תרחיש דמיוני על אחריותי בלבד.

בנימין נתניהו ישב עם חומר החקירה שהועבר לו לקראת השימוע. הוא חשב לעצמו: ברור שהחומר הזה יודלף, במקום שהכתב יבחר בעצמו קטעים שיציגו אותו כמוחלש ועלוב בדיוק לפני הבחירות, למה שאני לא אדליף? בקפידה נבחרו כמה קטעים בהם החקירה נראית קטנונית, תמלילים בהם בדיעבד החוקרים לא דייקו בעובדות, ספק אפילו התנשאו על ראש הממשלה. בקטע חקירה אחד מפקד יאח"ה חוקר אותו כמעט בחוסר כבוד על סוגיה שולית של מימון מסוק של חיל האוויר. ראש הממשלה נקטע שוב ושוב כשהוא מנסה להסביר את החזון המדיני מרחיק הראות שלו (יחסים עם הודו!). מאוחר יותר התברר המשך לקרוא →

יועז הנדל סיפר פעם על מה שעבר לו בראש כשר' ישבה מולו וסיפרה לו על מה שנתן אשל מעולל לה. 'למה, למה היא הייתה צריכה לספר את זה דווקא לי?' . הנדל ידע כבר כמה רע יהיה סופו של הסיפור הזה, הוא הבין שאם יעשה משהו עם דבריה של ר', דינו נחרץ, הוא יאבד את התפקיד העוצמתי שכה אהב בלשכת ראש הממשלה, אבל כמו גיבור קלאסי בטרגדיה יוונית, הוא לא יכול היה שלא לפעול. עניין של אופי. מכאן הדברים התגלגלו בדיוק כפי שחשש. הנדל עף משם בבעיטה. "אין לי אמון בך", הודיע לו נתניהו.

על מה שעשה אז יועז הנדל, יחד עם צבי האוזר (ויוחנן לוקר), מגיע להם להירשם המשך לקרוא →

הרב יעקב ראטה ביצע עבירות מין מחרידות בנערה בין הגילאים 8 עד 18. היא אזרה אומץ, העידה והוא נשלח ל 16 שנות מאסר. הפוליטיקאי יעקב ליצמן התעסק בזה לא מעט. לפני ותוך כדי שהחזיק בתיק הבריאות, תוך שהוא מפעיל לחצים על הפסיכיאטרים, שכפופים אליו ומחליטים בגורלו של ראטה.

ביום חמישי פרסמנו ב"מקור" תחקיר על מעורבותו של מחזיק תיק הבריאות ולשכתו לטובת עשרה עברייני מין מורשעים לפחות. בצעד לא בלתי יצירתי, פרסם ליצמן בערב השידור פרסומת מטעמו. "מי שעובר על עבירות מין", ליצמן מדגיש שם בטון קשוח "אין סליחה ומקומם חייב להיות בכלא". בעניין ראטה, למשל, ליצמן בכלל הביע עמדה בפגישות עם הפסיכיאטרים שנעשה לו עוול במשפטו. ליצמן התאמץ והשתדל כדי שראטה יקבל חופשות ארוכות יותר, זה הגיע עד לעימות נדיר בין משרד הבריאות לשירות בתי הסוהר.

הנרטיב הכללי של ליצמן הוא שהמעורבות שלו למען עברייני מין היא פשוט טיפול שיגרתי בפניות ציבור. בין חולי סרטן לחולים סיעודיים, השתרבבו להם גם כמה פדופילים ואנסים. זה קשקוש גמור. יותר מדויק, יש גרעין של אמת בכך שליצמן עוזר לפונים רבים, העזרה מוטה באופן משמעותי לטובת חרדים וסלבריטאים (בעקבות התחקיר פרסמו ח"כ בצלאל סמוטריץ והעיתונאי עמיחי אתאלי ציוצי שבח בזכות ליצמן. פנינו אליו והוא עזר לנו באופן נפלא, ללא שום קשר, כמובן, לזהות הפונה – ח"כ ועיתונאי פוליטי). האמת היא שיש קשר שתיקה עצום במערכת הבריאות סביב הפניות הללו. מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות, רופאים בכירים, כולם מכירים את היקף הפניות הבלתי נגמר של ליצמן ולשכתו לטובת אלו שהוא חפץ ביקרם, באמתלה של 'פניות ציבור'. ליצמן פשוט מצא דרך גאונית לתגמל את הקהל שלו. בסיפור של עברייני המין זה משולב בתרבות נוראית של חמלה ועזרה לעברייני המין והתכחשות והעלמה של הקורבנות. ראטה, למשל, השתחרר וחזר להיות רב של קהילה. כאילו לא קרה כלום. אגב,  לחסידות גור ולפוליטיקאי ליצמן יש עניין פוליטי בתמיכת הקהילה הקטנה הזאת בה ראטה הוא דמות מפתח.

