ומה אם היינו הולכים הפוך? נניח שישראל הייתה מאפשרת לבנות נמל מים עמוקים בעזה ולבנות מחדש את שדה התעופה ואפילו – אלוהים שישמור אותנו – לבנות מתקן התפלת מים, כדי שתושבי עזה יוכלו ליהנות ממי שתייה סדירים. נניח, רק נניח, שישראל הייתה מאפשרת לפתח את מאגר הגז הטבעי מול חופי עזה. בשנת 2000, החליט ראש הממשלה, אהוד ברק, בהליך שנוי במחלוקת (כינוי מכובס להחלטה של איש אחד, ברק עצמו) להעביר את הזכויות במאגר לרשות הפלשתינית. אחרי זה פרצה אינתיפאדה. אריאל שרון, שירש את ברק, התנגד לכל פיתוח של הגז הפלשתיני, בטענה שכספי הגז יזרמו לטרור ולכן, עדיף לייבא גז ממצרים (מותר להיות קצת חשדניים כלפי המניעים של שרון). החברה שהחזיקה בזיכיון פיתוח הגז הפלשתיני – בריטיש גז, התייאשה, הזיכיון נגמר ומאז במשך שנים ארוכות שוכב לו אוצר ליד חופי עזה, אוצר שהיה יכול לשנות את חיי הרצועה, לסדר את כל אספקת החשמל, לשנות שם את החיים, אבל אף אחד אפילו לא מדבר על זה. הרי לא יעלה על הדעת שישראל תאפשר לפתח גז פלשתיני (על הדרך, מאגר הגז הזה היה יכול להתחרות במונופול של תמר ואוטוטו לוויתן ולאפשר את ביטול התלות שלנו בספק גז אחד). המשך לקרוא →

לא חושב שהייתה ממשלת אחדות שלא התנגדתי לה. ב 96 חשבתי שפרס חייב להישאר בחוץ. ב 99 שנאתי את ההצעה שברק יצרף את הליכוד. ב 2001 חשבתי שזו טעות ענקית של פרס ופואד להצטרף לממשלת שרון. ב 2009 הייתי נגד כניסה של לבני לממשלת נתניהו והייתי בין אלו שכתבו בחריפות נגד הניסיון של בוז'י הרצוג להיכנס לממשלת נתניהו ב 2016. פעם הראשונה שאני תומך ברעיון הזה. 

אחרי הבחירות הקודמות הייתי מאלו שאמרו: תנו לימין לשלוט בלי תירוצים. נראה אותם. הם הרי לא יספחו את השטחים ולא יבטלו את הסכמי אוסלו. שלא יוכלו להיתלות באיזה פוליטיקאי אומלל מהמרכז כתירוץ לחוסר היכולת שלהם לממש את האידיאולוגיה שלהם. סיפוח באמת לא קרה, אבל בכלל לא בטוח שצדקתי. ההנחה שלי הייתה שממילא כל ממשלה בראשות נתניהו לא תתקדם בתחום המדיני, אז אין טעם בעלי תאנה מהסוג שאהוד ברק שימש בין 2009 ל 2013 ולפיד ולבני שימשו לאחר מכן. בשאר התחומים כמה נזק כבר הימין יכול לגרום?

חוץ מזה, טענתי, חייב להיות ערך למילה של פוליטיקאים, שהבטיחו במערכת הבחירות לא לשבת יחד. רק מהאופוזיציה אפשר לבנות אלטרנטיבה. עובדה שהליכוד אף פעם לא נכנס לממשלות אחדות, שהוא לא עמד בראשן.

