התרופות להיפגש לפגישות אישיות עם רופאים. אותן פגישות הן בדרך כלל הבסיס ליחסי ה"קח ותן" הלא רצויים בין חברות התרופות לרופאים. במסווה של התעדכנות מדעית, הרופא לא פעם שואל על הכנס הקרוב, או על ההשתלמות לכל צוות המחלקה או האירוע שהחברה תממן לרגל ראש השנה. ההוראה באה בעקבות תחקיר "המקור" בנושא. מאז ההנחייה חברות התרופות מנהלות מלחמה. ישירות ובדרך כלל בעקיפין. באמצעות הסוכנים שלהם. הרופאים, כמובן.

על מכתב הרופאים הפנימיים, למשל, חתום פרופסור אבישי אליס. התקשרתי אליו. הרגע דיברנו עליך, הוא אמר, אחרי שהזדהיתי. התקשרתי כי ידעתי שפרופסור אליס התחיל בנובמבר 2017 מסע לגיוס כספים המשך לקרוא →

בספטמבר 2007 פרסמה חברת הייעוץ מקינזי מחקר בינלאומי מעניין. על גבי 56 עמודים ניסתה החברה לפצח את השאלה מה הופך מערכת חינוך למוצלחת. בלשכת יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, התעניינו. בתקשורת התנהל אז שיח ער על 'משבר החינוך' ו'הציונים הנמוכים של תלמידי ישראל'. בסקרים נושא החינוך הופיע לפתע גבוה בסדר העדיפויות של הישראלים. נתניהו הבין את המסר. 4 חודשים אחרי מקינזי הוא חימם והגיש. מסיבת עיתונאים, 21 עמודים של חוברת צבעונית, מושגים קליטים, גרפים. נתניהו באלמנט. "הטובים להוראה. שוויון הזדמנויות לכל ילד. התוכנית למפנה אמיתי בחינוך". עזרו בהפקה – מנהלת הלשכה, איילת שקד וראש הלשכה, נפתלי בנט.

בגדול, נתניהו אימץ את המסקנות של מקינזי. מה שהופך מערכת חינוך לטובה זה איכות המורים והמנהלים. המפתח לייצר מורים טובים לא נעוץ דווקא במשכורותיהם, טענו במקינזי, הוא טמון ביכולת להפוך את מקצוע ההוראה למקצוע מכובד. 'כמו פסיכולוגים', אימץ נתניהו את התיזה. "נפעל להשבת המעמד הגבוה של מקצוע ההוראה בישראל באמצעות מיון קפדני יותר של המועמדים להוראה על–ידי העלאת רף הכניסה למקצוע", כתב נתניהו. "נכשיר מנהלים לניהול מודרני של בית הספר באמצעות הקמת בית ספר למנהלים והעמקת הכשרתם, העצמת סמכויות המנהל". נתניהו לא היסס להציב יעד מדיד ויומרני. באותיות גדולות וברורות הוא כתב: המשך לקרוא →

אז מה פתאום ח"כ יואב קיש נזכר? למה יו"ר ועדת הפנים של הכנסת החליט לפני שבוע לכנס ישיבה של הוועדה לדון בדברים שפורסמו לפני יותר משנתיים? ביוני 2016 פרסם העיתונאי שחר גינוסר סמס בו עוזרת ראש אגף החקירות במשטרה מבקשת ממישהי בחטיבת המודיעין מהר מהר את החומר שיש על גל הירש. זה היה מיד אחרי שהשר לביטחון פנים הודיע שהוא מועמדו למפכ"ל. היה אפשר לפרש את זה כניסיון סיכול של בכירי המשטרה למי שרוצים להצניח עליהם מבחוץ והיה אפשר לראות את זה כצעד הכי מתבקש בעולם של צמרת המערכת לוודא שלא ממנים מפכ"ל, ששנייה אחר כך יצטרך לבלות בחדרי חקירות כנחקר. המשך לקרוא →

לפני יותר מעשר שנים הגשתי תביעת לשון הרע נגד "ידיעות אחרונות". התביעה נשלחה – כדרכן של תביעות – להליך של גישור. לישיבה המכרעת בגישור הגיע עורך העיתון דאז ובאופן מפתיע גם המשנה שלו באותה תקופה, רון ירון. כבר התרוצצו אז שמועות שהוא אוטוטו ימונה לתפקיד העורך. ירון ישב בפנים חתומות. זה ממש הזכיר סרטים על פקידים סובייטיים בתקופת המלחמה הקרה. פקיד נאמן ששיכפלו לתוך מוחו את כל מערכת ההפעלה של הבוס. הוא יודע מה מותר להגיד ומה לא יעבור את נוני מוזס. הכי חשוב –  סומכים עליו יותר מאשר על העורך, שלכאורה מעליו. ב 2011 ירון אכן מונה לעורך "ידיעות אחרונות". כדרכם של עורכי העיתון לדורותיהם, ירון הפגין נאמנות טוטלית למוזס. לעתים, אף האפיל על חלק מקודמיו. ירון נכנס לקרבות תקשורתיים מדממים כדי להילחם את מלחמותיו של העיתון. פעם אחת הוא אף נחשף באופן מביך כמי שעומד מאחורי ציוץ של חיסול חשבונות ששוגר בשם "ידיעות אחרונות". המשך לקרוא →