מי שחייב לנקוט פה במעשה הוא היועץ המשפטי לממשלה. בעבר היועהמ"ש לממשלה מנע מינוי שרים לביטחון פנים כשהתנהלה חקירה בעניינם. כשהחלה החקירה נגד צחי הנגבי בנושא המינויים הפוליטיים, הוא השעה את עצמו מתפקיד השר לביטחון פנים, אבל הממשלה מינתה רק ממלא מקום. הוגשה עתירה לבג"צ. השופטים חשין ובייניש בדעת מיעוט אפילו חשבו שצריך לאסור על הנגבי לכהן כשר לביטחון פנים במשך מספר שנים, כדי שהחוקרים לא יחששו שאחרי שתסתיים החקירה הוא יחזור להיפרע מהם.

למחזיק תיק הבריאות ליצמן כפופים שורה ארוכה מאוד של פסיכיאטרים שהם עדי מפתח בפרשה. רובם היו נתונים, לכאורה, ללחצים של ליצמן ולשכתו לעזור למלכה לייפר, אותה חשודה בפדופיליה שאוסטרליה מבקשת להסגיר אליה. ליצמן אחראי על עד מפתח בפרשה, הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר קובי צ'רנס, על שותפו לחוות הדעת הבעייתית, ד"ר גדי ליובין, על שני הפסיכיאטרים שניסו לתקן את המעוות – ד"ר איגור ברש וד"ר דניאל ארגו, על הפסיכיאטרית שבדקה את לייפר במשך שנה וחצי, ד"ר יילנה דינרשטיין, על הפסיכיאטרית שקבעה שלייפר מתחזה, ד"ר וייסברוד וכן על כל הפסיכיאטרים שמטפלים בעברייני מין מורשעים והעידו בפרשה – ד"ר משה בירגר ויש עוד רבים אחרים. האם לא מן הראוי להרחיק את ליצמן מיכולת השפעה על כל העדים, שעלולים להכריע את גורלו? בסיפור הנגבי, קבע היועהמ"ש מזוז ש"מן הראוי שהנגבי לא יכהן גם בתפקיד מיניסטריאלי ביצועי אחר". זה לא אמור לחול על ליצמן?

למרבה הצער, נדמה שבתקופה בה אנחנו זקוקים יותר מתמיד ליועץ משפט אקטיבי, מנדלבליט מסתתר איפשהו. גם כאן הוא לא ממש שש להתערב. הנה כמה שורות מהשופט חשין בפס"ד הנגבי: "משלמדנו כי תרבות ה"לא ייעשה כן במקומנו" נחלשה ואנו דלונו עד-מאוד, האם לא ראוי היה כי המשפט ישמיע את קולו ברמה? כי קולו לא יהא אך כקולו של הפיקולו, "זך וטהור אך נבלע בהמולה"?"

המאמר פורסם ב"הארץ"