המצב הפעם שונה. הפעם הנזק עומד להיות אמיתי ומשמעותי. אולי סיפוח, בטוח חסינות לנתניהו, אין ספק שתהיה פיסקת התגברות, ביהמ"ש העליון לא יוכל יותר לבטל חוקים של הכנסת ורק אלוהים יודע מה הכנסת הבאה מסוגלת לחוקק. ייתכן גם ניסיון לסרס את תאגיד השידור, חוקים שיפגעו בתקשורת ויש לסמוטריצ'ים וללוינים עוד הרבה רעיונות מרחיקי לכת, שנשענים על כך שנתניהו כבר מזמן לא מעמיד אפילו פנים שהוא שומר על קשר עין עם המחנה השני ואין אף גורם ממתן בקואליציה המסתמנת שלו. המשך לקרוא →

אלו היו הבחירות הכי מגעילות שסיקרתי. , נכון, לא הייתה אלימות ברחובות, אבל דבר הרבה יותר קשה קרה. בנימין נתניהו הצליח לחסל את מושג ה'אמת'. הוא ריסק את כל המוסדות שהיה סביבם קונצנזוס והלביש את כל העיתונאים בחולצות מפלגתיות.

המשך לקרוא →

"הרכבת הוא גוף דפוק מבחינה ניהולית, לא יאומן. היה צריך פשוט לקחת חברת ניהול. מורידים נוסעים מרכבות כי אין קרונות. גם מה שקיים הוא דפוק לגמרי באופן מבני". זה נשמע לכם אולי כמו משהו שישראל כץ אומר עכשיו בחדרי חדרים, פורק תסכול. אז לא בדיוק. כץ אמר את הדברים בשיחה סגורה לפני המשך לקרוא →

הימים ימי המו"מ הקואליציוני אחרי בחירות 2015. "הבית היהודי" דרשו לכלול בהסכמים הקואליציוניים 'פסקת התגברות' שתחליש את בית המשפט העליון ותאפשר לחוקק מחדש ברוב רגיל כל חוק, שביהמ"ש העז לבטל. בנט ושקד גם דרשו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. המפלגות החרדיות זרמו, כמובן, עם הדרישות. גם איווט ליברמן לא בדיוק היווה מכשול. עד 2015 נתניהו נהג לבלום יוזמות כאלו. ראש הממשלה סבר רוב הקריירה שלו שלא נכון לו להיכנס לעימותים עם מערכת המשפט. נתניהו של פוסט בחירות 2015 זה כבר נתניהו אחר ונציגיו – יריב לוין ודוד שימרון קידמו בהתלהבות את היוזמות. זה עמד להיות הדבר האמיתי, לא השינויים המזיקים שאיילת שקד עשתה לימים בביהמ"ש העליון ושהיא קוראת להם בהגזמה גדולה "מהפכה". מי שבלם את הרכבת הזאת היה למעשה איש המו"מ של "כולנו". עו"ד אלון גלרט המשך לקרוא →

ג'ון קרי היה אופטימי מתמיד בכניסה למשרד ראש הממשלה. הוא עמד להציג לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון יעלון את הפתרון הביטחוני המקיף שגנרל ג'ון אלן גיבש בצוותא עם צוות מקיף של מערכת הביטחון הישראלית, בראשות האלוף נמרוד שפר. קרי ממש הרגיש שהאסטרטגיה שלו הצליחה. עבודה ממושכת ומקצועית ייצרה עבודה מרשימה שאמורה לאפשר לישראל לסגת מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון ולאפשר הקמת מדינה פלשתינית בלי להתפשר בנושא הביטחוני. העבודה האמריקנית דיברה על כוח אמריקני בצידה הירדני של בקעת הירדני וכוח אמריקני נוסף בצד הפלשתיני. הפלשתינאים הסכימו לאפשר בהסכם לצה"ל לפלוש חזרה לאיו"ש באופן מידי אם יסתבר שנוצר איום ממזרח. צה"ל יישאר שנים בבקעת הירדן, אחרי שייצא – בין ירדן לפלשתין יוקמו 2 גדרות שיגנו על רצועת גבול בה לא יותר לאיש להיכנס. הפלשתינים הסכימו לעשות עוד ויתורים מפליגים כדי ליטול מנתניהו את הנימוק הביטחוני. לא תהיה בכלל נסיגה של צה"ל עד שתוכח רמת ביצוע מספקת של הפלשתינים. קרי ידע שאם הפתרון הביטחוני יוסכם על הצדדים אז 'ערוץ לונדון', אותו ערוץ סודי בו נדונו בין נתניהו לאבו מאזן שאר הנושאים כבר עומד לכאורה לקראת סיכום לפחות בסוגיה הטריטוריאלית. עשה רושם לקרי שבפגישה הזאת נתניהו אכן התרשם. "אם התהליך הזה ייכשל", ציטט קרי את נתניהו בספר זיכרונותיו, "זה לא יהיה בגלל הנושא הזה".

