ארכיון: רביב דרוקר

אין עתיד לשלח ב"יש עתיד"

7 בספטמבר 2020
 

עד עכשיו יאיר לפיד משחק את זה כמעט מושלם. 'נבחן את זה', בטח, 'עפר שלח נהדר, מוכשר, פופולרי בבית שלי', 'אם הוא ייבחר, אין לי בעיה לכהן תחתיו'. אי אפשר לא להתפעל מיכולת ההתאוששות והעורמה הפוליטית – טוב, העמדת הפנים המשך לקרוא

התגלית הפוליטית של (רבע) השנה – בני גנץ: 7 הניצחונות רצופים על נתניהו

25 באוגוסט 2020
 

קשה מאוד להתגבר על דימויים. גנץ הוא תמיד הטירון, הירוק, התמים, לא מבין מול מה הוא עומד ונתניהו הוא הרב מג, אשף הפוליטיקה. גם אחרי הניצחון המוחץ אתמול בלילה, פרי של פוליטיקה חכמה, "כלכליסט" שם את נתניהו ברשימת "המנצחים" ולא מעט אנשים שמנתחים את האירוע גוזרים סימטריה דבילית בין נתניהו לגנץ. שני אנשים התכתשו ובסוף הגיעו לפשרה, כאילו יש סימטריה בין הפורץ לבעל הבית שמתכתש איתו, בניסיון להגן על רכושו. גנץ התחיל את הקדנציה באופן מזעזע, אבל בחודשיים ומשהו האחרונים המשך לקרוא

נתניהו (שוב) מצמץ

25 באוגוסט 2020
 

אחרי שהוקמה הממשלה החל מו"מ בין אבי ניסנקורן מכחול לבן לזאב אלקין מהליכוד על תקנון עבודת הממשלה. הבסיס של כל הממשלה הזאת היה פריטטיות, לכל גוש יש כוח שווה. הליכוד לא יכול להעביר החלטות ממשלה בלי הסכמת כחול לבן וההיפך. זה מתכון לשיתוק, אבל זו הייתה הדרך היחידה לייצר את הממשלה הזאת. כדי להפוך את 'הפריטטיות' למציאות צריך ששני הצדדים יחליטו על כללי המשחק, על התקנון. אין קול כפול לראש הממשלה, רוב מקרי בממשלה לא יכול להעביר החלטה. ניסנקורן העביר לאלקין נוסחה ועוד נוסחה, 4 נוסחאות שונות איך לכתוב את זה. אף נוסחה לא נשאה חן בעיני אלקין, עד שניסנקורן הבין את הרעיון. אין לליכוד עניין בלעמוד בהסכם. מה שהכי מדהים המשך לקרוא

במועד ד' לא יהיו האוזר, הנדל ואורלי לוי – 61 לגוש אנטי ביבי והוא עף מבלפור

10 באוגוסט 2020
 

בהסכם הקואליציוני בין כחול לבן לליכוד יש סעיף מסובך, שמתיימר להעניש את מי שלא יעביר תקציב. הסעיף הזה – בניגוד לרוב סעיפי ההסכם – לא הפך לחלק מחוק יסוד הממשלה החדש. איך קרה הפלא הזה? המשך לקרוא

כן, עוד גנרל, אבל אחר – אייזנקוט

27 ביולי 2020
 

בספטמבר 2015 החלה "אינתיפאדת היחידים", אז עוד אף אחד לא מיתג אותה כך. רצף האירועים האלימים נראה יותר כמו מבוא לאינתיפאדה שלישית. נתניהו עמד אז בראש הממשלה הימנית ביותר שכיהנה פה אולי אי פעם. שרי הימין – זאב אלקין, סילבן שלום, איילת שקד, הפעילו לחץ אדיר בישיבות הקבינט להגיב בצורה חריפה יותר, להטיל סגרים, כתרים, עוצר, למנוע כניסת עובדים פלשתינאיים. 'צריך לטפל בזה בדרך בה חוסלה האינתיפאדה השנייה'.

ובכן, ענה הרמטכ"ל גדי אייזנקוט המשך לקרוא

"איך לא זכרת שהקלטת?", "הייתי עסוק באיראן" ולמה צמרת האוצר משתפנת?