למבקר המדינה יוסף שפירא יש מנהג מוזר. הוא אוהב לחקות קולות של חיות במהלך דיונים. שיחות טלפון הוא מתחיל לא פעם בחיקויים כאלה. ישראל כץ סיפר לא מזמן בראיון איך שיחות טלפון עם המבקר נפתחים בחיקויים המוזרים האלה ומשם עוברים לא פעם למחמאות על המהפכה שביצע בדרכים. שפירא לא היה מבקר מדינה חזק, בלשון המעטה. הוא ניחן בשילוב די קטלני של חוסר התמצאות בדו"חות עליהם הוא חותם, שטחיות כללית ונטייה להתקפל בפני איומים. ההחלטה הכי חכמה ששפירא קיבל כמבקר המדינה היא לא להתראיין לתקשורת. בתחילת כהונתו הוא עשה איזה ראיון או שניים, זו הייתה קטסטרופה לא קטנה. שפירא הבין את מגבלותיו וחדל. טוב עשה. החולשה של המבקר דווקא הבליטה את החוזק של משרד מבקר המדינה. גם תחת מבקר חלש, משרד המבקר הנפיק לא מעט דו"חות משמעותיים. הדו"ח על האחראים לעלייה המטורפת במחירי הדירות, הדו"ח על הוצאות מעון ראש הממשלה הפך לחקירת משטרה. הדו"ח על משרד התקשורת והפיקוח על בזק הפך לתיק 4000. על הרבה פחות מזה קיבלה מרים בן פורת שבחים מפה ועד דנמרק. במידה מסוימת, בפער בין הביקורת הרצינית על מחדל התחבורה הציבורית למחמאות ששפירא חלק לכץ בטלפונים ביניהם, נמצאת כל כהונת שפירא. לא בטוח שהיכולות המרשימות שקיימות במשרד המבקר יעמדו בעוד קדנציה של מבקר חלש, מה עוד שהפעם קואליציית נתניהו חולמת על שפירא פלוס פלוס, מישהו שיגרום לנו עוד להתגעגע ליוסף שפירא. העובדה שנתניהו מנסה להגיע לקונצנזוס על זהות המבקר עם ח"כ בצלאל סמוטריץ' נותנת לנו מושג ברור איזה מבקר נתניהו רוצה. סמוטריץ' הרי קידם באגרסיביות בקדנציה האחרונה הצעת חוק, שניסתה לעקר ככל שניתן את מבקר המדינה מכוחותיו.

אינני מכיר את פרופסור אבי דיסקין, המועמד של קואליציית נתניהו כרגע לתפקיד (גם עורכת הדין מיכל רוזנבוים  במירוץ). ברזומה שלו קשה למצוא משהו שאמור להכשיר אותו לתפקיד כמו מבקר מדינה. נדמה שמה שמכשיר אותו בעיקר לתפקיד זו העובדה שהוא ביטא עמדות ימניות שמרניות בשנים האחרונות (אבל גם עמדות שיקשו על החרדים לתמוך בו) אולי גם קורצת לנתניהו בדיוק העובדה שאף ועדת איתור מקצועית לא הייתה, כנראה, ממליצה על דיסקין לתפקיד.

לאופוזיציה יש הזדמנות מטורפת לסכל את כוונת נתניהו – סמוטריץ'. ההצבעה היא הצבעה חשאית. קואליציית נתניהו עדיין לא קיימת בכלל. ספק אם תעמוד על מכונה ביום ההצבעה. לפי החוק, המבקר הנוכחי מסיים את תפקידו ב 3.7.19. מבקר חדש חייב להיבחר עד 30 יום לפני כן והמועמדים חייבים להגיש מועמדות 14 ימים קודם לכן, כלומר עד אמצע השבוע הבא. במילים אחרות, המועמדים יוצגו, כנראה, לפני שנתניהו יספיק לחייב את כל שותפיו לקואליציה למועמד שלו. האופוזיציה היחסית הומוגנית חייבת למצוא מועמד שבהצבעה חשאית יוכל לנצח את המועמד של נתניהו. יאיר לפיד, כנראה, מעוניין להריץ את המועמדות של פרופסור יפעת ביטון, שניסתה להיכנס לכנסת דרך רשימת "גשר" של אורלי לוי. זו טעות, לדעתי. לא בגלל כישוריה של פרופסור ביטון. זה פשוט משחק לידיים של נתניהו. לראשונה אחרי 30 שנה, ראש הממשלה במכוון מנסה לשחוק את מכובדותו של תפקיד מבקר מדינה ולמנות לתפקיד אדם שאינו שופט בדימוס. לא, לא רק שופט יכול למלא בהצלחה את התפקיד, אבל כשהכוונה הזאת משתלבת בתמונה הכללית של ניסיון להחליש את המוסד והעומד בראשו, אז גם לעובדה הזאת יש משמעות. הצגת מועמד שאינו שופט, תנטרל את האפשרות להיאבק על העניין הזה. לאופוזיציה יש מועמדים מעולים לכאורה, שבאים מרקע שיפוטי. אליקים רובינשטיין, אליעזר ריבלין, אמנון סטרשנוב והרצתם יכולה לאלץ את נתניהו על מועמד כמו השופט בדימוס, ספי אלון, שמייעץ לו בחקירותיו.