למחרת המשך לקרוא →

באחד הניסויים המבריקים שלו, פרופסור דן אריאלי ארגן כיתת לימוד במוסד אקדמי. הוא ביקש מהם לעשות בחינה והנחה סטודנט אחד לרמות באופן מופגן בזמן הבחינה. בניסוי אחד הסטודנט 'הרמאי' לבש בגדים זהים לשאר 'חבריו' לבחינה ובניסוי השני, הוא לבש בגדים של אוניברסיטה אחרת. התברר כי כשהנבחנים סבורים כי חבר הקהילה שלהם מרמה וזה מצליח לו, ההשחתה של הכיתה דרמטית לאיך ערוך יותר מבמצב בו 'הרמאי' הוא "לא משלנו".

בסוף השבוע פורסמו שורה של שיתופי פעולה לכאורה בין פוליטיקאים מהשמאל לחברי כנסת ערביים, שמקבילה לכאורה לשיתוף הפעולה שעשה ראש הממשלה נתניהו עם החבורה המתועבת של "עוצמה לישראל". העיתונאי עמית סגל המשך לקרוא →

שבועיים אחרי שחדל לכהן כראש ממשלה, אהוד ברק קיבל הצעה לנופש. "זה הזמן להחליף אווירה", כתב לו קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יובל רותם, "בחוף הים במליבו, משחק כדורסל של לוס אנג'לס לייקרס או בבית מלון כייפי בלאס ווגאס, העולם נראה אחרת וגם לך מגיע לחוש זאת". שלושה חודשים לאחר מכן, בנימין נתניהו, אז אזרח פרטי (אבל תמיד ראש ממשלה בפוטנציה), כתב לאיש עסקים בשם ג'ון ברביירי: "מכתבך מאוד עניין אותי. אני מגיע ללוס אנג'לס ביוני. אבקש מחברנו המשותף, יובל רותם, לארגן פגישה בינינו". רותם הוא היום מנכ"ל משרד החוץ. מינוי של נתניהו. הוא דיפלומט חכם, מוכשר ומנוסה. מחובר מאוד. לא סוג האנשים שיעשה מלחמה גדולה כדי שעמדתו של משרד החוץ תישמע. ממלא מקום שר החוץ, ישראל כ"ץ, שנתניהו נאלץ למנות אתמול לתפקיד, יפגוש את משרד החוץ החלש ביותר שהיה כאן, כנראה, אי פעם. תקציבים מקוצצים, מורל ברצפה, אנשים טובים ברחו ובורחים. זה לא רק משרד החוץ.

קשה לחשוב המשך לקרוא →

המשך לקרוא →

אבי גבאי לא כל כך מסתדר עם תמר זנדברג. זנדברג ושלי יחימוביץ' זה לא אהבה גדולה, למרות שכלפי חוץ הכול בסדר. על ציפי לבני וגבאי אין מה להרחיב וכולם לא משתגעים על אלדד יניב (הגיוני אחרי שנתיים שהוא זרק עליהם כל פיסת בוץ אפשרית) ועדיין, לשמאל הישראלי אין ממש את הפריבילגיה לזרוק עשרות אלפי קולות לפח. בסקרים שלבני המשך לקרוא →