תוכנית "המקור" תוקדש הערב לתיק 0000, השם הוא רק המצאה שלי, שמנסה למצב את תיק החקירה על האתר "חדרי חרדים" כהתגלחות ראשונה של מערכת אכיפת החוק על תיקים בהם בעל כלי תקשורת מואשם בעבירות פליליות שעיקרן התניית סיקור בתשלום. במקרה של גיא כהן, הבעלים של "בחדרי חרדים" שיתראיין היום אצלנו לראשונה על הפרשה, החליטו שהעסקאות הן סחיטה. כמה עבה הגבול בין סחיטה, במקרים הללו, לשוחד? כמה שונה גיא כהן מנוני מוזס?

בתיק החקירה, שהביאה למערכת גלי גינת, מופיעות עדויות מרתקות של יועצי התקשורת החשובים בעולם החרדי. למרבה הצער, רובם ממלאים את אותו תפקיד שלכאורה מילא ניר חפץ בתיק 4000 ומילאו יועצי תקשורת שונים בפרשת "ישראל ביתנו". מלבינים, מתווכים, נותנים לזה נופך מהוגן. אז הנה המיטב בעדויות אותם יועצי תקשורת – המאמר של גלי גינת:

לא מעט קוי דמיון עוברים בין תיק "בחדרי חרדים" לתיקים שנחקרים כרגע כמו תיק 4000 של נתניהו-אלוביץ' ותיק 2000 של נתניהו-מוזס. אחד מהם הוא מעורבותם של יועצי תקשורת שממלאים תפקיד מרכזי בעסקה הפסולה בדומה לניר חפץ, שייעץ למשפחת נתניהו. הם החוליה שמלבינה את העסקאות המלוכלכות, הם אנשי הקשר בין שני צדי העסקה. את השמות שלהם הציבור ברובו לא יכיר, אבל הם בעלי השפעה עצומה במגזר החרדי.

ינקי ביכלר למשל הוא איש יחסי ציבור מוכר שבזמן האירוע ייעץ לגוף בשם "ועד הרבנים לענייני צדקה" שסבל מפרסומים שליליים בעקבות שני חברים שעזבו את הועד והחלו להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. ביכלר נחקר באזהרה בחשד לסחיטה באיומים ונטען שעבד יחד עם כהן מול הועד. בחקירתו סיפר ביכלר על הפגישה עם אנשי "בחדרי": "עשינו משא ומתן וסגרנו על עסקה של 120 אלף שקל למשך שנה שלמה שבה אוכל לקבל כתבות חדשותיות ויחצ"ניות על ועד הרבנים בכל חג ובכל אירוע ובכל מועד" הסכם כתוב – לא היה, אבל לביכלר זו לא נראתה כמו עסקה מוזרה. "האם זה נכון שאתה פנית לגפנר (חיים גפנר מועד הרבנים) מיוזמתך בשליחות גיא כהן והצעת את עזרתך תמורת עזרה בהורדת החומר השלילי עליהם?" נשאל בחקירה, "שקר וכזב!" זעק ביכלר ואף הכחיש כי חלק מעסקת הפרסום היה הסרת ההכפשות נגד הועד. רק אחרי ארבע שעות חקירה, נשבר ביכלר והודה כי סמנכ"ל השיווק של "בחדרי", אורי צור, הוא זה שהעלה את נושא ההכפשות כאשר שאל "בתמימות" האם העסקה החדשה קשורה לנושא ההכפשות. "ברגע שאורי קלט שזה, שפתאום רוצים והעסקה הזאת לא רק הפרסום שביכלר מציע, אלא גם הורדת האשכולות (טוקבקים, במקרה של "חדרי חרדים" כדי לכתוב טוקבק נזקקת לאישור מהאתר – ג.ג.), הוא אמר מה פתאום? אני רוצה לדפוק פה איזה חצי מיליון שקל. לא סתם. והוא חיים וייספיש (מהועד) אמר לו אדוני, התנאי שלי זה הורדת האשכולות וזה יהיה המחיר…  העסקת פרסום שביכלר סגר, זה גם בעד ההכפשות וההשמצות. אתה מוכן? כן. אתה לא מוכן? אין עסקה". המשך לקרוא →

מנכ"ל משרד הבריאות פרסם לאחרונה נהלים חדשים בנוגע לקשר המסחרי בין חברות תרופות לרופאים ומוסדות רפואיים. סעיף 15.6.2 קובע ש"חל איסור (על הרופאים) לקיים פגישות אישיות עם התועמלנים". נשמע איסור מובן מאליו. למה צריך רופא בכיר, מנהל מחלקה, עם ידע וניסיון של עשרות שנים לשבת  אחד על אחד, על חשבון זמן החולים שלו, כדי לשמוע שיחת שיווק מנציג של חברת תרופות, שהוא בדרך כלל בעל תואר ראשון בביולוגיה?