בפעם שעברה נדרשו לנתניהו 3 סיבובי הצבעה, לראשונה אי פעם, כדי להביא לבחירת המועמד שלו וזה היה אחרי כהונה טראומטית, מבחינת חברי הכנסת, של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס ז"ל. הפעם נתניהו במקום אחר. יש חברי כנסת, אפילו בליכוד, שרוצים לשים גבול לנטיות האנטי דמוקרטיות שלו. צריך רק לתת להם מועמד שהם יכולים להרגיש בטוחים איתו.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

ומה אם היינו הולכים הפוך? נניח שישראל הייתה מאפשרת לבנות נמל מים עמוקים בעזה ולבנות מחדש את שדה התעופה ואפילו – אלוהים שישמור אותנו – לבנות מתקן התפלת מים, כדי שתושבי עזה יוכלו ליהנות ממי שתייה סדירים. נניח, רק נניח, שישראל הייתה מאפשרת לפתח את מאגר הגז הטבעי מול חופי עזה. בשנת 2000, החליט ראש הממשלה, אהוד ברק, בהליך שנוי במחלוקת (כינוי מכובס להחלטה של איש אחד, ברק עצמו) להעביר את הזכויות במאגר לרשות הפלשתינית. אחרי זה פרצה אינתיפאדה. אריאל שרון, שירש את ברק, התנגד לכל פיתוח של הגז הפלשתיני, בטענה שכספי הגז יזרמו לטרור ולכן, עדיף לייבא גז ממצרים (מותר להיות קצת חשדניים כלפי המניעים של שרון). החברה שהחזיקה בזיכיון פיתוח הגז הפלשתיני – בריטיש גז, התייאשה, הזיכיון נגמר ומאז במשך שנים ארוכות שוכב לו אוצר ליד חופי עזה, אוצר שהיה יכול לשנות את חיי הרצועה, לסדר את כל אספקת החשמל, לשנות שם את החיים, אבל אף אחד אפילו לא מדבר על זה. הרי לא יעלה על הדעת שישראל תאפשר לפתח גז פלשתיני (על הדרך, מאגר הגז הזה היה יכול להתחרות במונופול של תמר ואוטוטו לוויתן ולאפשר את ביטול התלות שלנו בספק גז אחד). המשך לקרוא →

לא חושב שהייתה ממשלת אחדות שלא התנגדתי לה. ב 96 חשבתי שפרס חייב להישאר בחוץ. ב 99 שנאתי את ההצעה שברק יצרף את הליכוד. ב 2001 חשבתי שזו טעות ענקית של פרס ופואד להצטרף לממשלת שרון. ב 2009 הייתי נגד כניסה של לבני לממשלת נתניהו והייתי בין אלו שכתבו בחריפות נגד הניסיון של בוז'י הרצוג להיכנס לממשלת נתניהו ב 2016. פעם הראשונה שאני תומך ברעיון הזה. 

אחרי הבחירות הקודמות הייתי מאלו שאמרו: תנו לימין לשלוט בלי תירוצים. נראה אותם. הם הרי לא יספחו את השטחים ולא יבטלו את הסכמי אוסלו. שלא יוכלו להיתלות באיזה פוליטיקאי אומלל מהמרכז כתירוץ לחוסר היכולת שלהם לממש את האידיאולוגיה שלהם. סיפוח באמת לא קרה, אבל בכלל לא בטוח שצדקתי. ההנחה שלי הייתה שממילא כל ממשלה בראשות נתניהו לא תתקדם בתחום המדיני, אז אין טעם בעלי תאנה מהסוג שאהוד ברק שימש בין 2009 ל 2013 ולפיד ולבני שימשו לאחר מכן. בשאר התחומים כמה נזק כבר הימין יכול לגרום?

חוץ מזה, טענתי, חייב להיות ערך למילה של פוליטיקאים, שהבטיחו במערכת הבחירות לא לשבת יחד. רק מהאופוזיציה אפשר לבנות אלטרנטיבה. עובדה שהליכוד אף פעם לא נכנס לממשלות אחדות, שהוא לא עמד בראשן.