13 ביולי 2020
 

לח"כ גדעון סער יש הצעת חוק מעניינת. ביהמ"ש יוכל לפסול ראיות שהושגו באמצעים פסולים. אנשי נתניהו לוחצים. שר המשפטים, אבי ניסנקורן, מעכב. אתמול הוא דחה את הדיון בה בוועדת שרים לענייני חקיקה בעוד חודש. במה מדובר? נניח לשם הדוגמא – ההיפותטית, כמובן – שהמשטרה עשתה תרגיל לא חוקי לעד. האם ביהמ"ש יכול לפסול את עדותו? האם קלטות שמסר העד אחרי התרגיל – סתם לשם הדוגמא ההיפותטית, שיחות עם ארנון מילצ'ין המשך לקרוא

"ברח' נוח מוזס יש שער שאתה נכנס ואז שהוא נסגר, יש קודקס חוקים עם משפט אחד – רצונו של נוני", העדות של ניר חפץ ואיך זה קשור להראל ויזל.

6 ביולי 2020
 

לפני שנתיים פרסמנו (ליאת לוי ואני) ב"מקור" ובערוץ 13 חמש עדויות של נשים על התנהגות מטרידה, בלשון המעטה, של הראל ויזל, בעל השליטה בקבוצת "פוקס". זה התחיל בהצעות מגונות, המשיך במישהי שנמלטה ממשרדו אחרי קרב פיזי, אחרת נלחמה בו בתוך רכב, רביעית סיפרה כי הכניס את ידה למכנסיו. 4 מ 5 הנשים נבדקו בפוליגרף ונמצאו דוברות אמת. לחלק מהעדויות היו אימותים חיצוניים מזמן אמת. ויזל נלחם בתחקיר, לגיטימי. הוא שיגר איומים שונים ומשונים, חצי לגיטימי והפעיל כל מיני מנופים. את רוב העדויות הוא הכחיש מכל וכל. אחר כך דאג – בחוכמה רבה – להיעלם מהבימה הציבורית. לא נאומים המשך לקרוא

היריבים הגדולים ביותר של נתניהו עובדים קשה כדי להשאיר אותו בבלפור

29 ביוני 2020
 

מעניין אם בבלפור אסירי תודה לבני הברית החדשים והמפתיעים שלהם. האם בין צרחות של הבן, השתוללות של האם ופוסט תוקפני של האב, יש גם שיחה משולשת מפתיעה. מי היה מאמין שהתקווה להישארותנו פה, מתחילה ונגמרת בגרועים שביריבינו.
מאז סוף שנת 2000 לא נראתה התאבדות המשך לקרוא

"הכנסתי את היד לכיס בחפץ לב", נתניהו בחקירתו וגם המסמך מ 2003: האם רה"מ תמיד התקשה כל כך לגמור את החודש?

24 ביוני 2020
 

באחת מחקירות נתניהו על תיק טובות ההנאה מארנון מילצ'ין וג'יימס פאקר, ראש הממשלה בא עם קו הגנה מהבית. "ביחסים עם שרה שאני יודע הכול עליה והיא יודעת הכול עליי", פתח נתניהו את התיזה "שרה לא ידעה על התשלום ששילמתי לאודליה(כרמון). היא לא ידעה ששילמתי לבנט ושקד. הכנסתי את היד לכיס בחפץ לב. עשרות אלפי שקלים. היא לא ידעה.

החוקר, שלמה (מומי) משולם: ומה קרה כשהיא ידעה?

נתניהו: היא ביקשה שיחזירו את הכסף חזרה.

משולם: למה?

נתניהו: היא לא ידעה

משולם: למה?

נתניהו: אני לא נכנס לזה כרגע

משולם: למה? אתה העלית את זה?

נתניהו: רגע, אבל אני רוצה להגיד לכם

משולם: תחליט, למה היא ביקשה את הכסף?

נתניהו: אני מסביר כאן משהו וזה רגיש. אני רוצה שתבינו את זה.

משולם: כן

נתניהו:  זה שתי יישויות נפרדות. אני לא יודע מה היא עושה, לא יודע מה היא מסכמת לגבי שמפניה או לא שמפניה. ודבר שלישי – לי אין בעיה להכניס את היד לכיס.