ובכן, הסעיף הקטן הזה מקפיץ בחודש האחרון את חברות התרופות. המשך לקרוא →

מרכז מפא"י התכנס לישיבה סוערת. שניים מהחברים, ניצולי שואה, דיברו בהתרגשות נגד ההחלטה של דוד בן גוריון לנהל מו"מ עם מערב גרמניה על תשלום פיצויים לישראל. בן גוריון לא ממש התרגש (תום שגב הביא את העימות בספרו המצוין "המיליון השביעי"): אני שולל לחלוטין את הרגש שלכם. אני רואה כבוד לאומי שיש מדינת ישראל. אני רואה כבוד לאומי שהוצאנו 50 אלף תימנים מהגלות החשוכה והנוראה הזאת. זה כבוד לאומי. והכבוד הזה לצעוק ולירוק ולהפגין – הכבוד הזה אני בז לו. ברחתי ממנו כאשר היה לי אותו בגיל 19 ולא תחזירו אותי אליו. מה שיש לנו להגיד על המעשים שהם עשו – נגיד ומוטב לא להגיד זאת זמן רב כי זה יעורר רק בוז, כי אם תחזרו על דבריכם פעמים רבות – תמאיסו את עצמכם על העולם.

פרסום ההצהרה הפולנית – ישראלית גרר גל תגובות כאילו ראש ממשלת ישראל הסכים לדבר עם קאנצלר גרמניה פחות מעשור אחרי השואה. בנט אמר שמדובר ב"חרפה…שמחללת את זכרם של יהודים רבים", לפיד השווה והעלה "חרפה…שמנקה את הפולנים", איציק שמולי קפץ עוד מדרגה "נתניהו סחר בזכר השואה בגלל אינטרסים זרים ולא ראוי להיות עוד יום אחד בתפקידו" ותמר זנדברג קינחה בלא פחות ולא יותר "נתניהו מכר את נשמתו לשטן". המשך לקרוא →

חיים רמון תבע סטודנטית בשם הדר שגיא על כך שדרשה מהנהלת אוניברסיטת תל אביב לא לאפשר לו ללמד בקורס באוניברסיטה וכינתה אותו במכתב "עבריין מין". זו תביעה לא חכמה בראש וראשונה כי היא מקבעת את הנרטיב שזה לא כוחות. רמון המחובר, החזק מול סטודנטית צעירה, שמן הסתם אינה ערוכה למאבק משפטי.

רמון לא הצליח לכבוש את כעסו. חבל, אבל אפשר גם להבין אותו. המכתב של הסטודנטיות נגדו והעליהום הכללי נגדו הוא מכוער, לא פרופרציונאלי ומעל לכול – מזיק למאבק שאותו הוא מנסה לקדם.

על העובדות הרי אין מחלוקת. רמון עשה מעשה מטופש ופוגעני. הוא ניסה  לנשק קצינה צעירה, כי חשב בטעות שהיא מעוניינת. זה היה צריך להיגמר ב"סליחה, טעיתי", מקסימום פיצוי לקצינה.

במקום זאת זה הפך לתיק פלילי מופרך המשך לקרוא →

18 שנה חיכינו שאהוד ברק יגולל את גרסתו המלאה למהלכיו במו"מ עם הפלשתינים (טוב, חלקנו חיכה). מאז ועידת קמפ דייויד הכושלת ביולי שנת 2000 ראש הממשלה לשעבר נצמד למסרים, זרק עצם פה ושם, אבל רק עכשיו פרסם אוטוביוגרפיה, שעוד לא תורגמה – MY COUNTRY, MY LIFE. עובדות היסוד ידועות. ברק הציע לערפאת בקמפ דייויד מדינה פלשתינית על 92% משטחי יהודה ושומרון (כולל חילופי שטחים), בירה פלשתינית בשכונות החיצוניות של מזרח ירושלים, חצי מהעיר העתיקה ומודל מיוחד של ריבונות משותפת בהר הבית/חראם אל שריף. זו הייתה הצעה אמיצה, היא הקדימה את דעת הקהל בישראל בהרבה וערפאת סרב לראות בה אפילו "בסיס למו"מ".

בפסגה עצמה, שארכה שבועיים, ברק עשה שורה של צעדים חידתיים המשך לקרוא →