המצב הפעם שונה. הפעם הנזק עומד להיות אמיתי ומשמעותי. אולי סיפוח, בטוח חסינות לנתניהו, אין ספק שתהיה פיסקת התגברות, ביהמ"ש העליון לא יוכל יותר לבטל חוקים של הכנסת ורק אלוהים יודע מה הכנסת הבאה מסוגלת לחוקק. ייתכן גם ניסיון לסרס את תאגיד השידור, חוקים שיפגעו בתקשורת ויש לסמוטריצ'ים וללוינים עוד הרבה רעיונות מרחיקי לכת, שנשענים על כך שנתניהו כבר מזמן לא מעמיד אפילו פנים שהוא שומר על קשר עין עם המחנה השני ואין אף גורם ממתן בקואליציה המסתמנת שלו. המשך לקרוא →

אלו היו הבחירות הכי מגעילות שסיקרתי. , נכון, לא הייתה אלימות ברחובות, אבל דבר הרבה יותר קשה קרה. בנימין נתניהו הצליח לחסל את מושג ה'אמת'. הוא ריסק את כל המוסדות שהיה סביבם קונצנזוס והלביש את כל העיתונאים בחולצות מפלגתיות.

המשך לקרוא →

"הרכבת הוא גוף דפוק מבחינה ניהולית, לא יאומן. היה צריך פשוט לקחת חברת ניהול. מורידים נוסעים מרכבות כי אין קרונות. גם מה שקיים הוא דפוק לגמרי באופן מבני". זה נשמע לכם אולי כמו משהו שישראל כץ אומר עכשיו בחדרי חדרים, פורק תסכול. אז לא בדיוק. כץ אמר את הדברים בשיחה סגורה לפני המשך לקרוא →

הימים ימי המו"מ הקואליציוני אחרי בחירות 2015. "הבית היהודי" דרשו לכלול בהסכמים הקואליציוניים 'פסקת התגברות' שתחליש את בית המשפט העליון ותאפשר לחוקק מחדש ברוב רגיל כל חוק, שביהמ"ש העז לבטל. בנט ושקד גם דרשו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. המפלגות החרדיות זרמו, כמובן, עם הדרישות. גם איווט ליברמן לא בדיוק היווה מכשול. עד 2015 נתניהו נהג לבלום יוזמות כאלו. ראש הממשלה סבר רוב הקריירה שלו שלא נכון לו להיכנס לעימותים עם מערכת המשפט. נתניהו של פוסט בחירות 2015 זה כבר נתניהו אחר ונציגיו – יריב לוין ודוד שימרון קידמו בהתלהבות את היוזמות. זה עמד להיות הדבר האמיתי, לא השינויים המזיקים שאיילת שקד עשתה לימים בביהמ"ש העליון ושהיא קוראת להם בהגזמה גדולה "מהפכה". מי שבלם את הרכבת הזאת היה למעשה איש המו"מ של "כולנו". עו"ד אלון גלרט המשך לקרוא →

ג'ון קרי היה אופטימי מתמיד בכניסה למשרד ראש הממשלה. הוא עמד להציג לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון יעלון את הפתרון הביטחוני המקיף שגנרל ג'ון אלן גיבש בצוותא עם צוות מקיף של מערכת הביטחון הישראלית, בראשות האלוף נמרוד שפר. קרי ממש הרגיש שהאסטרטגיה שלו הצליחה. עבודה ממושכת ומקצועית ייצרה עבודה מרשימה שאמורה לאפשר לישראל לסגת מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון ולאפשר הקמת מדינה פלשתינית בלי להתפשר בנושא הביטחוני. העבודה האמריקנית דיברה על כוח אמריקני בצידה הירדני של בקעת הירדני וכוח אמריקני נוסף בצד הפלשתיני. הפלשתינאים הסכימו לאפשר בהסכם לצה"ל לפלוש חזרה לאיו"ש באופן מידי אם יסתבר שנוצר איום ממזרח. צה"ל יישאר שנים בבקעת הירדן, אחרי שייצא – בין ירדן לפלשתין יוקמו 2 גדרות שיגנו על רצועת גבול בה לא יותר לאיש להיכנס. הפלשתינים הסכימו לעשות עוד ויתורים מפליגים כדי ליטול מנתניהו את הנימוק הביטחוני. לא תהיה בכלל נסיגה של צה"ל עד שתוכח רמת ביצוע מספקת של הפלשתינים. קרי ידע שאם הפתרון הביטחוני יוסכם על הצדדים אז 'ערוץ לונדון', אותו ערוץ סודי בו נדונו בין נתניהו לאבו מאזן שאר הנושאים כבר עומד לכאורה לקראת סיכום לפחות בסוגיה הטריטוריאלית. עשה רושם לקרי שבפגישה הזאת נתניהו אכן התרשם. "אם התהליך הזה ייכשל", ציטט קרי את נתניהו בספר זיכרונותיו, "זה לא יהיה בגלל הנושא הזה".

למחרת המשך לקרוא →