נדמה לי שהקטע מדבר בעד עצמו, אבל בכול זאת. נתניהו בא עם קו הגנה חדש. לא ידעתי בכלל על טובות ההנאה ששרה קיבלה. לא ראיתי את השמפניות, לא ידעתי על הדרישות שלה, "שתי יישויות נפרדות". כנחקר מנוסה, הוא מניח שהדבר לא יישאר חסוי ולכן, הוא מתחיל את התיזה בכך שהוא ושרה יודעים הכול אחד על השני, לוקח נשימה וסותר את עצמו מיד, כשהוא מספר על המקרים בהם שרה לא ידעה דברים עליו, כפי שהוא לא יודע עליה. הסאבטקסט ברור. היא קמצנית נוראית, לי אין בעיה לשלם. מה שנתניהו לא תכנן זה שיהיה בחדר מישהו שגם ישאל שאלות. בעיצומה של התיזה החדשנית, ראש צוות החקירה התעניין למה בעצם. השאלה שכולנו שואלים את עצמנו כל יום ובעיקר אתמול. למה בשם אלוהים ביבי לא מספר לשרה, כשהוא כבר מוציא כסף מהכיס? ולמה שרה רצתה את הכסף חזרה ששולם לאודליה כרמון, נפתלי בנט ואיילת שקד? מה זה הדבר הזה שמדינה שלמה מיטרללת בגללו? נתניהו מנסה לחמוק "אני לא נכנס לזה כרגע", "זה רגיש". האם הם באמת "שתי יישויות נפרדות" או שנתניהו "יודע הכול עליה והיא יודעת הכול עליי"?

מילה על אתמול

בני גנץ שוב פישל בגדול. לא מפתיע, למרבה הצער. הוא עדיין לא תפס, או לא רוצה לתפוס שביחסים עם נתניהו העובדה שהוא לא מתייצב נגדו, רק מחלישה את יכולתו להביא את נתניהו למקום שהוא רוצה, לא מחזקת. גנץ כל כך לא רוצה להחריף את העימות, שממילא קיים, עם נתניהו, שהוא עושה טעויות מזעזעות. אתמול הוא היה צריך לצאת בקול גדול נגד הטירוף שהתחולל בועדת כספים. הוא וכל מפלגתו. לעשות על זה משבר, להצביע נגד, להפיל את זה בוועדה. אלו בדיוק המקומות שהוא היה צריך להתעמת עליהן עם נתניהו. שם נתניהו הכי חלש, גנץ הכי חזק. הוא לא היה מפסיד נקודות בזירה הציבורית, לא היה מאבד כוח אצל נתניהו וגם – הכי חשוב – עושה את הדבר הנכון לכולנו.

ואחרי כל זאת, הטענה שמאפשר העוול גרוע ממבצע העוול היא לא ממש הגיונית. כשפלוני תוקף אלמוני ברחוב, אחריותו יותר כבדה מאדם שעומד בסביבה, יכול לעזור ולא עוזר. השכן ששומע את הבעל מכה את אישתו ולא עושה דבר, בהחלט ראוי לביקורת. הבעל ראוי למאסר. בוא נגיד את האמת – גנץ סופג הרבה יותר ביקורת ממה שמגיע לו, מכיוון שכבר כולם הבינו שלביבי זה לא מזיז. אין טעם למתוח ביקורת, כי הציבור שלו חדל להקשיב, או לפחות זה הרושם שמצטייר.

חזרה לזוג נתניהו. הנה תכתובת די מדהימה מ 2003.

 

דבר לא השתנה, בעצם, אולי דבר אחד כן. תקראו אותה. לא ייאמן. נתניהו נכנס לתפקיד שר אוצר ויש לו חובות. שוב, חובות. הפעם אין את מי להאשים. לא ראשי ממשלה קודמים, לא מדינה שמנהלת תיקים "תפורים" נגדו ומאלצת אותו לשלם לעורכי דין. חובות שלו. נטו. כמובן שנתניהו לא רוצה להכניס את היד לכיס "בחפץ לב". הוא מבקש מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה, בדיוק כמו היום, ששורה של מיליונרים קרובים אליו יממנו את זה. לפי הניסוח, הוא שב ומבקש, האם ייתכן ששוב דחו אותו והוא מערער על הדחייה? כך או כך, אחד המיליונרים, שאמור לכסות את חובותיו הוא אותו ספנסר פרטרידג'. כול המיליונרים – טוען פרקליטו של נתניהו – נטולי אינטרסים עיסקיים במדינת ישראל. ייתכן. אחד מהם לפחות יתחיל כמה שנים לאחר מכן במיזם חברתי מבורך, אבל כזה שנזקק לתמיכה וחסות ממשלתיים ("נפש בנפש").

תגובת מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, ברורה וחדה, לא. הוא גם מנמק. אפשר לקוות שועדת ההיתרים הנוכחית שדנה בבקשתו של נתניהו למימון הוצאות משפטו תעיין בתגובת גולדברג.

מה כן השתנה מ 2003 ל 2020? אז נתניהו ועורכי דינו ניהלו את זה בשושו, מאחורי הקלעים "סודי", התביישו, כנראה, או לפחות חשבו שזה יזיק לדימוי של נתניהו. היום אין שום בושה.